הקדמה
טוב, אז ללפלנד לא ממש הגעתי, אבל כמה מאות קילומטרים דרומה, באותה המדינה. דקה לפני שאני אורזת מזוודה גדולה ומתחילה להדרים, ארזתי תיק קטן והצפנתי. דנמרק, או ליתר דיוק קופנהגן (בגלל שהיתה טיסה זולה), ושטוקהולם, שוודיה (בגלל שיש לי שם הרבה חברים שרציתי לראות לעוד רגע קטן לפני שאנחנו ממשיכים בחיים). השוודים היו הקבוצה הלאומית הגדולה אצלנו בכיתה בסמסטר הראשון (שבעה). גבוהים, זהובים ומקסימים, כמו שרק ויקינגים יכולים להיות. שלושה המשיכו איתי לבולוניה לאורך כל השנה, ניקולס, מטיאס וג`ני. בבולוניה גילינו שלבחורה מאגן הים התיכון ולחבר`ה מווקינגיה הקרחונית יש המון דברים במשותף. למשל- זכרונות ילדות חמים מנילס הולגרסון ואווזיו. לאורך כל השנה השוודים היללו ופארו את הבירה שלהם, שטוקהולם, וטענו בלהט שזו העיר היפה בעולם. הסתקרנתי. אז באתי. אגב, נילס ואווזיו תופסים מקום של כבוד על שטר ה-20 קרונות השוודי.
מפגש ראשון עם קופנהגן
כאשר ארזתי לי להנאתי לקראת הטיול הסקנדינבי, הייתי אופטימית. סוף יולי, קיץ לא? אז בעוד הפליז המצוין שלי נח לו בשלווה ומשתזף בשמש הבולונזית אני נחתתי בקופנהגן, עם שלוש חצאיות ועליון קל. כמעט שנה באירופה ולא למדתי כלום. איזה קור, וגשם, ועננים, זה קיץ? מה העניינים? עברו עלי יומיים רטובים ומעוננים בקופנהגן. דבר נוסף שהימם אותי עוד בטרם עזבתי את הטרמינל היה הצורך להחליף כסף. כמעט שנה אני מטיילת פה, עוברת ממדינה למדינה, האנשים שונים, האוכל שונה, החוויות שונות, אבל הכסף אותו כסף. אפילו בשוויץ, המדינה היחידה שטיילתי בה שלא התמכרה ליורו, היה ניתן לשלם ביורו בכל מקום. כאן לא. אז החלפתי כסף ולמען האמת, הצלחתי לאבד את חישובי התקציב שלי. להמיר מקרונה ליורו לשקל זה יותר מדי מסובך למוחי הקודח, וחוץ מזה ההערכות שלי תמיד יותר נמוכות מהמינוס בבנק הלכה למעשה. ויתרתי. אני רק יודעת שהיה יקר.
להגיע לדנמרק לא עשה טוב לאגו הנשי שלי. כל בחורה שניה נראית כאילו כרגע יצאה מווג. גבוהות, רזות, בלונדיות עם עיניים כחולות. שורשי מעולם לא נראו שחורים יותר. אז נכון, כל חברי אמרו לי "אז מה? בשבילם את אקזוטית..." ובכן, אף פעם לא באמת רציתי להיות אנונה. לעומת זאת גם הבנים גבוהים, ויקינגים שריריים עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני, מה שגרם לי לשקול להגר לדנמרק אבל רק לשניה- כי בשביל כמה בלונדינים לא שווה לסבול כזה קור באמצע יולי.
אז מה עושים בקופנהגן? האמת, הידע שלי על דנמרק והדנים מסתכם בהאנס כריסטיאן אנדרסן הדני, אראגורן החתיך ובזכרון עמום מ-1992, השנה שבה הדנים זכו באליפות אירופה בכדורגל (נכון? אני לא סגורה על זה אבל זה מצלצל מוכר... הרבה ראשים צהובים בחולצות כתומות). החלטתי ללכת למוזיאון הלאומי לספוג קצת היסטוריה דנית. בעיה, לא מצאתי אותו. קופנהגן לא כל כך קלה לניווט עם כפכפים בגשם שוטף. ויתרתי בחן וקראתי את הפרק על היסטוריה דנית מהלונלי פלנט, בעודי מסתתרת מהגשם מתחת לאיזה גגון. ה- Statens Museum for Kunst לעומת זאת פתח לי פתח לאמנות הדנית, ומסתבר שיש להם כמה ציירים לא רעים בכלל. המוזיאון גדול ויפה, הקדישו לו מספר שעות, לא לפספס את שדירת הפסלים. מול המוזיאון נמצאת Rosenborg Slot, או בתרגום חופשי- טירת רוסנבורג. הטירה כאילו לקוחה מאגדות הנס כריסטיאן אנדרסן ומוקפת גנים יפהפיים. החיילים השומרים עליה, שמצויידים ב- M-16 ארוך, לא כל כך משתלבים בנוף.
קופנהגן היא עיר נמל, וה-Nyhavn שלה, שהוא בעצם תעלה צרה מוקפת בבתים צבעוניים, תוסס, מקסים ומעלה חיוך. ניתן להצפין לאורך החוף עד לפסל בתולת הים הקטנה המפורסם של קופנהגן (איך אני יודעת שהוא מפורסם? אלמנטרי ווטסון- 10 אוטובוסים שפרקו תיירים יפאנים חנו בסמוך). אגב, באגדה המקורית בתולת הים הקטנה מתה בסוף, דיסני כנראה לא כל כך בקטע של סופים עצובים אז פשוט הרגו לה את האמא (סטיה קטנה מהנושא-שמתם לב שכל הגיבורות של דיסני יתומות? פוקהונטס, בת הים הקטנה, היפה מהיפה והחיה, סינדרלה, שלגיה, יסמין מאלדין. האם מנסים להעביר כאן מסר סמוי?). שווה לטייל במרכז קופנהגן ולאורך התעלות. כנסיות מחודדות, בתים חומים וכבדים, טירות. דרקונים מכול עבר תומכים את המשקופים, מעל החלונות, יפה. בארמון המלכה, שבעצם מורכב מארבעה ארמונות זהים, מתקיימים חילופי משמר כמו בארמון המלוכה באנגליה, רק בקטן. פחות חיילים, פחות תיירים, אבל אותם חתולים מתים על הראש. אה, וגם להם יש M-16 ארוך. מה הקטע? מי כבר יבוא לפגוע במלכה הדנית שהיא צריכה כזה צבא חמוש, כאילו היא מתגוררת בעזה עילית?
השוס של קופנהגן עם זאת, לדעתי, הוא הילדים הצהובים והחמודים שרצים בכל מקום בכזאת מלאכיות, שגרמה לשעון הביולוגי שלי להשתעל בקול צרוד. השתקתי אותו במיידית מתוך ידיעה ברורה של בוגרת בגרות 5 יחידות ביולוגיה, שהסיכוי שהילדים שלי יהיו כאלה צהובים הוא בערך הסיכוי שהחיילים ששומרים על המלכה הדנית אכן ישתמשו ב- M-16 שלהם. סיכום קצר, בין גשם לענן- קופנהגן אכן היתה חוויה צהובה ונעימה. תחנת ביניים בדרך למקום האמיתי.
צפונה לשטוקהולם
נסיעת יורולינס לילה אחרונה לשנה זו. אני בוהה בנופי דרום שוודיה, שנפרסים מולי בשתים עשרה בלילה. איך בוהה בנופים בשתים עשרה בלילה? פשוט מאוד. בקיץ לא מחשיך כאן. אמנם השמש שוקעת למספר שעות (מאחת עד שלוש בלילה), אבל אף פעם לא באמת מחשיך. איזה קטע. מדהים. לא ברור איך אפשר ללכת לישון באחת בלילה כשיש עוד שמש בחוץ. ומה שממש לא ברור זה איך עם כל כך הרבה שעות שמש, עדיין כל כך קר כאן.
המצעד - כניסה חדשה - והישר למקום הראשון: שטוקהולם היא העיר הכי יפה בה ביקרתי. מדהימה, תענוג, לאן שלא מפנים את הראש היופי עוטף. שטוקהולם נקראת ונציה של הצפון בשל העובדה שהיא בנויה על ארכיפלג. בארכיפלג עצמו ישנם כעשרת אלפים איים הנראים כמו טיפות איים שמישהו טפטף בתוך המים הכחולים. שטוקלהום העיר עצמה בנויה על מספר איים גדולים יותר, המחוברים ביניהם בגשרים. שטוקהולם לא השתתפה באף מלחמה בכמה מאות השנים האחרונות, מה שאומר שהיא לא הופגזה, לא נבנתה מחדש, לא תראו כאן שיחזורים והריסות והבתים עומדים על מקומם מאות בשנים, עתיקים ויפים. על גדות התעלות ספינות שייט, מוצללות על ידי צריחים גבוהים וצבעוניים, רחובות מתעקלים שיובילו תמיד למים, ונוף עירוני נהדר. פעם אחת לפחות בביקור בשטוקהולם חובה לעלות למקום תצפית ולהשקיף על העיר העתיקה והרציפים. יפה יפה.
אז מה שווה לעשות? כמובן לבקר בעיר העתיקה, להסתובב בסמטאות, הארמון פחות מרשים מבחוץ ויותר מבפנים (הקישוטים מאופיינים בהרבה דרקונים... קסום). המוזיאון לאמנות מודרנית (Moderna Museet) מקסים, לא לוותר. גם התערוכה עצמה שהיא אחת היפות שראיתי וגם המיקום, על אי קטן וירוק עם נוף נהדר לנמל. שווה להקדיש מספר שעות. שייט בנמל של שטוקהולם וגם בארכיפלג יוצא לעתים תכופות. אני יצאתי לארכיפלג, הכל הופך להיות איים קטנים וירוקים. מיוחד ויפה. מוזיאון הטבע של שטוקהולם (Naturhistoriska riksmuseet) ממוקם בסוף העולם (ליד האוניברסיטה), אבל שווה ביקור. אמנם ההסברים רק בשוודית, אבל יש שם שלדים של דינוזאורים, וטי-רקס זה טי-רקס בכל שפה. איזה גודל, מעורר יראה. רק כף הרגל שלו יותר גדולה ממני. אני הכי אהבתי את השלד של הממותה. חוץ מדינוזאורים יש במוזיאון תערוכות טבע שונות. אקלים, מחצבים, האדם, והתערוכה שאני הכי אהבתי- בעלי החיים באנטרקטיקה. כאן הגודל כן קובע. אהבתי את השלדים הענקיים של הלווייתן הכחול. נהנתי.
זה מול זה ממוקמים בשטוקהולם גן החיות והלונה פארק. גן החיות הוא קצת יותר מגן חיות. פארק גדול ויפה עם מודלים של בתים מסורתיים מהימים ההם בשוודיה. דגם של חווה, של כנסיה, איגלואים מהצפון - מלפלנד (גם להם יש משהו שדומה לאיגלו). אנשי הצוות בבגדים מסורתיים מסבירים על התקופה ועל המנהגים, מעניין. מסתובבים בפארק ואז מגיעים לשיא- גן החיות. מה מיוחד בגן החיות הזה? חיות סקנדינביות! מוס- שזה כמו צבי ענק עם קרניים ענקיות (אגב, הפרווה גם על הקרניים). דובים, אריות ים, זאבים לבנים, שועלים, צבאי גשם, מגניב. בעיקר המוס. הלונה פארק ממול שווה, בעיקר בשל העובדה שיש נוף מקסים ממש מכל מתקן, שמעלה אתכם לגובה של מעל 5 מטר. שטוקהולם היתה יפה מתמיד שניה לפני שעצמתי עיניים, כדי לא לראות לאן רכבת ההרים צוללת.
שטוקהולם (וגם קופנהגן) היא עיר עשירה. רואים על התושבים שהם נהנים מרווחה. לכל אחד מהחברים שלי יש בית בשטוקהולם, בית בכפר, ספינה, סוס ולעשירים ביניהם גם אי. ברחובות ניתן לראות חנויות לממכר מחבטי גולף (בישראל היו פושטות את הרגל כעבור שבוע), חנויות לממכר ציוד רכיבה ושייט, וחנויות לקמפינג, מחנאות וספורט אתגרי, אשר גרמו לי לרייר קשות אך היו בגדול מעבר לתקציב שלי. הרחובות מרווחים, המכוניות חדשות, המחירים בשמיים. בירה שש יורו, מונית לפרברים יכולה להגיע ל-150 יורו. הסתובבתי בשטוקהולם והרגשתי כמו העני, ולא שהחברים שלי הם בני מלך, הם ממוצעים לגמרי, סטודנטים שעובדים בעבודות סטודנט, רק ההגדרה של "ממוצע" בשטוקהולם - איך ננסח את זה בעדינות - קצת אחרת. יצא לנו לתפוס שיחה על המצב, ובעיקר על כמה אני מקנאה בהם על הרווחה. כאן המקום לציין, שבשוודיה אחוז המס הוא מהגבוהים בעולם. 60% מס הכנסה, אבל בתמורה שירותי הרווחה מפותחים, בריאות, על חינוך אסור לשלם גם אם הסטודנט זר, מעונות יום לילדים לנשים עובדות, תחבורה ציבורית כל כך יעילה שאפשר לחצות את שטוקהולם במהירות, ובטחון ברחובות. אני מקנאה, אמת. החברים שלי קצת ניפצו את הבועה הוורודה, וטענו לאחוזי אבטלה גבוהים, הגירה, פשע. עדיין, קשה לטעון בתוקף שאתה ממעמד הביניים וחזרת הרגע משבוע שייט בספינה שלך. אז מאיפה העושר? לשוודיה אין נפט והיא כמעט לא מייצאת משאבי טבע בקנה מידה עולמי, אז מאיפה? לטענתם, המעניינת, העובדה ששוודיה לא השתתפה מאות שנים באף מלחמה והורידה את תקציב הביטחון לאפס, ולא היתה צריכה לשלם פיצויים או להשקיע כסף בשחזור ושיפוץ, ואת הכסף במקום בפצצות שוודיה השקיעה בחינוך ותשתיות, היא הגורם העיקרי לרווחה. מעורר מחשבה...
חיי הלילה בשטוקהולם וחיי הלילה בישראל, מצא את ההבדלים: יצאנו לרקוד, שישי בערב, יולי 2005, שטוקהולם. בניגוד לישראל, שבכניסה למועדן עומד שומר מיוזע העונה לשם ואדים וממשש כל חלקה טובה באמתלה של חגורות נפץ, בכניסה למועדון בשטוקהולם עומד ויקינג שוודי קרחוני ובנוי לתלפיות העונה לשם גוסטאב, שלא יגע בי גם אם אני אצהיר בקול שאני נושאת עוזי מתחת לחולצה. נכנסים, משלמים (הרבה) והולכים למלתחות. מורידים את המעיל, הצעיף, הסווצ`רט והחולצה (להזכירכם- יולי!!) ונותנים אותם לבלונדינית שנראית כמו קלאודיה שיפר, מחייכים אליה אך היא לא מחייכת בחזרה אז הולכים להזמין משקה. בשטוקהולם מה שמשלמים זה מה שמקבלים. אפשר לבחור ללכת באיזי, להזמין קפריושקה תות עם 3 סמ"ק אלכוהול, להיות wild עם 5 סמ"ק אלכוהול או לנסות לדפוק את הראש במיידי עם 7 סמ"ק אלכוהול. אותו משקה, מחירים שונים. אתם יודעים מה אתם מקבלים ככה שאין מצב שבמקום קפריושקה תות תקבלו שייק פירות, אבל גם אין מצב שתקבלו וודקה ורדרדה שתגרום לכם להרגיש בשוודיה רק בלי הבלונד (אגב- אם לא ידעתם, אבסולוט היא התרומה הגדולה ביותר של שוודיה לאנושות).
מתחילים לרקוד, בסבבה. בישראל כשרוקדים ורוצים לצאת לשאוף אוויר או סתם ללכת לדבר, מבצעים הליכה אקטיבית עם דחיפה פאסיבית של הרוקדים בסמוך מכיוון הכתפיים. נסו לדחוף פאסיבית ויקינגים שריריים שהכתפיים שלכם מגיעות להם בערך לאמצע הבטן. ניסיתי, הם פשוט לא זזים, תקועים במקום. אי אפשר לעבור. גם שהדחיפה הופכת מפאסיבית לסמי-אקטיבית הם לא ממש זזים. אבל כשהם ביצעו עלי דחיפה פאסיבית, זה לא היה פאסיבי בכלל- עפתי לקצה השני של החדר. ומכיוון שזה חוק בדיסקוטקים שכל הזמן יש אנשים שזזים, בתחילת הערב ריחפתי לי ברחבי המועדון בלי כל יכולת להתנגד עד שלמדתי את אמנות ההתחמקות. רוקדים, שותים, נהנים, סבבה. שלוש בלילה המועדון נסגר (מין קטע אירופאי כזה, גם באיטליה זה ככה). הולכים למלתחה, שמים את החולצה, הסווצ`רט, המעיל הצעיף ויוצאים, ואז מגיע השוס הגדול. יוצאים לאור יום מלא, בשלוש וחצי בבוקר. אני עמדתי באמצע הרחוב, הסתכלתי על השעון, הסתכלתי על השמיים, שוב על השעון, שוב על השמיים. החברים השוודים שלי הסתכלו עלי משועשעים, איזה קטע. אגב, העובדה שיוצאים לאור יום מעלימה את העייפות ומחריפה את הרעב. כנראה השעון הביולוגי שלי סולארי.
גם כאן, כמו בדנמרק וכמו באנגליה, יש חילופי משמר בארמון המלוכה שנועדו בעיקר לתיירים. ואני תיירת, לא? על אף הזיכרון הצורב מאנגליה התייצבתי בשעה היעודה והשפויה בינות התיירים היפאניים, לחזות בחילופי המשמר. היה מקסים, עשרות סוסים, תזמורת, מצעדים, דגלים, מדים כחולים נוצצים וכובעים מבריקים ולא פרוותיים בכלל. יפה ובטוב טעם. אבל מה? ממש מאחורי עמדה קבוצה מישראל, והשיחה שהתנהלה נשמעה בערך כך- אישה: "יו, איזה יופי, איזה מקסים, והסוסים..." גבר: "זה יפה? היית צריכה לראות את הטקס באנגליה, אז היית רואה מה זה טקס יפה, חילופי משמר אמיתיים. תגיד לה משה..." משה: "הטקס באנגליה הרבה יותר יפה, זה סתם, מה הם כבר עושים, הולכים עם סוסים? היית צריכה לראות את הטקס באנגליה. אבל רק שתדעו שגם הטקס באנגליה זה כלום לעומת מה שאני ראיתי בבולגריה..." אני חייבת לציין שהשיח הזה העלה חיוך על פני שלא מש ממנו לאורך כל היום, כל כך ישראלי שזה כיף. הטקס עצמו יפה ומרשים, לכו.
סתם לשוטט בעיר, ללכת לאורך הרציפים היוצאים מהתאטרון הלאומי לאורך Strandvagen, לעלות לעיר הדרומית והתוססת, לעבור בכל הגשרים לאיים הקטנים יותר, לעכל לאט את היופי. שטוקהולם יפה. אבל בשבילי, היא היתה מהממת. בנוסף לעיר המדהימה הייתי מוקפת חברים שגירשו את העננים ועשו לי מבוא לתרבות השוודית למתקדמים. המבוא כלל כדורי בשר, צליחת מצבי גשם, הרבה אחוזי אלכוהול ושעות של צחוק. קיבלתי שיעור בהיסטוריה סקנדינבית מניקולס, שיעור בבלונדיניות ואופטימיות מג`ני, שיעור באבסולוט ממטיאס, שיעור בכלכלה סקנדינבית מחשבון הבנק שלי ושיעור בהכנסת אורחים מכל החברים של החברים שלי, שפינקו אותי (כי אני אקזוטית?) לאורך כל השבוע. TACK לשטוקהולם ו-TACK ענקי ענקי לכל האנשים המקסימים שהפכו אותה בשבילי מיפהפיה למדהימה.
לסיום בקטנה: גם בקופנהגן וגם בשטוקהולם יש Seven Eleven. אלו המקומות היחידים בהם אני נתקלתי ברשת זו מחוץ לגבולות תאילנד. קיבלתי פלאשבק לקוואסן רק קצת יותר קר, קצת יותר גבוהים ובלונדיניים, קצת יותר יקר, ובמקום מנגו קונים הרינג כבוש.
המדריך למטייל בגלקסיה - קופנהגן ושטוקהולם:
- לישון בזול- קופנהגן מלאה בהוסטלים זולים להפליא (אני שילמתי 7 יורו ללילה- המחיר הכי זול שנתקלתי בו באירופה). ביציאה מנמל התעופה תבקשו רשימה מעמדת המידע.
- לאכול בפחות מ-5 יורו- אוכל סיני מצוין (כל האוכל הטיפוסי הרבה יותר יקר, אם יש לכם תקציב נסו כדורי בשר שוודים, אם לא, נסו כדורי בשר שוודים באיקאה בישראל).
- לא לפספס- תצפית על שטוקהולם, המוזיאון לאמנות מודרנית.
- שמעתי ששווה אבל לא הייתי- ה- Vasamuseet בשטוקהולם, שמספר את סיפורה של ספינת מלחמה שטבעה, נמשתה ושוחזרה.
- אפשר לוותר- המוזיאון ההיסטורי בשטוקהולם, Historiska museet.
- לחובבי הצילום- ילדים בלונדיניים זה שוס, גם לצלם שמש בשלוש בלילה זה שוס.
