לאוס ותאילנד - טיול תרמילאי מרתק בין שתי המדינות

יוצאים לטיול תרמילאים במזרח? כל המידע שצריך לדעת באתר "עפתי" >>

 תכנון וצעדים ראשונים בטיול

הטיול ללאוס תוכנן כבר בשנת 2004, אולם במועד המתוכנן התקיימה בווינטיין הבירה ועידת מנהיגי האסייאן ולא הונפקו ויזות לזרים. ה"פיספוס" הזה ניקר כל הזמן בראשי וביולי 2008 יצאתי שוב לטיול של חודש, שתחילתו בלאוס והמשכו בתאילנד.

התחנות במסלול: הטיול החל בטיסה מהארץ לאיסטנבול, עם "טורקיש אייר ליין" ומשם לבנגקוק. ההמשך היה בטיסה פנימית לאודון טאני, שבחבל איסאן (צפון-מזרח תאילנד) ומשם, דרך מעבר הגבול בגשר הידידות, לווינטיין, בירת לאוס. הפרק הבא המשיך לוואנג וייאנג (Vang Vieng), לואנג פרובנג, מואנג -;נוי, חזרה ללואנג פרובנג, טיסה עם "לאו אייר ליין" לצ'יאנג מאי בתאילנד. משם הגעתי לפאי, חזרה לצ'יאנג מאי ואז קנצ'נבורי ובנגקוק לסיום.

מצאתי בטיסה הפנימית לאודון טאני וחציה יבשתית (דרך גשר הידידות) אפשרות נוחה יותר (אחרי טיסה ארוכה עם התורכים), זולה יותר ובעיקר יעילה יותר, מבחינת זמנים לאופציות אחרות. מאחר והטיול היה לפרק זמן של חודש בלבד, לא הייתה בעיה של שיקולי ויזה.

הטיסה עם התורכים הייתה נוחה ונעימה, גם אם ארוכה במקצת. את זמן הטיסה מבלים בשינה או במשחקי מחשב על מסך מגע אישי שמולך. חוויה אחת מן הטיסה, אותה ראויה לציון -; מעבר לילי מעל טהרן.

עם ההגעה לבנגקוק, אני ממהר לנמל טיסות הפנים ולשמחתי, אני משיג טיסה לאודון טאני (2100 באט), היוצאת תוך שעתיים. טיפים: ראשית, עדיף להזמין טיסה מראש. שנית, בנמלי התעופה בתאילנד אימצו את התקנות האירופאיות בנושא נוזלים וקרמים למיניהם, לידיעתכם. הטיסה הפעם קצרה ובסיומה אני נוחת בשדה התעופה הקטן באודון טאני. מונית מקפיצה אותי למלון Charoen Hotel, שהסתבר כבחירה מעולה, במיוחד לאחר הטיסות הארוכות שעברתי: חדר מרווח, מיטה נוחה, צלחת פירות ותרמוס קפה/תה מקדמים את פניך. המחיר: 1000 באט, כולל ארוחת בוקר. ממוקם טוב, בסמוך לקניון ולתחנת האוטובוס, מומלץ בחום.

מנוחה קצרה ואני יוצא "להריח את העיר" -; חודשים יולי-אוגוסט אינם העונה המתויירת וכמעט מידי יום תופס אותך גשם, אם כי לא מעיק. למזלי, הגשם תופס אותי בכניסה לקניון גדול בן מספר קומות. אני מסתובב, מתרשם ואפילו מצטייד בכרטיס סים מקומי לטלפון הסלולרי.

 למחרת, אני משכים קום לארוחת בוקר מעולה במלון. לאחר מכן אני יוצא לטייל בעיר, הנראית, ממבט ראשון, מוזנחת למדי. אני מחליט שלא להישאר יום נוסף, אלא להמשיך לוינטיין. תחנת האוטובוס די קרובה למלון והנסיעה לגבול (40 באט) מביאה אותך, בנוחות יחסית, לגשר הידידות. בהליך מהיר מוציאים ויזה (31 $ - יש להצטייד בתמונת פספורט) ועוברים בזריזות את הגבול, למונית המעבירה אותך לווינטיין (300 באט - מומלץ לחפש לזה שותפים). מתחילים להתרגל לעובדה שבלאוס יש שני מטבעות סחירים: הקיפ המקומי, ששערו ביולי 2008 היה כ-8,600 קיפ לדולר והבאט התאילנדי, הסחיר בכל מקום. מומלץ כמובן להצטייד בכסף מקומי, מאחר וחישובי השער בבאטים תמיד יעוגלו לרעתך.

לתחילת הכתבה

לאוס - וינטיין הבירה ו-ואנג ויאנג

וינטיין - העיר גדולה וקצת יותר מטופחת מאודון טאני (לא חוכמה גדולה), אבל עדין לא "מזמינה" ובוודאי שאינה משדרת הרגשת עיר בירה. אני, המחכה בכליון עיניים לטבע ,לנופים ולאוכלוסיה מקומית, מזמין לי נסיעה למחרת לוואנג ויאנג ובינתיים נהנה מסיור במקדש Wat Sisaket, המקדש העתיק ביותר בבירה ובו "מחסן" עם אלפי פסלי בודהה שבורים, שנתגלו באזור, אחרי הפצצות מלחמת וייטנאם. אני מבקר גם בשער הנצחון, שרק בדיעבד נודע לי, שניתן לטפס עליו מאחור, לנקודת תצפית יפה על העיר והמקונג. מיקומו של הגסט האוס נוח ונגיש לכל האתרים, שמו הוא Phonepasutu, המחיר 600 באט, כולל ארוחת בוקר, בינוני למדי. על גדות המקונג מצאתי עשרות מסעדות ודוכני פרי ואוכל. למחרת, בארוחת הבוקר בגסטהאוס התוודענו אל הבאגט המפורסם -; זכר לקולוניאליזם הצרפתי. טיול קצר בעיר ואחר כך עולים על הסעה לואנג וייאנג, 160 ק"מ מוינטיין, כשלוש וחצי שעות נסיעה.

הנסיעה לוואנג ויאנג - צריך להודות, שהרגשות היו מעורבים. מחד, הכל דופק כמו שעון, אין צורך ב"תוכניות מגירה", שנשלפו לא אחת בטיול הקודם, והקצב הנינוח פיצה על הטיסות הארוכות. אבל, מאידך, איפה החלום? איפה הכיף? בקצב הזה היעדים יגמרו מהר מדי. עם זאת, מהר מאוד השתנתה התחושה. יוצאים מן העיר בוואן VIP, עם עשרה תיירים נוספים, כולם צעירים, כשאני הישראלי היחיד. במהרה משתנים הנופים ואני, הסקרן, עם פרצוף על החלון, נהנה מכל רגע. הנוף הירוק שולט בכל השטח ומהר מאוד מגלים שהכל, אבל הכל, ירוק - כמעט לא רואים אדמה חשופה. אין צמחיה צהובה וחסרת מים (לא פלא - זרזיפים תופסים אותנו כמעט כל הזמן). מדי פעם לאורך הדרך, עוברים בכפר קטן, שכולם אגב, בנויים באותה המתכונת -; הבתים (בדרך כלל בקתות עץ על כלונסאות) ניצבים בצמוד לכביש הראשי, מרווחים אחד מהשני. מאחוריהם יש חלקות יער ובצדדים שדות אורז.

 הנהרות אותם אנו חוצים מתנקזים למקונג, כולם שוצפים וצבעם חום חזק. לפתע, מזדמנת לנו "חוויה" - מגיעים לכפר ומגלים שהדרך מוצפת כולה! הנהר עלה על גדותיו וגובה המים מגיע לכמה עשרות סנטימטרים. הוואן שלנו לא יכול לעבור ומנגד, כל אנשי הכפר עומדים מחוץ לבתים, חלקם עם סירות עץ ארוכות, מעבירים אנשים ואופנועים את הדרך. ואן גדול נוסף מגיע גם הוא, רכבנו נקשר בחבל לאחוריו ואנו צולחים כך את הנהר השוצף. בהמשך, הדרך הופכת למפותלת יותר ויותר ואחרי כשעה וחצי אנו עוצרים להפסקה בקיוסק/מסעדה/מכולת/דוכן, שם כל הסחורה פרושה על מדפים. מיני מאפים, שאינם מוכרים לי, קורצים לי - דווקא היו טעימים. בסופו של דבר מגיעים לוואנג ויאנג וכמיטב המסורת, תחנת ההורדה היא ממש בפתח גסט האוס בשם Vila Malany - מיקום מרכזי, מחיר 400 באט, אך בינוני למדי עם הרבה תיירים. גסט האוס נוסף בעיירה הוא Chantela. המחיר הוא 40 אלף קיפ, במרכז, בינוני. "לחסכנים" -; קחו את קומה שנייה.

 מנוחה קצרה ואז סיור היכרות בעיירה. יש בה רחוב ראשי אחד ארוך ובו מסעדות, חנויות אינטרנט ודוכנים. מרחוב זה יוצאות התפצלויות לרחובות קטנים אחרים ולבתי העיירה. את המסעדות פחות אהבתי, רובן בסגנון מרבצי שכיבה לצפיה בטלויזיה, כשעשרות צעירים שרועים, אוכלים, צופים בטלויזיה ומידי פעם פורצים ברעמי צחוק. למרות זאת, הטבע שמתגלה לפני הוא מדהים: נהר Nam Song גועש-שוצף בזרם חום עכור והרס גשרים וגזעי עצים מעיד על כמויות המשקעים האחרונות. מאחורי הנהר מתנשאים הרים גבוהים וחדים (תוצאה של פעילות קארסטית ענפה), המוקפים בשכבת עננים והכל מסביב ירוק להדהים. הגשם תופס אותי על שפת הנהר ואני פונה למסתור במרפסת הבית הקרוב ומייד מהווה אטרקציה לילדי הבית, כך שאני נהנה מכל רגע.

 היום שלמחרת יועד לטיול במערות הרבות שבאזור ולסביבה כפרית אותנטית ופחות תיירותית. בערב הקודם הצלחתי להשיג מפה טובה של האזור בחנות הספרים היחידה בעיירה. אחרי המרת כספים בבנק (החלפנים הפרטיים מציעים שער חליפין נמוך יותר), אני שוכר אופניים (יש כמובן אופציה לקטנוע), חוצה את הנהר ועולה על דרך עפר טובה, כשלצידה עמודי חשמל ממוספרים, המקלים על ההתמצאות במפה. היעד העיקרי הוא מערת Poukhon ולידה לגונה מקסימה ביופיה. בדרך חולפים על עוד מספר מערות ומסלולים, עליהם ויתרתי מקוצר זמן. שדות האורז הרבים מוצפים ומעובדים וכמובן מעניינים לצפייה. המקומיים, החולפים על פנינו, מתניידים בכל כלי תחבורה אפשרי - אופנוע, אופניים, טוקטוק-מריצה עם מנוע של מכסחת דשא וכדומה. רוב התיירים צועדים רגלית וחלקם על אופניים וקטנועים. שלט ההכוונה למערה מעורר אופטימיות -; המרחק למטרה כ-250 מטר, אבל מהר מאוד מסתבר, שמדובר בטיפוס תלול מאוד, כמעט אנכי. נחמה אחת היא שהדרך בהחלט מוסדרת, עם מעקות ומדרגות באיזורים הנחוצים. מיוזע ומתנשף, אני מגיע, בסופו של דבר, לפתח המערה, מוקף בנוף מדהים. המערה היא ענקית ואיורי חיצים על גבי הסלע מסמנים את המסלול - כמובן שיש להצטייד בפנס טוב! מסביב ישנם נטיפים, סלעים ולפתע מחזה מדהים -; בתוך המערה, ממולי, ישנו אולם ענקי, חלקו נטיפים ובמרכזו בימת ענק ועליה אפריון מוזהב ופסל בודהה -; פשוט אסור לפספס.

יום קייאקים -; (כדאי להרשם יום קודם) זהו יום עמוס ומעניין, המשלב סיור בטבע, בכפרים, במערה מרשימה וכמובן שייט של כ-20 ק"מ בקייאק, אותו מומלץ לסיים, כמובן, במסאג' מפנק. אנא הקפידו בקייאק על חגורות הצלה וקסדה - בדיוק באותם ימים נהרג צעיר ישראלי, שלא הקפיד על כך.

לתחילת הכתבה

הלאה ללואנג פרובאנג - בירת לאוס הקדומה

אחרי יומיים וחצי בוואנג ויאנג, אני פונה ליעד הבא -; לואנג פרובאנג (Luang Prabang) -; הבירה הקדומה של לאוס ובירת מחוז הצפון, כיום. מרחק הנסיעה הוא כ-240 ק"מ והדרך אורכת למעלה משבע שעות נסיעה. פה המקום להזכיר, שהדרכים הללו טובות ושירותי ההסעה לתיירים הם זמינים ונוחים. הנוף לאורך הדרך הוא מדהים ביותר - רגע אחד אתה בעמק מוקף יערות ושדות אורז מעובדים וברגע השני אתה עולה ומטפס לראשי ההרים, כשעננים מקיפים אותך והעמקים, שזה עתה עברת מתחתיך, כאילו מונחים על כף ידך. לקראת אחר הצהריים מגיעים ליעד ואני בוחר בגסט האוס Jaliya - ממוקם היטב, מסודר ונקי. כדאי לבקש חדר בגן ולא זה הפונה לרחוב. המחיר הוא 70 אלף קיפ.

אחרי שמגיעים, פונים "לטעום" קצת מן העיר. פה המקום לציין, שהיצע האוכל בכל לאוס הוא בהחלט סביר, מחירי האוכל זולים, האינטרנט מצוי בכל פינת רחוב (בוואנג ויאנג המחיר הוא 300 קיפ לדקה ובלואנג פרובנג 100 -; שזה כ-5 אג' לדקה). התשתית התיירותית בהחלט סבירה וסוכנויות הטיול מציעות מגוון טיולים, ברמות מחיר שונות.

אטרקציות בלואנג פרובאנג -; קודם כל ולפני הכל, שוק הלילה הגדול, היפה, הססגוני ובעיקר הנעים לשיטוט. יש בו מוכרות חייכניות, שקטות ולא מתעלקות, עם שייקים עסיסיים מכל פרי אפשרי וכמובן מסעדות, בכל הרמות והטעמים. אם בשווקים עסקינן, כדאי להזכיר גם את Dalaa Market, הממוקם ברחוב שבין מלון ראמה לגסטהאוס Jaliya - זהו אומנם לא מקום ססגוני כמו שוק הלילה, אולם זהו בהחלט מקום נקי, מסודר ולא יקר, מה גם שהוא מקורה (נוח בזמן גשם). כדאי לעשות יום טיול במקדשי העיר, לאורך הנהר. מומלץ שלא לוותר על עלייה של כ-600 מדרגות ל-Wat That Chom Si, שעל גבעת פאוזי (Mount Phousi). רצוי לבקר במקום לפנות ערב, לתצפית על העיר, האזור והשקיעה. כמו כן, מומלץ לצאת לטיול (בהסעה מאורגנת) למפלי Kouangsi, כ-25 ק"מ מהעיר -; שמורת טבע יפה, עם מפלי מים אדירים, טיגריסים ודובים (במכלאות).

לתחילת הכתבה

להתראות ציוויליזציה, שלום מואנג נוי

עד כה נהניתי, באמת ובגדול, ממסלול שהוא די מוכר ושחוק, אבל, כאמור, מהנה מאוד. בשלב זה, החלטתי להוסיף דובדבן לקצפת ונסעתי לשני לילות לכפר מואנג נוי (Muang Noi). הנסיעה בוואן VIP, במחיר 60,000 קיפ. מתחילים ב- 4 שעות נסיעה לכפר נונג-קיו (Nong Kiaow) ומשם בשיט של כשעה וחצי בסירה ארוכת חרטום, המשותפת לתיירים (על תרמיליהם) ומקומיים (על שקיהם, חבילותיהם וחיות הבית שלהם). השיט הינו על נהר ה-Nam Ou, המתחבר למקונג, אולם אנו שטים נגד הזרם, עוצרים מדי פעם להורדת מקומי בכפר נידח ובסופו של דבר מגיעים ליעד: כפר קטן, שהפך לתיירותי ומציע הרבה שלווה, טרקים, מערות, הצטרפות לדיג, ביקור במערות ועוד. כמעט שכחתי: אין בכפר חשמל, אלא גנרטורים ביתיים, המופסקים כשאין למקומיים פעילות.

המלצות: גסט האוס שממוקם ממש מעל המזח, השייך לבעל המסעדה שבמקום. תוכלו לזהותו על פי נפלי פגזים בשער. יקר יחסית לאחרים (50,000 קיפ), אבל מושקע, טוב, נקי ומסודר. למי שזמנו בידו, מומלץ להתעניין בטיולים הממשיכים צפונה!

 לאחר יומיים של כיף, חזרתי באותה הדרך, למרות שיש אפשרות לחזור מנונג-קיו ללואנג פרובאנג בסירה. למחרת טסתי לצ'יאנג מאי -; תאילנד. כשביררתי על הטיסה בחברת "Lao Airlines", סיפרו לי בבדיחות שאחוז הנחיתות שלה נמוך מאחוז ההמראות. אני חייב לציין שהטיסה היתה נעימה והארוחה היתה סבירה. המטוס קטן (כ-80 נוסעים), לכן כדאי להזמין מקומות מראש.

לטעמי, צורת ההתניידות הכי נוחה בלאוס, למי שמעוניין לשלב בביקורו גם את צפון תאילנד היא כזו: טיסה פנימית מבנגקוק לאודון טאני, מעבר יבשתי דרך גשר הידידות לוינטיין וחזרה בטיסה לצ'יאנג מאי (כשהאופציות האחרות הינן בעיקר שיט של יום-יומיים. מסלול זה הוכיח את עצמו כזול יחסית, נוח ומהיר.

בנימת סיכום של לאוס, אני יכול לומר שהתשתית התיירותית שלה הולכת ומשתפרת וגם אם היא פחות מפותחת מזו של תאילנד, הרי יש בה עדיין הרבה יותר אותנטיות. הפשטות שבה והתושבים, מסבירי הפנים, הופכים אותה בהחלט לתוספת מעניינת ונעימה למבקרים בתאילנד. הטבע והנופים של לאוס הם מדהימים ואני עוד ביקרתי רק בחלקה הצפוני של המדינה...

לתחילת הכתבה

המעבר לתאילנד - תחנה ראשונה בפאי

לאחר טיסה קצרה של כשעה, אני נוחת בשדה התעופה הקטן מאוד, אבל המסודר והנעים של צ'יאנג מאי. זוהי הפעם השלישית שלי בצ'יאנג מאי ועוד לא אמרתי די...

מתוך הרגל, שבהחלט הוכיח עצמו, אני שואף "לקצר מרחקים " ולחסוך זמן. לקחתי טוקטוק היישר לתחנת האוטובוס, מצפון לעיר העתיקה ומשם בוואן מקומי (120 באט, האחרון יותא ב-14:00) לפאי, המרוחקת כ-3 שעות נסיעה. הוואן הוא אומנם "מקומי" ולא היו בו תיירים נוספים, אולם הוא בהחלט נוח ונותן פתרון עדיף, לטעמי, על המתנת לילה בצ'יאנג מאי להסעת תיירים. הדרך לפאי היא מקסימה והנופים מהממים. כחצי שעה לערך נוסעים בכפרי הסביבה המישוריים ואז במשך שעה מטפסים ומטפסים בדרך עקלקלה. לאחר מכן ממשיכים שוב כשעה בירידות תלולות ועקלקלות, עד לעמק שבמרכזו העיירה פאי.

פאי, אותה אהבנו מאוד בטיול הקודם, כמעט ולא השתנתה. החלטתי לשלב בביקור זה "חזרה לחוויות העבר" וכמובן לחפש מקומות חדשים ואכן הצלחתי. ההתניידות בפאי הינה, לרוב, על קטנוע, שמחירו זניח. בניגוד למקומות אחרים בתאילנד, המחיר כולל גם ביטוח לנזק או גניבה. בכל מקום ניתן להשיג צילומי מפות עם סימון האטרקציות ופשוט מבלים ומסתובבים כל היום ובערב "מזדנגפים" בשני רחובותיה של העיירה. טיפ קטן: השכרת האופנוע הינה ל-24 שעות, כך שבתכנון טוב תוכלו ליהנות ממנו במשך יומיים. יש בפאי שירותי אינטרנט טובים וזולים. רובם כוללים מצלמות ו-Skype. המסאז'ים זולים ומעולים -; אסור לפספס.

 ארבע שנים חלפו מהביקור הקודם. אז, כשנסענו עם קטנוע במבואות הכפר הסיני Shan, לצדו של סלע שחור ענק ומיוחד, פגשנו בכפריים, המקימים יסודות וכלונסאות. הסבירו לנו שמקימים פה "שוק" והפעם הופתעתי לגלות אזור מטופח, שכלל מספר חנויות למכירת מוצרי המקומיים, בית תה וכדומה. המשכתי למפלים, שבזמנו התאמצנו להגיע אליהם בדרך בוצית וקשה ואילו היום מוביל לשם כביש בטון, ממש עד למרגלות המפלים.

המלצות:

• גסטהאוס Palm House, בו השתכנו ונהנינו בפעם שעברה, היה מלא. ממול, גסט האוס של קרובת משפחתם - בהחלט סביר במחירים 300-400 באט. מאוחר יותר עברתי ל- Blue Hotel Lagon, שהוא למעשה גסט האוס משודרג/מלונית, אבל עם בריכת שחיה, חדרים מרווחים ונקיים, אווירה נחמדה ובעיקר - בריכה!
• השכרת אופנוע אצל Aya - יש לו סניף גם בתחנת הרכבת בצ'יאנג מאי, כך שישנה אפשרות להשכרה והחזרה ביעד השני. לא ביצעתי את המסלול הזה, בעיקר בגלל החשש לגשמים, אולם הוא בהחלט נראה לי מיוחד והרפתקני. יש בפאי מפות הכוללות גם את מסלול זה וכדאי להתעדכן בסניף לגבי נקודות מילוי דלק .
• הפעם לא הקדשתי זמן לביקור ב-Wat Nam Hoo  ובמעיינות המים החמים, שהפכו בינתיים לשמורת טבע, אולם אלו בהחלט אתרים ראויים לביקור. במקום זאת, נהניתי לשוטט רכוב על אופנוע בין הכפרים , לשוחח עם מקומיים. מצאתי דרך יפהפייה, המסתיימת בנחל וממנה רגלית למפלים ועוד .
• ואיך אפשר בלי ה"בננה לוטי" המפורסמת, שאותה מוכרים בצאנג מאי מספר תושבים מוסלמים, שענו בחיוך רחב ושמחה לברכת ה "סאלם עליכום" שלי .

לתחילת הכתבה

התחנה הבאה - צ'יאנג מאי

כמו כל דבר טוב, גם השהות בפאי הסתיימה ואני חוזר בוואן התיירים של Aya לתחנת הרכבת בצ'יאנג מאי ומשם למלון BP Hotel, הממוקם בדרום העיר העתיקה. הייתה זו בחירה יותר ממוצלחת -; לא עוד חדרי גסטהאוס, אלא מלון מפואר עם חדר מפנק, טלוויזיה, מיזוג, כורסאות בחדר וכמובן בריכת שחיה, ארוחת בוקר מפנקת בסגנון בופה והדובדבן שבקצפת -; המחיר: 625 באט, דומה למחיר גסטהאוס עם ארוחת בוקר. האזור אומנם קצת מרוחק מהנייט בזאר (אם כי נהניתי לגמוע המרחק רגלית), אולם בקרבתו מסעדות טובות, אינטרנט זול, שרותי כביסה וכמובן, מקדשי העיר העתיקה סמוכים אליו.

ויתרתי על עלייה לדוי סוטפ (מומלץ להגיע עצמאית, לשלב ביקור בכפרים הסמוכים ובדרך חזרה לבקר בגן החיות המפורסם ולהתעניין בספארי לילה) וכן על טיול מאורגן לדוי אינתואן, שהם בהחלט אתרי מאסט, למי שטרם ביקר. כלקח מהביקור הקודם, נמנעתי מנסיעה בטוקטוק לכפרי מלאכת היד ונעניתי להצעת נהג לקחת אותי לשם. למרות היותם תיירותיים וממוסחרים, הם מהנים מאוד. הנהג הגיע לקחתני עם אשתו וכך הפכה הנסיעה לנעימה יותר. התעכבנו בכפר עם ציורי מטריות, שם יציירו לכם על כל תיק, מכנס וכיו'ב. משם המשכנו לכפרי המשי - מקבלים שם הסבר על תעשיית המשי ולפחות במקרה שלי, התחככות עם כמות נכבדה של נשים, מעשירות האמירויות, שקנו כל דבר שקרוב למשי. כך, למעשה, קיבלתי כחצי יום טיול בעלות ממש זניחה (150 באט).

קצת טיפים מן העיר:
תחבורה: התנועה בעיר היא זולה, בלי התמקחות עם נהגי הטקטוקים, שהיו היחידים שהצליחו להוציאני משלוותי עם ההתמקחויות וצפצופי הזמבורה שלהם. היו Pickup אדומים, המכונים "סונגטו", יש לוודא מראש שמדובר בהסעה רגילה ושהנהג לא מתכוון לספיישל. נהגי המוניות והטוקטוקים מכורים ל"קופונים", אותו קומיסיון שהם מקבלים בצורת תלושי דלק ומכאן המחיר הנמוך שהם מציעים. מומלץ לסכם מראש ל"כמה קופונים" נכנסים ובסיום, כמובן, להוסיף עוד ביקור לרווחת הנהג. אין בעיה למצוא נהג שכזה -; הם זמינים במיוחד באזורי המקדשים. למי שדווקא רוצה, אני נהניתי מאוד עם הנהג Mr.Sriwan Chaisorn שמספרו הסלולרי הוא 08-19985920. כמובן שגם תנועת הסירות על הנהר יפה ומעניינת.

קצת על שווקים: השתדלו שלא להחמיץ את שוק יום א'. זהו שוק ססגוני ,ענק ומומלץ בחום - הן לביצוע קניות והן לספיגת אווירה והיכרות עם מקומיים, הממלאים את השוק (בניגוד לנייט בזאר, שעיקרו לתיירים). מתחם האוכל שמול הנייט בזאר מציע עשרות חנויות, המתמחות כל אחת בסוג מסוים של אוכל, המופיע בתמונות בצורה ברורה, כאשר רוכשים "קופונים " הטובים לרכישה בכל חנות .

 מקדשים: על המקדשים היפים שבאזור העיר העתיקה לא ארחיב בדיבור -; לזה יועדו ספרי המטיילים. אציין מקדש אחד, בין כל המקדשים, בו הנזירים מתעניינים מאוד במפגש ושיחה עם תיירים. על ראשו של המקדש ניצב פסל בודהה ענק והמאמינים מושכים קערת מים, באמצעות גלגלת וחוט, על מנת "לרחוץ " את בודהה. קצת פחות מוכר וכלל לא תיירותי הוא מקדש Wat Chai Momg Kol, שעל גדות נהר Ping, החוצה את העיר במזרחה. זהו המקדש שהשאיר בי זיכרונות נהדרים. הוא מפורסם ולא רק בגלל יופיו, אלא בגלל שמגיעים לגדת הנהר הרבה מקומיים. הם מתפללים ומשחררים למים או לאוויר בעל חיים כלשהו (דג, צב מים, נחשים, ציפור וכד' - ראיתי מישהי שקנתה צב גדול ב- 140 באט), תוך כדי תפילה חרישית בכריעה. זו חוויה של ממש, לשבת ולצפות באותם מאמינים, המפגינים רצינות גמורה. אגב, במספר מקרים, גם בפעם הקודמת וגם היום, ראיתי שם אמהות עם בנותיהן או אבות עם הבנים, כנראה חלק מהחינוך לתרומה ואמונה שהם מעניקים. אכן, המאמינים הם מכל שכבות הגיל.

 ואיך אפשר בלי קניונים: קניון פלנטיפ פלאזה שבנייט בזאר, הוא קניון הצמוד לשדה התעופה, אך הפעם התוודעתי לקניון גדול ביותר, בקצה הדרום מערבי של העיר העתיקה -; זהו קניון המשמש גם מקומיים.

לתחילת הכתבה

קנצ'נבורי המקסימה

הדרך המהירה ביותר היא, כמובן, בטיסה מהירה ונוחה ליעד הבא לאיים או, במקרה שלי, לבנגקוק (כדאי להתעניין בנושא התאי-פאס). מטעמי חסכון, החלטתי על רכבת, אולם יום לפני הנסיעה, הסתבר שאין כרטיסים זמינים לרכבת לילה (שבזה יתרונה). בלית ברירה הצטרפתי לנסיעה באוטובוס, האורכת 11 שעות ועולה 350 באט. הנסיעה הייתה בהחלט סבירה ובטח לא טראומתית. שאטל אוסף אותך מהמלון לנקודת ריכוז, הכיסאות נפתחים לאחור למצב 60 מעלות, מה שמקל על תנומה. יש שירותים צמודים באוטובוס ויש גם עצירה באמצע הלילה, במזנון דרכים, שמחכה במיוחד לאוטובוסים אלו. מגיעים לבנגקוק ב-07.00, ממש בסמיכות לקוואסן ול"מרכז למטייל", המהווה מקום טוב לארוחה נורמאלית ולאחסון המטלטלים, להם לא אזדקק בביקור הקצר בקנצ'נבורי - מקום בהחלט מומלץ לשמירת חפצים והקלה על ההתניידות. העלות היא 5 באט ליום - שולית לחלוטין.

 בבוקר, לאחר שמגיעים, מקבלים הצעה לגבי נסיעה לקנצ'נבורי ובסוף מחליטים על נסיעה עצמאית, בוואן מקומי, מתחנת המוניות הסמוכה למלון רויאל -; מרחק הליכה מהקוואסן. מדיניות "קיצור הזמן והמרחק" שוב הוכיחה את עצמה -; הנסיעה בוואן נוחה, למרות שאני ה"פלאנג" (זר) היחידי. העלות זולה - 120 באט. הנסיעה ארכה כשעתיים ואולי בגלל העייפות היא עברה מהר. כשמגיעים, מוריד אותי הנהג ליד הגסטהאוס שבשמו נקבתי Pong Phem, אבל אני בוחר דווקא בזה שסמוך לו: Nobel Night. זהו גסטהאוס נחמד, עם חדרים ברמות מחיר שונות. הזולים שבהם, ב-300 באט, שוכנים ממש על הנהר, והיקרים יותר הם גדולים ומפוארים יותר. בעל הגסטהאוס הוא בעל המסעדה הסמוכה ובעל סוכנות KTC, המוציאה טיולים באזור, משכירה אופנועים ונותנת שירותי אינטרנט. בקיצור, מדובר בשריף מקומי, אבל כזה שנותן שירותים ברמה בהחלט גבוהה ובאופן נעים.

 אחד הטיולים שבחרתי עם סוכנות זו היה נסיעה למפלי אירוואן (Erawan): שמורת טבע של מפלים מדהימים -; לא לוותר על רחצה בבריכות הטורקיז, עם דגים השוחים סביב. לשמורה ניתן להגיע גם עצמאית עם אוטובוס, אולם אני סגרתי דיל במחיר דומה עם הסוכנות הנ"ל. כדאי להשקיע מספיק זמן למפלים ולהגיע עד למפלים העליונים, אז הדרך חזרה שונה. משם, נסענו לאחד מכפרי הקארן, לרכיבה על פילים. החידוש הפעם היה גם רחצה עמם, שהייתה בהחלט חוויה מרנינה, שכללה גם "צלילה עם הפיל", כשאני נאלץ להסתמך על מיומנות המהוט והרגליו של הפיל. המדריכים בכל האתרים רגילים לאסוף המצלמות ונהנים להפיק עשרות תמונות, מה שמאפשר אחר כך לבחור במוצלחות שבהן. משם, חזרנו לגשר על נהר קווי, לרכבת הסמוכה ולמוזיאון המקומי, אותם הספקתי לבקר קודם.

 למחרת, שבתי ונסעתי עם הסוכנות למקדש הטיגריסים -; מקדש ששם לו למטרה לטפל בבעלי חיים עזובים. המקום תיירותי וממוסחר ועיקרו צילומי תיירים עם הנמרים, אבל, לטעמי, בהחלט שווה ביקור. מטיילים עם ילדים -; בכל טיולי שמתי לב, שרבים מהאירופאים מטיילים עם ילדים ואפילו עם פעוטות (תמיד צחקתי שהאירופאים הולכים עם מנשא תינוקות על גבם והישראלים עם מיידנית). בלאוס נתקלתי במשפחות רבות והבולטות שבהן הן משפחות צרפתיות, אולם משפחות ישראליות? נאדא... הפעם, בעת סיור במפלי אירוואן, הכרתי זוג ישראלי, עם שני פעוטות. תוך כדי שיחה, הם הסבירו לי שזו הנקודה הצפונית ביותר המתוכננת להם, בשל אזורי המלריה, תוך רצון שלא לסכן התינוק.

מקומות מומלצים נוספים בקנצ'נבורי:

• מערת Wat Tham Kho Poon: מקדש בודהיסטי, שבצדו מערת נטיפים עם פסלי בודהה. המקום פחות מתוייר. הגעתי לשם רכוב על אופנוע, אולם ניתן להגיע גם עם תוקתוק -; מומלץ בחום רב.
• פינות החמד שבדרך מהמקדש לעיר עצמה: כשאני סוטה מדי פעם ומגיע עד גדות הנהר, אני שם לב לבתי קברות, המטופחים פה בצורה ראויה לציון, בתרומת עמותות אמריקאיות. בסמוך למוזיאון המלחמה נמצא Wat Chainchump Hon, בו ראיתי חבורה של כמאה תלמידים צעירים, בלווי מורותיהם, יושבים בסדר מופתי, ללא הגה ומקשיבים לשיעור, אותו מעביר נזיר, מצויד בלפטופ ומסך ענק.
• השוק הסמוך לתחנה המרכזית: בקרו בשוק זה, שם תוכלו ליהנות מעשרות דוכני המזון הצבעוניים. אני חגגתי על הסושי וצבתות הסרטנים. טיפ למתניידים על אופנוע - צלמו את מקום החניה על מנת לא לחפש אחר כך את האופנוע במשך שעות...
• כיף: מסאג'ים נעימים ומסעדות רבות.

אנקדוטה נוספת -; המפגש עם העומאנים: יצא לי כבר להיפגש עם קבוצות של מוסלמים, פרסים, עיראקים או ירדנים, אבל תמיד היה זה בקבוצה ובאווירה נינוחה ובטוחה. פה, בגסטהאוס המבודד (3 דירות מחוברות) על הנהר, אני מזהה "שני אורחים" ונכנס לדריכות. בירור מהיר אצל פקיד הקבלה מעלה שהם מעומאן -; הם ואני, לבד במבנה. אני "מסתווה" ובמפגשים בינינו מקפיד על "גוד איוונינג, גוד מורנינג" צוננים. אבל, בערב השני אני פוגש אותם ברחוב, ממש חסרי ישע. הם מתעקשים לדעת מאיפה אני ואני מסתיר העובדה שמוצאם ידוע לי. הם לא מוצאים עצמם במקום, הגיעו לכאן בלי הכנה כי חבר המליץ, אינם רגילים לאוכל וששו למצוא מסעדה הודית, הקרובה לטעמם. הם מתחננים שאדבר עמם ערבית, שיותר מובנת להם... המחיצות נשברות, הסכסוך הפלסטינאי מעניין אותם כשלג דאשתקד ואני משתדל לסייע להם.

קנצ'נבורי היא מקום מקסים ומצויין לשילוב נכון בין רגיעה ומנוחה, טיולים מאורגנים באזור ושוטטות על אופנוע, עם דגש על ההיסטוריה הקודרת של המקום (בתי הקברות, מוזיאונים והגשר על נהר קווי, הידוע). המקום נוח למטייל העצמאי, למרות שמרבית המטיילים עושים זאת דרך סוכנויות וחבל. לטעמי הדבר נעשה אז בריצה, הפוגמת בהנאה. הקירבה לבנגקוק מאפשרת שהות קצרה של יומיים-שלושה, למי שזמנו קצר וכמובן למי שאזורי הפריפריה קוסמים יותר.

חוזרים לבנגקוק -; כזכור, לא השגתי כרטיסים לרכבת הלילה מצ'יאנג מאי לבנגקוק וכפיצוי החלטתי לחזור ברכבת מקנצ'נבורי לבנגקוק -; הייתה זו טעות, מאחר והרכבת איטית מאוד, למרות שנהניתי מהנופים היפים, המעבר בין העיירות והמפגש עם מקומיים. המלצתי היא בכל אופן לחזור לבנגקוק בוואן .

לתחילת הכתבה

סיום בבנגקוק

ביקורי הקודמים בבירה היו קצרים יחסית. את הקוואסן (שהוא בסך הכל רחוב, אבל הפך למילה שגורה אצל מרבית המטיילים הצעירים) כלל לא הכרתי ולכן החלטתי הפעם להשתכן בו. למען האמת, המקום נוח למי שמגיע ללא הכנה מוקדמת, למי שמחפש חברה ישראלית צעירה ולמי שנוח לו לארגן טיול דרך סוכנויות ישראליות, כגון: "מרכז למטייל", "הקשר הישראלי" או "הגרין האוס". אחרים ימצאו, לבטח, פתרונות אטרקטיביים יותר. לא תכננתי הספקים גדולים ובטח שלא ביקור מקיף באתרי התיירות של העיר. על כן, אתן רק כמה המלצות נקודתיות מן העיר.

מקנצ'נבורי הגעתי ברכבת לתחנת Tan Buri ומשם במונית (70 באט) לקוואסן. התקשיתי במציאת מקום לינה, מאחר והמלונות שנלקחו בחשבון היו מלאים.

• My House: גסטהאוס ברח' Rambuttri, המקביל לקוואסן -; שומר נפשו ירחק ולא יתקרב אפילו לצידה השני של המדרכה לגסטהאוס זה -; עליבות גדולה!
• D&D: מלונית או סוג של מלון בקוואסן. היו מס' המלצות והוא נראה יפה. ניסיתי שלוש פעמים להירשם ונתקלתי בתשובה שהכול מלא ולא ניתן להזמין למחר. הסיבה ממש לא מובנת: או בגלל שהם מעדיפים השכרה לזוגות או בגלל היותי ישראלי. אני אליהם לא אחזור.
• Center Point Plaza Hotel: מלונית במרכז הקוואסן, מקום נוח מאוד. החדר נקי, אם כי קטן למדי, עם טלוויזיה, מזגן, שירותים נקיים ונוחים - בהחלט מומלץ. המחיר הוא 650 באט, המינוס הוא שיש לעלות 3 קומות ברגל. יחסית למחיר, סביר בהחלט.

שוק סוף השבוע צ`אטוצ`אק (Cha-Tu-Chuk): אומנם פתוח כל השבוע, אולם פעיל באופן מלא רק בימים שבת וראשון. ניתן להגיע ברכבת עלית או באוטובוס מהקוואסן (אגב, אני תמיד קיבלתי הכוונה מדויקת בדוכן התיירות, בקטע שבין הקוואסן לסמטת רמבוטריי -; מומלץ). ההיצע בשוק הוא בלתי סופי. הצפיפות גדולה, אבל האווירה בהחלט מיוחדת -; הצטיידו במפת השוק, שתשמש רק בסיום להתמצאות ביציאה. למרות האמור, לטעמי, אין להשוות מול אווירת הנעימות וגם למחירים בשווקי לאוס וצ'יאנג מאי.

דוגמא אפשרית ליום טיול: הגעה מהקוואסן בטוק טוק ל-Vat Phu. משם, לארמון המלך (יש לבוא בתלבושת נאותה, כולל מכנסיים ארוכים, חובה). משם, חציית הנהר לוואט הרון (אידיאלי כשעה לפני השקיעה). אפשר לשלב לפני או אחרי ביקור ברובע הסיני (אני ביקרתי ביום א' והיה עמוס בצורה חריגה, שממש פגעה בהנאה שבסיור). אפשרות אחרת: הליכה קצרה דרך רחוב רמבוטריי (אפשר כמובן בטוק-טוק), לכיוון מזרח, למזח Chaw Phraya  ומשם בסירה (17 באט) לרובע הסיני. משם, באוטובוס או מונית לכיכר סיאם, טוקיו סנטר (MBK) ושוק פראטונאם (Pratunam), שהוא זול יחסית לחלופות אחרות (קחו בחשבון שביום א' חלק מחנויות השוקים סגורות). אפשר וכדאי להשתמש בשירותי הרכבת העילית Sky train. לאחר הצטיידות במפה והתמצאות מינימאלית היא תהווה אמצעי נוח, מהיר וזול לתנועה בין היעדים.

שוק האוכל (Morning Market): ברחוב Lraisi, במרחק הליכה מהקוואסן. בעיקרו, זהו שוק לאוכל מקומי, אבל זהו גם מקום מפגש מעניין וציורי עם אוכלוסיה מקומית. בדוכנים מיוחדים נמכרות מנות תרומה לנזירים. העסק הזה אמנם ממוסחר למדי, אך בכל זאת שווה ביקור ואפילו תרומה.

כאן בא אל סיומו טיול ארוך ומקיף, שכלל הרבה מאוד חוויות. חלקן ממקומות חדשים וחלקן זיכרונות נעימים מביקורים קודמים. בפעם הבאה אני מבטיח לעצמי להגיע גם לאיים.

לאוס לתרמילאים - כל מה שחשוב לדעת >>
תאילנד לתרמילאים - כל מה שחשוב לדעת >>

לתחילת הכתבה