קוסקו
אנחנו טסים לקוסקו. מפקידים מזוודה אחת בשמירת החפצים בשדה התעופה בלימה (תיאסף לקראת הצ`ק אין לטיסה חזרה למדריד בשובנו. מסתבר בדיעבד שכמחצית מהטיול -; ודווקא האתגרית ביותר: פטגוניה וקוסקו - ביצענו עם מזוודה אחת ותיקי צד, מה שמעורר מחשבות עגומות על סחיבת היתר מהארץ, בגישה הפולנית של "אולי יחסר"...). רעיון טוב מבחינת העומס -; וגם מבחינת סיכוני overweight בטיסות הפנים. הטיסה -; עם LAN -; כרגיל הכל דופק. הגישה לנחיתה מאד מוזרה. היא אינה בקו ישר תוך הנמכה כמקובל, אלא הנמכה תוך סיבוב דרך "פתח" בין רכסים והתיישרות בסוף ממש לנגיעה במסלול. הגענו. עולים ישר מגובה פני הים (לימה) ל- 3400 מ` -; קוסקו. חשש קל מהשפעות הגובה. עושים הכל באיטיות ובזהירות. מגיעים למלון נובוטל: מאד חביב, מרכזי, סגור על עצמו. נראה כמו בית אחוזה או מבצר עתיק שהוסב למלון עם חצר פנימית מקורה. יתרת היום מוקדשת להסתגלות לגובה. אנו שותים את התה העשוי מעלי קוקה, שאמור לשפר את ההרגשה ומוגש חופשי באיזור הישיבה בחצר הפנימית.
הפורמנים שחשים בטוב יוצאים לסיור ראשוני בעיר, וטועמים מיד מטעמה המיוחד: עיר עם אופי (לא קטנה: 300,000 תושבים), פרוסה על שטח גדול, ששמרה על זיקתה לעברה כבירת האינקה. חוזרים -; ואח"כ גם הוינדים מצטרפים לסיבוב נוסף. ככר מרכזית ובה קתדרלה, אנשים מטיילים, ילדים מתרוצצים ומשחקים, רוכלים רבים -; לא אגרסיביים, מציעים את סחורתם, ומפתחים תקווה למול סירובנו: may be later?. הולכים בעקבות סימני דרך של מיכל (פורמן) שהייתה כאן לפני 5 שנים, חלק מזהים (סוכנות MAYUC), חלק לא.
רופא מקומי שעובד עם המלון, וכמסתבר מכיר את תופעת ה"גרינגוס" שמושפעים מהגובה, נותן טיפול מסייע אם נדרש וממליץ על מנוחה ותרופות לפי המקרה, אותן נשלח הבל בוי של המלון לקנות. הרופא הזה עובד בבית החולים המקומי, ממוצא אינדיאני, אחד מחמישה שדוברים אנגלית טובה ובעונת השיא של התיירות,לפי סיפורו, הם רצים נון סטופ בין המלונות לסייע לזרים שמתקשים בגובה. מדי פעם מזוהה הבל בוי רץ עם עגלת שירות ועליה בלון חמצן לאחד החדרים. לאחר מספר דקות הוא "חוזר מעוד לקוח מרוצה"... אנו אוכלים ארוחת ערב במלון, כאשר ברקע מוסיקה מקומית בביצוע LIVE, וגם פסל שעושה עבודה שקטה של פיסול באבן רכה. מתוודעים לזוג יהודים מבוגרים שמטיילים עצמאית (היו בארץ -; גרו בנתניה), ושואלים אם אנחנו מכירים כאן בית כנסת. המלצנו על בית חב"ד -; על בליינד...
לתחילת הכתבה
העמק הקדוש
נוסעים לעמק הקדוש, ב- regular עם תמהיל של צעירים ומבוגרים. קצת צפוף אבל מתרגלים... העמק הקדוש -; יישובים לאורך נהר האורובמבה, אליו אנחנו בגדול יורדים מבחינת הגובה, כך שזו אמורה להיות השפעה מיטיבה. בדרך שדות תירס, אולי הטוב בעולם (לטענת המדריכה מגדה` לא בדיוק גרמניה, אולי קיצור של מגדלנה...). רואים אקליפטוסים, למות ואלפקות. הירידה תלולה והעמק מתחדד למול הרכסים הנישאים שמעליו. ירוק, ירוק, ירוק. הלמות והאלפקות אולפו כחיות בית (כולל כבשר לאכילה), שני הסוגים האחרים -; הבאייקונס והגואנקוס נותרו פראיים. כפרים בדרך, עלובים למראה, גגות מכוסי קש.
התושבים מרבים ללעוס את עלי הקוקה, מקהה תחושת רעב או צמא. עושים מעלים אלו גם שוקולד (?), טופי, סוכריות. חוץ מהתירס נראים שדות קטנים, מנצלים כל טרסה או משטח במורדות ההרים, מגדלים תפוחי אדמה, מכל מיני סוגים וגם דגנים שונים. זבל אורגני בלבד, ניצול הגשם, השקיית תעלות מכוונות. עצירה בדרך מעל הכפר קוראו לתצפית. כמעט 90 מעלות מעליו. כל פיסת קרקע אפשרית מנוצלת, שלוחות מעובדות יפהפיות. התצפית היא מוכרת וממוסדת ושם כבר ממתינים מקומיים שמוכרים חלילי פאן (כולל הדגמות), וגם גברת עם למות לצרכי צילום בתשלום. ממשיכים לרדת -; עד 2700 מ`. עוברים ליד מכלאת אלפקות גדולה.
מגיעים לפיסאק. שמה נגזר במקור בשפת האינקה מ"פיסאקה" -; שם ציפור שנכחדה, והספרדים הפכו לפיסאק. פעם -; גגות קש, היום -; רעפים. עיירה זו ידועה בעיקר בזכות השוק שלה שכל ימות השבוע הוא שוק לתיירים, אבל יומיים בשבוע (כולל היום -; יום ה` בשבוע) יש לו גם שלוחה מקומית, שהיא, כמובן, האטרקטיבית יותר. השילוב מאד מאד חביב: שפע בלתי רגיל (וחוזר על עצמו בהרבה דוכנים) של שטיחונים, מפות, חולצות, סריגי אלפקה, כלי נגינה, שמונצעס אמנותיים, ובצידם -; שוק הירקות, הפירות, ומוצרי הבשר למקומיים, עם טיפוסים (ובעיקר -; טיפוסיות) מעניינים. אנחנו מצלמים בלי הכרה, בגלוי ובהיחבא וגם קונים: חלק ניכר מערכת המתנות למשפחה (וגם קצת מזכרות לעצמנו) נקנתה פה. ההתמקחות קלה למדי ובסיוע המחשבון ו"עימות" התקתוקים...
ממשיכים בנסיעה בעמק בתוך שפע של גידולים חקלאיים, וזהו עיקר ערכו של העמק וכוחו: אסם מזון מרכזי לאיזור. מגיעים לאויינטאי טמבו, באמצע הדרך בין קוסקו למאצ`ו פיצ`ו. זוהי עיירה שמשמרת עדיין תשתיות מתקופת האינקה, כמו בתעלות המנתבות מים בין הבתים, מן המפל המזין את העיירה. הספרדים הרסו את המקור ובנו עיר "שלהם" על שרידי מבני האינקה, אבל ניתן להבחין בשרידי המקור. בעיירה זו נגמר הכביש שמתחיל בקוסקו וההמשך למאצ`ו פיצ`ו הוא רק ברכבת (ראה בהמשך), או ברגל -; מכאן מתחיל האינקה טרייל, מסלול הטרק המפורסם.
מעל העיירה מתנשאים שרידי מבצר ומקדש אינקאי גדול, ששלט על הדרך בין שני אתרי האינקה המפורסמים. הוא יושב ושולט על 3 עמקים אסטרטגיים שנפגשים ברכס עליו הוא יושב. ממלכת האינקה שלטה בשיאה על 2 מיליון קמ"ר ב- 4 מחוזות. עלינו למעלה. חום נוראי. היות שלא קיבלנו התראה מתאימה עלינו עם מעט מים וללא כובעים ונאלצנו לאלתר כיסויי ראש. מאמץ לא קל (גבוה משיא החרמון...) אבל שווה מאד. נוף מדהים. מקבלים הסברים על עקרונות ההנדסה והאדריכלות של האינקה, עם הדייקנות המושלמת של תיאום אבני הבניין: לא ניתן להכניס סכין דקה ברווחים. בליטות ומגרעות לשילוב אבנים נגדיות. אנו שואלים על העלאת אבני הענק אל אתר המבצר. נחצבו ברכס ממול, ודורדרו למטה. הנהר הוטה לתעלות צדדיות כדי לאפשר העברתן. מסלול הגרירה הורטב כדי להקל על הסחיבה. אבן אופיינית -; 50 טון! נדרשים 5000 איש לגרירתה. הועלתה למעלה במאמץ משותף של אלפי ע(ו)בדים אינדיאנים, מטרסה לטרסה, עד לאתר הנדרש, שם סותתה ועובדה לקראת הרכבתה. על פי המסורת ערי האינקה נבנו כאשר יש למיתאר שלהן צורת חיה אופיינית: מאצ`ו פיצ`ו -; צורת קונדור, אויינטאי טמבו -; צורת פומה. כנראה בעיני המתבונן...
ארוחת צהרים במסעדה של מלון דרכים בלב העמק ( included...). המסעדה חביבה, אוכל -; בופה, מוסיקת רקע מקומית, ואנו מתוודעים לחבר לטיול, מהנדס שירות צעיר של חברת אי בי אם, שמנצל את נסיעות העבודה שלו גם לטיולים במקומות אליהם הוא נוסע. הוא תושב וושינגטון די סי, איש חביב ופתוח.
מכאן אנו ממשיכים לתחנתנו האחרונה להיום: צ`ינצ`רו -; כפר בגובה 3900 מ`! בגובה כזה טרם היינו, כדי לראות כנסייה מאד מיוחדת. עיקר הרעיון של הכנסייה הוא הדואליות של שילוב המסורת המקומית (כולל תפילה בשפת הקצ`ואה) עם הנצרות, בדרך "מתוחכמת": ישו מזוהה עם אל רעידות האדמה האותנטי, ומריה הקדושה מזוהה עם הפצ`ה ממה -; אלת פריון האדמה. באופן זה יש תמהיל של שתי הדתות/תרבויות, מה שמאפשר שימור המסורת המקומית וגם הזדהות נוצרית. הכנסיה מעוטרת ומקושטת בפרסקו על הקירות ועל הגג, פסלים, פרחים (אדומים, מיוחדים -; פנטוטה פלאואר), תקרה וקורות עץ, היציע - משם הכומר ניהל את הטקס להמונים שנאספו בחוץ דרך החלון , כאשר החשובים ישבו בפנים. כיום אין הבדל מעמדי. טקסי נישואים והטבלות מתבצעים בשפת הקצ`ואה. נחשבת ככנסיה היפה ביותר בעמק הקדוש. החלטנו לשנות קבוצתית את התוכנית ולקחת מחר יום בטורים נמוכים כדי להגיע במיטבנו לשיא הטיול -; מצ`ו פיצ`ו - מחרתיים.
יוצאים בבוקר לשיטוט חופשי בעיר, כניסה לסימטאות, קצת קניות, רחוב הקניות היוקרתי (avenida del sol), מעל בנין העיריה מתנוסס דגל הקשת בענן בצבעי האינקה (שהוא גם, ובצרוף מקרים הסטורי קצת מביך, דגל הקהילה הגאה...). בכניסה לאחת הכנסיות תזמורת כלי נשיפה מנגנת ומרקידה כמה זוגות מבוגרים. חזרה למלון למנוחה קצרה -; אחה"צ יוצאים שוב כולם לשיטוט בעיר. כאמור, יום קל כמתוכנן, לצבירת כח.
לתחילת הכתבה
מאצ`ו פיצ`ו
אחד משיאי הטיול היה הנסיעה למאצ`ו פיצ`ו. יוצאים השכם בבוקר (השכמה 4:30, ארוחת בוקר מוקדמת ב- 5:00, איסוף ב- 5:30). היום יש לנו מדריכה פרטית לכל המסע -; אליאנה. הנסיעה למצ`ו פיצ`ו נעשית רק ברכבת. יש 4 סוגים: רכבת לוקסוס סופר מיוחדת, בעלות גבוהה מאד, ובה לא יותר מ- 2 או 3 קרונות. רכבת תיירים רגילה (שבה אנו נוסעים) -; מסודרת, עם אוכל, מושבים נוחים יחסית, רכבת תרמילאים -; סטנדרט יותר נמוך, ורכבת מקומית -; שמסיעה את התושבים המקומיים, עוצרת בכל תחנה והנוסעים עלולים להעלות גם יבולים חקלאיים לשוק ואף בעלי חיים. רכבות התיירים -; עיקר עילת הקיום שלהן היא הנסיעה למאצ`ו פיצ`ו, לתחנת אגוואס קליאנטס ("המים החמים"), שממנה יש הקפצה לכניסה לאתר על ידי אוטובוסים מיוחדים שזה תפקידם היחידי. לכן יש מספר רכבות בבוקר ומספר רכבות אחר הצהריים והערב בחזרה לקוסקו, עם עצירה אחת באויינטאי טמבו (הזכורה לעיל). משך הנסיעה קרוב ל- 4 שעות - בירידה, וכ- 5 שעות ויותר בדרך חזרה -; בעליה...
המקומות בקרונות מסומנים והנסיעה נינוחה, עם תצפית יפה בהחלט על הסביבה. הנסיעה בצמידות הולכת וקרבה לנהר האורובמבה, אשר הולך ותופס תאוצה במורד ומתחיל לגלות אשדים מקציפים סביב סלעים שנגרפו אליו מהרכס שמתנשא ישר מעליו, ומערבולות שהולכות ומחריפות -; ו"מסבירים" מדוע הנהר משמש גם כאתר אתגרי לרפטינג. בדרך אנו רואים גם מקבצי בתים עלובים, בעלי חיים (סוסים, פרות), כמה מטיילים בדיג ורכיבה, ו (בסביבות אויינטאי טמבו) את תחנת המוצא של האינקה טרייל: חניון שבו נערכים למסע הרגלי, אשר בתוך מספר ימים, תלוי במסלול הטרק שנבחר, יביא את ההולכים למאצ`ו פיצ`ו.
הגענו לאגוואס קלינטס כ- 1400 מ` מתחת לגובה קוסקו ויצאנו מייד לתור האוטובוסים כדי לעלות את 600 המטרים בכביש סרפנטינות מפותל, עד לכניסה לאתר. הנסיעה היא בתוך צמחיית ג`ונגל סבוכה, כאשר רעש של מפלוני מים נשמע ברקע. כבר בעליה, במקומות, מתחילים לקבל את תחושת ההוד של המקום דרך הרכסים המוריקים והתלולים שמסביב, ובמבט על האורובמבה שהולך ונעלם למטה -; ככל שעולים. מגיעים, מתארגנים נכנסים. כבר בכניסה, בפינה של השביל הראשון מקבלים בבת אחת את המראה המיוחד והמרהיב של מאצ`ו פיצ`ו: כל המתחם של המבנים, המגורים, המקדשים, הטרסות, מונח ב"חיק" של הפסגות הבולטות שמסביבו, וגם קצת עננים להמחשת הגובה. פשוט אין מלים לתאר -; וכאן יש לתת לתמונות לדבר ולא ברור שגם הן מצליחות להעביר את עוצמת החוויה.
ההרמוניה של מקבץ המבנים והשתלבותו בסביבה ההררית יוצרים מן תחושה של שלמות. כשהכל גם מואר יפה בשמש זהו מראה שמצדיק מאד את בחירתו של המקום כאחד מ -; 7 פלאי העולם החדשים. סיבת הבניה של מתחם אינקה זה אינה ברורה לחלוטין עד היום, ורק דבר אחד ברור: בנייתו ו"הסתרתו" בלב הג`ונגל מנעה את חשיפתו לספרדים והצילה אותו מגורלן של שאר ערי האינקה, אותן החריבו הספרדים. המתחם התגלה על ידי הארכיאולוג האמריקאי חירם בינגהאם מאוניברסיטת ייל, שחיפש משהו אחר -; רק בשנת 1913 (אגב: מצא זהב והעבירו בשקט לאוניברסיטת ייל. לא פירסם למניעת שוד עתיקות). אנו יורדים לאתר עם אליאנה ועוברים בין המבנים, תוך קבלת הסברים מפורטים על ההסטוריה, הפולחן, הביצורים, שיטות הבניה (כאן חומרי הגלם נחצבו במקום -; עוד יש שרידי מחצבה בשולי המתחם), הקרבת הקורבנות, אסטרונומיה, וגידולים חקלאיים לצריכה עצמית. מטפסים ויורדים על גרמי מדרגות, בין המבנים וברחבות.
גשם קל מטפטף (שגרתי ויום יומי כאן), מה שאינו פוגע בהנאה והחוויה. מגיעים לאבן האנרגיה, שנחצבה בשיאו של הסלע העיקרי של ההר עליו יושב המתחם, יד מעליו -; מרגישים אכן חמימות. אשרי האמונה -; בעיני זוהי קרינת חום קלה ממה שספגה האבן בשמש. על הצוק ההררי המוכר שמעל המתחם נחצבו מדרגות וניתן לטפס לפסגתו (למי שרוצה... לא הפעם...). הטרסות הצפופות מדושאות, מטופחות ומוריקות, ומסתבר שהלמות שמסתובבות שם חופשי הן ה"גננים" ששומרים על גובה הדשא באכילה מתמדת. על הרכס שממול אנו מזהים את קטע הסיום של האינקה טרייל ומשם נכנסים המגיעים ישירות אל המתחם, זאת ללא תשלום כניסה. זו לא מחווה: משלמים תשלום לא זניח בכניסה לטרק, תמורת הזכות ללכת בו. כמו כן: מספר ההולכים מוגבל ויש להירשם מראש.
אנו מתחילים לנוע לכיוון היציאה לאחר כ-3 שעות טיול בתוכו. האוטובוס מוריד אותנו שוב בסרפנטינות חזרה לאגווס קליינטס. מתחילת הירידה אנו מזהים ילד בחולצה אדומה (אחד מקבוצה -; אחד לכל אוטובוס) שמתחיל לרוץ למטה עם האוטובוס. הוא יורד במדרגות חצובות שיורדות ישר למטה ו"חותכות" את הסרפנטינות של הכביש, ולכן לכל עיקול שאנו מגיעים הוא מקדים אותנו ומקדם אותנו בשאגות וצחוק, וכך ברציפות לאורך כל הדרך למטה. בישורת האחרונה האוטובוס עוצר לו, והוא עולה כולו מיוזע כדי לקבל את התשואות, ומה שיותר חשוב -; "תרומות" שהנוסעים משלשלים ברצון לתוך השקית שלו. בהמשך הוא עולה עם אחד האוטובוסים בחזרה למעלה, וכך כל היום, כל הקבוצה עם כל האוטובוסים. גם כן פרנסה...
מגיעים למטה, צהריים במסעדה תיירותית (גם כאן -; included...), תוך נגינה חיה ברקע של להקה מקומית. יש קצת זמן עד ליציאת הרכבת ומשוטטים בשוק המקומי, מוצאים עוד קצת מציאות, ותרמיל הגב מתנפח עוד... עולים לרכבת ואליאנה מסבירה לנו כי כדי לחסוך זמן אנו ניסע רק עד אויינטאי טמבו, ושם ימתין לנו רכב שיקח אותנו בכביש חזרה לקוסקו, כך שייחסכו לנו כשעה וחצי. הרכב שמחכה לנו אינו נוח, בלשון המעטה, והשעה וחצי שנוסעים בו קשה -; עד שרואים סוף סוף את העיר. השעה 8 בערב. אכן יום ארוך, קשה אבל חווייה עזה.
לתחילת הכתבה
מסיימים את הטיול
בבוקר אנו יוצאים לטיול המודרך בעיר אותו דחינו יומיים קודם. קצת גשום ומעונן מאד. יש ביטול טיסת בוקר יוצאת אחת, ויש חשש לעניין הטיסות אחר הצהריים. נציגת הסוכנות המקומית לוקחת אותנו לשדה התעופה כדי לבצע צ`ק אין מוקדם כולל מסירת המזוודות, כדי להבטיח את מקומנו בטיסת אחר הצהריים. שיקול נבון שמתקבל באהדה. מכאן חוזרים ונוסעים לאתר האינקה "סקסאייוומן" שבשולי קוסקו, ואחר כך חזרה לעיר. סיור בקתדרלה, עתירת "נישות" התפילה השונות, ויציאה לארוחת צהרים של פרידה מהעיר בשולי הכיכר המרכזית. מכן נוסעים לשדה התעופה. הטיסה חזרה ללימה יוצאת כמעט בזמן, קצרה -; כשעה, ונחתנו בגובה פני הים. כאן כולם אריות. שלפנו את מזוודותינו מהאיחסון וביצענו צ`ק אין באיבריה לקראת הטיסה למדריד. המקומות המובטחים אכן ניתנים לנו וההפתעה היחידה היא מס נמל בשיעור 30 דולר ליחיד שאנו מחוייבים בו. המתנה במסעדה, בורדינג, ואז -; תקלה במיזוג האוויר של המטוס. נסיונות לתקן, לא מצליחים, ואנו מורדים מהמטוס. הדרכונים מוחתמים מחדש, ואנו מפונים למלון שרתון לימה בתהליך הסעות חורק. לוקחים מונית ונוסעים ישירות למלון, מקבלים ארוחת ערב מאוחרת, חדרים, והודעה שעל הבוקר נוסעים חזרה לשדה. הולכים לישון -; כבר 2 בלילה של מחר.
למחרת מתעורר ומזהה איתות של הודעה ממתינה בטלפון. שמחים להודיענו שכבר ב- 7 יפנו אותנו ולכן יש להקדים לארוחת בוקר. כאן מתחיל תהליך מתיש של דחיות והודעות, הסיפור נראה נגרר לעומק היום, ואנו מבינים שלמלון אותו הזמנו במדריד ללילה שלפני הטיסה חזרה ארצה כבר לא נגיע. חמור מזה: חסרים פרטי ציוד מסויימים (המזוודות על המטוס!). יצאנו לטייל בעיר, לכלבו Saga, קנינו כמה פריטים דחופים, ובשובנו בצהריים למלון אנחנו מקבלים ארוחת צהרים באדיבות החברה וכן תור למילוי טפסי תלונה כנגד איבריה, ביוזמתה, על נזקים שנגרמו לנו. אשרי המאמין... מועד חדש לפינוי מהמלון: 7 בערב. ברור לנו שפיספסנו את טיסת ההמשך המקורית שלנו ממדריד ארצה. איבריה תצטרך לדאוג לנו. ביומיים אלו אנו עושים היכרות עם שני זוגות ישראליים שנקלעו לאותה תקלה איתנו, ראש הקבוצה שלהם הוא "מר מסתדר" אופייני, אבל חביב מאד וקואופרטיבי. בערב מתפנים לשדה, בשורות טובות -; המטוס תוקן עם חלק שנשלח במיוחד, וממריאים בערך בחצות שעון לימה. המתח וההתשה עושים את שלהם, ואנו ישנים לא רע כמה שעות.
נוחתים במדריד, ולאחר עוד ביצוע איבריאני מטופש של יחס ללקוחות, אנו מגיעים סוף סוף לנציגת לקוחות של איבריה שמבינה מה שהיא עושה. נמצאים לנו מקומות בטיסת חצות של איבריה ללוד, ואנו מגיעים איתה ארצה ללא אירועים מיוחדים נוספים, אור ל- 7/3 .
לתחילת הכתבה
סיכום
בעיני - היה לנו טיול נהדר. בסה"כ -; החריקות היו שוליות ולא פגעו בהנאה השלמה, ואפילו התקלה הגדולה -; אירעה בסוף הטיול, ולא על חשבון היעדים. אני סופר 6 שיאים בטיול: 4 פלאי טבע (מפלי איגואסו, אגם תומס פולקנר, פארק טורס דל פיינה, הקרחון פריטו מורנו), שיא אחד מעשה ידי אדם (בשילוב הטבע) -; מאצ`ו פיצ`ו, ושיא אחד שהוא חוויה אתנית-תרבותית (החזרה הכללית לקרנבל בריו בתוך ההמון המקומי המשולהב). בשורה השניה אני מכניס בכיף את בואנוס איירס -; הסטייקים, הטנגו, האווירה בלה בוקה וסן טלמו, וגם את רובע פלרמו של קרלוס, את האוסורנו ששולט בנוף סביבו, את הפינגווינים במיצרי מגלן, ואת פסגות ריו -; הקורקובדו והר הסוכר.
מומלץ? מאד מאד. קשה? לא קל, אבל היבשת מלאה אנשים בגילנו, פלוס מינוס, וכולם מטיילים, אז לא צריך להירתע. יקר? לא זול, אבל זה תלוי גם בסטנדרט הנסיעה והתנאים. נסיעה בקבוצה קטנה (2 זוגות)? אפשרית לחלוטין, ובלבד שיש התאמה אישית טובה והיכרות מקדימה טובה. ההקבצות regular אינן משפיעות כמעט על ההנאה והביצוע. לא מומלץ זוג מבוגר בודד. התוכנית? 26 יום ברוטו זה כמעט המקסימום האפשרי, הן מבחינה פיסית, וגם מבחינת הכניסה לרוויה. מובן שנשארים יעדים מחוץ לתוכנית כזו, אבל, באילוצים, נראה אופטימלי מאד. השלמות? אלוהים גדול...
בסה"כ התוכנית הסופית היא אופטימיזציה של המשאלות שלנו והידע, הנסיון והאירגון של צפריר ממשרד "קולומבוס", ולאחר כמה איטרציות התעצבה לאופטימום מבחינת זמן, עלות ובעיקר תכנים. ההדרכה? בסה"כ בסדר גמור, בעיקר אלו שעמי איתר בחיפוש חכם ברשת (טניה, קרלוס), מבלי לגרוע מחלקם של וירג`יניה בבואנוס, רודריגו באיגואסו, רודולפו בלימה, מגדה ואליאנה בקוסקו.
להתראות בטיול הבא.
השתתפו: עמי ואביבה וינד, ועפרה ואהוד פורמן.
לחלקו הראשון של המסע ליחצו כאן
לחלקו השני של המסע ליחצו כאן
