שפה
השפה המונגולית נמנית על משפחת השפות האורל-אלטאיות, עליה נמנות גם ההונגרית, הקוריאנית, הפינית ועוד. השפה מדוברת לא רק ע"י המונגולים, אלא גם ע"י מיעוטים אתניים שונים כגון הבוריאטיים, הקאלמיקים, תושבי מונגוליה הפנימית, הדאגורים ועוד שחיים בכל האזור שבין לאפגאניסטאן. יש הערכה שכ 6 מיליון אנשים בעולם דוברים את המונגולית על ניביה השונים כשפה ראשונה.
רקע היסטורי: כעם של נוודים, אשר חיים את חייהם בנדודים, המונגולים כמעט ולא כתבו ספרים, פשוט כי כבד מדי לסחוב אותם. עד למאה ה-16 השפה המונגולית עברה גילגולים רבים. בהתחלה הייתה שפה ייחודית לכל שבט, בהמשך נוצרו שפות שמשותפות לבני אזורים שונים (השפה הצפונית, המערבית וכן הלאה). במאה ה-16 נוצרה שפה משותפת לכל המונגולים. למרות שעד לאותה תקופה נחשבת המונגולית לשפה מדוברת בלבד, יש עדויות ארכיאולוגיות שמצביעות על המצאות כתב ייחודי (הגם שהוא מושפע משפות אחרות הקיימות באזור באותה התקופה) כבר במאה ה-6 לספירה. הממצא הארכיאולוגי הקדום ביותר אשר עליו כתב מונגולי (שמזכיר במידה מסויימת את הכתב הערבי המודרני) הינו "אבן ג`ינגז ח`אן" אשר גולפה ב 1225. הכתב עליו נכתב מלמעלה למטה. הכתב המונגולי (הידוע היום בשם "הכתב הישן") נלמד עד היום בבתי הספר, למרות שב 1941, במהלך התקופה הקומוניסטית נכנס לשימוש הכתב הקירילי. הכתב הקירילי הותאם ע"מ להתאים לכללים הפונטיים של המונגולית המדוברת והפך לכתב הרשמי של המדינה.
השפה המונגולית כנראה תשמע למבקר לראשונה במונגוליה כגיבוב של עיצורים בלי שום תנועות ביניהם. למרות שהשפה נכתבת כיום בכתב קירילי אשר הינו קל ללימוד לקוראי אנגלית, הדרך בה מבטאים המונגולים את השפה רחוקה למדי מהדרך בה היא נכתבת. לשם דוגמה, המילה תודה תירשם כ "באירלאללה", אך תבוטא כ "באירטלה".
אוכל ושתייה
המטבח המונגולי:
האוכל תופס חלק משמעותי בתרבות המונגולית. כמי שמבססים את קיומם על רעיית מקנה, ומתמודדים עם תנאי מזג אוויר קיצוניים (מונגוליה וקזאחסטאן חולקות את תואר המדינה המרוחקת ביותר מים כלשהו. מכאן תנאי האקלים היבשתי-קיצוני שמאפיינים את מונגוליה), המונגולים זוכים למשטר מזון ייחודי ולא מגוון.
באופן מסורתי אוכלים המונגולים רק מוצרי חלב- יוגורט טרי (והכי טעים שיש...), גבינות מיובשות שיכולות לעמוד בתנאי חום קיצוניים כפי שמדבר הגובי יכול לייצר, גבינות מתוקות ומלוחות ועוד. במהלך החורף המונגולים אוכלים כמעט רק בשר. לרוב בשר כבש, אך גם בשר בקר, עז, סוס וגמל מדי פעם. בשר הסוס נאכל באופן מסורתי בתחילת החורף מכיוון שהוא רווי שומנים שיעזרו לאוכלים אותו להתמודד עם החורף הקר העומד בפתח. נציין שני מאכלים חשובים במיוחד למבקר במונגוליה: הבוז והחושור. קרוב לוודאי שאלה המאכלים היחידים שתוכלו למצוא בכל מקום. הבוז הינם כיסוני בשר כבש מאודים אשר נעשים ביד, והחושור הינה הגרסה המטוגנת של הכיסונים האלה.
שתייה:
אחרי שהרוסים עזבו והחצוצרה אמרה שלום לכנורות, נשארה במונגוליה הוודקה. במהלך שיווקי מרשים הצליחו הרוסים להפוך את הוודקה למשקה בעל ערך דתי כמעט. קנית אוטו חדש? צריך לשטוף אותו בוודקה (קצת לאוטו, הרבה לגרון)... בית חדש- אותו הסיפור. אין טקס דתי שבו לא מביאים כמנחה בקבוק וודקה ואין מפגש בין חברים שלא ירימו בו כוסית (או אפילו עדיף 10...). המשקה המסורתי של המונגולים הינו ה"איראג" או כפי שהוא מוכר בעולם "קומיס". ה"איראג" מופק מחלב סוסות שלאחר מכן מותסס ומכיל כ 4% אלכוהול. הכנת ה"איראג" הוא מנהג של דורות ומגיע עד ימיו של ג`ינגז ח`אן. הגשת "איראג" נחשבת למתן כבוד לאורח.
אומנות וספורט
מוסיקה:
בשל היותם נוודים, המונגולים לא יכלו להרשות לעצמם שכלי הנגינה שלהם יהיו יותר גדולים ממה שאפשר לשים על גב גמל, ולכן כלי הנגינה הפופולרי במונגוליה הינו ה"מורין חור"- או בעברית, כינור הסוס. מדובר בכלי נגינה דו-מיתרי, מעין כינור, אשר מופיע בגדלים שונים, ובקצה הצוואר שלו גילוף של ראש-סוס. ה"מורין חור" הינו הכלי העיקרי המלווה את שירת ה"חומי".
סגנון שירה ייחודי זה מכונה שירה גרונית, ובאמצעות שליטה על הסרעפת מסוגלים השולטים בסגנון שירה זה להוציא מגרונם שני קולות בו-זמנית. שירי העם המונגולים, חלקם מושרים בפי נוודים עוד מאז ימי ג`ינגז ח`אן עוסקים בעיקר בנושאי אהבה, משפחה (שירי אהבה/ הערצה לאם ולאב)ושירי אהבה למונגוליה ונופיה. שירה במונגוליה היא עניין די גדול. כל התכנסות חברתית, אם זה כמה חברים ואם בקרב המשפחה או אף במפגש בין זרים על אם הדרך, תסתיים לרוב בשירה אדירה, כאשר רבים מהמונגולים הם בעלי קולות יפים ומיוחדים, מה שהופך את החוויה למדהימה.
ציור:
המונגולים מרבים לצייר בסגנון ייחודי אשר הינו מצד אחד ריאליסטי ומצד שני מבטא בצורה ברורה את נקודת מבטו של האומן. ציור מאד ידוע ואופייני לסגנון זה בשם "יום אחד במונגוליה" הוצב לפני שנתיים בתערוכת קבע במוזיאון לאומנות ע"ש הזאנבאזאר.
ספורט:
מסורת נוספת שהיא עתיקת יומין הינה אימון נערות גומי. למרות שמקובל לחשוב שמסורת זו הינה סינית, ממצאים שונים מוכיחים שהיא דווקא הגיעה ממונגוליה ומשם התגלגלה לסין. קיים וויכוח מאד גדול לגבי השפעת הסינים על המונגולים ולהיפך, בעיקר בנושאי תרבות. אפילו ל"מורין חור", שהוא ללא ספק כלי נגינה מונגולי מובהק יש מקבילה סינית זהה כמעט לחלוטין אך ללא ראש הסוס בקצה. תרבות הפנאי והספורט המונגולית מתמקדת בהיאבקות. היחס של העם לכך מזכיר את יחס אוהדי הכדורגל או הכדורסל בארץ לענף ספורט זה. מדי סופ"ש מתכנסים רבים באיצטדיון ההיאבקות לחזות בקרבות הנפילים הללו. כללי המשחק פשוטים מאד, מותר לעשות הכל, כל זמן ששום חלק מגופך למעט כפות הרגליים והידיים לא נגעו ברצפה.
חוקים פשוטים אלו נועדו לאפשר לכל אחד להיאבק, וכך במהלך טיול ברחבי מונגוליה סביר שתפגוש מתאבקים רבים. נהגי משאיות מותשים במנוחה מהנסיעות האינסופיות, ילדי בי"ס בזמן ההפסקות ובעצם כל אחד. שים לב, אם הינך גדול מימדים קיימת סבירות שתוזמן מדי פעם לקרב...
שיאה של עונת ההיאבקות הינה פסטיבל הנדאם. החג הלאומי המציין את יום השחרור מעול הכיבוש המאנצ`ורי הינו הגמר הגדול של עונת ההיאבקות. מתאבקים מכל רחבי מונגוליה באים להתחרות על תואר המתאבק הגדול ביותר במונגוליה ואירוע זה מושך את תשומת ליבו של העם כולו, כאשר תיאור שלב הגמר מופיע בד"כ ביום המחרת בכותרת הראשית של העיתון!
נכתב וצולם ע"י רון אורן שמתגורר ומטייל במונגוליה מזה 4 שנים, רון מנהל את חברת התיירות Mongolian Ways. רון ישמח לענות על כל שאלה בקשר למונגוליה שתופנה אליו ל[email protected].
לתחילת הכתבה
