בודהיזם במונגוליה
הבודהיזם הגיע אל מונגוליה מטיבט. בשנת 1578 הגיע לבקר במונגוליה האלטאן ח`אן הדאלאי למה השלישי- סונאם גיאטסו. במעמד זה ניתן לו רשמית התואר "דאלאי למה" אשר במונגולית פירושו ים החוכמה. הבודהיזם הטיבטי, צמח מתוך השמאניזם אשר נקרא בטיבט "בו". תהליך דומה קרה במונגוליה 1405 שנה מאוחר יותר. העם הטיבטי, ממש כמו המונגולי הורכב משבטים רבים אשר במהלך ההיסטוריה התאחדו ונפרדו לפי גחמות השליטים באותה התקופה, עד אשר נסיך בשם סונג טסנג גמפו איחד את השבטים הרבים לכדי עם כפי שאנחנו מכירים אותו היום וכפה עליהם את הבודהיזם במטרה ליצור מכנה משותף בין כל השבטים כולם. במהלך השנים נוצרו 4 זרמים שונים בבודהיזם הטיבטי, אך הבולט מכולם הינו "דרך הגלוג" או כפי שמוכר לנו, ה"גלוגפה"- או זרם הכובעים הצהובים, שאביו מולידו הינו ג`ה צונגחאפה. מנהיגו של זרם זה עד היום הינו הדאלאי למה. זרם זה הינו הזרם השולט במונגוליה והוא מושתת על חמישה עקרונות- שלמות החוכמה, פילוסופיית אמצע הדרך, הכרה בת-תוקף, חקר התופעות בתודעת האדם ומשמעת נזירית.
הצגת הבודהיזם במונגוליה, מעבר למשמעות של הפיכת המונגולים מלוחמים לעובדי דת, יצרה מכנה משותף רב עוצמה בין מונגוליה לבין שאר מדינות אסיה אשר אימצו את הבודהיזם. חילופי תלמידים, הבאת מורים ממדינות אחרות ועולי רגל יצרו חילופי תרבות. אפילו השליטים המאנצ`ורים של מונגוליה, על אף שהם ידועים בהיסטוריה המונגולית ככובשים עריצים ואכזריים, בנו מקדשים והקדישו אותם למובילי הבודהיזם המונגולי. אחד ממנזרים אלו, והגדול שבהם, מנזר אמארבאאסגאלאנט, פועל ומתפקד גם בימים אלו.
כמו בתרבויות אחרות שנכפתה עליהם אמונה דתית אשר מקורה בתרבות אחרת (דוגמת אינדונזיה), גם המונגולים הכניסו לתוך הבודהיזם מוטיבים השאובים מתוך עולם השמאניזם. דוגמאות לכך הן למשל השימוש בצעיפי תפילה אשר מוכרים לנו גם מטיבט ונפאל והגיעו מפולחני ה"בו", בניית האובו (סטופה)- גל אבנים שמוצב בנקודות גבוהות או בעלות משמעות למאמינים, טקסי הטראנס של הנזירים חוזי העתידות המזכירים את טקסי הטראנס של השמאנים בצורה מפתיעה וריבוי האלים שלא קיים בבודהיזם המקורי כפי שנמסר על ידי סאקיאמוני- הוא הבודהה.
במהלך שנות ה 30 של המאה ה 20 ובמיוחד בשנת 1937, בהשראת המשטר הקומוניסטי, הוצא צו להוצאת הבודהיזם וכל צורת פולחן אחרת אל מחוץ לחוק ע"י מי שתיפקד כראש ממשלת הבובות המונגולית, צ`ויבאלסאן. בעקבות הצו יצא לדרך מסע השמדה המוני שבעקבותיו קרוב לשליש מאוכלוסיית מונגוליה נרצחה, הוגלתה או הועלמה. מנזרים ומקדשים בכל רחבי מונגוליה הוחרבו עד עפר, והיום פרוייקט של אוניברסיטת ברצלונה בשיתוף עם חברת Mongolian Ways, מנסה לזהות, להעריך ולשקם חלק מאותם המנזרים, חלקם מהמפוארים ביותר באסיה. תקופה זו של ההיסטוריה המונגולית נידונה בציבור לעיתים רחוקות בלבד בגלל המורכבות של המרקם החברתי העדין במונגוליה. המוזיאון לקורבנות המהפיכה באולאן באטאר מציג תערוכה קבועה על התקופה השחורה הזו בה נציגי הממשל המונגולי טבחו את אחיהם על אמונתם.
דת בתקופות שונות
התקופה הסינית:
מעט ידוע על תקופת השלטון הסיני במונגוליה. אחד האספקטים התרבותיים של תקופת שלטון זו הינה הגירה של אזרחים סיניים למונגוליה, עובדה אשר הביאה לשינויים באורחות החיים המונגוליים המסורתיים. אחד הכללים שהיו קיימים עוד מתקופת היסוקאי היה "אסור לפצוע את אמא אדמה". במסורת המונגולית האדמה היא האמא והשמיים הם האבא של כל מה שנמצא בעולם. המשמעות המיידית של חוק זה היתה שאין לחרוש ולפלוח את האדמה, או בקיצור, אסור לקיים אורח חיים חקלאי. ביסודו של חוק זה עומד העיקרון של חלוקת האדמה בין כלל הנוודים. העקרון מונע מתן חזקה על אדמה לפרט מסוים, כי מרגע שאדם מניח תשתיות לעיבוד האדמה (ולו רק גדר) הוא פוגע באפשרות השווה של כל נווד להביא את עדריו לרעות בשטח זה. הסינים אשר היגרו לאדמות מונגוליה החלו לעסוק בעיבוד האדמה ובהקמה של תעשיה זעירה. זה היה מהפך תרבותי עצום אשר רק המשיך להתפתח ולהשתכלל במהלך התקופה הקומוניסטית, בהשפעת תורת המרכסיזם. במקביל, הסינים התירו למונגולים להמשיך באורח חייהם המסורתי. היה המשך של חיי הנדודים וקיום כל המסורות והפולחנים בהם נהגו המונגולים.
התקופה הקומוניסטית:
מהפיכת אוקטובר הרוסית הביאה למונגוליה את הצבא הלבן (לוחמי צבא הצאר). בעודו נסוג מפני ה"אדומים", נלחץ הצבא הלבן אל אזור סיביר. המונגולים חיפשו עזרה כדי למגר את הכובש המאנצ`ורי האכזר וכך חברו אל הצבא הלבן. בדיעבד, הסתבר כי מנהיגי הצבא הלבן הינם שליטים לא יותר נאורים מהמאנצ`ורים ושוב מצאו את עצמם המונגולים תחת שלטון עריץ. בצר להם פנו אל כוחות הצבא האדום, וכבשו בעזרתו את מונגוליה מחדש. הצבא האדום הביא עימו את ערכי הקומוניזם, ומונגוליה הפכה להיות המדינה הקומוניסטית הראשונה בעולם מחוץ לגבולות בריה"מ. למרות שמונגוליה נשארה מחוץ למדינות ברית המועצות, היא הפכה למדינת צל, תחת שלטון ממשלת בובות, הכפופה להוראות של יושבי הקרמלין. ככל שלטון קומוניסטי, אשר שולט שלטון דיקטטורי ופרנואידי, חולקה מונגוליה למחוזות ותתי מחוזות. כל התושבים אולצו להירשם במרשם אוכלוסין. הק.ג.ב המקומי פעל ביעילות אשר לא נפלה מזו של "האח הגדול" הרוסי. ימים שחורים הגיעו למונגוליה. היו הלשנות, ועדי שכונה שבלשו אחר פעילותם של כל האזרחים וגם איסור פעילויות פולחניות ואחרות. אחת הדוגמאות הקיצוניות לכך הוא האיסור שחל על התושבים הקזאחים של מערב מונגוליה לצוד באופן מסורתי בעזרת העיט המוזהב. השלטון פשוט רצה להפוך את כולם לרובוטים בעלי זהות אחידה. לחיוב ניתן לציין שהשיטה הקומוניסטית הביאה להקמת מערכות חינוך ובריאות מרשימות, עובדה אשר מעמידה את מונגוליה עד היום על אחוז קרוא וכתוב מהגבוהים בעולם (מעל 90%).
תחת שלטון אימים זה איבדו המונגולים חלק ניכר מהזהות הלאומית שלהם, ויחד עימה גם את המסורות והמורשת התרבותית העשירה שלהם. מכיוון שנאסר על שימוש בסמלים דתיים ומסורתיים, השמאניזם נאסר מכל וכל וכך גם כל סממן בודהיסטי. ההבדל בין המונגולים לבין תושבי כל מדינה אחרת בגוש הקומוניסטי הצטמצם לכדי אפס.
העשור האחרון, מונגוליה בין שתי תרבויות:
בשנת 1991, עם ההתמוטטות המהירה של כל הגוש הקומוניסטי, תמו גם 70 שנות שלטון קומוניסטי במונגוליה. להבדיל מרוב מדינות הגוש, התהליך במונגוליה התרחש בצורה מהירה. הפגנת סטונדטים בכיכר המרכזית של עיר הבירה היה כל מה שנדרש כדי לכונן משטר פרלמנטרי-דמוקרטי. בשנת 1992 נערכו בחירות דמוקרטיות ראשונות, בהם זכתה באופן מפתיע המפלגה הקומוניסטית! כלכלת שוק חופשי הוצגה במונגוליה, וזו הביאה עימה מהפכה תרבותית עצומה. מנקודת זמן זו, נחלקה מונגוליה לשתיים מבחינה תרבותית. חלק אחד של מונגוליה הוא אולאן באטאר, הבירה ועימה עוד עיר אחת או שתיים גדולות והחלק השני כולל את היישובים שנמצאים מחוץ לעיר.
מונגוליה של אולאן באטאר היא מודרנית ומערבית לחלוטין למעט התשתיות שעקב בעיות תקציב לא שודרגו מאז נבנו ע"י הרוסים. יש בעיר מועדוני לילה, אינספור קפה-אינטרנט, טלפונים סלולריים, מכוניות חדישות וחנויות בהן ניתן למצוא סחורות מיובאות. האופנה מושפעת בעיקר מהאופנה הפופולרית ביפן ובקוריאה (שתי המדינות עם ההשפעה החיצונית הבולטת ביותר על מונגוליה) וכך גם המוזיקה. אולאן באטאר של 2004 מאופיינת במתעשרים חדשים אשר היו זריזים מספיק לנצל את השינוי הכלכלי, ולרתום את הכלכלה החדשה לטובתם. מצד שני ישנם אלו אשר היו דלי אמצעים עוד לפני המהפך ונשארו כאלה גם היום. נקודה בולטת נוספת היא החזרה אל הדת, אל השמאניזם ואל המסורות והמורשת התרבותית. מונגוליה של היום הינה מדינה בעלת גאווה לאומית חזקה מאד, אשר מנסה להבליט ולייחד את עצמה.
מחוץ לעיר ניתן למצוא מונגוליה אחרת לגמרי. היא אחרונת ארצות הנוודים בעולם. על פני שטחי מרעה עצומים חיים נוודים בגרים (אהלים) ורועים את עדריהם. האיזכור הראשון בהיסטוריה לגבי המונגולים נמצא בספר סיני מסוף האלף הראשון לספירה בו מוזכרים המונגולים כ"עם של הדיוטות אשר עוקבים אחרי זנבות סוסיהם בעקבות מקצב צמיחת העשב וכמישתו". מסע של מטייל אל דרכי הספר של מונגוליה יעלה בראשו את השאלה הבלתי נמנעת "האם כבר עברו אלף שנה? כאן כמו כלום לא קרה..."
