עפתי לתרמילאים

מזרח אוגנדה - עולם לא מוכר

חבל הקרמוג`ה שוכן בצפון מזרח אוגנדה, והוא טריטוריה לא נודעת עבור מטיילים רבים. על בני שבט הקרמוג`ה הערומים והמסתוריים, רצועות קרועות ואוגנדה שפותרת הכל - בכתבה שלפניכם.
anna.skoblo
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מזרח אוגנדה - עולם לא מוכר
© רתם סוננברג

מפגש ראשון עם חבל הקרמוג'ה

יום 4- יום שני ה - 4.3.02
 בוקר טוב, השעה כעת 7:00 בבוקר, יצאתי מבקתת הבוץ עם אור ראשון ונהניתי מנוף האור הראשון העולה מעל הר אלגון. הבקתות בהן ישנו ממוקמות על צוק, כאשר מימיננו מפלי סיפי ומתחתינו עמק אינסופי הנפרש עד האופק. לאט לאט יוצאים כל האנשים מהבקתות, כרגיל הדס יוצאת בין הראשונים ומתחילה להכין את ארוחת הבוקר. התיישבנו על שפת הצוק, כבר יש אור וארץ הבראשית נפרשת מתחתינו: בקתות בוץ, מדורות קטנות המעלות עשן וחיות שונות פזורות בעמק מתחתינו עד לאופק - "אקונה מטטה" אמיתי, אפריקה היפיפייה בהתגלמותה.

 בתפריט הבוקר חביתות, סלט ירקות עם שמן זית ולימון, לחם עם חמאה וריבה, קורנפלקס עם חלב, קפה ותה. כיף לאכול עם מפל ועמק כזה מסביבך. סיימנו את ארוחת הבוקר, העמסנו את הציוד ועלינו על הג`יפים בדרכנו חזרה במורד הר אלגון, 30 קילומטרים של ירידה עם נוף קסום של מרחבים מתחתינו. הגענו לתחתית ההר ופנינו צפונה על שביל עפר. אנו נפרדים מכביש סלול לכמה ימים טובים ונכנסים לחבל ארץ הקרמוג`ה, שם חיים בני שבט הקרמוג`ה - הקרמג`ונים. אנו נוסעים כ- 50 קילומטרים בין כפרים רגילים עם בקתות בוץ וקש, להם כבר התרגלנו בימים האחרונים. חבל ארץ זה, לפני חבל הקרמוג`ה, סבל עד לפני שלוש שנים ממלחמות שבטיות. הקרמג`ונים ניסו לאסוף אליהם כל ראש בקר שנמצא באזור, דבר שגרם למריבות רבות בין השבטים השונים. כיום באזור יש נוכחות גדולה של צבא אוגנדה עקב צעדים נמרצים, מבורכים וחיוביים של ממשלת אוגנדה להכניס את התרבות והחוקים האוגנדיים לאנשי שבט הקרמוג`ה.

באזור זה התגורר רוברט, אחד העובדים המקומיים שלנו, והוא מספר לחברה איך בנעוריו היה נלחם עם הקרמג`ונים על עדרי הבקר. בשל יריבות זו עברו השבטים הסמוכים לקרמוג`ה להרים, על מנת להימנע מהתכתשויות. בשל התהליך בשנים האחרונות נתאפשר לשבטים אלו לחזור למטה לעמק, לאזור בו חיו בעבר ולחיות כפי שחיו במשך שנים. ככל שאנו עולים צפונה, האזור נעשה צחיח יותר ויותר והירוק הנצחי מתחלף בבוש צהוב והרבה אדמת ערבה צחיחה. בדרכנו אנו נתקלים בהרבה עדרי בקר, דבר שלא נתאפשר בעבר בגלל שבט הקרמג`ונים.

הקרמג`ונים הם שבט שבמשך מאות שנים חי היכן שהם חיים כיום, אך בשל פלישות וכיבושים נאלצו בני השבט לעלות להרים כדי להימנע מגלות. לפני 150 שנה בערך חזרו בני השבט לאזור המחיה הישן ולכן אורך חייהם הייחודי נשמר לחלוטין. הקרמג`ונים מאמינים כי כל הפרות בעולם שייכות להם, ולכן, בעבר, במידה והיית מסתובב עם פרה, הייתה להם, מבחינתם, הזכות לקחת לך את הפרה, בכל מחיר. הקרמג`ונים חיים על הבקר. מזונם מכיל בשר בקר, חלב ודייסת חלב עם דם בקר. כאשר אב קרמג`וני מחתן את בתו, החתן מעמיד את כל פרותיו בטור ואחד מבני משפחת הכלה זורק חנית - כל הפרות מראשית הטור עד למקום נפילת החנית עוברות לרשות משפחת הכלה. הקרמג`ונים חיים במסגרות משפחתיות - כל משפחה מגדרת את הכפר שלה בגדרות במבוק וגדר תלתלים עשויה קוצים מקיפה את גדר הבמבוק. ניתן לראות את הכפרים רק עם התקרבותך מרחק של 50 מטרים מהכפר, האזור חום וצחיח ולכן הכפר נטמע באופק. כאשר מסתכלים במפה ניתן לראות כי אזור זה הוא היחיד באוגנדה בו המרחק בין כפר לכפר הוא לפחות 40 קילומטרים. באזור אין מים ואין ציויליזציה מכל סוג.

 אחרי 70 קילומטרים הגענו למרגלות הר Kadam, נסיעה בשטח קשה והרכבים "התאמצו" מעט לעבור אותו. ההר מתנסה ממישור היישר לגובה של 3060 מטרים. למרגלות ההר נמצא הכפר הראשון של הקרמג`ונים. עברנו את הכפר ולאחר 20 ק"מ בערך הגענו לבאר מים באמצע שום מקום. בבאר היו בני שבט (חצי ערומים) אשר באו לשאוב מים. החברה קנו מהם כסאות עץ קטנים, אתם הם מסתובבים לכל מקום וחץ וקשת אותנטיים של אחד הציידים - כולם נראו מאוד מבסוטים ויש לציין כי הכל נעשה בפנטומימה שכן הקרמג`ונים לא דוברים לא אנגלית ולא סוואילית, שהן השפות המדוברות באוגנדה, כך שאפילו העובדים המקומיים שלנו נאלצים להשתמש בפנטומימה. שניים מהקרמג`ונים ביקשו טרמפ לכפר הקרוב (25 ק"מ) ושמחנו להעלות אותם על ה- Pick up מאחור.

לתחילת הכתבה

תקלות ופתרונים בדרך האפריקנית

מזג האוויר נהיה חם יותר ויותר ובזמן הנהיגה שמתי לב כי הרכב מתחמם והייתה לי תחושה כי משהו בג`יפ לא בסדר. עצרנו וירדתי לבדוק את הבעיה, לאחר כמה דקות של בדיקות התגלה לי כי שתי רצועות, של האלטרנטור ושל משאבת המים חסרות, עובדה מפתיעה לאור העובדה כי הרכבים עברו טיפול מלא לפני היציאה, אשר במהלכו הוחלפו גם הרצועות, אך יש לזכור כי אנו נמצאים עמוק בחבל הקרמוג`ה, שטח קשה מאד והעיר הקרובה ביותר מרוחקת 120 קילומטרים מאתנו. פתרון בעיות בשטח בתנאי לחץ הוא מסוג הדברים שאנו אוהבים, הרי הם אשר עושים את המסע הרפתקני ומפתיע. הוצאנו מיד את כבל הגרירה וחיברנו את הג`יפ ל- Pick up. מה אגיד לכם - צדק אסף כאשר התעקש על קניית Toyota Hilux, הטנדר משך את הג`יפ כאילו אינו מרגיש בעומס כלשהו. המשכנו כך בדרכנו לכיוון הכפר הקרוב (10 ק"מ). כאשר הגענו לכפר ירד אחד הטרמפיסטים ואנשי הכפר אמרו לנו כי בכפר הבא יש מכונאי שיוכל לעזור לנו. יכולנו כמובן להרים טלפון לוויני לקמפלה ולבקש סיוע, אך דבר זה היה מעכב אותנו ורצינו לראות אם ניתן לתקן הכל כאן. לאחר 20 דקות הגענו לכפר עם המכונאי, ביקשנו שיקראו לו ומיד התייצב מולנו בחור במכנס קצר וגופיה (יחף כמובן).

אני חייב לומר כי בשל העובדה שלא נראה כל רכב ברדיוס של 50 ק"מ, לא חשבתי כי מכאן תבוא הישועה, אך באפריקה כמו באפריקה, אין דבר כזה שאין דבר כזה (כמו גם בהודו, נפאל, בוליביה, פרו ועוד מדינות עולם שלישי). הבחור הצעיר העיף מבט ואמר באנגלית (עובדה מפתיעה בפני עצמה) כי הוא חוזר מיד עם הרצועות. החברה בינתיים התפזרו בכפר האותנטי הזה ואני שוחחתי בינתיים עם זוג חיילים אוגנדים. איתי (גרפיקאי במקצועו) צייר לילדים בכפר ציורים ושאר החברה חילקו מתנות כגון בלונים וכדורי גומי קטנים לקול צהלות הילדים. כעבור 10 דקות חזר המכונאי עם 2 רצועות, אמנם משומשות, אך מתאימות לג`יפ (קצת אופטימיות והכל מסתדר). התאספנו כולנו והתכוננו לנסיעה כאשר קלטנו כי הדס חסרה. לאחר חיפוש קצר מצאנו אותה יושבת בחצר אחד הבתים, מוקפת באנשי השבט, יושבת מול אישה קרמג`ונית אשר מייצרת תכשיטי חרוזים. המראה היה מדהים, חיבור תרבויות בלתי נתפס אך כל כך יפה בין בחורה ישראלית לאישה אפריקאית, בלי שפה משותפת, רק עם אנרגיות חיוביות רבות. אני לא חושב שאגזים אם אומר כי זאת ה"מוזונגואית" הראשונה שנכנסת לחצר זאת. אספנו את הדס, עלינו על הרכבים והמשכנו בדרכנו, נפרדים מאנשי הכפר המקסימים.

לתחילת הכתבה

מפגש בין תרבותי על אבטיח, והלאה לסורוטי

לאחר 120 ק"מ הגענו לעיירה Moroto הממוקמת למרגלות הר Moroto. ממזרחית להר זה נמצאת קניה וצפונה לו עולה הדרך צפונה לכיוון הפארק הלאומי Kidepo הנמצא על גבול סודן. תדלקנו בעיירה, גשם זלעפות החל לרדת, שינוי מרענן אשר שטף הרבה מהאבק באוויר. החברה נעשו רעבים בשל העיכוב וחלקם אף כמעט הביעו הסכמה לאכול את דייסת החלב עם דם הבקר של הקרמוג`ה. ירדנו מהשביל למראה בקתת אסבסט שוממה, החנינו את הרכבים בצמוד לבקתה והתחלנו מתפעלים ארוחת צהריים מאוחרת. תוך שלוש דקות מטבח שדה מדוגם עמד מוכן ותוך 15 דקות הפסטה הייתה מוכנה. בוא נאמר שעוד לפני שהמים הספיקו לרתוח 40 ילדים כבר התגודדו סביבנו ואתם קרמוג`ה מבוגר בשם ג`ורג`.

 ג`ורג` והילדים דיברו ביניהם ולפתע שמתי לב כי אני מצליח להבין את שפתם. מסתבר כי שפת הקרמוג`ה מקורה בפורטוגזית (עובדה שלא ידעתי ולא שמתי לב אליה בעבר), מכיוון שאני דובר ספרדית ומבין פורטוגזית ברמה בסיסית הצלחתי להבין אותם - ג`ורג` אמר לילדים כי הבקתה שלו והוא אינו מבין מה אנחנו עושים שם, אמרתי לו בפורטוגזית/ספרדית כי אנו רק אוכלים וממשיכים וכי נשאיר הכל כפי שהיה בהגיענו. מה אומר לכם - אני לא יודע מי היה יותר בהלם - אני, ג`ורג` הילדים או החברה, כולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח, הקרמוג`ה היו בהלם למראה המוזונגו הלבן הדובר את שפתם והחבר`ה נראו בשוק מהמדריך דובר הקרמג`ונית. ג`ורג` התיישב אתנו לאכול ונהנה מאד מהפסטה אותה לא הכיר. לקינוח פתחנו אבטיחים ונתנו לילדים אבטיח חתוך לקוביות, הם היו בשוק, הם כמעט לא ראו ירקות ופירות, בטח שלא אבטיח ומראה עיניהם המתגלגלות מתענוג היה שווה הרבה.

 נפרדנו מהם לשלום והמשכנו, על פי התכנון, באיחור קל לכיוון Soroti כ-150 ק"מ מ- Moroto. לאחר כ- 10 ק"מ, כאילו לא התעכבנו מספיק, נשבר לפתע הבולם האחורי של אחד הג`יפים, השטח כאן אכן קשה מאוד, אך עובדה זו לא תפריע לנו ולא תשבור אותנו. ירדתי מהג`יפ וקשרתי את הבולם עם רצועת ניילון היכולה להחזיק עומס של עד 50 טון, והמשכנו בדרכנו, מעט יותר לאט, לכיוון Soroti. הגענו לכפר קטן בו החברה נדהמו ממראה השמיים: מחצית מהשמים היו שמש והחצי השני אפור מגשם זלעפות, כמו ציור בריאת העולם. עברנו עוד עיירה קטנה בשם Alkilek, האחרונה בחבל הקרמג`ונים. אזור זה גם סבל בעבר מקרבות קשים, אך כיום אין זכר לדבר ובית ספר ודגל אוגנדה המתנוסס במקום מציינים על מעט הסדר השורר כאן. עצרנו להפסקת שתייה קלה לחילוץ עצמות ולהפגת החום הכבד.

 לפנות ערב הגענו ל- Soroti, העיר הגדולה ביותר בחבל ארץ זה. הגענו למלון היחיד בעיר, כאשר לתדהמתנו הוא היה סגור לרגל שיפוצים. מכיוון שאין בעיר מלון אחר או אתר קמפינג כלשהו, התמקמנו בפארק הציבורי ממול המלון. החושך כבר ירד ולכן הקמנו בזריזות את המאהל, הדלקנו את הגנרטור ותוך דקות עמד מאהל עם כבל אורות אשר הפיץ אור לכל עבר באזור חשוך זה. הוצאתי את המחשב הנייד, חיברתי לו את הטלפון הסלולרי והחברה שלחו הביתה בישראל אי-מיילים אפריקאיים.

הדלקנו את המנגל והתכוננו לארוחת סטייקים, כאשר לפתע קלטנו מסביבנו עשרות זוגות עיניים מרצדות אלינו מהחושך. הוצאתי את מכשיר ראיית הלילה וראיתי עשרות מקומיים בוהים בנו (כרגיל). העיניים המרצדות לוו בקול תיפוף תופי מלחמה אפריקאיים, האמת - קצת מפחיד. פתאום מתוך החשכה הגיע אלינו אדם הלבוש בצורה מכובדת (חצי חליפה) והציג את עצמו באנגלית רהוטה - "שלום לכם, אני ראש העיר", ראש העיר הגיע על מנת להבין את פשר הלבנים שהתיישבו לו בפארק. לחצתי את ידו ולקחתי אותו הצידה על מנת להסביר לו את פשר הדבר (אין מלון ואין שום קמפינג). הסברתי לו שאנו משלחת של חברת "הרפתקאות" מישראל ושהגענו מחבל הקרמוג`ה, נתקענו עם הרכב ואין לנו ברירה אלא להתמקם כאן ללילה. כוונתו המקורית של ראש העיר הייתה לסלקנו משם, אך הכנסת האורחים המזרח תיכונית המשולבת בארוחת סטייקים דשנה שברו אותו ולאחר דקות ספורות מצאנו את עצמנו אוכלים ארוחת ערב בחברתו. ראש העיר גם הציע את עזרתו ביום המחרת עם תיקון הרכב, הודינו לו וקבענו כי נפגש בבוקר. הוא הרחיק את כל הסקרנים ואנו, די מהר, נכנסנו לאוהלים לשינת לילה מתוקה, אחרי יום ארוך ומרתק. מחר מצפה לנו יום עם המון חיות והמון מים של הנילוס הלבן.
 אז נתראה מחר לעוד יום של הרפתקאות...

לתחילת הכתבה

 אוהד, מוביל משלחת "הרפתקאות" באוגנדה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אוגנדה