יום 3- יום ראשון ה - 3.3.02
השעה 7:00 בבוקר, קמתי ראשון ויצאתי מהאוהל. הדקות הראשונות של היום, שקט מסביב, השמש עולה בהדרגה ומתחילה לחמם את אוגנדה. לאט לאט יוצאים האנשים מהאוהלים. הדס, כמו בכל יום בהמשך, קמה ראשונה ובחריצות מתחילה להכין את ארוחת הבוקר - אם הייתה לנו מדליה היא הייתה מקבלת אותה. בתפריט- סלט, חביתה, לחם, ריבה וקורנפלקס עם חלב. אכלנו ארוחת בוקר משולבת עם נס קפה ותה, בהתאם לטעם האישי, והלכנו ברגל למפלי בוג`אגלי (Bujagali), אותם עברנו אתמול ברפטינג. הנוף של הנילוס עם הירוק האינסופי מסביב מדהים והחבר`ה נדהמו לראות ולהבין את אשר עברו ביום האתמול. יש לזכור כי אשדים אלו הם לא העצמתים ביותר ברפטינג. איתי טוען כי אם היה רואה זאת קודם, לא היה עושה את הרפטינג ולכן הזכרנו לו את ההתלהבות שלו אתמול.
לאחר התרשמות מהמקום וכמה בדיחות על הרפטינג, עלינו על רכבי החברה ויצאנו לדרכנו למפלי סיפי והר אלגון (Sipi Falls and Mount Elgon) כ- 250 קילומטרים של שבילים בשטח העוברים דרך כפרים, עיירות ושבטים שונים. כיום ישנו כביש מהיר (יחסית) סלול מג`ינג`ה עד למפלי סיפי והר אלגון, אבל אנחנו ב"הרפתקאות" לא מאמינים בכבישים סלולים כאשר ניתן לנהוג בשטח. השטח עובר בין שבטים אשר אינם מתגוררים רחוק יחסית לקמפלה, אך מכיוון שכיום יש כביש סלול, כבר לא מגיעים לאזורים אלו אנשים מבחוץ, וודאי שלא תיירים, דבר היוצר אווירה מיוחדת בכל הקשור בעיניים המתפלאות של המקומיים, בעיקר הילדים הצוהלים למראה הג`יפים הצועקים "מוזונגו" (אדם לבן בשפתם) לכיוונינו כאשר הם קולטים את צבע עורנו החיוור.
עלינו על שביל צפונה, לכיוון העיירה Buwenge, משם פנינו לכיוון צפון מזרח והתחלנו נכנסים לאזור כפרים אשר אינם זוכים לביקור תיירים. כפרים אלו שוכנים באזור פורה להפליא, מסביב הכל מלא בעצים, שדות חקלאיים, דשאים וירוק כללי עד האופק, ממש קשה להעביר במילים את עושר המדינה הזו, ועונה זו עוד נחשבת לעונה היבשה. באוגנדה מזג האוויר והטמפרטורות כמעט קבועות כל השנה ועומדות סביב ה - 25 מעלות, כאשר החודשים אוקטובר ומרץ נחשבים לגשומים יותר מהשאר, אין הדבר אומר כי קר, אוגנדה היא מדינה טרופית ולכן לא קר מדי אף פעם, למעט בהרים הגבוהים. חודש פברואר וחודש ספטמבר יותר חמים משאר החודשים ובמשך שאר השנה מזג האוויר נעים להפליא.
המשכנו עד לעיירה Kaliro, שם עצרנו להפסקה קלה של תה וסופגניות. אלה לא הסופגניות אותן אנו מכירים, הן יותר יבשות וכמה חבר`ה נראו עושים תנועות של חנק קל שנפתר על ידי טפיחה ידידותית על הגב. המשכנו לכיוון Pallisa, בדרך כלל אנו נוסעים בדרך העוברת דרך Vukula, אך הפעם החלטתי כמוביל המשלחת כי קצת גיוון ישמח את ליבנו ובחרנו על המפה, בעזרת מכשירי ה - GPS שלנו, דרך יפיפייה אחרת החוצה אזור נחלים ונהר ללא שם עם גשר. עלינו על הדרך. לאחר 20 דקות של נסיעה הגענו לעיירה בשם Kibwiza, המרוחקת 1.5 קילומטרים מהגשר המצוין במפה. עצרנו למנוחת קוקה קולה קצרה, החבר`ה המקומיים היו בטירוף: הם לא ראו אדם לבן כבר שנים והעובדה שאנו מישראל (85 אחוז מהאוגנדים הם קתולים אדוקים) הטריפה אותם עוד יותר, שכן אנו באים מה - holy land. המקומיים שאלו אותנו לאן פנינו מועדות ומה בדיוק אנו עושים בעיירה הקטנה שלהם (השפה הרשמית באוגנדה היא אנגלית ולכן ניתן לתקשר עם רוב המקומיים). הסברנו להם כי אנו נוסעים לכיוון הר אלגון ואנו ממשיכים על הגשר והלאה לדרכנו. נענינו ב- "גשר? איזה גשר בדיוק? אין כאן שום גשר". "נהר יש?" שאלנו. "כן - נהר יש, גשר - אין, אף פעם לא היה, לפחות לא ב - 30 השנים בהם אני חי", ענה אחד מהמקומיים. מכיוון שאנו מאמינים למפות רצינו לראות בעיניים....אז זהו - אין גשר.
נפרדנו לשלום מהחבר`ה הנחמדים, חזרנו לשביל הקודם והמשכנו את דרכנו לכיוון צפון מזרח. נסענו עוד 60 קילומטרים עד לעיר Mbale, העיר הגדולה ביותר במזרח אוגנדה ובה מרכז החיים והעסקים של האזור. Mbale והאזור מסביבה מאוכלסים בבני שבט הבגיסו. בעיר גם נמצאת האוניברסיטה המוסלמית היחידה במדינה (באוגנדה כ- 13 אחוז מהאוכלוסייה הם מוסלמים). עצרנו לתדלק, עלינו על הרכבים, אני הצלחתי להתיישב על 3 בננות שהונחו על המושב - ככה עושים גרבר באוגנדה....
מ- Mbale המשכנו בלית ברירה על הכביש הסלול, הדרך היחידה למפלי סיפי והר אלגון. עם תחילת העלייה ניתן כבר להרגיש התקררות קלה במזג האוויר. העלייה להר מדהימה, לאט לאט ניתן לראות נוף מדהים של ארץ בראשית הנפרשת מתחתינו. החבר`ה התחילו לזוז ברכבים בהתרגשות מסוימת. הכביש מתפתל על ההר, האדמה נעשית צחיחה יותר וירוקה פחות עם העלייה להר אלגון. הגענו לראש ההר לקראת החשיכה ומראה מפלי סיפי המרהיבים נגלה לפנינו בשילוב עם שמיים אדומים של סוף יום אוגנדי. התמקמנו כהרגלנו בבקתות בוץ וקש במקום והבערנו את המנגל. בתפריט - עוף על האש, אורז וירקות. אכלנו, שבענו והתקלחנו במקלחת האותנטית שבמקום (בעל המקום מטפס על סולם וממלא את החבית מג`ריקנים צהובים האופייניים כל כך לאוגנדה - חוויה מאד מיוחדת). לאחר שחלק מהאנשים כבר התחילו לצמצם עפעפיים, שלחנו את כולם למיטות העץ בבקתות ונרדמנו במהירות, עייפים ומרוצים - מוכנים לשבט הקרמג`ונים הערומים והמדהימים, אותם נפגוש מחר.
אז שיהיה לילה טוב לכולם, נתראה מחר בין בני השבט...
אוהד, מוביל משלחת "הרפתקאות" באוגנדה
