עפתי לתרמילאים

אוגנדה (או: סליחה אדוני הטייס? אתה בטוח שהירוק הזה זה אפריקה?)

אוגנדה היא מדינה של ירוק ביבשת השחורה. ג`ונגלים, נהרות, מפלים ואגמים. נופים מקסימים ואנשים מדהימים. המדינה המושלמת בכדי לשבור כל דעה קדומה על אפריקה, ולהתחיל את הטיול ברגל ימין.
שי הירש
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אוגנדה (או: סליחה אדוני הטייס? אתה בטוח שהירוק הזה זה אפריקה?)
© רתם סוננברג

קמפאלה

הגענו לקמפאלה ביום רביעי ה -; 7/6/06 אחרי הטיסה מצוינת (באמת טובים האתיופים האלה...), ואחרי שלקחנו מונית מאנטבה. כמובן שנהג מונית הודיע לנו שכאן זה מרכז קמפלה ועד כאן נגיע במחיר שסיכמנו, אבל מכאן ועד לאכסניה זה עוד 5 דולר, למרות שאמרנו לו מראש בדיוק לאן אנחנו צריכים. נו שויין, ייקח זמן להכיר אותם את האפריקנים האלו, העיקר שהגענו. התאכסנו במקום שנקרא Red Chilly Hideaway, אכסניה וקמפינג, מקום נחמד ביותר בצד המזרחי של קמפלה. יש כאן חדרים מזוגי ועד דורמס, ואחלה דשא להקים אוהל. מקלחות חמות, בר ומסעדה נחמדים וגם אזור לבישול עצמי ולכביסה. נורא נחמד פה. האינטרנט אגב הוא חינם. יש פה ספר מטיילים טוב וכדאי לעבור עליו ולהוסיף גם חוויות משלכם.

בעיקרון החלטנו אני ואסף (ישראלי שפגשנו בטיסה ומטייל עם ידידה בשם דפנה) לצאת לעיר להמיר כספים ולקנות כרטיס טלפון ולהשאיר את הבנות לעשות כביסה ולהתארגן, אז לקחנו את מטאטו הבכורה שלנו ויצאנו למרכז קמפלה. כנראה שהעיר הזו עוד לא ממש החליטה מה היא או מה היא רוצה להיות. תערובת מדהימה של ישן וחדש, כבישים סלולים ודרכי עפר, מכוניות חדישות לצד משאיות מעלות עשן, חנויות יוקרה לצד ערימות זבל וכל צמד ניגודים שאפשר לחשוב עליו. למרות כל זאת ולמרות חסידות הענק המרחפות מעל העיר ונותנות תחושת פארק היורה, מדובר בעיר תוססת, דינאמית עם אוירה מדהימה, ידידותית ומסבירת פנים. כאן עוד לא רואים יותר מדי תיירים ברחוב. כאן אתה אמנם מושך תשומת לב בגלל הלבן של העור אבל לפחות לא בגלל הירוק של הארנק.

האוגנדים אנשים חמים וידידותיים ברמות שקשה למצוא. למרות שתמיד ירצו באופן טבעי להרוויח משהו מהתייר המזדמן, הם יעשו את זה בנועם ובחן וינסו להצדיק את הכסף שיקבלו. לא פעם כאשר ביקשנו הנחיות עזבו אנשים את עיסוקם ולקחו אותנו יד ביד למחוז חפצנו, חלקם ללא תמורה כלל אפילו אם הצענו, חלקם תמורת בקבוק שתייה (בתנאי שתישאר לשתות איתם -; להראות פה ליד אדם לבן עדיין נחשב לכבוד, בלילה יבואו אליו כל החברים הביתה לשמוע איך הוא עזר לנו וקיבל קולה וכתובת מייל). חזרנו לאחר כל הסידורים, הבנות גילו תושייה רבה, עשו כביסה, סידרו ציוד ותפסו תור באינטרנט (כבר אמרנו - זה חינם). בארוחת הערב החלטנו שנעביר את היום הבא בשוטטות ברחבי קמפלה וביום שלאחר מכן נצא לכיוון איי ססה שבאגם ויקטוריה.

השווקים כאן הם משהו מדהים, הלכנו על הבוקר לחנות כל בו שנקראת "שופ רייט" באזור שנקרא נאקאווה (Nakawa), משהו כמו `מגה` ומשם אל השוק הקרוב. שוק ענק ובו מגוון של הכול מהכול. בגדים ונעליים, דגים טריים ומיובשים, בשר, ירקות וכמובן פירות. הפירות אוי הפירות, כזה תענוג כבר מזמן לא היה לנו. אננסים מתוקים, מנגו במגוון זנים, פסיפלורה, בננות, מה שתירצו, בקיצור. הפירות הן אחד הדברים אליו נתגעגע יותר מכל. הסתובבנו בשוק חצי יום. צילמנו דיברנו עם המקומיים, קנינו, התמקחנו, בקיצור - עשינו כיף.

שווקים - אבל אמיתיים לא אלו המיועדים לתיירים - הם המקומות האהובים עלי. כאן אפשר לפגוש באמת את האנשים, לראות איך הם חיים, מה הם אוכלים, כמה הם משלמים, וכמה הם שמחים. השווקים הם מקומות צבעוניים, מלאי חיים ושמחה שנראית מוזרה ביותר לצד העוני הבולט. האנשים כאן אשכרה חיים על בננות. אין להם כסף, אין להם מותרות, אין סרטים בקולנוע ובטח שלא DVD, גם טלוויזיה אני בספק אם יש לרובם וגם זה לא ישנה כי החשמל באוגנדה פועל 24 שעות כן 24 שעות לא ומנווט בכל יום לאזור אחר. הם הולכים ברגל קילומטרים כל יום, הם חיים בתנאים שלא קיימים אצלנו במדינה בכלל. השכונות העניות ביותר אצלנו היו יכולות להיחשב כלוקסוס במקומות מסוימים באוגנדה, אבל הם שמחים. אוי כמה שהם שמחים, הם שרים והם רוקדים והם מחייכים והם יוצאים לבלות בלילה וכמעט ולא תראו אותם מתלוננים. אז נכון אין להם כסף, אבל גם אין להם משכנתא וארנונה ומיסים ומינוס בבנק וכנראה שעדיף לחיות בבית מבוץ בלי חשמל אבל גם בלי הרבה דאגות.

 מכאן יצאנו לכיוון מרכז העיר. כאן החיים נראים מעט אחרת. בנייה מודרנית, כבישים, תנועה ועשן, המון עשן. קודם כל אין מערכת לפינוי זבל אז פשוט שורפים אותו בכל מקום. דבר שני הדיזל באיכות ירודה ועל טיפולים לרכב אף אחד כאן לא שמע. חנויות יוקרה ומסעדות מזון מהיר, בניינים בבנייה, העיר הזו מתפתחת והיא באמת בתנופה. הגענו לאנדרלמוסיה של פארק המוניות הישן וביררנו על הגעה לאנטבה למחרת כדי שנוכל להפליג לאיים. אחרי סיבוב ממושך פנינו חזרה לאכסניה, הכנו אורז וסלט, וסיימנו את יומנו הראשון באפריקה עייפים אך ממש, ממש מרוצים!

לתחילת הכתבה

איי ססה

טוב, לקחנו שני מטאטואים עד לנקיווגו (Nakiwogo) שבאנטבה, משם היינו צריכים לקחת את המעבורת לאי קלנגלה (Kalangala), הגדול שבאיי ססה (Ssese Islands), ממנו נמשיך אל האי בנדה, האי של דומיניק. היו לנו כמה שעות להרוג אז הלכנו שוב לטייל בשוק. פה גם נמצא אחד השווקים הסיטונאים של אננס שמגיע מהאיים. היה מאוד נחמד, צילמנו הרבה והתחברנו עם המקומיים. כשעלינו על המעבורת ל -; כ 3 שעות החליטו שחר, אסף ודפנה שכנראה עדיף להם להעביר את זה בשינה, אני יצאתי לעשן סיגריה ושם פגשתי את פטרה. פטרה היא הולנדית בת 35 שמגוררת בקמפלה כ 5 שנים. לפני כן באה לפה להתנדב ולטייל, התאהבה, חזרה להולנד ומכרה את כל מה שהיה לה ומאז היא פה. דרך פטרה למדנו מעט על החיים של אדם לבן ביבשת שחורה ובמדינה כמו אוגנדה בפרט. מסתבר שאפשר לעשות פה כסף טוב בלי לעבוד יותר מדי קשה והוצאות המחייה פה שוליות לעומת המשכורת (והלבנים חיים כמו מלכים -; וילה עם משרתת וגנן/איש תחזוקה/שומר צמודים). מצד שני לגדל פה משפחה זה מאוד קשה, ולאישה כמו פטרה שחיה לבד זה קשה אף יותר. אבל עדיין היא מאוהבת במדינה ובאנשים ולא מתלוננת. בכל מקרה מפטרה למדנו על אגם אמבורו עליו נרחיב בהמשך.

מקלנגלה המשכנו בסירה של לוק (עוד הולנדי שחי פה ומנהל אכסניה על החוף בקלנגלה בשם Horn bill) כשעה הפלגה נוספת, אל הג`ונגל שנקרא `האי בנדה`. את האי חכר דומיניק, בריטי-קניתי שחיי על אלכוהול שהוא בעצמו מפיק מבננות ויכול לשמש להנעה של משאית קטנה או טנק. דומיניק עשה את המינימום ההכרחי לאירוח באי וזה אומר שהאי ברובו נשאר יער בראשית כמו שהיה עם כל הנלווים שהם בעיקר חרקים (ברובם לא מזיקים). האמת, אחד המקומות היפים ביותר שראיתי. רגוע ושקט, לא הרבה אורחים, זריחות מדהימות ושלוש ארוחות ביום שדומיניק מבשל (כלול במחיר) ודומיניק מבשל טוב.

קחו בחשבון שזה לא קל להגיע לכאן אז אל תבואו בשביל יום אחד, קחו לכם 2 לילות לפחות כדי שתוכלו באמת ליהנות מהמקום. אנחנו בלילה הראשון ישנו מעט מכיוון שחוץ ממני, כל השלושה האחרים חטפו שלשול לא מוסבר ורצו לשירותים כל הלילה. את הימים שלנו שם העברנו בקריאה, שש בש, שיזוף, טיול באי, וכל זה בתזמון מושלם עם הארוחות.

 ביום השני החלטנו שחר ואני להקים את האוהל שלנו על שפת האגם, ככה שיהיה רומנטי. באי שולטות נמלי האש שכמו שדומיניק אומר "הן אוהבות בשר ואנחנו בשר" ונמצאות בראש שרשרת המזון. בדקנו טוב שאין נמלים על החוף, הקמנו את האוהל והלכנו לאכול. חזרנו לאוהל בסביבות חצות ולתדהמתנו גילינו כי גם הנמלים החליטו לעשות לילה רומנטי על שפת האגם וכל החוף היה מכוסה בהן. כל האוהל שלנו היה מלא בנמלים!!! התחלנו לרוץ אחוזי אמוק ונמלים בכל חלקי גופינו לכיוון חדרם של אסף ודפנה תוך שאנחנו מתפשטים מכל בגדינו וצועקים לעזרה. אסף ודפנה גילו תושייה רבה ואסף צילם תוך שדפנה מתגלגלת מצחוק. בקיצור עוד לילה בלי שינה כדי לקום בבוקר ולגלות שהנמלים כבשו גם את הסירה בה היינו אמורים לחזור. וכך שטנו לנו חזרה כאשר מדי דקה נשמעה קללה מכיוונים שונים בסירה ועוד נמלה מצאה את דרכה לשחייה באגם. אגב דומיניק לוק ופטרה נשבעים שדבר כזה מעולם לא קרה. אח"כ גילנו שמרוב עפיפוניותנו שכחנו את הטלפון איפשהו ועד היום הוא לא נמצא. אם תרצו להגיע התקשרו לדומיניק או שלחו SMS והוא יחזור אליכם. 256-0-77222777 +

לתחילת הכתבה

אגם אמבורו

לוק הקפיץ אותנו למקום ממנו ניקח את המטאטו למעבורת בצידו השני של האי, שתיקח אותנו ליבשה למאסאקה (Masaka), ממנה נמשיך לאגם אמבורו (Lake Mburu). אחרי שעה וחצי עם 20 אנשים וציוד בדרך שטח שלא הייתי נכנס אליה גם עם מרכבה סימן 4 הגענו למעבורת, שם חיכינו 3 שעות נוספות במהלכן פגשנו את ראלף -; רופא גרמני שחי בניגריה ונמצא כאן בחופשה. ראלף הציע לקחת אותנו טרמפ עד למבררה (Mbarara), העיר השנייה בגודלה באוגנדה, ממנה נצא לאגם.

קפצנו על הטרמפ ולאחר כ -; 6 שעות נסיעה הגענו, וראלף הוריד אותנו במלון נחמד שנקרא Pelican Hotel. מלון נחמד מאוד, בסיסי ובמחיר טוב: 15000 שילינג אוגנדי (כ- 8$) לחדר לזוג. העברנו את הלילה ובבוקר יצאנו במונית לאגם. הקמנו קמפינג על שפת האגם המדהים ויצאנו לשיט בסירה. אגם אמבורו הוא ביתם של היפופוטמים רבים, תנינים והמון ציפורים, חלקן נדירות ואנדמיות לאזור. בשמורה מסביב לאגם ניתן לראות הרבה מאוד חיות אך לא טורפים. אח"כ הכנו ארוחת ערב וקוף חוצפן גנב לנו את הבצל. בלילה התעוררנו באוהל למשמע רעש לעיסה חזק פתחנו את האוהל ומצאנו 5 טון של תחת של היפופוטם כחצי מטר מאיתנו. התעלמנו ממנו וחזרנו לישון.

האגם נחמד מאוד ומומלץ. בשמורה אין חיות טורפות ובבוקר יצאנו עם מדריך לטיול רגלי של שעתיים בפארק, שם פגשנו מעט מחיי הבר המדוללים מאוד של אוגנדה. לידיעה הכללית -; אם אתם באים מקניה או טנזניה אתם עלולים להתאכזב. חיי הבר באוגנדה סבלו מאוד בשנות המהפכה הקודמת ועוד יותר מזה בשנות השלטון של אידי אמין ובעיקר בזמן המלחמה עם טנזניה (החיילים, אוגנדים וטנזנים כאחד צדו אותם). אי אפשר להשוות את הכמות והמגוון של החיות לאלו שאפשר לראות בקניה או טנזניה (בשום פארק באוגנדה), אך אפילו אם כבר ראיתם המון חיות במדינות אחרות, דעו, כי יש קסם מאוד מיוחד בעובדה שצריך אשכרה לחפש את החיות ולא רק להיכנס עם הרכב לשמורה. האוגנדים גאים מאוד במאמצי השימור שלהם ואפשר לראות את השמחה האדירה של המדריך בכל פעם שהוא נתקל בעדרים של בופאלו או זברה, ולבד מזאת -; המחירים הם הזולים ביותר שתוכלו למצוא לשמורות במזרח אפריקה. היה מאוד יפה ומאוד מומלץ!!!

 דבר נוסף שבולט מאוד בעונה הזו בעיקר באזור זה של דרום אוגנדה הוא כמויות הפרפרים העצומות שנמצאים בכל מקום. באוגנדה למעלה מ -500 זנים שונים של פרפרים והצבעוניות מדהימה!

לתחילת הכתבה

מערב אוגנדה ואגם בוניוני

חזרנו למבררה והחלטנו שניפרד לבינתיים מאסף ודפנה, הם רצו להמשיך לכיוון פורט פורטל ואנחנו לאגם בוניוני שבדרום. ביום שלמחרת יצאנו באוטובוס דואר לעיר קבלה (Kabale) שבדרום אוגנדה, ליד אגם בוניוני ופארק בווינדי שם ניתן לראות גורילות. אגב, אנחנו לא הלכנו לראות את הגורילות, מדובר בהוצאה של 350$ לא כולל הדרך לשם או לינה או אוכל ומהרגע שרואים את הגורילות מוקצבת שעה לראות אותם. אנשים שפגשנו ועשו את זה אמרו חלקם שהיה שווה כל שקל וחלקם שהיה שווה חצי אבל כולם נהנו שם -; שאלה של תקציב. יש אפשרות לראות גורילות גם ברואנדה.

 בכל מקרה המשכנו לאגם בוניוני (Bunyonyi) - מקום מדהים, פשוט שויצריה של אפריקה. אין איך לתאר! נשארנו שם שלושה לילות, שניים מתוכם במקום יקר יחסית שנקרא Overland Camp אבל בשלישי עברנו למקום אחר שגילינו ונקרא KaleBas מקום מדהים, אתר קמפינג הכי יפה שהייתי בו ויש גם חדרים. את המקום מנהל באס -; עוד הולנדי שחי פה והוא מהנחמדים ביותר שפגשנו. וחוץ מזה יש לו את הפיצה הכי טעימה באפריקה. בהחלט מומלץ להגיע ולנוח ליומיים או שלושה -; אין פה הרבה מה לעשות. קחו קאנו או לכו לשחות (אין חיות באגם), צאו לסיבוב רגלי בסביבה המהממת או פשוט אל תעשו כלום. לא משנה בשביל מה -; למקום הזה כדאי בהחלט להגיע. לפרטים: Kalebas_africa@yahoo.com ותגידו ששי ושחר מישראל שלחו אתכם.  

לתחילת הכתבה

מפלי מוריציסון

חזרנו לקמפלה ל Red Chilly כדי לקחת את הטיול המאורגן שלהם למפלי מורצ`יסון (Murchison Falls) - פארק ענק בו מצויים מפלים בהם הנילוס הענק מתנקז מ30 -; 40 מטר ל -5-9 מטר רוחב, משהו מטורף שקשה להסביר את העוצמה. הטיול כולל שלושה ימים וניתן לעשות אותו עצמאית אף על פי שזה גורר כאב ראש -; אבל מוריד קצת במחיר. ביום הראשון מגיעים ויוצאים לסיור לראש המפלים, חשים את העוצמה ואת היופי וחוזרים למחנה. ביום השני קמים מוקדם ויוצאים ליום ספארי בשמורה בו ניתן לראות מגוון של חיות ומקרוב (ראינו את הלביאה הראשונה שלנו כאן ועוד עם שני גורים -; מחזה נדיר באוגנדה), המון המון ג`ירפות, פילים באפלו וברי המזל ימצאו נמרים. חוזרים לצהריים ואז יוצאים לשיט על הנילוס רואים המון היפופוטמים ותנינים ואת החיות שבאות לשתות מהנהר.

ביום השלישי קמים מוקדם שוב ונוסעים ליער לנסות ולראות שימפנזים - דעו לכם כי אם אתם כבר שם וזה כלול במחיר כדאי לצאת ולחפש אותם אבל הסיכויים לכך הם מעטים. תוכלו לראות אותם ביער קיבלה. אך בכל מקרה יער הגשם במורצ`יסון הוא מדהים.

 בסך הכול סיור מעולה. הפארק הזה הוא אחד ההיי לייטים של אוגנדה ואני ממליץ עליו בחום. הטיול של הצ`ילי הוא הטוב ביותר והזול ביותר -; 145$(+ 7% הנחה בהצגת תעודת סטודנט). המחיר לא כולל אוכל ושתייה אך במקום מסעדה במחיר של כ -; 4$ לארוחה ויש איזור לבישול עצמי (עם ציוד שלכם כמובן). במסגרת הדיל מגיע לכם לילה חינם בצ`ילי בלילה שלפני היציאה.

לתחילת הכתבה

ראפטינג בג'ינג'ה

אחרי שלושה ימים במורצ`יסון התארגנו יום נוסף בקמפלה. בערב שחזרנו עשינו על האש עם חבורה שפגשנו שם: זוג רופאים בריטים בשם ג`ף ולינדה, עוד בריטי בשם קמבל, ואמריקאית בשם לינדזי. עשינו קניות של בשר וגבינות בשופ רייט, ירקות לחמניות ופחמים בשוק ועשינו המבורגרים, אנטיפסטי ופילה בקר (20 ¤ לקילו!!) לכולם. דפנה ואסף שגם היו במורצ`יסון לא רצו להצטרף. אנחנו יצאנו למחרת לרפטינג וקבענו להיפגש עם ג`ף ולינדה ששכרו ג`יפ ביום שאחרי זה ולצאת ביחד לפורט פורטל.

 אם מורצ`יסון הוא אחד ההי לייטים של אוגנדה, אז רפטינג בנילוס הלבן הוא ההיי לייט שלה ואחת מהפעילויות הטובות ביותר שיש למזרח אפריקה להציע. אם תשאלו מישהו על חברת רפטינג מסוימת קשה להאמין שתקבלו תשובה כנה. כל אכסניה או מלון מקושרים לחברה אחרת ופועלים לפי האינטרסים שלהם ולא יהססו להשמיץ חברות אחרות. בתכלס כל החברות טובות אבל יש אחת טובה במיוחד והיא החברה החדשה ביותר -; NaluBale Rafting. יום רפטינג איתם כולל איסוף מקמפלה או ג`ינג`ה, ארוחת בוקר, ציוד, יום מדהים של רפטינג (עם ארוחת צהריים קלה ) עד 17:00, ברביקיו ענק לארוחת ערב, הסעה חזרה לקמפלה ולילה חינם בדורמס של מלון `בלו מנגו`. התענוג עולה 95$ לכל היום וכולל גם שתייה (מוגזים, בירות, ומים) חינם כל היום. מומלץ ביותר -; זהו הרפטינג הטוב בעולם, מספיק אתגרי כדי לשקשק קצת, אבל לא מספיק מסוכן כדי לגמור באסון. ובעוד 3 שנים, עקב בניית סכר על הנילוס, הוא לא יהיה קיים יותר -; אז תזדרזו.

לתחילת הכתבה

מערב אוגנדה - פורט פורטל

חזרנו לקמפלה, והפעם התאכסנו באכסניית Backpackers בצד המערבי של העיר. שם פגשנו שוב את ג`ף ולינדה ואיתם יצאנו למחרת לכיוון פורט פורטל ויער קיבלה (Fort Portal And Kibale Forest). ג`ף ולינדה שכרו ג`יפ ואנחנו הצטרפנו. יצאנו מוקדם, והגענו עוד לפני הצהריים. מצאנו מקום מדהים לקמפינג שנקרא Chimpanzee Forest Guest House שם השתכנו ויצאנו לסיור רגלי בסביבה המלאה בשדות תה ובאגמי המכתשים שבאזור chimpgueste@yahoo.com. בערב בישלנו לעצמנו ולמחרת בצהריים יצאנו ליער לראות את השימפנזים. חוויה מעולה ועוד אחת מגולות הכותרת. אין שום הבטחה לראות את השימפנזים במאה אחוז אבל יש סיכויים ממש טובים. אנחנו הלכנו חצי שעה ביער עד שמצאנו את הראשון, אח"כ מצאנו את שאר הלהקה ועקבנו אחריהם שעתיים בערך. היינו ממש קרובים אליהם וראינו אותם אוכלים נחים ומטפחים אחד את השני. היה מדהים. החוויה עולה 70$ הנחת סטודנט של 5$.

בבוקר ג`ף ולינדה הורידו אותנו בפורט פורטל שניקח אוטובוס לקמפלה בעוד הם ממשיכים לפארק קווין אליזבט, וניפגש שוב במזרח אוגנדה. אנחנו בקווין אליזבט לא היינו אבל ג`ף ולינדה אמרו שהיה נחמד, פארק יפה מאוד אבל דומה מבחינת מגוון החיות למורצ`יסון, כך שאם זה יוצא אז סבבה אבל לא חייבים להגיע במיוחד.

לתחילת הכתבה

קמפאלה ומזרח אוגנדה

ושוב אנחנו בקמפלה, שוב ב -; Backpackers גם זו אכסניה נחמדה עם אחלה פאב ומסעדה, מקלחות חמות, אינטרנט זול ומהיר ומשחקי ספורט על מסך ענק (ואנחנו היינו שם בזמן המונדיאל). התאריך עכשיו הוא כבר 26/6/06 אנחנו כבר שלושה שבועות באוגנדה וזהו גם יום ההולדת של שחר שלי. כדי לחגוג החלטנו להתפנק והלכנו ל Kyoto - מסעדה יפנית בקמפלה בניהול של טורקי בשם באריש שפגשנו ברפטינג. היה מצוין - חוויה נהדרת זה לשבת בשולחן טפינקי וטבח שחור בלבוש יפני מסורתי מבשל לך ארוחה של דגים ופירות ים שמיובאים טריים מקניה. יקר ביותר אבל מומלץ (בערך 70$ לזוג שזה היה מחיר מצחיק אם המסעדה הזו ברמה שלה הייתה בארץ). הכתובת: Kyoto -; 39 shimoni rd, nakasero, Kampala.

יום למחרת קפצנו לטיול יומי לקו המשווה שם הצטלמנו עם רגל בכל חצי של הכדור והרגשנו כמו תיירים אמריקנים. מה שכן, אם אתם כבר שם, יש שם חנות בשם Aid Child שכל הכנסותיה קודש לילדים חולי איידס. תכנסו ותקנו משהו קטן אפילו שיקר שם -; קמצנים. זו הזדמנות טובה לתרום לארגון צדקה שהפעילות שלו מוכחת וגם לצאת משם עם מזכרת.

 זהו, עד עכשיו התפנקנו, עכשיו הגיע הזמן לעבוד קשה. עזבנו את קמפאלה בפעם האחרונה בהחלט, ושמנו פעמינו לכיוון העיר מבלה (Mbale) שבמזרח אוגנדה והטיפוס הממשמש ובא על הר אלגון (4321 מ`). הר אלגון יושב על גבולה של אוגנדה עם קניה והוא ההר החמישי בגובהו ביבשת (אחרי הקילימנג`רו, הר קניה, הר מרו, ורכס הרוואנזורי).

 בכדי לטפס עליו יש להגיע אל משרדי UWA, Uganda wildlife Authority בעיר מבלה ולהירשם. ישנם שני שבילים לטיפוס על ההר -; שביל סאסא המתחיל מעט מעל העיירה בודדירי, ושביל סיפי המתחיל בעיירה סיפי ליד המפלים. הטיפוס המקובל הוא טיפוס במהלך שלושה ימים אל הפסגה בשביל סאסא, וירידה במשך יומיים משביל סיפי. כאשר אתם נרשמים הירשמו לארבעה ימים ואחרי היום השלישי על ההר תחליטו אם אתם רוצים/מסוגלים להמשיך עוד יומיים או שאתם רוצים לחזור באותו שביל במהלך יום אחד. אם תירשמו מראש לחמישה ימים ולא תנצלו, לא תקבלו החזר. תוכלו להשלים את התשלום החסר כשתגיעו לסיפי. המחיר ליום טיפוס הוא כ -; 30$ וכולל מדריך. פורטר יעלה כ -; 5$ ליום ויסחב עד 18 ק"ג. הטיפוס על ההר מתחיל בעיירה בודדירי בגובה 1200 מ`. דאגו לכל הציוד מראש, כולל לבוש חם וכובעי צמר. כדורים נגד כאבים הם חובה אם אתם לא יוהן משויצריה/גרמניה. קנו את כל האוכל שתצטרכו כבר במבלה.

ביום הראשון מטפסים לגובה 2900 מ` בטיפוס קשה ותלול שנמשך רוב היום. היום השני נועד להתרגלות לגובה והוא קצר -; טיפוס של כ 4 שעות לגובה 3500 מ` וירידה למחנה ב 3300 מ`. בבוקר מוקדם יוצאים לפסגה בגובה 4321 מ` עם אפשרות לטיפוס נוסף לפסגת המשנה 4150 מ` כאשר נקודת היציאה אליה היא 4000 מ` ולשם חוזרים ואז יוצאים לפסגה הראשית. אחרי כיבוש הפסגה יורדים חזרה ל 3300 מ` למחנה. אנחנו נשברנו בשלב הזה והחלטנו לחזור למחרת באותה דרך. אבל אם תרצו ותוכלו הבנו שההמשך דרך הקלדירה (מכתש הר הגעש) הוא מדהים. בכל מקרה שיהיה בהצלחה.

 בלילה שלפני הטיפוס ישנו ואכלנו בבודדרי במקום שנקרא Rose Last Chance. רוז היא אישה מדהימה והיא תדאג לכם תאכיל ותשקה אתכם ותשלח לכם ציוד עודף לסיפי תמורת תשלום לא רציני. +256 (0) -; 752203292.

לתחילת הכתבה

איזור מפלי סיפי

הגענו לסיפי עם כאבים בכל מקום אפשרי בגוף. אשפזנו את עצמנו במקום נפלא אל מול המפלים שנקרא Crows Nest, המקום לנוח ולהירגע. פגשנו את ג`ף ולינדה ואכלנו איתם ארוחת ערב לפרידה עד שנשוב וניפגש בחופים או בזנזיבר. שם פגשנו גם את אוריה ודפנה, חברות שמטיילות יחד - אוריה מירושלים ודפנה מחצבה. בתכלס התכוונו להישאר שם 4 ימים אבל אז נכנס איואן -; חבר של באריש שפגשנו במסעדה היפנית. איואן הוא מדריך טיולים איטלקי בעל חברה בבריטניה שמתמחה בטיולים מיוחדים במזרח אפריקה. הוא מלווה משלחות וצלמים וכשפגשנו אותו הוא היה עם צלם איטלקי שלא מבין מילה אנגלית אבל בטוח שכולם מבינים אותו והיה במהלך הכנת סרט דוקומנטארי בתלת מימד על אוגנדה. יצאנו איתם לטיול קצר אל המפלים.

מפלי סיפי הם מדהימים, האזור פשוט יפהפה ובמפל התחתון יש קשת נצחית (כל עוד יש שמש). במהלך הטיול סיפר לנו איואן שלמחרת הם יוצאים לאזור שנקרא פיאן - אופה (pian upe), צפונית לסיפי, שם יש סוג מיוחד מאוד של נוף -; סוואנה צהובה אבל פורחת שגובלת בהרים המכוסים ביערות גשם. ובנוסף, אזור זה הוא משכנם של שבט הקלמג`ון -; בני דוד של המסאי שחיים די בבידוד ולא רואים כמעט אנשים לבנים. האזור לא מתוייר וכדי להגיע לשם תצטרכו להשכיר רכב עם נהג, ולשלם את כל אגרות הכניסה לשמורה. אבל זה שווה כל אגורה. השבט אותנטי לחלוטין וכדי להיכנס אליו צריך לבקש במשרדי UWA ב- פנו פה בן שבט שיבוא וילווה, יתרגם וכו`. בלעדיו אי אפשר להיכנס לשבט ובטח ובטח שלא לצלם.

נכנסנו לכפר והיה מדהים! היינו איתם כל היום, ראינו איך הם חיים, עובדים עם הבקר, מבשלים ועוסקים בחקלאות. אפילו שחלקם ביקשו קצת כסף, החלטנו לא לתת להם בגלל שהגברים פשוט ייקחו את הכסף וילכו לקנות בירה. מי שבעצם עובד בכפר הם הילדים והנשים, בעוד הגברים בעיקר יושבים בצל ומשחקים כל היום. מצאנו את האישה שמנהלת את הכפר ושאלנו מה הם באמת צריכים. היא אמרה מלח. נסענו לשוק וקנינו 20 ק"ג מלח, סוכריות לילדים וקצת טבק הרחה לגברים. נתנו את הכול לאישה שתחלק. בהחלט חוויה מרשימה. היה קטע שנתנו להם לראות את התמונות שצילמנו במצלמה הדיגיטאלית, מכיוון שהם מעולם לא ראו את עצמם במראה הם לא הבינו את מי הם רואים בתמונה. כשנתנו להם לראות תמונה של מישהו אחר שעמד מולם, הם פשוט נגנבו והתחילו לחפש אותו במצלמה ולקרוא לו. אם תוכלו להגיע לשם אני ממליץ בחום.
 

לתחילת הכתבה

הקהילה היהודית אבויודייה במבלה

כעת אנחנו בדרך לקהילה היהודית האוגנדית במבלה Aba Yudaya. הקהילה נוסדה בשנת 1918 כאשר מיסיונרים אנגלים חילקו עותקים של התנ"ך והברית החדשה באזור. אחד ממנהיגי הקהילה החליט שהתורה נראית לו יותר הגיונית והתחיל לקיים מצוות תוך שהוא סוחף אחריו קהילה קטנה. הקהילה עברה תקופה קשה מאוד בזמנו של אידי אמין שאסר עליהם לקיים פעילות דתית יהודית, וסגר להם את בתי הספר ובית הכנסת. מאז התאוששה הקהילה שעברה בינתיים גיור קונסרבטיבי והיום היא מונה כ 800 חברים. לקהילה שני בתי ספר משלה ובית כנסת והיא נתמכת על-ידי ארגונים שונים בארה"ב. מתנדבים רבים מגיעים לסייע לקהילה, רובם מארה"ב, והם מתארחים בבתים של רשאי הקהילה, אוכלים וישנים שם. כרגע יש אכסניה שנמצאת בשלבי בנייה שאמורה לקלוט את כל המתנדבים בתשלום סמלי. אנחנו נשארנו שם שלושה ימים מיום שישי עד יום שני.

גרנו בבית של אחד מהם ואכלנו בביתו של רב הקהילה גרשום. ביום שישי הלכנו לבית הכנסת ואני חייב לומר שאם בית הכנסת בארץ היה כזה הייתי הולך כל יום. שירה ושמחה ועד כניסת השבת מנגנים בכלים. את קבלת השבת וארוחת שישי עושים בחוץ בפורום מורחב של משפחת הרב, השכנים וכל האורחים והמתנדבים. באמת כיף גדול. אחרי האוכל שרים ומדברים וממש מתחברים אליהם. הם אנשים מקסימים, ובנוסף רמת ההשכלה שלהם גבוהה מהממוצע במדינה בזכות ההשקעה שלהם בחינוך. בשבת נחנו וביום ראשון שהוא יום חופש כי המדינה היא בכל זאת נוצרית, העברנו שיעורים בעברית בקבוצות. אוריה ודפנה עזבו בראשון בבוקר ואנחנו נשארנו עד יום שני.

כמה בקשות לי אליכם במידה ותלכו ליהנות מהכנסת האורחים המדהימה של הקהילה: כבדו אותם, את מסורתם ובמיוחד את שמירת השבת. אל תצלמו בשבת, או תעשו כביסה כי זה ליד בית הכנסת. נסו להימנע מהדלקת אורות וכמובן שאם אתם שומעים מוזיקה עשו זאת בצד ובשקט ובשום אופן אל תתנו לילדים שיבואו אליכם כל הזמן לשמוע כי אז גרמתם להם לחלל שבת. אם אתם מעשנים ולא יכולים להתאפק לכו למקום שלא יראו אתכם. איכלו רק כשר - אתם יכולים להסתדר עם זה כמה ימים. אני לא סתם מבקש, יש מי שעשה את כל הדברים האלו לפני כן. זה פוגע בתדמית שלנו כישראלים, וברצון שלהם לארח אותנו וחבל.

אנשי הקהילה לא יבקשו לעולם כסף עבור האירוח, אך עשו אתם את החשבון, כמה היה עולה לכם לישון ולאכול בימים אלו והשאירו כסף כתרומה. דרך נוספת לתרום לקהילה היא לקנות את הכיפות עבודת יד שהם עושים. זה קצת יקר אבל למטרה טובה. אגב אנשי הקהילה ישמחו למתנדבים שיבואו ללמד בביה"ס לתקופות ארוכות.

 צרו קשר עם גרשום רב הקהילה - gsizomu@uj.edu ,tzipora_sizomu@yahoo.com. צרו את הקשר מראש כיוון שגרשום לומד עכשיו בארה"ב, כך שיוכל להפנות אתכם למי שמטפל באורחים באותו רגע.

זה הכול, עוזבים את אוגנדה . על קניה בהמשך יומן המסע.

לתחילת הכתבה

כתב וצילם: שי הירש

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אוגנדה