הפיליפינים- יומן מסע

בבוקר שוב קמתי לצלילי העבודות והשיפוצים שעושים במלון- D&D שבקאוואסן, הלכתי לכיוון בית חב"ד ושוב שתיתי מיץ מנדרינות תוצרת תאילנד,ארוחת בוקר קצרה ותפסתי מונית לשדה התעופה. הטיסה היתה עם חברת Air Philiphines  שזוהי כמובן הטיסה הכי זולה שמצאתי (כ-11,500 באט בסוכנות "מיני תורס") בסוף הטיסה אף חילקו כמזכרת חפיסת קלפים עם תמונות שונות של הפיליפינים.

 בשדה התעופה הפיליפיני היה די מוזר, לא היו הרבה תיירים (בכל זאת לא כל אחד משוגע לנסוע בעונת המונסונים) יש לציין שפגשתי זוג ישראלים שבאו לירח הדבש שלהם אך אלו היו הישראלים היחידים שפגשתי כל הטיול.

עליתי לקומה שנייה ולקחתי שם מונית עם בחור נוצרי בשם זינו שניסה לשכנע אותי להגיע לאחד המלונות שהוא הציע אך כמובן שצחקתי וביקשתי להגיע ל-Manila Panssion  למיטה בחדר ללא מזגן. ממראה ראשוני מנילה נראית בהרבה יותר נקי מבנגקוק- רובם דוברי אנגלית וניתן לראות בכל הכניסות לבניינים מאבטחים עם נשק (בעיקר Shotgun), לאחר לילה שבקושי נרדמתי כי פחדתי שיכייסו אותי (המסקנה –כדי להנות לפעמים כדאי לשלם קצת יותר ובעיקר עבור מגורים) .

 הלכתי ל-Department Of Tourisem שם עברתי דרך Park Rizal וראיתי שם להקת מחול של ילדים. בלשכת התיירות הסבירו לי בקשר למסלול בפיליפינים ושם בעצם בניתי לי את המסלול שבו אטייל במשך חודש שלם. בגדול התוכנית היא טיול של חודש שיתחיל באזור מנילה לכיוון צפון לוזון (Aangeles-Santa Juliana-Alaminos-Lucap-Bagio-Sagada-Botoc-Banaue-Pula-Campulu-Batad-Manila) ואז לאחר המסלול המעגלי הזה לטוס לכיוון אי הצלילות המדהים Coron Island !

מנילה לאנג`לס( 2/9/05)

לקחתי מונית ממנילה לפנסיון  Victory Bus Stationומשם אוטובוס מקומי לאנגלס סיטי. ברמת העיקרון אנגלס סיטי די קרובה להר הגעש פינאטובו ומהווה מקום חניית בניים לקראת הדבר האמיתי. המקום שורץ ברים ובנות מקומיות שמנסות לדוג תיירים בכל גיל-מעין פאטייה בתאילנד (Same Same But Difrrent), התמקמתי בגאסט האוס שנקרא Niagara  שנמצא באזור של Fields Av.. מקום מצויין (אינטרנט וכביסה ללא תשלום) שילמתי קצת יקר, כ-750P אך המקום נהדר. בערב יצאתי וראיתי את כל הבארים עם האוסטרלים והגרמנים הזקנים לצד בחורות פליפיניות צעירות.

מאנג`לס, דרך קאפאס, סנטה ג`וליאנה- להר פינאטובו(3/9/05)

נסעתי מאנגלס לקאפאס וחיפשתי היכן נמצאת Santa Juliana כי היא לא מופיעה במפות וזוהי בעצם הנקודה שממנה יוצאים להר הגעש פינאטובו ואז בדרך הכרתי בחורה בשם Dhang שניסתה לעזור לי להגיע ולקחה אותי לבית של אחיה ושם הוא תיקן את ה-Tricycle (מעין טוק טוק) אנשים מאוד נחמדים הפיליפינים! לאחר רכיבה קצרה הגעתי ל-Bargany Hall  בסנטה גוליאנה וחיכיתי לבעל הבית שלא היה במקום - המקום פשוט היה נעול.

 לאחר כשעתיים קיבלתי חדר והוצע לי מדריך תמורת 500P +500P תמורת כניסה לשמורה או תוספת של 2500P עבור רכב 4*4 .כמובן שבחרתי את האפשרות הרגלית שלוקחת כ-8 שעות לכל כיוון. סיירתי באזור הגאסטהאוס והגעתי ל-SPA  קוריאני ששם זה היה פרוייקט להסביר להם להביא לי אוכל צמחוני ואף לאחר שהסברתי להם עדיין הביאו לי סלט עם חזיר, שוב הסברתי להם שאני צמחוני ואז הביאו לי "קמוטה"- שזה תפוח אדמה עם סוכר (מאוד טעים) וסלט פרות ואורז. ובכן מחר השכמה ב-5:30 בבוקר ותחילת הליכה לעבר הר פינאטובו.

(4/9/05) מסנטה ג`וליאנה דרך קאפאס, אלמינוס- ללוקאפ

כל תוכנית היא בסיס לשינויים, אומנם עשו לי השכמה ב-5:30 אך פתאום שום מדריך מקומי לא רצה ללכת ולטפס את הר הגעש פינאטובו ורצו לעשות זאת אך ורק באמצעות הגיפ, כמובן שזה הרגיז אותי מאוד שהעברתי שם לילה בחדר מלא זיקיות, יתושים, גוקים ולבסוף לא רוצים לטפס ובהחלטה רגעית החלטתי לקחת את התיקים ולהמשיך לכיוון הצפון (אני מניח שאשוב לכאן לאחר הטיול בטראסות האורז שבצפון לוזון).

נסעתי לאלמינוס ומשם טריסייקל ללוקאפ, שם התמקמתי ב- Maxine Hotel  ולקחתי סירה עם אב ובנו לכיוון שמורת 100 האיים – המקום פשוט הרגיע אותי והיה מאוד מאוד יפה.

 סיירנו בין כמה איים מרכזיים ופדרו הראה לי מקום יפה לשנירקול שנקרא Coral Garden –הבן שלו ואני שנירקלנו וראיתי בתחתית כל מיני צדפות ענקיות דמוי פרח כאשר נוגעים בהם זה עלול להיות מסוכן מאוד ואף לגרום למוות בטביעה- שנוגעים בזה זה פשוט נסגר בעוצמה ולא ניתן לפתוח זאת. לאחר שנירקול בשני אזורים פדרו לקח אותי לאי בשם Governors Island  ומשם היתה תצפית מעולה על כל שמורת 100 האיים, חזרנו בגשם מאוד חזק אבל הטמפרטורה חמה.

מלוקאפ לבאג`יו (5/9/05)

בבוקר אכלתי ארוחת בוקר במרפסת שמשקיפה על הים ועל 100 האיים ולאחר מכן לקחתי טריסייקל לאלמינוס ומשם אוטובוס ל-Bagio .בדרך הכרתי זוג מיסיונרים מבוגרים שניסו לשכנע אותי לבקר אותם באחת העיירות בצפון ואף נתנו לי את הכתובת שלהם. כשהגעתי ל-Bagio  הכל נראה ירוק ויפה-זוהי עיר עם הרבה עצים ואוויר טוב,קצת קר אבל לא נורא. התמקמתי ב-Baden Gesthouse שנמצא בסמוך לקניון (SM) טיילתי בקניון ואכלתי במקדונלדס. בערב יצאתי לפאב של הגאסטהאוס וראיתי להקה מקומית פיליפינית עם מוזיקת עולם והיה מאוד נחמד-שתיתי עם המקומיים ולאחר מכן הלכתי לפאב אחר בשם Spirits ובסביבות השעה 1 בלילה הכרתי כמה סטודנטים והלכתי איתם לפאב דיסקוטק אחר ושתינו ביחד והיה מצויין.

 למחרת הלכתי לסיר באגם והסתובבתי מסביבו לאחר מכן לקחתי מונית ל-Camp Jhon Hill  ,מקום יפה ונחמד-משם המשכתי ל-Butanic Garden  הסתובבתי קצת ושכרתי שם סוס ומדריך שלקחו אותי ל-Mines View שזוהי תצפית מאוד יפה והדרך על גבי הסוס הוסיפה קצת לחוויה. משם נסעתי ל-Bell Church  מעין מקדש משולב לכמה דתות. לאחר סיור קצר נסעתי לקתדרלה שזה כנסיה שהוקמה ב-1920 ומשם שוב חזרתי לקניון ואכלתי את הארוחה המסורתית שלי: 1 ציפס גדול, 1 קולה רגיל, ופאי תפוחים קטן.

לקחתי אוטובוס לכיוון סאגדה כ-7 שעות, הדרך היתה מאוד יפה ומזכירה קצת את הנוף של דאראמסלה בהודו, לשם שינוי ראיתי זוג תיירות מאנגליה. באחת העצירות קניתי פרות טרופיים ואכלתי אותם כארוחת צהריים, כשהגעתי לסאגדה עשיתי טיול קצר לאזור הכנסייה אך תפס אותי גשם מאוד חזק ונאלצתי לחזור לגאסטהאוס. בערב הכרתי זוג קוריאנים מאוד חמודים והלכנו ביחד ל-ושם אכלתי מוסלי ודיברנו באנגלית כי הם רצו לתרגל את האנגלית שלהם. התמקמתי ב-.Olahbinan Resthouse

סאגדה

 קמתי ב-8 בבוקר ואכלתי ארוחת בוקר ב Yugort House -לאחר מכן אני וסטפני הגרמנייה שכרנו מדריך בשם ג`ורג` והלכנו ל-Sumaging Cave גורג הדליק עששית והתחלנו לרדת לתוך המערה, תוך כדי שמענו קולות של עטלפים, הסלעים והאבנים היו די חלקים ונאלצנו ללכת לאט בשלב מסויים היה ריח של צואת עטלפים והכל היה מרוח על הסלעים, אבל לא היתה ברירה ונאלצנו לגעת בזה... במערה זרמו המון מים והיה סוג של סלע מאוד מחוספס, למרות הזרימה של המים וזה בגלל המינרלים הרבים שנפלטים. הנוף במערה היה כמו Coral Reefs שרואים בצלילות.

 בשלב מסויים נכנסנו למים הקרים שהגיעו לגובה הבטן ולבסוף הגענו לבריכה טבעית, שם קפצתי למים הקרים ושחיתי, בדרך חזרה עברנו דרך נקיקים וסלעים וטיפסנו בחבלים, סטפני איבדה שיווי משקל וצנחה למים, נכנסה לפניקה ורצתה לצאת מהמערה כמה שיותר מהר... לבסוף כמובן שזה עבר לה והיא נהנתה מאוד. כשיצאנו מהמערה בדרך חזרה לכיוון סאגאדה ירדנו לאחד השבילים כדי לראות Coffins במערה- כלומר לראות ארונות קבורה. כאשר מישהו נפטר אם הוא נוצרי קוברים אותו בקבר רגיל שבסמוך לכנסייה אך אם הוא לא נוצרי הוא בוחר להיקבר ב-Cave Coffins  כלומר בארונות קבורה מעץ בתוך מערה או בחוץ. אפשרות אחרת היא Hanging Coffins כלומר ארונות קבורה תלויים על עצים או על סלעים בהר.

לאחר מכן ניסיתי להגיע ל-Echo Vally ו-Hanging Coffins לארונות קבורה תלויים, עברתי דרך הכנסייה עליתי כמה מדרגות ואז פניתי שמאלה עד שהגעתי לבית הקברות הנוצרי, היה מפחיד לעבור שם לבד באמצע בית הקברות לקראת הערב. בכל זאת הגברתי מהירות וחציתי את בית הקברות. מצאתי שביל שהוביל לפסגת ההר ומשם ראיתי את ארונות הקבורה התלויים. בדרך חזרה תפס אותי גשם זלעפות. בערב הלכתי ליוגורט האוס ושתיתי שם בירה עם המקומיים, ישנם 3 סוגי בירה:

San Migal Light – 5% אבל נותן תחושה של בירה חלשה.

San Migal  -- 4.5% אבל נותן תחושה של בירה חזקה.

San Migal Red Horse – 6-7% הבירה הכי חזקה שיש.

למחרת בבוקר לאחר אכילת פנקייק ותה הרים הלכתי לאורך הכביש עד לכיוון Mapia Aw Penion האזור כולו מיוער ועליתי לפני השער לכיוון פסגת ההר כדי להגיע ל-Kiltepan Tower  שזוהי נקודת תצפית על טרסות אורז. בדרך חזרה קצת איבדתי את הדרך, אבל בזכות שני כורתי עצים מצאתי בחזרה את המסלול. בערב שוב ישבתי ביוגורט האוס עם המקומיים שיודעים כמה מילים בעברית ואף שרו לי שיר בעברית עם הגיטרה "אני ואתה נשנה את העולם..."תוך כדי אחד המקומיים הביא לי צלחת עם בשר והציע לי לטעום את האוכל המקומי, שאלתי אותו מה זה הבשר הזה? ואז הוא אמר לי שזה בשר של כלב!!! וככל שהכלב יותר מבוגר כך הוא יותר טעים ושכלבים עד גיל שנה יותר קשה לבשל ויש להם ריח רע...

ובנאווי מסגאדה, דרך בונטוק (10/9/05)

 בתחנה המקומית של בונטוק פגשתי בחור שהציע לי מקום לינה בבאנאווי, כמובן שסירבתי והעדפתי לחפש לבד. לאחר מכן הציע לי מריחואנה ושוב סירבתי בנימוס. לבסוף נסעתי עם Jeepny (כלי התחבורה המרכזי בפיליפינים, לכל כלי יש שם מיוחד שהנהג ממציא וכל כלי מקושט בשלל צבעים והמחירים מצחיקים ושווים לכל נפש) כשהגעתי לבאנאוואי פגשתי שוב את אותו בחורומשום מה הוא עורר את חשדי-היתה לו צלקת קטנה בפנים,בחור נמוך ושחום עם שיער קצר ושמו היה ריצארד.

 הוא הציע לי את שירותיו כמדריך וסיכמנו שנתחיל את המסלול צפונית ל-View Point ביום הראשון נלך עד Pula שם נישן בלילה הראשון. ביום השני נלך מ-Pula  ל-Cambulu  ואז ל-Batad  שם נישן את היום השני ואז נחליט אם ניקח אותו לעוד יום שבו נלך מ-Batad ל-Bangaan  ואז ל-Batad Junction ואז נחזור ב-Jeepny לבאנאוואי. סגרתי איתו על מחיר של 500 P  ליום +טריסייקל 150P  עד לנקודה הצפונית מה-View Point 

לתחילת הכתבה

כל הלילה שמעתי תיפוף ומנגינות- מישהו מהעיירה נפטר והמנגינה היתה משהו מסורתי שנוהגים לעשות לאחר שהאדם נפטר, במשך 15 ימים וכן צריכים לשחק קלפים בביתו של המת. בשעה 8 בבוקר יצאנו לדרכנו כאשר טריסייקל אסף אותנו ביחד עם ריצ`ארד, התחלנו קצת צפונית לנקודת התצפית של בנאווי וישר נכנסנו ליער והתחלנו לטפס כאשר ריצ`ארד רק עם סנדלים ותיק קטן. רוב הדרך היתה בשביל צר בוצי כאשר מידי פעם החלקנו וריצארד כמעט דרך על נחש ירוק בהיר... לאחר כ-3 שעות הגענו לבית ספר של Pula ושם ראינו מיסה שהתבצעה בכיתה.

 חיפשנו בית כדי לבשל בו, עד שמצאנו אישה שתבשל תמורת סכום סימלי. האוכל היה לא רע בהתחשב בעובדה שהגדרתי לריצ`ארד שהיא לא תבשל עופות ובשר ובמיוחד לא לבשל כלבים! בשעה 12 בצהריים עזבנו את Pula והמשכנו ל-Campulu כשבדרך עברנו כמה טרסות של אורז מאוד יפים, כמו כן פגשנו מורה בבית ספר לילדים ב-Pula והיא הסבירה לנו שקשה להכין מערכי שיעור כי בכפר אין חשמל. ישנתי בבית שעשוי מעץ והכינו לנו ארוחת ערב- אורז ואפונה ירוקה. שתינו קצת בירות בחנות החשוכה וביקרנו בבית משבט האיפוגו, בעלהבית הראה לנו כלי לחימה של השבט.

ההליכה לבאטד היתה אמורה להיות בסה"כ כשעה וחצי אך בדיוק בתחילת הדרך, ריצ`ארד שאל מקומי אם יש דרך שמקצרת את ההליכה ואז המקומי הצביע על שביל מסויים שבעקבותיו הלכנו (יצאנו ב-8 וחצי), דרך זו עברה בהרבה טרסות אורז מאוד יפות ולאחר כשעה וחצי הגענו לנחל ולהר מאוד מאוד גבוה. התחלנו לטפס ולטפס ועברנו עוד שעתיים וחצי של טיפוס, כשבדרך ריצ`ארד המשיך לטפס ואני נחתי קצת ואז כשהתחלתי לטפס לא מצאתי אותו אלא רק כעבור כ-20 דקות של טיפוס פתאום מצאתי רק את התיק שלו.

חשבתי שהוא נפל באיזה תהום - חיכיתי שם עוד כעשר דקות ולבסוף המשכתי עם התיק שלו וכעבור כ-15 דקות נוספים מצאתי אותו והוא בישר לי שבעצם אנחנו לא בדרך הנכונה ושצריך לחזור את כל הדרך בחזרה לקמפולו וזה בעצם מה שעשינו.

 כל הדרך חזרה היתה מלוווה בנפילות והשביל היה מאוד חלק ומאוד מסוכן כי מצד ימין היה תהום ומפלים. הדבר המפחיד הנוסף זה שנתקענו ללא מים וכבר נהייתי תשוש וכל הגוף נהיה חלש. בשעה 15:00 הגענו לקמפולו ושלחנו שני ילדים שייקנו לנו מים וקולה. התחלנו ללכת שוב בדרך המקורית והגענו כעבור שעתיים לטרסות מדהימות עם נוף מהמם של Batad –אחד משבעת פלאי עולם! בלילה שתינו וודקה מאורז של המקומיים,אכלתי Vegetable Pita  שהכינה לנו בעלת המקום שמאוד אוהבת את הישראלים ואפילו קראה לבת שלה בשם יעל.

מבטאד, לבאנגן, באנאווי ומנילה

יצאנו ב-8:00 בבוקר כמובן לאחר אכילת הפנקייק וליווה אותנו הכלב שהיה בגאסטהאוס כל הדרך עד ל-Batad Janction הטיפוס ערך כשעה ולאחר מכן עוד ירידה של כ-45 דקות עד שהגענו לצומת באטאד. שם שתינו קולה ותפסנו טרמפ עם משאית שלקחה אותנו עד ל-Baangan שם התגלו לנו טרסות האורז המדהימות של הכפר והתחלנו לרדת כחצי שעה עד לכפר עצמו שם קניתי כמה מזכרות,אחת מהנשים הזקנות נתנה לי במתנה קופסת עץ והיא התרשמה מאוד שהגעתי מארץ ישראל ושאנחנו העם הנבחר וגם סיפרה לי שהבן שלה רוצה להגיע ולעבוד בארץ.

 לבאנאווי חזרנו עם טריסייקל בגשם חזק מאוד.נפרדתי מריצארד ושילמתי לו על ההדרכה ומסתבר שסתם חששתי ממנו בתחילת הדרך.קניתי לי נעלי בית וישבתי ב-Sanfe Lodge –בעלת הבית ביקרה בארץ בשנת 1995 ודיברנו על מקומות שהיא אהבה. בערב כבר חזרתי לכיוון מנילה עם אוטובוס ומיזוג מקפיא ב-3 לפנות בוקר התעוררתי בתחנה מרכזית מנילה ואז התחלתי שוב להתמקח עם נהגי המוניות ושוב חזרתי למלון.

מנילה

ב-10:30 בבוקר עשיתי מקלחת טובה (לאחר שלושה ימים ללא מקלחת שרוב גופי מלא בבוץ) והלכתי ל-Filiphino Travel Agency  שנמצא באזור מאלטה ליד קניון Robinso ולאחר התלבטות לאיזה אי ללכת בורוקאי או Coron  החלטתי ללכת על האפשרות השנייה ולצאת לאחד המקומות הכי יפים של צלילה-לראות שם שרידי אוניות יפניים שהופצצו במלחמת העולם השנייה.

 לאחר שהזמנתי כרטיס טיסה הלוך ושוב כ-100$ ,הסתובבתי בקניון Robinso ואכלתי ספגטי בסאברו.בשעה 16:00  הלכתי לראות קרבות תרנגולות,באזור PASAY ואפילו הימרתי והרווחתי כ-10 P  שזה יצא כשמונים אגורות.מה שמדהים זה שהתרנגול שמפסיד בדרך כלל מת מפצעיו ולעיתים אף שני התרנגולות מתים מפצעיהם. לכל תרנגול יש שם וישנם עשרות פיליפינים שמהמרים בצעקות איזה תרנגול ינצח

בערב יצאתי לפאב ובשעה 4 לפנות בוקר נסעתי לנמל תעופה המקומי כדי לטוס ל-coron island.

מנילה לאי קורון(15/9/05)

בשעה 7:00 בבוקר עשיתי את דרכי למטוס כאשר לכל נוסע נתנו מטרייה כדי לא להירטב מהגשם בהליכה אל המטוס. פתאום נגלה לעיני דבר מדהים: המטוס שאנו עומדים לעלות עליו הוא מטוס קטן ל-10 תיירים, מאין מטוס פייפר, חשבתי שזאת בדיחה אבל זה מה שקרה. היה ניתן לראות את הטייסים שישבו לצד הנוסעים והתיקים מאחור, ממש כמו אוטובוס. האמת זה היה קצת מפחיד במיוחד כאשר מזג האוויר לא היה טוב וירד המון גשם וכאשר עמדנו לנחות, זה לא נראה יציב במיוחד ומה שהכי הפחיד זה שבדיוק בנחיתה

 ראינו אותו סוג מטוס מרוסק בצד המסלול... האמת שכל הטיסה הזו והמקום עצמו נראה כאילו מאיזה סרט של הנשיונאל גאוגרפיק. הגעתי לגאסט האוס של Seadivers והמקום פשוט מדהים (ממוקם ליד internet Cafe) ,המקום כולו עומד על עמודים מעל המים,רובו עשוי מעץ ומשקיף על Coron Island , יש מסעדה מצויינת ומרכז צלילה מצויין, כל מה שצריך בשביל חופשה מצויינת.

coron island (17/9/05)

הלילה היה טייפון חזק במיוחד, מלוווה בסופות רעמים ובגשם מאוד מאוד חזק, אך בבוקר הכל נפסק והשמש אפילו זרחה כך שיצאנו לשני צלילות בשני אתרים נפלאים:Tangat  ו-Olympya אלו שני ספינות ממלחמת העולם השנייה שהופצצו ושקעו במצולות. צללנו לעומק של עד כ-25 מטר. בצלילה הראשונה הקפנו את הספינה וראינו דגים שמוסווים על שלד הספינה וכאשר נוגעים בהם זה יכול להיות מסוכן מאוד.

בצלילה השנייה ראינו הרבה להקות דגים וברקודות קטנות וכן נכנסנו לתוך הספינה והגענו למקום שבו היו שמים פחם כדי ליצור קיטור ואנרגיה. אני צללתי עם איימן המדריך והזוג השני היו זוג אוסטרלים בני 23 שבאו לעשות טיול במשך שנה. כשחזרנו מהצלילות בדרך לגאסטהאוס הים היה סוער במיוחד וסירת הבנגקה כמעט והתהפכה מעוצמת הגלים. כולם נרטבו מהגלים החזקים כולל זוג קוריאנים שמידי פעם רבו ביניהם. כשהגענו לגאסטהאוס עשיתי מקלחת טובה ואכלתי ארוחת ספגטי עם עגבניות וליקר ברנדי.

 בבוקר יצאתי לתצפית מההר הגבוה עם הצלב וראיתי משם את כל האי קורון ואיים שמסביב וזה היה מאוד יפה,לאחר מכן הגעתי לגאסטהאוס ומשם יצאנו קבוצה גדולה של מטיילים לעבר אגם ברקודה, הזוג שלי היה סטפן מארצות הברית והיה עוד זוג יפנים

והמדריך הראשי. הצלילה באגם היתה משהו מיוחד –היו כמה שכבות של חום במים, בחלק העליון מים קרים בחלק אחריו מים חמים וכן הלאה לסירוגין כך שהמים נעו בטמפרטורות שבין 28 ל-40 בעומק של 25 מטרים. ניתן היה לראות בגוונים של המים איזה מים חמים או קרים- מרוב החום התנשפתי די מהר עד שנגמר לי האוויר והמדריך הראשי נאלץ להנשים אותי דרך הבלון שלו. האגם עצמו מאוד יפה עם אבנים מחודדות ומים צלולים.בצלילה השנייה שהתבצעה ב-CYC =Coron Youth Coral צללנו לאורך קורל גדול עם המון דגים יפים והפעם כבר נשמתי כמו שצריך.

19.9.05

 שכרתי נהג טריסייקל שלקח אותי למעיינות החמים, מכיוון שהיתה שמש חזקה, לא נשארתי במקום זמן רב וחזרתי לגאסטהאוס שם פגשתי בחור גרמני בשם ולאדי ותיכננו לשוט עם קיאק עד לאגם Calyacan, קנינו קצת אוכל ושתייה ויצאנו לדרך, כעבור כ-20 דקות התחיל לרדת גשם חזק מאוד ופתאום כל האזור נהייה מלא בעננים כך שלא ראינו את הדרך והמים התחילו להיות סוערים. החלטנו שצריכים לחתור לחוף ושהמצב יכול להיות יותר גרוע.

 חתרנו והגענו לאזור עם הרבה ספינות, העלנו את הקיאק על המרינה שהיתה שם ותפסנו מחסה ,כעבור כ-10 דקות ניגש אלינו בחור מהאבטחה של המקום ואמרנו לו שנתקענו בים הסוער,מסתבר שהגענו לנמל של Coron והוא היה מופתע שאנו רוצים להגיע לאגם עם קיאק ולא עם Speed Boat. בערב שיחקתי סנוקר בפאב של ה-Seadive ולאחר מכן יצאתי עם שני הגרמנים לסבב פאבים מקומיים כאשר כל אחד בתורו מזמין את כולם לשתיית בירה Red Horse כמובן שזה היה קשה כי כבר שתיתי לפני כן בפאב של Seadive ,שתיתי שם Wing Wing שזה שילוב של וויסקי, טקילה, רום, ברנדי ומיץ אננס-האמת זה היה די חזק ובסבב שדילגנו בין שלושה פאבים מקומיים כבר הייתי מסוחרר...

התוכנית לנסוע ל-Wildelife שבצד השני של האי , באי Calcuit לא יצאה לפועל מחמת הגשמים ולכן החלטתי לשכור סירת בנגקה שתיקח אותי לאגם Calyacan ואכן, לאחר שחיכיתי בגאסטהאוס קרוב לשעה החלטתי ללכת לשוק ולמצוא סירה כזו. מצאתי מקומי שייקח אותי ויצאנו בגשם בסירת בנגקה מאוד קטנה שממש נושקת למים הסוערים, כעבור 15 דקות הגענו וראינו את מי הטורקיז של הים, טיפסנו כ-10 דקות ואז ירדנו עוד כ-5 דקות והגענו לאגם.

 מקום די יפה, המים צלולים ובצבע טורקיז וירוק, שחיתי שם בגשם וקצת פחדתי מהדגים עם האף הארוך. במקום היו הרבה יתושים ופחדתי ממלריה/דנגה ולכן החלטתי לא להישאר הרבה זמן, למרות שהמקום מאוד יפה וחזרנו בחזרה בים הסוער לגאסטהאוס.ב ערב הלכתי עם איילין וניין "Number 9" לקריוקי ובהשפעת הוויסקי ושתי הבירות ששתיתי אפילו התחלתי לשיר שירי קריוקי שלא הכרתי מעולם. בסוף הערב איילין וניין ליוו אותי לגאסטהאוס.

!סכנת מוות (22/9/05)

השמש זורחת ואנחנו יוצאים לצלילות. הצלילה הראשונה הייתה ב-Irako – צללנו לעומק של כ-40 מטר ונכנסנו לתוך שרידי הספינה. המסיכה שלי התמלאה באדים וזה הקשה על הראייה. נכנסנו בצלילה למטבח של הספינה והכל היה נורא חשוך,השתמשנו בפנסים ופתאום ראיתי גם פנס עם אור וחשבתי שזוהי מראה גדולה שנמצאת בתוך הספינה והאור שמסנוור אותי זה פשוט אני אך התברר בעצם שזה איימן המדריך השני שצלל עם עוד בחור אנגלי.

 כל המחשבות שלי והתגובות התחילו להיות נורא איטיות, הנשימות שלי נעשו כבדות והרגשתי בחדר המטבח כאילו נכנסנו לחדר אטום ללא אוויר. הכל היה פתאום נורא חשוך וראיתי רק הבהובים של פנסים,לפתע איבדתי את חוש הכיוון וההתמצאות ולא ידעתי איפה הקרקע ואיפה התיקרה של הספינה. נכנסתי למעין סיחרור, מעין מערבולת, ללא יכולת להגיב כמו שצריך. זו היתה הרגשה של אדם שיכור ששתה המון ולא מסוגל לנוע אך כאן מדובר בעומק של יותר מ-40 מטר!!!

כל מה שעברתי מסתבר כתופעת הנירקוזיס שזה אופייני לעומק כזה. זוהי הפעם הראשונה שחוויתי דבר כזה וזה היה מאוד מפחיד. אפשר להגיד שזה היה הכי קרוב למוות שאפשר להגיע. באותו הרגע כל מה שרציתי זה בסך הכל לצאת משם החוצה אך הגוף בשלו לא הגיב, הצלחתי איך שהוא לתפוס את היד של נינוי המדריך או צוללן אחר, כי פשוט הייתי מעורפל, הגוף שלי נזרק כלפי הקרקעית של הספינה ואחר כך לסירוגין בתיקרת הספינה ופשוט הייתי בורטיג מטורף ,מבלי לדעת כיצד אפשר לצאת מאותו החדר.

 כל היציאה מאותה ספינה ואותו החדר כמעט ולא זכורה לי כי פשוט הייתי מעורפל וראיתי שחור בעיניים. רק כאשר הצליחו לעזור לי לצאת ועלינו לעומק 30 מטר התחושות חזרו והתחלתי להיתאפס על עצמי ולדעת מה אני עושה. מה שאני יכול להגיד על אותה צלילה של 30 דקות זה שכמעט היא עלתה לי בחיי ושאני יודע מה זה תופעת שיכרון המעמקים במציאות ולא רק בתאורייה ושלא תעיזו לצלול אם שתיתם יום קודם משקאות חריפים!

לא וויתרתי וכעבור כשעתיים החלטתי להתגבר על הפחד ולנסות לצלול שוב, הצלילה השנייה הייתה ב-Lusong Wreck –צלילה של 38 דקות לאורך הריף הגדול עם המון דגים שהדובדבן שבקצפת היה דג נפוליאון מאוד גדול וזה היה מאוד יפה, אחר כך נינוי המדריך הרים מעין תולעת בגודל של מטר ונתן לי ללטף אותה ולגעת בה ואז שיחררנו אותה במים. כמו כן ראינו צדף שכאשר נוגעים בו הוא נסגר במהירות.ב סך הכל היו שתי צלילות מדהימות שאחת מהן כמעט הסתיימה באסון.

מקורון למנילה (23/9/05)

בשעה 9:00 בבוקר הזמנתי את הפנקייק בננה האחרון במקום המופלא הזה של קורון איילנד , נפרדתי מהעובדים המקסימים ויצאתי ל-Seair Office כדי לחכות ל-Jeepny שייקח אותי לנמל תעופה. בשעה 10:30 יצאנו לדרך ועברנו דרך שבילי עפר ונוף מיוער, כמו כן אחד הגשרים נשבר והגיפני עבר דרך הנחל. שדה התעופה נראה כמו מגרש כדורגל עם שני מבנים קטנים שדומים לחדר הלבשה. מסלול הטיסה מורכב מכביש עם בורות ומים כשבצדדים המטוס נוסע על שבילי עפר ממש כמו גיפ.

 שוב עליתי על מטוס פייפר והפעם היו כ-20 נוסעים, הטיסה היתה מפחידה והמטוס נע לכל צד בהתאם לרוחות החזקות וכיסי האוויר,היה ניתן לראות ממעוף הציפור הרבה איים קטנים עם מי טורקיז. כשהגעתי למנילה כעבור כשעה נסעתי ל-Nativadad Gesthose עם בעל בית שביקר פעמיים בישראל, המקום די חביב עם אווירה טובה. כעבור זמן קצר הלכתי למסעדה ערבית בשם מסעדת ירושלים ואכלתי שם חומוס עם פול ופיתות וכבר מתגעגעים לאוכל של הבית.

בבוקר היה טייפון וירד גשם חזק ולכן לא נסעתי להר הגעש טאאל וטיילתי לאזור העיר החדשה של מנילה שנקרא "מקאטי" ושם טיילתי באזור איילה בקניון מאוד גדול שבעצם מכיל כארבעה קניונים תחת קורת גג אחד. כמובן שבשלב מסויים זה הי מתיש אך ראיתי רק חלק מהקומפלקס ועשיתי שם קניות. בצהריים הלכתי לאכול ליד מסעדת ירושלים, במסעדה ערבית נוספת שנקראת Red Sea – החומוס עם הפול והפיתות היו ממש טובים.

 משם נסעתי לאזור Interamous שזה אזור משנת 1600 מימי הספרדים וטיילתי לאורך החומה שמקיפה את ה-Interamous כמו כן טיילתי בקתדרלת מנילה שהיתה מדהימה ביופייה. כל האזור הוא מאוד היסטורי וישן ונחשב לעיר העתיקה.

למחרת, נסעתי ממנילה לכיוון Tagaty כשהגעתי הספקתי לפגוש את כל "הליצנים" שניסו ללהציע לי חבילת תיור להר הגעש טאאל ב-3500P כמובן שהמחיר מופרז בטירוף ולקחתי Jeepny ל-Talisay ב-40P  ובדרך ירדנו מהרכס וראינו את הר הגעש טאאל שניגלה כאי באמצע הים. כשהגעתי ל-Talisay שכרתי את דאני הפיליפיני שלקח אותי עם סירה והיה מעין מדריך שלקח אותי עד ללוע הר הגעש. בלוע הר הגעש ראיתי את המים שרותחים ויש אפילו עשן ממעבה האדמה, הר הגעש מאוד יפה, היינו שם כשעה וחצי ואז עשינו את דרכנו בחזרה כשבדרך עברו לידנו סוסים שהושכרו ע"י אנשים שלא רצו ללכת.

 בשעה 16:00 הגעתי למנילה ועשיתי סבב קניות אחרונות בקניון רובינסון שבאזור אדריאטיקו סטריט. הטיסה חזרה ממנילה לבנגקוק ארכה 4 שעות וכשהגעתי לשדה התעופה בתאילנד, עליתי לקומה שלישית (עולה פשוט יותר זול לקחת משם מונית) ופגשתי שם נהג מונית ולפני שפתחתי את הפה התחלתי להיקרע מצחוק. הוא לא הבין למה אני צוחק ופשוט צחקתי כי זו מעין שיטה שפיתחתי להורדת מחירים ואכן זה עבד- לקחתי את המונית ב-240 B במקום 350.

 בדרך ראינו המון שוטרים מסביב למגדל ואדם שרוצה לקפוץ, ממש כמו סרט. התמקמתי בגרין האוס-גאסטהאוס לישראלים וישר הלכתי לאכול בבית חב"ד, בפעם הראשונה מזה כחודש שאכלתי בשר. אחר כך הסתובבתי בקאוואסן ושוב ראיתי את הזקנות המעצבנות עם הצפרדע מעץ שמשמיעה קולות (בטח מי שביקר בקאוואסן יודע על מה אני מדבר) .