עפתי לתרמילאים

טרק טראסות האורז (הטרק של בנאווי) - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים

טרק טראסות האורז של בנאווי הוא אחד היפים בפיליפינים ואף בעולם כולו. במסלול הלא-קשה מדי, תזכו לעבור בנקודות תצפית עוצרות נשימה יער טרופי משוגע, אוכלוסייה כפרית מאירת פנים, מפלים ונחלים שוצפים ומעל הכל – טרסות אורז מהממות, שמכסות כל מדרון ומכל עבר
גיל סדגת - מערכת אתר למטייל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טרק טראסות האורז (הטרק של בנאווי) - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים
© מיקי קרמזין

מבוא

טיול בטרק טרסות האורז, הוא ללא ספק הדרך האידיאלית לוות בה את נפלאות מחוז איפגאו (Ifugau) המפורסם, שנמצא במרכז האי לוזון. יש המכנים את האזור כ"פלא השמיני של העולם", וחלקים ממנו אכן מוכרים רשמית כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.

המסלול, שידוע גם בשם "הטרק של בנאווי" לא מצריך לוגיסטיקה מורכבת מדי, ומתאים גם לאלה מבינכם שלא נועלים נעליים גבוהות. הטרק משלב באופן נהדר נוף מעשה ידי אדם וטבע פראי, מאפשר הצצה לאוכלוסיה הכפרית המקומית, ויתן לכם גם הזדמנות נפלאה לעצור ולהירגע בפיסת האלוהים הזו, שטובלת בירוק.

מאחר ואין מסלול רשמי ויחיד, בחרתי לספר על הדרך המעניינת והמוכרת ביותר: מאוואן איגיד (Awan Igid) דרך בטאד (Batad) להאבנג (Habbang), שיכולה להיגמע בקלות יחסית בהליכה של שלושה ימים.

המסלול רצוף כולו בנקודות תצפית עוצרות נשימה, יער טרופי משוגע, אוכלוסייה כפרית מאירת פנים, מפלים ונחלים שוצפים ומעל הכל – טרסות אורז מהממות, שמכסות כל מדרון ומכל עבר.

אופי המסלול

רוב המסלול מבוסס על דרכי רגל עבירות בין כפרים (המקומיים עושים בהם שימוש יומיומי במעבר או בהובלת סחורה), לכן רוב השבילים נשארים מתוחזקים ברמה סבירה יחסית במהלך כל ימות השנה. בנוסף, תמצאו בדרך “אביזרי עזרה” שהופכים את הדרך לעבירה יותר (כי גם ילדים וקשישים עוברים בה), ובאזורים מועדים לפורענות כמו מדרונות תלולים, נבנו מדרגות ממלט, ובחלק מהמקומות שיש בהם תהום תמצאו גם מעקות.

רמת הקושי של המסלול עלולה להשתנות באופן משמעותי בעקבות תנאי מזג האוויר, ולמרות שלא תתקלו בקשיים משמעותיים בימי שמש, גשם יכול לשנות את כללי המשחק. טרסות מוצפות, מדרגות מחליקות, שבילים בוציים, ראות לקויה (מה שבוודאי ישפיע על ההנאה מהמסלול ועל יכולות הניווט שלכם) וציוד רטוב יוכלו להפוך את הסיטואציה למעניינת ואתגרית יותר ואת הטרסות ליפות יותר, אך ידרשו ממכם אורך רוח וזהירות לצליחת מסלול ההליכה בשלום. בנוסף לכך, אלו הסובלים מפחד גבהים ו/או שיווי משקל בעייתי ימצאו עצמם מתקשים במקומות מסוימים, מאחר וחלק גדול מהמסלול עובר ממש על קצוות הטרסות.

עם זאת, בניגוד לאזורים הררים אחרים ברחבי העולם, מזג אוויר גשום ברמות הפיליפיניות ככל הנראה לא יסכן את חייכם, כי גם בעונת החורף (העונה היבשה), הטמפרטורות נשארות יחסית יציבות. לכן סביר להניח שתהיו רטובים, אבל לא בהכרח יהיה לכם קר.

על אופיו ה”פראי” של המקום, חשוב לציין שתוכלו לבקר באזור טרסות האורז גם במסגרת טיול יום – או מספר טיולי יום – העובר בנקודות נבחרות, במעין טיול נופים שכזה. חלק מהנקודות אף נגישות לרכב, וחלקן האחר בהליכה שלא עולה על שעה.

הכנות לטרק

על אף שהטרק כמעט ואיננו מסתמך על תצורות נוף גיאוגרפיות לאורכו (חציית פאסים, טיפוס לפסגות וכו'), אלא עושה שימוש בדרכים מקשרות בין כפרים, כדאי להצטייד במפה של אזור בנאווי (Banaue) במשרד ה-Tourist Information, שממוקם במפלס העליון של העיירה (המפה מצורפת לנוחיותכם בסוף הכתבה). באותו המקום תוכלו גם לשמור את הציוד שאתם לא לוקחים עמכם לטרק (בתשלום, כמובן) או לשכור שירותי הדרכה. אם החלטתם לשכור מדריך, לא תצטרכו לשלם גם על שמירת הציוד. אם תבלו לילה באחד הגסטהאוסים בבנאויי בסיום הטרק – תוכלו לאפסן את התיקים הגדולים שם מראש.

חוץ ממפה, תתפלאו לדעת ששימוש באפליקציית Maps Me (בהורדה מוקדמת של המפות של הפיליפינים) יכול להוות עבורכם אמצעי ביטחון נוסף לווידוא מקומכם לאורך ערוץ הנחל ביחס לכפרים וכדאי לשקול לעשות בו שימוש.

מומלץ מאוד להשקיע מחשבה באריזת התיק לטרק. כמו שתיקראו בהמשך, אפשר למצוא דברים רבים (אוכל, מים, לינה, מקלחת) בכפרים שלאורך המסלולף לכן אין סיבה לסחוב יותר מידיי. לאלה המעוניינים לחסוך בזמן, כדאי לסיים את שלב האריזה עוד טרם הנסיעה לבנאווי, כדי שלא תצטרכו לאבד זמן ותוכלו ישר למצוא מקום לאפסן בו את התיק ולהתחיל את המסלול בהקדם האפשרי על הבוקר.

במקביל ל-Tourist Information, סוכנויות טיולים רבות בבנאווי מציעות שירותי הדרכה לטרק. לדעתי, מאחר והשביל ברור רוב הזמן, מטיילים ממוצעים יוכלו להסתדר בכוחות עצמם ובעזרת תושייתו (ובסיוע הכתבה הזאת, כמובן), ללא צורך בשירותיו של מדריך. כושר התמצאות בסיסי, ידע מינימלי בשימוש במפה, והסתייעות במקומיים (שמצויים כמעט לאורך כל הדרך) יכולים להספיק כדי לצלוח את הדרך בהנאה, בסיפוק ובחתיכה אחת.

מטיילים מדווחים על כך שעם הגעתם לבנאווי "התנפלו" עליהם מספר לא מועט של סוכנים/מדריכים למיניהם, שהציעו חבילות בצורה מעט תוקפנית ולא נעימה. גם אם בחרתם לקחת מדריך ולא לטייל בכוחות עצמכם, קבלו את ההחלטה ברוגע ובנחת (ולא כשמישהו מפציר בכם שאם לא תלכו איתו לא תצאו מהעיירה לעולם ולא תזכו לראות את הטרסות), והשוו מחירים בין מספר נותני שירות בטרם תצאו לדרך. 

בכל אופן, לטעמי אין סיבה לסגור מראש על לינה בבטאד עם נותן שירות בבנאווי, מאחר והיצע החדרים גדול והמחיר ודאי יהיה נמוך יותר בהתקשרות ישירה עם בעל המקום.

משך הטרק

משך זמן הטרק (בדומה להרבה טרקים) הוא עניין מאוד אינדיבידואלי, והוא מונע ממספר פרמטרים פרט לכושר גופני כפי שבטח תשימו לב. ראשית, מאחר ורוב אוטובוסי הלילה ממנילה מגיעים לעיירה בין השעות 6:00 ל-9:00 בבוקר, נשמרת האפשרות לנוסעיהם להתחיל את המסלול מיד עם הגעתם (במידה וסידרתם כבר את התיק מראש, קניתם קצת אוכל וכו').

מדובר בנסיעת לילה, שיתכן ותשאיר אתכם עייפים, ולכן יש כאלה שיבחרו להעביר את היום והלילה הראשונים בעיירה בנאווי או בסביבתה לפני שיעזבו לכיוון נקודת ההתחלה. במצב כזה ניתן באמת להתחיל עם הזריחה ו"להספיק" הרבה באותו יום. המשכימים יוכלו להגיע (לצורך העניין) כבר באותו היום לבטאד ביום מלא של כ-10 שעות הליכה עם הפסקות קצרות בלבד, ולהמשיך כבר בבוקר שלמחרת לכיוון פאטפאט (Patpat) וגיטיי (Guitte).

מאחר ולדעתי טיול מועט בעצירות חוטא למטרתו, חשוב להבין שאין אתר יחיד שאליו צריך לשאוף להגיע, והנאה מכל שלביה של הדרך נעוצה במידת תשומת הלב והזמן שתקדישו לה. לכן המלצתי היא להעביר לפחות שלושה ימים מלאים באזור, גם אם לא הקדשתם את כולם להליכה. זכרו שאתם בחופשה, ומלכתחילה מומלץ לקחת את הזמן וליהנות מכל רגע שיש לכם עם הנוף והטבע שמקיף אתכם מכל עבר.

אופציה מהירה אך שפויה יותר של גמיעת המסלול תארך גם היא יומיים וגם היא תלויה בתחילת הליכה בשעה מוקדמת, מעבר בכפר פולה (Pula) ולינה בכפר קמבולו (Kambulo). יום זה צפוי להסתכם בכ-7-8 שעות הליכה. ביום השני נחוצה גם כן תחילת הליכה מוקדמת ומעבר דרך בטאד לכיוון פאטפאט וגיטיי. חיסרון מרכזי באופציה הזאת, הוא שראו את שדות האורז של בטאד (שמוכרים יותר ביחס לאלה של הכפרים האחרים) שלא בשעות הזריחה או השקיעה, שהן כידוע, השעות היפות ביותר בשביל תמונות.

מאחר ומשך ההליכה לנקודת הישוב הראשונה הוא כחמש שעות, רצוי מאוד לא להתחיל את ההליכה מתחילת המסלול בשעה שמאוחרת מ-12:00, כדי לצמצם את הסיכוי שתאלצו ללכת בחשיכה.

האופציה האידיאלית לצליחת המסלול לטעמי מובאת לפניכם, התכנון מחושב לרמה יחסית קלה-בינונית של כחמש שעות הליכה ביום. מתוקף ריחוקם הלא מאוד גדול של הכפרים האחד מהשני, לא מצאתי לנכון ללכת יותר מזה בכל יום.

מסלול הטרק

על אף ששם העיירה בנאווי שזור באופן כמעט טבעי בשמו של הטרק, מסלול ההליכה כלל אינו יוצא, מגיע או עובר דרכה. תחילת המסלול היא באוואן איגיד, שנמצאת כ-15-20 דקות נסיעה צפונה מהעיירה בנאווי.

כדאי לעלות ברגל למפלס העליון של העיירה, שבו עובר הכביש שממשיך צפונה לכיוון בונטוק (Bontoc). ישנם אוטובוסים שנוסעים מבנאווי לבונטוק (או שיוצאים מעיירות דרומיות יותר לבנאווי לאורך הכביש) במהלך רוב שעות היום, בתדירות משתנה. אוטובוסים אלה יכולים להוריד אתכם באוואן איגיד אם תבקשו מראש. לחלופין, ניתן כמובן לשכור טריסייקל במחיר של 100-120 פזו (דרוש מיקוח) או במידה ואתם יותר משלושה אנשים לקחת ג'יפ או ואן במחיר של 400-500 פזו.

בדרך מבנאווי לאוואן איגיד תחלפו על פני ה-View Point של בנאווי, מקום נחמד לתצפית של כמה דקות, אך נחמד אף יותר בשל שלל הסדנאות לגילוף ופיסול עץ המצויות בסביבתו. למביני עניין שרוצים לחזור עם מזכרות באמת מקוריות (אם כי קצת יקרות) מהביקור במדינה המדהימה הזאת – זה המקום. גם חנויות המזכרות הטריוויאליות (שמוכרות את כל מה שהשאר מוכרים) בסביבת ה-View Point עשויות להיות זולות יותר בהשוואה למתחריהן בעיירה בנאווי עצמה או בסגדה (Sagada).

יום ראשון: מאוואן איגיד לפולה

יום של 4-5 שעות הליכה, המתאפיין בטיפוס מתון בתוך יער, לאחריו ירידה לערוץ המרכזי של המסלול ומפגש ראשון עם טרסות האורז. לינה בפולה. 

באוואן איגיד תמצאו מן צומת T קטן, שפונה מזרחה לדרך בטון שהופכת מהר מאוד לדרך עפר. דרך העפר תהפוך בהמשך לשביל הליכה ככל שהמסלול יתקדם במעלה ההר. דרך זו תוליך אתכם במורד הרכס שבאתם ממנו, אך שביל ההליכה שיבוא לאחריו ישנה מגמה בשלב כלשהו ויוביל דווקא לעלייה. השביל מאוד ברור, על אף שעובר ברובו בתוך יער סבוך שמשמש את מפסלי העץ מה-View Point לתור אחר גזעים וענפים של עץ ה-Narra, העץ הלאומי של הפיליפינים, שיתאימו לעבודותיהם.

אם יתמזל מזלכם תוכלו לפגוש בהם בעיקר (ואפילו רק) באזור הזה, מאחר ו"גבול הגזרה" שלהם מוגבל עד לקו היער על הרכס שמצפון לפולה. כורתי העצים אינם אורחים רצויים באזורים שבהם המשך קיום טרסות האורז תלוי ביציבות הקרקע, שמושפעת באופן מהותי מקיומם של שורשי העצים, המונעים ממנה לגלוש בעונה הגשומה וליצור מפולות בוץ.

בדרככם ככל הנראה תתקלו בלא מעט שבילים צדדים שיתכן ויטעו אתכם מדי פעם, בהיעדר שילוט. שימו לב לדבוק בשביל הרחב יותר או בזה שנראה שעברו בו לאחרונה. חשוב לציין שלאורך כל הדרך קו המתח של פולה עובר בסמוך לשביל ומורה לכם את הדרך. שני ה”חוקים” האלה יביאו לכך שיהיה סיכוי נמוך יחסית שתטעו בדרך, כל עוד הראות לצדכם. ככל שתצברו ביטחון עם המסלול, מכשולי הניווט האלה יהפכו להיות דבר שבשגרה עד כדי שלא תשימו לב אליהם בסוף.

בשלב מסוים, העלייה תתאזן באופן יחסי, מה שיסמל את הגעה לקו הרכס. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר במסלול, ומכאן והלאה רוב הדרך תהיה בירידה. זוהי גם הנקודה הראשונה שבה אפשר כבר להבחין בכפר פולה ועם הירידה, להתרשם מיופים של טרסות האורז שלה. בתחתית הערוץ תפגשו מפל שמעליו גשר בטון עם מעקה, ומכאן צפויה עליה בשני שלבים: תחילה תגיעו למעין "שכונה" חיצונית לכפר (שכונות כאלה מכונות בד"כ ע"י המקומיים בשם Barngay) שמורכבת ברובה מבתי עץ מסורתיים המכוסים גגות קש אורז, תוצר הלוואי של קציר האורז. בתים אלה לרב יקראו באנגלית "Ifugao Hut" ע"ש המחוז המוניציפלי שבו גידול האורז בטרסות נפוץ כל כך. 

בשכונה תפגשו בשילוט שיזמין לקפה אינסטנט לפי מיטב המסורת הפיליפינית המודרנית, ושביל למרכז הכפר יטפס במדרגות על צלע המדרון המזרחי. אם החלטתם להמשיך ישירות לקמבולו, אין צורך לעלות למרכז הכפר, אלא ניתן להמשיך באותו קו גובה פחות או יותר ולהתחבר לשביל שיורד מפולה לכיוון דרום בהמשך, ולחצות את הנהר לגדה המערבית שלו. במידה ועברתם כבר את השעה 15:00 בהחלט עדיף שתעשו את הלילה שם (פרטים על הלינה בהמשך).

פולה הוא כפר קטן משמעותית ממקביליו קומבולו ובטאד וכמובן תיירותי פחות, לכן הוא מתאים במיוחד לאלה שמעוניינים באווירת בידוד, מינימליזם ואספקת חשמל לא סדירה.

יום שני – מפולה לבטאד

יום בן 5-6 שעות הליכה בקו גובה אחיד יחסית. במהלך היום תעברו בכפרים פולו וקמבולו ובפאתיהם, על שפות טרסות אור, ועל מדרון מיוער, תחצו מספר גשרים ותגיעו לנקודות תצפית מהממות. לינה בבטאד.

לאחר הירידה מפולה נמשיך לפגוש בבתים לאורך רוב הדרך, חלקם יהיו שייכים רשמית לפולה וחלקם לקמבולו. המושג “כפר” באזור הזה נזיל יותר, ולפעמים ממש מתכוון ל”פזורה”. השביל יוביל לגשר לכיוון הגדה המערבית, ייצמד ברובו למדרון ויחלוף על פני מספר ערוצים קטנים שירדו מהרכס. בשלב מסוים הוואדי יפתח לפניכם במלוא הדרו והמרקם הכל כך מעניין של חקלאות, התיישבות משתלבת וטבע פראי יצרו מולכם תמונה נהדרת ששווה להנציח בתמונות.

משך ההליכה המקשרת בין הכפרים נע סביב השעתיים. אפשרויות הלינה וההסעדה בקמבולו גדולות יותר. הדרך שמקשרת את הכפר באופן כמעט ישיר מבנאווי נפרדת מהדרך שמקשרת את בטאד, ועושה את שלה – אפשר לשים לב לצפיפות גבוהה יותר של מבני בטון ואלמנטים נוספים שיצביעו על תחילתה של מודרניזציה.

שביל ההליכה שיוצא מקמבולו ממשיך תחילה באותו קו גובה על שפת טרסות ועולה לעתים בצמוד למדרון. לא להתפתות ולקחת שבילים שיורדים לכיוון הערוץ – עליכם לשמור על הצד של הגדה והמערבית ולא צפוי עוד גשר בדרך. בשלב מסוים תפגשו בבית בודד בטרם תבצעו פניה חדה ימינה. הבית שייך לבחור בשם ג'רי, שמכין ומוכר יין אורז ומחזיק בנוסף דוכן ב-View Pointשל בטאד (לא אותו View Point מבנאווי, הרבה יותר יפה ממנו), במרחק עליה רציפה מהערוצון שתפגשו בסוף הפניה החדה.

לא תפספסו את ה-View Point: הנוף נפתח בדרמטויות פתאומית ויחסוף מולכם את הכפר בטאד במלוא תפארתו ואת האמפיתאטרון הטבעי שמקיף אותו. מאותה הנקודה יש ירידה תלולה מאוד למרכז הכפר, שכוללת עשרות גרמי מדרגות מבטון ודורשת שיווי משקל זהיר. במידה והגסטאוס שלכם נמצא בראש הרכס בצד השני של ה'אמפי' (כמו מרבית הגסטהאוסים בבטאד), תוכלו להישאר באותו קו גובה ולקצר את המסלול דרך הטרסות באופן ישיר, וכך גם להרוויח עוד כמה זוויות של נוף.

יום שלישי – מבטאד להאבנג, דרך פאטפאט וגיטיי

יום הליכה של 5-6 שעות הליכה, שדורש מאמץ פיזי מעט גדול יותר מקודמיו, כי נפתח בירידה חדה ואחריה עליה חדה. המסלול חוצה את הרכס, יורד דרך עמק יפהפה, שאפילו ירוק יותר מקדמו, דרך כפרים שפחות תיירים מגיעים אליהם והקסם לא עוזב אותם. 

גם כשנדמה שאין סיבה אמתית לעזוב את פיסת הגן עדן הזאת ולהתחיל שוב להזיז את עצמכם, כדאי לדעת שכדי להגיע לפאטפאט תצטרכו תחילה לחצות את הנהר בוואדי העמוק שמול הכפר, רוב הירידה היא על מדרגות כמו שפגשתם ביום הקודם, ותחילת השביל תלויה בנקודת המוצא שלכם בכפר. בכל אופן, תוכלו לזהות בקלות את סככת הבטון המוכרת בקצה במצוק של הכפר, ממש מעל הנקודה שבה מתנקז משפך הוואדיות של האמפיתאטרון – שם השביל למטה מתחיל.

בנוסף, אם תעמדו באחת מנקודות התצפית הרבות בבטאד ותביטו לכיוון הרכס שממזרח לנהר, תוכלו להבחין במעבר הרים (פאס) שבמרכזו מעין חור – זוהי סככת הבטון שאליה תצטרכו לכוון בעליה, וזו הנקודה שבה תעברו למעשה לעמק שבו שוכנים הכפרים פאטפאט וגיטיי. ברגע שתתקלו בנהר בתחתית הוואדי, יעמדו מולכם שתי אפשרויות: חציית הגשר לגדה השנייה, או פניה שמאלה במעלה הזרם עד למפל המפורסם של בטאד (Tappia Waterfall). היזהרו בשחייה, מספרים על תיירים שקיפחו את חייהם כשבחרו לשחות עד למפל עצמו). הליכה עד למפל, רחצה וחזרה ממנו לגשר לא אמורה לקחת יותר משעה בגדול, כמובן שניתן לשלב את שניהם באותו יום במידה ויוצאים מוקדם מספיק ובמידה ונשארים בחיים.

הטיפוס לפאס מהנקודה שהגשר פוגש את הגדה השנייה לא פשוט, אבל גם לא טכני. השביל מדלג בין שתיים-שלוש שלוחות וחוצה ערוצונים בדרכו למעלה. אין שילוט וחשוב מאוד לשמור על השביל המרכזי. למרות שבבטאד ינסו להפחיד אתכם שתלכו לאיבוד, באמת לא ראיתי בעיה מיוחדת והגעתי לפאס בתוך פחות משעה מהסככה הראשונה בלי בעיות. בכל אופן, מהרגע שחציתם את הפאס ועברתם תחת סככת הבטון, היער נפתח וסיכוי נמוך עוד יותר שתטעו בדרך.

מאותה הנקודה, הדרך הופכת לשביל כפרי נהדר. מעתה תפגשו ירידות מתונות, התיישבות מפוזרת ונוף שדות אורז, שעקב השוני האקלימי ביחס לעמק הקודם, ימצאו בשלבי גידול מעט שונים. אם ייחלתם לשדות ירוקים, ובבטאד ראיתם רק טרסות יבשות, כי הגעתם לא בעונה, אז יש סיכוי שמצאו את הפיצוי ההולם כאן, או להפך.

בניגוד לעמק הראשון, האוכלוסייה המקומית באה במגע עם כמות תיירים שנמוכה בהרבה מבבטאד, לדוגמה. זה עובד לטובת אלה מביניכם שנהנים ליצור דו שיח ראשוני יותר, ולהיחשף מעט לאורח החיים המקורי שתושבי המקום ניהלו בשנים שלפני הפיכת האזור למוקד תיירות מרכזי במדינה. שוני נוסף שתושבי פאטפאט מאופיינים בו, הוא אמונתם הדתית. בעוד ששבטי הסביבה הומרו לקתוליות באופן יסודי, תושבי פאטפאט בחרו דווקא בזרם האוונגליסטי, שצמח מתוך הדת הנוצרית הפרוטסטנטית. כיוון שכך, הם דוגלים בהכרה מעמיקה יותר של ספרי הקודש, בניהם הברית הישנה (התנ"ך), לכן אם תנסו לשוחח איתם על זה, תתפלאו להיחשף לבקיאותם המרשימה בשמותיהם של שניים עשר השבטים או בחבלי ארץ ישראל המקראית.

בכפרים פאטפאט או בגיטיי אין מקומות שבהם שיגישו לכם תפריט, אך המקומיים יענו לבקשתכם להכין עבורכם אוכל, שיכלול תמיד – איך לא? – אורז. אם הגעתם במקרה לבית שלא מורגל באירוח מטיילים, והמאחרים ידרשו מכם כסף, חשוב שבכל זאת תתנו לאלו שטרחו עבורכם סכום כלשהו, גם אם יהיה נחוץ שתצהירו שזה בסך הכל "Donation". אם באמת ברצונכם לשמח קצת את הילדים שיקרו בדרככם, דאגו להסתובב עם מלאי ממתקים או כל דבר אחר שיגשר באופן סמלי על הפער הכלכלי התהומי בין שתי המקומות שאתם והם באים מהם.

החלק האחרון של המסלול קצת לא צפוי, ויזכיר במעט את תחילת היום. אחרי גיטיי יש ירידה חדה, שתוביל אתכם לגשר שלאחריו תטפסו על גרם מדרגות במעלה המדרון של הגבעה ממול. אחרי שתמשיכו מעט, תפגשו שוב את הירידה שתוביל אתכם בסופו של דבר אל גשר לרכבים, שהוא חלק מהכביש שמחבר את בנאווי עם מאיויאו (Mayoyao), טפחו לעצמכם על השכם על כך שסיימתם את המסלול.

הכפר האבנג שוכן בסמוך לשם (אם הגעתם ממש מאוחר ואתם מחפשים מקום לישון, מספרים שיש בו גם מעיין חמים). בסמוך לגשר ישנו בית משפחה שמשמש גם כחנות וכסככת המתנה לקווי האוטובוסים והג'יפני שעושים את המסלול בין שתי העיירות.

במקרה והזמן מצוי בידכם, נחמד להמשיך מכאן בנסיעה למאיוייאו ללילה, שגם טרסות האורז שלה מוכרים כאתר אונסק"ו כמו הטרסות של בטאד. ממאיוייאו ניתן להמשיך לכיוון החוף המזרחי של האי לוזון, בנסיעה דרך העיר סאנטיאגו (Santiago). הנסיעה בכיוון ההפוך מהגשר ליד האבנג תחזיר אתכם לבנאווי. קחו בחשבון שהתחבורה הציבורית הסדירה מפסיקה את פעילותה באופן רשמי בשעות אחה"צ המוקדמות, כשלאחר מכן התנועה דלילה ביותר ותוכל להתבסס אך ורק על טרמפים.

לישון

בגדול, כדאי לא לצפות למצוא תשתית לינה איכותית בכפרים לאורך הדרך, אם כי בבטאד הרמה תהיה גבוהה יותר. חשמל יציב או מים חמים לא יהיו בנמצא בחלק מהמקומות, לכן כדאי מאוד להגיע עם סוללות מצלמה טעונות מראש. קליטה סלולרית קיימת בנקודות מאוד מועטות לאורך המסלול, או בכלל לא (חלילה לא לחלום על Wifi). לכן אם בחרתם להזמין מקום לינה מראש במייל או באחד מאתרי האינטרנט – צפו לתגובה איטית. הכפרים אינם גדולים וברוב המקרים לא תוכלו לעקוב אחר כתובת, לכן כל מה שנשאר לכם לעשות הוא לשאול את המקומיים.

פולה

Pula Village Inn – ממוקם במרכז הכפר, בית כחול דו-קומתי שקשה לפספס אותו. מנוהל בידי אישה מבוגרת ונחמדה בשם כרמן, אך ידועה בכפר יותר כ-The Old Lady. אם לא הבאתם אתכם אוכל, כרמן תכין עבורכם אינסטנט נודלס עם אורז ליד בארוחת ערב ופנקייק ללא חלב או טעם בבוקר. היתרון היחיד, הוא שזהו המקום היחיד שבו תוכלו למצוא בירה בכפר. מקלחת עם קולד באקט. המחיר לא כולל ארוחות.

Gaston – אופציה נוספת ופחות מוכרת במורד הגבעה, מחוזקת בסוללות חירום מבוססות אנרגיה סולרית לתאורה בלבד, למקרה והחשמל עזב את פולה למקום רועש יותר (שכיח למדיי). הבעלים יוכל לסייע לכם למצוא מישהו מהכפר שיהיה מוכן למכור לכם את התרנגולת שלו כדי להכין ארוחת ערב.

קמבולו

Am Way Lodge – מקום ממש נחמד עם מרפסת שמשקיפה על הנהר. אם אתם רק עוברים כאן, כדאי שתדעו שהזוג שבבעלותו הבית מציע אוכל פיליפיני נהדר, מנחם במיוחד אם נפלתם על יום גשום. רמון ישמח להראות לכם את הנקודה הכי טובה לרחוץ בה בנהר כדי לשטוף מכם את הזיעה ולהתרענן, בזמן שאשתו תכין עבורכם את האוכל. אם הגעתם בעונה, בקשו לנסות את האבוקדו עם סוכר. הישראלים הקודמים שהתארחו במקום והותירו את רשמיהם בספר האורחים ממליצים לוודא שלא צפויים לכם אי-אילו חיובים בלתי צפויים טרם העזיבה, על דברים שהייתם בטוחים שהם כלולים במחיר הלינה.

אם המקום מלא, נסו את Cambulo Guesthouse; אם אתם מחפשים משהו ברמה יותר גבוהה, נסו את Cambulo Country Cabin. 

בטאד

הגסטהאוסים בבטאד יזכירו ברובם האחד את השני. חדרים קטנים יחסית במבני עץ, או לחילופין Ifugao Hut מסורתי פרטי, עם גג העשוי מקש אורז מאובזר באח עצים קטן. בכל אופן, אם אתם מעבירים כאן לילה, כדאי מאוד לנסות את יין האורז המקומי.

רוב הגסטהאוסים ממוקמים על הצלע הדרומית של האמפיתאטרון, לכן צפו לטפס קצת אם החלטתם לעבור במרכז הכפר. כדאי לדעת שבחלק מהגסטהאוסים גובים כסף עבור טעינת המכשירים שברשותכם (Charging Fee) ואפילו עבור המים החמים במקלחת, כי “החשמל בכפר יקר יותר במקומות אחרים. נסו לקבל את זה בהבנה ולא להתחכם.

Hillside Inn – מבנה בטון גדול שיושב על נקודת נוף נהדרת. מומלץ במיוחד אם מתחשק לכם לישון במקום שבו הצוות יכול להריץ אתכם דאחקות בעברית ובתפריט יש שקשוקה. המקום מאוד פופולארי בקרב ישראלים.

Ramon's Place – יושב מעט נמוך יותר ביחס לחבריו על המדרון, אך מתהדר ביחס אישי של בעליו רמון, שמעסיק את אחייניותיו וישמח לנהל אתכם שיחות אל תוך הלילה. במקרה ואתם לנים באחד מהחדרים ולא יצא לכם עדיין לראות את הצריף המסורתי מבפנים, בקשו ממנו שיכניס אתכם ותזכו להסברים. רמון מארגן גם מופעים מסורתיים בתאום מראש, ועושה מדורה שתוכלו להצטופף מולה אם לא באתם לבד.

בנאווי

תחנת האוטובוס מרוחקת ממרכז העיירה לכן תוכלו לנסוע עם ג'יפני שמאורגן על ידי נותני השירות (גסטהאוסים וסוכנויות נסיעות), שיקח אתכם מיד עם הגעתכם ויוריד אתכם ישירות בפתח העסק (בחינם). קחו בחשבון שמגוון אפשרויות הלינה גדול יחסית, לכן אל תהססו לבדוק מקומות נוספים. שימו לב, שאם תזמינו מקום לינה מראש דרך האינטרנט, המחיר יהיה גבוה יותר מזה שתמצאו במקום עצמו – ללא הזמנה. יש WiFi זמין ברוב מקומות הלינה ואם אתם חוזרים למנילה, חלקם יוכלו להזמין עבורכם כרטיסים לאוטובוס.

Randy's Bookside Inn – מקום זול יחסית עם חדרים בסיסיים ומקלחות משותפות, שזוכה להמלצות חמות, בעיקר בזכות יחסו החם של המארח, והיענותו לסייע במידע על הטיולים בסביבה. אם תתאמו מראש תזכו אפילו לאיסוף חינם מתחנת האוטובוס.

People – במרכז העיירה. מנוהל ע"י אישה מבוגרת. יש חדרים עם מקלחת ושירותים צמודים, וחדרים עם מקלחת משותפת עם מים חמים. טלפון: 63-74-386-4014+, 63-935-855-5737+

Halfway Homestay  – סביר שתקלעו אליו מאחר והג'יפני יזרוק אתכם מולו. ללא מים חמים וללא שקעים בחדרים, ארוחת בוקר יקרה ולא מפנקת. בקיצור, לא מומלץ. קשה לפספס את הווילונות בצבע ירוק מחריד. טלפון: 639758418255+ , 639105007685+ , 63743864082+

אוכל

האופציה הקלה, הזמינה והיחסית מגוונת לאכול לאורך הדרך היא בבתים של מקומיים או בגסטהאוסים. אם נחתם הרגע בפיליפינים, זוהי הזדמנות נהדרת להיחשף לתפריט הפיליפיני המקומי, ולטעום אורז סגול דביק (לא האורז האדום שאנחנו מכירים – סגול!). לחלופין, אם אתם כבר מתגעגעים הביתה, יש גסטהאוסים בבטאד שיגישו לכם מלאווח ושקשוקה עם טוויסט מקומי (לא בהכרח מומלץ).

מנגד, ככל הנראה לא תתקלו בהרבה אפשרויות קניה של מזון יבש שהוא לא אורז בחנויות הביתיות (Sary Sary) בכפרים. לכן, אם אתם מתכננים להכין לעצמכם אוכל, כדאי להצטייד כבר בבנאווי (או במנילה או בבונטוק).

כדי שתוכלו לבשל בדרך, תצטרכו להצטייד מראש בבלון גז להברגה לגזיה שלכם בחנויות הטיולים במנילה או ב-Sagada Outdoors (סוכנות רפטינג בקומה השניה של המרכז המסחרי) בסגדה. בבנאווי יש כנראה רק בלוני גז של כירה ניידת (220 גרם) בחנויות לחומרי בניין. אם תביאו מתאם מהארץ זה יכול לענות לכם על הצורך. בכל מקרה, כדאי לוודא עם המקומיים שמותר להדליק אש במקום שאתם מתכננים לבשל בו.

מים

קיימות נביעות סלע טבעיות בדפנות המצוקים לאורך כל המסלול, במהלך כל עונות השונה (במיוחד בתקופות הגשומות). ניתן כמובן להשתמש גם בטבליות טיהור, אך באופן כללי, המקומיים משתמשים במי השתיה, מאחר ואין השפעה של רעיית צאן או בקר, תעשייה או התיישבות שעלולים לגרום לזיהום באזור. רוב הכפרים מצויים בעמקים ועל המדרונות הנמוכים (בשביל הטיפול בטרסות האורז), לכן פוטנציאל הנזק שלהם לנביעות טבעיות בהרים הוא קטן עד לא קיים.

בעיקרון, ניתן להשתמש גם בבקבוקי מים מינרלים לאלו שלא יכולים אחרת. צריך להצטייד מראש בבנאווי, אבל אפשר לקנות גם בגסטהאוס של ה-Old Lady בפולה, בקמבולו ובבטאד. ספק אם תמצאו מים מינרלים בפאטפאט או בגיטיי, לכן ליום האחרון כדאי להצטייד בבטאד.

טרקים נוספים

ביקור בכל אחד מהכפרים המוזכרים בכתבה אפשרי באופן עצמאי גם ללא צליחת המסלול כולו. מטיילים רבים מסתפקים בביקור בבטאד בלבד ויוצאים לטיולים יומיים לקמבולו הסמוכה (או להפך) או למפל שבערוץ שמתחת לבטאד. גם לאלה שבוחרים באופציית המסלול הארוכה, ניתן לחלוטין לערוך קיצורים תוך כדי. מבטאד קיים מסלול הליכה עד לבאנגאן (Bangaan), שהוא כפר שיושב על הדרך בין בנאווי למאיוייאו (Mayoyao), שממנו ניתן לתפוס ג'יפני לשני הכיוונים בשעות הפעילות.

את אותו המסלול כמובן ניתן לבצע בכיוון ההפוך, אך חשוב לקחת בחשבון שרוב הדרך תתבצע בעליה, שכן היא תתחיל בנהר שמצוי בנקודה הנמוכה יותר ותטפס לכיוון הרכס המרכזי.

בארלינג והא אמויאו – מסלול ארוך יותר, שמשלב בתוכו את טרק טרסות האורז מתחיל בכפר בארלינג (Barling), שממוקם בצד הצפוני של הרכס. בארלינג נמצא מרחק נסיעה של כשעתיים מהעיירה בונטוק (Bontoc) שממוקמת על הכביש 65 ק"מ צפונית לבנאווי.

המסלול מ-Barling כולל טיפוס יפהפה אך לא פשוט על הר אמויאו (Mt. Amuyao), המרשים שבגובה של 2,702 מטר, ומציע תצפית 360 על האזור למעפילים אליו. הר אמויאו נמוך בסה"כ ב-220 מטר מהר פולאג (Mt. Pulag), ההר הגבוה ביותר בלוזון ונמוך ב-250 מטר מהר אפו (Mt. Apo), ההר הגבוהה ביותר בפיליפינים, שנמצא באי מינדנאו בדרום המדינה. קחו בחשבון שטיול מהסוג הזה מצריך כושר גופני גבוה, ונדרש להיערך אליו מבחינה לוגיסטית.

איך להגיע

אוטובוס – אוטובוסי לילה לבנאווי יוצאים בתדירות קבועה משדרות Lacson Avenue שבשכונת Sampaloc במנילה (Manila). יש שתי חברות שעושות את הדרך הזו, והטרמינלים שלהן ממוקמים 300 מטרים אחד מהשני. בעקרון, עדיף לנסוע בשעות המוקדמות יותר, כי ככל שתקדימו לעזוב את מנילה, כך תקדימו להגיע לבנאווי ולהשאיר לעצמכם אפשרות להתחיל את הטרק כבר באותו היום.

החברה המוכרת יותר, Ohayami, מפעילה קווים בתדירות של כשלושה-ארבעה אוטובוסים יומיים, שיוצאים בשעות 18:00-22:00. בשיא העונה הכרטיסים עלולים לאזול לעתים כבר יום לפני, לכן מומלץ לשריין כרטיסים מראש. יש הוסטלים בעיר שיעשו את זה עבורכם בתמורה לעמלה של 50-150 פזו. אפשר להזמין כרטיסים גם באופן עצמאי אונליין, בתוספת של 20 פזו באתר: www.ohayamitrans.com

אם אזלו הכרטיסים לאוטובוסים שניסיתם להזמין בהם מקומות, נסו לפנות לחברת Florida, שמוציאה גם היא אוטובוסים על אותו המסלול, והמאוחר ביותר יוצא ב-22:45. אתר אינטרנט: www.phbus.com/florida-bus

בשני הטרמינלים ניתן לקנות כרטיסים מראש, וגם להשתמש בשירות שמירת החפצים שבתחנה. עלות השירות כלולה במחיר הכרטיס, אך מומלץ לתת תשר סמלי לשומר. ראוי לציין שמחזיקי כרטיס סטודנט זכאים להנחה של 20% ברכישת כרטיסי אוטובוס בפיליפינים על פי חוק.

מיקום הטרמינלים ב-Google Maps »

משך הנסיעה הוא כשמונה שעות, אך לחלוטין יתכנו עיקובים עקב אינסוף סיבות. מטיילים רבים מדווחים על נסיעה לא נעימה במיוחד, כי נהגי האוטובוס בוחרים להפעיל את המיזוג על העצמה המרבית בלי קשר למזג האוויר. מומלץ לקחת אתכם לפחות חולצה ארוכה לתא הנוסעים או כל דבר אחר שניתן להתכסות בו. בנסיעה צפויות לפחות שתי עצירות במהלך הדרך במסעדות דרכים זולות ובשירותים ברמה שאתם כבר מצפים לה.

מזג אוויר

סוף העונה הרטובה ותחילת העונה היבשה (דצמבר עד אפריל) הם החודשים היפים והנעימים לטייל בהם בהם באזור, במיוחד כשטרסות האורז מתחילות להיצבע בירוק, במהלך חודש פברואר. העונה הגשומה בצפון האי בדרך כלל נמשכת בין אוגוסט לנובמבר, אך עונת הטייפונים יכולה להמשך גם אחר כך, ופרקי הזמן יכולים להמשך גם אל תוך דצמבר ואפילו ינואר.

שימו לב, שבדומה לכל שאר האזורים בפיליפינים, גם כאן מזג האוויר עלול להיות הפכפך לעתים, ושמים שבבוקר לא נראים קודרים עלולים לייצר טפטוף שיתחיל מאוחר יותר שיכול להתפרש על פני מספר ימים. כלומר, גשם יכול להגיע במהלך כל השנה. אמנם גשם ישנה במעט את אופי הטיול, אך הוא עשוי אפילו להפוך אותו למעניין יותר. אין לראות בכך המלצה לבצע את המסלול בגשם, אך לדעתי חבל לוותר עליו בגלל זה: הוא יהיה קשה יותר – חלקלק ובוצי, אך גם יפה יותר.

בלי קשר, הלחות הגבוהה והטמפרטורות הלא-נמוכות יגרמו לכם להזיע בכל מקרה, אז נצלו את האפשרות לעצור באמצע הדרך ולהתקלח בנהר.

על תנאי מזג אוויר כדאי להתעדכן באתרי מזג האוויר ובאפליקציות כמו "AccuWeather" ודומיה, אך גם בשני מקומות פחות מוכרים: קבוצת הפייסבוק מזג אוויר בפיליפינים בעזרת החזאי סבסטיאן לינדר ו-Typhoon2000, שבו תוכלו לקבל עדכונים על טייפונים, כולל המחשות גרפיות.

המלצת זהב – הדבר העיקרי שחשוב לדעת

אין שום סיבה להעמיס ציוד טרקים רציני במסלול הנ"ל. יש אופציות לינה בכל כפר והאוכל – גם אם בגרסתו הצנועה ביותר – קיים כמעט בכל מקום. בהליכה עם תיק קל יש יתרון, במיוחד בעליות, אך גם במקומות שבהם נדרש שיווי משקל עדין בהליכה על קצוות הטרסות (במיוחד ביום השני של הטרק). עם זאת, אל תוותרו על מעיל גשם, פונצ'ו עמיד למים, כיסוי טוב לתיק ונעליים אטומות.

נותני שירותים

כל הגסטהאוסים בבנאווי ובבטאד יוכלו להפנות אתכם למדריך או לסוכנות שתארגן עבורכם גם הסעה, אבל לא בטוח שזה יוזיל לכם עלויות. החבילות המוצעות אולי ישמעו שונות בין נותן שירות אחד לאחר, אבל בגדול, אין כמעט הבדל ביניהם, פרט לאיכות במקום הלינה המיועד, ואז אם יש לכם סטנדרטים גבוהים (לפחות בהקשר של בטאד, כי בשאר המקומות אין כל כך אופציות) – כדאי שתבדקו טוב מראש.

בכל מקרה, כדאי לדעת ששכירת מדריך באופן ישיר לא אמורה לעלות יותר מ-1,200 פזו ליום, נסיעה בטריסייקל מבנאווי עד לאוואן איגיד תעלה 120 פזו ולאוכף בטאד (Batad Saddle), הנקודה הקרובה ביותר לבטאד שניתן להגיע אליה ברכב אמורה לעלות עד 300 פזו.

טוב לדעת שלבנאווי ולבטאד התאחדות מדריכים נפרדת, ואם תרצו לצאת למסלול ברגע שתגיעו לבנאווי, יהיה חכם לשכור את המדריך כבר בבטאד ולחסוך לעצמכם את פרק הזמן שמקשר בין שני המקוות. בכל מקרה, ניתן לפנות ל-Batad Environmental Tour Guides Association בבוטקה ה-Tourist Information בראש הגבעה בבטאד.

לשכת תיירות – Banaue Tourist Information Center – משרד בבעלות ממשלתית-מוניציפלית, שעל פניו מתקיים ללא מטרות רווח, אך מציע שירותי הסעה, הדרכה ולינה באזור. ניתן לקבל מפה (לא טופוגרפית) ולשמור ציוד בימי הטרק. אם החלטתם לשכור את שירותי ההדרכה של המשרד, שימו לב שהמסלול שמתואר לעיל בתצורתו החלקית דרך פולה עד לבטאד משווק בשם Heritage Trail. כל התקשרות עם המשרד כרוכה ראשית בתשלום Environmental Fee של 30 פזו עם ההגעה לכפר.

  • שעות פתיחה: 6:00-19:00
  • טלפון: 074-386-401

כסף  יש כספומט בבנאווי, בסמוך לשוק. קחו בחשבון שכמו בכל כספומט בפיליפינים, תחויבו ב-200 פזו עמלה (מעבר לעמלת המשיכה של חברת האשראי שלכם) וסכום המשיכה המקסימלי יעמוד על 10,000 פזו.

מה הכי לא כדאי

אין כביש ישיר המקשר את בטאד לשאר העולם, לכן רבים נוטים לראות בדרך ההליכה שאורכת בסה"כ כשעה מהכביש עד לכפר כ"טרק לבטאד", בלי לדעת כמה הם מפספסים בכך שלא יוצאים לשאר מסלולי ההליכה. השהות בבטאד אכן מרשימה וגורמת ללא מעט אנשים למקד את הביקור שלהם בטרסות האורז שם, ולחשוב שראו מספיק. לדעתי, עבור אוהבי הטיולים (בניגוד למכורים לרביצות) זה פספוס שכמעט ואין שני לו בפיליפינים.

בטיחות ואזהרות

מעבר לזהירות הנדרשת בשעות גשם, מומלץ מאוד לא לבצע את המסלול בשעות החשכה, שכן על אף שרוב השביל ברמת תחזוקה טובה, קיימים לכל אורכו מצוקים קטנים, שלעתים לא ניתן להבחין בהם, טרסות מוצפות ומכשולים בלתי צפויים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פיליפינים