הקדמה
26/6, 10:30, שדה התעופה אתונה.
קצת מחשבות עם עצמי, על הרצפה, בשדה התעופה באתונה- לפני מספר שעות נפרדתי מכולם ונסעתי לנתב"ג עם שתי חברות טובות (מהבודדות שנשארו בארץ, עדיין). הפרידות האלה לא עשו לי טוב. בואו ונתחיל מזה שהאגו הגברי והתדמית העצמית שפיתחתי עם השנים, של גבר מחוספס שלא בוכה בפרידות, בסרטים ובאירועים עצובים/ מרגשים אחרים (הבכי מאושר אחרי התחרות הזכיה באליפות האחרונה של מכבי- לא נחשב) נסדקה לחלוטין. היה לי קשה לעזוב את ההורים, החברים, סבא וסבתא ובכלל את הארץ. לא האמנתי שאני אגיע למצב שאני ארד במעלית עם דמעות בעיניים וגרון חנוק אחרי שנפרדתי מאמא ואבא, האחים והאחות הקטנה שלי. אבל זה קרה וטוב שקרה. אני מתחיל לגלות בעצמי צדדים שעדיין לא הכרתי, וזה עוד לפני הטיול בכלל...
בכל אופן, הצלחתי להתאושש קצת מהעצבות וההלם וחזרתי לי לאדישות הרגשית שמאפיינת אותי בדרך כלל. אפילו, נרדמתי קצת באוטו בדרך לנתב"ג...
ניסיתי לחשוב למה אני לא בלחץ מטורף כמו כל בן אדם נורמלי, שנוסע לבד לחוויה הכי גדולה שהיתה לו בחיים וכנראה שאי פעם תהיה (אלא אם כן אני אטוס לחלל או משהו ). הגעתי למסקנה שמשהו ממש דפוק אצלי שם למעלה בנבכי המוח. או שאני טיפש גמור שלא מבין לאן הוא נכנס או שאני בהלם מוחלט מכך שאני מסתובב לבד בשדה התעופה באתונה, שקט ומשונה בצורה מדהימה, ומחפש את עצמי (או מה לעשות עם עצמי בשבע השעות הבאות כאן עד הטיסה לבנגקוק). את התשובה להתלבטות הזאת, אני כנראה אגלה לבד בהמשך הטיול....
הדרך לסידני
אוקי, אז כפי שכבר הבנתם קודם, אני בדרך לאוסטרליה, אחרי שכבר עזבתי את בנגקוק ואתונה. אני על המטוס לסידני ואני יכול להתחיל לסכם את תלאות הדרך שעברו עלי ב-24 השעות האחרונות.
אני, ברוב טפשותי וקמצנותי, בחרתי לטוס עם חברת תאי Thai התאילנדית לאוסטרליה- דרך אתונה ובנגקוק. עכשיו, כדי שלא תבינו אותי לא נכון, אני חייב להבהיר שחברת תאי היא חברה מעולה, עם שירות מצויין, דיילות ודיילים נחמדים בלי סוף, אוכל מעולה (קיבלתי תפריט לפני הטיסה) וצוות קרקע אדיב ועוזר מאוד. העניין הוא שהטיסה דרך אתונה היא מאוד קשה ומפרכת . היא כוללת טיסה של שעתיים לאתונה, המתנה של שבע שעות באתונה, המשך לבנגקוק (9 שעות טיסה בערך), המתנה של שעתיים בבנקוק וטיסה לסידני (8.5 שעות). מי שמסוגל לישון במטוסים יותר משעתיים רצוף ואין לו בעיה לישון על רצפה קרה בשדות תעופה זרים הרוויח בגדול.לי קצת קשה עם זה.
אך בכל זאת, המחיר הזול של הטיסה (יחסית) העובדה שטסים עם חברת תאי ובסופו של יום נוחתים בסידני הרחוקה, מחפים קצת (הרבה) על הסבל.
ברגע הנחיתה באתונה קיבלתי את המיני הלם הראשון שלי, אני נמצא לבד בשדה תעופה זר, לא יודע מה לעשות ולאן ללכת. למזלי, ביקשתי עוד בישראל שהתרמיל שלי יגיע ישירות לסידני כך שלא הייתי צריך להמתין שעות בתור למזוודות והכי חשוב הוא שלא הייתי צריך לסחוב עוד 13 ק"ג על הגב שלי.
החתמתי דרכון ויצאתי לטרמינל המגיעים. דבר ראשון, כמו כל מכור לניקוטין בעולם, חשבתי על סיגריה וכמה שאני רוצה שהיא כבר תהיה דלוקה ומעלה עשן אצלי בפה. תוך פחות מעשרים שניות מצאתי את עצמי יושב עם נהג מונית יווני על ספסל מחוץ לטרמינל ומעשן סיגריה איתו יחדיו. לא חיכיתי יותר מדי והחלתי לברר מה יש לי לעשות ב-7 השעות שלי באתונה. השיחה עם הנהג מונית העלתה את הממצאים הבאים:
נסיעה משדה התעופה לעיר תוך בערך שעה עם אוטובוס (29 יורו נמצא מול אחד היציעים בטרמינל המגיעים בקומה הראשונה) ופחות רבע שעה בערך עם מונית (20 יורו, ניתן לקחת מונית גם כן ביציאה מטרמינל המגיעים שם הן עומדות בשורה ומחכות לאנשים). ממה שהצלחתי להבין מהנהג מונית, ואחר כל גם מדוכן המידע לתיירים ה-tourist information שאפשר להספיק לעשות טיול באיזור העתיקות המפורסם של העיר עם הפנתאון, המוזיאון ושאר האתרים הארכיאולוגים באיזור. יש גם מסעדות טובות ורצוי לקחת מצלמה לחוות את האירוע ההיסטורי שבו גם אתם כבשתם את יוון ועתיקותיה.
אני לעומת זאת ויתרתי על הרעיון והחלטתי להעביר את הזמן בשיטוט בשדה התעופה. לאחר סיבוב של כשעה בין חנויות המתנות, הספרים, האלקטרוניקה ומזנוני האוכל הגעתי למסקנה שנורא יקר ונורא משעמם כאן בשדה התעופה באתונה. לצערי לא היתה לי ברירה אחרת פרט ללשכב על הרצפה באחת מפינות העישון, התיק מאחורי, אוזנים באזניות, דיסק על היהודים מתנגן ברקע, ולישון. מה שלא הלך כל כך ביחוד החלק האחרון של לישון. כל חצי שעה התעוררתי במן בהלה כזאת שפיספסתי את הטיסה וחרב עלי עולמי עד שגיליתי שעברה רק דקה וחצי מאז הפעם האחרונה שהסתכלתי בשעון ונותרו עוד 5 דקות של המתנה..אז הנה הטיפ הראשון- תביאו אתכם שעון מעורר.
אז אם כבר בטיפים עסקינן, אז כדי שלא ישבר לכם הגב עם התיק שאתם מעלים למטוס אל תכניסו לתוכו את הדברים הבאים: נעלים או סנדלים (למקרה שיהיה חם/קר בשדה התעופה שבו אתם נוחתים), ביגוד נוסף, מצלמה, בטריות, מטענים למיניהם ויותר מספר אחד. תאמינו לי- אתם לא תשתמשו באף אחד מהדברים האלה.
עוד מעט נוחתים בסידני, המשפחה הרחוקה שלי כבר ממתינה לי בשדה התעופה (אני מקווה) וסוף סוף כשאני רואה על המסך במטוס שיש עוד 30 דקות להגיעה ליעד סידני- אני מתחיל ממש להתרגש.
