בילוי רגוע בלאסה
10.7.95 - 5
כמעט שבוע בלאסה שעבר פחות או יותר בחוסר מעש, לפחות מהבחינה התיירותית. ימים נעימים ושקטים של סידורים, כביסה, קריאת מכתבים שהגיעו אלי לכאן מצ`נגדו, כתיבת מכתבים וגלויות, הזמנת חבילות מהבית, אוכל טוב בטאשי ורומן קצר עם אליזבט הצרפתיה. באה מנוחה ליגע... נעים להסתובב אתה בעיר הנהדרת הזו, בין האנשים הצבעוניים הנהדרים, מעביר ימים שלמים בישיבה והתבוננות בהם. ארמון הפוטלה מרשים מאד, מתנשא מעל העיר. מוצף בתיירים סיניים, שבשלב מסוים העזו לבקש להצטלם אתנו, והפכנו לכוכבים של ממש - תמונה עם האמא, תמונה עם האבא, תמונה עם כל המשפחה, תמונה עם הילדים, פעם אני, פעם היא, פעם ביחד. קשה להיות דוגמן.
פסטיבל בסמייה (Samye)
11.7.95
מדבר. הרים צבעוניים כמו הרי אילת, חולות צהובים למרגלותיהם, נהר כחול עמוק מתפתל באמצע, נהר הברמפוטרה, Bramaputra. ענני קצפת חושפים שמש רצחנית ושמים בכחול בוהק. פעם ראשונה שמקום אחר מזכיר לי כל-כך את הבית. לא הצלחתי להשתחרר מההרגשה שאני בדרך לסיני, עד כדי כך שלא יכולתי שלא לחכות למאהל בדואי שיתגלה מעבר לעיקול כשנסענו בטרקטור בין החולות. עברנו עיקול נוסף ונגלה לעינינו מעין נווה מדבר, מנזר לא גדול וסביבו כפר קטן, רובו מוקף חומה. כמה פרות מקומטות, יאקים רזים ועיזים חולות, ורק הכלבים בריאים ומרוצים מהחיים. קסם אמיתי שהתאהבתי בו בשניה. מחר או מחרתיים אמור להיות כאן פסטיבל דתי גדול.
את הדרך מלאסה לכאן העברתי באוטובוס שעמד יותר מאשר נסע, ובשייט של שעה באניה על הברמפוטרה, שם פגשתי את קורנליה, מהנדסת אזרחית בת 29 מגרמניה. המלון של הכפר היה מלא עולי רגל שמגיעים עכשיו בכמויות, אבל יש לה אוהל כך שאנחנו לא לחוצים. יצאנו לסיבוב בכפר. בחצר המנזר, נזירים התאמנו לפסטיבל הריקוד עם תופים, שופרות, מצלתיים וחצוצרות כסופות באורך שלושה מטר בערך, שהם מניחים על גג המנזר. מהגג הם שלשלו דגל ענקי של הבודהה, שכיסה את כל קיר המנזר. ברחובות ראינו שתי להקות גברים נודדות, שרים ורוקדים ומנגנים בכלי מיתר מוזר, ומכשפה זקנה עם ראסטות שמברכת אנשים. הכל כאן מלא קסם. כמה מאות עולי רגל ממלאים את הכיכר ואת הרחובות. יש כאן גם שוק בגדים, כמו בפסטיבלים באירופה, רק שבמקום חולצות של להקות רוק יש כאן בגדים רקומים ומעילים טיבטים שחורים ארוכים, שלובשים אותם עם יד אחת בחוץ.
המנזר נוסד במאה השמינית, והוא המנזר הראשון שבו הוסמכו נזירים טיבטים, על-ידי מורים שהגיעו מהודו. הוא לא שייך לכת ספציפית כמו רוב המנזרים בטיבט, אלא מעורב. כל הכפר הקטן בנוי סביב המנזר, בין ארבעת הסטופות שלו - מבנים דתיים, מן פירמידות מחודדות עם בסיס מרובע וקירות מעוגלים, שהעין המפורסמת של המזרח מצוירת עליהם.
כשהגיע הערב, רצינו להקים את האוהל על גג המלון, אבל אז הופיעה המשטרה. איפה הפרמיטים שלנו? ואני משקר בשליפה כלאחר יד - גנבו לי את הארנק ובתוכו היו הפרמיטים. וגם 500 יואן. שיהיה. יצאנו הבוקר מלאסה, ואת הפרמיט הוצאנו בצטאנג. ואז השוטר מוציא מכשיר קשר ואומר שיבדוק עם צטאנג. את זה לא לקחתי בחשבון... אני נשאר קר-רוח כלפי חוץ, ואומר בסדר. למזלנו, הם לא הצליחו ליצור קשר ואמרו לנו לחזור אליהם מחר בבוקר. הם כמובן לא דיברו כמעט אנגלית, אז ניסיתי לעזור להם עם מעט המלים הסיניות שאני יודע. התוצאה היתה, שהם לא האמינו לי שאני לא מדבר סינית. I think you speak Chinese, אחד מהם אמר לי כל הזמן. הקמנו את האוהל והכנו ארוחת ערב - קורנליה באה מצוידת עם גזיה וכלים, ובישלנו מומוס ואטריות. בשמים הירח המלא שיחק עם עננים חולפים, וברקע יכולנו לשמוע שירה ונגינה בלתי פוסקות נישאות אלינו מהמנזר, צלילים פשוטים, רפטטיבים, מכשפים.
12.7.95
בבוקר חזרנו אל המשטרה. הם הצליחו ליצור קשר עם צטאנג ועלו על השקר שלי, אבל הסתפקו בלהעיף אותנו מהכפר בלי קנס. עלינו אל ההר ליד והלכנו את המסלול של עולי הרגל דרך סטופה שנמצאת למעלה, מקדש קטן ודגלי תפילה, מדורות של כסף-נייר ואנשים שמתפללים ושרים לכל אורך הדרך. הנוף מלמעלה משקיף אל הכפר הקטן והמוקף חומה, והסטופות שפונות לארבעת הכיוונים, כל אחת מהן בצבע אחר - אדום, ירוק, לבן וכחול. מחוץ לחומה ריבועי שדות מעובדים בגוונים שונים של ירוק, מעבר להם הנהר המתפתל והחולות הלבנים, ואז ההרים הצבעוניים. בערב, נרחיק את האוהל אל מחוץ לכפר ונישן שם. מחר קורנליה חייבת לעזוב ולכן גם אני, בגלל האוהל, למרות שבכיף הייתי נשאר עוד כמה ימים גם אחרי שייגמר הפסטיבל. מקום מדהים שעושה לי טוב ושקט בפנים.
התחלתי לעשות הקלטות בווקמן שלי, קולות מהדרך שילכו טוב עם התמונות שלי - sound and vision פגשנו נזיר ממנזר אחר שהשתתף במהומות של 89`, התקוממות גדולה של הטיבטים שהנהיגו הנזירים ודוכאה באכזריות על-ידי הסינים, ונעצר ל- 4, חודשים או שנים, לא הצלחנו להבין. מצאנו מקום נהדר לאוהל מחוץ לכפר, קרחת יער חולית מוסתרת, ואפשר להתחיל לצפות לערב קסום ולמחר, שלדעתי אז מתחיל הפסטיבל.
קור בליל ירח מלא
13.7.95
סוף הלילה, עוד דורמיטורי מצחין במלון דרכים בסיסי מאד, סיום קצת מצ`וקמק לימים הנפלאים האלה בסמיה. לילה קסום היה אתמול, סערת ברקים, אויר עומד בלי שום משב רוח שיפר את הקיפאון. ירח מלא, ושנינו יושבים על החול מחוץ לאוהל ומסתכלים עליו, אחרי שחיממנו ארוחת ערב של מומוס מצוינים שקנינו לפני כן במסעדה. הדלקנו נרות וקטורת, שמנו מוסיקה בווקמן שמחובר לרמקולים קטנים, ברקע חצוצרות מנגנות מתוך הכפר. אחרי שכבר נשכבנו על הגב, עדיין מתבוננים בירח, הנגינה התגברה פתאום והקפיצה אותנו מתוך השק"שים כי חשבנו שכבר מתחיל הבלגאן. רצנו אל הכפר, וכשראינו שהם עדיין רק מתאמנים, קנינו בירות וחזרנו אל האוהל שלנו.
הבוקר התעוררנו לצלילי גשם עדין שטופף בעליזות על האוהל, ואחרי ארוחה של גרנולה ותה ג`ינג`ר נכנסנו אל הכפר, ישר לעולם השדים שלהם. ריקוד מדהים שבו הנזירים החליפו שלושה סטים של תלבושות צבעוניות מהממות. חוץ משניים, כולם לבשו מסכות מאיימות - כת ה- Karmapa היא היחידה שלנזירים שלה מותר לרקוד בלי מסכות. תלבושות צבעוניות, וגם מסכות אנושיות גרוטסקיות ועצומות שנראו כמספרות איזה סיפור שלא יכולנו להבין. ישבנו בקהל של מאות עולי רגל טיבטים, שתי זקנות לידנו דאגו לנו לנילון לשבת עליו ומטריה להצל מהשמש הקופחת שיצאה מאוחר יותר. הרסה לי קצת את האוירה חבורה של תיירים שהיתה שם, חמושים במצלמות ומסתובבים ברחבת הריקודים כאילו זה הסלון בבית שלהם, בשביל לתפוס תמונות טובות.
אחרי הצהרים עזבנו, עוד נסיעה מרסקת אברים בטרקטור שובר תחת בנוף המדהים הזה, על הסלעים שבהרים סביבנו פזורות סטופות לבנות קטנות. המשכנו באוניה על הנהר ואז תפסנו טרמפ שלקח את קורנליה עד לאסה, ואותי הוריד בצ`ושה. מת מעייפות, מקווה למצוא מחר משטרה ולהסדיר פרמיט להמשך, למרות שהמקום נראה לי קטן מדי בשביל שיהיה בו סניף של משטרת התיירים.
ישן בעשרה יואן, אחרי שהם התחילו משלושים... כל-כך יפה כאן, כל-כך נעים להיות ומאד זול - בניגוד להפחדות של אלו שפגשתי לפני שהגעתי, ושאמרו תמיד שבלי לשכור לנדקרוזר או ג`יפ אי אפשר לטייל בטיבט. אני אופטימי, למרות שעכשיו כבר אין קורנליה ואין אוהל.
