יוצאים לדרך
את המסע הראשון שלי בצפון אירלנד התחלתי מתחנת הרכבת Seahill בשעה אחת עשרה. חציתי את "כל" המקום בו התנדבתי, עליתי בשביל ליד הפנימייה הסמוכה של ילדי העשירים והגעתי לתחנת רכבת - שממה. בחיים, אם לא היו מראים לי איפה היא, לא הייתי יודעת שזוהי תחנת רכבת. עליתי על ה"רציף" לכיוון בלפסט וראיתי שם שלושה זקנים. שאלתי אותם איפה משלמים והם אמרו לי שברכבת. אחרי כמה דקות הגיעה הרכבת. בשביל להיכנס צריך לפתוח את הדלת בכוח - בשביל לצאת צריך להוציא את היד מהחלון ולמשוך חזק. יאללה... עליתי, אך אף אחד לא בא. הרכבת עצמה ישנה ומלוכלכת (ישנן גם כמה חדשות). חיכיתי והרכבת לא זזה. שמתי על עצמי אוזניות והמשכתי לחכות. באיזה שהוא שלב, אחרי חמש דקות אזרתי אומץ ושאלתי אירי אחד למה הרכבת לא זזה. והוא ענה לי במבטא אירי חזק- יש חפץ חשוד על המסילה (מה אני בחלום - מה אני בישראל??? הסתבר לי שכמעט לכל מתנדב יצא להיות בתקרית כזאת של חפץ חשוד על המסילה, וכל אחד היה בטוח שאצלו - בתקרית שלו, היתה באמת פצצה).
אחרי עוד כמה דקות בא הכרטיסן ואמר לכולם לרדת ושיבוא אוטובוס להביא אותנו לתחנות הבאות. חיכינו שם עוד הרבה זמן וניסיתי להסתכל על האנשים ולחשוב מי מהם פרוטסטנטי ומי קתולי (כמה ימים לפני, היתה לי שיחה עם אם הבית שלי על ה"צרות" שהיו בצפון אירלנד ועל איך אפשר לזהות מיהו קתולי ומיהו פרוטסטנטי. תשובה ברורה ומספקת היא לא יכלה לתת לי).
בלפסט - מפגש ראשון
מחיר נסיעה ברכבת מתחנת Seahill לבלפסט (Belfast) הוא 2.20 פאונד לכיוון או 4 פאונד שני כיוונים. אחרי מסע ארוך באוטובוס ילדים, אחרי שראיתי את הצבא הצפון אירי רץ לכל הכיוונים באזור בו היה החפץ החשוד (נראה קצת מוזר), הגעתי לבלפסט, עיר הבירה של צפון אירלנד. העיר הזאת מנסה לשקם את תדמיתה לאחר 30 שנה של קרבות רחוב, מחסומים, פיגועים ועוד. רק תחנות המשטרה נשארו מבוצרות כמו שטח צבאי סגור ונראות מאיימות ביותר. בפנים הן דווקא רגילות - הייתי שם בשביל להחתים את הדרכון שלי (בגלל הוויזה לעבודה). עיר אפורה שיש בה חלקים נחמדים אך הרבה מאוד מקום לשיפור. כרגע אין הרבה בעיות מעל לפני השטח כמו שהיו עד לפני קצת יותר מעשר שנים, אך במשחקי כדורגל של קבוצה קתולית מול קבוצה פרוטסטנטית יש בעיות, או בחגים מסוימים של קהילה זו או אחרת, יש נסיונות התגרות הדדיים, במיוחד ב-12 ליולי, חג האיש הכתום (לא מומלץ לבוא לצפון אירלנד בתאריכים 11-14 ליולי). אפשר לראות עדיין בכל מיני רחובות, חלקם מפורסמים וחלקם לא, את ציורי הקיר, שהם יעד תיירותי, למרות שבצפון אירלנד כמעט ואין תיירים, לעומת אירלנד.
הגעתי לתחנת Belfast Central ליד האזור של ההייטק וליד הנהר המזוהם - "לאגן" (משם יוצאות רכבות לכיוון: דרי, לורן, באנגור, וויאט האד, דבלין ועוד... כמו כן יש שם בתחנת Victoria st אוטובוסים לכל מקום בצפון אירלנד וגם לכמה מקומות באירלנד). רציתי להגיע לתחנה אחרת הקרובה יותר למרכז העיר, אבל לא היתה לי בררה וירדתי שם. הייתי מבולבלת מאוד ולא ידעתי לאן ללכת. שאלתי כל מיני אנשים לאן ללכת, אבל לא הצלחתי להבין את המבטא שלהם. בסופו של דבר החלטתי לצאת מהתחנה וחיכיתי הרבה זמן בתחנת אוטובוס. האוטובוס היה לכיוון מרכז העיר (בעיקרון, אם הייתי יודעת, יכולתי ללכת לשם בחמש דקות, אבל אז לא היה לי עדיין מושג- בלפסט די קטנה).
כשעליתי על האוטובוס שאל אותי הנהג אם באתי מהרכבת ואמרתי לו שכן, והוא ביקש ממני להראות את הכרטיס, אך כמובן שלא היה לי. הוא וויתר לי "next time girl", הבטחתי לו שבפעם הבאה (אם תהיה כזאת). בשלב מסוים ראיתי שהאוטובוס מתרחק מאיזה בניין מפורסם שידעתי שהוא מרכז העיר (City hall). ירדתי והייתי ברחוב צדדי בשום מקום. הייתי מיואשת לגמרי, אבל אחרי התברברות ארוכה מצאתי את מרכז העיר. רחוב ארוך עם חנויות מותגים ורחובות צדדים עם חנויות בוטיק או סתם כאלה (גיליתי אותם לאחר כמה שבועות). רוב האוכלוסייה באזור זה של העיר היא עירונית מצועצעת (העיקר באזור זה הם הפרוטסטנטים, שהם במעמד כלכלכי גבוה יותר): בנות צעירות עם בגדים ורודים או סגולים, מבוגרות וצעירות בבגדי עבודה מחויטים, והגברים בבגדים סטייליסטים או חליפות. תלמידים במדי ביה"ס (בנות- חליפה וחצאית מיני - אפילו בחורף! בנים- חליפה) ישנם גם פנקיסטים שמתקהלים ליד הבניין. ב-City hall -בגדי עור, שיער שחור או צבוע בצבעים עזים ואיפור כבד, בנים ובנות...
אוכל מסעדות ופאבים מומלצים בבלפסט
אוכל זו בעיה גדולה! סנדוויצ`ים או ג`אנק פוד או מסעדות פאר - אלו האפשרויות בבלפסט (מה עם פלאפל? מה עם בורקס? מה עם פיתה עם לבנה? משהו??? - כיום אני לא אוהבת את כל הדברים שהתגעגעתי אליהם שם).
פיצריה מומלצת- נמצאת באזור הקרוב לאוניברסיטה. יורדים בתחנת הרכבת Botanic ועולים לכיוון האוניברסיטה והגנים הבוטניים. הפיצריה פועלת בכל יום משעה חמש בערב עד עשר בלילה וביום שבת עד מאוחר יותר. הפיצה יקרה מאוד, 11-17 פאונד, אבל לא נורמלית! (חשוב למי שלא אוכל בשר עם חלב להגיד שאתה רוצה צמחוני). אני קיבלתי מהשף פיצה חינם, כי פגשתי אותו ברכבת מדבלין והוא הבטיח לי פיצה בחינם. היה לי מזל גדול!
ארוחות איריות מסורתיות- תמיד מומלץ לאכול בפאבים (לא לצמחונים ולא לשומרי כשרות) - אני אישית לא אכלתי, אבל המליצו לי רבים.
לרחובות שליד האוניברסיטה קוראים דבלין רואד, בראדברי פלייס ובוטניק סטריט, ובהם נמצאים כל החבר`ה ה"מיוחדים"- מהגרים, פריקים, סטודנטים ומכל טוב. שם גם יש את רוב הפאבים הנחמדים. מומלץ במיוחד: אנטי אניס בדבלין רואד ("דודה" אניס. קרוב לפיצה האט!), שיש בו שתי קומות: בראשונה- פאב אירי מסורתי שבו יש הרבה סוגי בירות, גם מחו"ל. שם ניתן לצפות במשחקי כדורגל ועוד... מלא מאוד לאחר שעות העבודה, מ-17:00 ואילך. בקומה העליונה בימים רגילים יש פאב שפתוח משמונה בערך והוא יותר "אינטימי" ובימים מיוחדים (חמישי, שישי, שבת וראשון) הוא פאב-מועדון עם מוסיקה מעולה. אז זה עולה 3 פאונד, מתאים גם למי שלא אוהב לרקוד! (כמוני). הלבוש הוא חופשי.
פאב נוסף שאני יכולה להמליץ עליו הוא פאב שאת שמו אני לא זוכרת, אבל כולם מכירים אותו ברחוב בראדברי פלייס, והוא גם מול מועדון לילה לעשירים (חליפות ושמלות ערב). בקומה הראשונה יש פאב מסורתי, בקומה השנייה יש מועדון ("לבוש יציאות"- חובה במועדון הזה), עם מוסיקה: היפ-הופ, ראפ, פופ, רוק ודאנס (על המועדון אני דווקא לא ממליצה). בקומה השלישית יש פאב עם שולחנות ביליארד (קצת מפחיד- אפלולי). ולמה אני ממליצה על המקום? יש בקומה הראשונה חדר צדדי (קרוב לשירותים מאחורה) שאליו באים כל מיני חברה מוזרים (מגניבים), מוסיקה חזקה ורועשת, בעיקר טראנסים ואלטרנטיבי. הביגוד שם חופשי - הרוב באים לשם עם ג`ינס וטי שרט בלי בעיה.
הפאב האחרון שאני אמליץ עליו הוא פאב שנמצא ממש מול תחנת ויקטוריה סטריט. צריך לעבור שומר שנראה מאיים (אבל ממש נחמד) וזה פאב מאוד "אין" בשעות אחר הצהריים המאוחרות- Crown Liquor Saloon. בצפון אירלנד, בניגוד לאירלנד, מותר לעשן בפאבים!!!
אתרים נוספים בבלפסט
הגן הבוטני נמצא בבוטניק סטריט, ממש אחרי הבניין המרכזי של הנהלת האוניברסיטה מצד אחד והאוניברסיטה Queen`s University מצד שני. עולים במעלה הרחוב מתחנת Botanic ונכנסים בשערי ברזל. הגן נחמד מאוד ומטופח ובימים שאין גשם נחמד למצוא פינה שקטה ולהירדם. יש הרבה פינות "מסתוריות", אבל הסטודנטים בדרך כלל תופסים אותן... הופעות של להקות מפורסמות או זמרים מפורסמים ניתנות בימים ללא גשם על המדשאה גדולה. השערים ננעלים בשש וחצי ולא כדאי להיתקע בפנים - על השערים (למעלה) מרחו נפט או שמן שחור נגד פריצות.
נסיון אישי ושחור שהיה לי ולידיד שלי: בשבוע האחרון של הידיד שלי בצפון אירלנד - הלכנו ביחד לאכול את הפיצה חינם מהשף שפגשתי שלושה חודשים קודם לכן. הוא זכר אותי ונתן לכל אחד מאיתנו פיצה אישית, כמו פיצה של 6 חתיכות בארץ. אני לבד הצלחתי לאכול 2 חתיכות והידיד שלי הצליח לאכול הכל. אכלנו את זה ליד הקמפוס של האוניברסיטה ואז החלטנו להיכנס לגנים הבוטנים וללכת משם לפאב אחד (אנטי אניס). נכנסנו בשער החרום (השער שבו יוצאים אם השערים האחרים נעולים) והלכנו לעבר השער המרכזי. הוא היה נעול והחלטנו לטפס מעליו. כאשר ידיד שלי היה כבר למעלה ורק הידיים שלי היו למעלה שמנו לב להרגשה מוזרה בידיים- הן היו שחורות ואטומות כאילו האוויר לא יכול היה לחדור את השכבה של השחור. ואם זה לא מספיק גם היו לנו חורים בנעליים בגלל החודים שהיו על השערים. מיד מתוך אינסטינקט קפצתי למטה בצד הנעול ועשיתי בלי לחשוב טביעת יד נמרחת על עמוד מרכזי בשער בכדי להוריד את החומר המגעיל. ויתרתי על הטיפוס.. עוד פעם והלכתי מהר לשער הקודם, עם ידיים שחורות. ידיד שלי החליט כבר שאם הוא הגיע למעלה הוא כבר יעבור. הלכתי לי ברחבת הדשא והפסלים של האוניברסיטה מנסה לא ללכלך את הבגדים בשחור. בסופו של דבר אחרי מאות מבטים חשדניים (יאבא`לה - אם המשטרה תתפוס אותי- אני עלולה לאבד את הוויזה. כך חשבתי- למרות שזה היה בשבוע וחצי האחרון שלי שם). נכנסנו לפאב (הידיד שלי ניגב את הכל- על קירות, עצים והבגדים שלו), שם ניקיתי את הידיים שלי במשך רבע שעה...
את בלפסט האפרורית חובקים הרים ירוקים. מומלץ מאוד לעלות על האוטובוס לכיוון טירת בלפסט ומשם לעלות על שביל שעולה לאחד ההרים, ואז לטפס אל ההר הכי גבוה בסביבה. זו לא עליה קשה ויש שם תצפית מדהימה (וקפואה) על בלפסט והסביבה. גם הירידה בהמשך השביל מאוד נחמדה. שני רחובות מפורסמים הם שאנקיל ופולז שבהם יש את ציורי הקיר המפורסמים מתקופת הצרות. בית הכנסת של בלפסט קרוב מאוד לרחוב שאנקיל. בבלפסט ישנו גם גן חיות ששמעתי שהוא נחמד מהאחראי עלי בקבוצת הגינון-נוי (אני מתנגדת לגני חיות, לכן אני לא הולכת). בבלפסט יש בית אופרה, הצגות, מוזיאונים מסוגים שונים (לא רבים) ובתי קולנוע.
מחוץ לבלפסט לכיוון דרום-מזרח
באנגור (Bangor): מחיר נסיעה ברכבת מ- Seahill הוא 3 פאונד לשני כיוונים, או 1.70 פאונד לכיוון אחד. מבלפסט- 5 פאונד לשני כיוונים פחות או יותר. עשר דקות נסיעה מ- Seahill או כמעט 40 דקות נסיעה מבלפסט (בגלל העצירות הרבות, או פחות ברכבת ישירה). עיירת נמל קטנה-גדולה, בעיקר של בעלי מעמד בינוני. עיירה מאוד לבנה בניגוד לבלפסט. יש שם כמה פאבים ומסעדות, קניון קטן ורחוב ראשי של חנויות. יש שם, לפחות לפי מה שמצאתי, 8 חנויות של יד שנייה לבגדים וחנות ענקית של ספרים יד שנייה. אפשר ללכת לבאנגור מהוליווד ברגל, וזה לוקח שלוש שעות עד ארבע ביום נוח. מ-Seahill זה ייקח שלוש שעות. כל ההליכה היא במסלול די נוח, לפעמים ביער ולפעמים על החוף. השביל ברור מאוד ואם לא פונים לכיוונים שונים ושומרים על הישר, מגיעים בסופו של דבר לבאנגור. בדרך עוברים גם חוף ים עם חול צהוב (לא אבנים כמו בחוף של ה-Camphill) - חוף נחמד שבדרך כלל מלא באנשים. "מלא" נוסח צפון אירלנד - 30 אנשים מקסימום - לא נורא בכלל! עוברים טירות, זכורות לי לפחות שתיים, נחלים ומגרשי גולף (צפון אירלנד מלאה במגרשי גולף!).
הוליווד (Hollywood): מחיר נסיעה ברכבת מבלפסט או Seahill הוא 2 פאונד לשני כיוונים או 1.20 לכיוון אחד. עשר דקות נסיעה. הוליווד היא עיירה באמצע הדרך מה-Seahill לבלפסט. אין בה הרבה מה לעשות. יש בה חנות אורגנית נחמדה ואת Camphill הוליווד, שזו חנות, מסעדה ומאפיה, שם ניתן להשיג בטטות אורגניות מישראל!!! וכל מי ששם, נמצא בקשר עם ה-Camphill שבו אני התנדבתי. יש בהוליווד מספר פאבים מומלצים: the Sea side tavern -שם ביום רביעי הראשון של כל חודש מתאספים כמה נגנים מקומיים וכמעט כל המתנדבים ב- Camphill Glencraig ומנגנים ביחד (מי שיודע) מוסיקה אירית. לפעמים נגנים מארצות אחרות מנגנים מוסיקה מארץ הולדתם. די נחמד! מגיעים לשם מכיוון הים או מכיוון "הסופר" - Tasco. ממשיכים הלאה לכיוון הים, וזהו הפאב שליד המעבר לים. חוץ מביום הזה, הוא לא ממש מיוחד - בעיקר זקנים.
הפאב שנמצא לידו הוא פאב נחמד, שם יש כל מיני ערבים מיוחדים כמו קריוקי, הופעה של להקה מקומית חדשה ועוד... יש שם גם שולחן ביליארד. The Dirty Duck הוא פאב קטן וצפוף אבל גם נחמד. יש שם גם הופעות לפעמים או די ג`יי. אפשר ללכת מה- Camphill ברגל להוליווד וזה לוקח שעה, או אפילו פחות. הליכה נחמדה ברובה וקל ללכת גם בלילה - לפאב וממנו... ההליכה היא לאורך החוף - על שביל. עוברים הרבה בתים של גמלאים עשירים.
Ulster Folk & Transport Museum: תחנת הרכבת Cultra, תחנה אחת אחרי Seahill או 2 תחנות אחרי הוליווד. צריך ללכת קצת ולחצות את הגשר. אלו שני מוזיאונים שנמצאים על שטח ענקי- האחד הוא מוזיאון עם העתקים של בתים איריים מכל מיני תקופות וסוגים והשני הוא מוזיאון לכלי תחבורה ישנים. הביקור במוזיאון יכול לקחת שעות והוא נסגר ב-17:00 הכניסה עולה 4 פאונד לאחד (למתנדבים בחינם).
דאון פטריק (Downpatrick): העיירה של סנט פטריק (הפסטיבל הירוק לכבוד הקדוש הקטן עם עלה התלתן והכובע הגדול). בעיירה יש מרכז מבקרים גדול וחנויות תיירים רבות. כמו כן יש שם כנסייה שבבית הקברות שלה יש את קברו של סנט פטריק, קבר ישן ועתיק שאנשים באים אליו במיוחד בשביל להצטלם.
בעיירה Portaferry ישנו מצפה ומוזיאון ימי של הים האירי עם חווה לגידול כלבי ים עזובים, שם אפשר ללטף כרישי חתול (מתוקים) וחיות ים אחרות- מומלץ! המקום דואג להזרמת מים מן הים 24 שעות ביממה לתוך האקווריומים הגדולים והמרווחים. כלבי הים מגודלים שם עד בגרותם ואז עוזר המקום לשחררם לחופשי בבטחה. כניסה עולה 2-3 פאונד, אולי קצת יותר. אפשר לעבור מעיירה זו במעבורת (ברגל או ברכב) לעיירה בשם Strangford, שאחריה ישנה טירה שהיא חצי גותית (הבעל) חצי בריטית מסורתית (האישה) - Castle Ward, שם ניתן לעשות סיור מודרך בתשלום. אסור להיכנס בלי סיור מודרך. מחירים: מבוגר 5 פאונד, ילד 2.30 פאונד.
Strangford Lough: לא ידוע לי על מחירי נסיעה לאזור. ניתן להגיע רק עם אוטובוס מבנגור או מבלפסט. האגם (שהוא בכלל שלוחה של הים האירי) הוא דווקא לא האטרקציה, אבל מסביבו ישנם כמה אתרים מיוחדים, טירות עם גנים ופסלים. למשל: Mount Stewart House & Gardens- כניסה אל הגנים עולה למבוגר (בפאונדים): 4.20 ולילד 2.20, או כניסה גם לגנים וגם לבית: למבוגר 5.20 ולילד 2.50.
לוך ארן - חלק תחתון: לא ידוע לי על מחירי נסיעה לאזור. אפשר להגיע רק עם אוטובוס מבלפסט, דרי או דונגל (אירלנד) או במכונית. אגם ארוך ויפה קרוב מאוד לדונגל שבאירלנד. כמעט שעתים פלוס מבלפסט. באגם ישנם איים רבים שניתן להגיע אליהן ביאכטות (עולה בערך 3 פאונד לאדם) והמפורסם שבהם הוא White island, שבו מצאו (כנראה) מקדש מהתקופה האפגאנית. כדאי לנסוע למצפה אשר צופה על האגם ולראות את כולו (החלק התחתון שלו).
מחוץ לבלפסט לכיוון צפון-מערב
כביש החוף: הכביש הוא בין בלפסט לדרי (Derry) והוא לוקח כמה שעות, אך הוא מומלץ במיוחד. נופים מדהימים של ים כחול, כפרים ציוריים ועיירות דייג קטנות. כל כמה דקות ניתן לעצור בשוליים מיוחדים ולעשות פיקניק. בכל כפר קטן או עיירה ישנו פיש & צ`יפס, פאב או שניים ומכולת קטנה. בצדדים ישנם פארקים שבדרך כלל באים אליהם מקומיים בני המעמד הבינוני עם ילדיהם בשבתות ובחופשות. כמו כן ניתן לסתות מהדרך ולנסוע ל- גלאנז אוף אנטרים (פרטים בהמשך). באמצע הדרך עוברים עיירה בה מרוכזים כמה ענפי ספורט - גולף, שייט, שחיה ועוד, ומעיירה זו הדרך היא יותר הררית. ישנה דרך שממשיכה בדרך החוף, היא יותר מסוכנת וצרה, אך יפה במיוחד!
קאריקפרגוס (Carrickfegus): מחיר נסיעה ברכבת מבלפסט 4 פאונד לשני כיוונים או 2.20 פאונד כיוון אחד (פחות או יותר). עשרים דקות מבלפסט. אין הרבה מה לעשות שם חוץ מללכת לטירה מימי הביניים עם פסלים של כאילו אנשים שנעצרו בזמן. היא מומלצת בעיקר לילדים, דווקא, אבל זה נחמד לבעלי דמיון רב ואוהבי הרפתקאות. כניסה עולה 3 פאונד. נחמד.
ווייט הד (White head): מחיר נסיעה ברכבת מבלפסט 5.60 פאונד לשני כיוונים או 3.20 פאונד לכיוון אחד (פחות או יותר). חצי שעה עד 40 דקות נסיעה מבלפסט. מומלץ מאוד לנסוע לעיירה הקטנה הזאת רק בגלל המסלול שיש ליד הים, שהולך בתוך סלע ענק עם נקרות ורעש של גלים (סוף סוף, התגעגעתי לרעש הזה). הים של בלפסט שנקרא בעצם "לוך" (כי הוא שלוחה של הים) שקט מאוד, וכמעט ואין בו גלים. יש שם דייגים חובבים וכמה בתים בסביבה. על הסלע-ההר ישנו מגדלור שאפשר לעלות אליו אבל לא להיכנס - זהו שטח פרטי. אפשר לעבור קרוב מאוד אליו ולשבת בתצפית. יש שם בדרך כלל רוח חזקה מאוד. בימים שיש ראות טובה ניתן לראות את סקוטלנד. הכי מומלץ לבוא לשם ולהקשיב לרעש הגלים, הרוח והשחפים שצוללים לים (בלופ...), וללכת לכביש צר שמוביל בסופו של דבר חזרה לעיירה בין בתים של אנשים עשירים שפרשו לגמלאות, מאוד נחמדים ומסבירי פנים. יש שם גם מגרשי גולף ואזור ירוק ירוק.
גלאנז אוף אנטרים (Glens of Antrim): אין אוטובוס ישיר - יש אוטובוס תיירים שלוקח ארבע שעות לכיוון "ג`יאנט קוזוויי" (giant`s Causeway), שעוצר במקום קרוב אבל לא ידוע לי כמה זמן לוקח לאוטובוס להגיע למקום קרוב. מומלץ לנסוע למקום זה עם מכונית או טרמפ. אזור מקסים בין ההרים שמצד אחד חובקים את בלפסט ומצד שני מגיעים עד כמעט באליקאסל - מקום המפגש של הים האירי ושל האוקיינוס האטלנטי ועיירה קטנה. הרבה נחלים, מפלים ונקיקים שרואים אותם זורמים ונופלים מכל הכיוונים. יש גם מרכז מבקרים.
ג`יאנט קוזוויי (Giant`s Causeway): כמו לוך ארן, קשה להגיע למקום וזה סיבוך של רכבת ואוטובוסים, אבל רבים מאוד נוסעים לשם ויש אוטובוס לתיירים שנוסע בכל המקומות היפים שיש במסלול מבלפסט עד ג`יאנט קוזוויי. הנסיעה אורכת ארבע שעות! הסיפור על ג`יאנט קוזוויי הוא על ענק שהתאהב בענקית שגרה באי ליד סקוטלנד, לכן הוא בנה מדרגות בשביל להגיע אליה. גם באי הזה בסקוטלנד נמצאו אותן מדרגות. הסיפור הגיאולוגי הוא שהיתה התפרצות געשית לפני 60 מליון שנה, ובגלל ההתקררות המוזרה, הבזלת התקררה בצורות של משושים, 37,000 במספר, כולל אלה שבתוך המים. המקום מלא בתיירים, אבל שווה מאוד ביקור, גם בשביל לראות את האוקיינוס האטלנטי.
Mountains of Mourne: מחיר נסיעה באוטובוס בלבד (אין רכבת) בסביבות 10 פאונד הלוך ושוב. שעתיים פלוס נסיעה מבלפסט. מדבלין שעה וחצי דרך הכביש המהיר (כביש אגרה עולה 2 יורו- במזומן בלבד). ההרים הכי גבוהים בצפון אירלנד - אזור מקסים מאוד. יש שם הרבה פארקים ומסלולים. כדאי להתייעץ עם אנשים או עם מטיילים לאן ללכת - אפשר גם לשאול בעיירה הקרובה ניו-קאסאל. שם יש אכסניית נוער B&B, פאבים ומספר מסעדות קטנות.
דרי (Derry): עיר מפורסמת מאוד בצפון אירלנד היא דרי או לונדונדרי (Londonderry). אני לא הייתי שם, כך שאני לא יכולה להמליץ עליה, אך שמעתי ממקומיים שהיא לא כל כך מיוחדת.
טיולים מחוץ לצפון אירלנד: יש רכבת מתחנת בלפסט סנטרל לדבלין, כל שעתיים, וחזור בימי חול ב`-ו` (בסוף שבוע זה קצת שונה), והמחיר הוא לכיוון אחד בסביבות 20 פאונד ולשני הכיוונים 30 פאונד. הנסיעה לוקחת קצת פחות משעתיים. אוטובוס יוצא יותר זול, אך זה לוקח שלוש שעות ויותר! מחיר לכיוון אחד בסביבות 11 פאונד ולשני כיוונים 19 פאונד. מדבלין אפשר להגיע לכל מקום אחר באירלנד. מי שרוצה לנסוע לסקוטלנד, לאנגליה, ווילס או צרפת יכול לעשות זאת במעבורת, אבל כיום טיסות הרבה יותר זולות ומהירות. המחירים הם מ-20 פאונד ומעלה. כנ"ל לגבי שאר העולם- טיסות זולות יותר.