הכנות ל"שביל ישראל"

שיקולים לפני המסע

הקדמונת:

 לפני הכל - הבהרה. יש לי נטייה לכתוב בצורה של אמיתות מוחלטות, אני מודה. לכן כבר בהתחלה אני אומר שברור לי שאיך שיונתן ואני עשינו את השביל (כמו שני ילדים עירוניים מרובעים שאוהבים להתלכלך) היא רק דרך אחת לעשות אותו. וזה בדיוק מה שיפה בשביל - שלאף אחד אין מונופול עליו, הוא של כולנו. לכן אתם מוזמנים לקרוא ולהסתייג ולעשות כטוב בעיניכם. אני עדיין אמשיך לכתוב כך...

חוצה ישראל - זה לא הכביש הזה?

לא משנה כמה פעמים אמרנו שאנחנו עושים את "שביל ישראל", האנשים המשיכו לקרוא לו "חוצה ישראל" - דבר והיפוכו. אז לא, למען הסר כל ספק, זה ממש לא הכביש הזה...

בארץ ישנם כ-10,000 ק"מ של שבילי הליכה מסומנים, ולמרות שזה לא פטנט בלעדי שלנו (גם באירופה הם חוגגים) אנחנו בהחלט מחזיקים בשיא ביחס בין שטח המדינה לאורך הכללי של השבילים המסומנים. שביל ישראל הוא שביל טיול רצוף ומסומן באורך 850 ק"מ, הנמתח מדן ועד אילת (ואפילו טיפונת אחרי). אפשר לעשות אותו בכל מיני דרכים: מצפון לדרום או להיפך, ברכב 4X4, באופניים או על חמור, לחלק אותו לסופי שבוע או ללכת את כולו בפעם אחת.

 מכיוון שהאפשרות האחרונה היא מה שאנחנו עשינו, ולדעתי זו הדרך הטובה ביותר לחוות אותו באמת, בכתבות הבאות אני אתייחס אך ורק לצורה הזו. אני מבטיח לכם, שאם באמת תעשו את כולו בבום, הרי שזו תהיה חוויה שתזכרו לאורך כל חייכם. זה שונה בתכלית מכל מה שעשיתם, גם אם אתם טרקרים מנוסים. כי בינינו, מתי בפעם האחרונה הלכתם חודש שלם ברציפות עם עשרים ומשהו קילו על הגב, התקלחתם פעם בשבוע, ישנתם כל יום בשטח ואכלתם את המינימום הנדרש בלבד?

זמנים ומועדים:

ישנן 2 עונות מומלצות לעשות את השביל: ספטמבר-אוקטובר ומרץ-אפריל. מאחר ולדעתי עדיף לעשות אותו מצפון לדרום (הרבה יותר נחמד להגיע בסיום לאילת ולקפוץ אל מימי הים האדום מאשר לסיים בקיבוץ דן, להצטלם ליד בית אוסישקין ולתפוס אוטובוס הביתה...), טוב יותר לבחור בעונה הראשונה, כך תתחילו בצפון כשעדיין לא קר מדי, וככל שתדרימו הסתיו יתפוס את מקומו וכך גם בנגב ובערבה לא יהיה חם מדי. אנחנו התחלנו באפריל וסיימנו במאי, ובמדבר כבר היה לנו חם מאוד.

 לנו לקח לגמוע את כל המרחק בדיוק 42 ימים, אבל אפשר לעשות את זה מהר או לאט יותר (מישהו שאני מכיר לקח לעצמו את הזמן בסבבה ועשה את השביל ב-3 חודשים כשהוא מרשה לעצמו להשאר קצת במקומות מעניינים), בסופו של דבר זה תלוי בכם. קצב ההליכה הממוצע שלנו נע סביב ה-20 ק"מ ליום, למרות שהיו ימים שהלכנו גם כפול מזה (תתפלאו לכמה הגוף מסוגל). אנחנו גם החלטנו שאנחנו הולכים רק 6 ימים בשבוע ובשבתות נחים לגמרי. לטעמי זה מומלץ - המנוחה הזו טובה לגוף ולנפש וגורמת למסע להראות פחות כמו מירוץ נגד הזמן.

עם מי ללכת?

אחד הדברים החשובים ביותר הוא מי הוא בן זוגכם למסע. יונתן ואני חברי נפש עוד מהיסודי, עובדה ששירתה אותנו נאמנה במהלך השביל. כשאתה עושה את זה עם מישהו שאתה מכיר כל כך טוב אתה יודע שיש לך על מי לסמוך ועל מי להשען בנקודות משבר (והיו כאלה כמובן) וגם סתם עם מי לדבר כשקצת משעמם. זה בכל זאת מאוד אינטנסיבי להיות רק שניכם כל יום כל היום. לכן לדעתי מוטב לנסות לשכנע את החברים שלכם, לפני שאתם מחפשים שותפים שאתם לא לגמרי מכירים באינטרנט. מה שכן, אם אתם בכל זאת נעזרים ברשת בשביל למצוא שותפים, אולי כדאי לנסות ולהרכיב חבורה גדולה יותר מאשר זוג.

 לטעמי נחמד יותר לעשות את השביל בחבורה קטנה, נאמר ארבעה אנשים, אבל בכל מקרה כדאי לשמור על מספר זוגי. לגבי אלה שרוצים לעשות את השביל לבד - פגשנו כמה כאלה, חלקם במצב נפשי משונה. לי זה נראה קצת לא בריא לנפש, מאחר ופרקי זמן ארוכים הולכים לבד באמצע שום מקום, וגם אין מי שידרבן אתכם כשקשה לכם, אין מי שיבשל כשלכם אין כח, אין מי שידאג לכם כשתתגלגלו מהר כרבולת ותפתחו את שתי הברכיים וגם אין מי שיחלוק אתכם את החוויה אחרי שכל זה יסתיים. בקיצור, לא כדאי לבד, לדעתי.

כושר פיזי?

עבורי, הנושא הזה היה חלק מאוד מאיים לפני שיצאנו לדרך. אני זוכר איך חלפנו בנסיעה לקריית שמונה על פני המירון והתבור וחשבתי לעצמי - איך לעזאזל מטפסים על אלה? מסתבר שזה לא נורא כל כך. למען הסר ספק, שנינו, יונתן ואנוכי, בוגרי יחידות ג`ובניקיות למהדרין ומעולם לא עסקנו ברצינות בספורט. בקיצור - שתי פדלאות ממוצעות. בשורה התחתונה, כך גילינו, כח הרצון שלכם חשוב מן הכח הפיזי. נכון, זה לא קל בהתחלה. צפו לזה שבשבוע הראשון יכאב לכם במקומות כאלו שלא ידעתם בכלל שיש לכם, אבל זה עובר, הגוף מתרגל וההליכה נעשית פשוטה ונעימה.

 בקיצור - לא צריך להיות בכושר פיזי מי יודע מה, אבל צריך להיות מוכנים לקריעה. אפשר, אם רוצים, לנסות ללכת מרחקים קצרים (נניח 10 ק"מ) עם משקל מסוים על הגב (רצוי עם אותם הנעליים והתיק שתלכו איתם בשביל) ולראות איך זה, למרות שקשה לגזור מזה מסקנות, כי כשאתם צועדים בשביל אתם מחוייבים לו לגמרי, מה שהופך את כל החוויה לאחרת. דעו שגם יונתן וגם אני השלנו מעצמנו קרוב ל-10 ק"ג עד סוף הטיול, ככה שזה גם טוב לדיאטה!

לתחילת הכתבה

תכנון המסלול

חשוב חשוב חשוב! אנחנו השקענו שבוע רק בלשבת על כל המפות, לסמן את כל תוואי הליכה, לחלקו לימים, לסמן נקודות של מים, יישוב ולינה, איפה מבלים את השבתות וכו`. בסופו של דבר, כמו בכל תכנון, הביצוע יצא קצת שונה, אבל זה חשוב מאוד להשקיע בו מספיק זמן בשביל להכיר את השביל טוב יותר, לדעת איפה אתם הולכים, איפה ישנן נקודות בעייתיות מבחינת מים למשל, איפה נוח יותר לבלות ימי מנוחה וכו`.

 חלק מהתכנון הזה, למי שרוצה לעשות לעצמו שירות טוב, יהיה להחליט איפה אתם צריכים מים ואין לכם ואז לנסוע ולהטמין שמה מים. אנחנו, אמנם, לא עשינו את זה, אבל לדעתי זה שווה את ההשקעה. זה רק דורש זמן ורכב שטח, או חבר טוב בחברה להגנת הטבע או משהו כזה. יתר פירוט בהמשך. אל תזלזלו בקטע תכנון השביל - ככל שתתכננו ותכירו אותו טוב יותר, כך ייטב לכם בהליכה עצמה.

מסדר ציוד:

זה, בעצם, מה שכולם רוצים לדעת - מה צריך לקחת? אין שום בעיה, מיד אפרט, אבל לפני זה, עוד הקדמה קצרה: כל שביל ישראל שלנו היה נראה שונה בתכלית בלי משקל על הגב. מדי פעם, כשחלפנו על פני קבוצות מטיילים, הבטנו בתיקים הקטנים והקלילים שלהם ואכלנו את הלב. המשקל על הגב יכול להפוך כל שטות לבעיה מסובכת: לדלג על אבנים כדי לחצות נחל, להתכופף לקשור את השרוך, לרדת במדרון חלק ותלול או סתם להתכופף מתחת לענפי עץ נמוך במיוחד. לכן, זה נשמע בנאלי אבל זה כל כך נכון - כמה שפחות משקל יהיה על גבכם, כך תהנו יותר. זו משוואה פשוטה שחשוב לזכור.

 או קיי, אז ככה:

• תיק - רצוי תיק טוב בנפח של 70 ליטר בערך (אנחנו הלכנו עם גרגורי קטמאי 70+10 וצברי`ס 60+10) שמסוגל להחזיק 20+ ק"ג לאורך זמן מבלי להקרע ומבלי לגמור לכם את הגב. לא חייבים להתפרע ולקנות את התיק הכי טוב שיש, אבל מי שמתכנן מסעות נוספים ואוהב את הגב שלו בריא, שישקיע וזהו. אתם תברכו את עצמכם אחר כך. אם קיים חשש לגשם במהלך ההליכה, אל תתקמצנו וקנו כיסוי גשם לתיק (רצוי כיסוי חצי ולא מלא - נוח יותר ללכת איתו) אבל שיהיה קל. לנו היה יום גשם רציני אחד בסה"כ, אבל גילינו שלישון אחר כך בשק"שים רטובים ובגדים רטובים זו חוויה שמוטב לשכוח.
  
• נעליים - נעליים טובות להליכה ואטומות למים ונושמות (אנחנו הלכנו עם LOWA וגרמונט מעור במקשה אחת אטומות למים). תשקיעו בנעליים שלכם, כי כל המשקל שיש לכם על הגב בסופו של דבר יורד עד לכפות הרגליים. כך או כך, אל תעזו לצאת לשביל בנעליים חדשות לגמרי! אם קניתם נעליים במיוחד לשביל, לכו איתם והרבה לפחות 3 שבועות לפני היציאה. אנחנו כמובן לא עשינו את זה והנעליים פשוט גמרו לנו את הצורה בתקופת ההסתגלות.
  
• מים - ככל שתדרימו המים יהפכו להיות הדבר החשוב ביותר שעל גבכם. בצפון מספיקים 3-4 ליטר לאדם ליום (ואפילו פחות) כולל שתייה ובישולים, ובדרום (בעיקר אם אתם באפריל-מאי) כדאי לבנות על 9-12 ליטר לאדם ליום (אנחנו סחבנו 9 ליטרים כל אחד, אבל ויתרנו לחלוטין על בישולי שדה ואכלנו רק אוכל יבש והמים הספיקו...). דעו לכם שזה המון משקל ולכן, בדרום, מוטב להטמין מים או לדאוג שמישהו יעשה את זה או יביא לכם מים לנקודה מסוימת. בשביל להטמין מים בעצמכם אתם צריכים רכב שטח, ארגז עם בקבוקי מים ואת חפירה. תטמינו היכן שאתם בטוחים שלא רואים אתכם וכך לא יגלו את המים שלכם בטעות, אולם אתם תוכלו לאתר אותם בלי קושי אחר כך.
  
   דרך נוספת היא לתאם עם מישהו (חברים או פקחי שמורות הטבע או מדריכים מבתי ספר שדה) שיטמינו לכם מים כמה ימים לפני שתגיעו לשם. זה סיכון מסוים, כי הם לא תמיד יכולים או רוצים, אבל זה עדיף מכלום. איך לסחוב את המים? אני ממליץ בכל פה על בקבוקי 2 ליטר של עין גדי וחוץ מזה - שק מים עם צינור שתיה שתקנו בחנות. אין לכם מושג כמה זה נוח. אפשר לשתות תוך כדי הליכה ולא חייבים לעצור ולהוריד את התיק. חסרון הוא שבשיטה הזו אין מעקב אחרי כמות המים שנשארה לכם, אבל מתרגלים לזה די מהר.
  
• אוכל וכלי בישול - עשו חסד לעצמכם ואל תתפרעו. אני זוכר איך ביום השני, כשחלף על פנינו בחור שעשה את השביל וצחק כשראה כמה אוכל אנחנו סוחבים, פשוט זרקנו כמויות לפח. בעיקר כשאתם בצפון ובמרכז, אין שום בעיה להצטייד במזון, לכן אין סיבה לסחוב הרבה. אנחנו היינו אוכלים פרוסה עם שוקולד או פתי בר וכוס תה בבוקר, חטיף ב-10, ארוחת צהריים מבושלת באמצע היום (ספגטי או אורז) עם לחם וקבנוס או לוף ושוב פרוסה וכוס תה בערב. זה לא הרבה, אבל זה או זה או להכביד על הגב (פגשנו 3 חבר`ה שהלכו עם תיקים של כמעט 30 ק"ג אבל בישלו לעצמם ארוחות מלכים!). אל תקחו קופסאות שימורים, הן סתם כבדות. לא כל כך משנה איך תתארגנו בסוף על האוכל, הנה כמה טיפים חשובים:
  
  • הקפידו שכלי הבישול יהיו מעטים, פשוטים וקלים (אפילו ישנים כאלה מאלומיניום).
    
  • עדיף לחס לא פרוס - הוא שומר על הצורה שלו טוב יותר ולא מתפורר.
    
  • ישנם חטיפי מזון (בסגנון CHEWY) שנקראים SUNBAR (של חברת SUNRIDER) - אם לא אכלתם אף פעם מזון סוסים דחוס, אין לכם מושג מה זה! אני צוחק - הם מאוד מזינים ומשביעים ונותנים ממש דחיפה לגוף עד הצהרים - מומלץ!
    
  • פינוקים: זה מה שיעלה לכם את המוראל - קצת תבלינים, אולי קטשופ של הבורגראנץ`, שקדים או אגוזים, אפילו סוכריות מנטה. מה שאתם אוהבים, קחו קצת ופשוט תהנו.
    
  • גזיה: חפשו גזיה מתפרקת עם מיכל מתברג וקחו בלון ספייר. אתם תזדקקו לו.
    
  • אנחנו במדבר ויתרנו לגמרי על כל הבישולים ובמקומם העמסנו עוד מים ואכלנו שבוע שלם לחם, שוקולד וקבנוס. זה קצת מעייף ומשעמם, אבל זה היה או זה או הגב, כי על המים אי אפשר לוותר.
    
    לתחילת הכתבה
    
    
    
• אוהל, כילה ושק"ש - כשתצעדו בשביל, תבינו עד מהרה שאתם כמו צבים - סוחבים את כל הבית שלכם על הגב. אם אתם בשניים או יותר, קחו אתכם אוהל והתחלקו במשקל. זה נחמד לישון תחת מחסה, במיוחד כשקר בצפון או אם יורד גשם. כשתגיעו למדבר ויהיה חם, תוכלו להשאיר אותו איפהשהו (נגיע לזה) - הרשו לי לספר לכם, שבניגוד למה שתמיד אמרו לי, במדבר חם ביום וחם בלילה. אני ישנתי בשק"ש פתוח רק עם תחתונים והתפללתי לקצת רוח...
  
   קחו שק"ש פשוט וקל, לא פוך ולא נעליים, ותדאגו שיהיה לו שק כיווץ טוב שיחסוך לכם מקום בתיק. קחו מזרן פשוט וקל - זה כמעט ולא שוקל כלום וזה אמנם לא עושה את האדמה ליותר נוחה אבל זה מבודד מפני הקור שלה. אם אתם בלי אוהל - קחו כילה. אין לכם מושג כמה יתושים וזבובים יש בעולם ובעיקר בטבע, וכילה יכולה להיות ההבדל הקטן בין שינה טובה ללא שינה בכלל. אם יש לכם אוהל, תדאגו שהוא פשוט וקל ושיש בו רשת.
  
• ביגוד - עצה ראשונה - השקיעו כסף, זה ישתלם לכם. למה הכוונה?
  
  • מכנסי ניילון שמתקצרים עם ריץ` רץ` - הם קלים ונוחים, מתייבשים נורא מהר ובעיקר חוסכים זוג נוסף (בסביבות ה-250 ¤).
    
  • גרביים טובות להליכה - הן פשוט מדהימות! קצת יקרות (משהו כמו 70 ¤ לזוג) אבל פשוט עושות את העבודה ולא מתבלות במהירות. קחו 2 זוגות ולא יותר.
    
  • שתי חולצות טריקו קצרות, אפשר גם אחת. בעצם, עדיף אחת.
    
  • שנים שלושה תחתוני בוקסר נושמים, רצוי מכותנה.
    
  • גופיה ארוכה או פליס עם כובע, טובים מאוד לצפון כשעדיין קר. בדרום וותרו עליהם!
    
  • מגבת שטח - הן קלות מאוד ומתייבשות במהירות, אבל מי מתקלח בכלל? (אנחנו התקלחנו בסה"כ פעם בשבוע). שנית, הן לא ממש מנגבות משהו ובאופן כללי לא שוות את הכסף.
    
  • סנדלים - חובה! אפשר ללכת איתם במים ובעיקר בערב, בסוף יום ההליכה, לתת לרגליים לנשום קצת. אנחנו לקחנו סנדלי שורש מהסוג הפשוט ביותר (80 ¤).
    
  • כובע רחב שוליים וסופג זיעה.
    
  • זהו! אל תקחו גרם נוסף!
    
    לתחילת הכתבה

    מה עוד חובה לקחת

• ציוד צילום - אם תקחו את הניקון F-75 שלכם ושתי עדשות, פשוט תקללו את עצמכם כל הדרך. מצד שני, חשוב לצלם, אז מה עושים? לוקחים מצלמת פוקט טובה, דואגים שהבטריה שלה חדשה (מניסיון) וכמה פילמים בודדים, משפצ"רים אותה לתיק וזהו. אם אתם כמה אנשים, אחד יכול לקחת מצלמה והאחרים כבר יפתחו ממנו.
  
• מפות ומדריכים - "מדריך מפה לשביל ישראל" של צבי גילת הוא המדריך מספר 1 לשביל! אפשר כמובן בלעדיו, אבל הוא מומלץ בחום. הוא טוב ונוח ויש בו מפות (כלליות) שגרמו לנו כמעט ולא להשתמש במפות סימון השבילים. בעיה אחת עם המדריך הזה היא שהוא לא ממש פונה לאנשים שסוחבים משקל כבד על הגב. גם אתם, אני בטוח, תמצאו את עצמכם מקללים את צבי גילת על כל "עלייה מתונה" שהוא מתאר או על כל פעם שהוא כותב את המילה "במהרה". אבל בסך הכל, זה מדריך מעולה. הקפידו להשיג את המהדורה המעודכנת (השלישית?) משום שהשביל השתנה מאז המהדורה הראשונה!
  
   מפות סימון שבילים הן עזר חשוב, אם כי לא חיוני, אם יש לכם את המדריך. הן טובות בעיקר לתכנון המסלולים וכשמתברברים. לא כל המפות נחוצות. אתם צריכים רק את מספרים: 1-4, 7, 9, 11-12, 14-15, 17-20. אל תניילנו את כולן אלא רק את אלה שתשתמשו בהן הרבה, זה חוסך משקל. המפות יקרות, אנחנו השגנו אותן בדרכים לא דרכים מפה ומשם. עוד עצה - ממש לא צריך לסחוב את כל המפות בבת אחת. עשו זאת כך שבנקודות מסוימות יפגוש אתכם מישהו ותוכלו להחליף מפות, אחרת זה פשוט כבד מדי.
  
• ציוד עזרה ראשונה - לא לקחת יותר מדי, אתם בכל זאת בארץ, ולקחת בכמויות קטנות מכל דבר. הדברים שאנחנו השתמשנו בהם בעיקר: משחת חיטוי לפצעים ושלפוחיות, פלסטרים, פולידין, ובהתחלה גם קצת משחה נגד שפשפות. בשורה התחתונה - אתם צריכים משהו לטפל בשלפוחיות שלכם (בעיקר מחט וקצת חומר חיטוי - פשוט לפוצץ אותן!), בשפשפות שלכם (תתפלאו, לא רק במפשעה אלא גם בגב ובכתפיים) ופחות או יותר זהו. אנחנו לא השתמשנו לא באקמולים ולא בקרם שיזוף, אבל כל אחד עם הבעיות שלו. תחבושת אלסטית נגד קרסול נקוע תהיה רעיון חכם. אגב, כל הוולטרנים והמשחות נגד יתושים לא שוות כלום.
  
• ציוד נלווה -
  
  • פנס טוב אבל קל (למאגלייטים יש נטייה להיות כבדים) וסוללה רזרבית.
    
  • עט ומחברת כלשהי (קלה) לרשום יומן מסע.
    
  • קצת חוט שפצור, בעיקר בשביל לעשות ממנו חבל כביסה.
    
  • סכין כלשהו - לא חובה אבל עוזר. תדאגו שיהיה קל.
    
  • קצת חומר בערה, אם בא לכם לעשות מדורה.
    
  • ספר קל (ממש קל) לזמן הפנוי בשבתות.
    
  • פלאפון (כבוי) למקרה חירום + מטען. אנחנו לא נזקקנו לסוללה רזרבית והשתמשנו בו על טהרת ה-SMS בלבד.
    
  • כלי רחצה, כמה שפחות. מעט משחת שיניים. לא צריך דאודורנט (ממילא תסריחו) ואנחנו לקחנו דוגמיות של סבון ושמפו מבתי מלון. תשכחו מכלי גילוח.
    
  • קצת סבון כביסה.
    
  • תעודת זהות (שימושית במקרה של מג"בניקים עצבניים, מניסיון).
    
  • ספריי נגד ריח (ובקטריות) לנעליים - אין לכם מושג כמה מסריחות הן יכולות להיות.
    
  • שקיות אשפה.
    
  • כסף ועלויות - אני לא מחשיב כאן את כל עלות הציוד והנסיעות לקרית שמונה וחזרה מאילת. משום מה, כשפגשנו אנשים בדרך הם תמיד שאלו כמה מזומן יש עלינו. מה זה משנה? גם אם היו עלי מיליון דולר, מה הייתי יכול לקנות איתם באמצע המדבר? קחו כרטיס אשראי וממש מעט כסף מזומן, רצוי בשטרות כי הם יותר קלים. אנחנו הוצאנו בין 500-800 ¤ בסך הכל על כל ההצטיידויות בדרך, אבל ממש לא התקמצנו. אפשר הרבה פחות אם רוצים.
    
    לתחילת הכתבה

    עצות נוספות

מסדרים את התיק:

 אתה אף פעם לא בטוח איך בדיוק צריך לסדר את התיק - כבד למעלה, באמצע, בצד? בסוף התיק נשאר כבד בכל מקרה. . בגדול, את השק"ש שמים הכי למטה, מזרון קושרים מחוץ לתיק, בקבוקים בצדדים וכל השאר כבר מסתדר איכשהו מעצמו. מהר מאוד כבר תסדרו את התיק בעיניים עצומות. עצה קטנה: תשיגו כמה שקי כיווץ וסדרו בהם את הדברים - שק לאוכל, שק לבגדים, שק לכלי שפצור ורחצה או כל השאר. זה מאוד נוח ומסדר את החיים (והתיק) בקלות וביעילות. אם בתיק שלכם ישנו תא עליון עם ריץ` רץ` שנגיש תוך כדי הליכה, שימו בו מפות ואת המדריך וכל דבר אחר (משקפי שמש?) שנחוץ לכם ב"שלוף".

טלפונים חשובים:

• הוועדה לשבילי ישראל (דני גספר): 6388719-03 ישמחו לעזור לכם בכל שאלה לפני המסע.
  
• הרכיבו רשימה של בתי ספר שדה או פקחי שמורות הטבע שנחוצים לכם במהלך הדרך.
  
• חדר המצב של משרד החינוך: לכל מקרה חירום במהלך הדרך.

בטחון ובטיחות:
 באופן כללי, תוואי השביל עובר כל הזמן בתוך שטח מדינת ישראל פרופר, דהיינו מחוץ לקו הירוק. לאחרונה, נעשו כמה שינויים שהרחיקו את תוואי השביל (כפי שאנחנו עשינו אותו) מאזור טייבה-טירה במרכז, זאת בעקבות העובדה שמטיילים רבים שעשו את השביל בשנים האחרונות פשוט חתכו באיזורים האלה והלכו לאורך השדות באזור השרון עד שהתחברו בחזרה אל השביל באזור כפר סבא. בשל העובדה הזו, אתם מוכרחים לקנות (אם כבר) את המהדורה המעודכנת ביותר של המדריך וכן להשיג מפות כמה שיותר מעודכנות. אנחנו לא נשאנו איתנו שום נשק למרות שאנחנו מכירים מישהו שקיבל אישור מצה"ל לסחוב את ה-M16 שלו. בגדול, זה נראה לי מיותר, לא נוח, ובעיקר לא קשור לכלום.

איפה ישנים?
 תכירו, אמא טבע הופכת להיות ביתכם. זה אמנם לא ממש לפי הכללים של רשות שמורות הטבע וכאלה, אבל לא ישנו רק בחניוני לילה. השתדלנו לישון בצפון בתוך יישובים או ממש בסמוך אליהם (כשלא נתנו לנו לישון בפנים), ובדרום ישנו או בחניוני לילה או פשוט היכן ששקעה השמש. נסו לתכנן כך (בצפון זה קל יותר) שתשנו בנקודה שבה יש מים שתוכלו להשתמש בהם. השתדלו לא לישון על פסגות חשופות או בואדיות כי קר בהם בלילה בגלל הרוח. חוץ מזה, לישון בשיפוע זו חוויה משעשעת למדי, למרות שקשה לקרוא לזה ממש "שינה".

זמן מדבר:

בערך אחרי שתעברו את קו ערד, אתם כבר באמת תכנסו למדבר. מרגע זה, בערך, הטיול שלכם משתנה לחלוטין. אנחנו הרגלנו את עצמנו לזמן מדבר, כלומר: קמים לפני עלות השחר, מתארגנים ויוצאים לדרך ממש עם אור ראשון. מנסים להספיק לדפוק קילומטרז` עד שנהיה חם מדי (שזה לרוב בין 11:00-16:30) ואז תופסים צל (אם יש) להפסקת צהרים ולא זזים עד 16:30 לערך ואז מחדשים הליכה עד ששוקעת השמש (בסביבות 20:00 במאי). כך יש בערך 8 שעות הליכה ביום עם הפסקה באמצע וזה תמיד הספיק לנו.

 טיפ חשוב! ההפסקה בשעות החמות יכולה להיות הסיוט הכי גדול שלכם אם אתם לא מאורגנים כמו שצריך (אסור לאכול, אסור לשתות ואסור לזוז ויש מיליון זבובים! זה כמו יום כיפור ואפילו יותר גרוע!). לכן, עדיף לתכנן את המדבר כך שנקודת המים שלכם (ורצוי גם צל) תהיינה דווקא בהפסקות הצהריים ולא דווקא בלילה, כך יהיה לכם יותר נוח להעביר את השעות האלה. נרחיב יותר בכתבה הרלבנטית (יש אפילו כמה קטעים מצחיקים, לא להאמין...).

סימון השביל:

 בגדול, השביל מסומן כהלכה כמעט לכל אורכו, אבל זה באמת רק בגדול. ישנם מקומות (זה תלוי גם בעונה, אם יש עשבייה שמסתירה) בהם הסימון לא מוצלח כל כך, או שמחוק ואפילו מבלבל. בנוסף, באזור המרכז, באזור כביש 6 הנוראי, ישנם מקומות שזה סיוט ממש. מעבר לכל מיני מקומות שצריך לזחול בתעלות ביוב מתחת לכביש (!) ישנם קטעים שלמים של עבודות שפשוט העלימו לגמרי את השביל והסימונים. תדאגו, אם כך, שהמפות והמדריך שלכם, לפחות בקטע הזה, הם המעודכנים ביותר שיש. וטיפ כללי: אם התברברתם, עצרו וחזרו לסימון האחרון שראיתם בוודאות והתחילו שוב. זה תמיד עובד וזה עדיף על להמשיך ולהתברבר (למרות שכמובן נורא מבאס לחזור אחורנית, בעיקר אם זה בעלייה).

ספונסרים:

 לארגן מישהו שיספנסר אתכם יכול להיות רעיון מעניין שיוסיף קצת צבע לעסק ואולי אפילו יחסוך לכם קצת כסף.

טיפים כלליים:

• השאירו בבית תכנית מסע כללית בחלוקה לימים או שבועות, כך שיוכלו לעקוב אחריכם בגדול.
  
• נסו לתכנן את ימי המנוחה כך שתהיו במקומות נעימים, אפילו במחיר של סטייה קטנה מהשביל - למשל על הכנרת או על חוף הים, או אפילו אצל חבר, רק לא בבית - זה יוציא אתכם מהשוונג.
  
• תכננו כך שבנקודות מסוימות תוכלו למסור ולקבל ציוד (למשל מפות, פילמים, בלוני גז וכד`) ואז תוכלו לסחוב פחות ולהנות יותר.
  
• כשהגענו לאזור ממשית, תפסנו טרמפ לדימונה והשארנו במתנ"ס של העיר, באישור כמובן, הרבה ציוד שלא היינו צריכים יותר ובמקומו העמסנו מים. כל פתרון מהסוג הזה יכול להיות שימושי. כמובן שדאגנו שמישהו גם יאסוף משם את הציוד...

ממש לפני היציאה:

איך שלא תסתכלו על זה, לעשות את השביל במכה אחת, מההתחלה ועד הסוף, זה טריפ לא רגיל. כל אחד מסיבותיו הוא. אחד בשביל האתגר הפיזי או המנטלי, אחד בשביל לראות את הארץ קצת אחרת ואחד סתם כי ככה בא לו. לא משנה מה הסיבה שלכם, אתם צריכים להיות גאים בעצמכם, לפני היציאה, במהלך הדרך וכמובן בסופה. גבשו לכם את העקרונות שלכם (נניח, לא לתפוס טרמפים בכלל או להתרחץ כל יום או כל מה שיעלה על דעתכם) ונסו לדבוק בהם ולהגשים חלום.

כשתפגשו בדרך אנשים ותאמרו להם שאתם הולכים ברגל מדן ועד אילת, שימו לב להבעת הפנים שלהם: חלקם ירימו גבה, חלקם יחייכו וישבחו אתכם וחלקם ישאלו בפשטות "למה?", אבל איש מהם לא יישאר אדיש, שכן אתם הולכים לעשות מסע גדול, מסע כביר ממש. אל תוותרו לעצמכם ואל תוותרו על הפינוקים הקטנים שלכם ותאהבו את ההליכה. ואל תדאגו, כפי שאמר מישהו שפגשנו בדרך - "היקום יחלץ לעזרתכם". לפעמים, זה ממש ככה.

 בהצלחה!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

• אסיה