עפתי לתרמילאים

פורט פורטל ויער קיבלה או ``ליל הנמלים``

יער קיבלה הוא יעד אטרקטיבי מאד במערב אוגנדה, בו יוצאים לחיפוש שימפנזים. אלא שלפני שפוגשים את היונקים, תהילה ומוסא נאלצים להתמודד עם בעלי חיים קטנים יותר וטורדניים הרבה יותר - נמלי האש הנשכניות - על כך בכתבה שלפניכם.
אנונימי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: פורט פורטל ויער קיבלה או ``ליל הנמלים``
© רתם סוננברג

בדרך לפורט פורטל

ביום חמישי אנחנו מגיעים ל- bus park של קמפלה בדרכינו לפורט פורטל. אנחנו מגיעים רבע שעה לפני שהאוטובוס יוצא כדי לתפוס מקום ומחכים שעה וחצי עד שהאוטובוס מואיל בטובו לצאת לפורט פורטל.אנחנו מתחילים להבין את מה ששכננו לספסל הגדיר כ- ``אפריקה טיים``. יש שעת יציאה מוגדרת לכל אוטובוס ובכל זאת האוטובוס לעולם לא ייצא בזמן ושום ניסיון שלנו להבין את זה - לא יעזור. כנהוג בחלק זה של העולם כל דבר הולך על מי מנוחות וזמן אפריקה הוא פרק זמן שיכול להיחשב נצח לתייר המערבי. סוף סוף אנחנו יוצאים לדרכנו לעבר היעד הבא: פורט פורטל.

 הדרך לפורט פורטל עוברת דרך שדות ירוקים פתוחים. שכנינו לספסל לא מפסיק להתנצל על הכבישים הרעועים, האוטובוס המתפרק והמושבים הצפופים. הוא מסביר שהם לא "מתקדמים כמונו". אנחנו מסבירים לו שהוא לא צריך להתנצל ושגם בארץ שלנו יש הרבה דברים "מפגרים" כמו באוגנדה ושיסתכל על הדברים הטובים בארצו, כמו למשל השדות הירוקים שחסרים כל כך אצלנו. מדי פעם האוטובוס נעצר ועל החלונות עטים עשרות רוכלים. אנחנו מסתפקים בקניית chapatti (מין מלוואח מקומי), אך שאר הנוסעים לא מסתפקים בחטיף קל וקונים שיפודי עוף או עוף שלם!!! אנחנו ממשיכים לנסוע כשמסביבנו נשמעת סימפוניה של קולות לעיסה ומציצת בשר.

לפורט פורטל אנחנו מגיעים כעבור 5 שעות וממהרים למצוא matatu ליער Kibale מרחק קצר משם. המיניבוס עושה סיבובים בכפר כדי להעלות עוד נוסעים (למרות שכל המושבים תפוסים) ורק שהוא מתמלא עד קצה היכולת (24 נוסעים שהקיבולת הרגילה היא 10 נוסעים) אנחנו יוצאים לדרך. הנסיעה אורכת כשעה ועוברת בדרך יפיפייה שבצידה שדות תה ומדי פעם בקתה ממנה מנופפים אלינו ילדים לשלום (שאליהם אנחנו לא יכולים לנופף חזרה כי ידינו מחוצות...). אנחנו בוחרים לא לרדת בשמורה, אלא להמשיך לאכסניה בכפר סמוך עליה שמענו מתיירת אוסטרלית שהתלוותה אלינו לנסיעה בmatatu. אנחנו מגיעים למלון שהוא בעצם כמה חדרים קטנים בתוך בקתות באמצע שום מקום. בעל המקום נסע לביתו שברואנדה והשאיר שם שתי בנות אוסטרליות שישמרו לו על המקום, טבח ובחורה צעירה בשם ריטה שמביאה סחורה ומים מהכפר הסמוך (שנמצא במרחק של חצי שעה מהמקום). במלון אין מים זורמים וחשמל והמים מגיעים למלון מהכפר הסמוך. אנחנו אוכלים ארוחת ערב מעולה שהטבח מכין לנו, בחברת שתי הבנות ועוד בחור אמריקאי בשם Nat. אנחנו מתחילים להרגיש את העייפות של יום הנסיעות ואחרי משחק קלפים קצר אנחנו מחליטים לפרוש לישון.

לתחילת הכתבה

נמלי האש משתלטות על העולם

מצוידים בפנסים, יצאנו לחפש את השירותים. אני הספקתי לפתוח את דלת הצריף ולגלות חור מצחין, שאמור לשמש כשירותים, כשפתאום מוסא התחיל לצעוק, לקפץ ולקלל כאילו דרך על גחלים. ניסיתי להבין מה קרה לו ונבהלתי מהדרך שבה הוא קיפץ והרביץ לעצמו בכל הגוף. בדיוק כשהחלטתי שהחבר שלי השתגע לגמרי התחלתי להרגיש דקירות חדות בכל הגוף ותפסתי פתאום שמיליון נמלים מטפסות לי על כל הגוף ונושכות אותי בכל מקום. ברחנו בצעקות חזרה לחדר עם אור, שם גיליתי שמיליון נמלים שורצות לי על כל הגוף . כנראה שגם הבנות נבהלו כי הן התחילו להכות בנו כדי להוציא את הנמלים. חיפשנו מים כדי לשטוף אותם מהגוף, אבל כמות המים הקטנה בגיגית שכנעה אותנו לחסוך בהם. נכנסנו לחדר וניערנו היטב את הבגדים עד שכל הנמלים יצאו.

פחדנו שהכנסנו נמלים לחדר ולכן אחרי שנרגענו קצת עברנו לישון ב- Banda, בקתה עגולה עם גג מקש. רק אחרי שהשתכנעתי שאין עלי עוד נמלים הסכמתי לכבות את הנר וללכת לישון ,לא לפני שלבשתי גרביים ומשכתי אותם מעל למכנסיים כדי שלא יכנסו משם נמלים ואחרי שהכנסתי גם את החולצה למכנסיים נכנסתי לתוך שק השינה ועטפתי את עצמי כמו מומיה, למרות שהיה חם מאוד באותו לילה, לא רציתי להשאיר לנמלים סיכוי לחדור שוב לעורי. שכבתי בחושך וניסיתי להירדם רק שכל הזמן הגוף שלי גרד ולא ידעתי אם שוב מטפסים עלי או שאני בעצם מדמיינת הכל. מוסא ניסה לשכנע אותי פשוט ללכת לישון ולשכוח מהכל.

ניסיתי שוב להירדם,כשאני שומעת פתאום גשם שמתחיל לרדת והתחלתי להרגיש כאילו הטיפות מטפטפות אל תוך השק"ש שלי. אחרי כמה דקות לא עמדתי בזה יותר והדלקתי פנס כדי לראות מה קורה. כשראיתי מה מתרחש צרחתי צרחה חזקה מאוד שנשמעה עד לכפר הסמוך לפחות! הטפטוף אותו שמעתי היה באמת גשם אבל גשם של נמלים!!! הנמלים מילאו את המיטה, אבל לא הצליחו לחדור אל תוך השק"ש. המקום היחיד שהיה חשוף היה הפנים שלי ופתאום הרגשתי עקצוצים נוראיים בשיער כשהתזוזות שלי ניערו את כל הנמלים והרגשתי שאני מותקפת על ידי נמלים. מוסא התעורר ונבהל גם הוא למראה הנמלים שהשתלטו על הבנדה.

 ברחנו מהחדר במהירות והרגשנו ממש כמו בסרט אימה, רק שבמקום לברוח מרוצח סידרתי אנחנו בורחים מנמלים... כל "המלון" התעורר מהרעש שהקמנו ושוב הבנות ניסו לעזור לי לנער מעלי מיליוני נמלים שהפעם הגיעו באמת לכל מקום בגוף. אני לא יכולה לתאר את ההרגשה הנוראית של נמלים שמטפסות לי בשיער ובתוך התחתונים ועד עכשיו אני לא יודעת מה היה יותר נורא, הכאב עצמו של הנשיכות או עצם ההרגשה שנמלים השתלטו לי על הגוף. אחרי שהתפטרנו מרוב הנמלים ישבנו להירגע, ונאט הבחור האמריקאי הלך לראות מה קרה וחזר לדווח שכל האזור מהשירותים ועד לחדר שלנו מכוסה בנמלים. לא הבנתי איך תוך פחות משעה הצליחו הנמלים לכסות אזור כה גדול ומאיפה הם בכלל הגיעו? התחלנו לצחוק על העניין כולו והרגשנו ממש כמו בסרט, כמו הדברים המוזרים האלה שקורים לך ואתה לא מאמין שהם מתרחשים באמת. נאט הלך להוציא את החפצים שלו מהחדר והודיע לנו שהנמלים השתלטו גם על החדר שלו, אף אחד מאתנו לא רצה ללכת לישון וכך ישבנו לדבר ולהעביר את הלילה.

כעבור כמה שעות מוסא נכנע לעייפות ונכנס לאוהל של האוסטרליות (שהיה המקום היחידי ללא נמלים...). אחרי כמה דקות נשמעו נחירות מאוהל וכולנו קינאנו על היכולת לישון בתוך כל ההיסטריה... בינתיים הנמלים המשיכו להתפשט (כמו בסרט אימה טוב, זה הרי חייב לקרות - עד הסוף המר שבו הנמלים יאכלו אותנו). נאט ניסה להציל לטאה שלמרבה התדהמה נאכלה ע"י נמלים. הוצאנו מיד את המצלמות כדי לתעד את האירוע ושמחתי שכך יהיו לי הוכחות שכל זה באמת קרה לי ולא חלמתי. נאט התחיל להלחיץ אותי שכדאי שאני אעיר את מוסא כדי לוודא שהוא לא נאכל ע"י נמלים. שאלתי אותו מה יכול לקרות אם יטפסו עליו נמלים והוא ימשיך לישון? הוא הסביר, בלי להניד עפעף, שהם פשוט יאכלו אותו!!! בתוך תוכי ידעתי שהוא מגזים ונראה שכולנו קצת הגזמנו בתגובות ההיסטריות שלנו (חוץ ממוסא שישן שנת ישרים ונראה היה שהשינה הרבה יותר מעניינת אותו מההיסטריה סביב), בכל זאת באותו רגע הייתי מוכנה להאמין לכל דבר שנאמר לי, שכן כל הלילה הזה נראה לי הזוי ולא הגיוני... כדי לשכנע אותי שכדאי להטריד את שנתו של מוסא, לפחות כדי לוודא, אמר לי נאט בקול רציני: Do I need to emphasize that everything from here to the door is DEAD המשפט הזה הספיק לי כמובן ומיד קראתי למוסא שיתעורר שנייה רק כדי לוודא שהוא לא נאכל ע"י נמלים. ומוסא? הוא פשוט התעורר והתחיל לצחוק עלינו שכולנו משוגעים וכדאי שנלך לישון (או שלפחות ניתן לו לישון) ונשכח מהנמלים. בעוד שהצטערתי על שהערתי אותו, עלי לציין שבנקודה הזו הנמלים כבר הגיעו כמעט עד לאוהל וכל השביל של החצר נראה כמו שטיח שחור של נמלים.

התיישבנו על ספסל ליד הכניסה למלון ודיברנו בשקט (כשמוסא נוחר ברקע) בציפייה לכך שיגיע כבר הבוקר והסיוט ייגמר. חשבנו ללכת לישון ואז התברר שכל האוהלים (חוץ מזה שמוסא ישן בו) מכוסים גם בנמלים שהצליחו לחדור איך שהוא פנימה. בסביבות השעה 4 לפנות בוקר נכנעתי לעייפות והחלטתי ללכת ולנסות לישון, כמובן לפני שנכנסתי לאוהל עברתי "טיהור", כדי לוודא שאין עלי נמלים, מיששתי את כל הגוף והאוסטרליות בדקו לי את השיער. ספרתי עד שלוש ורצתי פנימה לתוך האוהל כשהן סוגרות אחרי את הפתח במהירות. אחרי זמן מה שקעתי בספק שינה, ספק הזיה,כשכל כמה דקות אני מתעוררת בהיסטריה שיש עלי נמלים (רק שלמזלי הפעם באמת דמיינתי !!!) למחרת בבוקר נעלמו הנמלים כלא היו והמקומיים הסתכלו עלינו בתמיהה שלא ישנו כל הלילה בגלל - נמלים...

לתחילת הכתבה

הלאה ליער קיבלה

חצי ישנים התארגנו לצאת ליער שנמצא במרחק חצי שעה מהמלון, איחרנו לצאת אבל הספקנו לתפוס מטאטו שלקח אותנו לכניסה לשמורה.יער קיבלה מזכיר מאוד את הג`ונגלים של דרום אמריקה, יער גשם עצום, שמטרת הביקור ביער זה היא צפייה בקופים שונים וכמובן בשימפנזים.

אחרי המתנה קצרה הצטרף אלינו המדריך ויחד עם שלושה אנגלים נכנסנו ליער והתחלנו בסיור. הבהרנו למדריך שהרצון העיקרי שלנו הוא לראות שימפנזים וקופים אחרים, הציפורים והפרפרים יכולים לבוא כתוספת... אחרי הליכה קצרצרה בשבילי היער התחיל המדריך לזהות קולות מוכרים והכניס אותנו לתוך הסבך שהוביל אותנו לנקודת תצפית נוחה ולראשונה ראינו שימפנזים בטבע, אותם לא ציפינו לראות כל כך מהר. השימפנזים היו די רחוקים מאתנו בין הענפים הגבוהים שעל העץ, ובכל זאת הצלחנו להתבונן ולהבין למה הם נחשבים לחיות הדומות ביותר לבני האדם. דרך המשקפת של המדריך הצלחנו לראות אימא שימפנזה ואת שני ילדיה, בעיקר התלהבנו להסתכל על השימפנזה הקטן מתנדנד בין הענפים ואוכל מידי אמו. אחד התיירים האנגלים נראה כמת וחיוור כסיד, ואנחנו המשכנו להתבונן בשימפנזים מזמן שהמדריך החזיר אותו למחנה. בהמשך הסיור ראינו מאות קופים מקפצים בין העצים וביניהם: black & white colombus monkey, red tail monkey ו- red colombus monkey . הקוף בעל הזנב האדום היה המרשים ביותר והזנב האדום שלו בלט בין העצים הירוקים. כל הדרך חזרה למחנה התעופפו סביבנו פרפרים מכל מיני צבעים.

חזרנו למלון ברגל ואכלנו ארוחת צוהריים לפני שנפרדנו סופית מ"בית הנמלים" . האוסטרליות החמודות התעקשו להחזיר לנו כסף על הלינה וכשלא הסכמנו הם דחפו לנו את הכסף לתוך התיק מבלי שנשים לב. יצאנו לכביש ותפסנו טרמפ עם משאית של בני דודים, הבאנו להם גלויה של הר הבית למזכרת. הם הודו לנו, למרות שלא היה להם מושג איפה זה בכלל הר הבית. המשאית הורידה אותנו באגם יפהפה שנקרא " Lake Nyabikere. " התאכזבנו לגלות שאין אפשרות להשכיר אוהל (זו הייתה האפשרות היחידה שנראתה לנו נסבלת אחרי הלילה שעברנו) אכזבתנו גדלה עוד יותר למראה הבנדה ששרצה חרקים, נמלים ויתושים. למרות האגם היפה העייפות והלילה שעברנו הכריעו לטובת חדר עם כילה ומקלחת חמה בפורט פורטל.

 חזרנו לכביש כדי למצוא טרמפ או מטאטו לפורט פורטל. התייבשנו במשך שעתיים עד שמרוב ייאוש חשבנו לחזור למלון כדי להישאר שם ללילה, למזלנו בדיוק הגיע מטאטו ריק, תפסנו מקום וחיכינו שהרכב התמלא. כנראה שנראינו ממש מלוכלכים ומסריחים עד שאפילו המקומיים לא רצו להתיישב לידינו. כעבור שעה הגענו לפורט פורטל ובחדר המלון היתה כילה והרגשנו כאילו הגענו למלון "הילטון". נכנסתי להתקלח במקלחת חמה והוצאתי נמלים מתות מהשיער. לילה טוב.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אוגנדה