עפתי לתרמילאים

אוגנדה - טיול מבוגרים בן חודש

אוגנדה ידועה בנופי הטבע שלה בירק ובבעלי החיים, החיים בשטחה. שלמה (רק בן 79) יוצא לטיול עצמאי במדינה, עושה רפטינג בנילוס הלבן, מבקר בשמורות הגורילות והשימפנזות ולומד דבר או שניים על התרבות המקומית. לפניכם מסלול הטיול שעשה, בליווי מידע מועיל.
שלמה רפאלי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אוגנדה - טיול מבוגרים בן חודש
© רתם סוננברג

הקדמה

אני תרמילאי המטייל לבד. נחתתי באנטבה (Entebbe) שבאוגנדה ב-26.10.2007 לטיול בן חודש. משדה התעופה נסעתי לקמפלה (Kampala), להוסטל Backpackers hostel (מחיר מונית - רצו 25$ התפשרנו על 20$). התאכסנתי ב-Dorm, בחדר של 4 מיטות. מחיר כל מיטה - 15,000 שילינג, יש חדרים יותר זולים. השירותים המוזנחים נמצאים מחוץ לחדר. המקום לא רחוק מהעיר - נסיעה בבודה בודה (אופנוען) לעיר עולה 2000 שילינג. במיניבוס 500 שילינג. הצוות של ההוסטל לא נחמד.

לתחילת בכתבה

רפטינג

התחלתי את הטיול ברפטינג עם חברת Adrift. הרפטינג עלה 95$. אספו אותי מההוסטל ויצאנו לרפטינג, שמתקיים בנילוס הלבן שיוצא מאגם ויקטוריה. בסירה היינו 8 תיירים, אני הישראלי היחיד (אמרו לי שאני האיש המבוגר ביותר שעשה רפטינג שם, אני רק בן 79). קבלנו ציוד ותדריך ממדריכה צעירה ונחמדה מאוד ששמה Merilu. עשינו תרגולים על רטוב איך יש לנהוג כשנופלים למים ויצאנו לדרך. אורכו של הרפטינג 30 ק"מ, יש בו 8 רפידים והוא נמשך 5 שעות. ליוו אותנו קיאקים שנועדו למשות את הנופלים מהנהר. הרבה נופלים ברפיד Big Brother, מהסירה שלנו נפל בחור ברפיד הזה, נחבל ושתה הרבה מים, אחר כך שמעתי על עוד מספר אנשים שנפלו שם, נחבלו ושתו מים. ברפיד האחרון, החזק ביותר, זרם אדיר של מים הפך את הסירה על פניה והעיף את כולנו במהירות הבזק לתוך הנהר. במקום הזה המים עמוקים ואין סלעים, כך שאף אחד מאיתנו לא נחבל ואחדים רק שתו מים. למזלי, לא הייתי ביניהם. כשעפים במהירות הבזק לנהר שוכחים את העצות הטובות של המדריכה. בסוף הרפטינג לא ערכו לנו סעודת ברביקיו ולא הסריטו את מהלך הרפטינג, כפי ששמעתי שחברות אחרות עשו. לנו מכרו דיסקים עם 150 תמונות ב- 30$. שלמתי 30$ עבור דיסק עם תמונות של הרפטינג ולאחר שהסתכלתי, התברר ששלחו לי תמונות של קבוצה אחרת. לאחר שיחות טלפון איתם, הם שלחו לי הביתה את הדיסק שלי והתנצלו. בעוד שנתיים לא יצאו יותר רפטינגים, משום שמקימים עכשיו סכר על הנהר להפקת חשמל.

 אחרי הרפטינג התאכסנתי במחנה של Adrift ב- Dorm. יש שם 2 חדרים, אחד עם 4 קומות של מיטות צפופות מאוד, והחדר השני עם 2 קומות של מיטות מרווחות ל- 8 איש. בשניהם המחיר הוא 10,000 שילינג למיטה. המסעדה שלהם זולה וטעימה.

לתחילת בכתבה

מפלי סיפי

אחרי הרפטינג המשכתי למפלי סיפי (Sipi Falls). נסעתי מג`ינג`ה (Jinja) עד מאבלה (Mable) עם מיניבוס (8,000 שילינג, 2.5 שעות). במאבלה מחליפים מיניבוס לסיפי-פולס (5,000 שילינג, שעה). לנתי ב- Crows Nest ב- Dorm. המחיר- 12,000 שילינג. מקום מאוד נחמד ונקי, מסעדה טובה עם צוות נחמד, שמשקיפה על המפלים. למחרת עשיתי טרק במסלול הארוך עם מדריך מקומי. שלמתי לו 10,000 שילינג. הטרק מומלץ מאוד, המסלול עובר בנופים יפים וכולל מפלים וכפרים. למחרת חזרתי לקמפלה. יוצאים בבוקר השכם ותופסים בשעה 6 בבוקר את המיניבוס שיוצא מסיפי פולס למאבלה. משם מיניבוס אחר לקמפלה 4.5 שעות .

לתחילת בכתבה

שמורת מורצ`יסון

אחרי סיפי פולס יצאתי עם Red Cilli לטיול מאורגן של 3 ימים שנערך על ידם לשמורת מורצ`יסון (Murchison). המחיר- 170$, לא כולל אוכל ושתייה. בליל היציאה לטיול, הלינה ברד צ`ילי חינם. במורצ`יסון יש לרד צ`ילי מחנה מסודר עם מסעדה טובה. לנו 2 אנשים באוהל. ביום הראשון של הטיול יצאנו בשעה 8 בבוקר מרד-צ`ילי והגענו בערב למחנה. ביום השני יצאנו ב- 6 בבוקר לספארי של 4 שעות. חצינו את הנילוס במעבורת ושוטטנו ברכב בפארק עד אגם אלברט. בדרך ראינו עדרי ג`ירפות, צבאים, בופאלו, חזירי יבלות, זוג פילים, ועופות שונים. בשעה 2 אחר-הצהרים עשינו שיט בסירה בנהר עד המפלים. על גדות הנהר ראינו פילים, תנינים, היפופוטמים, בופאלו ועופות שונים. השיט למפלים ארך שעתיים וחזרה למחנה שעה. הסיורים היו נפלאים. ביום השלישי נסענו חזרה לרד צ`ילי. בדרך עצרנו לראות את המפלים שבנילוס, שעוצמת הנפילה האדירה שלהם, יצרה רסיסי מים, שהרטיבו אותנו. מראה אדיר.

אכסניית רד צ`ילי
האכסניה רד צ`ילי מאוד מסודרת ונקייה. יש בה חשמל 24 שעות ביממה, שירותים ומקלחות נקיים עם מים חמים 24 שעות, אינטרנט חינם, צוות אדיב, מסעדה נקייה ואוכל טוב ויקר. הבעיה העיקרית היא שמיקומם רחוק מממרכז קמפלה. במקום יש מוניות יקרות ועדיף לרדת לכביש ושם להשיג מונית זולה.

לתחילת בכתבה

הפארק הלאומי בווינדי

ממורצ`ינסון חזרתי לקמפלה, לקחתי בודה בודה ושילמתי 3000 שילינג לשעה לסידורים וביקור באתרים שונים בעיר. קודם כל הלכתי לקבל Permit לטרק הגורילות בפארק הלאומי בווינדי (N.P Bwindi). את הפרמיט אפשר לקבל רק בקמפלה במשרדי UWA) Uganda wildlife authority) תמורת 500$. נאמר לי, שאם אחלה ביום שנקבע לי, לא יתנו להשתתף בטרק ויחזירו לי 50% מהסכום, ובמקרה שלא אראה באותו יום גורילות, יחזירו לי 75% מהסכום, אלא אם כן אחכה עד שאחלים או עד שיהיה מקום פנוי. עוד הוסיפו, שאם יתגלה ששיקרתי וניסיתי להשתתף בכל זאת, לא אקבל אפילו פרוטה החזר.

מקמפלה יש אוטובוס שנוסע לבווינדי. אפשר לקנות כרטיס יום לפני כן או באותו יום בבוקר באוטובוס. המושבים בכרטיס לא ממוספרים וכל הקודם זוכה. האוטובוס יוצא ב- 6 בבוקר ומגיע בערב. המחיר- 15,000 שילינג. בבווינדי האוטובוס נעצר על יד מלון Buhoma community. במלון יש מסעדה טובה, מקלחות חמות, שירותים וחשמל אני לנתי ב- Dorm נקי ומסודר עם חשמל ושירותים בחוץ. המחיר - 15,000 שילינג. ביום הטרק מוכר המלון סנדוויצ`ים למטיילים לארוחת צהרים, למי שחפץ.

ביום המיועד עולים מהמלון לדרך, פונים שמאלה ובמרחק של כ-100 מטרים יש משרד במבנה קטן, שם הפקידה בודקת את הפרמיט והדרכון ומפנה למקום הכינוס. במקום הכינוס המדריך מסביר ונותן הוראות איך להתנהג עם הגורילות. מציידים כל אחד במוט עץ ומציעים לכל אחד סבל שישא את התרמיל ויעזור לטפס ולרדת בשביל התלול, הצר, הבוצי והחלקלק (הטיפוס הוא מגובה 400 מטרים עד לגובה 1800 מטרים). התשלום לסבל הוא 10$ או 20,000 שילינג, מומלץ. לי נתנו סבלת צעירה ונחמדה שסחבה את התרמיל שלי ועמדה כל הזמן על המשמר שלא אחליק, לא החלקתי, במבט לאחור, חבל. המדריך ניסה לשדך לי אותה, אמרתי לו שאני זקן והוא ענה שבאוגנדה זה לא חשוב. אמרתי לו שאני נשוי והוא ענה שגם זה לא חשוב. אחד המשתתפים היה אדם כבן 60 שסבל מאי שליטה ברגלים ולמרות ששני סבלים תמכו בו כל הדרך, הוא החליק מספר פעמים, כל הכבוד לו שלא וויתר והמשיך, למרות שהמדריך הציע לו לא להמשיך.

במהלך הנסיעה לגורילות נהג האוטובוס רצה לעקוף אוטו אחר והתחיל לחליק לתעלה. במקום לעצור ולנסוע אחורה הוא המשיך קדימה והתחפר יותר ונטה על צידו ולולא הגדה של התעלה האוטובוס היה מתהפך.

 היינו 3 קבוצות, בכל קבוצה 8 מטיילים. כל קבוצה פנתה בשלב מסוים לכיוון אחר בג`ונגל. התמזל מזלנו, ולאחר שעה מצאו המדריך והריינג`רים שלנו משפחה (להקה) גדולה של גורילות, חלקן על צמרת העץ והרוב קרוב לקרקע. כאשר ענפים הסתירו את הגורילות, המדריך והריינג`רים כרתו את הענפים ואפשרו לנו להתקרב אליהן עד למרק של 3-2 מטרים. הגורילות לא התייחסו אלינו, הן היו עסוקות באכילה כל הזמן. מותר לצלם כאוות נפשכם, אבל התמונות לא ברורות, היות שהאזור מוצל מעצי הג`ונגל ואסור לצלם בפלש. בסוף הטרק נתנו לכל אחד תעודה על השתתפות בטרק הגורילות בבווינדי.

לתחילת בכתבה

קבאלה

מבווינדי נסעתי לקבאלה (Kabale). חיכיתי לאוטובוס בדרך הראשית מ-5 בערב. בלילה ישנתי בבוטוגוטה (Butogota) ב- Trees green hotel. מחיר חדר ליחיד - 15,000 שילינג. במלון יש גם מסעדה. למחרת בשעה 5 בבוקר יצא אוטובוס אחר לנטונגאמו (Ntungamo), המחיר - 5000 שילינג. מיד בא אלי נהג מיניבוס שנוסע לקבאלה, המחיר - 5000 שילינג. המיניבוס הוריד את הנוסעים בטרמינל, ומשם בודה בודה הסיעה אותי למלון עבור 1000 שילינג. התאכסנתי ב- Amagara café & g.h. שלמתי 10,000 שילינג לחדר גדול נקי עם חשמל, שירותים צמודים, מים חמים ומסעדה טובה, יקרה קצת. בחור נחמד שעובד שם בשם הרברט עזר לי בכל. צמוד למלון הזה יש אינטרנט איטי מאוד מאוד שעולה 30 שילינג לדקה. המלון הזה צמוד לאכסניה Edirisa.

 בימי שני ושישי יש שוק ברוטינדה (Rutinda) על שפת אגם בוניוניי (Bunyonyi). ביום שישי השוק יותר שוקק. שיא הפעילות היא בצהרים, בימים ב` ו- ו` יש תחבורה ציבורית ערה של מוניות ואופנועים - 3000 שילינג לכוון אחד. בימים אחרים אפשר להגיע לשם רק עם מוניות ספיישל ולתאם את שעת החזרה, המחיר הלוך חזור - 24,000 שילינג. אפשר לתאם זאת גם עם בודה בודה במחיר יותר נמוך. בדרך לשוק רואים נשים וגברים שיושבים ושוברים סלעים בפטישים לאבני חצץ בגדלים שונים לבניה. עבודת פרך.

 כשהייתי בשוק ניגש אלי מקומי והציע לי שייט בקנו לאי בשם Bushara island Camp, תמורת 10,000 שילינג. עשינו טיול מסביב לאי. זהו אי יפהפה עם נוף נהדר, נקי ומתוחזק, כולו מכוסה עצים ויש בו מלון ובאנדות (סוג של בקתות). היה מאוד נחמד. בחזרה נסעתי במונית שרות, לא להאמין כמה אנשים נכנסו למונית הקטנה.

 ביום אחר שכרתי סירת מנוע שלקחה אותי לקצה השני של האגם לכפר של שבט גמדי. הם היו כל כך ממוסחרים ונוקשים ודרשו 20,000 שילינג כדי שהם ישירו וירקדו ויסכימו לצלם אותם. ההתנהגות שלהם דחתה אותי וויתרתי על התענוג הזה. יכול להיות שאפשר להגיע אליהם בימי השוק, בסירות שירות זה יכול להיות זול יותר. בדרך לגמדים עוברים ליד אי חשוף מעצים. הם קוראים לאי הזה "אי הענישה". המדריך סיפר שבימים ההם, אם אישה נכנסה להיריון מחוץ לנישואים, היו משאירים אותה באי עד מותה, אלא אם כן מישהו היה מוכן לקנות אותה במחיר נמוך יותר, למשל ב- 3 פרות במקום 10 פרות. באפריקה קונים כלות תמורת פרות. אם הכלה לא בתולה מקבלים את הפרות בחזרה.

לתחילת בכתבה

פורט פורטל

מקבאלה נסעתי לפורט פורטל (Fort Portal) באוטובוס בשם Horizon Coaches. הטרמינל של האוטובוס נמצא כ- 5 דקות הליכה מהמלון Amagara שבו התאכסנתי. האוטובוס יצא ב-2 לפנות בוקר והמחיר 13,000 שילינג. שוער המלון ליווה אותי בלילה לשם. הנסיעה ארכה 9 שעות.

מיד כשירדתי מהאוטובוס בפורט פורטל (המקומיים מבטאים Fortoto) הופיע בודה בודה וב- 500 שילינג הסיע אותי ל- Mid Hill Lodge (מחיר הבודה בפורט פורטל הוא 500 שילינג). קיבלתי חדר גדול ונקי עם חשמל ושירותים צמודים ב- 15,000 שילינג. יש להם גם חדרים קטנים עם שירותים בחוץ ב- 6000 שילינג. במעלה הגבעה באותו צד של הלודג`, במרחק 150 מטרים, יש מסעדה טובה וזולה מאוד בשם Edithnite restaurant & lodge. ביניהם יש עוד מקום לינה בשם Star Lodge ובו חדרים נקיים ונוחים יותר, שירותים בחוץ ב- 7000 שילינג.

לתחילת בכתבה

הפארק הלאומי קיבאלה

לקיבאלה (Kibale Forest National Park) אפשר להגיע עם מוניות שרות שחונות ליד השוק שנמצא על יד הנהר, הם מפוצצים את המוניות עם נוסעים. רק ליד הנהג ישבנו נהג ועוד 3 נוסעים, לא להאמין איך הנהג הצליח לנהוג. המחיר - 5000 שילינג. רצוי לבקש מהנהג לרדת בכניסה למשרדי הפארק שנמצאים מצד שמאל של הדרך, מוצב שם שלט גדול ופסל גדול של שימפנזה, ולהירשם לטרק שעולה 95 $. 3 ק"מ בהמשך הדרך מפסל השימפנזה מצד ימין של הדרך נמצא ה-Safari Hotel שבו התאכסנתי. יש שם חדרים ובאנדות וגם מסעדה לא טעימה. השירותים נמצאים בחוץ ולמקלחת חמה מקבלים מים חמים בדלי, הצוות נחמד והמחיר - 10,000 שילינג למיטה.

 טרק השימפנזות נערך מ- 8 בבוקר עד 12, טפטף מעט גשם. היינו קבוצה של 6 איש, ראינו עם משקפות 4 שימפנזות על צמרות העצים, בגובה של 20-30 מטרים, אכזבה עצומה. ביער יש מבנה על העץ בגובה של 6 מטרים, ממנו ניתן לצפות על פילים שבאים לשתות מים מהנהר. אפשר לעשות טרק מאוד נחמד ביער בשם Mudland Bigodi, שנמצא כ- 3 ק"מ בהמשך הדרך מספארי הוטל. מצד ימין של הדרך יש שלט גדול ולידו המשרדים ומשם מתחיל הטרק. הטרק עולה 20,000 שילינג ונמשך 3 שעות. למשתתפים בטרק נותנים מגפיים, שכן הדרך מלאה בשלוליות מים ובוץ.

צ`ארלס לובגה (Charles Lubega)
 רבות קראתי עליו והייתי סקרן מאוד לפגוש אותו. בין הספארי הוטל לבין פסל השימפנזה יש דרך עפר אחת בלבד. אם הולכים מהספארי הוטל לכוון פסל השימפנזה, פונים ימינה בדרך-העפר הראשונה והולכים בה 300 מטרים. לאחר מכן פונים עוד פעם ימינה בדרך העפר הראשונה והולכים בה 100 מטרים. לאחר מכן פונים עוד פעם ימינה בדרך העפר הראשונה והולכים בה כק"מ ולמעשה עד סוף הדרך, עד שמגיעים לבנין לא גמור ולסוכה מצד ימין. כשהגעתי לשם הוא לא היה, בחצר שלו הסתובבו מספר ילדים לבושים קרעים, מלוכלכים, יחפים וזבי חוטם. כשהוא הגיע, שאלתי אותו אם הילדים האלו שלו והוא השיב שהם הילדים של אחותו שגרה איתו. הוא סיפר לי, שמכר את הספארי הוטל שהיה בבעלותו מפני שהסתבך בחובות, וכעת הוא רוצה להקים אכסניה גדולה ומרכז קהילתי כדי לקדם את התושבים שגרים לידו. הוא אמר, שהוא מקווה שתיירים שיתאכסנו באכסניה שלו יתרמו כספים לצורך זה. הוא שאל אותי אם אני רוצה לאכול ארוחת צהרים ומתוך נימוס השבתי בחיוב. הוא הגיש לי צלחת תפוחי אדמה מבושלים ברוטב ממש לא טעים, שאלתי כמה לשלם והוא ענה "כמה שאתה רוצה". לא הסכמתי ובסוף הוא ביקש 4000 שילינג והגיש לי דף מודפס באנגלית על האכסניה שלו, שכלל את מחירי הלינה, הארוחות וכו`. בדף היה כתוב שהארוחה כוללת גם רפרפת וסלט פירות טריים. שאלתי מה עם זה והוא ענה "לא טלפנת שתבוא, אז לא קניתי מצרכים". בקיצור, הוא עשה עלי רושם שהוא לחוץ מאוד בכסף ולא אמין. היחס שלו לאחיינים שלו הפריע לי. כל מי שמעוניין בדף המודפס שלו שישלח לי פקס לטל.- 03-5408365 ואני אשלח לו את הדף.

לתחילת בכתבה

הפארק הלאומי סמוליקי

מפורט פורטל אפשר להגיע לסמוליקי (Semuliki National Park). מהאכסניה Mid Hill Lodge יורדים במורד הכביש עד לכביש הראשי. בפינה יש תחנה של פיק-אפ,טנדר פתוח, שמגיע לפארק. המחיר לנסיעה בקבינה - 7000 שילינג, ישיבה מאחור עולה 4000 שילינג. כדאי מאוד לשבת בקבינה וליהנות מהנופים המרהיבים. דרך העפר הררית ומשובשת מאוד. רצוי לנסוע לשם מאוחר בבוקר, אחרי שהערפל מתפוגג והראות יותר ברורה. בארגז הפתוח של הפיק-אפ עומדים אין סוף נוסעים אפריקנים.

לתחילת בכתבה

אנטבה ואיי ססה

מסמוליקי חזרתי לקמפלה וממנה המשכתי לאנטבה. מ- Red Cilli יורדים לכביש ועם מיניבוס שרות נוסעים עד קמפלה רוד, משם עם בודה בודה לתחנת מוניות השרות לאנטבה. המחיר לאנטבה 2000 שילינג והנסיעה אורכת שעה. באותו יום שטתי עם המעבורת שיוצאת לאי קאלאנגלה (Kalangala) כל יום בשעה 14:00. המחיר - 10,000 שילינג. השייט אורך 3 שעות. כשמגיעים לאי מחכה שם קבוצת אנשים שנושאים שלטים עם שמות מלונות. אני התאכסנתי ב- Horn Hill Camp שנמצא קרוב למעבורת על חוף האגם, ישנתי ב- Dorm (צריף מלוחות עץ) במחיר 7000 שילינג. השירותים בחוץ. יש מסעדה במקום.

חזרתי לאנטבה באותה מעבורת שיוצאת כל יום בשעה 8 בבוקר ועולה 10,000 שילינג. באנטבה התאכסנתי במלון Orion G.H, שנמצא סמוך לתחנת האוטובוסים והמוניות, מול השוק. קיבלתי חדר גדול ונקי עם שירותים בחוץ, למקלחת חמה מקבלים מיכל עם מים רותחים. המחיר - 15,000 שילינג. יום השוק באנטבה הוא יום שלישי ומדובר בשוק ענק.

 מאנטבה לשדה התעופה נסעתי במונית שרות. בטרמינל יש שלט שמציין "מוניות לשדה". מומלץ לנסוע ב- Shared Taxi שעולה 1000 שילינג. הנסיעה אורכת 15 דקות. אפשר לנסוע לשם גם עם בודה. בשדה התעופה בקשתי מקצין הביטחון לבקר בשדה התעופה הישן, הוא לא יכול היה לאפשר לי לבקר שם היות ומלכת אנגליה אמורה הייתה להגיעה לאוגנדה לכנס חבר העמים הבריטי בקמפלה וננקטו אמצעי בטחון קפדנים מאוד, אבל הבטיח לי שאם אבוא בפעם אחרת, הוא אישית ייקח אותי לשם.

לתחילת בכתבה

צימוקים לקינוח

  • אוגנדה היא ארץ יפה מאוד ולאן שלא מסתכלים עד האופק הכול ירוק מצמחיה. יש שם המון נהרות, אגמים, איים ושמורות טבע.
  • ויזה לאוגנדה עולה 50$.
  • בשדה התעופה החלפתי דולרים בשילינגים, 1700 שילינג ל- 1$ הוא השער הטוב ביותר שקבלתי לאחר מכן במקומות אחרים. חודש לאחר מכן השער בשדה התעופה היה 1650 שילינג ל- 1$.
  • בקמפלה, אזור תחנות האוטובוסים, המוניות והשוק, צפוף מאוד, מלא באופנועים ובאבק, פיח ובוץ. כל אדם לבן שעובר ליד המקומיים, צועקים לו "בוזנגו", שפירושו אדם לבן, ונהנים מאוד. לכל תייר הם צועקים how are you, hello ופושטים את היד לקבל נדבה, במיוחד תינוקות. כל מי שמדברים איתו כמה דקות מיד מספר את כל הצרות שלו ושל משפחתו ומבקש עזרה כספית.
  • תחבורה ציבורית באוגנדה: טקסי אופניים, טקסי אופנוע שנקרא בודה בודה, טקסי שרות, שייר-טקסי, מיניבוס שירות, ופיק-אפ (טנדר פתוח). האוטובוסים מבחוץ נראים מבריקים ויפים, בפנים המושבים צרים ועלובים. הכי זמין זה בודה בודה.
  • בנסיעות, לפעמים העדפתי לשלם עבור 2 מקומות ישיבה ובלבד שהתרמיל הגדול יהיה על ידי. הנהגים פינו אנשים ונתנו לי לשבת על ידם. המקומיים התפנו ולא התווכחו עם הנהגים.
  • בירידות הנהגים נוסעים בניוטרל, ברמזורים ובאור אדום מכבים מנוע.
  • המוסלמים מתפללים בערבית למרות שהם לא יודעים לדבר, לקרוא ולכתוב ערבית.
  • צילמתי 2 נשים אותנטיות בכפר ורציתי לתת להם תפוזים. הם צחקו והמדריך אמר לי שהן רוצות כסף בשביל לשתות בירה מקומית. נתתי להם 500 שילינגים שזה כ-1 שקל והן שמחו.
  • באחת הנסיעות ישבה על ידי אישה וספרה לי שהיא מורה לגיאוגרפיה, את שטח אוגנדה היא לא ידעה.
  • יום גשום באוגנדה זה כמו שנת גשם אצלנו. כמעט בכל יום ירד גשם בשעות שונות.
  • כל אוטובוס שיוצא מוקדם מאוד בבוקר לעיר אחרת, ככל שתקדימו לבוא האוטובוס כבר יהיה מלא באנשים שבאים מחוץ לעיר וישנים באוטובוס וכך חוסכים לינה בבית מלון.
  • לאוגנדים הנוצרים יש 2 שמות, שמות אירופאים ושמות מקומיים.
  • ביום ראשון אחד בבוקר שמעתי קולות של מוסיקה ושירים. נגשתי לשם וגיליתי שזאת היתה כנסיה פרוטסטנטית. משפחות עם ילדיהם במיטב מחלצותיהם עמדו, שרו ורקדו, לאחר מכן הכומר נתן דרשה באנגלית.
  • באכסניה בקמפלה לא יכולתי לישון במשך שני לילות מרעם תופים ומוזיקה ושירים בקולי קולות. למחרת בבוקר הלכתי לשם והתברר שמתקיים במקום טקס היכרויות של משפחות של חתן וכלה והשמחה נמשכת יומיים. הזמינו אותי להיכנס ולהשתתף בשמחה.
  • את הכלה קונים מההורים שלה תמורת פרות. ככל שמשפחת הכלה יותר מיוחסת, מחירה גדול יותר, לא חשוב אם היא יפה או מכוערת ולא חשוב מה גילה, חשוב הייחוס שלה. אם הכלה לא בתולה, מקבלים את הפרות בחזרה. אם החתן מתגרש הוא לא מקבל בחזרה את הפרות.
  • במעבורת שבה שטתי לאחד האיים, ישב לידי בחור אוגנדי. הוא סיפר לי, שהוא מורה בתיכון ובין היתר הוא סיפר שהעונש לתלמידים מהתיכון הוא לשלוח אותם עם 2 ג`ריקנים, כל אחד 20 ק"ג, להביא מים מהנהר המרוחק. העונש לילדים מהעממי הוא להשכיב אותם ולהכות אותם עם מקל, אבל בדרך כלל הילדים ממושמעים.
  • האפריקנים הולכים בשמש היוקדת ללא כובע, למרות שראשם מגולח או שיש להם מעט מאוד שיער.
  • עדרי בופאלו בשמורות עומדים בצידי הדרך ומסתכלים עלינו בפליאה כמו שאנחנו מסתכלים עליהם.
  • איך ג`ירפה שותה מים? היא פוסקת את שתי רגליה הקדמיות כמה שיותר ומכופפת את צווארה למים.
  • באחת המסעדות נתנו לי לאכול מרק בוטנים. את הבוטנים מייבשים ולאחר מכן טוחנים עד דק. טעם מגעיל.
  • באוגנדה יש מטעי בננות עצומים. ישנם 3 סוגי בננות - סוג אחד כמו בארץ, סוג שני של בננות קטנות בטעם חמוץ מתקתק וסוג שלישי של בננות גדולות וירוקות, שמשתמשים בהן לטיגון, לאפיה, ולבישול.
  • האינטרנט באוגנדה איטי מאוד, מאוד ויקר - כ- 8 שקל לשעה. לעיתים לוקח 20 דקות להיכנס לאתר.
  • בילדותי היו במקומות מגוריי גחליליות, צפרדעים ושמים זרועי כוכבים נוצצים. באוגנדה הם עדיין ישנם. בילדותי שמעתי יללת תנים וצפצופי צרצרים, מה שילדי הטלביזיה, המחשבים והטלפונים הניידים מפספסים. האם הם יודעים שדברים כאלה היו קיימים פעם בארץ?

לתחילת בכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אוגנדה