בורמה - שבועיים בארץ אחרת - חלק ב`

על הרקע וההכנות לטיול - בחלקה הראשון של הכתבה.

ינגון - חוויות מתחלפות

ינגון היא עיר הבירה. היינו כאן יום אחד בהתחלה ויום אחד בסוף. זה בהחלט מספיק. נסיעה משדה התעופה ואליו נעשית במונית ועולה 5,000 - 6,000 צ`אט. כשיצאנו משדה התעופה בינגון, מצאנו ליד מסוע המזוודות בחורים צעירים וחמודים בלונגי, שאוחזים בשלט של גסט האוס בשם Mother Land Inn, שעליו קיבלנו המלצות קודמות. נסענו איתם ברכבם לגסט האוס - לא נדרשנו לשלם עבור הנסיעה וכשהגענו לגסט האוס קיבלו אותנו במשקה קר והגישו לנו ארוחת בוקר על חשבון הבית. הגסט האוס עצמו נחמד מאד, נקי ופשוט ביותר, אבל היחס והשירות של העובדים המקסימים שווה את הכל. הגסט האוס ממוקם כעשרים דקות הליכה רגלית מהמרכז. בהחלט מספק ומומלץ. עלות חדר היא 15 דולר ללילה עם מזגן, 13 דולר בלי מזגן (המזגן לא כל כך מורגש שם), כולל ארוחת בוקר טובה יחסית. במלון יש אינטרנט. בשל השירות האדיב ביותר, חזרנו לשם גם בלילה האחרון שלנו בבורמה. בדרך לגסט האוס ראינו בתי מלון מפוארים, שדורשים מאות דולרים ללילה (אחרי טיול במדינה הבנו שמאות דולר ללילה זה בערך משכורת של כמה שנים שם לאדם).

 ביום הראשון, אחרי שהתמקמנו בגסט האוס, צעדנו ברגל לכיוון מרכז העיר. כל הדרך היא שוק אחד גדול. הגענו ל-Sule Pagoda - פגודה נחמדה, הממוקמת במרכז, קשה לפספס. נדרשנו לשלם שם עבור שמירת הנעליים וגם עבור הכניסה. בהמשך למדנו, שלא צריך לשלם עבור שמירת הנעליים. אפשר להחזיק אותן ביד או לשים בתיק הגב. בהמשך הטיול ראינו פגודות יפות ומרשימות ממנה, אבל בכל זאת כדאי לבקר בה.

 ביקרנו בשוק הסקוטי (Bogyoke Market) - שוק נחמד. לדעתנו אין שם הרבה מה לקנות, חוץ מנעלי אצבע מקומיות (למי שאוהב) וכן תכשיטים. יש שם דוכנים רבים של תכשיטי זהב, יהלומים, ג`ייד במחירים טובים ביותר, יחסית למערב. אפשר לראות שם הרבה תיירים (יחסית). זהו מקום טוב להחליף כסף. טיילנו גם בצ`יינה טאון - הרבה דוכנים צפופים של מזון מקומי ומוזר לעיתים, ירקות ופירות. בלילה האזור שוקק חיים ומלא מסעדות מקומיות, שם אפשר גם לשתות בירה. כאן ברחוב אכלנו עוף מטוגן בבצק - טעים מאד. לאחר מכן חיפשנו את העוף במקומות אחרים בבורמה וכבר לא מצאנו.

 כאמור, היום הראשון בינגון היה קשה מבחינה נפשית. אבל בשעות אחר הצהריים הגענו בצעידה רגלית ממושכת מאד, אך נעימה, מהצ`יינה טאון לפגודת השווידגון - אז הבנו כמה טוב שהגענו לינגון. לדעתנו, מדובר במקום המדהים והרוחני ביותר בבורמה. עד כדי כך, שכדאי להגיע לבורמה רק כדי לראות המקום. מדובר בפגודה מוזהבת, ענקית, מסביבה אלפי פסלים של בודהה מכל הסוגים ובכל הגדלים, המוני מאמינים, נרות, שירים. קשה לתאר את התחושות במקום. בילינו שם כמה שעות. כדאי להגיע לשם בשעות אחר הצהריים ולראות אותה ביום, בשקיעה ובערב - אז מדליקים את האורות והנרות והמקום מקבל צורה אחרת. שם באמת נעתקות המילים ומרגישים את הרוחניות. לא לפספס בשום אופן! בפגודה זו נדרשנו לשלם 5 דולר לאדם, לא כולל התרומות הרבות שתרמנו מסביב. ליד הפגודה יש מקדש נוסף ונחמד מאד.

 גם את היום האחרון של הטיול בילינו בינגון. הפעם העיר הייתה קלה ונעימה יותר - סימן שהתרגלנו למדינה. בין היתר, ביקרנו בבית הכנסת בינגון. המבנה מצוי באזור הסמוך לצ`יינה טאון וכדאי מאד לבקר בו. בית הכנסת גדול ויפה מאד, הן מבחוץ והן מבפנים. כשהגענו הוא היה סגור ואמרו לנו לחזור בשעה חמש אחר הצהריים, שעת התפילה. כשחזרנו, מצאנו יהודי בורמזי, שאחראי על בית הכנסת ואותו בלבד. יש מעט מאד יהודים בינגון. הוא הראה לנו את ספר התורה של בית הכנסת, הדלקנו נרות חנוכה. היה מרגש מאד.

לתחילת הכתבה

מנדליי - הכירו את הטרישו

במנדליי בילינו שלושה ימים. בהחלט פרק זמן מספיק וממצה. הגענו לעיר בטיסה של אייר באגאן מינגון, אותה הזמנו יום קודם בגסט האוס בינגון (83 דולר לאדם). לקחנו מונית משדה התעופה (12 דולר) לרויאל גסט האוס, שהומלץ גם בלונלי פלנט וגם באתר "למטייל", אבל לא היה שם מקום. הם המליצו לנו על רויאל סיטי הוטל, השייך לאותם הבעלים - מלון ממש מקסים, 18 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר - מומלץ בחום.

 מנדליי נראית מעט טוב יותר מינגון. גם היא הרוסה, אבל פחות. לדעתנו האישית, העיר עצמה גם יפה יותר. ביום הראשון, אחרי שהתמקמנו במלון, נסענו לגבעת מנדליי המקסימה, לא כדאי לפספס אותה. הגענו לשם באמצעות "טרישו": אופניים עם כסא שצמוד עליהם - הנהג נוהג באופניים ואנו יושבים בכסא, 5,000 צ`אט לשני טרישו - אחד לכל אדם.

 טיפסנו הרבה מדרגות כדי להגיע לפסגה, היה שווה ביותר. יש אפשרות להגיע ישירות לפסגה עם מונית, אבל, לדעתנו, מפספסים כך חלק גדול מהחוויה. נהגי הטרישו כל כך שמחו שנסענו איתם, שכן לדבריהם כבר כמה ימים שאף אחד לא עלה על הטרישו שלהם. הם אומרים, שתיירים לא כל כך נוסעים איתם וחבל. זו באמת חוויה לראות את העיר בדרך זו. כל כך נהנינו, שקבענו איתם גם ליום נוסף לטיול בתוך מנדליי עצמה, כפי שנפרט בהמשך. אגב, כדאי להצטייד בפנס בביקור כאן- כשירדנו מהגבעה כבר היה חושך ובדיוק אז הייתה הפסקת חשמל. קשה ביותר לרדת במדרגות בחושך מצרים, אבל למזלנו היה לנו פנס ביום השני נסענו לעיירות עתיקות סמוכות: מינגון, סאגאינג ואמאראפורה. מונית, אותה הזמנו מראש, לקחה אותנו בבוקר לנמל, בעלות 16 דולר לכל היום. בנמל נדרשנו לשלם 16,000 צ`אט (7,000 צ`אט כניסה למינגון ו - 9000 צ`אט כרטיס לספינה עצמה). שטנו באיטיות רבה למינגון, שם עומד מקדש ענק, שמעולם לא הושלם - מראה מדהים וציורי. באחת בצהריים לערך הספינה החזירה אותנו לנמל, שם חיכה לנו נהג המונית, שלקח אותנו לסאגאינג. עלינו שם ברגל למקדש על הר והעברנו שם זמן ארב בצפייה על המקדשים מסביב והנוף המהמם. לאחר מכן נסענו לאמאראפורה, שם נמצא גשר מעץ טיק הארוך ביותר בעולם: U Bein. זהו מקום מקסים, שכדאי להגיע אליו לפני השקיעה, על מנת ליהנות ממנה שם.

 ביום השלישי לקחנו שוב את שני הטרישו עם הנהגים, איתם קבענו מראש. אגב, אין צורך לקבוע מראש, ניתן למצוא בקלות טרישו, יש המונים ברחובות. יצאנו לסיור של יום שלם בתוך מנדליי עצמה (8,000המחיר - צ`אט לשני הטרישו). בין היתר ביקרנו במקדש Mahamuni בו ישנה דמות בודהה, שעליה מודבקים עלי זהב - מקסים. כמו כן, פגודת Kuthodaw, שבה מצוי הספר הגדול בעולם, על פני מאות לוחות אבן לבנים, דבר מדהים. ביקרנו בבית מלאכה לריקוע עלי זהב, באזור שבו מסתתים פסלי בודהה משיש, חנות פסלים מעץ, מקדשים נוספים ועוד מקומות יפים, שאליהם לקחו אותנו הנהגים. בערב ביקרנו בשוק הלילה, המאד פשוט. אין שם מה לקנות, אבל זו חוויה, בעיקר מחזה דוכני הסקס שבדרך לשוק.

 מסעדה מומלצת ביותר במנדליי: צ`אפאטי, המומלצת גם בלונלי פלנט. תשאלו בעיר איפה היא ממוקמת, היא מאד מוכרת ולא תתקשו למצוא אותה. המסעדה יושבת על מדרכה, ליד ביוב זורם, ילדים משמשים כמלצרים. קצת הזוי, אבל ממש טעים. אכלנו צ`אפטי, אורז עם מרק טעים בטעם קוקוס ועוד. שילמנו גרושים: כ-2 דולר לשניים! היה כל כך טעים, שחזרנו לשם גם למחרת.

לתחילת הכתבה

באגאן - אחד המקומות היפים בבורמה

זהו אחד המקומות היפים בבורמה, בו ישנם אלפי מקדשים מתקופות שונות לאורך ההיסטוריה. בילינו כאן שלושה ימים. הגענו לבאגאן בטיסה של ינגון אירווייס ממנדליי (38 דולר), אותה הזמנו במלון במנדליי. מונית משדה התעופה עלתה 5,000 צ`אט (5 דקות נסיעה בלבד). ישנו בעיירה בשם Nyaung Shwe. זוהי העיירה המרכזית והמתאימה ביותר לתיירים. יש בה מסעדות, חנויות, שוק, בשונה מאולד באגאן, שם נמצאים מלונות ספורים מפוארים יותר ובעיקר מקדשים. לנו במלון Aaunmingalar, שנמצא מול מקדש השווזיגון. מלון מצוין, מרכזי, בעלות 17 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר. מומלץ ביותר.

ביום הראשון שכרנו עגלת סוס ליום שלם ושילמנו 7,000 צ`אט - הנהג לקח אותנו להרבה פגודות באולד באגאן. כדאי לבקש מהנהג לקחת אתכם למקדשים הרחוקים יותר. אנו לא מציינים שמות של מקדשים כי יש אלפים, כדאי פשוט לקחת מפה מהמלון ולשאול מה הם המקדשים החשובים ביותר. בנוסף, כדאי לבקש מהנהג לעצור במקדשים, שהוא סבור שכדאי לבקר בהם. אי אפשר לראות הכל.

ביום השני כדאי לשכור אופניים (המחיר הוא 1,500 צ`אט ליום) ולטייל באופן עצמאי במקדשים הקרובים יותר. יש לקחת בחשבון אפשרות של תקרים - לנו היו כמה עשרות, תיקנו אותם ב"פנצ`ריה" בדרך. שילמנו 1,000 צ`אט לתיקונים, שארכו למעלה משעה, בחושך.

כל מקדש שונה מרעהו. במקדשים אלפי פסלי בודהה, לרבות כאלה מלפני מאות שנים ומסוגים שונים. במקדשים עצמם ישנם דוכנים רבים ומוכרים, שמתחננים לקנות מהם. בשווקי המקדשים הללו כדאי מאד לקנות את עבודות הלקה-וור, שם מצאנו את הדברים היפים ביותר והזולים ביותר. עם האופניים טיילנו גם בעיירה עצמה - נסענו לשוק המקומי - קצת מסריח, אבל בהחלט חוויה. השוק נפתח בשבע בבוקר ונסגר כבר בארבע אחר הצהריים. ביקרנו גם בבתי מלאכה ללקה-וור, שם ראינו את כל הליך ייצור המוצרים - מרתק. בחנות המפעל המוצרים יקרים יותר מאשר בשווקים, שליד המקדשים.

 ביום השלישי לקחנו מונית (20 דולר) ונסענו להר פופה - הדרך לשם יפה מאד, עוברים בין כפרים והרבה ירוק. בדרך, הנהג עצר לנו ב"בית מלאכה" מקומי ומשפחתי לעשיית משקה אלכוהולי מדקל, מקסים וטעים. קנינו בקבוקי אלכוהול יפים, שאת האריזה שלהם הכינו מעץ דקל. בהר פופה מטפסים ברגל במדרגות רבות (ומלווים בקופים קופצניים), כשבצידן דוכנים, עד שמגיעים למקדש על קצה ההר. הנוף מסביב מדהים, בהחלט לא כדאי לפספס. זהו טיול של חצי יום בערך, הנסיעה לשם אורכת כשעה וחצי. בנוסף, כדאי לבקר גם במקדש השווזיגון (לא מצוי באולד באגאן, שם כל המקדשים האחרים כאמור) - נחמד ביותר, אך נסגר בשש בערב.

 המסעדות בבאגאן יקרות יותר מאשר בשאר המדינה. אפשר למצוא שם מסעדות עם אוכל מערבי יותר. מסעדה מצוינת שבה אכלנו היא מסעדת "ארומה", המפורסמת. זו מסעדה הודית, בהחלט מעולה, שבה מגישים את האוכל על עלה בננה. הבעיה היא, שמרגע ההזמנה לוקח שעה-שעה וחצי עד שהאוכל מוגש (למרות שהמסעדה לא מפוצצת בסועדים) וכשממש רעבים די קשה להמתין אז קחו את זה בחשבון... בנוסף, אכלנו במסעדה, שנמצאת מול גסט האוס New Heaven - זו מסעדה סבירה, אבל לא יותר מזה. השירות אדיב ומחויך.

 רצינו להמליץ על חנות ציורי שמן מקסימה של בורמזי בשם יונתן, שנמצאת ברחוב, שבו מרבית המסעדות (כולל הגסט האוס ניו הבן הנ"ל). יונתן בחור מוכשר, מלמד ציור לילדים ומוכר ציורי שמן צבעוניים, שמחים ויפהפיים במחירים זולים ביותר. קנינו שם ציור שמן אחד וכשחזרנו ארצה הצטערנו שלא קנינו יותר...

לתחילת הכתבה

קאלאו - מקום יציאה למערות

היינו כאן יומיים. אזור מומלץ, למי שרוצה לצאת לטרק רגלי באזור או לבקר במערת פינדיה. אם לא, אין טעם להגיע לכאן וכדאי לנסוע מההו ישירות לאגם אינלה. הגענו לההו בטיסה של ינגון אירווייס מבאגאן, אותה הזמנו במלון בבאגאן. הטיסה עוברת דרך מנדליי (59 דולר לאדם). כשיצאנו משדה התעופה בההו, נהגי המוניות דרשו מחיר מופקע של 35 דולר לנסיעה במונית לקאלאו, מרחק של כ-30 ק"מ בלבד. סירבנו לתת יד לניצול זה של התיירים, לכן לקחנו מונית לתחנת פיק אפ (שילמנו 5,000 צ`אט למונית לנסיעה של שתי דקות, כך שבכל זאת ניצלו אותנו...) ומשם לקחנו פיק אפ לקאלאו.

 הפיק אפ הוא טנדר מקומי, שמעמיס כ-25 איש לערך, שעולים ויורדים לפי הצורך, ויושבים גם על הגג. הנסיעה בפיק אפ מצחיקה, לא מפחידה ובעיקר חווייתית. לפיק אפ שילמנו 2,000 צ`אט לאדם, לנסיעה של למעלה משעה. הפיק אפ הוריד אותנו במרכז העיר קאלאו, שבה מצאנו מלון נחמד ביותר: Eastern Paradise Motel. החדר יפה ונקי, שילמנו 13 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר. בעלת המלון היא אישה מקסימה ביותר, שמסייעת מכל הלב ומשיבה לכל שאלה בסבלנות רבה. אין חימום בחדרים, אך המלון מומלץ ביותר.

 מזג האוויר בקאלאו היה הקר ביותר במסלול שלנו. במהלך היום יש שמש, אבל בלילה הטמפרטורה צונחת קרוב לאפס ולכן חשוב להצטייד בבגדים חמים, למרות שלי זה לא עזר וחליתי בשפעת די קשה. ביום הראשון טיילנו רגלית במרכז הקטן של העיר (מקדשים, מסגד, שוק מקומי). ביום השני עשינו טרק של יום, עם מדריך חמוד בשם ג`וני, אותו הכירה לנו בעלת המלון (6$ לאדם, כולל ארוחת צהריים). צעדנו רגלית 25-20 ק"מ על ההרים, בין כפרים מקומיים, שדות אורז, שומשום, הרבה ירוק מסביב. בצהריים הגענו ל-View point, שם אכלנו ארוחת צהריים: הרבה צ`אפאטי, תפוזים, דלעת ותה. זו הייתה נקודה קסומה ביותר, עם נוף נפלא - נקודת השיא בטיול. בהמשך, טיילנו בתוך יער ליד אגם והגענו לסכר, אותו בנו הבריטים. בסוף המסלול המדריך לקח אותנו למערה ליד בסיס צבאי, שבה 1,000 פסלי בודהה מכל הסוגים ובכל מיני גדלים: Golden Cave - המערה הייתה ממש מדהימה ומיוחדת. היא אינה כה מפורסמת ומוכרת, כמו מערת פינדיה, ובהחלט חבל. הטיול היה קשה פיזית, אבל בהחלט מענג. אנו ויתרנו על ביקור במערת פינדיה, משום שמונית דרשה 35 דולר כדי להגיע לשם, נסיעה של כחצי שעה בלבד מקאלאו. הסתפקנו במערה הקטנה יותר, שהייתה יפה ביותר כשלעצמה. מה שכן, הבנו שכל בוקר יוצא אוטובוס מקאלאו למערת פינדיה ואז המחיר זול. לצערנו לנו לא היה בוקר פנוי.

 מסעדה מומלצת ביותר בקאלאו היא: Everest. מסעדה נפאלית עם אוכל נפלא, בעלת הבית היא אישה מסבירת פנים ומקסימה. גם לכאן חזרנו למחרת, כי ממש נהנינו מהאוכל.

לתחילת הכתבה

אגם אינלה - יופי על המים

כאן היינו שלושה ימים וניתן לומר שיומיים אף היו מספיקים, אין הרבה מה לעשות מעבר. הגענו מקאלאו לעיירה המרכזית יאנשה, שעל שפת האגם, באמצעות אוטובוס (2,500 צ`אט לאדם. את הכרטיסים קנתה לנו בעלת המלון, שבו ישנו בקאלאו) ואז פיק אפ מהצומת הראשי (500 צ`אט לאדם) - כמובן שאפשר לקחת מונית מקאלאו. כאמור, בכניסה לעיירה נדרשנו לשלם מס: 3 דולר לאדם.

 ישנו במלון מקסים: Teak Wood Hotel. זהו מלון, הבנוי כולו מעץ טיק, החדרים כולם מעץ, אבנים מיוחדות בשירותים. אחד מהטובים והיפים במקום, וראינו שם לא מעט מקומות, שלא מצאו חן בעינינו. כדאי לכם ללכת ישירות לשם, החדרים במחיר 20-15 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר. המלון מנוהל על ידי אם ובתה - נחמדות, אך מאד אסרטיביות, לא פגשנו כאלה בכל בורמה. הן גם דרשו את התשלום לחדר מראש בגין כל שלושת הלילות. המלון עצמו מומלץ בחום, אבל לא כדאי להזמין בו טיולים, משום שהן מבקשות מחיר גבוה יחסית לסוכנויות, הפזורות במרכז העיר.

 ביום הראשון שכרנו אופניים (1,000 צ`אט) וטיילנו במרכזה הקטן של העיירה. אכלנו במסעדת הופין - מסעדה סינית מפורסמת, המיועדת לתיירים, אבל היא ממש גרועה, לא כדאי להתקרב לשם. בנוסף, עשינו שיט בקיאק בתעלות של האגם במשך 3 שעות, עם עצירה במנזר, במקדש ובבית רוחות. השיט היה רגוע, רומנטי ומקסים. המחיר - 2,000 צ`אט בלבד.

 ביום השני עשינו שיט של יום שלם על האגם בסירת מנוע (14 דולר לשניים). האגם גדול והסקיפר עצר לאורך הדרך במפעלים שונים (משי ופרחי לוטוס, מטריות, כסף, סיגריות, לקה-וור ועוד), במקדשים, בשוק מקומי מקסים (Nam Pam), בכפר Indein, במנזר החתולים הקופצים (אגב, המנזר עצמו הוא אטרקציה הרבה יותר גדולה מהחתולים הקופצים במקום...), בערוגות צפות באגם, במקום שבו כמה נשים משבט ארוכות הצוואר ועוד. זהו טיול נפלא. אין צורך לזכור בעל פה את המקומות - הסקיפר כבר ייקח אתכם בעצמו, המסלול מוכר וידוע. מה שכן, חשוב להתעקש להגיע גם לכפר Indein, כי לא כולם לוקחים לשם.

ביום השלישי כבר לא היה לנו הרבה מה לעשות בעיירה עצמה. לקחנו מונית (20 דולר) ונסענו לעיירה סמוכה בשם טאונג`י. בפעם הראשונה ראינו, לתדהמתנו, עיירה מסודרת עם רמזורים, מעברי חציה, עצים נטועים באיי תנועה... טיילנו בשווקי העיירה, במקדש סיק, במגדל המים ובנוסף, בדרך חזרה, עצרנו ביקב מפואר, שנמצא סמוך לעיירה וטעמנו יינות מקומיים. ביקור מומלץ לחובבי היין, דולר אחד לטעימות, לאדם. היינות היחידים במקום הם סוג אחד של אדום, של לבן ושל רוזה. חיפשנו רבות את שוק הג`אם, שמוזכר בלונלי פלנט, עד שגילינו, כי הוא נסגר לפני כמה שנים. כדאי לבקר בעיירה, רק אם יש זמן פנוי. הביקור בה אינו בגדר חובה. לשם בכלל לא מגיעים תיירים ולכן הסתכלו עלינו אפילו יותר מאשר בשאר המדינה. כאמור, עקרונית די ביומיים באגם אינלה - יום אחד לטיול בעיירה יאנשה ושיט תעלות ויום שני לטיול יום באגם בסירת מנוע.

 מסעדה במלון Amazing - קראנו עליה המלצות באתר, אבל אנו אישית לא אהבנו. המנות קטנות, המחירים יחסית יקרים והאוכל לא טעים. המלון עצמו נראה מפואר ביותר, אבל ביררנו והמחירים גבוהים מאד. מהמלון באגם אינלה לקחנו מונית (14 דולר) לשדה התעופה של ההו. משם חזרנו לינגון בטיסה של ינגון אירווייס, שהזמנו עוד בקאלאו (87 דולר לאדם).

לתחילת הכתבה

יוצאים לטיול תרמילאים במיאנמר? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>