נחיתה (די) רכה ב-לימה
אחרי מספר ימים במדריד הגיעה העת להמשיך בדרך -; אל היעד האמיתי שלנו. הטיסה ממדריד ללימה יצאה באיחור של יותר משעה ורק כשהיינו על המטוס, הודיע לנו שיש עצירת ביניים של שעה וחצי ב- Fortaleza, צפון ברזיל, לתדלוק, החלפת צוות אוויר וניקיון. הטיסה הייתה נוראית. המושבים היו צפופים יותר מבטיסה מישראל לספרד, הברכיים כאבו לי, האלרגיה עינתה אותי ושתי שורות מאחורינו ישבו אם ובתה בת השנה שבמשך כ- 14 שעות לא הפסיקה לצרוח! הצלחנו מעט לישון אבל יצאנו מהטיסה מרוטים לחלוטין.
הכניסה לפרו עברה חלק, לא ביקשו מאיתנו לראות כרטיס טיסה מהמדינה. החלפנו קצת כסף ביציאה משדה התעופה ויצאנו. לפחות נהג המונית של ההוסטל המתין לנו. נחיתה רכה. החבר`ה בהוסטל המתינו לנו בקבלת פנים חמה. לקחו אותנו לחדר ושם גילינו שאמנם קיבלנו חדר פרטי וגם מקלחת צמודה אבל המיטה היא מיטת קומותיים... ההסבר היה, שבגלל שדחינו את מועד ההגעה שלנו (בגלל חברת התעופה) החדר עם המיטה הזוגית לא היה פנוי. שיהיה.
ההוסטל Samau Wasi ממוקם בשכונת Mairaflores. את ההמלצה להוסטל קיבלנו מאתר למטייל (תודה!). התארגנו ויצאנו להסתובב באזור ולאכול צהריים. גם גוזל וגם אני שמנו עין על המלצה למסעדה Ima Sumac שמופיעה בלונלי פלנט, אלא שהמסעדה כבר לא קיימת. חזרנו במעלה השדרה הראשית Av. Jóse Larco. גוזל זכר שראה בית קפה-מסעדה על הדרך, עם תצוגה מרשימה של סנדביצ`ים. מצאנו, נכנסנו ל- Manolo, ישבנו על הבר, הזמנו מתאבן אחד של מולים ממולאים בסלט עם הרבה בצל סגול, שום, צ`ילי חריף, וגרעיני תירס לבן שהיה חריף ומגניב ולמנה עיקרית חלקנו, בבנאליות - המבורגר. היינו כל כך רעבים שטרפנו. היה נחמד ונעים גם בזכות הברמן, סיזר, ששאל על ישראל.
המשכנו בדרכנו בחזרה לכיוון ההוסטל, חיפשנו את שוק עבודות היד של האינדיאנים Mercado del Indios - הוא מומלץ בלונלי פלנט, אבל לא מומלץ אצלנו. זה נראה כמו שוק הפשפשים ביפו, אבל נקי, או כמו הגרנד בזאר באיסטנבול, אבל קטן. הכל מאוד תיירותי ומצועצע. אבל, מעבר לכביש המהיר, Paseo de la Republica זיהינו שוק אמיתי, של מקומיים, לשם צעדנו. זה שוק! עם פירות וירקות וקצבים וכלים לבית שהמקומיים משתמשים בהם באמת ותבלינים והכל מריח צבעוני ואמיתי.
חזרנו דרך הסמטאות שבין כביש הרפובליקה לבין Av. Areguipa. בצהריים די שקט שם, אבל נראה שבערב האזור תוסס. מסעדות, בארים, ודוכנים לממכר קשקושים ומזכרות. בטיול עברנו גם בכיכר Ovalo, Paraque Central, Iglesia de la Virgin Milagrose, ובית העירייה, הכל אחד ליד השני במרכז שכונת מיירפלורס.
המראה של העיר מהמטוס לא היה מלבב, שכונות עוני, נראה כמו עזה. גם הדרך להוסטל לא הייתה מזמינה וריח הערפיח היה כבד מנשוא. אבל כמו שאמרו לפניי, במיירפלורס הדברים נראים אחרת, נקי, מסודר, נעים, עולם מערבי. חזרנו לחדר להתקלח, לכתוב יומן, אינטרנט ולקחת את היום הזה לאט. אנחנו צריכים להתאפס לאחר הטיסה הנוראית שעברנו.
התוכנית הייתה להישאר שני לילות בלימה ובבוקר יום א` לקחת את האוטובוס להווארז (Huaraz). אני חשבתי לדלג על צפון פרו ולהדרים לאזור קוסקו (Cuzco) וזאת בגלל שאוקטובר זה תחילת העונה הגשומה וחבל להגיע להוארז ולגלות שגשום, ושאין כיף בלטרק. גוזל מאד רצה להגיע להוארז, הוא שמע סיפורים רבים על הטרקים והקורסים לטיפוס שהמקום מציע.
אחד מחבריו הטובים, שנסע לדרום אמריקה לשלושה חודשים, בילה חודש שלם בהוארז וחזר מלא רשמים והתפעלות. כששאלנו בלימה מה מזג האוויר בהוארז אמרו לנו שבסדר. אז ניסע. ישבנו בערב בהוסטל והתחלנו לדבר על המשך התוכנית. אני העליתי את האפשרות שלא נישן עוד לילה בלימה אלא ניקח את אוטובוס הלילה להוארז. כך נחסוך זמן (כאילו שחסר לנו) וכסף של עוד לילה בהוסטל. גוזל חשב על העניין וסיכמנו שמדובר ברעיון טוב. העניין הוא שעבורי קל יותר להעביר שמונה שעות בנסיעה כשאני ישנה (או נוהגת, אבל זה לא לכאן...).
יוצאים להוארז
את הערב העברנו עם שתי בחורות קנדיות, קייטי וסוריה. כן, זה השם שלה. אבא שלה ירדני ואמא שלה אירית במקור. שתיהן דעתניות, מדברות פוליטיקה, מעורות בנעשה במזרח התיכון, יש להן אג`נדה חברתית ובכלל, וגם על ספורט יש להן מה להגיד. הצטרפו אלינו שני בחורים אמריקנים, שתקנים יחסית. סוריה ניהלה איתנו דיון פוליטי חברתי נוקב על המצב בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט. המעניין היה שההסכמה הייתה רבתית -; כולנו מחזיקים דעות דומות, ולמרות זאת היה מעניין.
הבחורים האמריקנים ואני לא לקחנו חלק מאד פעיל בשיחה, ואילו גוזל והבנות עשו מספיק רעש בשביל כולנו. אני הייתי עייפה, אבל בניגוד לשאר, אני לא הייתי שיכורה (הבנות השקו בנדיבות את גוזל והבנים בוודקה צרפתית עם מיץ חמוציות או אינקה קולה, שזה סודה בטעם וניל). בסביבות השעה 22:00 גררתי את גוזל למיטה, הוא טיפס לקומה העליונה ואני התכרבלתי בשק השינה שלי בקומה התחתונה, חוששת שהמיטה תתפרק וגוזל ינחת עלי וימחץ אותי בעודי ישנה.
הבחורים האמריקנים ואני לא לקחנו חלק מאד פעיל בשיחה, ואילו גוזל והבנות עשו מספיק רעש בשביל כולנו. אני הייתי עייפה, אבל בניגוד לשאר, אני לא הייתי שיכורה (הבנות השקו בנדיבות את גוזל והבנים בוודקה צרפתית עם מיץ חמוציות או אינקה קולה, שזה סודה בטעם וניל). בסביבות השעה 22:00 גררתי את גוזל למיטה, הוא טיפס לקומה העליונה ואני התכרבלתי בשק השינה שלי בקומה התחתונה, חוששת שהמיטה תתפרק וגוזל ינחת עלי וימחץ אותי בעודי ישנה.
ההוסטל אמנם נקי, אבל איך אמרתי לאמא שלי "-; לפי אילו אמות מידה?" עבור גוזל המקום סביר, אני איסטניסטית שכמוני, הייתי על סף לקחת מהצוות סמרטוט ריצפה ומגב, ולנקות את החדר בעצמי. מלבד העובדה שהיה קר בלילה, הסלידה שלי מהמצעים של ההוסטל הביאה אותי לישון בשק השינה. ואיזה שק מגניב קנינו -; נעים ורך ומכרבל: Salewa עבור טמפרטורה של עד -7 מעלות. גם מגבות לא קיבלנו בהוסטל, וזו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשנו במגבות הטיולים המיוחדות שרכשנו. נחמד -; חוויות חדשות.
בשבת בבוקר התעוררנו מוקדם ואחרי ארוחת בוקר שכלולה במחיר של החדר יצאנו למרכז לימה, לחפש כרטיסי אוטובוס ללילה להוארז. האוטובוסים העירוניים בלימה מאד בלבלו אותנו, ובכל פעם שנסענו עם אחד מהם, נאלצנו עוד לצעוד כברת דרך למחוז חפצינו. בסופו של יום כבר נעשינו מיומנים יותר, אבל זה כבר לא משנה - היינו בדרכנו החוצה מהעיר.
רכשנו זוג כרטיסים לאותו לילה בסוכנות Cruz del Sur (מומלצת בלונלי פלנט), וחזרנו להוסטל בכדי לפנות את החדר ולהודיע שלא נישאר עוד לילה, ושוב חזרנו למרכז העיר. מה, לא נבקר בPlaza de Armas- ? מה, לא נראה במו ענינו את פסל הלמה על פסל הקדושה Madre Patria ב -; Plaza San Martin ? גוזל אמר שלימה עושה לו רע, וטוב שאנחנו עוזבים מהר, ושהוא אפילו מוכן לוותר על טיול במרכז העיר. אני לא ויתרתי, ומכיוון שגם בהוסטל לא בא לו להשאר, הוא הצטרף אלי.
זוג אוסטרלים ששכנו איתנו בהוסטל סיפרו שביום שישי כשטיילו במרכז העיר, הם הלכו עם התרמיל על הגב וחתכו להם את התחתית. הם לא זכרו מה היה להם בתיק, אבל זו הייתה אזהרה לגבי מרכז העיר, ומאחר ואנחנו מטיילים ביום שבת, יש לנקוט במשנה זהירות.
הפעם כבר הגענו ביתר יעילות ל Plaza de Armas וכפי שהספר ממליץ, טיילנו במורד המדרחוב Jirón de la Unión עד Plaza San Martin. בסדר. לא התרשמנו עמוקות. ארוחת צהריים אכלנו לפני שנסענו לטיול מרכז העיר. הפעם בחרנו באחת ממסעדות הפועלים הממוקמות בסמטאות ממזרח ל- Av. Jóse Larco. אחלה דיל. תמורת 5 סול (כ-7ש"ח) קיבלנו מנה ראשונה, מנה עיקרית ומיץ פירות מקומי ללא הגבלה. אמנם זה לא היה האוכל הכי טעים שאכלתי בחיי, אבל כאמור -; היינו רעבים.
ישבנו עם קיט וסוריה כשעה עד שהן עזבו לאוטובוס לקוסקו, קפצנו לסופרמרקט שמעבר לכביש לקנות מצרכים לארוחת הערב, לאחריה התקלחנו במקלחת ציבורית (לא כיף...), ארזנו את עצמנו, ויצאנו לאוטובוס הלילה להוארז. אני הייתי כל-כך עייפה שאיך שהאוטובוס הניע ניפחתי את כרית הנסיעות שלי, שהתברר בהמשך שיש לה פנצ`ר, שמתי ראש, ונרדמתי. ברקע רץ לו סרט בוידאו אבל אני לא שמעתי מילה. חוץ מזה ששוב כאבו לי הבירכיים, הנסיעה עברה נפלא. רוב הזמן ישנתי, ולמרות שזו לא הייתה השינה הכי טובה בעולם, לא הרגשתי את הזמן עובר. בשלב מסויים הדיילת הגישה ארוחה קלה, גוזל סירב בשביל שנינו, ומאוחר יותר, כשכולם כבר ישנו, הדיילת כיסתה אותנו בשמיכות. חמודים.
ישבנו עם קיט וסוריה כשעה עד שהן עזבו לאוטובוס לקוסקו, קפצנו לסופרמרקט שמעבר לכביש לקנות מצרכים לארוחת הערב, לאחריה התקלחנו במקלחת ציבורית (לא כיף...), ארזנו את עצמנו, ויצאנו לאוטובוס הלילה להוארז. אני הייתי כל-כך עייפה שאיך שהאוטובוס הניע ניפחתי את כרית הנסיעות שלי, שהתברר בהמשך שיש לה פנצ`ר, שמתי ראש, ונרדמתי. ברקע רץ לו סרט בוידאו אבל אני לא שמעתי מילה. חוץ מזה ששוב כאבו לי הבירכיים, הנסיעה עברה נפלא. רוב הזמן ישנתי, ולמרות שזו לא הייתה השינה הכי טובה בעולם, לא הרגשתי את הזמן עובר. בשלב מסויים הדיילת הגישה ארוחה קלה, גוזל סירב בשביל שנינו, ומאוחר יותר, כשכולם כבר ישנו, הדיילת כיסתה אותנו בשמיכות. חמודים.
