טרק נפלא בדרום איסלנד

איסלנד מציעה מסלולי טרקים מאתגרים המתבצעים בנופים עוצרי נשימה. הכירו את אחד הטרקים האלה וקבלו מועיל על ציוד נדרש, אפשרויות לינה ומסלול טיול שמזמן נהרות גועשים, שדות לבה רותחים ובעיקר עמקים שטופים בירוק.
יערה רנן ואורי אופיר
|
תמונה ראשית עבור: טרק נפלא בדרום איסלנד
© איתמר ברק

מידע כללי ולינה בטרק

הסיפור הבא מתאר את אחד הטרקים היפים בעולם, שנמצא בפינת החן המקסימה הזו, הלא היא איסלנד. מכיוון שיש די הרבה סיפורים טובים באתר שבהם יש גם המון מידע על האי אני מוותר על הכנסת המידע הלא-רלוונטי ואדבר רק על הטרק עצמו ועל מה שקורה בו. נתחיל משמו. הטרק נקרא Laugarvegurinn ("דרך המעיינות החמים"), ומיקומו בדרום איסלנד. הוא נחשב כרגע לטרק העיקרי באי ולמרות זאת הוא לא מלא בכמות מרגיזה של מטיילים. הוא טרק יחסית קל ואפשר לעשות אותו בשלושה או ארבעה ימים (ואפשר גם להוסיף לסופו עוד יום-יומיים מטרקים אחרים). אנחנו עשינו אותו בארבעה ימים באיטיות ובכיף גדול מאוד. אורכו כ-50 ק"מ, ועדיף לעשות אותו מהצפון לדרום, כך רוב הטרק בירידה מתונה וקל יותר.

לינה בטרק: במהלך הטרק ישנן שתי אפשרויות לינה. הראשונה היא, כמובן, באוהל. גם אם אתם טרקרים מנוסים או חדשים בתחום (כמונו) אתם צריכים לדעת כמה דברים לגבי לינה בשטח:

  1. קודם כל, אסור בתכלית האיסור לישון בשטחים לא מוגדרים לשינה עם אוהל. זאת אומרת, לישון רק בנקודות העצירה הרשמיות בטרק, שהן גם בקתות ההרים, ומסביבן ישנו שטח בו אפשר להקים אוהל.
  2. אין להצית אש במקומות לא מוגדרים.
  3. קר שם. אני חוזר – קר שם. הטרק הזה אמנם קל מבחינת ההליכה, אבל תובעני מאוד מבחינת מזג האוויר. בארבעת הימים שהיינו שם היו לנו 4 סוגי מזג-אוויר – יום לכל סוג. כך שההגדרה "בגדים לכל מזג אויר" מתאימה בול לטרק הזה (ולאיסלנד בכלל).
  4. לינה בשטח עולה כ-500 קרונות איסלנדיות (משהו כמו 30 שקל בזמן הטיול שלנו) ללילה. משלמים לאחראית הבקתה והיא נותנת לכם מדבקה לשים על האוהל. האפשרות השנייה היא לישון בבקתות שהוקמו בנקודות העצירה של הטרק. ללינה בבקתה יש כמובן את הפלוס של מקום מוגן מרוח, פחות משקל על הגב (לא צריך להביא אוהל) וכמובן החימום. צריך בכל זאת להביא שקי שינה, כי ישנים איתם על מיטות גדולות או על מזרנים המונחים על הרצפה. סך הכל, רעיון טוב, אבל המינוס הוא שזה מייקר את הטיול. לילה בבקתה עולה 1000-1700 קרונות איסלנדיות (כ-100 ומשהו שקל. איסלנד לא זולה) לאדם. בכל הבקתות יש אמצעי בישול כמו תנור וגזיות וגם כלי בישול. גם אם החלטתם לישון באוהל תוכלו להשתמש במטבח, אבל מנומס יותר לתת לשוכני הבקתה להכין קודם (ואז גם יש סיכוי קטן שיציעו לכם אם הם נחמדים). כדאי להזמין מראש מקום בכל הבקתות לימים של הטרק.

ציוד ומידע חיוני

הציוד קשור, בעיקר, למזג-האוויר.

  • דבר ראשון – נעליים טובות: במסלול הזה עולים, יורדים, מחליקים על קרח, על אבנים קטנות ועל סלעי בזלת מחודדים ולכן חשובות נעליים עם סוליה גמישה וחזקה, וכמעט חובה אטימות למים. חשוב להביא גם סנדלים טובים מכיוון שחוצים נהרות מספר פעמים. לגבי איזו נעל בדיוק זה כבר תלוי בכם. אני נעלתי caterpillar טובות וחברתי נעלה משהו של North Face. לשנינו היה נוח בזה. העיקר, לא נעלי ספורט ולא לטייל רק עם סנדלים.
  • פליז מוצלח: יעזור בעיקר כשנהיה קר יותר, מכיוון שהוא שומר על חום הגוף כמו שצריך. פליז כבד גם יגן מעט מגשם (לפחות עד שהוא יתחיל להיספג).
  • כובע או כיסוי ראש כלשהו: אין דבר יותר מעצבן מראש רטוב כל הזמן. לפעמים יש שמש ואז היא ממש חזקה.
  • כפפות: מתוך ניסיון רע, אני ממליץ על כפפות אטימות למים גם-כן, ואם אתם יכולים, שני זוגות של כפפות אחד על השני – דקות מבד מתחת ועבות אטומות מעל, כדי שלא תקפאו כשתרצו לאכול או להוציא משהו מהתרמיל.
  • מעיל גשם טוב: כזה שאפשר להוריד במהירות כשנהיה חם בפתאומיות ולשים מהר. אחד עמיד, שלא ייקרע פתאום באמצע הטרק. מתחת למעיל אני מציע ללבוש את הפליז ומתחתיו חולצות תרמיות. לא ללבוש כותנה. גם איסלנדים יגידו לכם שזה רעיון רע במיוחד. אם אתם מזיעים הכותנה נרטבת ולא מתייבשת בגלל שמעליה יש פליז. יותר גרוע אם חולצה כזו נרטבת מגשם. חולצה תרמית תנשום כמו שצריך, תתייבש מהר כשצריך ותעשה עבודה מצוין יחד עם הפליז ומעיל הגשם. אנחנו ממליצים לזכור שמזג האוויר במהלך ימי הטרק יכול להשתנות מקיצוניות אחת לשנייה. אם תטיילו בתקופת הקיץ (אנחנו טיילנו ביולי) לא תיתקלו בגשם זלעפות, אבל הטמפרטורות יכולות לרדת לסביבות ה-6 מעלות בקלות ולטפס יום למחרת ל-30. חשוב יותר להתלבש חם כשנהיה קר. שימו עוד חולצה ארוכה בתיק למקרה כזה.
  • תביאו משקפי שמש: שמש חזקה מסנוורת מאוד, בעיקר כשאתם מוקפים בקרח או שלג, מכיוון שהיא מוחזרת מהם. דרך-אגב, האיסלנדים מסתובבים עם צמר איסלנדי. חולצות מכוערות במיוחד (לדעתי, לפחות) שנרטבות ונהיות כבדות כמו אפוד צבאי מלא מחסניות אך שומרות על חום הגוף למרות הרטיבות. מצד שני, זה עסק יקר ולא בטוח שתצטרכו באמת ללבוש את זה.
  • תיק: כל תיק רציני יהיה טוב. חובה לקנות כיסוי גשם.
  • במידה והחלטתם ללון באוהל, אתם לא חייבים להביא גזיה. בבקתות לידן תחנו יקבלו אתכם בחפץ לב כל עוד תנהגו בנימוס בסיסי (כלומר, תנו ללנים בבקתה להשתמש ראשונים בכלי האוכל ותנקו אחריכם. ותחייכו. זה תמיד עוזר).
  • אוכל: מה שכן, אני מציע הרבה חטיפי אנרגיה, הרבה לחם, ממרחים שונים, ירקות, קפה, תה, סוכר. אנחנו קנינו כלמיני מרקי אינסטנט שעשו קצת את העבודה. חשוב לאכול טוב בסוף כל יום כדי למלא את המצברים ובמהלך היום לדאוג לעצירות אוכל נורמאליות כדי להתחמם ולנוח.
  • תביאו הרבה שתייה בתיק. 3-5 ליטר, תלוי כמה אתם בקבוצה. מדובר בהליכה רצינית. מומלץ מאוד להצטייד בנאד מים, כזה עם צינור שיוצא מהתיק, בגלל שלפעמים התנאים לא בדיוק נוחים בשביל להוריד את התיק ולהוציא את הבקבוקים.
  • אוהל: לא משנה איזה, כל עוד הוא לא מסובך להרמה ויש לו כיסוי טוב נגד גשם.
  • שק שינה ומזרן: מומלץ מאוד מזרן-שטח, אפילו אחד פשוט. האדמה יכולה להיות לא-נוחה בעליל. מומלץ שק"ש עמיד למים במידה מסוימת (שלי היה עמיד אך בכל זאת בלילה הוא נרטב מבפנים וזה לא נעים בכלל!). מי שמעוניין לקנות שק"ש באיסלנד (או שהוא נאבד בטיסה כמו לנו) זה אפשרי. יש שם בדיוק את השק"שים המותאמים לאזור, המוכרים מאוד מיומנים ונחמדים תמיד. זה מאוד יקר (14 אלף קרונות בערך= סביבות ה-900 שקל). אנחנו, כזוג, קנינו שקי שינה המתחברים לשק אחד. רעיון טוב ומחמם בלילות הקרים.
  • מקלות הליכה: זה כבר עניין אינדיבידואלי. אנחנו הסתובבנו עם תיקים כבדים יחסית ולא היינו בעלי הרבה ניסיון. היה לנו מקל אחד שנקנה על ידי אחד מאיתנו וגילינו שהיה הרבה יותר טוב אם היינו קונים שניים לכל אחד. זה מאוד מקל על ההליכה. בני 70, ילדים קטנים וחלזונות הלכו מהר יותר מאיתנו בקטעים מסוימים בגלל משקל התיק. ובכל זאת, זה לא חובה. פשוט מומלץ מאוד. בכל מקרה, אם החלטתם לקנות, כאלה עם קצה מחודד מברזל או מתכת אחרת ובולם-זעזועים בתוכם מומלצים. אפשר גם לקנות באיסלנד אבל שוב – יקר להחריד.
  • סנדלים: במהלך הטרק תצטרכו לחצות כמה נהרות, לכן, כמו שציינו, יש להביא סנדלים.

יש כמה דברים שכדאי לדעת על חציית נהרות:

  • תמיד ללכת עם כיוון הזרם ולא נגדו, בזווית חדה יחסית מהגדה.
  • לחצות בחלק הכי רחב של הנהר שאתם רואים, כי שם הזרם יהיה הכי פחות חזק.
  • כשאתם חוצים, נתקו את רצועות החזה והמותניים של התרמיל שלכם. אם במקרה תיפלו, התיק לא יגרור אתכם במורד הזרם. עדיף לאבד אותו מאשר את עצמכם.
  • זה לא רעיון טוב להחזיק ידיים כשחוצים נהר.

שעות ההליכה: הפלוס העיקרי בטרק במהלך הקיץ הוא שאין חושך. אפשר לקום בשש בבוקר, להתארגן ולסיים טרק אחרי-הצהריים, ואפשר ישר ללכת לישון שבע שעות ולקום ולטייל במהלך הלילה. ה"חושך" הקייצי של איסלנד דומה לשעות בין-ערביים כאן בארץ. בנוסף, לא יהיה חם (אבל יכול לרדת גשם ואז גם חשוך יחסית, גם רטוב וגם קר). המינוס העיקרי בטיולי לילה פשוט בא מכיוון הנוף. באור יום הנופים שבהם נתקלים עוצרי נשימה והראות יכולה להיות קילומטרים רבים בעוד בלילה סביר להניח שלא תיראו לכזה מרחק (והצבעים גם לא משהו). מי שרוצה לצלם – שיטייל ביום. וזה מביא אותנו לנושא הבא.

מצלמה: להביא כל מצלמה שהיא טובה. אני טיילתי עם Canon קטנה ודיגיטלית. חברתי טיילה עם אחת גדולה עם פילם. בכל מקרה, כדאי להביא תיק טוב למצלמה או להסתובב איתה בכיס (אם היא קומפקטית). מי שאוהב לצלם בפילם שיביא הרבה סרטים. אינסוף אפשרויות צילום והאור רך ונעים.

ביטחון: אתם יכולים להשאיר את התיקים שלכם, את המצלמה וגם תיבה מלאה כסף בלי מנעול – ולא יגעו בהם. במהלך הטרק במיוחד. אל תחששו להשאיר דברים באוהל ללא השגחה (חוץ מהדרכון וכרטיסי טיסה, למשל). בערי איסלנד המצב דומה. תיק באמצע העיר רק גורם לאנשים לחשוב "אה, זה של מישהו שיבוא לקחת אותו עוד מעט" ולא מחשבות זדוניות. קצת אופורי, אני יודע, אבל זו האמת.

מפה והתמצאות: מומלץ לקנות את המפה הטופוגרפית Landmannalaugar Porsmork- שהיא 1:100,000. בטרק עצמו כל 100-300 מטרים, תלוי בשטח, יש עמוד צהוב עם קצה אדום המסמן את השביל. שימו לב שאם איבדתם את העמוד הבא תשאירו מישהו עם התיקים במקום אחד, צאו לחיפוש ברדיוס מסויים, ונסו למצוא לפי כיוון ההליכה הכללי במפה. אם יש ערפל (יתואר בהמשך) אל תמשיכו ללכת. חכו קצת ואל תאבדו את השביל!

ולבסוף, הגעה וחזרה: מריקיאוויק ישנם אוטובוסים כל בוקר לתחנה הראשונה בטרק (וגם לתחנה הסופית, כמובן) וחזרה. בדקו את השעות המדויקות בתחנה המרכזית שלהם. האוטובוס עלה לנו 4500 קרונות לשני הכיוונים (300 שקל) והוא לוקח כמה שעות טובות. הנוף בדרך גם מדהים. שימו לב שהאוטובוס לפעמים חוצה נחלים בדרך ורצוי לסגור את התיק בתוך שקית ניילון כששמים אותו בבגאז`.

היום הראשון

(12 ק"מ, 4-5 שעות בעיקרון, אנחנו עשינו ב-12): האוטובוס הביא אותנו ל-Landmannalaugar (מבטאים Land-man-luger, כשאת ה-g כמעט לא משמיעים) בבוקר. בדרך עוברים שדות לבה עצומים שהגיעו לאן שהגיעו מהר הגעש (הפעיל) Hekla שנמצא קרוב. בימים טובים אפשר לראות את הקצה שלו ואפילו יש טרקים ללוע. כשאנחנו הגענו, ההר היה מכוסה עננים. בצד השמורה הזו יש מעיינות חמים. המקום המה בני אדם, היה מרוצף אוהלים וקרוואנים ומה לא ובעיקר, אבל ממש בעיקר – שרץ זבובונים. המון. כמות מטורפת של זבובונים עם גישה מרושעת במיוחד. הם היו בכל מקום כולל באף, באוזניים ובנחיריים. מי שיהיה חכם יקנה עוד בעיר איזו רשת לראש ולפני הירידה מהאוטובוס ישים אותה. זה מזעזע. נכנסים לבקתה שנמצאת כמה מטרים מהשביל ונרשמים. ההרשמה לא עולה כסף, אבל חובה כדי שיהיה מעקב אחריכם. נותנים שם, מספר דרכון וכו`, ומבטיחים להודיע בכל בקתה בדרך שהגעתם – אחרת עוד יטיסו בשבילכם איזו יחידת חילוץ.

 הטרק מתחיל בהליכה בשדה לבה גדול. מטפסים לאט-לאט בשביל חצוב בין אבני בזלת חדות כתער (זהירות!). מזג האוויר היה סגרירי וקריר ובדיוק התאים לנו. אחרי כשעה הליכה מתחילים בטיפוס רציני ליד הר שמכוסה סלעים בצבעי הקשת. הטיפוס מסתיים וממשיכים בהליכה ארוכה על גבעות. כאן שמים לב שכמעט בכל פעם שיורדים מגבעה מגיעים לשטח קטן המריח מגופרית והאדמה רותחת. כאן גם תראו הרבה בורות-קיטור. אל תנסו לגעת בזה ממש, כי המים באמת מאוד חמים. בשלב הזה נהיה קר יותר ויותר והתחיל רסס מעצבן מאוד. נעצרנו לאכול בירידה מגבעה כלשהי כשהרגשנו קפואים מדי והגב כאב. היה לנו מאוד קשה ותהינו אם נגיע לסוף היום או שכדאי להסתובב וללכת. אכלנו משהו, הרוח הצליפה בנו והמשכנו לרדת מהגבעה, כשבסופה השביל פנה שמאלה ומצאנו את עצמנו בדיוק בשטח שתואר מקודם. היה נעים, מלא אדים, היינו מוגנים מהרוח ותהינו למה לעזאזל היינו חייבים לעצור על גבעה. המקום נקרא Storihver והוא נמצא קצת אחרי אמצע הדרך. השביל המשיך לטפס בעדינות לגובה 1000 מטר מעל פני הים כשמצאנו את עצמנו הולכים זמן רב ברמה מלאה אבני בזלת קטנות. המקום נראה ממש כמו פני הירח (לא שטיילתי בירח, אבל כולנו ראינו תמונות). ההבדל העיקרי הוא הערפל שאפף אותנו. היה קשה לראות את המשך השביל וכמה פעמים באמת איבדנו את ההמשך. למזלנו, אנחנו בעלי חוש התמצאות טוב ויש לנו מפה, אז הסתדרנו. אחרי הרבה זמן הליכה פתאום הגענו לסלע בזלתי שנראה כמו אנדרטה. ואכן, זוהי אנדרטה לעידו קינן, ישראלי שאיבד את דרכו בסופה כמעט שנה מיום הטיול שלנו. הכיתוב היה "So close to safety yet so far away" נתן לנו סוג של רמז לגבי הקרבה שלנו לסוף המסלול ואכן אחרי כעשר דקות השטח הוחרד על-ידי צעקותיי הרמות "אני רואה גג אדום!". הגענו לבקתה הראשונה: Hrafntinnusker, בגובה 1400 מטר מעל פני הים בערך. המיקום נוראי – צלע הר, האוהלים מפוזרים בירידה, ומולנו עמק של קילומטרים. הרבה רוח והיה קר וגשום. הרמנו את האוהל בקושי וברחנו לבקתה כדי לנוח. בפנים פגשנו קבוצה של הולנדים שטיילו עם ג`יפ שעקב אחריהם והיו מפוצצים באוכל ואת שומרת הבקתה (מריאן). נחנו, אכלנו קצת וחזרנו לאוהל. בלילה היתה רוח חזקה מאוד והאוהל נרטב. המים נכנסו לי לשק"ש וסך הכל הייתי אומר שהיה לילה רע.

היום השני

(12 ק"מ, 4-5 שעות. אנחנו עשינו ב-10): קמנו בבוקר שבורים ורצוצים מאתמול. הלכנו לבקתה והכנו אוכל ושתייה. החלטנו לשלוח חלק מהציוד חזרה לריקיאוויק וכך השלנו מעצמנו כמה קילוגרמים עודפים, אבל רק במקרה התאפשר לנו לעשות את זה, לא הייתי בונה על זה. בנוסף, האוהל היה רטוב וחלק מכיסוי המים נקרע. החלטנו לשלוח גם אותו חזרה ולהמשיך את הטרק בשינה בבקתות. השומרת דאגה להזמין לנו את כל הלילות הבאים בבקתות. בסביבות 12 חזרנו לצעוד. הדרך מתחילה בירידה קצרה לתוך העמק והליכה של 4 קילומטרים בתוכו. לכל הכיוונים, במרחק, רואים ענני קיטור מיתמרים גבוה גבוה. כאן התחלנו לפגוש מטיילים בדרך. מזג האוויר היה עדיין סגרירי אך כמעט לא ירד גשם והטמפרטורות עלו מעט. גם היה לנו הרבה פחות משקל על הגב ונהנינו יותר. בסוף העמק מתחילה עליה די תלולה ומפותלת של 300 מטרים. העליה הזו די קשה, אך אין מספיק מילים יפות כדי לתאר את הפרס בסופה – כל עמק ה-Alftavatn נפרש לפנינו. השמש חזרה להאיר, העננים החלו להתפזר ועמדנו 400 מטר מעל העמק הירוק והמהם הזה. מהנקודה הזו אפשר לראות שלושה קרחונים, הרי געש, נהרות ואת גם אגם האלפטוואטן הרחוק אליו צריך להגיע.

 אחרי עצירה ממושכת והסדרת הנשימה מתחילים בירידה תלולה מאוד של 400 מטר עד לעמק. במהלך הירידה כמעט נפלנו כמה פעמים ואפילו החלקנו חלק מהדרך על אבנים קטנות. בסוף הירידה עוברים שתי גבעות ומגיעים לשיא השני של היום – חציית הנחל הראשון בטרק! כמובן, מדובר במי קרחונים שנמסו. הורדנו נעליים, שמנו סנדלים וחיזקנו אותם, הרמנו הכל על הגב וחצינו. המים קרים מאוד אך העניין קצר ומאוד מרענן. בסוף מנגבים רגליים, שמים חזרה את הנעליים והולכים עוד 3 קילומטר בשטח ירוק ויפהפה עד שמגיעים למסלול ג`יפים שבסופו האגם ועל גדותיו – הבקתות. בבקתה הזו שוב פגשנו את המטיילים ההולנדים שסיפרו לנו שפספסנו ברבע שעה בלבד את צלעות העגל שהם הכינו. נכנסנו להתקלח (מקלחת של 10 דקות עם מים חמים עולה 300 קרונות והאפשרות השנייה – לטבול באגם מלא מי הקרח – לא נשמעה לי רעיון טוב), שוב אכלנו, קשקשנו זמן מה עם השומרת (היידי!) והלכנו לישון די מרוצים.

היום השלישי

(15 ק"מ, 6-7 שעות. אנחנו עשינו ב-10): התעוררנו למזג אויר נהדר – היה חמים ונעים והיו קצת עננים. הגשם הפסיק והיידי סיפרה לנו שהתחזית דומה למשך הטרק בימים הקרובים. מרוצים, התחלנו לצעוד. כשני קילומטר של הליכה ומגיעים לעוד נהר אותו יש לחצות. שימו לב שהיום חוצים עוד אחד כזה. הנהר הראשון קפוא. אנחנו צועקים בשמחה (כי לפחות מסביב חם), מגיעים לצד השני וממשיכים לטייל. אחרי עוד כמה זמן הליכה מגיעים לנהר גועש ומפל. צמוד אליו יש אזור קמפינג למטיילים עם ג`יפים. עצרנו ליד הגשר וכרסמנו ביסקוויטים כשעבר לידינו בחור גבוה עם תיק בגודל שלו בערך. שאלנו אותו אם הוא רוצה לאכול קצת והוא התנפל בשמחה וסיפר שהוא הולך את איסלנד לבדו – דרום עד צפון – ויש לו רק כמות מסוימת של אוכל, כך שכשמישהו מציע לו הוא לא שואל שאלות. מהסיפור שלו הבנתי שאת המסלול שהוא עבר היום היה לוקח לנו לפחות שלושה ימים לעשות. נפרדנו ממנו בשלום ואני מקווה שהיה לו קל יחסית.

 אחרי הגשר הזה עוברים עוד אחד ואז מגיעים לנהר השני. הפעם מדובר בפלג די רחב והזרם חזק מאוד. ג`יפים עוברים בו גם-כן, אז אולי אפשר לתפוס טרמפ על אחד, אבל זה גם מסוכן וגם מפספסים חלק מהכיף. כאן מומלץ להרים את המכנסיים גבוה. אחרי המעבר הזה קלטנו שנהיה חם מאוד. עברנו לחולצה קצרה והמשכנו ללכת. אחרי קילומטר וקצת השביל עושה מין פניה ימינה ואז שמאלה ונכנסים לחמישה קילומטרים מאוד מוזרים וסוריאליסטים של מדבר עם חול שחור ודק. רוח חזקה התחילה להכניס חול לכל מקום אפשרי והפנים שלנו נהיו שחורות. ברקע רואים הרים גבוהים ודקים שמזכירים קצת פירמידות. באיזשהו שלב עוברים בין שתי גבעות רציניות ומיד אחר כך עוברים על גשר. כמה מטרים אחרי זה צריך שוב לעבור פלג קר ועמוק מאוד ברגל. אחרי הפלג הזה ישנה הליכה של שני קילומטר בערך, שבסופה מצאנו את עצמנו הולכים על צלע הר לרוחבו, עוקפים אותו וחול מצליף בנו מכל עבר. בסוף ההליכה מגיעים ל-Botnar, הלא היא הבקתה בה נעצור. האויר היה אפור מחול ולא היה איפה להתקלח מלבד בכיור. שטפנו פנים, מאחורי האוזניים וגם את הצוואר והמים היו שחורים! ואת מי פגשנו בבקתה הזו? נכון, את החבר`ה מהולנד. רק שהפעם הם הזמינו אותנו לאכול ואף יצא לנו לאכול מעדן איסלנדי הנקרא Skyr (סקיר) שהוא מין סוג של לבן רק לא בדיוק. אחרי הארוחה עוד המשכנו לדבר ולבסוף כולם הלכו לישון.

היום הרביעי

(15 ק"מ, 6-7 שעות. אנחנו עשינו, במפתיע, ב-8): קמתי וראיתי שההולנדים יושבים בחוץ. יצאנו החוצה מהבקתה וקיבלנו הלם: לא היה ענן אחד בשמיים, השמש היתה חזקה והאוויר היה נקי לחלוטין ובלי חול – המראה היה מדהים. מסתבר שכמה מטרים במורד השביל יש את איזור הקמפינג שצמוד לפלג קטן בו אנשים התקלחו. במקום להתבאס מזה החלטנו לסיים את המסלול עוד באותו יום ובזמן נורמאלי הפעם. מכיוון שהיה חם שוב עברנו לבגדים קצרים. מתחילים ללכת ועוברים גשר. מאותו רגע הולכים בגובה, צמוד תמיד לנהר ה-Markarfljot. ההליכה נוחה, יחסית קבועה בגובה (מלבד גבעה אחת), אך ארוכה.

 אחרי כמה שעות השביל יורד בצורה תלולה עד שמגיעים לגשר מעל נהר הנקרא Ljosa (אומרים li-o-sa). הגשר עובר מעל רווח צר של 2 מטר בו הנהר נלחץ ומתיז עצמו בכוח הלאה. מעבר לנהר עוברים עוד נהר שמחולק לפלגים קטנים עם זרמים שונים שאותו חייבים לחצות ברגל. בזהירות, בבקשה. לכל פלג יש עומק שונה וכדאי לחשב את ההליכה בין גדה לגדה כמו שצריך. ברגע שעשינו את זה ראינו שהנוף שוב משתנה והפעם הכל נהיה ירוק יותר. פתאום היו שיחים נמוכים ואז עצים והשביל התפתל ועלה וירד ומדי פעם ראינו את העמק הקרוב. בשלב מסויים עוברים גבעה וכל עמק Porsmork (קוראים Thor-smork, יערו של ת`ור) נפרש על כל נחליו והעצים שבו. השביל מזכיר בשלב זה טיול בהרי ירושלים הירוקים מלבד הרגע בו מגיעים לשלט עם המפה הגדולה המראה את כל הטרק שברגע זה סיימנו ועם הכיתוב: Landmannalaugar – 50 km! מכאן יש הליכה של פחות משעה ומגיעים לבקתה.

 יש מקלחות, יש נחל, יש אפילו מכולת קטנה. התחלנו להכין מרק מזעזע של קנור כשהגיע אלינו אחד ההולנדים ושאל אם זה בסדר להזמין אותנו לארוחת סיום-המסלול שלהם. כמובן שהסכמנו והם לא הסכימו שנהיה צנועים וכל הזמן דחפו לנו עוד אוכל. אכלנו שם מרק איסלנדי שמזכיר נזיד ירקות עם הרבה בשר בתוכו (אוכלים את זה עם חרדל, אפילו) ושוב Skyr טעים. בסוף הארוחה הודינו להם מאוד וסיפרנו שהעזרה שלהם היתה ממש במקום ובזכותם לא היינו רעבים ביומיים החולפים. הלכנו לישון ב-Porsmork hut וקמנו מוקדם בבוקר להליכה של חצי שעה עד הבקתה השנייה באזור – Husadalur, משם יצא האוטובוס שהחזיר אותנו לריקיאוויק.

 חזרנו לעיר הבירה רצוצים, עם קרסוליים כואבים, גב כואב, אדומים מהשמש, מאוד רעבים ובעיקר, אבל בעיקר, ממש מרוצים. בריקיאוויק יש את הפיצה הכי טובה בעולם, בעיקר כשאתם רעבים מאוד.

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על איסלנד

אטרקציות באיסלנד

מלונות ומקומות לינה באיסלנד

מדריכים ונותני שירות באיסלנד

נהגים באיסלנד

הזמנת חופשה לאיסלנד

טיסות לאיסלנד

חדשות התיירות והתעופה

המיוחדים שלנו

קצת השראה לטיול הבא

מתארגנים לטיול: ציוד, ביגוד, המלצות וטיפים לדרך

ביטוח נסיעות לחו"ל: כל מה שצריך כדי לטוס בראש שקט

מגזין החיים הטובים: לייפסטייל והשראה לחופשה

תמונות מהטיול: היעדים שהכי כיף לצלם

חופשה של פעם בחיים

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

כתבות ומדריכים לחופשת סקי