מריבות בבית החדש
סיימון: אז למה לא רואים אותך ב- Shamsi?
אני: עברתי למקום אחר. אני גרה עם ישראלי אחד בכפר מחוץ לארושה.
סיימון: אה!... את ג-רה (מניד ראש) עם איזה ישראלי... יפה לך מאוד!
אני: לא! אני לא ג-רה (מנידה ראש), הוא נשוי!
סיימון: אה! הוא נ-שוי (מניד ראש), עוד יותר יפה לך!
כמו סינדרלה, ידידתנו הוותיקה, חייתי חיים של דלות ואומללות. אצלה הכל הסתיים כשפגשה את הנסיך, ששלף אותה מעצב, נשא אותה לאישה והם חיו חיים נפלאים באושר ועושר עד עצם היום הזה. לגבי 50 אחוז מזה התקיים... אחרי המעבר בלילה מהבית של גלורי, התעוררתי לי לבדי במיטתי החמימה, בין הסדינים הנקיים, התמתחתי כמו נסיכה מפונקת וגרגרתי בהנאה. אך הודות למארח הנדיב שלי, ימי הגרגור היו קצרים.
"למה, הוא הכריח אותך לבשל ולנקות?" - איפה, יש טבח ויש גם עוזר... "הוא ביקש ממך לשלם שכירות?" - אפילו לא ברמז... "הוא היה מכוער ואידיוט ורצה רק להשכיב אותך?" - הכרתי קיבוצניקים מכוערים והוא ממש לא היה אחד מהם, והכרתי מטומטמים וגם כזה הוא לא היה, ובטח ובטח שלא ניסה להניח אצלי אצבע על ההדק או לעשות לי Kufira (להשכיב בסווהילי), בזמן שאשתו בארץ, חודש שביעי. העניין היה כזה: לפה של הבן אדם לא היתה מסננת, ומכיוון שהוא בילה באפריקה לבד חודשים ארוכים היה בראש שלו רק דבר אחד. מרגע שחזרנו הביתה, אני מבית הספר והוא מהחממות, הוא פשוט לא הפסיק לספר לי סיפורי זימה שונים ומשונים. זה התחיל בתיאורים מפורטים של אורגיות פרועות שהתרחשו במסיבת פורים של הקיבוץ, שמעתי גם על חילופי הזוגות בחגים ובמועדים ועל כל הקולות השונים (עם הדגמות!) שהשמיעו כל הזוגות בקיבוץ בזמן סקס, כולל תדירויות (מסתבר שהקירות שם דקים מאוד). הייתי מנומסת והקשבתי בסבלנות, כי התחלתי להבין שכדי לגור בארמון קורה שנסיכה צריכה גם לבלוע איזו צפרדע, אבל מה לעשות שזה היה רק הערב הראשון וכבר התחשק לי לירות לעצמי בראש.
סוף השבוע הגיע והשעמום אכל את שנינו. מיותר כמובן לציין שקיבלתי הסברים מאלפים על האפשרויות הגלומות בקיבוץ המדובר, וגם מה קרה מאחורי הקלעים בהופעה של הקומדי סטור עם המאפרת השרלילה. אני חוסכת בפרטים כי אני יוצאת מנקודת הנחה שגולש באתר גם קהל דתי, אבל תאמינו לי שלא עבר הרבה זמן עד שהתחלתי לחפש בנרות את הרסקיו רמדי שחברה שלי נתנה לי. לא מצאתי והייתי ממש על סף צרחות. ברכב ניסיתי להסביר לקיבוצניק דיסקרטיות מהי (לא, הוא לא מכיר אחת שקוראים לה ככה) ומה ערכה של שתיקה (זהב!).
ביקור באגם דולוטי
נסענו למקום שהקיבוצניק אומר שהוא "המקום הכי יפה שראית!". כבר למדתי להתעלם מרוב הדיבורים שלו, אבל מה אני אגיד, אגם Duluti היה אחד המקומות היפים שראיתי. באמת. טיילתי לי שם בשקט על חוף האגם בשקיעה וצפיתי בילדים מטילים חכות (זאת שמורת טבע ואסור לדוג, אבל מילא...). צילמתי כל אחת מהפרות והקיבוצניק גלגל סיגריה ושתק (סוף סוף). רק הציפורים צייצו ועפו מעל האגם לפני השינה, בקנים שרקה קצת רוח נעימה ועשתה גלים קטנים במים. אידיליה. ככה אוהבות נסיכות כמוני: שקט, רומנטיקה ופסטורליה. כשעמדנו כבר להתקפל משם תפס אחד הילדים איזו מפלצת ונתן לי לצלם אותו איתה. כשנכנסנו כבר לטנדר הגיע האבא הגאה ודרש כסף. הקיבוצניק הציע לו 20 שילינג, אך הטנזני סירב לקחת (ובצדק- לא רצה להשפיל את עצמו) ואנחנו הסתלקנו משם כמו שני גנבים.
פערי תרבות - עם המקומים והישראלים
עוד אנחנו נוסעים בחזרה לאחוזה שעל הגבעה אנחנו מקבלים הזמנה לבוא למסעדה. רוצים לפגוש אותי כי מסתבר שפורסם שהמוזונגו (הלבן), הבוס של החווה, הביא בחורה לגור איתו וזו לא אשתו. "אני לא לבושה!" מחיתי בתוקף, כשהתברר שלא עוצרים בבית. "אז מה את, עירומה?" גיחך הקיבוצניק. טיפשה שכמותי- עד שהוא כבר נרגע באתי ולחצתי על הסטרטר.
נסענו ל- Greek Club ברחוב Sarengeti לפגוש את מיטש ואת אריק. תוכלו לזהות את המסעדה על פי העמודים הכמו-יווניים בכניסה (הקיבוצניק אומר שזה מזכיר לו את הבית הלבן, ועלתה בי בדיחת ביל גסה להפתיע, אבל התאפקתי). המסעדה גברית למהדרין עם מסכי ענק (ספורט) ושירותי נשים נקיים להדהים (יחס הגברים-נשים משחק לטובתי). האוכל יקר במונחים טנזניים (זיל הזול) אבל טעים מאוד. אריק המליץ לי על הפאי תרד, שהתברר כמובן כבורקס... הוא הגיע עם צ`יפס, קטשופ וסלט עם גבינה והיה טעים מאוד. השיחה בין הגברים מתגלגלת לסוגיית "מין עם המקומיות", ואני לומדת מילה חדשה - Owowo - תחת בסווהילי. איך אני לומדת אותה? כשהקיבוצניק מסביר לאריק שהוא לא אוהב את התחת הגדול של הכושיות, מצביע עלי באצבע באמצע המסעדה וצועק "Now that`s a nice owowo!".
התחלתי לחשוב שמשהו לא בסדר עם המארח שלי. תסמונת טורט אולי? בדרך חזרה הביתה הדליפה בסכר הפכה לשטפון, עם הסיפורים שלו על החוויה המינית הראשונה שעבר (איזו ג`ינג`ית). לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. מהסיפורים שלו על הנעשה ברפת לא ידעתי אם להתפעל או להגעל. לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה כשהסכים לקחת אותי לחממות של החווה. הכל רק לא להיות תקועה בבית. האמת? התרשמתי. הכל חדש ונוצץ והיי-טקי. אפילו המארח היה ג`נטלמן ופתח לי את כל הדלתות. בחדר האריזה היו מלא בנות אבל רק קצת לחשושים. "נורא שקט פה", אמרתי לו. "תיכף תשמעי רק את המזגנים", ענה. אחרי 10 דקות של סיור היה שקט שם כמו בקבר.
כל האורזות הסתכלו לי על השיער ועל הציצים ועל ה- owowo ממש בלי בושה. זאת היתה חוויית "שמעי יצא למרחוק" ממש מקרוב. על שותפים לדירה לא שמעו כאן בטנזניה. ידעתי מה הן חושבות וכבר נהייתי עצבנית. אחר כך, בחממות, הקיבוצניק זרק איזו הערה טיפשית ומשהו בי פקע. אולי אי שפיות זמנית או קצר במוח, אבל פשוט לא יכולתי לסבול יותר. הסתובבתי אליו ופוצצתי אותו בתוצרת חקלאית. הוא מגדל עגבניות? לא. וחבל.
באמת שזה לא ממנהגי לזרוק דברים על אנשים שאני בקושי מכירה (ורק יודעות בפרוטרוט מה הם עשו למתנדבת הדנית, שהגיעה לפאב של הקיבוץ בלי תחתונים) אבל באמת הגיעו מים עד נפש! כשמסתבר לי למחרת שכולם יודעים שהבוס רב עם המאהבת (!) שלו בחממה אני מרגישה כאילו התגלגלתי לתוך פרק בצעירים חסרי חסרי מנוח (הגרסה הלא מצונזרת). אני הולכת לטייל בערב וזוכה לכזה מטר של הערות וצחקוקים מהבנות שיוצאות מהחווה, שמזל שהקיבוצניק השכיל אותי בשלל פעלים בסווהילי. עוד הייתי חושבת שלא מדברים עלי.
פערי התרבות ממש מרגיזים אותי, ואני לא מדברת רק על אלה שיש ביני לבין המקומיים, אני מדברת גם על הקיבוצניק! אני נמלטת לגינה, מתבודדת לי עם צבי הענק וקושרת שיחות עם הגנן ועם החתולה. כל הדיבורים האלה מסביב מרתיחים אותי ומתחיל כבר לדגדג לי באצבעות כשאנשים מדברים אלי עם כל מיני הנחות. בא לי להחטיף להם סטירה... אין לי ספק שכל הסיפור הזה יגמר בבכי. אני אולי צמחונית אדוקה, אבל קיבוצניק נמצ`ומה (Namachoma=על האש) מתחיל להישמע לי לא רע בכלל.
