קצת רקע
"מאה עידני אלים יינתנו ולא ניתן לתאר את נפלאות ההימליה.. כיוון ששם בהימליה שוכנים קאילאש.. מנסרובר" כך מפארת הרמאינה, המיתולוגיה ההודית העתיקה. ואכן קשה לתאר את נפלאותיו של הר קאילאש (Kailash) והמראות המרהיבים-סוחפים של הקורה (Kora)- הקפה מסביב להר הקדוש - ולתרגמם לאותיות ומילים.
מעטים ההרים בעולם המסוגלים להתחרות ברושם העמוק שמותיר הר קאילאש במתבונן, ואף לא אחד בקדושתו. הר קאילאש, קאנג רימפוצ`ה בטיבטית (אבן-חן של שלג), הינו אתר העליה לרגל הקדוש ביותר ל-4 דתות שונות ומהווה נקודת מרכז רוחנית ללמעלה ממיליארד בני אדם. במשך אלפי שנים ראה קאילאש עולי רגל מכל קצוות תבל- הינדים ובני דת הג`ין מהודו, בודהיסטים ממחוזות בהימלאיה, בני דת הבון מהרמה הטיבטית ואפילו מעטים מהרפתקני המערב במאה ה-19. טחוב בפינה הדרום מערבית של טיבט הכבושה, סמוך לגבול עם נפאל והודו, גם היום המסע אל ההר הוא לא פשוט, וגם היום, למרות הממשל הסיני, ממשיך ההר להוות מרכז רוחני לבני הדתות השונות. ובכל זאת, הדרך הארוכה והמשובחת שווה את החוויה של ביקור והקפה של ההר.
קאילאש נישא לגובה 6,714 מטר ומשקיף ממושב קדומים נוראי על העמקים מתחתיו ועל עולי הרגל, אותם הוא רואה עושים דרכם סביבו בהתמדה במשך דורות על גבי דורות. טרק של 54 ק"מ מסביב להר מרשים ספוג באווירת קדושה, נוף בראשיתי ועולי רגל טיבטים עליזים- מה יכול להיות רע?
משמעות דתית
הדת הבודהיסטית בטיבט רואה בהר את התגלמותו הגשמית של האל צמצ`וג. ההקפה הארוכה של ההר, עם כיוון השעון, אמורה לטהר את המחשבה ולקדם את עולה הרגל בדרך אל ההארה. הריכוז, המחויבות והמסירות לקורה (kora) ממקדים את המחשבה ומאפשרים להשיל חלק מהאשליה, שאנחנו קוראים לה מציאות. עשרות אנשים מתחילים את הקורה כל יום מלבד בחורף כמובן, ורובם (הטיבטים שביניהם) מסיימים אותה באותו היום אחרי הצהריים (כן, כן, 54 ק"מ עליה של 1,000 מטר ומעבר הרים בגובה 5,600 מטר ביום אחד. ואתם חשבתם שבצבא היה קשה). ישנם טיבטים שזו דרך חיים בשבילם, כל יום - קורה. ג`מו, שגר מאחורי המנזר בדרצ`ן, הוא זקן חביב, איכר, אשר הקיף את ההר כבר יותר מ-500 פעם!, צורמה, בת 24 בחורה טיבטית בעלת עיניים בורקות, הקיפה את ההר כל יום במשך עונה שלמה, 170 הקפות רצופות (ואחותה בת ה-10 כבר הספיקה להקיף את ההר 100 פעמים יחד איתה).
טיבטים אדוקים מבצעים קורה מיוחדת - קורה בהשתטחות. כל הקפה מתבצעת בתהליך של עמידה, כריעה, השתטחות על האדמה עם הידיים פרוסות קדימה, מעידה והצבת הרגליים במקום אליו כפות הידיים הגיעו, וכך שוב ושוב. הקפה כזאת יכולה לקחת 30 ימים מפרכים והיא נחשבת קשה ומתישה במיוחד. עיקר המשתטחים הן דווקא נשים ולשאלה למה זה המצב ענתה צורמה: "גברים חושבים שהם לא צריכים את זה. חושבים שהם יודעים הכל...".
קשה להסביר וכן להבין, את הקשר שהבודהיסטים מייחסים לקידום רוחני פנימי ולאלוהות בהתגלמות הר, אך את הקושי הזה הם מיחסים לאשליה שכל בני האדם הלא מוארים חיים בה. לעיתים קרובות ניתן להתקל במבטים טיבטים תמהים של "מה בדיוק אתה לא מבין?" כשמנסים לחקור את הדואליות של אל פנימי וחיצוני, התגלמות של אל בעולם החיצון ומהותו כחלק פנימי מההוויה האישית. בכל מקרה, קאילאש הוא מקום טוב להתחיל להבין את כל המורכבויות הבודהיסטיות האלה, או לפחות להתבונן כיצד אנשים אחרים מאמינים, מבינים ומיישמים אותן.
עבור ההינדים, הדת השלטת בהודו, הר קאילאש הינו מושבו של שיווא המשמיד והיוצר (אחד משלושת האלים העיקריים של ההינדואיזם: ברהאמה ווישנו- הם הנוספים) ושל בת זוגו- פרוואטי. ההקפה ההינדית מסביב להר מביאה ברכה מהאל ומוחקת חטאים מגילגולים קודמים. קיים תיעוד כבר מלפני 1,700 שנה, של עולי רגל המגיעים מהודו לקאילאש לבצע אטרה, עלייה לרגל. מאז- עולי רגל בודדים הצולחים את גבהי ההימאליה במסע מפרך ומסוכן, עד היום- משלחות ענק קולניות, בג`יפים מקטמנדו, עושים ההודים את דרכם אל ההר הקדוש והאגם שלמרגלותיו, לקחת חלק בעליית הרגל החשובה ביותר בהינדואיזם.
הר קאילאש קדוש גם למאמיני דת הג`יין, אשר פזורים בהודו ובריטניה. על ההר הזה הגיע רישבה, נביאם הראשון של הג`יינים, אל ההארה והשחרור ומכאן החל להפיץ את תורתו. וריאציה של הר סיני.
דת הבון הינה הדת העתיקה של טיבט, לפני הגעת הבודהיזם במאה ה-8. זוהי דת אלילית אשר השפיעה רבות על הבודהיזם הטיבטי, ומאמיניה אפילו הקימו אימפריה אזורית בעת העתיקה אשר הרחיקה עד פרס. עבורם ההר הוא מחוזה של סיפאיימן, אלת השמיים. יש לציין שעולי הרגל מדת הבון הינם היחידים אשר מקיפים את ההר נגד כיוון השעון (רק אותם תראו מגיחים מעבר לסיבוב, מנופפים לכולם לשלום עם חיוך רחב מרוח על הפנים. כל השאר הולכים באותו הכיוון, עם כיוון השעון, כמוכם).
באמונה הטיבטית וההודית קאילאש הוא בנוסף, ההתגלמות הארצית של הר מרו 84,000 ק"מ גובהו, תחתיתו טובלת באש הגיהנום ופסגתו מגרדת את השחקים. פירמידה מושלמת אשר פאותיה עשויות מיהלום, אודם, זהב וספיר, מכל פיאה של הפירמידה נשפך נהר אדיר, הפונה לאחת מ-4 רוחות השמיים, מרכז העולם. ואכן, הר קאילאש הינו פירמידה כמעט מושלמת אשר פאותיה פונות לכיווני המצפן. אמנם מעט פחות גבוה מהר מרו האגדי, אבל מהווה את המקור לארבע נהרות, מהגדולים והחשובים באסיה. הרמה הטיבטית בכללה, מהווה מקור מים ל-85% מאוכלוסית אסיה (מעל 50% מאוכלוסית העולם כולו), והנהרות של הר קאילאש הם מהגדולים שבמקורות המים שם.
מצפון זורם ההינדוס (Hindus) אשר מבתר את הודו במחוזות לאדאק וקשמיר בדרכו לפקיסטן, שם הוא מהווה את עורק החיים המרכזי לפני שהוא מוצא את סופו בדלתא רחבה הנשפכת לים הערבי. ממערב נשפך הסוטלגי (Sutlej) בקניונים עמוקים, דרך מחוזות הימאצ`אל ופנג`ב בהודו וחובר להינדיס בדרום פקיסטן. מדרום עושה את דרכו הקארנאלי (Karnali), הלוא הוא מקורו של נהר הגנגס (Ganges) המפורסם (ולא הקרחון בטפוואן כמו שנהוג לחשוב). הגנגס מרווה את צפון הודו ונשפך למפרץ בנגל, בסמוך לכלכתה. הקארנאלי חוצה גם את מערב נפאל. ממזרח שוצף הירלונג-טסה (Yarlung-tse), המאפשר חיים בטיבט, לאורך 1000 ק"מ של עמק פורה למרגלות ההימאליה. הירלונג מתחתר מזרחה עד שהוא מוצא פירצה בהימאליה וממשיך דרומה דרך הודו ובנגלדש, בתור נהר הבירה מפוטרה (Maputra) ונשפך לים דרומית לצקה. בסך הכל המים הקדושים, אשר מקורם בפסגתו המושלגת של הר קאילאש, מסיימים את דרכם בשפכ נהרות במרחק של 2500 ק"מ ממקורם.
ההגעה אל ההר
ההגעה אל הר קאילאש עצמו, שנמצא במערב טיבט היא או מורכבת או יקרה, אבל בכל מקרה, אפשרית. הדרך הפשוטה ביותר להגיע לקאילאש היא בסיור מאורגן מלהאסה או מקטמנדו (קטמנדו, דרך אגב, יותר קרובה לקאילאש מאשר להאסה). סיור כזה כולל בדרך כלל ג`יפ, אישורים ומדריך צמוד (המדריך מטעם הממשל הסיני הוא חובה). ניתן לכלול גם את הטרק מסביב לקאילאש בחבילת העיסקה (3-4 ימים). מקובל לשלב את הביקור בקאילאש בסיור מקיף במערב טיבט (אם כבר הגענו עד כאן..). נסיעה בג`יפ מלהאסה לקאילאש לוקחת 3-5 ימים, מקטמנדו 2-4 ימים. מדובר על הוצאה של כמה מאות דולרים ומעט יותר זול לארגן את הסיפור הזה בקטמנדו. זהו טיול שמשאיר מעט זמן, יחסית, בקאילאש (בערך 4 ימים) ויכול קצת לפגום באווירה של המסע והעליה לרגל, אבל זוהי ללא ספק הדרך הפשוטה ביותר להגיע להר קאילאש.
דרך מאורגנת אחרת להגיע היא בהליכה ממערב נפאל. טרק יפהפה שחייב להיות מאורגן מקטמנדו וכרוך בהרבה בירוקרטיה. המסלול חוצה את ההימאליה מנפאל הירוקה לטיבט הצהובה ולוקח 4-5 ימים. משם נוסעים בג`יפ 2-3 שעות עד דרצ`ן (Darchen) שנמצאת למרגלות הר קאילאש. טרק מדהים ומיוחד מאוד, אבל יקר. הדרך האחרת, האופציה הזולה, היא להגיע למערב טיבט וכבר אחרי שנכנסתם לאזור, ניתן ללכת ל-PSB (המשטרה) ולהוציא שם אישור שהייה שעולה 150 ¤ (זהו אותו אישור שבלהאסה עולה הון). כיוון שבדרך זאת אינכם שייכים לסיור מאורגן ניתן לשהות בקאילאש ובמנסרובר (Manasarovar - האגם הגדול מדרום להר קאילאש) כמה זמן שרוצים (במגבלות האישור).
איך מגיעים למערב טיבט באופן עצמאי? ובכן, ניתן לנסות לקחת את האוטובוס המקומי מלהאסה לאלי (Ali), העיר היחידה במערב טיבט (מחיר הנסיעה - כ-400 ¤).רוב הסיכוי שכבר בלהאסה יורידו אתכם מהאוטובוס ותשלמו קנס. אם לא קרה דבר כזה והגעתם לאלי, לכו אל ה-PSB (במערב העיר) שם בשמחה תקבלו אישור שהייה. מאלי ישנו אוטובוס שנוסע לדרצ`ן (הכפר למרגלות הקאילאש) חצי יום נסיעה- 100 ¤. עדיף לנסות לתפוס טרמפים ביציאה הדרומית של העיר.
דרך אחרת, יותר קשה, יותר ארוכה, אך הרבה יותר שווה, מרשימה ובעלת אחוזי הצלחה יותר גבוהים, היא הכביש המגיע ממחוז שינג`יאנג (Xinjiang - מחוז ענק בצפון מערב סין הגובל בטיבט). זהו כביש באורך 1200 ק"מ, העובר בשטח המבודד ביותר בעולם מלבד אנטארקטיקה. 1200 ק"מ במעלה הרמה הטיבטית, עולם פראי בגובה ממוצע של 5000 מטר, נופים עוצרי נשימה. הבעיה - הסינים. הדרך היחידה לעבור היא למצוא משאית (כלי התחבורה היחידי הנוסע בכביש זה), שתסכים לקחת אתכם למרות המחסומים הסיניים. הנסיעה מיצ`נג (Yecheng) בשינג`יאנג לאלי יכולה לקחת שבוע, כך שיש להצטייד. מומלץ לברר היטב את מצב הדרך והימים שבהם היא פתוחה לפני שמנסים את הדרך הזו.
לתחילת הכתבה
מסלול הקפת ההר - הקורה
הקורה (Kora) עצמה, ההקפה, הינה מסלול באורך 54 ק"מ, החוצה מעבר הרים בגובה 5,600 מטר מצידו הצפוני של ההר, כך שצריך הסתגלות מסויימת לגבהים ומחלת גבהים היא אכן סכנה (בעיקר בגלל אפשרויות פינוי מוגבלות, שכן- כל אזור מערב טיבט הוא מעל 4000 מטר). הדרך אינה קשה וברוכת נופים מרשימים, הגובה הוא האלמנט המאתגר, כך שמומלץ לקחת את הזמן.
המסע מסביב להר מתחיל בדרצ`ן, כפר טיבטי קטן למרגלות ההר (נמצא בגובה 4,600 מטר), עמוס בעולי רגל מכל קצוות תבל. מין ערבוב מוזר של כוכבי בוליווד על גבי פוסטרים מרופטים, מוזיקה מערבית, אוכל טיבטי ורכבים סיניים. הכפר מחבר את מישור בארקה (Barka plain), אשר מוקף מצד אחד ברכס של הר קאילאש ומצד שני ברכס ההימאליה של נפאל. המסלול, מעוטר בגלי אבנים ודגלי תפילה בודהיסטים צבעוניים, מתחיל ליד המנזר העתיק וממשיך לאורך הרכס עד לאתר ההשתטחות, הראשון מבין ארבעה. כאן נשקפת לראשונה הצלע הדרומית של הקאילאש. מצוק סלע תלול ומושלג ולאורכו חריץ עמוק הנמתח מהפסגה מטה בהפגנתיות, כונה על-ידי ההינדים "המדרגות לגן עדן" (Stairway to heaven).
החריץ המיוחד נוצר, על-פי האגדה כמובן, בעת תחרות קסמים בין המשורר-פילוסוף הבודהיסטי מילרפה לבין יריבו מדת הבון- נארו בונצ`אנג, על רקע סכסוך בנוגע לבעלות על האתר הקדוש (לא רק אצלנו). במיקצה האחרון הוחלט על מירוץ לפיסגה, הראשון שמגיע זוכה. נארו עלה בזריזות על גבי תוף הקסמים שלו והחל נוסק מעלה לעבר החרוט המושלג. מילרפה מצידו פרש לישון, למרות הפצרותיהם של מעודדיו הבודהיסטים. אז, שניה לפני שהנזיר נגע בפסגה, קרן אור ראשונה של בוקר הופיעה, קם מילרפה וכהרף עין הופיע על הפסגה. נארו ההמום התרסק מטה מובס ותוף הקסמים חרץ את הצלע הדרומית בעודו מתגלגל מטה. מילרפה הנדיב נתן לבני דת הבון, למרות להארה, בטקס שאורך 3 ימים ולילות. חשוב מאוד שהעמוד יהיה ישר לגמרי. נטיה קלה לכיוון ההר והמצב בכי רע. אם לעומת זאת העמוד פונה לכיוון ההפוך מההר, כדאי להתחיל לברוח או להתחבא מתח לשולחן - אסון מגיע.
טיפוס קל מעל טרבוצ`ה מוביל לישורת סלעית מפחידה במקצת הנקראת "אתר קבורת השמיים של 84 המהסידים", קבורת שמיים היא דרך הקבורה המקובלת אצל הטיבטים, בשל תנאי השטח הקשים והמיעוט בעצים מכינים הטיבטים את מתיהם במקום גבוה ופתוח כמאכל לעוף השמיים. לפני הכיבוש הסיני היו קוברים את הלאמות והנזירים החשובים ביותר באתר הזה, היום ניתן למצוא שם גל אבנים, דגלי תפילה וכמה עצמות פזורות. השקט המסתורי, מלווה בנפנוף דגלי התפילה ברוח החזקה והמיקום הגבוה רק מלבים את האווירה המפחידה ומערערים את שלוות הנפש. יש לשער שתהיו שמחים מאוד להמשיך בדרך ולרדת חזרה לעמק.
בחזרה בעמק, מעבר לגשר אבנים מט לנפול, נמצא המנזר של הצלע המערבית. הדרך ממשיכה מעלה לאורך הצלע והנהר, מקיפה את ההר ומגיעה לצלע הצפונית היפיפיה, בדרך עוברים ליד סלע בו מוטבעת טביעת רגלו של בודהה. זוהי טביעת הרגל הראשונה מבין שלוש שנמצאות מסביב לקורה. מספרים שכאשר ניסה אחד משדי הגיהנום לחטוף את הר קאילאש ולשאת אותו על גבו מטה אל ארצות האופל, נזעק בודהה לעזרה, עף בזריזות אל ההר וברגע האחרון, לפני שנחטף הספיק בודהה לקבע את ההר לאדמה בשלושה מקומות שונים, על-ידי רקיעת רגל, שכמובן, הותירה את חתימתה על הסלע. ממול לצלע הצפונית ממוקם מנזר המשקיף על ההר דרך עמק צר. ניתן לישון במנזר ולאכול עם הנזירים. זוהי התצפית היפה ביותר על ההר ולמי שיש כוח יכול לעלות שעתיים-שלוש במעלה העמק אל תחתית ההר, עוד חצי שעה הליכה על קרחון ואפשר לגעת בהוד קדושתו.
מכאן מתחילה למעשה העלייה אל מעבר ההרים עצמו. המשתטחים נתקלים כאן במקטע קשה - ערבוביה של סלעים אכזריים ושלג חלק. מראה של שתי נשים מנסות לצלוח מקטע שלג רחב, כאשר אחת מהן מחליקה חזרה אחורה לנקודת המוצא אחרי כל צעד, מעורר רחמים ממש, אבל כשאתה שומע את הצחוק שלהן אחרי כל החלקה ואחרי שאתה רואה את שמחת החיים שלהן בזמן הכנת התה שאחרי המאבק, אתה מבין שפה הראש עובד אחרת.
האוויר נהיה דליל והדרך תלולה, אבל הטיבטים רצים קדימה מבלי להאט, סוף סוף נראים דגלי התפילה המסמנים את הפאס, אפשר לעצור, לנוח ולנשום קצת חמצן לריאות... ולהיוולד מחדש. באמונה הבודהיסטית וההינדית כאחד, הקורה מסמלת מעגל קסמים שלם של לידה ומוות. בנקודה הזאת ממש הנפש מתה ונולדת מחדש, מנקה מחזור חיים שלם של חטאים.
כבר בתחילת הירידה מגיעים לאתר קדוש נוסף, הפעם הינדי. זוהי בריכה, למעשה חור בקרח בו אמורים עולי הרגל להטבל ולשטוף מעליהם את חטאי החיים הקודמים בברכתו של שיווה. כיום עולי-הרגל ההודים יותר עצלנים והם מסתפקים בטבילת יד במקרה הטוב. הדרך יורדת בזיגזגים לעמק, העייטים מביטים ממעל, והקורה מוצפת בחגיגת כמעט נצחון. הטיבטים עוצרים לפיקניק ותה במרבצים הירוקים הראשונים שמופיעים אחרי השלג, האוויר מרווה את הריאות בחמצן ומסביב ניחוח שמחת חיים טיבטית ועשן ממדורות שהובערו בחרא של יאקים.
בהליכה עולצת המחליפה בין צידי הנהר מפעם לפעם מגיעים למנזר שעל הצלע המזרחית של הקאילאש, אותה קשה לראות שכן היא רחוקה ומוסתרת. המנזר יושב במקומו של מאבק נוסף בין נארו למילרפה. כאן החליטו השניים לנוח ולמצוא מקום מסתור מהגשם. מילרפה פתח מערה בסלע ונארו הניח סלע ענק בתור תקרה, שיהווה מחסה מהסופה. בעוד הם יושבים ונחים החל הסלע להחליק ואיים למחוץ את שני הנזירים. מילרפה, בזריזות של שועל, הושיט יד רכה ובקלות הניח את הסלע בחזרה במקומו. ניתן להכנס אל המערה הנמצאת מאחורי המנזר, ברשות הנזירים, ולראות את טביעת ידו של מילרפה הנמצאת על גג המערה. מכאן הדרך ממשיכה לאורך הגדה המערבית של הנהר בעמק רגוע, ירקרק-צהבהב, המוביל חזרה אל מישור בארקה. כאן תופסת הקורה אזימוט מערבה ועוברת על שביל מאובק הנמשך כשעה - שעתיים עד דרצ`ן. בדרצ`ן מסתיימת הקורה ומתחיל מחזור חיים חדש.
