ההגעה לקמפאלה
ביום שלישי בערב אנחנו עולים על אוטובוס מניירובי לקמפלה. בסביבות 4 לפנות בוקר, אנחנו מגיעים למעבר הגבול, בעיניים חצי עצומות אנחנו עוברים את כל התהליכים הקבועים של מעבר הגבול ומגיעים לאוגנדה... כבר במעבר הגבול מרגישים את ההבדלים בין העמים, פקיד המכס במעבר הגבול מחייך אלינו ומייד מברך: Welcome to Uganda ,כשהוא מבין מאיתנו שבאנו לביקור של שבועיים במדינה, הוא מנסה לשכנע אותנו להישאר לפחות חודש!!! אנחנו מסבירים לו שאין לנו כל כך זמן, אבל הוא בכל זאת מחתים לנו את האשרה לחודש (אולי נשנה את דעתנו). אנחנו ממשיכים בנסיעה ואחרי עצירה ארוכה לפריקת מטען אנחנו מגיעים לקמפלה. העיר קמפלה שקטה בהרבה מניירובי הסואנת ואנחנו נהנים להלך ברחובותיה מבלי להידחס יחד עם עשרות מכוניות, אנשים ודוכנים. בעיר עצמה אין ממש כבישים סלולים ומרבית הדרכים הן דרכי עפר משובשות ומלאות בורות.
אנחנו עושים את דרכנו לכיוון תחנת האוטובוסים שנקראת כאן "Bus park", מגרש קטן ובו דחוסים אלפי אוטובוסים ומיניבוסים, בכל נראה כאן תוהו ובוהו ובכל זאת ניתן לראות תנועה של מכוניות אל ומחוץ לחניון. ההליכה בין הרכבים היא משימה מסובכת שיש בה סכנת התאבדות, שכן אין רווחים בכלל בין מכונית למכונית ואין בכלל שבילים כך שבכל רגע אתה עלול למצוא את עצמך נדרס או לפחות לכוד בין 5 - 4 מכוניות, ללא אפשרות לצאת. אם נקלעים למלכודת שכזו הדרך היחידה שאפשר לצאת היא לזחול מתחת לרכב או פשוט להמתין עד שאחד מהרכבים יצא מהחניה.
בכל זאת בתוך כל התוהו ובוהו הזה ידעו כולם להצביע על המקום שממנו יוצא אוטובוס לפורט פורטל, אז כנראה שבכל הבלגן הזה יש איזה שהוא סדר הגיוני, שככל הנראה נעלם מעיניו של התייר המצוי. אנחנו מבררים את שעת היציאה למחרת וחוזרים למלון רכובים על מונית-אופנוע, שנקראת כאן boda boda . זוהי הדרך המהירה והזולה ביותר להגיע לכל יעד, אם כי מסוכנת מאוד. האופנועים חותכים כל רכב אפשרי ונוסעים פעמים רבות במסלול הנגדי (כנראה שגם הם לא הפנימו שנוסעים כאן בצד שמאל של הכביש). מודים לאל על ששרדנו את הנסיעה המעניינת ,אנו מגיעים למלון.
מבצע אנטבה - הגרסה החדשה
ביום שבת חזרנו מפורט פורטל לקמפלה. ביום ראשון פגשנו במלון את מאיה ואורן והחלטנו לנסוע לאנטבה ולראות את נמל התעופה המפורסם שבו התרחש "מבצע אנטבה". אנטבה היא עיר נמל קטנה על שפת אגם ויקטוריה ובה נמצא גם שדה התעופה של קמפלה.
נסענו ל- Taxi Park ועלינו על מטאטו לאנטבה.
הנהג הבטיח שתמורת תוספת למחיר הנסיעה הוא ייקח אותנו עד לנמל הישן. כשהגענו לאנטבה ירדו כל הנוסעים ואז התברר שהנהג לא מתכוון לקחת אותנו לנמל הישן והוא דורש עוד 10,000 שילינג. בכל מדינה זרה יש קשיים בתקשורת, גם אם המדינה דוברת אנגלית. אנחנו מתלבטים אם הנהג פשוט לא הבין אותנו או שהוא מנסה "לעבוד עלינו". בחור בתחנת הדלק שבו הנהג עצר מסביר לנו שהמחיר שהנהג גבה מאתנו היה גבוה מהמחיר ששילמו שאר הנוסעים ואנחנו מחליטים לקחת מונית אחרת. הנהג הרוויח עלינו כמה שילינגים... אנחנו חושבים ללכת ברגל אבל נהג מונית ששאלנו טוען שהמקום רחוק מאוד. אנחנו מחליטים לנסוע איתו. הוא מסיע אותנו מרחק קצר של כמה מאות מטרים ונעצר בכניסה לבסיס צבאי. בכניסה עומד חייל שלא ממש התעניין במעשינו ומשפט הסבר קצר מספיק כדי לשכנע אותו לתת לנו להיכנס. בתוך הבסיס אנחנו ישר מבחינים במבנה לבן רעוע ומחורר שבו הוחזקו החטופים.
אילולא הבניין המחורר לא היה אפשר לנחש מה התרחש כאן. צילמנו את הבניין והתחלנו ללכת לכיוון הכניסה כשאיש בחולצה כחולה הופיע פתאום והתחיל לצעוק עלינו - מי הכניס אותנו לבסיס, ואיך נכנסנו בלי אישור ? !! הוא הסביר שלחייל אסור היה להכניס אותנו ונוכל להיכנס לבניין רק אחרי שנביא אישור - ממשרד שנמצא בנמל התעופה החדש. אנחנו מתלבטים אם כדאי להשקיע מאמצים נוספים כדי להיכנס לבניין ולבסוף מחליטים שאם כבר הגענו לאנטבה, לא ניכנס לבניין שבו התרחש מאורע היסטורי ?! הנמל החדש נראה לנו די קרוב אבל אז מתברר לנו שהדרך שרצינו ללכת בה נחשבת חלק מהבסיס הצבאי ואנחנו לא יכולים ללכת בה, אלא בדרך העוקפת שארוכה ממנה בהרבה. בש.ג אנחנו משוחחים עם החיילים שמספרים לנו שפעם היו מאמנים אותם חיילים ישראלים וכעת מאמנים אותם חיילים לובים ובנימוס רב הם מציינים שהחיילים הלובים הם יותר "גברים"...
אנחנו מתחילים ללכת על הכביש העוקף שלצדו נשקף נוף של אגם ויקטוריה. למרות שהדרך מהבסיס נראתה קצרה מאוד הדרך העוקפת היתה ארוכה במספר קילומטרים. המשכנו ללכת כדי לא להגיד לעצמנו שהלכנו "סתם" כמה קילומטרים... לבסוף הגענו לנמל התעופה החדש שנראה שומם בדיוק כמו הנמל החדש. מצאנו את המשרד שמנפיק אישורי כניסה והוא נראה בדיוק כמו שמשרד רס"ר צריך להיראות. הסברנו לפקיד את מטרת בואנו והוא הסביר בנימוס שהוא לא יכול לעזור לנו משום שהוא רק העוזר רס"ר והרס"ר הוא היחיד שרשאי להנפיק אישורי כניסה לבסיס. כמובן שהרס"ר לא נמצא כי הגענו ביום ראשון! העוזר ראה את פנינו המיואשים וניסה בכל זאת לעזור לנו. הוא עשה הרבה טלפונים והסביר מספר פעמים שבאנו כל הדרך מישראל כדי לראות את הבסיס. למרות אדיבותו שום דבר לא עזר והתברר לנו שהדרך היחידה להיכנס לאנטבה היא לבוא במרצדס ולהתחזות לנשיא אוגנדה...
אחרי האכזבה שנחלנו תפסנו טרמפ חזרה למרכז וישבנו לאכול ארוחת דגים בשקיעה. (למי שבכל זאת מעונין להיכנס צריך לבוא לנמל החדש (לא ביום שבת או ראשון) ולבקש יפה אישור - בהצלחה ! )
לאחר ארוחת הערב חזרנו ללילה אחרון ב- Backpackers בקמפלה. קיווינו לישון טוב ולצאת מוקדם לג`ינג`ה למחרת. תוכניותינו נהרסו על ידי בחור "נוחרי" שישן אתנו בדורמיטורי והרעיד את כל החדר וגרם לכולם להתעורר משינה. נוכרי אחר קם משינה בזעם וניסה להעיר אותו כדי שיפסיק לנחור. כשזה לא צלח הוא הכה אותו והנחירות פסקו. מספר שניות אחר כך הבחור חזר לנחור ונדמה שאפילו התנים בחוץ נבהלו מהרעש. וכך עבר הלילה עם הרבה מאוד אקשן אבל מעט מאוד שינה...
