עפתי לתרמילאים

טרק בשמורת רוונזורי באוגנדה

כמו הר קניה וקילי, גם לרוונזורי פסגות עם קרחונים ושלג שמתנשאות מעל 5000 מטר, אך בניגוד להם, לרוונזורי שש פסגות מרכזיות המופרדות בעמקים תלולים, מה שנותן להר מראה אלפיני, עם פסגות משוננות ונוף לפסגות שכנות יותר מאשר למישורים שלמטה.
עידו הרמן
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טרק בשמורת רוונזורי באוגנדה
© רתם סוננברג

על רכס הרוונזורי

את שמו של ההר הגבוה ביותר באפריקה יודע כל ילד מחונן בן 10. שמו של ההר השני בגובהו ביבשת כבר פחות ידוע, ובדרך כלל ידעו את שמו אנשים שטיילו באפריקה בעברם. ההר השלישי בגובהו באפריקה, שהוא גם הרכס הגבוה ביותר, ידוע רק למעטים, ואפילו אנשים שמטילים באוגנדה, לעיתים עוזבים אותה מבלי לדעת את גודלו ויחודו של הרכס הזה - הרוונזורי (Ruwenzori).

המקומיים קוראים לרכס "הרי הירח", וזה בגלל הפסגות הלבנות שלו והירח ששוקע לתוכן. הביטוי Mountains of the Moon לקוח מן הגאוגרפים של העולם העתיק, שכינו את המקור של הנילוס בשם הזה. היו אלה מגלי הארצות של תחילת המאה הקודמת שניסו למצוא את ההרים האלו, וכמה מהם הציעו שלא מדובר ברוונזורי כאם בקלימנג`רו או בהרים אחרים באתיופיה, בסופו של דבר דבק השם דווקא ברכס הזה.

רכס הרוונזורי ממוקם במערב אוגנדה על הגבול עם הרפובליקה של קונגו, והוא מסמן את הגבול שבין הסואנות של מזרח אפריקה לבין יערות הגשם של מערב אפריקה. הרכס הוא תוצר של פעילות טקטונית ולא של פעילות וולקנית כמו הר קניה וקילימנג`רו, וכתוצאה מכך הוא משתרע על שטח גדול בהרבה (120 קמ אורכו ורוחבו 65 קמ) מזה של הגבוהים ממנו. כמו הר קניה וקילי, גם לרוונזורי פסגות עם קרחונים ושלג שמתנשאות מעל 5000 מטר, אך בניגוד להם, לרוונזורי שש פסגות מרכזיות המופרדות בעמקים תלולים, מה שנותן להר מראה אלפיני, עם פסגות משוננות ונוף לפסגות שכנות יותר מאשר למישורים שלמטה. האקלים בהר הוא מהגשומים ביבשת, והוא משמש כאחד המקורות של הנילוס הלבן. כל הנחלים שיורדים מן הרכס מתנקזים אל הנילוס בדרך כזו או אחרת. החודשים שאמורים להיות יבשים יחסית הם אמצע דצמבר עד אמצע מרץ, אך גם בהם מזג אוויר גשום ושלג מעל 4000מטר הוא לא דבר חריג.

המשלחת הראשונה להר בתחילת המאה הקודמת ציינה וצילמה שישה קרחונים על ששת ההרים המרכזיים, שטחם הכולל היה 7.5 ק"מ רבוע - בזמנו מחצית משטחם של כל קרחוני אפריקה. כיום המצב פחות מעודד, רק שלוש פסגות נותרו עם קרחונים - Speke, Baker, Stanly ושטחם הכולל 1.5 ק"מ רבוע וגם הם הולכים ונעלמים. הספרות מחשיבה את הטרק לאתגרי שביבשת, והסיבות העיקריות לכך הם מזג אויר חורפי, ביצות עמוקות שנוצרות בגלל כמות הגשמים הגדולה, עליות קשות (בעיקר בקרחונים) ומסלול שנמנע מלפגוע בטבע. אם בגדים רטובים, בוץ וקור הם לא חברים טובים שלכם הייתי מציע לכם לחשוב פעמים לפני שאתם בוחרים בטרק הזה.

 החברה שמפעילה את הטרק נקראת RMS - Ruwenzori Mountain Services והם מאורגנים להפליא, ויותר חשוב מכך, שומרים על השמורה בצורה יוצאת דופן וראויה להערכה, במיוחד ביבשת השחורה. אש שמותרת רק על ידי פחמים, כמות קופסאות שימורים שנבדקת בכניסה וביציאה מן השמורה ופחים אורגנים לאורך המסלול ובבקתות, מבטיחים שהמסלול והמחנות נשארים נקיים ויפים לבאים אחריך. ההתארגנות מאוד פשוטה ומהירה. את התשלום ניתן לעשות בקמפלה (Kampala) במשרדי החברה להגנת הטבע של אוגנדה - UWA, בקססה (Kasese) - העיר הקרובה ביותר לשמורה, ולדעתי גם במשרדים של RMS בניקלינגיג`ו (Nyakalengira), שער היציאה לטרק. בכל אופן הייתי ממליץ ללכת למשרד בקמפלה על מנת לברר את כל השאלות שיש לכם ואולי גם להתארגן על שותפים (למרות שאין חובה כזאת). התשלום למסלול המעגלי ללא עליה לפסגות הוא 560$ לשבעה ימים (אפשרי בפחות אך המחיר נשאר זהה) כולל כניסה לשמורה, 2 פורטרים (25 ק"ג), מדריך, לינה בבקתות (אין צורך באוהל) פחמים לבישול (לא כולל אוכל), ודמי חילוץ.

 עליה לאחת מן הפסגות המושלגות תוסיף עלות משתנה עבור יום נוסף: מרגריטה הגבוהה והיקרה שבהם (5109 מ`) תעלה 692$ לא כולל ציוד לטיפוס על הקרחונים (-35$). את המחיר של שאר הפסגות או ימים נוספים מעבר לזמן שמוקצב עי הRMS אפשר לקבל באתר של UWA. על מנת להגיע לניקלינגיג`ו קחו אוטובוס לעיר קססה, שנמצאת למרגלות ההר ובאופן מפתיע אחד המקומות החמים באוגנדה. הנסיעה לכפר היציאה לטרק, לוקחת כ20 דקות והטמפרטורה צונחת במהירות.

לתחילת הכתבה

מסלול הטיול

סיפור המסלול-

  1. nyakalingijo-nyabitaba
  2. nyabitaba-jhon mate
  3. jhon mate- bojuko
  4. bojuko-helena
  5. Helena-sumit-kitandara
  6. kitandara-guy yoman
  7. guy yoman-nyabitaba
  8. nyabitaba-nyakalingijo

המסלול המעגלי ללא הפיסגה זהה לזה שמופיע כאן רק שבדרך כלל מבוג`קו הולכים לקיטנדרה. תוספת משמעותית בנוף ובדרגת הקושי של המסלול תהייה לעלות להלנה ומשם לרדת לקיטנדרה באותו יום. לצפייה במפה של הטרק לחץ כאן

יום ראשון
לאחר התארגנות בכפר (1646מ`), הכרות עם המדריך, התארגנות על ציוד טיפוס ושקילת הציוד. תצאו לדרך בסביבות 10 - זהו היום היחיד שיתכן ויהיה ממש חם. ההליכה איטית שקולה ומדודה, כמו טורבו מאופק, לאורך נחל בוג`קו שמגיע מהעמק שבו חוזרים ביומים האחרונים, ומספקת נוף יפה לעבר פסגות פוטו (4000 מ`) שילוו אתכם בארבעת הימים הקרובים. קצת אחרי הכניסה לשמורה נכנסים לאזור הפילים - להוציא את הגללים שלהם ואת הדרך שבה הם הלכו לא תראו דבר, וזה בגלל שהם מאוד בישנים ומתקרבים לדרך רק בלילה. אחרי הגשר השני על נחל קטן יחסית מתחילה עליה רצינית של כשעה וחצי ,שבסופה נמצאת הבקתה.

 בניביטבה (2652 מ`), בבוקר מוקדם ולקראת חשכה אפשר לשמוע את השימפנזים של הרוונזורי, שתי קבוצות - האחת בנחל בוג`וקו והשניה בנחל מוהומה אותו חציתם על הגשר. הסיכוי לראות אותם הוא אפסי מאחר והפורטרים שהולכים מקדימה הם שיראו ויבריחו אותם רחוק מהדרך. יום לא ארוך מדי, בדומה כמעט לכל הימים.

יום שני
היום הזה נחשב לאחד הארוכים והקשים, למרות שאני לא מצאתי אותו מאד קשה. הבוקר מתחיל בירידה למפגש שבין נחל בוג`וקו לנחל מובוקו. קצת לפני הירידה תמצאו את הפיצול שממנו תחזרו, אם יש אתכם יותר מ15 איש, זה הזמן להציע להם לעשות את המסלול בכיוון ההפוך, ככה שיהיה הרבה מקום בבקתות. לא חשוב מה אתם מחליטים - תוודאו שלא אתם עושים את המסלול ההפוך, הוא הרבה יותר קשה! גשר רציני מאפשר מעבר נוח מעל לנחל, ובחורף גובה המים מגיע עד לגשר. אחרי המעבר מתחילה עליה מתונה במקביל לנחל בוג`וקו עד סוף היום. ממקום ארוחת הצהרים, במידה ובהיר, אפשר לראות את מרגריטה וחלקים של הר ספיק (4890 מ`) והר גסי (4751 מ`).

 קצת אחרי ארוחת צהרים עורכים הכרות ראשונה עם Mr Bigo Bog ביצות שלעיתים הן בעומק של מטר וחצי. המסלול עובר על בולי עץ שכל נפילה מהם תעלה לכם בטבילה טובה בבוץ! מקלות ההליכה שמשכירים במשרדים בדולר, מחזירים עכשיו את הכסף בריבית. אותם ביצות ילוו אתכם עד היום האחרון, והמצב שלהם תלוי בכמות הגשם שירד בימים האחרונים. שעה של חימום על הביצות לקראת מחר ומגיעים לביקתת ג`ון מאטה (3414 מ`). הביקתה ממש יפה ועם נוף מקסים. ביום הזה תעברו מה-Forest Zone ל Bamboo Zone ובסוף היום ל-Hazerd Zone. ממש יפה לראות את הצמחיה ובעלי החיים משתנים במהירות כזאת. במעבר מהיער לבמבוק חפשו את הרוונזורי טורקו - ציפור מדהימה, שזה אחד המקומות היחידים שאפשר לראות אותה בקלות.

יום שלישי
עד לא מזמן היום הזה היה כולו מוקדש להליכה בתוך הבוץ, לפחות עד גובה ברכים, כשהנקודות הבעיתיות ביותר הן Lower Bogs & Upper Bogs. למזלנו דרך חדשה אוכפת את הביצות התחתונות מהצד, ועל הביצות העליונות מונחים בולי עץ ממש כמו מסילת רכבת. הבוגס הם מקום טוב לחפש Red Duiker - סוג של עז הרים. עליה של שעה אחרי הביצות העליונות תביא אותכם לאגם בוג`וקו, ממש למרגלות הצוקים של הר בייקר. נוף מקסים להר בייקר וקרחון הלנה נשקף קצת לפני ואחרי האגם וכן על הדרך שעברתם.

 האגם מסמן את המעבר ל-Alpain Zone לובילות ענק וצמחיה אפרו אלפינית ממלאים את העמק של נחל בוג`וקו. הנוף מבקתת בוג`וקו (3962 מ`) להר בייקר (4843 מ`) ולסקוט אליוט פס מדהים! אם לא הספיקה לכם ההליכה היום - או אם אתם לא הולכים לפיסגה ואתם רוצים משהו נוסף, תוכלו לעלות על הדרך שעולה להר ספייק עד לנקודה שבה היא מתעקלת ימינה, שם תמצאו נוף יפה גם לספיק וגם, אם בהיר, לתוך קונגו. שעה לכל כיוון. הלילה כבר ממש קר, אפילו שלג אפשרי!

יום רביעי
עליה רצינית של שעה על הבוקר מביאה אותכם לנק` תצפית הכי יפה שראיתם עד כה. אולי הכי יפה בטרק אם אתם עושים רק את המסלול המעגלי. מכאן הדרך מתפצלת, אחת עולה לבקתת הלנה והשניה למעבר סקוט אליוט (4372 מ`) - הנקודה הגבוהה ביותר במסלול המעגלי. הפיצול הזה גם מסמל את המעבר ל-Snow Zone ומכאן ההליכה היא על משטחי סלע. שעתים נוספות של עליה לא פשוטה, מביאה אתכם אל קו השלג. עוד לא קרחון, אבל שלגיות קטנות. שלג באפריקה!!!

 הקור בביקתת הלנה נורא! (4540 מ`) גם ביום הוא מתחת לאפס, ובלילה אין מה לנסות למדוד אותו אפילו! זה הזמן לקחת את השמות של שני הפורטרים שעלו לביקתה בשביל לדעת לתת להם יותר טיפ בסוף, בהחלט מאמץ גופני אדיר ובייחוד עם הקפוצון והגופייה הלא טרמית שלהם. נוף מטורף מהבקתה לקרחוני הלנה וסוויה.

יום חמישי
 העליה לפיסגה (3 שעות) היא ללא ספק הטיפוס הקשה ביותר בטרק - במיוחד שעה אחרי היציאה בה עוברים אל הקרחון, מכאן ועד למצוק הקטן השיפועים מטורפים והנוף, אם יהיה לכם כזה, גם כן מדהים. נקודה חשובה: האנגלית של כל המדריכים היא לא הכי טובה, וממש קריטי בשלב הזה שתבינו כל דבר שהמדריך אומר. סדקים בעומק כמה מטרים מפוזרים לאורך כל הדרך, וגם הטיפוס על הצוק בעשרים דקות האחרונות הוא אתגרי ומסוכן. טעות קטנה במקומות אלו עלולה לעלות לכם בחייכם!

 הנוף מהפסגה שווה את העלייה - הפסגות והקרחונים של הר בייקר וספייק נראים במרחק נגיעה, וגם נוף עמוק לתוך עמק סימיליקי בקונגו. הירידה מהפסגה לקו בו נגמר השלג אפילו עוד יותר מסוכנת, בגלל השיפוע וחוסר הניסיון שלנו בהליכה עם קרמפונס. מהבקתה, בה תאכלו ארוחת צהרים, ייקח לכם כשעתים וחצי לרדת לאחת הבקתות היפות במסלול. הבקתה של התיירים בקיטנדרה (4023מ`) יושבת על שפת האגם, ואם תטילו קצת באזור, תוכלו לראות נוף יפה לתוך קונגו.

יום שישי
 היום מתחיל בעליה תלולה, שהיא גם האחרונה במסלול, מהבקתה לפרש פילד פס (4250 מ`). ייקח כשעה כשבדרך נפתח נוף יפה אל עמק סימיליקי בקונגו. במעבר יש נוף יפה לקרחון ולפסגה של הר בייקר (4843 מ`). חצי שעה אחרי תחילת הירידה מהמעבר נעלם הנוף המושלג ומכאן הדרך נצמדת למקורות של נחל מוג`וקו ומביא אותכם לביקתת גיו מאנה (3261 מ) אחרי שעתים.

יום שביעי ושמיני
את היומיים האלו תוכלו בקלות יחסית לדחוס ליום אחד קצת ארוך. היום מתחיל בירידה תלולה מאוד, עד כדי כך תלולה שהפורטרים מחכים בסופה עם אלונקה שנמצאת שם למקרה הצורך! הדרך אגב תהיה פי כמה יותר קשה אחרי גשם. מסוף הירידה נכנסים בחזרה לתחום הבמבוק, ובאזור זה היער במבוק ממש מדהים! שלוש שעות הליכה ומגעים לפיצול שהגעתם אליו בסוף היום הראשון. ארוחת צהרים בבקתה ועוד שעתיים הליכה במסלול ההפוך של היום הראשון יביאו אתכם בחזרה לניקלינגיג`ו לקראת אחר הצהריים המאוחרים.

 עם שובכם לכפר תתבקשו למלא שאלון לגבי טיב המדריך, הפורטרים , הניקיון בשמורה ורמת המסלול. בירה או שתיים עם המדריך, ובדרך כלל כבר יחכה לכם אופנוע לנסיעה לקססה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אוגנדה