הדרך למאצ`ו פיצ`ו
מאצ`ו פיצ`ו לא חיכתה לנו אבל נתנו לה את כל שיכולנו. ויוה פרו. מאי ועדי עוד ישובו אל ההר בטיולן אחרי הצבא. אולי גם אנחנו...
מאצ`ו פיצ`ו לא חיכתה לנו אבל נתנו לה את כל שיכולנו. ויוה פרו. מאי ועדי עוד ישובו אל ההר בטיולן אחרי הצבא. אולי גם אנחנו...
כשהחברים הכי טובים באו לבקר אותי בעיר שלילותיה אינם נרדמים, עשינו כמנהג המקומיים ויצאנו לכמה סיבובי פאבים חסרים סוף. שעטנו ברחובות כמו כלבי האשמורת וגם הספקנו לטייל קצת מחוץ לעיר. שבוע אחרון בבירה הספרדית.
הגענו לקוסקו לפני כשלושה שבועות והספקנו לעשות את רוב הדברים הסטנדרטיים, אבל חיפשנו משהו אחר, קצת רחוק מהרעש וההמולה, רחוק מהתיירים, רק אנחנו והטבע הפראי. כך נולד הרעיון לצאת לטרק האזנגטה.
ההר סטוק קנגרי, שנמצא בחבל לאדאק בצפון הודו הוא הר בעל גישה נוחה וגם אחד המקומות הכי גבוהים שאפשר להגיע אליהם עם טכניקה מינימלית בטיפוס הרים. הצטרפו למסע הטיפוס של אריאל שיוצא לכבוש את ההר.
בדרך לאגרה אפשר לעצור בפארק הציפורים בבראטפור, קצת טבע לפני כל השיש הזה בטאג`. משפחת פלג מגיעה לפארק ומתרשמת מסוגי הציפורים הנדירות החיות שם. משם ממשיכים ברכבת לעבר הטאג' מאהל, שביקור בו הוא בגדר חובה.
לא הרחק מתחנת האוטובוס של אריקיפה נמצא מלון El indio dormido, האינדיאני הישן. שם פגשנו בחיוכה של יעל בעלת הבית והרבה הרבה חברים לטיול. שם גם נפלה ההחלטה לעצור, להאיט את הקצב ולעשות את ראש השנה בעיר היפה הזו. את הימים שנותרו החלטנו לעשות בקניון קולקה.
אם יש דבר שהדהים אותי והרשים אותי יותר מכל בארמניה זו הנחמדות היוצאת דופן של הארמנים. הארמנים הם עם מכניס אורחים ואדיב בצורה מדהימה וזה פשוט כיף לתייר.
אני כל כך גאה בעצמי שיש לי עוד כוח לכתוב אחרי מה שעבר עלינו היום. אני לא זוכר יום כל כך קשה בכל שנות טיוליי. ענבל שוקע בחול עם האופנוע שוב ושוב, אך בסוף מגיע אל הנחלה.
חודש של מצור ועוד שבועיים של סתם עבודה רציתי קצת לגוון... באושר גדול הלכתי בצהרי יום שבת לשאול, האיש והאגדה. בחדר העמוס קלסרים של מידע וסיפורי דרך יושבים חמישה שיוצאים למחרת לטיול רפסודות. בינתיים אני מסתפקת ביום אחד בהרים, בטיול למערת הקרח.
משפחת שפירא ממשיכה הלאה... מפיסקו הם יוצאים לאיי באייסטס- ``גלפאגוס לעניים``, באיקה הם מסיימים את היום בבאגי חולות, הם טסים מעל נאסקה ומסיימים בביקור נוגה במקצת בבית הקברות הסמוך.
ישנו מן חלום מוזר שחוזר על עצמו בקרב מטיילים רבים. בחלום, אתה מוצא עצמך לפתע חזרה בבית מבלי שהספקת לסיים את הטיול. מנסה לחזור להמשך המסע, אך ללא הועיל, היקיצה היא זו שמחזירה אותך לבסוף למציאות. לאחר המסע בחבל ``יונאן`` שבסין, החלום הזה שחזר אצלי מספר פעמים נעלם ולא היה עוד. הביקור ב``יונאן`` היה עבורי לשיאו של הטיול במזרח הרחוק, שיאה של תקופה בחיי .
כן גם לנו לקח יום-יומיים של הלם תרבותי, דברים שקוראים מכאן לא רואים בדיוק שם. איך הרגשנו כמו כלים בתוך משחק סימולציה של כביש ``עתיר כלי רכב`` שאינם מכוניות מרוץ אך נוהגים כמותן ואיך תוכלו ללמוד ל``מכור`` בקורס עממי יומיומי ולוחץ.
הרכבת יוצאת מדלהי צפונה, השעה 06:00, כמו תמונה מסרט בדיוני, והרכבת המטפסת בהר כמו מהמאה הקודמת. האם יש ל``פורטרים`` של שימלה ועד עובדים או רק מדי שרד מסורתיים? שימלה עיר בעננים!
הגענו למעוז הרוחניות ההודית, איך מתערבבים להם ביחד ההודים הטיבטים והתיירים מכל קצוות העולם בכפיפה אחת במקלוד גאנדג` עירו של הדלאי למה. מקדשים טיבטים, הודים וגם בית חב``ד אחד, שיאצו, ויפסנה ורייקי ביחד עם בישולים מהמטבח ההודי והטיבטי קורסים לכל!
הגשרים לאשראמים ולנירוונה ההודית מעל הגנגס הקדוש. נשות הודו מחוץ למעגל העבודה, האם זו אפליה או מסורת שמרנית? מה אומרות על כך נשות צבא הקבע? והרהורים על סוף המסע.
איך מבלי ששמנו לב עברו חלפו להם שלושה חודשים, ותם לו פרק א` של הטיול שלנו, כשנירית נאלצת לומר שלום, לעלות על המטוס בחזרה הביתה ולשוב לחיים ההם, האמיתיים. שאול נשאר לדבר עם עצמו. סיכום חלקי כתבה שמנסה להישאר אופטימית.
מטיול לבד עבר שגיא לטייל בזוג... תקופה נהדרת שהפכה את הטיול לאפילו יותר מיוחד. כתבה מסכמת מאוסטרליה- מקיי, ביירון ביי, סידני, גרייט אושן רוד ומלבורן .
רגע לפני פרידה, לא שכחנו להגיד שלום בבית הכנסת ואפילו לקדש בבית חב``ד. העמסנו שוב תרמילים, לקחנו מקל ויצאנו אל ההרים הנשפכים אל הים. חזרה אל חיי נדודים.
ביום שישי בארבע לפנות בוקר הטלפון מצלצל: אמא הדואגת שואלת אם נכון שמפנים את כל הישראלים מלה פז. הדיווח שלאחר המצור: שרון מהרהרת אבל לא ממש מודאגת מהמצב. ברחובות לה פז העניינים כסדרם.
יש מטיילים שמגיעים למיין בזאר ורק חושבים איך לעזוב ויש כאלה שמוצאים שדוקא המיין בזאר הוא המקום בשבילם: ססגוני, מרתק, לכל אחד הפינה שלו, רק לחפש ולמצוא.
יאיר וחברו אייל מעפילים אל פסגת הר ארגטס (ההר הגבוה בארמניה 4090 מטר), ובין לבין הם גם לומדים דבר אחד או שניים על ארמניה והעם הארמני.
נסיעה לגרוזיה אולי תגרום להרמת גבות, אבל מי שייסע לשם יגלה נופים יפים, אנשים מסבירי פנים וכמובן, אוכל משובח. זה מה שגילה יאיר כתבנו כשהגיע לכאן. הצטרפו אליו במסעו מבטומי לטבילסי ואל גורי, העיר בה נולד סטאלין.
בשביל רוב התרמילאים אדיס אבבה היא בעיקר נקודת מעבר בין הצפון, הדרום והמזרח, והביקור בה מאפשר תקשורת עם הבית, אוכל קצת יותר מגוון ומים חמים במקלחת. אבל מי שיקדיש לה קצת יותר תשומת לב יגלה שמתחת לפני השטח, אדיס אבבה היא עיר מענינת ומלאת הפתעות. על השירותים השונים בעיר, האתרים החשובים והאפשרויות הבילוי בכתבה שלפניכם.
הדרום של אתיופיה הוא אזור פראי בו חיים בני שבטים שונים כבר אלפי שנים עם אריות שמתחבאים בין השיחים ותנינים עצלים מתחממים בשמש. אזור בו הלבוש הוא עורות של עיזים, הבתים עשויים מענפים ופרות יכולות להוות עילה למלחמות. כאן תמצאו מידע שיעזור לכם לתכנן את הביקור במקום - תחבורה, העיירות, השבטים ועוד.
מזרח אתיופיה הוא חבל ארץ מוסלמי מאד, שונה מאד מהצפון הנוצרי והדרום השבטי. יש בו שתי ערים גדולות עיקריות: הרר ודיר-דאווה. על השווקים ההומים, נשים בצעיפים ססגוניים, מסגדים מרשימים, עשרות גמלים וצבועים ועוד. כל מה שאתם צריכים לדעת על האיזור - בכתבה שלפניכם.
אתיופיה היא מדינה מאתגרת למטיילים בה, אבל בהחלט שווה את המאמץ. בכתבה שלפניכם תמצאו מידע על ההכנות ההכרחיות לטיול - איזה ציוד דרוש, ויזה, חיסונים וכן מידע על אופי המדינה ותושביה, האקלים, עלויות, לינה, תחבורה, אוכל, תקשורת ועוד...
בצפון אתיופיה יש ארבעה מקומות שלא כדאי להחמיץ: אקסום, בהר-דר, גונדר ולליבלה. באקסום ממתין לכם, בין היתר, הארמון של מלכת שבא, מבהר-דר אפשר להגיע אל אגם טאנה ואל הנילוס הכחול, בגונדר מתחם ארמונות ובלליבלה כנסיות שחצובות באדמה. את הדרך ביניהן אפשר לעבור באוטובוסים, או בטיסה. זהו בהחלט יעד מומלץ לטיול, וכאן תמצאו עזרו לתכנון הטיול שלכם.
יופי (yopi), מכוניתו האהובה של שגיא, שבקה כליל... לאחר תקופת אבלות ויאוש קצרה, מחליט שגיא שצריך להמשיך הלאה והולך על אופצית הטרמפים. אתם מוזמנים לקרוא על איך הוא עשה זאת (לבסוף) וגם, קצת הגיגים על נהגי המשאיות האוסטרלים...
שרון נמצאת במצור בלה פז, לאחר כמה ימים של מהומות סוערות. היא מספרת על התחושות ברחוב, היחס לזרים ומשמיעה את קולות המחאה.
חלקה השני והאחרון של הכתבה המתארת מסע מרתק של ישראלי שיצא להגשים את החלום לנהוג כל הדרך מדרום אפריקה לישראל. בפרק זה מגולל המחבר את חוויותיו באתיופיה ומתאר את המעבר המרתק לסודאן ולערב הסעודית בימים המתוחים שלפני מלחמת המפרץ. הכתבה באדיבות מגזין נשיונל ג`יאוגרפיק בעברית, גליון אוקטובר 2003.