כלכלה ריכוזית בסין
בנוסף לנופים מדהימים, תרבות עתיקה ו"שנגרילה" מסתורית, המטייל המערבי המבקר בסין לא יוכל להישאר שווה נפש דווקא לנוכח התרבות הקומוניסטית הקיימת בסין, על היבטיה השונים. על אף שהקומוניזם, כביכול, הינו צורת שלטון, השנים הרבות בהן שרויה סין תחת השלטון הקומוניסטי הותירו את חותמן בכל תחומי החיים בסין. את דרך החשיבה הקומוניסטית ניתן למצוא בכל מישורי החיים, בין אם בתרבות, באמנות ואף בדרך החשיבה הכלכלית. דרך החשיבה הכלכלית בסין של שנות ה-2000 הינה שונה ונבדלת מדרך החשיבה הכלכלית שהורגלנו לה במערב, אך מנגד, דווקא באקלים הפוליטי של סין, תחת השלטון הקומוניסטי, מתבונן חד עין ישים לב כיצד קמים לתחייה מודלים כלכליים בסיסיים, כיצד מתגלות עקומות תמורה וביקוש ומתאימות עצמן לשוק הכלכלי הקומוניסטי הסיני, אותן תיאוריות כלכליות גלובליות, אשר בשינויים המתחייבים יתאימו עצמן לכל שוק כלכלי, כמו גם לשוק הישראלי.
אחד המודלים הבסיסיים בכלכלה הינו עקומת התמורה. מאחורי הגרפים המאיימים, מסתתרת מחשבה פשוטה והגיונית. על מחירו של כל מוצר משפיעים שני גורמים עיקרים, הביקוש וההיצע. כאשר נתון היצע מסוים ידוע, ככל שהביקוש ילך ויגדל, מחיר המוצר ילך ויעלה, בהינתן ביקוש מסוים ידוע, ככל שההיצע ילך ויעלה, מחיר המוצר ירד. כאשר ההיצע והביקוש משתנים, נקודת המפגש בין ההיצע והביקוש תושפע מכוחות השוק, ומחיר המוצר יגלם את נקודת שיווי המשקל, המחיר שאנחנו כצרכנים נהיה מוכנים לשלם עבור כמות מסוימת של מוצר. ואכן, מחירו של אחרון המלפפונים בשוק של רמלה יקבע בהתאם לעקרונות העומדים בבסיס המודל הכלכלי של עקומת התמורה. בבסיס עקומת התמורה מונחות כמה הנחות יסוד, ביניהן האפשרות לקיומה של תחרות חופשית בשוק.
זוהי ההנחה לפיה כאשר מידע יזרום בין הסוחרים, התחרות בשוק תגרום למחיר להיקבע בנקודת שיווי המשקל. כאשר לא קיימת תחרות בשוק, המחיר אשר יגבה עבור המוצר יהיה גבוה יותר ממחירו בתנאים תחרותיים. מחיר המוצר יהיה למעשה מחיר "מונופוליסטי". היעדר התחרות מותיר את הכוח בידיו של הגוף המייצר את המוצר לשלוט בהיצע ועל ידי כך גם לקבוע את המחיר. הנחת יסוד נוספת העומדת בבסיס החשיבה הכלכלית המודרנית הינה ההתייעלות וההתמקצעות. כל אדם או גורם יצור אחר יתמקצע, ייצר ויספק לשוק את המוצר (או השירות) שאותו יוכל לייצר ביעילות המירבית. בשוק יסחר כל אדם במוצרים שהוא מייצר (כח עבודה במקצוע חופשי הינו מוצר לצורך העניין) ובתמורה שיקבל יקנה מוצרים ושירותים שמספקים אנשים אחרים. ככל שאדם, או כל גורם יצור אחר מתמקצע, המסחר בשוק הופך יעיל יותר.
אחד ההיבטים של השלטון הקומוניסטי בסין, אשר בא לידי ביטוי גם בהלך המחשבה הכלכלית, הינו ריכוז השליטה בשוק כלכלי בידי הממשלה והעדר הפרטה קיצוני. הממשלה למעשה שולטת ומתערבת בכלכלה באופן גורף, החל מתעשיות כבדות וחברות תעופה, עד פתיחת חנות מכולת שכונתיות וכלה בהכוונה והשמה של אנשים למקצועות לפי צרכי המדינה. התערבות זו מפרה למעשה את עיקרון חופש התחרות אשר עומד בבסיס עקומת התמורה, ודווקא בשל כך, היעדרו של הגיון כלכלי פשוט, כפי שהורגלנו לו, עד כי נראה לנו מובן מאליו, מדגיש ביתר שאת את נכונותן וממשיותן של התיאוריות הכלכליות של התמורה.
תרבות מערבית בקונמינג וצ'נגדו
בעיר קונמינג, העיר הגדולה ביותר בדרומה של סין, בירת חבל יונאן, הכל נראה זר ומוזר, בניינים מודרניים מבריקים ומתנוצצים אל מול מאות זוגות אופניים ברחובות הסואנים. לכאורה, עוד עיר מערבית, יש אפילו סניף של KFC המעסיק עשרות בני נוער עובדים במשמרת (כאשר כח העבודה זול, משתלם להעסיק עובד שיעביר את המגש מהמטבח לקופאי). השוק בקונמינג תוסס וחי, עשרות רבות של דוכנים, חיי מסחר ערים, בכניסה לחנות תיקים בשוק קידמו את פני אפלוליות וקרירות. התעניינתי ברכישת תיק שניצב על אחד המדפים הגבוהים. המוכר, סיני כבן חמישים, ישב בפינת החנות מעשן סיגריה, מנמנם. ניגשתי אל המוכר וביקשתי את התיק.
בסין קיים מחסום שפה בין התושבים המקומיים לבין התיירים. אין תיירים רבים בסין, ובייחוד לא בדרום המדינה, באזור ה- ""beak door of yunan אשר למרגלות הרמה הטיבטית. התקשורת עם המקומיים קשה. אנגלית, אשר מדוברת ברמתה הבסיסית ברוב ארצות מזרח אסיה כמעט ואינה מדוברת בחלק זה של סין, גם לא מילים בסיסיות. תנועות הידיים שונות, הספירה שונה, לדוגמא, על מנת לציין את הספרה עשר, אין לפרוש את כל אצבעות הידיים אלא יש להצליב את האצבעות המורות בצורת איקס. מחסום השפה יוצר קשיים רבים בהבנה בין התיירים למקומיים, ועל כן אחת המילים הראשונות שנלמדות על ידי התיירים בסין הינה המילה "צגה", שפרושה הוא "את זה". התייר מצביע על המוצר אותו הוא מעוניין לרכוש, ואומר למוכר "את זה", "צגה", בזה אני מעוניין.
באותה חנות תיקים בשוק של קונמינג, הפניתי את תשומת לב המוכר לתיק ואמרתי לו "צגה". המוכר הביט בי במבט מנומנם, הביט בתיק שנח לו על מדף גבוה, ואמר בפשטות "מי-יו". "מי יו" פרושו "אין לי", צמד מילים בו יתקל כל תייר עשרות פעמים במהלך ביקורו בסין. "אין לי", וכי מה יותר פשוט מלפתור את חוסר ההבנה בצמד המילים "אין לי"? אלא שבמקרה שלי, צמד המילים "מי יו" בא לאחר שהפניתי את תשומת ליבו של המוכר למוצר אשר עמד על המדף לנגד עיני. אותו מוכר, אשר הממשלה שמה אותו בחנות התיקים, והממשלה תשלם את שכרו, שיהיה קבוע, בין אם ימכור את התיק ובין אם לאו, לא רצה להתאמץ ולעלות עד המדף העליון בשביל למכור את התיק, ואין לו שום תמריץ כלכלי לעשות כן. התחרות לא קיימת, הכלכלה לא מבוססת על תמריצים למצליחים, ואכן, מדוע לו לאותו מוכר לקום ממושבו ולמתאמץ להגיע אל התיק?
בתופעה דומה נתקלנו בכלבו יוקרתי בצ`אנג דו. צ`אנג דו, בירת מחוז סצ`ואן, כרך ענק המונה 11 מליון תושבים, עיר מערבית תוססת מצליחה ומשגשגת, אשר בכיכר המרכזית אל מול פסלו המתנשא של מאו דזה-טונג האגדי, סבים וסבתות, אשר היו ילדי המהפכה הקומוניסטית של סין העממית, לוקחים את נכדיהם בימי א` לאכול "מי-דנ-לאו", "מקדונלדס" ( הממוקם אל מול פסלו של מאו דזה-טונג אשר מתהפך בקברו), עשרות זוגות של אופניים השועטים מכל עבר מקנים לעיר אופי תוסס וסואן. ביקרתי בבית הכלבו המרכזי של צ`אנג-דו בשעת בין ערביים. השעה הייתה עשר דקות לפני שבע כאשר נטשו עשרות הזבנים את קופותיהם והסתדרו בשלשות בשורות ארוכות אל מול מנהלי המשמרות, ואלו נשאו בפניהם נאום קטן.
בעודי צופה בעניין במתרחש, הגיעה השעה שבע, וכמו על פי אות, מיהרו עשרות הזבנים אל השעון, "החתימו כרטיס" והזדרזו לצאת לבתיהם. עמדתי ובידי פריט לבוש שרציתי לרכוש ולאחר דקות ארוכות של מדידה אל מול הראי (בחורה לא??) לא נותר לי אלא לשלם עבורו. פניתי אל המוכרת החביבה שסייעה לי במדידות, ביקשתי רק לשלם על הפריט ונענתי בשלילה. תחזרי מחר, היום המשמרת הסתימה. ניסיתי להסביר לה שכבר בחרתי והחלטתי וברצוני רק לשלם, אולם לדידה המשמרת הסתיימה. המכירה עצמה אינה יעד עיקרי בחנות הכלבו בצ`אנג-דו, אלא "החתמת הכרטיס". משכורתם של הזבנים מובטחת על ידי הממשלה, והתמריץ למכור, להתייעל, להתחרות, איננו קיים. עשרות הזבנים מיהרו לצאת לדרכם, מתעלמים מהקונים אשר נותרו בין המדפים, ובחנות מנהלי המשמרת החלו לסגור את הקופות.
ההתערבות הממשלתית בכלכלה משפיעה באופן ישיר על המחירים בהם נמכרים המוצרים לצרכן. לדוגמא, כרטיס טיסה מצ`אנג מיי אשר בצפון תאילנד לקונמינג, בכיוון אחד, עלה כ-86 דולר, וזאת משום שניתן היה לבחור לקיים את הטיסה באחת משלוש חברות תעופה שונות. בצ`אנג-דו כאשר באנו לקנות כרטיס טיסה בחזרה לתאילנד, גילינו שהממשלה למעשה חילקה את שוק התעופה בסין בין עשרות חברות התעופה הקיימות, באופן שבו לכל חברה ישנם מספר יעדים שאליהם היא ורק היא מורשית לטוס. לתאילנד טסה חברת west china וכרטיס הטיסה עולה 350 דולר, כ- 400% יותר מאותו כרטיס בכיוון ההפוך, בתנאי תחרות. הממשלה בסין התערבה והעלתה את נקודת שיווי המשקל הכלכלית, בצורה כזאת שהמחיר המונופוליסטי שנקבע, אינו משקף את כוחות השוק, ואינו עומד ביחס ישר לביקוש ולהיצע.
פיתוח ושמרנות בסין
חלוקת השוק הינה דבר אופייני לסין. כך למשל, מתוך עשרות הבנקים הפועלים בסין, רק אחד יכול ומוסמך להחליף כסף זר למטבע סיני. כך שהשער קבוע וידוע ואין מקום לתחרות או לכל אי תיאום אחר בין הבנקים השונים (שכולם פועלים מטעם הממשלה). כמו כן, מתוך כמה חברות מוניות שפועלות ומקשרות בין העיירות סביב העיר קנדינג שבדרום מזרח סין, כל חברת מוניות מקבלת יעדים מוגדרים אליהם היא רשאית להוביל נוסעים והמחיר, בהתאם. בהעדר תחרות, ובצמצום ההיצע, קביעת המחיר לא נתונה עוד לידי כוחות השוק. היבט נוסף של ההתערבות הממשלתית המשפיעה על הכלכלה ניתן למצוא בתחום היעילות הכלכלית בהשמת העובדים על ידי המדינה.
בכפרים המקיפים את זונדיאן, עיירה טיבטית מנומנמת במזרח סין למרגלות הרמה הטיבטית, ניתן לראות את שגרת היום הכפרית הטיבטית הרגועה. הנזירים הטיבטים, במנזר החולש על זונדיאן מזמרים תפילות, איכרים מיבשים לפת ותבואה על גבי הגדרות, ילדה חורשת שדה בעזרת צמד שוורים. הכביש בין זונדיאן לכפרים הסובבים אותה אינו סלול. דרך עפר חצובה. בצדי הדרכים עמדו עשרות פועלים סיניים וחצבו בעזרת מכושים ואתים את המשך הכביש. בצדדים, עמדו מכבשים וטרקטורים חדישים, אולם איש לא עשה בהם שימוש והפועלים המשיכו לחפור את הכביש באמצעים ובטכניקות מיושנות. הטכנולוגיה קיימת, המודרניזציה הגיעה גם לאזורים הנידחים יחסית של סין, אך הסינים נמנעים משימוש בה, מבחירה. הסיבה הרשמית לכך היא יצירת מקומות תעסוקה ושמירה על רמת אבטלה נמוכה. וכי מה יעשו עם עשרות הפועלים החוצבים את הכביש אם יתחילו (רחמנא לצלן) להשתמש במכבש? אולם יצירת מקומות תעסוקה באופן מלאכותי, כפי שנעשית על ידי הממשלה הסינית, בכביש המקיף את זונדיאן, עומדת בסתירה להתפתחות כלכלית ולמודרניזציה.
בשוק הסיני אולי ניתן למצוא לכך הגיון. הממשלה הסינית, עד עצם היום הזה, עדיין קובעת מה ילמד ובאילו מלאכות יעסוק כל אחד מתושביה, וקביעתה מחייבת. בצ`אננג דו למשל, סיפרה סטודנטית מקומית שחלומה הוא להיות מורה, אבל לאחר שעברה בחינות ממשלתיות ניתנה לה בחירה בין עריכת דין או בלשנות, אז היא לומדת משפטים. כך גם בעניין הפועלים אשר חוצבים את הכבישים בזונדיאן. הממשלה החליטה שהם יהיו פועלים ויחצבו כבישים, ובמקום להתייעל ולצעוד עם ההתפתחויות הטכנולוגיות ולהכשיר אותם לעבודה אחרת, הממשלה ממשיכה להעסיקם כפועלים, ללא כל הגיון כלכלי, והם חוצבים את הכבישים במכושים ובאתים בעוד המודרניזציה עומדת בצד ומנועיה דוממים.
סין מצויה כבר מספר שנים בתנופה ובצמיחה כלכלית אדירה המתרחשת בקצב מהיר מאוד (נכון לשנת 2001 קצב של כ-12% צמיחה בשנה, אולם מגפת הסארס שהתרחשה לאחרונה במדינה, השפיעה מעט על קצב הצמיחה בה). פרוייקטים עתירי משאבים מוקמים, ביג`ין משנה את פניה לקראת האולימפיאדה הצפויה להתרחש בה בשנת 2008 (אשר מהווה מקור גאווה לאומי לסינים) התפיסות הכלכליות משתנות, מתעדכנות ומתפתחות, ובאזורים המרכזיים והמפותחים יותר של סין, כמו ביג`ין, כבר מדברים במונחים של יעילות. אולם, כל עוד ישנה התערבות ממשלתית כה גדולה בשוק הכלכלי הסיני, הנובעת מאופי המשטר הקומוניסטי ושוללת אפשרות לתחרות ולהתמקצעות, כוחות השוק לא פועלים כסדרם, והיעילות הכלכלית נפגמת.
הלך המחשבה הקומוניסטי ניכר גם בתחומי חיים רבים נוספים בסין. ביום ה-11.9.01, היום בו נפלו התאומים בחצי השני של העולם, היום בו "השתנה העולם", פקחתי את עיני מול הצוקים המדהימים שמתנשאים משני צדי ערוץ הנהר בטרק ה-tiger leaping gorge המפורסם במזרח סין. מסלול הטרק עובר במעלה רכס הרים מצדו של הערוץ הסוער. את היום העברנו בהתקדמות לאור ערוץ הנהר, ובשעת ערב הגענו לעיירה זונדיאן. יצאתי לבלות באותו הערב באותו הערב, איני מודעת כלל למתרחש באותו הזמן בחצי הכדור המערבי. גם למחרת לא ידעתי על המתרחש. התמונות בעיתונים, היו בענייני היום, ערוצי הטלוויזיה המרכזיים של סין, שדרו תוכניות כרגיל, אנשים לא דברו על האסון, האסון לא נגע להם. ביום ה-12.9.03, בצפייה בחדשות של חצות הליל, נודע לי כי יממה ומחצה קודם לכן, נפלו התאומים, וזאת מצפייה בכתבה עשר דקות במהדורה המסכמת אשר הוקדשה לסיקור האסון. והסינים? בשלהם, עולם כמנהגו נוהג. אין זה מעניינם, אין הם חשים סולידריות. הלך מחשבה מוזר ומעניין עיצבה התרבות הקומוניסטית, הלך מחשבה השונה מהלך המחשבה לו הורגלנו, ולעיתים, בתחומים מסוימים כמו בתחום הכלכלי, אף נוגד את ההגיון בו אנו מורגלים.
בסוף ביקורי בסין חזרתי לקונמינג ממנה רציתי לצאת חזרה לתאילנד. מקונמינג יוצאות טיסות לתאילנד גם של חברת התעופה התאילנדית, אשר מהווה תחרות מסוימת לחברת התעופה הסינית. התחרות המסוימת מתבטאת בכרטיס טיסה במחיר של 250 דולר, אל מול 86 דולר בכיוון ההפוך (בחשיבה כלכלית טהורה, החיסכון השולי של 100 דולר בכרטיס הטיסה לתאילנד היה שווה לי נסיעה של 18 שעות ברכבת מצ`אנג דו לקונמינג (בעמידה)). לאחר שירדתי מהרכבת, הגעתי למשרד הנסיעות של חברת התעופה התאילנדית וביקשתי כרטיס לתאילנד, סוכנת הנסיעות הסתכלה עלי ואמרה בפשטות "מי-יו". קצת מוגזם גם בשביל סין, לא?
