עפתי לתרמילאים

ביקור בטשקנט ובהר צימגאן

פרידה דיין מגיעה ביקור בטשקנט בשביל מטרה מיוחדת - חיפוש בית של חברה שפעם התגוררה בעיר. שמות הרחובות הוחלפו במרוצת השנים ולכן החיפוש אחר הבית לא היה קל כלל וכלל. בכתבה זו היא מבקרת בטשקנט ובצימגאן.
rrr85
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ביקור בטשקנט ובהר צימגאן
Thinkstock Imagebank ©

טשקנט הנמצאת בלב הערבה המדברית, בגובה 480 מטר ממעל פני הים משמשת בירתה של אוזבקיסטן מאז 1930 וכיום חיים בה כ- 2.5 מיליון נפשות. רוב תושבי טשקנט אוזבקים ומיעוטם טג`יקים, יהודים ורוסים. בשנת 1966 פקד את העיר רעש אדמה שלאחריו נבנתה העיר מחדש ונהפכה לאחת הערים החשובות במדינה בתחומי התרבות והתעשיה.

ניידות באוזבקיסטן

המעבר מעיר אחת לשניה באוזבקיסטן אפשרי במספר דרכים - דרך האוויר (מטוסים) או דרך היבשה (אוטובוסים, מוניות שירות ,רכבות). הנסיעה באוטובוסים זולה. האוטובוסים ישנים, לא ממוזגים והנסיעה בהם איטית. (לדוגמא- עלות נסיעה מבוכרה לסמרקמד כ- 1300 סום (שהוא המטבע המקומי). נסיעה במניות שירות יקרוה יותר ממחיר הנסיעה באוטובוס אך עדיין המחירם זולים. הנסיעה נוחה יותר מהירה מאוטובוס אך יש להמתין עד אשר המונית תתמלא.
 רכבות - ישנן רכבות מבוכרה לסמרקנד או לטשקנט אך כאן התייר משלם בדולרים להבדיל מהאזרח האוזבקי. טיסות- ניתן לטוס לחיווה ולמקומות אחרים באוזבקיסטן. תיירים משלמים תעריף שונה מהאזרח האוזבקי.

לתחילת הכתבה

טשקנט

אגי, רלף ואני מצאנו גסט האוס ויצאנו להשתכשך במימי הבריכה הקרירים. בשעות הערב משפחה אוזבקית (אב, אם, ובנות) הגיעה לבקר בגסט האוס. בשעה שהבנות השתכשכו בבריכה והאם שוחחה עם יוליה -עובדת המקום, התברר לנו שאיסמט- הבעל- הוא מדריך טיולים באוזבקיסטן. אסמט נכנס מידי פעם לחדר הג`קוזי וחזר לבריכה. הוא ניסה להסביר לנו את ההיסטוריה המסובכת במרכז אסיה ואת משמעות הדגל. בכל פעם ששאלתי מחדש אנשים שונים קיבלתי הסבר שונה. "את יודעת מה החלום שלי? הייתי רוצה שהילדים שלי ייראו ים אמיתי, את יודעת באוזבקיסטן יש את ים ארל Aral sea אבל זה לא באמת ים, אך כמובן הבעיה היא כספית. sorry, sorry" אמר אסמט, יצא מהבריכה ונעלם שוב לחדר הג`קוזי. ובאמת ברגעים של בדידות הרגשתי געגועים אל הים, הים שנמצא כל כך רחוק מכאן ובמיוחד אל חוף הים בחיפה, עיר הולדתי, שאני אוהבת לשבת באחד מבתי הקפה שם וללגום נקטר תות קר.

 בבוקר למחרת (בוקר יום ראשון) אגי ורלף טסו לבישקק (בירת קירגיזיה). סדר היום שלי להיום כולל לצאת לחפש בית של חברה שגרה בו לפני כ- 20 שנה. על דלת חדרי נשמעו דפיקות קלות. פתחתי את הדלת ובפתח עמד צי`ט אוחז בידו את תרמילו בחצי חיוך של מבוכה אמר "שוב שלום" והוסיף "נתנו לי אינפורמציה לא נכונה בהגיעי לשדה התעופה. המטוס כבר המריא. צריך לבדוק הכל פעמיים. זוהי ארץ המידע הלא נכון וורונג אינפורמשיין סטייט". "יופי עכשיו תוכל לבוא איתי לצימגאן" השבתי, אבל קודם אני הולכת לחפש בית כאן בטשקנט". צ`יט לא הוסיף מילה והצטרף אלי לסיור בעיר. כל ניסותינו לתור אחר שמו של הרחוב עלו בתוהו. השם של הרחוב הוחלף בשם אחר. כל אדם ששאלנו הפנה אותנו לכיוון אחר. אפילו את המוסד למורים (כאן למדתי איך לומר מורה ברוסית) לא מצאנו. שוטר שפגשנו הציע להסיענו למקום שממנו היינו אמורים למצוא את אותו מוסד למורים, אך לדאבוננו השוטר לא הבין את מבוקשנו ולקחנו למקום אחר. התעקשנו להמשיך ולחפש, צועדים ברחובות הלא מוכרים, שואלים עוברים ושבים ומקבלים את אותה תשובה "לא יודעים". צ`יט נראה עייף ולכן החלטתי לחזור בחזרה לגסט האוס.

לתחילת הכתבה

צימגאן

כעת פנינו מועדות לצימגאן. צימגאן נמצאת במרחק 80 ק"מ מטשקנט, בגובה 1500 מטרים ומשמשת כאתר סקי בחורף וכנקודת יציאה לטרקים קצרים בשאר ימות השנה. מטלטלים באוטובוס ישן וצפוף כשנשים אוזבקיות עולות ויורדות מהאוטובוס ובידיהן בקבוקים מלאים או ריקים בחלב סוסים. כמעט כל מספר דקות עצר האוטובוס העלה והוריד נוסעים. צ`יט נרדם והתעורר חליפות, מביט בחלון היכן אנו נמצאים. האוטובוס נעצר בתחנה הסופית בעיירה לא מוכרת. נהגי המונית ניחשו את מבוקשנו והציעו את שירותיהם לצימגאן. שוב נוסעים בלאדה ישנה, חולפים על פני נוף הררי. רוח קרירה נשבה בחוץ. צ`יט נשם לרווחה. נוסעים במעלה ההר. בדרך ראינו סוסים ונשים המוכרות חלב סוסים וגבינה. מידי פעם נשמעו רעשים מוזרים ממנוע המכונית. אני דאגתי. צ`יט צחק כל פעם שנשמעו רעשים אלו ונהג המונית או יותר נכון נהג המכונית (כאן כל מכונית משמשת כמונית) כלל לא הוטרד מרעשים אלו כאילו הם כלל לא היו קיימים.

אחרי כשעה קלה הגענו לצימגאן. צ`יט סבר שראינו הכל והציע לחזור לטשקנט. הצבעתי בידי הימנית לעבר הרכבל ושכנעתי אותו להישאר ולעלות ברכבל אל פסגת ההר. נהג המונית התעקש לחכות לנו. ככה מצאתי את עצמי ברכבל רעוע, כשהפחד אוחז בי, אוחזת במוט של המושב חזק חזק על מנת לא ליפול. צ`יט הוציא מתיקו תפוח עץ אדום ונגס בו בהנאה, מביט למטה לצדדים, לאחור ומפנה את תשומת ליבי לנוף. אני פחדתי כל הדרך והדרך אל קצה השני של ההר נראתה כנצח למרות שהנסיעה ברכבל נמשכת רק מספר דקות.
 מלמעלה הכל נראה אחרת. פיסות קטנות של שלג כיסו את ההר. התיישבנו על אחד הסלעים נושמים ונושפים את האוויר הצלול. אוכלים ארוחת בוקר קלה. משפחות אוזבקיות שהגיעו לביקור במקום קשרו פיסות בד על העץ ועל הגדר, צ`יט הסביר לי שאם קושרים לבטח חוזרים אל אותו המקום- אז קשרנו, ככלות הכל אין מה להפסיד. קשרנו ביחד וכל אחד לחוד והבענו משאלה. משאלה לשלום. שוחחתי עם משפחה אוזבקית שביקשה לדעת מהיכן אנחנו ומה הביא אותנו לאוזבקיסטן. צ`יט הראה סימנים של חוסר סבלנות ורצה לרדת מהר כשלשנינו ברור שאנו לא יורדים למטה ברכבל אלא צועדים ברגל בעקבות משפחה אוזבקית שירדה אף היא ברגל. צ`יט רץ במורד ההר, מידי פעם מעד ונפל. המשפחה האוזבקית ירדה באיטיות ואחד מבני המשפחה קטף פרחים והעניק לי פרח אחד.

לתחילת הכתבה

חזרה לטשקנט

כעבור כמה זמן חזרנו לעיר הקרובה שממנה יוצא האוטובוס בחזרה לטשקנט. כאן קיבלנו אינפורמציה שונה על מועדי האוטובוס. נאמר לנו שאין אוטובוס עכשיו אלא בשעה שלוש וחצי-ארבע. לא נותר הרבה זמן ואין הרבה ברירה אלא להמתין. מחכים ומחכים עד ששמענו צעקות - "טשקנט, טשקנט". רצנו בעקבותיו של אדם שהראה לנו היכן האוטובוס. האוטובוס היה צפוף, מוכרי גלידה עלו וירדו ממנו אולם בסופו של דבר הדרך לטשקנט היתה הרבה יותר מהירה. שנינו נרדמנו על מושבים שבורים. בהגיענו לטשקנט העירו אותנו.
לקחנו מונית לגסט האוס. המונית נעצרה לא רחוק מהגסט האוס. נהג המונית יצא מהמכונית אחז בידו בקבוק דלק ומילא את מיכל הדלק......

למחרת היום צ`יט המריא לאלמטה והפעם בדיוק בשעה הנכונה ואני נשארתי לבד בטשקנט.

 אחת הדרכים הטובות להסתובב בעיר טשקנט היא במטרו או בחשמלית. מחיר נסיעה הוא 40 סום. ניתן גם לנסוע במונית שאת המחיר משלמים לפי קילומטראז`. כמו בסמרקנד גם כאן כל מכונית משמשת כמונית. כמו בסמרקנד רוב רובו של המסחר נעשה בשווקים או יותר נכון בבזאר. ניתן למצוא הכל משרוכי נעלים ועד פירות, ירקות. לחם עגול, פירות יבשים, כלי קוסמטיקה, כלי כתיבה, בגדים ועוד ועוד... במרכז העיר ניצב בגאווה פסלו של אמיר תימור המחליף את קודמו לנין. ליד הפסל מתחיל רחוב ארוך בו ניתן לקנות מזכרות, לשבת בסבלנות ולקבל פורטרט אישי על ידי צייר מקומי או לבלות בבתי קפה, לקנות בסופרמקטים ועוד.

את שסה, בחור כבן 20, כשכובע בייסבול על ראשו, פגשתי במרכז חב"ד בטשקנט. התלוויתי לסשה לביקור במרכז הישראלי שאותו הוא מפעיל. כאן מתקיימות פעילויות שונות. לדוגמא: לימודי עברית, ספורט, שחמט, קרטה,כדורגל, ריקודי עם בימים שני, שלישי ורביעי, מועדון נוער, ספריה, חדר מחשבים עם תמיכה בעברית, ניתן לקחת קורסים של האוניברסיטה הפתוחה ולצבור נקודות. בכל יום שישי נערכת כאן קבלת שבת.
מידי חודש יוצא העיתון" tikitz (בראשי תיבות- טשקנט אינפורמציה תרבות מרכז ישראלי) ובו כתבות. לדוגמא, ביוני נכתבה כתבה על תשעה באב, משמעותו של מגן דוד, פורסמו בדיחות וחידות; סופר על יום מטבח יהודי שנערך לכבוד חג השבועות ובו הוכנו מאכלי חלב, איך ניתן למצוא עבודה בישראל, מידע על מופעים הנערכים במרכז ועוד. שסה גם סיפר לי שלפני שנה אחד מבתי הכנסת נשרף במוצאי יום הכיפורים ועכשיו הוא משופץ מחדש.

 ביום שהגעתי לביקור היה קונצרט עם הזמרת אוסמנובה. בדיוק בשעה הנקובה החל הקונצרט. אנשים מבוגרים התיישבו בכיסאות שסודרו במיוחד למופע. הצעירים במרכז המשיכו בשלהם -משחקים בול פגיעה ומשחקי מחשב. בחורה צעירה, שמה אוסמנובה, בשימלה אדומה החלה במופע. היא פתחה בשיר "הבה נגילה" המשיכה בשירים ברוסית כשהאנשים שצפו במופע הינהנו בראשיהם. אוסמנובה המשיכה לשלהב את הקהל הקטן שבא לראותה. מאחוריה היו תלויות תמונות הרוגי הפיגוע בדיסקוטק בת"א. כמה מהרוגי הפיגוע היו עולים מאוזבקיסטן ולזכרם הודלקו נרות נשמה בטקס מיוחד שנערך במלואת 30 יום לפיגוע. אוסמנובה סיימה את מופעה בקטע הלקוח מספר התפילה "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן". אמן ואני שבתי לחדרי לתכנן את היום הבא.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אוזבקיסטן