עפתי לתרמילאים

טשקנט, אוזבקיסטן: הכל זהב

אוזבקיסטן - במבט ראשון היא הרבה זהב ונוצצים, ותיקים שלמים שאתה סוחב בהם כסף, כי השטר הכי גבוה שלהם שווה פחות מדולר, במבט שני היא כמו הדגל.. ירוק ומדבר וטורקיז.
efa
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: טשקנט, אוזבקיסטן: הכל זהב
Thinkstock Imagebank ©

טשקנט

הגענו למרכז אסיה והיתה הרגשה מוזרה של מוכרות, היו לזה שתי סיבות עיקריות: הסיבה הראשונה היא שנדמה שכל המדינות שהיו פעם תחת שלטון הרוסים לא ממש הצליחו להשתחרר מכל מיני דברים מוזרים וסובייטים. אז נכון שהרוסים הביאו לכל המדינות ניחוחאירופאי קריר וגם קצת תרבות (היינו בבלט וגם באופרה שניר ניסה לא להרדם בה וגם במוזיאון גיאולוגי, בו ניסיתי להזכר בדברים שלמדתי, אבל ההסברים ברוסית לא היו לי לעזר. לפחות שילמנו מחיר סטודנטים שלומדים סימסטר בטשקנט - לפעמים מצליח לנו), אבל יש כמה דברים שבהחלט אפשר לוותר עליהם וקצת מוזר שהאוזבקים ולפניהם הגיאורגיאנים והאזארביג`אנים שחסינו בצילם לא עושים עם זה משהו...

 אנחנו נוחתים בטשקנט (שם אידישאי למדי.. ) שבתרגום מהיר היא עיר האבן (עוד מהימים ששאר הערים היו מבוץ רגיל כנראה) והולכים למלון הכי זול. בית דירות עמידר משיכון ד` בבאר שבע, שנראה שעברה עליו רעידת אדמה קלה ושבאופן כללי מאז שהרוסים בנו אותו, לכבוד הכיבוש בסוף המאה ה-19, לא שינו לו את הטפטים, לא את הריהוט ולא את התחזוקה הכללית. בפעם אחרונה שהוא ראה רמונט זה היה כשבנו ממול את הבנין העגול המוזר שכתוב עליו "קרקס", אבל הוא לא, בקיצור, מלון אלק. אתה נכנס, יש איש שיושב על כסא ליד טלפון ומחכה, קשה לדעת למה אבל הוא יושב שם כבר הרבה זמן. אחר כך הגברת שאומרת שהחדר עם המיטות השבורות זה היחיד שיש, אלא אם אנחנו רוצים בקומה מעל שאז זה בלי זכוכית בחלון... ואז הולכים להתקלח ומגלים שהרוסים שכחו להביא לכאן טוש ומה שיש זה ברז נמוך. אנחנו מתקלחים בהנאה עם אחד מהסירים שלנו (בשביל זה הרי קנינו טרנגיה), אבל זה כל מה שאנחנו צריכים בסופו של דבר: מיטה - יש (ניר מומחה בלהפוך מיחידים לזוגית), סדינים - יש, הגברת נתנה לנו במה להתכסות, קשה לחשוב על השק"שים כאופציה בחום הזה, מקלחת- יש (מתמודדים יפה) ושירותים - יש (לוקסוס אפילו - יש אסלה עם ניאגרה פתוחה שאפשר לראות איך עובד), אישה שדופקת על הדלת באמצע הלילה וצועקת: MONEY MONEY - יש, אז הכל בסדר, אפשר לחיות עם זה.

 חוץ ממה שהרוסים השאירו במלון, הם גם השאירו נייר טואלט שמגיע כבר כל כך ממוחזר שהאצבע חסרת המזל שמידי פעם חופרת לה חור, לא צריכה בכלל להתאמץ, שלא לדבר על זה שעכשיו\ אחרי השיוף היומי, התחת שלנו חלק כמו כזה של תינוק. הם השאירו רחובות רחבים שאף אוכלוסיה לא מצליחה למלא את הציפיות ולמלא במכוניות ואנשים (רק הסינים הצליחו למלא גם את הציפיות וגם את הערים). מה שכן, במקום הלאדה שהתחבבה עלינו כל כך, התחילו להופיע פה "דייהו" לכל פועל, ואם הוא לא פועל אלא סתם יושב כל היום ושותה תה, אז יש לו בן דוד שעובד במפעל הקוריאני הקרוב למקום מגורינו. אכן, מילים ושמות כמו "טיקו", "דמס" ו"נקסיה" קיבלו פתאום משמעות ומחיר וחוברו עם מהירות הגעה ליעדים אוזבקים ברחבי המדבר.

הסיבה השניה היתה שבמקום שדברים חדשים באוזבקיסטן יראו לי מוזרים, הם נראו לי מוכרים .. מהצד השני שאליו אנחנו הולכים.. מסין. במקום שדברים יהיו רחוקים יותר ממה שהכרתי, הם מתקרבים לדברים שהכרתי כבר. בסוף הדרך מחכה לי מקום שכבר הייתי בו ויש בו דברים שיש גם באמצע הדרך (כידוע, אני טובה בלהיות קודם בסופים). ככה יצא שפתאום היה קצת ריח של סין, קצת אנשים של סין, קצת בדים מסין ושותים תה ירוק כמו בסין, בלי סוכר כמו בסין, בקעריות קטנות ולא בכוסות, כמו בסין... והאוכל... לא כמו בסין אבל אפשר לראות את ההתחלה של הסוף.

לתחילת הכתבה

התפריט האוזבקי

ניר טוען שזו הגירסה המקומית לבדיחת ה"ממה עושים שמן תינוקות?", אבל במבט מקרוב זה נראה כמו עגבניה, מלפפון ובצל (שנראו מקומיים למהדרין). התפריט האוזבקי היכה אותנו באינספור מאכלים שהם עירבוביות ממזרח, מערב ודרום ובעיקר בריח חזק של שמיר שמסתבר מוסף פה באופן קבוע לאוכל באשר הוא.. חזק כל כך שהאנשים הפסיקו להריח מגבינות (שכבר הרבה יותר קשה למצוא) והתחילו להריח משמיר.. ואנחנו תהינו האם שמיר הוא אוזבקי במקור. ריח חזק נוסף הוא ריח הגחלים. על האש מככב ברחובות העיר ועשן של פחמים באיכות רעה וטבולי דלק אופף את רחובות העיר. מהטבון שמפיק ריח זהה יוצאים מאפים דמויי בורקס במילוי כבשה ושומן של אותה כבשה הנקראים = סמסה, הם טעימים עד בערך שאתה אוכל 23 ואז זה כבר נמאס, בעיקר אם זה לארוחת בוקר. מה שכן, ניתן למצוא אותם לעיתים רחוקות וטובות במילוי פירה, מה שמקדם אותם יותר לקראת ה"סמוסה" ההודית (אם זה בא מהודו, אז נפל להם התיבלון איפשהו בדרך), והופך אותם לידידותיים יותר לקיבה בשעות קיצוניות.

 אז נגיד שאכלנו בוקר... והנה הגיעה שעת הצהרים ואיתה חגיגה של מטעמים: אורקושקה, שכנראה בא מרוסיה - מרק לבן קר עם תפוחי אדמה ובשר, נארין - נודלס קרים עם בשר שהתחבבו על ניר, מאנפר - איטריות קטנות ומקורזלות, שנאכלות במרק ירקות ושמיר, פלמיני - גירסה קטנה של קרפלעך ששוחים באותו מרק (פגשנו אותם בגרוזיה יבשים עם שמנת), מאנטי - קרפלעך גדולים שנאכלים על יבש כמו בגירסה הסינית שלהם רק עם קצת יותר בצל בפנים וכמו חינקלי רק בלי המרק בפנים... מה עוד? ביפשטק - אמור להיות כמו שזה נשמע - סטייק של בקר, אבל המסעדות המקומיות גורסות שיש להגיש את זה כקציצה על מצע כוסמת בליווי ביצה עין מעל, מעניין מאיפה זה הגיע??? מרוסיה או ממזרח אירופה הגיע ה"גאלופצי" - רוכל גלותי המופיע במטבחי עמנו הנפוץ כפלפל ממולא, שישליק - שיפודים של בשרים ושל שומנים המפארים כל פינה ושוק (למרות מה שאנחנו חושבים על מקורם הערבי, המילה שישליק = שמשמעותה חרב ברוסית, מסגירה את מוצאו של הבשר המשופד). וכמה אחרונים, הפולאב (בתרגום להודית = פולאו, בתרגום לתורכית= פילאף, בתרגום לסינית ...) אין לדעת מאין הגיע ולאין הולך, אך הוא בהחלט טעים גם פה, אורז עם גזר (צהוב כמו בסין) וצימוקים ובצל וקצת כבשה מלמעלה...מממ.. משהו מיוחד שטעמנו רק כאן הוא ה"טחום באראק" - מנה מעניינת, המשלבת מזרח ומערב, קרפלעך במופע ריבועי ממולאים בביצה חביתתית. עם שמנת זה משהו משהו. ועם שמיר בצד ... בכלל..

לתחילת הכתבה

רבותיי, ההיסטוריה

ואכן ודאי אתם תוהים לעצמכם מה זוג צמא הרפתקאות כמונו עושה בינות מרקי השמיר והשישליק ומבלה בעיר הבירה בעלת הרחובות הרחבים והריקים כמעט שבוע במצטבר, ובכן גם אנחנו תהינו, אבל כששעות הפתיחה של השגרירות הסינית הן בין 9:30 ל - 11:30 בימים זוגיים בלבד (שזה פחות ימים בשבוע - בדקנו) ועם הקירגיזים זה לא ממש ברור, אבל אם אתה ישראלי אז השומר יאשר לך לבוא אחר הצהרים וכשמנסים להחליף כסף בשלושה בנקים שונים אבל הם טוענים שאין להם כסף מקומי (אז מה אתם עושים שם? שותים תה?) וממשיכים לשלוח אותך לבנק אחר שנמצא לא רחוק - רק ברחוב המקביל (כק"מ משם)..., אז זה לוקח הרבה זמן. ובזמן הזה היינו יורדים אל גינות אגוז ותות שמפוזרות בכל מקום בעיר ושהחמסין סחט מהן את הריחות הטובים האלו של הקיץ, יושבים, שותים תה בכוסות נמוכות או מיץ מישמיש בכוסות גבוהות וניר היה מספר לי את כל ההיסטוריה של מרכז אסיה בכלל ודרך המשי בפרט מתוך הספר שהפך ללחם חוקנו זה מכבר - הלונלי פלנט.

ככה עברה עלינו התקופה החלכוליתית וממנה קפצנו לכיבושיו של אלכסנדר הגדול שהתחתן עם נסיכה מקומית והתחיל את כל הקישור המוזר הזה של מזרח ומערב... סחורות ועוד. אחר כך דרך כל מיני אימפריות מוזרות שלא הגיעו לארץ שלנו הרחוקה - הכושים, הססנידים. הבודהיזם התחיל לרוץ מזרחה לסין ומשם מערבה לאורך דרך המשי ואיתו סוד המשי, מיד אחריו כבשו הערבים והביאו את האיסלאם ואיתו את הלימוד ואת המתימטיקה. אוזבקיסטן אכן מלאה בפסלי מלומדים רבים שנולדו בחיקה (ונראים כולם כמו הרמב"ם), ביניהם "אלחורזמי", בן מחוז חוראזם אשר במערב, שהמציא נוסחאות חדשות של חיבור ובשיבוש שמו נגלה המקור למילה אלגוריתם= אימתם של מהנדסי מחשבים. הוא גם זה שכתב את ספר החשבון הגדול הנקרא "אלג`בר" ובעתיד - אלגברה. האיסלם נאלץ להאבק קצת על קיומו, אך לא נחל תבוסה עד שהגיע ג`ינגס חאן - מנהיג גדול, אבל שונא מתמטיקה מושבע שהחריב פה הכל. אחריו הגיע תימור הצולע שהיה מנהיג לא פחות וצמח כאן מאוזבקיסטן ולכן הוא עד היום סמל וגאווה לאומית ופסלו, על סוס, וליד, ויושב ועומד נמצא בכל עיר (ולמרות שרצח וכבש ועשה ובנה הוא בעיקר מפורסם פה באוזבקיסטן). אני נרדמתי איפשהו בין הכיבוש הרוסי לסטלין, שמצייר את המפה מחדש ויוצר פה מדינות לעמים שהוא המציא בעצמו...וככה בגללו אנחנו צריכים עכשיו לחכות לויזות.

לתחילת הכתבה

סיפורי סבתא 

במקביל לגל סיפורי ההיסטוריה, התחילו לנבוע מהזיכרון גם הסיפורים שסבתא סיפרה לי כל פעם כשבאתי אליה וסיפרתי על מדינת - סטן אחרת שאטייל בה. סבתא עבדה בתחנת רכבת קטנה בקזחסטן (אליה לא אגיע בסיבוב הזה) כשבהמשך הדרך דרומה יושבת על הקו - טשקנט, מעצמת המישמישים. הימים, ימי מלחמת העולם השניה ואנשים על הרכבת הבאה מדרום היו מוציאים ראשיהם ומרכולותיהם מהחלון ומציעים לעובדי התחנה פירות מנאות המדבר האוזבקיות. עובדי התחנה שישבו באמצע שטח מלחה שבדרום קזחסטן החליפו פירות תמורת מלח, בו הם היו עשירים ולעיתים היו מגיעות משלחות של חוקרים... ביניהם גיאולוגים יפי תואר, וקשרים היו פורחים עם עובדות התחנה המסורות, קשרים לשיחות ארוכות, שלא הולידו אותי בסוף (למרות הגיאולוגיות). איזה מוזר זה שרק לפני שני דורות אנשים היו רואים עולם כי היה מסוכן מידי להשאר בארצם שלהם, או כי הצטרפו לצבא זה או אחר.. ואנחנו, תראו אותנו, תמימים, פשוט יוצאים לטייל.

 אוזבקיסטן - במבט ראשון היא הרבה זהב ונוצצים, ותיקים שלמים שאתה סוחב בהם כסף, כי השטר הכי גבוה שלהם שווה פחות מדולר, במבט שני היא כמו הדגל.. ירוק ומדבר וטורקיז אבל זה כבר בכתבה הבאה.. וכמו שאומרים פה.. כל כך רחוק מהבית, אבל כנראה לא יותר מידי, סלמאת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה