הקדמה
ובכן שלום חברים. אני ישוב עכשיו במושב 15G בטיסה 6740 של איבריה מבוגוטה למדריד, דחוס בין שתי נשים שמנות בגיל העמידה ומולי מגש ריק של ארוחת ערב מפלסטיק. זה עתה עברתי על היומן שלי בנסיון לראות איך אפשר לסכם חצי שנה של טיול מארץ האש עד קרטחנה, כמות האירועים, מקומות ואנשים היא כה גדולה ומגוונת שכל נסיון סיכום הוא מגביל ולא מדויק. אני מתחיל להכין את עצמי לשאלות הנפוצות "איך היה?" - מצוין "מה המדינה האהובה עליך?" כולן! ולהתכונן נפשית לחזרה לארץ. ייתכן ותמונת הסיכום שלי היא זו של נהג המונית שאיתו נסעתי הבוקר שסיפר לי שהוא צ`יליאני שביקר כמעט בכל מדינה באמריקה הלטינית והיה גם בכל מדינה באירופה ובארה"ב והוא טוען בחום שהמקום הכי יפה בעולם הוא דרא"מ ובמיוחד קולומביה בזכות המוסיקה והאנשים. בסוף הנסיעה הוא הכריח אותי להבטיח שאני עוד אחזור פעם שניה לקולומביה, מה לעשות?! בהבטחות חייבים לעמוד...
סנטה מרתה ובוגוטה
את שלושת הימים האחרונים העברתי בניחותא. הייתי יום אחד בסנטה מרתה, עיר קריבית מקסימה עם תחושה שנתקעה אי שם בתחילת שנות ה- 50 עם מכוניות עתיקות ברחובות ובתים ישנים ומתקלפים. ברחובות מפוזרים עשרות דוכנים של מיצים טרופיים, בעבור 2 שקלים (1000 פזוס) אתה זוכה בדלי חול מפלסטיק מלא במיץ טרי מפירות לבחירתך -; מה עוד צריך הבן אדם?. וכך בילינו ערב שלם, חבורה של תיירים בצילו של דוכן שכזה עם קפיצות למאפייה הקרובה מידי פעם....
למחרת, אחרי טיסה קצרה מסנטה מרתה לבוגוטה מצאתי את עצמי ברחובות בוגוטה בחיפוש אחרי מלון. בדרך חלפנו על פני שגרירות ארה"ב המבוצרת וחפורה חמש קומות מתחת לאדמה. כנראה שלא כיף להיות אמריקאי על אדמת קולומביה....
מדריד
אני, לתומי חשבתי כבר לסכם אבל נזכרתי שעוד לא סיפרתי על 24 השעות שלי במדריד. מאחר והטיסה של איבריה לארץ היתה רק למחרת זכיתי לאירוח על חשבון הברון שכלל הסעות, סיור בעיר, ארוחת ערב ולילה במלון ארבעה כוכבים. המלון, ששוכן במרכז העיר היה מעבר לכל ציפייותיי, מיותר לומר שלא ראיתי מלון כזה בכל טיולי ואין ספק שזה נחמד לעשות אמבטיה חמה ,להתעטף בחלוק ולראות סרט במיטה -; כנראה שנועדתי לחיות במלונות פאר.
מדריד הינה עיר עיר מודרנית ונקייה והדבר שהכי היה לי חסר הוא סוחרי רחוב. בניגוד מוחלט לדרא"מ שם יש מי שמנסה למכור כל דבר בכל קרן רחוב במדריד יש רק חנויות מסודרות ומטופחות- מה קרה לזקנה עם האמפנדות גבינה?! מרכז העיר מורכב בעיקר ממבנים עתיקים ומרשימים וגורדי שחקים חדשים. נסעתי לי בסיור של אוטובוס תיירים, יושב לי בקומה השנייה יחד עם עוד קבוצה של תיירים אמריקאים רעשניים ומשקיף על העיר היפה. לב העיר נמצא בפלזה מאייר ובשדרת מאייר הסמוכה לה שם נערכים כל האירועים הגדולים. האוטובוס מבצע מסלול קבוע בעיר שבמהלכו ניתן לרדת ולעלות ללא מגבלה ולטייל תוך כדי. אני ירדתי במוזיאון הפתוח. זהו אחד ממוזיאוני האמנות החשובים באירופה והוא כולל אוסף אדיר של ציורים מתקופת הרנסנס ואילך תוך התמחות בציורים ספרדים כגון גויה, וולזקס ועוד. משם המשכתי ל מדרחוב סן אנטוניו שם נערך קרנבל מקומי שכלל המון אדם מחופש בבגדי המאה ה- 18 עם הרבה מוסיקה מקומית ואלכוהול. לאחר הסתובבות קלה בפסטיבל המשכתי לקולנוע Imax של מדריד. קולנוע זה שקיים בעוד מספר ערים גדולות בעולם מורכב ממסך ענק בגודל 900 מטרים מרובע ובצורת חצי כדור. ההקרנה, יוצרת מראה של 30 ונראה כאילו הדמויות האדירות קופצות עליך מהמסך. אני ציפיתי בסרט של שעה על ספורט אתגרי (גלישה מהרים, גלישת רוח, טיפוס מצוקים וכו`) והמראות, צולמו ברובם ממסוק, היו מרהיבים כמעט כמו להיות נוכח שם.
מהקולנוע המשכתי לזירת קרבות השוורים ויסטה אלגרה. מסתבר שהגעתי במזל לפסטיבל הקיץ ובאותו ערב מופיעים כמה מהטורדורים המפורסמים של ספרד בזירה. מבלי להסס, קניתי כרטיס ונכנסתי לאיצטדיון. נגלה לעיני מראה מדהים שהזכיר את הסרט גלדיאטור. המון אדם שואג באיצטדיון עגול ענק כשבמכרז זירה עגולה מכוסה חול. כשהתזמורת התחילה לנגן נכנסו לזירה, לקול עידוד הקהל חמשת הטורדורים לבושים מכו גאוצ`וס על סוסים. יחד איתם נכנסו גם עוזריהם עם יריעות הבד הגדולות בצבע סגול בצבע סגול שנועדו לתפוס את תשומת הלב של השוורים. הם ביצעו תרגילי צעידה עם הסוסים במשך מספר דקות ואז יצאו מהזירה. אז השתרר שקט ולקול התופים נכנס אחד הטורדורים רכוב על הסוס לזירה. מאחד השערים הגיח בדהרה שור ענק ושחור והחל לרדוף אחרי הטורדור. מטרת ה"משחק" הוא להמית את השור על ידי נעיצת חיצים בצווארו תוך כדי כמה שיותר פעלולים וכמה שפחות פגיעות. לפי העוצמה, הגודל והמהירות של השור ניתן לראות שזה לא בהכרח הספורט הכי "בטוח" בעולם, ואכן זה שישב לידי סיפר לי שהיו לא מעט טורדורים שמתו או נפצעו אנושות בזירה -; אחרי שבטורדור הפגין את פעלוליו ותקע כשבעה חיצים בגב השור החל זה להתמוטט. ברגע שהוא נפל (כולו ספוג בדם מהפצעים) על החול הגיע אחד מהעוזרים ותקע במהירות סכין בראש השור על מנת להמיתו. או אז לכל מוסיקה ומחיאות הכפיים הגיעו זוג סוסים וגררו את גופת השור מחוץ לזירה. כך זה נמשך במשך שעתיים שבהם הומתו 6 שוורים. בשר השוורים מחולק אח"כ לעניי העיר וזהו "צידוק מוסרי" לעניין. לסיכום, למרות הצבעוניות והשמחה זהו ענף הספורט הדוחה ביותר שבו נתקלתי ולדעתי זה שריד של ימי הביניים שצריך לאסור בימינו. זהו צער בעלי חיים של ממש ואין כל סיבה להמשיכו.
כדי לחזור לאוירה תרבותית, נסעתי חזרה לפלאזה מאיור שם אכלתי ארוחת פאר בת חמש מנות באדיבות איבריה. האווירה בכיכר בשעות הערב היא מקסימה. השמש שוקעת בסביבות 21:30 וכך אפשר לשבת במזג אויר נעים ולצפות בשמיים האדומים על רקע המבנים המרשימים והמון האדם. מנסיון, זה הולך מצוין עם סלמון ויין לבן...את הערב קינחתי בבר נחמד בפוארטה דל סול ואחרי לילה של שינה איכותית הנה אני שוב בשדה התעופה בשעה 5:30 בבוקר ממתין לטיסה.
טוב, סיכומים אני לא אוהב. היה טוב וטוב שהיה. לגבי ההמשך? בעוד ארבעה ימים אני טס לפולין כמדריך של קבוצת נוער אמריקאי שמגיעה למשלחת לפולין ול- 4 שבועות בארץ ועוד כחודש וקצת אני מקווה לצאת שוב. את חופי הארץ כבר רואים מהחלון ואני כבר מת לפגוש את המשפחה והחבר`ה. אמר מי שאמר "כל סוף הוא התחלה חדשה"?!
נחכה ונראה...
