בילוי משפחתי בג'ומסום
לטרק ג`ומסום יצאנו יחד עם משפחת צוק בר איתה אנו מבלים כבר מקטמנדו. הבנים שלנו תום, מעיין וליאור התידדו מאוד עם עומרי וניתאי ואנו המבוגרים נהננו משפה משותפת וחברה נהדרת, וכך יצאנו לנו יחדיו לטרק ג`ומסום, מאמינים שהילדים ילכו טוב יותר ואנחנו נהנה יותר ואכן כך היה.
הכל התחיל בטיסה לכפר ג`ומסום, טיסה שיוצאת משדה התעופה הזעיר של פוקרה במטוס פלופלור קטנטן וחמוד של כ-16 מקומות. כשעלינו למטוס עם אורי ואיריס והילדים אורי אמר בצחוק לדילת משהו על נחיתת חרום והיא ברצינות רבה כשפחד מטריד בעיניה בקשה שלא יספר בדיחות כאלה לפני טיסה כי זה מביא מזל רע. במהלך כל הטיסה היא נראתה מוטרדת ומודאגת ומזל שאנחנו הסתכלנו בעיקר על הטייסים שנראו רגועים למדי. המטוסים שטסים לג`ומסום תופרים הלוך וחזור את המסלול לאורך כל היום ועובדים כמו אוטובוס אוירי. הטיסה שעוברת בצמוד להרים מושלגים וליערות מדהימים, מעל נחלים ונהרות היא חוויה שאסור לפספס. לצערנו הטיסה קצרה, בת פחות מחצי שעה וכך מצאנו את עצמנו בנחיתה על המסלול הקצרצר בג`ומסום בגובה 2800 מטר כששני הסבלים שלנו מחכים לנו על מדרגות שדה התעופה.
לאחר קבלת התרמילים ובדיקת הפרמיטים שלנו ישבנו לאכול ב-German Bakery את עוגת התפוחים המפורסמת שלהם במחיר מופקע של 100 רופי נפאלי. הזמנו את העוגה ומה שהיא באמת הזכירה לנו זה את עוגת התפוחים המעולה של סבתא ברכה, קצת טעם של בית, היה כמובן מעולה והזמנו עוד פרוסה (על העוגה הזו פנטזנו כל הטרק בהמשך).
לאחר ארוחת הבוקר היקרה ביותר שאכלנו מאז נחיתתנו במזרח, שמנו את תרמילינו על גבינו ויצאנו כשיירה בהליכה נגד רוח חזקה במיוחד לכיוון הכפר מרפה. למרות שההליכה היתה בת שעתיים וחצי בלבד ורובה במישור, מעיין עופרי וליאור קטרו מאוד, כיוון שהרוח העיפה להם חול בעיניים ולדעתנו גם כיוון שנוף המדבר ההימלאי לא טמן בחובו ענין עבורם. אני לעומת זאת נהנתי מאוד (עד כמה שאפשר להנות כששלושה ילדים מיללים לצדי) - הנוף פראי ומדהים, הרים מושלגים וגבוהים, ערוצי נחל יפים, אנשים טיבטיים ונפאליים סוחבים משקלים אדירים וחולפים על פנינו במהירות, גידולים חקלאיים בתוך כל הטבע הפראי הזה - פשוט מקסים!
באזור זה אין מכוניות כלל רק מעט אופנועים וכל המשאות נערמים על גבם של אנשים נמוכים ורזים שנראים כמו נמלה שסוחבת חגב. לכפר מרפה הגענו בצהריים, מצאנו גסטהאוס חמוד מאוד בשם Sunrise, הזמנו שם חדר עץ חמוד עם מקלחת ושרותים צמודים וחצר מלאה עצי תפוחים ב-150 רופי ללילה. הכפר מרפה מפורסם בתפוחים שלו והוא מלא במטעי תפוחים מקסימים וטעימים להפליא וזה הדבר היחיד שזול כאן. קנינו תפוחים מיובשים וטעימים ומשמשים יבשים והיה טעים ונעים. לאחר ארוחת צהריים יצאנו לרחובות הכפר המרוצפים אבן שמתחתיה זורמת תעלת מים, עלינו לגומפה הבודהיסטית המקסימה שהזכירה לנו בגעגועים את לה, נכנסנו לחנויות הטיבטיות החמודות, ראינו ילדים מתוקים משחקים ברחובות, תרנגולות על הגגות, בקיצור כפר חמוד ונעים עם אוכלוסיה עדינה ומסבירת פנים. כיוון שהחשכה יורדת כאן מוקדם בגלל ההרים ב-5:30 אחר הצהריים כבר התכנסנו לחדרנו במלון ולאחר ארוחת ערב בה ליאור נרדם ואני ניסיתי להאכיל אותו בכל אופן, התכסינו בשמיכות הפוך ונפלנו לשינה עמוקה וטובה.
בשעה 6:30 בבוקר קמנו, ארזנו והתארגנו ליום הליכה ארוך. לאור הקושי בהליכה הקצרה של יום אתמול חששנו קצת מן הבאות אבל יום ההליכה השני של הטרק, למרות שארך כ-6 שעות, היה נפלא. הרוח שחבטה בנו יום קודם נעלמה, מצב הרוח הקרבי והעצבני של עופרי וליאור עבר והנופים המדהימים של הרי השלג, ערוץ הנהר שלאורכו צעדנו והיערות מנגד היה מקסים ופסטורלי. האתגר היחיד שניצב לפנינו באותו יום היה מעידה שלי על אבן, סתם באמצע השביל, לא משהו הרואי, אבל נפילה ממש על הפנים - פשוטו כמשמעו. כיוון שגם מצלמת הוידאו וגם המצלמה שוכנות בשני תיקים על הבטן שלי, הגנתי עליהן מן הנפילה ולא ממש על הפנים שלי כך שנפלתי עם רוב משקלי על הברכיים והפנים. לאחר שגילינו ששום דבר לא נשבר והחתכים על הפנים שטחיים, שמנו הרבה מאוד סאנידיו, שתיתי הרבה והמשכנו בדרכנו. הפציעה הזו אמנם תלוווה אותי לאורך כל הטרק אך בהחלט אפשר לאמר שיכול היה להיות יותר גרוע. יתרון מסוים בעקבות הפציעה היה שאף אחד מן הילדים לא העז לקטר יותר עד סוף היום במיוחד בכל פעם שהם הסתכלו על פני הנפוחות והאדומות.
בדרכנו חצינו גשרים תלויים מעל הנהר שהיו מקסימים, צלמנו כמובן וההיילייט של עופרי, תום שלי ושל זיו היה מבט ממרחק של חצי מטר על נשר שאוכל נבלה של עז בנהר. תום - בעל המשקפת והעיניים החדות המביט במשקפתו לעתים קרובות גילה שלושה נשרים עומדים על נבלה שנמצאת בנהר. שאר חברי הקבוצה הלכו קדימה קודם לכן ורק אנחנו - המאסף, זכינו להתקרב לנשרים. זיו צלם והסריט וכיוון שהנשר היה עסוק מאוד במזונו הוא הרשה לנו להתקרב עד מרחק של כמעט נגיעה! היה מדהים, הרגשנו כמו נשיונל ג`אוגרפיק וזיו הצליח לצלם כמה תמונות ממש מדהימות! במהלך היום נתקלנו בקושי מסוים עם דן - הסבל של אורי ואיריס שקטר קשות על המשקל שהוא סוחב ולקראת סוף היום עייפנו ממנו מאוד, אורי ואיריס במיוחד, אבל גם אנחנו, והסתבר לנו שזו הפעם הראשונה שהוא משמש כסבל (לא בדיוק מה שהובטח לנו).
קלופני וטטופני
לכפר קלופני (Kalopani) הגענו עייפים וקצת חבולים (לילך) בשעות אחר הצהריים המאוחרות. לאחר בדיקה של מספר גסטהאוסים מצאנו גסטהאוס נחמד עם מקלחת ושרותים במחיר של 200 רופי. התישבנו לאכול ארוחה טובה במסעדה ממול ולאחריה עשינו מקלחת חמה וטובה. בדיוק כשהחלטנו ללכת לישון זיו קרא לנו לראות מראה מופלא של זריחת הירח מעל הרי השלג הנפלאים של רכס האנפורנה - מראה בלתי נשכח!
אחרי יום כל כך מסעיר נפלנו שדודים ונרדמנו לשינה עמוקה וטובה. ב-6:00 בבוקר צלצל השעון והתחלנו במבצע האריזה היומי תוך ניעור הילדים מהציפות ומהשק"שים. לפני 7:00 התיצבנו במסעדה ולאחר ארוחת בוקר נחמדה ולאחר שאורי ואיריס קבלו טלפון מהומי (בעל סוכנות הנסיעות ממנה שכרנו את הסבלים) ודן קבל על הראש יצאנו כולנו ליום ארוך נוסף כשמטרתנו לינה בכפר דנה. עד הכפר גזה ההליכה היתה סבירה ואפילו די קלה, האופטימיות חגגה וחשבנו שעד הצהריים נגיע לדנה - טעות! מהכפר גזה האטנו קצת את הקצב ואז החלו ירידות חדות מלוות בלא מעט עליות. ידענו שזה יום שבו יורדים כ-1500 מטר אבל לא ציפינו שיהיה קשה כל כך. איריס שסובלת מבעית ברך ותיקה התקשתה מאוד בירידות וכך גם אני (בלי בעיית ברך) ורק הילדים רצו קדימה בחבורה ולידם הרגשנו כולנו קצת זקנים.
בדרכנו עברנו כפרים קטנים ונחמדים עם תושבים מסבירי פנים, הילדים עזרו קצת לברור שעועית בדרך, עצרנו לאכול מעט ומדי פעם לנוח. הנופים שבדרכנו היום נופי יערות מקסימים, צמחיה סבוכה ותמיד למעלה בקצה הרים מושלגים יפהפיים. היום היה חם מאוד (במונחים של הימליה) וכולנו, כולל שני הסבלים הרגשנו עייפות רבתי משעות הצהריים. אבל מטרה זו מטרה, וכך עייפים, כואבים ותפוסים הגענו למפל הגדול, או יותר נכון המפל הענק, גבוה ויפהפה, עם זרימה חזקה ביותר, מה שנתן לנו מזון רוחני לשעתיים הנוספות עד הכפר דנה.
הפורטר שלנו התקשה מאוד לאמוד את הזמן להליכה עד הכפר עקב הקצב האיטי שלנו אבל בסוף עשינו זאת ועם החשכה הגענו לדנה. כאן נכונה לנו אכזבה, ציפינו לכפר עם גסטהאוסים ברמה דומה למה שכבר הכרנו בכפרים הקודמים אך הסתבר שהכפר לא מציע אפשרויות רבות, החדרים קטנים, לא נקיים ואם יש שרותים ומקלחת בחדר אז לא ממש נעים להיכנס אליהם. בשלב הזה השעה היתה 18:00 בערב ואנחנו אחרי עשר שעות הליכה ורעב נוראי בחרנו בגסטהאוס שלמרבה האירוניה נקרא: Kabin, שזהו שם משפחתי לפני נישואי. בעלת הבית, אשה חמת מזג ורטנונית בקשה 250 רופי עבור החדר שלנו, שלמנו ללא ויכוח, הזמנו ארוחה שהיתה סבירה מינוס ונכנסנו למיטה שפוכים ועם דכאון קל, אבל עם אור בקצה המנהרה, מחר הולכים לטטופני ולמעיינות החמים שלה וזו הליכה קצרה של כ-3 שעות. כשהתעוררנו בבוקר כפות הרגליים כאבו פחות, השרירים היו תפוסים אבל כולנו, כולל איריס התיצבנו מוכנים לדרך של היום. מודעים לקצב האיטי שלנו ומצפים בכליון עיניים למעיינות החמים המפורסמים. ההליכה היתה נחמדה, עליות וירידות קצרות, נוף הנהר משמאלנו ופורטרים רגועים לפנינו.
לטטופני הגענו מוקדם מהצפוי ב-10:00 בבוקר ומיד התחלנו בחיפוש אחר גסטהאוס. להפתעתנו לא היה קל למצוא חדר סביר עם שרותים ומקלחת. למרות זאת לא התעצלנו והלכנו עד לקצה הכפר לגסטהאוס נחמד שיושב בצמוד למעיינות החמים ונקרא: Trekkerws Lodge. בקומה השניה מול המסעדה מצאנו שני חדרים עם שרותים ומקלחת חמודים לשתי המשפחות. לאחר שהנחנו את הדברים נגשנו לאכול. האוכל לשמחתנו הרבה היה מצוין ומגוון והמחירים זולים מאשר בכפרים שלמעלה אך עדיין יקרים למדי. לאחר מכן לבושים בבגדי ים יצאנו למעיינות החמים מרחק דקה הליכה (וטוב שכך רק למה המדרגות?!) השוכנים על גדת הנהר. הנהר שליווה אותנו לכל אורך המסע מקסים ושוצף וענק, חול רך בגדותיו ועל חופו נבנו שתי בריכות נחמדות עם מים נעימים להפליא. הרחצה במי המעיינות היתה נעימה ומרגיעה ומיד החלטנו שנשארים יום נוסף להירגע במקום המקסים הזה.
בארוחת הערב פגשנו משפחה ארופאית נחמדה עם שני ילדים שמטיילת מזה 10 חודשים במזרח ומשפחה ישראלית נוספת עם 2 ילדים שהגיעה לחופשה קצרה לחגים ואת ענת שמטיילת לבדה כצ`ופר לסיום הדוקטורט, בקיצור הרבה אנשים מקסימים. האוירה בגסטהאוס מאוד נעימה עם גינתו היפה והמסעדה המצוינת, נהננו, נרגענו, אכלנו טוב, עשינו כביסה וציפינו ליום נוסף של מנוחה.
ג'יפ לבני
את יום המנוחה העברנו באכילה מרובה, ברביצה במעיינות ומשחק של הילדים על חוף הנהר היפה. מצאנו אפילו מסעדה עם שניצלים מה שגרם לילדים שלנו אושר רב והחלטנו שמחר יוצאים ב-6:00 בבוקר, מרחק 3 שעות הליכה עד לנקודה בה יש ג`יפים, משם נקח ג`יפ לכפר בני וחזרה באוטובוס לפוקרה. ואכן ביום רביעי השכמנו קום, בשעה: 5:00 בבוקר צלצל השעון ושנינו אפופים ועייפים קמנו, סיימנו את האריזות, גלגלנו את הילדים משקי השינה והציפות וירדנו למסעדת המלון שפתחה במיוחד עבורנו מוקדם שם שתינו צ`אי לחימום ואכלנו עוגת שמרים. בשעה 6:15, בדיוק עם עליית השחר יצאנו לדרך רעננים ומחוזקים. הדרך עברה באזור של צמחיה סבוכה עם שפע של מפלי מים ונחלים, גשרים וכפרים ונוף של הר מושלג וגבוה במיוחד בגבנו. כיוון שבלילה ירד גשם נשארה עננות בשמים ובזכותה מזג האויר היה נעים במיוחד להליכה.
מאוחר יותר הסתבר לנו שזו היתה תחילתה של סופת שלגים חזקה במיוחד ולשמחתנו יצאנו לפני שהיא החלה. בדרך פגשנו חברה ישראלים נוספים שיצאו אחרינו ומן הסתם הגיעו לפנינו וכבר בסביבות השעה 10:00 בבוקר הגענו לנקודה ממנה יוצאים ג`יפים עד לגשר הקרוב לכפר Beni. לאחר מו"מ קל שכרנו כולנו ג`יפ עם נהג ב-1300 רופי (במקום 130 רופי לאדם עם 14 איש בג`יפ). הנסיעה בג`יפ היתה קופצנית למדי ואיך לאמר, קצת על הקצה, אבל הסתיימה לאחר כשעה ליד גשר להולכי רגל (מעניין איך הג`יפ הגיע לצד הזה של הנהר?!).
שמנו תיקינו על גבינו, חצינו את הגשר ולאחר הליכה קצרה בכפר מצאנו ג`יפ לכפר Beni. נדחסנו שוב כולנו בג`יפ ותמורת 250 רופי נסענו כ-20 דקות למקום יציאתו של האוטובוס. הגענו לאוטובוס תייירים חדש לגמרי, התלהבנו מאוד ומיד האוטובוס יצא לדרך אבל זה כנראה היה Too good to be true ומאחר וירד גשם זלעפות בלילה הדרך בה בחר לנסוע נהגנו התמלאה בורות ושלוליות. את הבור הראשון הוא עבר איך שהוא עם קצת עזרה אבל בשני תעוזתנו לחלוטין נעלמה והוא חשש לשלום האוטובוס החמוד והחדש, מה עוד שהנהג עצמו לא היה מיומן במיוחד בנסיעה בבוץ ובבורות וכך לאחר שהבנו שאין תקוה לעבור את הבור הבא, ואומץ לא יגיע אליו, חזרנו רגלית ל-Beni, קצת עצבניים על הטיול שנאלצנו לעשות. חצינו את הגשר לצד השני והגענו למקום יציאתו של האוטובוס המקומי שנוסע בדרך אחרת לגמרי ומסודרת יותר (לא כביש חס וחלילה). את האוטובוס של 13:00 פספסנו ולכן קנינו כרטיסים מסומנים לאוטובוס של 14:00 - 130 רופי לאדם כולל ילדים ופורטרים. עד ליציאת האוטובוס מצאנו דאבה נחמדה (מסעדה מקומית) עם מומו ואטריות טובים במיוחד ולא חריפים (זה לא פשוט) וכך זללנו כולנו מומו ממולא בשר, גם טעים וגם זול וגם לא קבלנו שום כאב בטן.
עלינו לאוטובוס המצ`וקמק, נדחסנו לכסאותינו המסומנים ויצאנו לדרך. הנסיעה לקחה כ-5 שעות אך עברה דרך נופים מקסימים של הנהר וטרסות האורז, מקומיים עלו וירדו מיד פעם והאוטובוס היה מלא למדי, רובו במקומיים אך גם כ-15 תיירים נחמדים. בשעה 19:00 לאחר שהמנוע של האוטובוס התחמם ונראה לנו שהלך לו הראש מנוע, הגענו לפוקרה. כל כך שמחנו לראות שוב את פוקרה שזה היה ממש כמו לחזור הביתה. כבר בכפר Beni צלצלנו לבעל המלון שלנו - ליל, שישמור לנו חדרים וכך צעדנו בחשכה כולנו, שתי המשפחות והפורטרים למלון הנעים והנקי שלנו. קבלנו חדרים יפים ויחס נפלא ולאחר מקלחת יצאנו לאכול במסעדה הקבועה שלנו בפינה - מסעדת Rainbow. אכלנו לזניה, סטייק, פיצה ואטריות מצוינות. חזרנו עייפים שבעים ומאוד גאים ומאושרים. טרק ג`ומסום אמנם לא היה לנו קל אבל בהחלטה היה מאתגר ושווה את המאמץ! מומלץ בחום!!!
