בעודי גולש באינטרנט באכסניה בה התאכסנתי, שמעתי צעקות מטרידות של תרמילאים אחרים. לפני שהספקתי לדחוק את ראשי מבעד לחלון ולברר על מה כל המהומה, פרצה לה עז מבעד לדלת הישר אל רגליי. "אתה במונגוליה" גיחכתי לעצמי כשאני לא ממש מצליח להבין ממה בדיוק ברחה הכבשה - עד ליום המחרת, כשראיתי אותה תלויה שחוטה על הקיר, הבנתי שהיא עתידה לשמש כמנה עיקרית בחגיגת ה-נדאא`ם של משפחת בעל האכסניה.
חג הנדאא`ם, Nadaam, הוא החג המרכזי והחשוב ביותר מכל חגי השנה במונגוליה. החג מציין את המהפכה במונגוליה, שחלה בשנת 1921 והביאה לייסודה של מונגוליה הנוכחית והוא מקביל למעשה ליום העצמאות שלנו.
החג מתפרש על פני שלושה ימים (בין ה-11 ל-13 ביולי) מתוכם שניים מוקדשים לפסטיבל הנדאא`ם המסורתי שמקורו כבר מלפני מאות שנים, אך בשנת 1921 הוא הוזז לתאריך זה. Naad במונגולית פרושו "לשחק". השם המייצג את שלושת ענפי הספורט בהם משחקים במהלך הפסטיבל. ציידנו עצמנו בכרטיסים לטקס הפתיחה והסגירה ופילסנו את דרכנו אל אצטדיון הנדאא`ם. מסביב לאצטדיון בו מתקיימים הטקסים ותחרויות ההיאבקות (שהנו ענף הספורט החשוב ביותר בפסטיבל) נערך הפנינג מקומי גדול הכולל מאות דוכנים המוכרים צעצועים, משקאות כובעים מסורתיים, דאמפלינגס, ואפילו שווארמה, בעוד האווירה במקום חגיגית וצבעונית. למרות שניתן להבחין בקלות בתיירים הזרים, המונגולים עולים עליהם במספרם כשהם לבושים במיטב בגדיהם- חלקם מערביים וחלקם מסורתיים, אך כולם חגיגיים במיוחד.
לאחר שצפינו בטקס הפתיחה ובכמה מתאבקים שתקפו אחד את השני באצטדיון המרכזי, הלכנו לחפש את תחרויות החץ והקשת - ענף הספורט השני הנחגג בפסטיבל. הגענו לאצטדיון הסמוך בדיוק בזמן בכדי לחזות בסגן נשיא מונגוליה המנסה את מזלו בעוד הקהל צועק בוז ומעודד בהתאם לפגיעות שלו. לאחר כמה דקות של רישום וצפייה בשופטים הססגוניים הבנו את חוקי המשחק שקבעו שהחץ חייב לעבור מתחת לקו המשמש מעין קו שער (חוט) ולפגוע בקופסאות הממוקמות מתחתיו המזכירות במקצת פינים של באולינג.
בלילה החלטנו לעקוב אחר ההמון ולבדוק את הכיכר המרכזית הקרויה על שם Sukhbaatar, גיבור המהפכה המונגולית. הכיכר הייתה עמוסה באנשים ובבמות בידור עליהם הופיעו כוכבי מוסיקה מקומיים. השיא של הלילה היה סמוך לחצות אז הוארו השמיים במופע זיקוקין מרהיב.
ביום השלישי רצינו לצפות בספורט השלישי של הפסטיבל - רכיבה על סוסים.לאחר נהיגה של 10 קילומטרים מהבירה, התקבלנו על ידי אלפי סוסים ורוכבים שנעו כל אחד לכיוון שונה. בעודנו מנסים לתמרן בין שאיפתנו לא להידרס חיים על ידי סוסים שועטים לבין היותנו מדלגים בין צואת הסוסים הגענו אל קו הסיום שם חיכו מאות רוכבים לראות מי המנצחים. לאחר זמן מה הבחנו בג`יפ מתקרב ועל פי שאגות הקהל וענן האבק שמאחריו, הבנו שזהו זה. מענן האבק הגיח סוס רכוב בידי ילד שמלאו לו 8 שנים לכל היותר, שלקול השאגות וצרחות העידוד של הקהל, חצה את קו הסיום ראשון, כשאחריו באים עוד כ-50 רוכבים נוספים.
כאשר חזרנו לאכסניה ורצינו להתקלח, הסביר לנו גאנה, בעל האכסניה שיהיה עלינו ללכת ולמלא את חבית המים החמים בעצמנו היות וכל צוות האכסניה היה שיכור. זוהי, כך מסתבר, הדרך בה בוחרים רוב המונגולים לבלות את היום השלישי והאחרון של חג הנדאא`ם.
