מבלים עם פילים בצ'יטואן
בקטמנדו ובפוקרה יציעו לכם דילים שונים לתור בפארק צ`יטואן, פארק הספארי של נפאל. כל פעם שדיברו איתנו בדולרים בטיול ידענו שיהיה יקר, הרי המטבע המקומית נקרא רופי ושוויה קטן בהרבה..ויתרנו על שירותי הסוכנויות ונסענו לבד לפארק. לאחר כמעט שש שעות של דרך לא דרך הגענו לכפר סואהרה. אנשי הכפר נמנים על בני שבט הטהרו ובעבר חיו בתוככי הפארק. כיום רובם חיים בשולי הפארק, מיקום שמאפשר להם לנהל לודג`ים קטנים ולהתחרות עם מלונות היוקרה שבתוך הפארק עצמו. אימתי בטיול קיבלנו המלצה על מלון והזמנו מקומות מראש, סרי הנחמד בן המשפחה המנהלת אף דאג לקבל אותנו עם רכב המלון. ניתן גם פשוט להגיע ולבחור מקום לינה לבד תוך סיור רגלי קצר. בקשו להגיע לגדת הנהר, אז תוכלו להנות מאווירת חוף ים.
מותשים מהנסיעה אך סקרנים לתור את הסביבה יצאנו לטיול קצר בין בתי השבט וחוות פילים קרובה. ביומיים הבאים נתאהב בפיל, שילוב מדהים של עוצמה ועדינות. הצטרפנו למדריך שהסביר לקבוצה אחרת על ההבדל בין הפיל ההודי (אסיתי) לאפריקאי, על אוכלוסית החיות בפארק ועל סיבלותיהם של המקומיים אשר מתעקשים עדיין לחיות בתוכו חשופים לגחמות הטיגריסים והקרנפים. קבענו עם סרי תוכנית עמוסה ליום המחרת, עוד לא ידענו שיהיה זה היום האינטנסיבי והמהנה ביותר בטיול כולו עד כה. בשש בבוקר דפיקה בדלת להשכמה. שעות הבוקר המוקדמות מומלצות לסיור קריר בג`ונגל. המשכנו לישון קצת...כעבור רבע שעה שאגה אדירה מתחת לחלון, הפעם קפצנו כולנו לחלון. מבט קצר מגלה את הפילה שתיקח אותנו על הגב כעבור זמן קצר ואת הרוכב שלה, מנופפים לנו לשלום. הוא ביד והיא בחדק שהרגע העיר אותנו בקול גדול...כולנו התרגשות התיצבנו לארוחת הבוקר תוך דקותיים.
בסיום הארוחה הבנו מדוע המעקה של מרפסת האוכל אינו שלם. גובה המרפסת בדיוק מתאים לעלות על גב הפילה שנצמדה ברוורס. עלינו. המושב הוא מעין מיטת עץ קטנה עם מעקה, לכל אחד פינה, כרמל על ר"ז. מתנעננים לנו בגובה 3 מטרים דרך בתי הכפר לכיוון הפארק, בסוף היום לפחות לאחד מאיתנו תהיה שפשפת כמו בטירונות...
חוצים את הנהר ונכנסים לסבך. עד כאן הכל נעים, בתולי ומענין. הפילה הולכת לה בנעימים בשבילים ואנו תרים אחרי קרנפים, גאוות הפארק. הזהירו אותנו מראש כי יתכן ולא נראה אותם כלל, לפי גובה הצמחיה טענה זו אינה מופרכת כלל. ר"ז מגלה ראשון קרנף ממרחק. כולנו שמחים - הנה קרנף! הרוכב של הפילה חושב אחרת. סדרת פקודות "אגאת" (קדימה בפילית) ודחיפות ברגלים מאחורי אזני הפילה והיא פתאום הופכת ל-D9 שיכול להכין את הקרקע לעוד שורת גסט האוסים. רומסת כל דבר שבדרך, מזיזה עם החדק את השיחים היותר גבוהים, הרוכב משלים את העבודה עם מקל קטן שבידו, שביל חדש נולד לו. הגענו עד למרחק נגיעה מהקרנף. הוא מביט בנו בזלזול, אנחנו בו דווקא בהערכה רבה. חיה גדולה עטויה שריון, אם היינו בוחרים באופציה של טיול רגלי זה השלב שהיינו צריכים לרוץ לטפס על העץ הקרוב ביותר. שמחנו שאנחנו על מרומי הפילה, אפילו זה עם השפשפת המתגברת...
מתישהו רצה הקרנף פרטיות ונעלם בשיחים. אנחנו פנינו לנו לכיוון אחר. הפעם הרוכב גילה את אשת הקרנף. שוב רמסנו חצי ג`ונגל, הפעם התיק שלנו לא שרד ונעלם בסבך. אין בעיה. שיחה קצרה (באמת!) בין הרוכב לפילה והיא מסתובבת, שולפת את התיק מהסבך ומוסרת לנו אותו בנון שלאנט. . כרמל צועק לפילה "אגאת" והיא נשמעת. מקרוב גילינו את תינוקם החמוד. הוא דווקא לא שמח לגלות אותנו והתחבא כמנהג תינוקים בציצי של אמא...הרגשנו ממש ברי מזל, השארנו את הקטנצ`יק להמשיך לינוק וחזרנו למלון. אנחנו לקפה קטן, הפילה לארוחת בוקר, נפגש יחדיו לרחצה בנהר.
הפילה והרוכב הגיעו לנהר דקותיים אחרינו, הפעם בלי מיטת הקינג-קויל על הגב. הפילה נכנסה בגיל למים ואחריה הבנים שהיו כבר עם בגדי ים. במשך למעלה משעה התגלגלנו יחדיו עם החמודה בת שבעת הטון. על הגב, על החדק, היא משפריצה, אנחנו משפשפים לה את הגב, היא מפילה בכוונה אנחנו עולים חזרה. (רותי בחרה בתפקיד הצלמת וויתרה על האינטימיות...) מעולם לא חווינו חוויה דומה! חזרנו לארוחת צהריים, מנוחה קצרה לכרמל והפעם אנחנו יוצאים לשיט בקאנו בנהר, המטרה לראות תנינים. דניאל לא ראתה איתנו עין בעין את מטרת הטיול...סירת הקאנו צרה ובלתי יציבה בעליל, יושבים בכסאות כיתה א` ונהנים, שילמנו לא?
מולנו משיטי סירות טענים שהיום אין תנינים בשטח, אנחנו דווקא סמכנו על אלת המזל שלנו שלא אכזבה. תנין מקומי עם אף צר מלא שיניים שוכב לו על שרטון באמצע הנהר, אנחנו עוברים לידו, דניאל עוצמת עיניים. את התנין הבא ראינו רק לרגע קט לפני שצלל למים. כאן קיבל השייט תפנית מבחינתה של דניאל. היא דימתה בכל גל ומערבולת מים תנין רעב, המדריך טען שאלו גלים שנוצרים על קרקעית הנהר ויוצרים מערבולות על פני המים, את דניאל זה לא שכנע והיא שמחה ביותר לעלות שוב על קרקע מוצקה. טיול קצר ואנחנו מוצאים עצמנו בחוות גידול פילים. האטרקציה מבחינתנו היא פילפילון בן חודש שרק רוצה לשחק, לדחוף ולהתלטף. חברה שלו הצעירה ממנו בשבוע בישנית בהרבה ונשארת קרוב לאימא. נמרוד שואל אם אפשר לגדל פיל ברעות....
חוזרים למלון והפעם אחנו מוזמנים לארוחה בבית ילדותו של סרי. את המלון בנה הינץ, גרמני ערירי שאימץ את אחיו של סרי בשנת 2000. הוא השקיע בבנית המלון ושינה לגמרי את חייהם של בני המשפחה, לעת זקנה יסיים את חייו יחד עימם. מחקלאים פשוטים הפכו לבעלי מלון, דווקא לטובה? לא בטוח. עיניו של סרי נצצו בגאווה ובנוסטלגיה כשהראה לנו את חדרו הקטן עשוי קירות טיט וסיפר על ילדותו. אכלנו לאור כוכבים ונרות על מחצלות מול בית אמא, מסביב שדות המשפחה ומאחוריהם המלון. הינו מאושרים. נגמר? עוד לא! אחרי הארוחה הוזמנו לראות מופע ריקודי פולקלור. האחרון בלדאק, בתחילת הטיול, היה איטי להזוויע וקצת היססנו. לבסוף הצטרפנו ויחד עם כל שאר תיירי הפארק חזינו במופע של גברי הכפר בריקודים סוערים ולוחמניים. לריקוד האחרון הוזמן הקהל, ר"ז היה חייב להיות ראשון להצטרף, תינוק כבר אמרנו?את הילדים נשאר רק להניח במאוזן, את ברכת הלילה טוב הם כבר לא שמעו. אנחנו דווקא המשכנו אל תוך הלילה בשיחה כיפית עם זוג הולנדים. עם כבות הנר פנינו לישון. היום הארוך ביותר בטיול כבר אמרנו?
למחרת המשכנו בדרכנו חזרה לקטמנדו. יש הנשארים במקום שבוע ואנחנו בהחלט יכולים להבין מדוע, תלוי באיזה שלב תהיו בטיול. המקום מקסים, הרחצה בנהר נהדרת (כשיש פילים אין תנינים...) ניתן לרכב על אפניים לאיזור 20000 האגמים, בני השבט נחמדים ואותנטים בחייהם המינימליסטים. בהצלחה.
טיפים
בלי פרטים לא נסיים:
המלון בו שהינו היה חדש ובסטנדרט גרמני...הכל נקי ובמקום... שילמנו 500 רופי (9$) לחדר גדול לכולנו אך ניתן להתמקח או ללון באחד מהלודג`ים הסמוכים יותר לנהר גם ב-100 רופי. Hotel parkside 056-580155.
על האטרקציות השונות משלמים לאנשי המלון או לאחת הסוכנויות במקום. סה"כ שילמנו כ-20 $ לאדם.
והפעם ממטבחו של נמרוד:
נמרוד בראותו פיל גדל מימדים וחלציים משתין - אבא תראה הפיל משתין מהזנב!
