בנגקוק - לאוס - ויאטנם
נחתנו בבנגקוק בשעה 14:10. בדרך ליציאה פרטתי 200$ ואז עליתי על air port bus 2 a לקואסן. משך הנסיעה כשעה. נכנסתי למוטל קואסן אין ליד התחנה הסופית של האוטובוס. לקחתי חדר עם שירותים ב-500 בת (כ 12$). ניסיתי להסדיר ויזה לויטנאם והסתבר ששגרירות ויטנאם סגורה למשך שבוע ימים לרגל חג ראש השנה שלהם -חג הטט .זה שינה לי תוכניות לכן עשיתי ויזה לשבועיים ללאוס בעלות של 1200 בת. את הויזה מקבלים באותו יום. קניתי כרטיס לאוטובוס תיירים ללאוס במחיר 680 בת לנסיעת לילה. האוטובוס יוצא בשעה 1900 ומגיע למחרת בשעה 0900. אכלתי ארוחת ערב במסעדת שושנה.
למחרת, קמתי בשעה 0900. אכלתי ארוחת בקר במסעדה לרגלי המלון במחיר של 120 בת וקניתי מפה של ויטנאם (175 בת). בשעה 1600 פיניתי את החדר במלון. בשעה 1915 אספו אותי מהגסט האוס. לפני כן קיבלתי את הדרכון והויזה ללאוס. הורידו אותנו לא רחוק במגרש של אוטובוסים לתיירים.עלינו על אוטובוס שבו חלק מהאנשים יושבים בקומה התחתונה והחלק העיקרי בקומה העליונה. אני ישבתי נשורה האחרונה בקומה השניה .
יצאנו באחור בשעה 2015 והגענו לאזור הגבול בשעה 0645. הורידו אותנו למקום אשר בו היתה מעין מסעדה עם מקומות ישיבה על שפת נהר המקונג . אספו מכולנו את הדרכונים לבדיקת הויזות ללאוס ולמי שלא היתה ויזה מילא טפסים כדי להסדיר ויזה במקום. לאחר מכן נסענו לגבול. חצינו אותו על גשר הידידות והגענו למעבר הגבול של לאוס . במשך הנסיעה בלילה לא ישנתי הרבה. בספסל לפני ישבו שתי בנות קנדיות אשר ישנו רוב הזמן אולם יצרנו קשר והסתבר שאנחנו נוסעים לאותו המקום. הורדנו את החפצים מהאוטובוס, עברנו בבקורת הגבולות של לאוס ולאחר מכן עלינו על מיניבוסים אשר לקחו אותנו ל-Vientian , מרחק של 25 קמ` מהגבול. הורידו אותנו ליד כיכר המזרקה nam pu.
הלכתי לגסט האוס שבו הייתי לפני שנה ולקחתי חדר בודד עם שירותים ומאוורר. בדקתי בחברת נסיעות לגבי ויזה לויטנאם והתברר לי כי לוקח יומיים להכין ויזה מהירה לויטנאם וזה עולה 100$ לישראלים. ויזה רגילה לוקחת 4 ימים ועולה 80$. פרטתי 150$לקיפ. עבור כל 1$ קיבלתי 10500 קיפ. אכלתי במסעדה הסקנדינבית . הלכתי לנוח, התקלחתי. התכוננתי לנסוע ל Vang-viang,מקום שנמצא כ- 160 קמ` מצפון ל-Vientian. למחרת, קמתי והלכתי לאכול ארוחת בקר במסעדה הסקנדינבית. הלכתי ברגל לשוק , נכנסתי לאינטרנט קפה, לאחר מכן אכלתי ארוחת ערב.
למחרת, קמתי, אכלתי ארוחת בקר ושילמתי למלון. המיניבוס ל-Vang viang הגיע בשעה 0900. שילמתי עבור כרטיס הלוך וחזור שעלה 106000 קיפ (כ-10$ ). ברכב היו זוג קנדי עם ילדה, זוג נשוי אמריקאי עם יפנית ועוד יפנית ואני. בדרך המיניבוס עצר בכפר מונק שלא היה מעניין. לאחר מכן, היתה עצירה באגם Nam-ngom אשר משמש רזרבואר ולידו סכר המייצר חשמל שרובו עובר לתאילנד מאחר ויש להם כסף לשלם. המקום יפה.
לאחר מכן נסענו עד Vang- viang .הנסיעה ארכה כ-3 שעות. הגענו בשעה 1300. התארגנתי ללינה בגסט האוס בשם vieng-keo (5$ לחדר עם שירותים). אכלתי ארוחת צהריים ולאחר מכן יצאתי לסייר בכפר. הלכתי לאורך הנהר, עברתי דרך השוק וירדתי לנהר מקום שבו הרבה תרמילאים משתזפים על גדת הנהר (בשמש וחלק בצל תחת העצים). ישבתי בצל קניתי לעצמי קוקטיל פירות. במקום היו הרבה ישראלים. סיפרתי להם מעט על נפאל לאחר שביקשו.|
חזרתי לכפר ונרשמתי לטיול קיאקים למחר במחיר 6$. ברחוב פגשתי אחת הקנדיות שנסעה איתי מבנגקוק. למחרת קמתי בבוקר והלכתי לנקודת המפגש של טיול הקאיאקים. בשעה0830 העמיסו את הקאיאקים על טנדר עם גגון. עלינו על הטנדר והביאו אותנו לגסט-האוס שמארגן את הטיול ובמקום קיבלנו ארוחת בקר. הקבוצה מנתה 10 איש: 4 גרמנים 3 אנגלים 2 אוסטרלים ואני. כאשר סיימנו לאכול עלינו על הרכב ונסענו כ-17 קמ` מחוץ לכפר. עצרנו, ירדנו מהרכב והמדריכים הורידו את הקאיאקים, המשוטים, חגורות ההצלה, ומכלים אטומים למים.
הכנסתי למיכל את המצלמה. כל שניים עלו על קאיאק. אני ועוד אוסטרלי עלינו על קאיאק לבודד. היה מדריך שהוביל ועוד שני מדריכים במאסף. התחלנו לחתור עם הזרם. בינתיים אני עברתי לקיאק של אחד המדריכים. הנהר היה די שקט ולא גועש. אני מוכרח לומר כי מבחינה בטיחותית לא היו קסדות לאנשים כפי שראיתי בחלק מהחברות האחרות. לאחר שייט של כשעה וחצי עצרנו וירדנו לחוף במקום בו היתה מערה שבתוכה מקדש בודהיסטי.
פגשתי שם את היפנית שהגיעה איתי לכפר. לאחר מכן, צעדנו כ-10 דקות למערות אשר זורם בהן נהר והלכנו לעשות caving על אבובים. אני הייתי רק עם בגד -ים וחגורת הצלה. לא היו מספיק פנסים והמקום היה חשוך. אני הלכתי ליד המדריך. זה היה סיור של 40 דקות. נחמד, אבל לא דומה למה שחוויתי בניו- זילנד. יצאנו מהמערות וקיבלנו ארוחת צהריים. חזרנו לקאיאקים. בתחילת השייט היינו צריכים לעבור תחת גשר עץ וזוג גרמני ניתקל בגשר והתהפך.
המדריך בקיאק שלי חתר לקראתם כדי לעזור להם. התנגשנו בסירה שלהם וגם אנחנו התהפכנו. הייתי בתוך המים כשהסירה מעלי. יצאתי מזה בסדר... המצלמה והבגדים שהיו בשקית האטומה נשארו יבשים. לאחר שייט של שעה עצרנו. עלינו לחוף והמשכנו ללכת לשפת המצוק.הציעו לאנשים לקפוץ משם למים מגובה של 6 מטרים. המדריך קפץ ראשון ולאחר מכן חלק גדול מהבחורים קפצו. חזרנו לקיאקים ושטנו עוד כשעה. הגענו לכפר . חזרתי לגסט-האוס למקלחת חמה וארוחת ערב .
למחרת, אכלתי ארוחת בוקר ולאחר מכן הלכתי למערת Tham-jang שנמצאת כ-2 קמ` מהגסט האוס (הליכה של כ-25 דקות). בכניסה לאזור יש לשלם 1000 קיפ ולאחר מכן חוצים את הנהר על גבי גשר וכשמגיעים למערה משלמים עוד 8000 קיפ ואז עולים במדרגות תלולות (די מעייף) ומבקרים במערה. יש בפנים מסלול הליכה מואר . המערה נחמדה. יש בה סטלקטיטים אבל למטייל ותיק כמוני שראה הרבה מערות היא בינונית. האזור עצמו יפה. טיילתי בסביבה וחזרתי לגסט האוס. אחר הצהרים הלכתי לחוף הנהר והייתי שם עד שעה 1800. אכלתי סלט פירות. כמה ישראלים באו לדבר איתי. צילמתי את השקיעה. זה מקום טוב לנוח. בצהרים הגיעה לגסט האוס קבוצה של סינים .
למחרת, אכלתי ארוחת בקר ויצאתי לכפר. פרטתי 50$ בבנק. הסתובבתי ברחוב פגשתי אנגליה שהיתה איתי בשייט אתמול. היא אמרה לי שהם יוצאים לשייט אבובים בנהר דבר שהוא מאד מקובל כאן. שילמתי 110000 קיפ (10$) עבור שני לילות בגסט האוס .המתנתי להסעה שתגיע בשעה 1400 וצפיתי בצעירים שסוחבים באבובים. רכב מוציא אותם מחוץ לעיר והם חוזרים עם האבוב בזרם הנהר. בשעה 1430 אספו אותי עמ עוד 8 איש וחזרנו ל-Vientian.
הגענו בשעה 1730. ניכנסתי לגסט האוס בשם saysolly .נשאר להם רק חדר זוגי ב-12$. החדר יפה מאד והוא כפול מהחדר שהיה לי בגסט האוס הקודם. היה בו גם מיזוג אוויר וטלוויזיה. שילמתי עבור לילה והלכתי למסור את הדרכון שלי כולל 100$ כדי להוציא ויזה לויטנאם שתינתן לי תוך יומיים. למחרת, קמתי בבוקר מסרתי תמונות לפיתוח עבור 35000 קיפ ל-24 תמונות .הזמנתי מקום באוטובוס תיירים שיוצא מחר בערב לויטנאם בעלות של 25$. את הכרטיס לויטנאם קניתי למקום בשם Dong-ha.
למחרת, אחרי ארוחת בקר ארזתי ובשעה 1130 עזבתי את המלון למקום שבו אוסף אותי האוטובוס לויטנאם בערב. אכלתי ארוחת צהריים. בשעה 1830 אספו אותי ועוד שתי בנות מהגסט האוס והביאו אותנו למקום המפגש שהאוטובוס מגיע אליו . כאשר עלינו על האוטובוס התברר שאחת החברות עשתה אובר- בוקינג ולא היו מספיק מקומות אז הביאו מספר שרפרפים, שמו אותם במרכז וחלק מהאנשים ישב עליהם. התחלנו לסוע בשעה 2100 כאשר מספר מקומיים עלו על האוטובוס. רוב הנוסעים היו חבר`ה צעירים ואני הייתי הישראלי היחידי. בסביבות חצות עזבנו את כביש 13 שהוא כביש טוב ועלינו על כביש 8לכוון מזרח.
דונג הא
למחרת, המשכנו לנסוע על כביש פחות טוב בין הרים ובעליה. בסביבות 0300 הגענו לכפר המרוחק 35 קמ` מהגבול הויטנאמי שם עצרנו. שתיתי קפה, היה קר . החלפתי את הקיפים שנשארו לי במטבע ויטנאמי בשער נמוך (15000 דםנג = 1$ ) זה נתן לי כ-20 $ במטבע מקומי. לידי באוטובוס ישבה בחורה קנדית בשם Julia. היא סיפרה לי על הירי שהיה ב-Vang viang, על אוטובוס שנהרגו בו 10 איש מתוכם 3 צרפתים. היא ראתה את האוטובוס המחורר. חזרנו לאוטובוס וישבנו בתוכו עד השעה 0700. שתינו שוב קפה ונסענו לגבול. חצינו את ביקורת הגבולות של לאוס, לאחר מכן הלכנו ברגל כ-400 מטרים למעבר הגבול הויטנאמי. מילאנו טפסים, החתמנו דרכונים, שילמנו 1 $ ולאחר מכן המשכנו עם האוטובוס ובסביבות 1100 הגענו לכפר הנמצא בקצה של כביש מס 8 המתחבר לכביש מס 1 שהוא כביש החוף.
נמצאנו במרחק של 30 קמ` מהעיר Vinh . אמרו לנו שכאן אנחנו מתפצלים והאוטובוס ל Hanoi יגיע בשעה 1230 . ירדנו מהאוטובוס, שתינו קפה ושום אוטובוס לא הגיע... בסוף, בשעה 1400 הגיע מיניבוס שהיה צריך לקחת את אלה שנוסעים ל Hanoi אבל התברר שאין בו מספיק מקומות וכן אין לו רשיון להסיע תיירים. נשארנו בכפר בגסט האוס על חשבון החברה עד שהאוטובוס יחזור מ Hanoi בסביבות השעה 0200 וימשיך איתנו דרומה ליעדים המקוריים. נשארנו 7 איש. התחלקנו בשני חדרים עם שירותים ומים חמים, הצלחנו להתקלח.
למחרת, התלאות לא נגמרו... כשהלכתי לישון היה רעש גדול בגסט האוס . הלכתי לישון בסביבות השעה 2100 ובשעה 0230 בערך העירו אותנו כי האוטובוס הגיע. העמסנו עליו את הציוד ואת עצמנו. הנהג הלך לאכול ולאחר מכן יצאנו לדרך. הגענו כעבור 10 דקות לתחנת דלק בה הוא עצר את האוטובוס ונשכב לישון בספסל האחורי. אמרנו לנהגים שימשיכו לסוע, אבל הם לא הסכימו. ישבנו באוטובוס...וחיכינו... בשעה 0600 הוא קם והתחיל לסוע. לאחר זמן קצר הוא התחיל לאסוף נוסעים מהדרך תמורת תשלום כמו אוטובוס ציבורי רגיל.
למרות כל מחאותינו הוא המשיך להעמיס את האוטובוס לעיפה. בסביבות 1030 הגענו ל Dong-ha . ירדתי מהאוטובוס וניכנסתי ל queen café החלטתי לצאת מיד עם בעל הקפה לסיור מקוצר באזור. הסיור היה על גבי אופנוע באזור שהיה גבול בין דרום ויטנאם לצפון ויטנאם. במקום זה היו קרבות קשים בזמן המלחמה. המקום הראשון שהגענו אליו היה בונקר אמריקאי שהויטקונג תקף. בשלב מסוים הם נשארו ללא מים וקיבלו אספקה מהאוויר. למעשה, אפשר להפיק מים מהצמחיה במקום אם יודעים איך...המדריך הראה לי כיצד...
המקום השני שהגענו אליו היה חלק מנתיב הו צ`י מין אשר היום סוללים אותו בתמיכה בין לאומית. לאחר מכן, המשכנו לבית הקברות הלאומי Truong son שבו יש הרבה מצבות של המקומיים שנהרגו במלחמה. לאחר מכן הגענו לנהר Song ben hoi שעליו שני גשרים (ישן וחדש) וכן ראינו שביל הו צ`י מין אותנטי כפי שהיה בעבר שיוצא מהנהר לתוך השיחים. המשכנו הלאה ועלינו על כביש מס 1 .נסענו עד לגשר על נהר Song ben hoi אשר שימש גבול בין צפון ויטנאם לדרום. לאחר מכן נסענו למנהרות Vihn moc שם הצטרפתי לקבוצה עם מדריך. המנהרות כאן שונות ממה שראינו ליד סייגון. הכפר Vihn moc שוכן על שפת הים. בזמן המלחמה הוא הופצץ מהאוויר והופגז מהים ונמחק כולו.
המנהרות היוו מקלט לתושבי המקום. היו כאן גם אולמות תת קרקעיים .בזמן הסיור ראינו גם אדם עם מגלה מוקשים שבודק שטח לחקלאות. בגמר הסיור חזרתי ל-Dong ha ,ניכנסתי לגסט האוס. חדר עם שרותים עלה לי 7 $ . בערב הלכתי לבקר בבנין השוק. אכלתי ארוחת ערב ב queen café תוך כדי שאני אוכל אני רואה שמכינים שולחן עמוס מכל טוב בכניסה למסעדה ועליו פרחים ונרות דולקים ובעל הבית נושא תפילה כאשר בידו חבילת קיסמים דולקים. התברר לי שזה מנהג למזל טוב לשנה החדשה.
למחרת, קמתי בבקר ואספו אותי באופנוע עם הציוד ל queen café אכלתי ארוחת בקר שעלתה 11000 דונג. שילמתי 25000 דונג עבור כרטיס ל-Hue. עליתי על האוטובוס של queen café בשעה 0800 והגענו ל- Hue בשעה 0945. האוטובוס סיים את הנסיעה ליד מלון dong loi. ניכנסתי למלון וביקשתי חדר ליחיד עם שרותים , טלביזיה ומזגן. המחיר היה 10$. מספר בתים מהמלון נמצא משרד הנסיעות של queen café התברר לי אצלם שהעליה לרמות המרכזיות במדינה יכולה להעשות אך ורק באוטובוסים ציבוריים או במסגרת קבוצה של מינימום 4 איש עם מדריך. היה קשה לארגן קבוצה ולכן החלטתי להשאר יומיים ב Hue ולאחר מכן לסוע ל Danang ומשם לטוס ל Play-ku הנמצאת ברמה המרכזית.
להלן עיקר התכנית כפי שהתגבשה אצלי :
סיור בעיר וסביבתה 6$
מחר שיט בנהר במסגרת קבוצה 2$
כרטיס לdanang באוטובוס 3$
טיסה ל play ku 42$
פרטתי 100$ טרבלים ולאחר עמלה נשארו לי 94$. לאחר מכן הסתבר לי שהנציגה של queen café סידרה אותי כי אם הייתי פורט בבנק לא הייתי צריך לשלם עמלה על טרבלים של אמריקן אקספרס. הזמינו לי חדר ב Danang ווידאו שיבואו לפגוש אותי שם בתחנת האוטובוס .
המקומות שביקרתי בעיר ובאזור:
- ארמון המלוכה העתיק או המבצר. לא משהוא מיוחד. יש בו מספר מפלסים לעומק. כניסה עלתה 55000 דונג
- מוזיאון פתוח אשר בו כלי מלחמה של האמריקאים ושל הויטקונג מתקופת המלחמה
- נסיעה מחוץ לעיר לקברים המלכותיים של שליטי שושלת נגויאן בשנים 1802 -1945. בהחלט יפה, כדאי לראות .
- הגשר היפני שנמצא גם כן מחוץ לעיר. נוסעים בחלק מהדרך בין שדות אורז כאשר ביניהם שבילים מיוחדים מצופים באספלט לשימוש המקומיים רוכבי אופנועים , אופניים והולכי רגל. הגשר עצמו עשוי עץ ומיוחד.
לאחר מכן חזרתי העירה. למחרת, אכלתי ארוחת בקר ומסרתי פילים לפיתוח. אופנוען אסף אותי והסיע אותי למעגן הסירות. במקום מספר רב של סירות שהתמלאו בתיירים ועליתי על אחת מהן עם עוד כ 15 איש. לאחר שייט של כ 20 דקות ירדנו לראות פגודה מסוימת. המשכנו בשייט. ירדנו בעוד מקום כדי לבקר בקברים המסתורים אשר הייתי בהם אתמול. המקום היה מרוחק מהחוף ומי שרצה לבקר בהם היה צריך לשכור אופנוען ב 10000 דונג ולשלם דמי כניסה 55000 דונג.
אני נשארתי על החוף וחיכיתי עד שהאחרים חזרו. בינתיים, המקומיים במקום הזמינו אותי לקפה. יצא לי להתרשם כיצד המקומיים מנהלים את עניניהם: יש אחד שאוסף את הכסף מכל בעלי האופנועים ולאחר מכן מחלקים אותו, ראיתי אמא עם ילד קטן כשהיא מנסה לדחוף לו אוכל בכח- בצעקות ומכות (כמו פעם אצלנו). המשכנו לשוט והגענו למקדש בשם Hon chen. כניסה עלתה 22000 דונג (לא שווה את הזמן והכסף). חזרנו לסירה, חלצנו נעלים והתישבנו על הארץ.
אזור הויאן
במקום היתה ארוחת צהרים על חשבון הטיול (פרט לשתיה שהיה צריך לשלם עבורה). המשכנו לשוט ועצרנו במקום שהיה צריך ללכת 5 קמ` לקברים נעלמים. רוב האנשים ויתרו. המשכנו לשוט למקום בשם Minh mang . ירדנו מהסירה והלכנו כ-500 מ`. סך- הכל זה היה מקדש די יפה. חזרנו לסירה וחזרנו העירה בשעה 1600. כשהגענו החלפתי את הכרטיס מ Danang ל Houan (הוספתי עוד 750 דונג) כמו כן קיבלתי את כרטיס הטיסה ל Play-ku. למחרת, קמתי בבקר ואכלתי ארוחת בוקר. האוטובוס שלנו הגיע. עלינו עליו והוא אסף עוד אנשים ממספר מקומות והתחלנו לנסוע. בתחילה הדרך הייתה סטנדרטית. בשלב מסוים עצרנו לשירותים ושתייה. לאחר מכן המשכנו ונכנסנו לשטח הררי שגובל עם הים.
האזור נעשה יפה ובשיאו הגענו ל Hai van pass. כאן הדרך מאד יפה. הגענו ל Danang ולאחר מכן ל Hoi an. התארגנתי במלון pho hoi . עבור חדר עם שירותים, מאוורר וטלביזיה שילמתי 8$ . לאחר מכן הלכתי למשרד של queen cafe והזמנתי סיור מאורגן למחר למקום שנקרא My son . לאחר מכן שילמתי 8 $ עבור מונית שתיקח אותי ביום שישי לשדה התעופה בDanang כולל עצירה של חצי שעה ב Marble mountain . למחרת, קמתי בבקר. אכלתי ארוחת בקר סבירה במלון, בחוץ ,בגן ליד הנהר. מאד יפה שם. המחיר היה 17000 דונג. בשעה 0800 אספו אותנו והתחלנו לנסוע לאזור הקדוש של מקדשי My son.
הנסיעה אורכת כשעה. כשמגיעים למקום משלמים 50000 דונג דמי כניסה. חוצים ברגל את הנהר על גשר תלוי ויש במקום ג`יפים ורכבי מיני-ואן שעושים הסעה למקדשים המרוחקים כ 2.5 קמ`. אני ועוד כמה אנשים הלכנו ברגל . הג`יפים היו מאד צפופים. האזור עצמו יפה מאד. הגענו למקדשים (לא משהו מיוחד: אלה הריסות בסגנון הודי-קמבודי), סיירנו במקום וחזרנו בחזרה כאשר אני נוסע במיני-ואן. בכל אופן כדאי לבקר כאן. בשעה 1200 התחלנו לחזור. אני ירדתי ב queen café והקדמתי את המונית לשעה 0715. למחרת, השכמתי בשעה 0600 ונסעתי במונית לשדה התעופה. בדרך עצרנו ב Marble mountain. ירדתי מהמונית והתחלתי לטפס במדרגות. העליה די תלולה ומאחר והיתה לי רק חצי שעה הלכתי מהר. למעלה יש מקדשים בתוך מערות.
הלכתי למערה הגדולה כאשר בתוכה צריכים פנס לחלק מהדרך. לאחר מכן הלכתי לעוד מקדש. עליתי לנקודת התצפית שרואים ממנה את Danang והנוף בכל האזור. זה היה מאד יפה. הכניסה עלתה 10000 דונג . ירדתי למטה וראיתי כיצד חוצבים בהרי השיש. התפתחה שם תעשיה שלמה של שיש. המשכנו לשדה התעופה. המראנו בשעה 1005 במטוס מסוג פוקר עם 70 מקומות. הגעתי ל Play ku בשעה 1100. בשדה התעופה לקחתי מונית למלון בשם laly. החדר הזול ביותר עלה 13$ + ארוחת בוקר. ערכתי סיור רגלי קצר באזור המלון. בשעה 1315 הלכתי לחברת נסיעות לברר לגבי סיור מודרך באזור. בינתיים ניכנסתי למסעדה מקומית. לא בדיוק הבינו מה אני רוצה...בסוף הביאו לי אורז עם ירקות. בחברת הנסיעות הסתבר לי שאין כאן תיירים ולכן אין סיור בקבוצה מאורגנת.
למחרת, קמתי ואכלתי ארוחת בוקר. לקחתי מונית לתחנת האוטובוסים ( מחיר:12000 דונג). עליתי על מיניבוס שנוסע לסייגון. שילמתי 50000 דונג על נסיעה עד לעיר Buon ma thuot. ישבתי ליד הנהג. הכביש היה כביש אספלט טוב אשר עבר על גב ההר בין חורשות משני צדדיו. במיניבוס היה בחור מקומי דובר אנגלית. היתה לנו שיחה מעניינת והוא מעט מתמצא במה שקורה בארץ. בתחנת האוטובוס היה גם אוטובוס תיירים עם מושבים נוחים אך העדפתי את המיניבוס כי הוא יותר מהיר. התחלנו לנסוע נסיעה מהירה כשבדרך נאספו עוד נוסעים, המיניבוס התמלא. הגענו לעיר Buon ma thuot לאחר נסיעה של 3.5 שעות.
ירדתי בתחנת האוטובוס ולקחתי תוק תוק למלון בשם son hoa אשר בו חדרים ב200000 דונג . נתנו לי חדר של 200000 דונג ב- 170000 דונג (כ11$). שילמתי לנהג התוק תוק 30000 דונג. מסרתי את הדרכון וביקשתי אינפורמציה לגבי טיולים באזור. בעוד הם מבררים עבורי את המידע יצאתי העירה ופגשתי קנדית וגרמניה שעושות טיול אופנועים של 3 ימים. הן יצאו מDanang והטיול עלה להן 110$ (לכל אחת). לא היתה לי בררה ולכן הסכמתי לצאת למחרת עם מדריך לסיור במונית בעלות של 50$. יש למקומיים תרבות של שירה שקוראים לה karaoke. זה קיים בבתי מלון ובפאבים. במקום כזה יש מסך טלביזיה, דיסקים עם רשימת שירים ומקרופון ומי שרוצה לשיר לוקח את המקרופון ושר בליווי הדיסק.
במין מועדון כזה יש שולחנות וכסאות שלידם מתישבים בעיקר חבר`ה צעירים ושרים. הלכתי לבקר במקום כזה הניקרא forget me not. המקום ממש יפה (הוא שיך לבעל המלון שאני מתאכסן בו). שירת ה-karaoke במלונות נעשית בחדרים סגורים אשר אנשים מזמינים אותם ומשלמים למלון עבור החדר לפי שעות ועושים שם את העולה על רוחם. השם של האחראית בקבלה שמדברת גם אנגלית ובנוסף לכך היא גם מורה לאנגלית בבית הספר הוא Hung היא משתכרת במלון 45$ לחודש ובהוראה 90$ לחודש כך שמצבה לא רע .
למחרת הנהג הגיע עם המדריך בשעה 0730 ויצאנו לדרך. היעד הראשון היה כפר מיעוטים בשם Ban don שממוקם בערך 45 קמ` מהעיר שלנו. הנסיעה היתה על כביש אספלט טוב. באופן כללי הנסיעה הייתה לכוון גבול קמבודיה. הכפר עצמו שוכן 20 קמ` מגבול קמבודיה. תושבי המקום הם ויטנאמים השיכים למיעוט קמבודי במקום ומדברים בשפת לאוס מאחר ובעבר סוחרים מלאוס הגיעו למקום כדי לסחור בשנהב פילים [היום זה אסור]. המיעוט הזה מהכפר מתמחה באילוף פילים ואחד הדברים שהם עושים זה לחתוך את השנהב מחטי הפיל.
המקומים גרים בבתים ארוכים (כ-30 מ`)מעץ. גודל הבית תלוי בגודל המשפחה במקום. ראיתי דוגמא של בית ארוך המדגים את תנאי המגורים וכן תמונות המראות כיצד מאלפים פילים. במקום יש גשר תלוי מיוחד עשוי במבוק עם חיזוקי פלדה באורך של 400מ` מעל נהר . הליכה על הגשר עולה 6000 דונג .
יש במקום עצים כאשר בצמרות שלהם פרי מיוחד [לדעתי ערמונים] שאותו מורידים בנענוע הענפים בעזרת מקל ארוך. לפרי קליפה וכאשר פותחים אותה מוצאים בפנים גרעינים עם בשר מתוק. בויטנאמית זה נקרא serepok . אפשר לרכב כאן על פילים אבל אני לא רכבתי. היות והיה יום ראשון הגיעו למקום הרבה תיירים ויטנאמים. בדרך כלל בראש השנה שלהם (שנקרא תת) המקום מלא במקומים. משם חזרנו העירה וביקרנו בפגודה שהיא החשובה ביותר באזור. היא די יפה. לאחר מכן נסענו לכוון המפלים על כביש 14 המוביל לסייגון. הכביש היה טוב, מצופה אספלט. לאחר כ 25 קמ` ירדנו ממנו ונסענו מספר קילומטרים עד המפל הגדול. שילמתי כניסה 14000 דונג עבורי ועבור הרכב. המפל נמצא על הנהר Serepok [זה אותו נהר כמו מתחת לגשר בכפר הפילים ]. גובהו של המפל הוא 18 מ` והוא די רחב.
זאת היתה העונה היבשה ולכן היו פחות מים. המשכנו למפל הקטן. כניסה עלתה 14000 דונג. מפל זה נמצא על אותו נהר ונקרא מפל הבתולה. לפי המנהג, בתולות שמתחתנות באות לבלות כאן את ליל הכלולות הראשון. המקום יפה. המפל אינו גבוה אך הוא רחב. חזרנו למלון בשעה 1300 במקום בשעה 1700. הלכתי לאכול ארוחת צהרים (בשר, צ`יפס, סלט, תה ויטנאמי וגלידה). התקלחתי והלכתי לנוח.
איים וחופים בדרום מזרח ויאטנם
למחרת, קמתי, אכלתי ארוחת בוקר וקניתי כרטיס ל-Noha trang. ניפרדתי מ Hung ונסעתי במונית לתחנת האוטובוסים ושם עליתי על מיניבוס ל-Noha trang .יצאנו לדרך בשעה 0830. המיניבוס היה די צפוף. נסענו על כביש 26 שהוא טוב (עשוי אספלט). בתחילה הנוף נראה רגיל למדי אך לאחר שעה וחצי התחלנו לרדת בכביש פתלתל והנוף הפך מאד יפה. לאחר 3 וחצי שעות הגענו ל-Noha trang. מתחנת האוטובוסים לקחתי אופנוען ל-sinh café וליד המשרד ניכנסתי למלון בשם bluo hotel. חדר עם שרותים, טלביזיה ופן עלה 7 $. שילמתי ללילה ראשון 105000 דונג. יצאתי לסיור בעיר: עברנו דרך השוק (לא משהו מיוחד) ולאחר מכן ביקרנו במיגדלים בשם צ`אם פו. במקום יש פסל בודהה גדול ולידו מעין סימן צלב המבטא את כוחו של בודהה. מכאן נסענו לפגודת לונג סון.
יש בה פסל של בודהה ענק בכניסה. חזרנו ל-sinh café קניתי כרטיס למחר לסיור בין האיים שעלה 90000 דונג וכן כרטיס פתוח לדלאט ו-סייגון שעלה 11$. למחרת, בשעה 0830 אספו אותי ועוד מספר אנשים לסיור. הגענו לנמל והעלו אותנו על ספינה קטנה עם מושבים. הסיור כלל 4 איים:
- mun island עד שעה 1130
- atnont island עד שעה 1345 ,כולל צהריים
- at tam island עד שעה 1530
- at migo island עד 1615. חזרה לנמל.
עלינו על הסירה. היו בה 16 איש. הפלגנו לאי הראשון כ 40 דקות. כאשר הגענו כל מי שרצה לקח שנורקל ומשקפת והתחיל לשחות ולצלול אל תוך המים הנקיים. היו שם מעט אלמוגים וחיות ים שונות (לא משהו מיוחד). לאחר מכן שטנו לאי השני שם פתחו שולחן על הספינה ונתנו ארוחת צהריים על חשבון הסיור. הופתעתי לטובה מהכמות והגיוון של המנות. היו בעיקר מאכלי ים, אורז, קלמרי, סרטנים, דגים וירקות שונים. היה יוצא מהכלל. לאחר מכן שטנו לאי השלישי המשמש כמקום נופש.
הכניסה עלתה 5000 דונג. במקום יש בונגלוס עם צל וכסאות חוף, אפשר לעשות כאן פעיליות ספורט ימי ומסז`. עלינו לספינה ושטנו לאי הרביעי. פתחו על הספינה שולחן נוסף עם פרות טרופיים מכל הסוגים . היה טעים מאד. בינתיים, הגענו לאי הרביעי ומי שרצה יכול היה לעלות על סירת במבוק ולשוט בה תמורת 5000 דונג.
סך הכל היה יפה מאד. חזרנו למלון בסביבות השעה 1600. למחרת, קמתי, אכלתי ארוחת בוקר (מחיר:14000 דונג). בשעה 0700 אספו אותנו והביאו אותנו למשרד הראשי של sinh café עלינו על אוטובוס אחר ובשעה 0800 יצאנו. האוטובוס לא היה מלא. ישבתי בספסל לבד. לפני ישבה בחורה שנראתה לי יפנית. היא שאלה אותי משהו. עניתי לה ושאלתי אותה אם היא מיפן. היא אמרה לי שהיא מסין. הופתעתי לראות שסינים מטילים בחו"ל והיא אמרה לי שהיום זה אפשרי. היא שאלה אותי מהיכן אני ואמרתי מישראל ואז היא שאלה אותי מה המצב אצלנו כי היא שומעת על ישראל בטלביזיה. אמרתי לה כי אם היא מעונינת אני אסביר לה. היא ענתה לי שהיא מעונינת ושוחחנו כשעה.
היא שאלה שאלות ונתתי לה רקע די אוביקטיבי על המצב. היא סיפרה לי כי היא לומדת תקשורת באוניברסיטה של בייג`ין וכן לומדת גם אנגלית. מוצאה מחבל סצ`ואן. יש לה אם שעובדת בבנק ואב שוטר. היא בת יחידה כי אסור להביא יותר מילד אחד. היום כבר מרשים להביא שני ילדים רק להורים ששניהם בנים יחידים. את שכר הלימוד באוניברסיטה היא משלמת לבד בעזרת הוריה. האונברסיטאות בבייג`ין ובשנחאי הן יקרות. היא משלמת כ-1200$ שכר לימוד ועוד 150$ עבור מעונות. בערים אחרות משלמים 350$ לשנה. המדינה מממנת 9 שנות לימוד חינם.
המקום הראשון שעצרנו היתה עיר בחוף הים בשם Phan rang ובה מקדשי Thap cham בסגנון אנגקור (אך רחוק מזה). כניסה עלתה 5000 דונג. לא ניכנסנו. צילמנו מבחוץ והמשכנו לנסוע. בסביבות 1115 עצרנו לצהרים. הזמנתי את הסינית (קוראים לה Echo) ולאחר הארוחה המשכנו לנסוע. הדרך מטפסת בין הרים (מאד יפה). בחלק העליון עצרנו לצלם מראה יפה .המשכנו לנסוע עד Dalat. הגענו בסביבות 1500. Echo חיפשה גסט האוס מסוים בשם peace hotel ואמרה שיהיה נחמד עם נהיה יחד באותו מלון ונוכל לבלות יחד את שארית היום והערב. הסכמתי. מצאנו את המלון. לקחנו חדרים נפרדים עם שרותים (במחיר 4$ ללילה). בינתיים ירד מעט גשם .
לקחנו מונית לסיור בעיר לבקר בתחנת הרכבת שנבנתה לפני 100 שנה ע"י הצרפתים וכן בבית בשם crazy house .המונית עלתה לכל אחד 2$. נרשמתי לטיול באזור למחר (מחיר: 8$). לאחר מכן הלכנו להיסתובב בעיר. קנינו עוגות במאפיה. היא הזמינה אותי לארוחת ערב. אכלנו ברבקיו ( 7000 דונג למנה). לאחר מכן אכלנו ברחוב צלחת מרק עם כל מיני תוספות (6000 דונג).
למחרת, קמנו, אכלנו ארוחת בקר ולאחר מכן אספו אותנו ל sinh café במקום יש מלון בשם trung cang ולקחתי בו חדר ב-8 $ ללילה (+שרותים וטלביזיה) .בשעה 0830 יצאנו לסיור עם זוג ויטנאמי וזוג אמריקאי . יצאנו אל אגם paradise lake , מקום מאד יפה. במקום יש פגודה ונזירים שלומדים שם (כ-140 במספר) וכן גן יפה. לאחר מכן נסענו למפל prenn water fall. מקום מאד יפה. מסודר לתיירות (כולל תירות פנים שדי התפתחה לאחרונה). במקום ניתן לצאת לשייט באגם ויש גם משחקים לילדים. המשכנו לנסוע למקום בשם flower garden. במקום גנים די יפים (לא משהו מיוחד). משם נסענו לעמק האהבה valley of love .גם כאן היה מסודר לתיירות.
מהכניסה יש תצפית על עמק ואגם יפים. בעבר היה במקום מחנה אמונים של דרום ויטנאם והנשים הגיעו לכאן מסייגון לסופי שבוע לכן הוא נקרא עמק האהבה. במקום גם פסל של ונוס .הסיור הבא היה בארמון הקיץ של המלך (לא משהו מיוחד). משם נסענו לכפר מיעוטים לא מתויר. במקום היו מטעי קפה .המקום האחרון היה ה-crazy house . זהו מקום מדהים מבחינה ארכיטקטונית. כל החדרים והמדרגרת בנויים כאילו בתוך עץ ענק. במסגרת הסיור אכלנו ארוחת צהרים.
למחרת, קמתי בבקר ואחרי ארוחת בוקר במלון (26000 דונג) עלינו לאוטובוס והתחלנו לנסוע. זיהיתי באוטובוס זוג ישראלי והתברר לי שהם התפטרו מהעבודה ולקחו חופש לשנה . התחלנו לנסוע. כעבור שעתיים וחצי עצרנו ל 30 דקות בעירה Duct trong. באזור זה מגדלים הרבה תה וקפה. בדרך עצרנו לארוחת צהרים לאחר מכן הגענו לסייגון. מצאתי מלון ליד sinh café ב 10$ כולל שרותים ,מזגן ,סלביזיה וארוחת בוקר . קניתי כרטיס לבנגקוק במחיר 175$ (יש להוסיף 12 $ מס נמל ). למחרת, אכלתי ארוחת בקר במלון ואז יצאתי לסיור רגלי בעיר (כולל השוק).
מחרת, אספו אותי לשדה התעופה ובשעה 1235 המראנו לבנגקוק ב thai air. השרות היה מצוין. קיבלנו ארוחת צהרים ולאחר שעה וחמש דקות נחתנו. עליתי על אוטובוס 2 א לקואסן . ירדתי בתחנה האחרונה ונרשמתי למלון הרגיל ל 3 לילות. קיבלתי חדר יותר משופר במחיר 570 בת כולל ארוחת בוקר. נרשמתי בקשר הישראלי לטיול לספארי במחיר 900 בת כולל ארוחת צהרים. למחרת , אכלתי ארוחת בקר והמתנתי בקשר הישראלי שיאספו אתנו לטיול הספארי. אספו אותנו בשעה 0830.
המקום נמצא כ 40 קמ` מבנגקוק (נסיעה של כשעה וחצי בתנועה עמוסה). הגענו למקום , שהוא מאוד יפה,והלכנו לתחנה הראשונה: מופע של איגרוף קופים. אחרנו להופעה בגלל עומס התנועה וראינו רק את סוף ההופעה. התחנה הבאה היתה הופעה של אריות ים. לראשונה ראיתי הופעה כזאת. היה מאד יפה. הצליחו לאלף אותם לעשות כל מיני דברים כמו קפיצות, הליכה עם כדור על האף, ועוד...
ההופעה הבאה היתה stunt city : מעין פארודיה על המערב הפרוע במאה -ה 19. די קיטשי. לאחר מכן הלכנו להופעה של דולפינים. יחסית להופעה של דולפינים זה היה ברמה בינונית. משם הלכנו להופעה של spy war ,מעין מופע בסגנון ג`יימס בונד עם המון פירוטכניקה, אש, סירות מרוץ, קרב מגע, יריות וכל מה שתרצו... נחמד. ההופעה האחרונה היתה של ציפורים. עשינו סיבוב בספארי הפתוח וראינו חיות מכל הסוגים. חזרנו בסביבות 1700.
