מבאלה ומפלי בוג'אגלי
מגיעים ל-Mbale עיירה במזרח אוגנדה, ממנה נשקף הר אלגון. אנחנו בעונה היבשה - המקום מאוד מאובק. העיירה עושה את עצמה מתנמנמת, הקצב איטי. אין הרבה תנועת רכבים ברחובות, אך יש תנועה ערה של אופניים, בכל פינה מחכים נהגי בודה-אופנים: הסבל שלהם מעוטר בכרית צבעונית, פרנזים משתלשלים ממנה. גם אני עושה סיבוב על הסבל של אחד מהם ומעט מרחמת עליו בשל המאמץ שהוא צריך לעשות כשהוא סוחב אותי בעליות. הרחובות רחבים, עצי צאלון ואלמוגן פורחים בשדרות בפריחה אדומה בוהקת. כשיורד הערב בכל פינה רוכלים רבים פורשים מרכולתם על המדרכה ופותחים דוכני מזון. אנחנו מצליחים להשאב לקצב האיטי ולהעביר יומיים בלי בעצם לעשות משהו ממש משמעותי - מסתובבים בין הדוכנים, מנסים כל מיני מאכלים נהדרים הישר ממחבת הטיגון: סופגניות קטנות, דג שלם אותו אנחנו מקבלים בשקית ואוכלים בעמידה, עם הידיים. ריחות חזקים של מנגל באויר מושכים אותנו לדוכני עופות שנצלים על האש. מהרוכלות שפורשות את הירקות והפירות על המדרכה אנחנו קונים בננות, מנגו ואננס ובפעם הראשונה מקלפים בעצמנו אננס במלון ומתחלקים בו עם העובדים הנחמדים שמארחים אותנו אצלם.
הפסקות חשמל באוגנדה הן ענין שבשגרה. עכשיו שמענו בחדשות שבאופן רשמי, בכל מחוז יהיו בין 8 ל-12 שעות ביממה ללא חשמל. הסיבה לכך היא שרוב החשמל במדינה מופק בצורה הידראולית על ידי סכר שמנצל את זרימת המים מאגם ויקטוריה. האגם ניזוק קשות בשנים האחרונות - המפלס ירד בצורה משמעותית ובעקבותיו תפוקת החשמל שהסכר יכול ליצר. בשל כך "מחלקים" את כמות החשמל היומית בין המחוזות וחייבים לעשות גם הפסקות. האזרחים לא תמיד יודעים מתי יגיעו השעות ללא החשמל - לעתים בלילה, לעתים ביום, אך הם מוכנים לכל צרה. מקומות שחייבים חשמל מצויידים בגנרטור. מקומות שלא - בנרות ובמנורות נפט. כשיש הפסקת חשמל בערב, כל דוכן וכל חנות מדליקים נר סמלי בפתחם, ההליכה ברחוב הופכת למין חגיגת חנוכה המלווה במוזיקה רועמת של גנרטורים.
מעט מזרחית לקמפלה, מאגם ויקטוריה, מתחיל לזרום צפונה הנילוס הלבן. את אחיו, הנילוס הכחול, כבר הכרנו באתיופיה ועכשיו אנחנו הולכים להתרשם מעוצמתו של זה. המפגש ביננו לבין הנילוס נעשה במקום עוצמתי: מפלי Bujagali, סמוך לג'ינג'ה. אלו סדרה של מפלים נמוכים וחזקים שמתפרשים על שטח גדול, תחום בגדות חמרה גבוהות. אנחנו ממקמים את האוהל קרוב מאוד לאחד המפלים וכעת הרעש היחיד שמלווה אותנו הוא של זרימת המים השוצפים בנהר האימתני. למען האמת זהו לא הרעש היחידי - מדי פעם מגיעות לאזנינו צעקות התרגשות מכיוון המים: המקום מנוצל על ידי כמה חברות לחווית רפטינג. בכל יום עוברות כמה סירות את המפלים, מלוות בקייקים. באחד המפלים הסירות מתהפכות באופן קבוע, ממקום מושבי היבש אני נהנת להסתכל על האנשים הצפים במהירות בנהר.
יום התנדבות באירגון נגד מלאריה
במסעדה אנחנו מכירים שתי בחורות המתנדבות במקום. הן מזמינות אותנו להצטרף אליהן ליום של תעסוקה התנדבותית ואנחנו חושבים שזו דרך טובה לבחון מקום התנדבות אופציונלי. הארגון שהן מתנדבות בו נקרא Soft Power Education. הארגון עוזר בשיפוץ של בתי ספר. חלק מהשיפוץ כולל צביעת מבנים וציורי קירות; מכיוון שתקציבי בית הספר נמוכים, למורים חסר חומר עזר איתו יסבירו לתלמידים. המתנדבים מסייעים להם לציר על הקירות חומר לימודי: מפות גאוגרפיות, תרשימים ביולוגים. באופן הזה החומר נשמר לאורך זמן ולא מתכלה. הבנות מגייסות תרומות לרכישת צבע מתיירים מזדמנים, אלו גם מוזמנים להצטרף לימי העבודה בבית הספר. כך מאפשר הפרויקט לתירים הנהנים מהמקום לתרום לקהילה החיה בו.
פרויקט נוסף שהן עוזרות בו קשור בחינוך לבריאות ובבוקר שהצטרפנו אליהן הן נתבקשו לקחת בו חלק. נפגשנו עם ג`סי - בחורה אמריקאית, שהיא גם קייקיסטית וגם רופאה. אזור המפלים מהווה אתר עליה לרגל של קייקיסטים מכל העולם - גם ג`סי העבירה שם תקופה ספורטיבית, אבל תוך כדי היא גם מצאה לעצמה עיסוק שיתרום לקהילה - כרופאה. היא הקימה את ה-Soft Power Health ארגון שמטרתו לעזור במניעת מלריה. אחת הדרכים היעילות למניעת המחלה (ירידה של 90% בהדבקה) היא שינה תחת כילה שטופלה בחומר קוטל חרקים. הארגון של ג`סי מגייס תרומות וכך מתאפשרת מכירת כילות איכותיות במחיר סמלי. ג`סי עוברת בין הכפרים בסביבה, מארגנת את התושבים לכנס, שם - בעזרת מתורגמנית - מסבירה להם על המחלה ועל הדרכים למנוע אותה.
אנחנו הצטרפנו בבוקר לחלק אחר של התכנית: ביקורי בית אצל משפחות שרכשו את הכילות, מה שנקרא: Follow Up. יצאנו ברכב,2 מתנדבות, 2 אורחים ומתורגמנית, לאחד מכפרי הסביבה. ברשותנו רשימה ובה מופיעות שמות המשפחות ולצדם מספר הכילות שרכשו. אנו הולכים לראיין אותם ולוודא שמשתמשים בכילות כראוי. במרכז הכפר קבלה את פנינו חבורת נערים. הימים, ימי בחירות. בכל מקום רצות שמועות, השמצות והכפשות. כששמעו שהגענו לכפר בענייני כילות פנו אלינו בטרוניה: הם שמעו שמוסבני (נשיא אוגנדה) קיבל את הכילות כתרומה ובכדי לעשות כסף על התושבים לא מחלק אותם בחינם, אלא מוכר אותם. מיד הבנו לאיזה מפלגה הם לא הולכים להצביע... ג`סיקה, המתורגמנית, הסבירה להם בלהיטות על הפרויקט ובקשה שיפסיקו להאמין לכל שמועה שהם שומעים.
איש מבוגר מצטרף אלינו לסיבוב - הוא מכיר את כל משפחות הכפר ויעזור לנו לאתר אותם. מסתובבים בין בתי הכפר, אני מתלהבת מכמה שהוא מסודר: רוב האנשים גרים בבתי בוץ מלבניים, יש להם חצר גדולה, מגורפת מעלי השלכת, מוקפת על ידי מטעי בננות ושאר ירקות. צבע הכפר הוא אדום-ירוק: בשל אדמת החמרה כל השבילים והבתים אדומים, ובשל הצמחיה הרבה במטעים ובגינות, ירוק. כשמגיעים לבית, לרוב מקבלות את פנינו האמהות, מוקפות לפחות ב- 3 ילדים ואוחזות בתינוק. הן מוציאות מהבית כסאות עץ או ספסלים, כדי שכולם יוכלו לשבת וחוזרות לשבת על האדמה. בעזרת ג`סיקה שואלים אותן סדרת שאלות שלהן מספר מטרות: 1. לוודא שהמשפחות משתמשות בכילות כראוי: עדיפות ללינה תחת הכילה לבני 5 ומטה ולנשים בהריון, קבוצה הנמצאת בסיכון מוגבר למוות מהמחלה. 2. לברר אם חל שינוי בתחלואה ממלריה ועמו הקלה בנטל הכספי מאז רכישת הכילות 3. לברר אם יש צורך במשפחה לרכישת כילות נוספות. הנתונים נאספים ובעתיד יוצגו בצורה משכנעת לתורמים הפוטנציאלים.
כאן אני קולטת לראשונה את היקף המחלה, שאני מכירה רק מסיפורי הראשונים מעמק החולה או ממטיילים שבקרו בארצות אקזוטיות. מלריה היא מציאות יום-יומית. בכל משפחה שפגשנו, שבה חיות בממוצע 7 נפשות, דיווחו כי לפחות פעם בשבוע הם מבקרים במרפאה עם אחד מבני המשפחה הסובל מחום. כל ביקור כזה עולה להם כסף, אין כאן שום "תכנית רפואית" או "ביטוח בריאות", צריך לשלם על תחבורה למרפאה, על ביקור אצל הרופא ועל תרופות. כולם שמחו לבשר לנו ששימוש בכילה הוריד את מספר הביקורים במרפאה כמעט לאפס וכמובן - חסך להם הרבה כסף. למען האמת בדיווח אציין שיש לקחת את הנתונים האלו בערבון מוגבל - האנשים בכפר בו אני ביקרתי רכשו את הכילות כחודשיים וחצי לפני הביקור, וזוהי גם תחילתה של העונה היבשה שבה, באופן טבעי, אחוז הנדבקים במלריה יורד. אך עם זאת הרגשתי שהפרוייקט הזה הוא מאוד משמעותי ומאוד פרקטי: קודם לאנשים לא היו כילות בבתים ועכשיו יש! קודם לא נעשה שום צעד למניעת המחלה ועכשיו נעשה צעד שבטוח עוזר למנוע אותה.
חלק מה-Follow Up כלל בדיקה של הכילה - לראות אם התושבים באמת משתמשים בה כראוי. בזכות זאת הזדמן לי להכנס לתוך הבתים ולקבל הרגשה מוחשית יותר על אורך החיים כאן. נראה שבכפר החיים מתנהלים בחצר. הבתים קטנים ומשמשים בעיקר לשינה. בכל בית, בחדר הכניסה, תלויות כרזות פרסומת לבחירות, לרוב של יותר ממועמד אחד; או שהתושבים כאן מאוד מעורבים בבחירות, או שהם עדיין לא סגורים על המתחרה שהם מעדיפים, או שפשוט הכרזות מהוות קישוט צבעוני ועמיד לקירות. פרט לחדר הכניסה יש לרוב כ-2 חדרי שינה, קטנים ומלאים במיטות. כמעט בכל הבתים שנכנסתי אליהם, הכילות היו תלויות כראוי ורק וידאתי שהתושבים יודעים שחשוב לכסות היטב את המיטה בזמן השינה. הסתובבנו בין כ-10 משפחות. נהננו מהאוירה הרגועה בכפר, מקבלת הפנים האדיבה, מהילדים המתוקים שראינו ומהיופי והירק שבתי הכפר טובלים בו.
אחר הצהריים הצטרפנו למפגש חינוכי שעורכת ג`סי באחד מכפרי הסביבה. יצאנו במספר רכבים מלאים ב-Mzungu, דבר שאוטומטית יוצר אטרקציה בכפר. מתוך הרכב, עשינו פרומושן אחרון - דרך החלונות הזמנו אנשים לשיחה. במקום המפגש, תחת עץ ענק, מסודרים כמה ספסלים. זקני הכפר כבר מסובים. צעירים מגיעים על אופניים, ילדים גודשים את המקום ובעקבותיהם - ההורים. עשרה מזונגו מסתובבים בין האנשים, מחלקים דפים הכתובים באנגלית ובלוגנדה, עם כמה עובדות מזעזעות על המלריה הקשורות במוות מהמחלה וביכולת למנוע אותה.
כולם רוצים לקבל דף כזה וכועסים אם אין להם. מי שכבר קיבל דף וקרא לא מוכן להעביר אותו לחבר. בחורים צעירים, סקרנים, מתגודדים סביבנו ושואלים שאלות המטרידות אותן בנושא: אפשר לקבל מלריה אם אדם חולה משתעל עליך? האם גם HIV עובר בעקיצת יתוש? ועוד שאלות שמבהירות לנו את חשיבות המפגש החינוכי לתושבים - המודעות למחלה קיימת, אך לא כולם מבינים מה היא. מה שעוד תורם לבלבול הוא שבאזור הזה משתמשים באותה מילה גם עבור מלריה וגם עבור חום, גם שפעת עשויה להתפש כאן כמלריה.
ראש הכפר מכנס את התושבים וג`סי מתחילה בהרצאה, מלווה בפוסטרים שמחזיקים המזונגו עם ציורים של יתושים, כבד, כדוריות דם מתפוצצות, מיטה, כילה. הציורים מצחיקים את הצופים. כמובן שהשחקנית העקרית כאן היא המתורגמנית שחוזרת במשפטים ארוכים הרבה יותר על מה שג`סי אומרת, בשפה המקומית. בסוף ההרצאה - תור ארוך לרכישת כילות. כילה מטופלת בקוטל חרקים נמכרת כאן במחיר של כ- 8 ש"ח (לשם השוואה, אני רכשתי בארץ כילה לא מטופלת ב- 70) ועם זאת תושבים רבים מתלוננים על עוני, על כך שכרגע אין להם כסף לקנות כילה, את הכסף יקבלו רק אחרי שהתבואה תקצר. אנחנו מסתובבים בינהם ומנסים להסביר להם שהסכום הוא השקעה חד-פעמית וזה יחסוך להם את הכסף של ביקוריהם החוזרים במרפאה.
הבנו שהרעיון המקורי של ג`סי היה לחלק כילות בחינם, אך מביני דבר יעצו לה להמנע מכך. אנשים שרוכשים כילה בכספם יעריכו יותר את הקניה. אנשים שמקבלים כילה בחינם עשויים לא להשתמש בה או למכור אותה. תפקידם של המתנדבים לא כל כך ברור לי. כנראה שהוא נותן איזה תוקף "רציני" להתכנסות, כי ברור שהדמות החזקה ביותר כאן היא המתורגמנית. הכנס וביקורי הבית נותנים לי השראה ומראים לי שאם רוצים - אפשר להקים כאן פרויקטים מאוד יפים עם השפעות מידיות על האוכלוסיה.
יער מאבירה
הצלחנו לשרוץ כמה לילות ליד מפלי בוג`אגלי, פשוט לשבת בסוכה על הנהר ולהנות מהזרם. משם המשכנו לביקור ביער Mabira. שמורת טבע שמנוהלת על ידי הקק"ל המקומי - NFA (שזה National Forest Authority). ביער מסלולים מסומנים על ידי פס צבע על העצים ואפשר להסתובב בו לבד! עשינו לנו סופסוף טיול עצמאי של "סימון שבילים" בין עצים גבוהי צמרת עם גזעים רחבים ומעוצבים. בבוקר הצטרף אלינו מדריך-צפר לסיור ציפורים ביער. עמדנו בין העצים והמדריך, פשוט על פי הקשבה לציוצים, מזהה את מיקום הציפורים בצמרות ומכוון את משקפותינו לעברן. ביער יותר מ-300 מינים של ציפורים במגוון צבעים וגדלים. מאוד נהנתי לגלות בין העצים כזה עושר, ממש ספארי של חיות המורכב רק מעופות. טוב, זה לא מדויק - ראינו גם לא מעט קופים שהצליחו למשוך את תשומת לבנו, בכל זאת קל יותר לאתר אותם עם המשקפת... סיור ציפורים זה עסק מהנה, אך הצופה הלא מיומן יכול לעמוד בו רק לזמן קצר. הייתי מאשימה את השמש שעולה ומבריחה את הציפורים, אך האמת היא שמהסתכלות לגובה נתפס לי הצוואר...
ובכתבה הבאה מגיעים סוף סוף לפגישה מרגשת עם פילים! יש למה לחכות!
