קופר פדי
הרושם הראשוני שקיבלנו עם הגיענו לקופר פדי לא השתנה גם לאחר מבט מעמיק יותר. זהו מקום מאובק ומוזנח, כמעט נטול חיים. לא טרחו לשים פה אפילו מדרכות (למרות שאבני שפה יש פה). הרחוב הראשי מאובק ונטול חן. לעומת זאת למושג מבט מעמיק יש כאן משמעות כפולה. רב תושבי העיר חיים בבתים מתחת לאדמה ועושה רושם שאת כל מאמציהם הם השקיעו שם. ביקרנו בבית מלאכה של כדרות תת קרקעי, שני בתים פרטיים תת קרקעיים, מלון וחנות ספרים.
הבית של קרוקודיל הארי הוא המקום שהכי הפתיע אותנו. הוא מטורף לחלוטין כמו גם הארי עצמו. מדובר בבית מערה מלא ציורים, קשקושים, פסלים, רהיטים, תמונות, תחתונים, חזיות וכו`. את הסיכה השארנו באוטו כי לא היה מקום להכניס אותה שם.... הארי עצמו לוכד תנינים בגמלאות, היה שתוי לגמרי, שלח ידיים לשירי ורקד לצלילי מוזיקה לטבית בפול ווליום. כמובן שלא היה עם מי לדבר ופשוט הסתובבנו ברחבי הבית עם חיוך על השפתיים.
בית המגורים התת קרקעי של פיי היה שונה בתכלית אך לא פחות מעניין. זהו בית עם יותר מחמישה מפלסים וכשבעה חדרים מסודרים להפליא בסגנון מיושן מעט, אך שמור היטב. את הבית חפרו שלוש בחורות במו שש ידיהן באמצע המאה הקודמת. היה מדהים.
לסיום למי שאוהב אספרסו טוב מומלץ להיכנס למסעדה האיטלקית (פיצה בר) בבעלות בחור סיציליאני לשעבר שגם מכין פיצות שחבל על הזמן. הדרך מקובר פדי לאייריס רוק היא כבת 800 ק"מ. שוב, החלטנו לחלקה ליומיים. את הלילה העברנו ב-Ereldunda ולפני צהרי היום הבא כבר היינו בחניון הקראוונים (היקר!) של Yulara. כצפוי במקום שנחשב המתויר ביותר באוסטרליה יש הכל - מסעדה טובה, בית קפה, סופר גדול, מרכז קניות, דואר, אינטרנט, בנק ובריכות שחיה ברחבי הכפר. אי לכך ובשל החום הכבד של שעות הצהריים (38 מעלות) ניצלנו את שעות הבוקר ואחר הצהריים לטיולים באזור ובשאר הזמן הסתובבנו במזגנים של מרכז הקניות ובית הקפה (איך לא?) ובבריכת השחיה של חניון הקראוונים. האולרו (אייריס רוק) עצמו יפה, אין מה להגיד. יש, לחתיכת הסלע הזו המון כח, וככל שמתקרבים מרגישים את זה יותר.
בעייני המקום המרשים ביותר היה למרגלותיו של הסלע. את הזריחה/שקיעה, שנחשבת לאחת המרשימות, לא יצא לנו לראות עקב מזג אויר עטור עננים (למרות שהתייצבנו כמו עוד עשרות רבות של אנשים בנקודת התצפית המסודרת לצורך העניין).
ה- Kata Tajuta הוא מקבץ סלעים ענקיים ועגלגלים לא פחות מרשמים בעיניינו. יצאנו לטיולון קצרצר ומרשים כבן שעה (אותה נטע הלך לבדו על שתי רגליו!!!).
בסוף היום השני גילינו שחסר אוויר באחד מצמיגים. לאחר דיאגנוזה הבנו שמדובר בפנצר הראשון שלנו בטיול (יפה אחרי 5000 ק"מ כמעט, לא?). בערב גיליתי חריץ בצמיג אחר אמנם לא יצא אויר אבל הוא היה עמוק ובהחלט לא נראה טוב. לא היה איפה לתקן ולכן החלפתי את הגלגל המפונצר (הראשון) ויצאנו לדרך תוך כדי שאנחנו מוותרים על הקינגז קניון היישר לאליס ספרינגס. במקרה הכי גרוע הרי יש לנו עוד גלגל ספייר.
אליס ספרינגס וסביבתה
בעיירה אליס ספריגס עצמה היינו עסוקים בעיקר בליקוק פצעינו וצבירת אנרגיות להמשך הטיול. תיקנו את הפנצ`רים ואת הקראוון השבור, וסוף סוף קנינו מאוורר. מרכז העיירה מתומצתת בחמישה רחובות ומדרחוב אחד. יש פה שפע של אינטרנט קפה, בתי קפה, גלריות אבוריג`ניות, סופרים, מוסכים ופנצ`ריות - כל מה שהבן - אדם צריך לטעינת המצברים בשלב זה של הטיול.
אחרי שנחנו והתפנקנו קפצנו ל- Desert Park. בכניסה שילמנו 36 דולרים אך הם לא ממש הצדיקו את מה שהיה בפנים. כמי שטיילו ברחבי המדבר כבר נתקלנו ברב הדברים שאפשר לראות שם (נופים וחיות). אפילו במופע האכלת הדורסים סירב הנשר לבוא לאכול וחיכינו וחיכינו. הרגשתנו היא שהמקום מיועד יותר לתיירים שמגיעים בטיסה לאליס ספרינגס ומנסים לטעום את המדבר בשעתיים. לעומת זאת, תמונת הפנורמה של גת` (Guth panorama) היתה מרהיבה. זהו ציור של 360 מעלות מסביב לאליס ספרינגס שצוייר ע"י גת` עצמו. יפה.
בערב חווינו סופת ברקים מדהימה. היא התחילה במרחק מה מאיתנו בצורת דיסקוטק ברקים שהלך והתקרב עד כדי גשם שוטף. זקני אליס (וגם הצעירים שלה) אמרו שלא היה שם גשם כזה כמעט שנה. כמובן שהיה לילה הרבה יותר נעים אח"כ. לאחר שלושה לילות באליס יצאנו לטיול בהרי מקדואל המערביים. הכביש המוביל לגלן הלן (שם הוא גם נגמר והופך לדרך 4X4) מלא בכניסות ימינה (צפונה) אל תוך הרכס לאתרים שונים. הראשון הוא סימפסון גאפ, קניון צר עם בריכה בתוכו. כמובן שגם טיפסנו על גבעה סמוכה לראות את הנוף. זה ממשיך עם סטנלי צ`אסם, קניון צר גם כן.
בדרך אליו קראנו שהשמש מאירה את קרקעיתו רק כ-15 דקות ביום. שוב לא תכננו מספיק טוב את היום, נאנחנו. הגענו לשם ב-12:05. בעת קניית הכרטיס אמרו לנו שאם נזדרז אולי נספיק לתפוס את השמש. הזדרזנו. כמובן שהגענו `בול` בזמן. צריך לזרום עם הדברים, אני אומר. המשכנו משם ישירות לגלן הלן בכוונה להשאיר שם את הקראוון ללילה אחד ולהכנס לישון בשטח ב`פאלם ואלי` באוהל שקנינו באליס.
התכנית היתה לעשות את כל האתרים ש"נפספס" לאחר שנשלים את הלופ (מאריני לופ), אבל איתני הטבע לא ממש שיתפו איתנו פעולה. סופת הברקים מליל אמש גרמה לשריפה כ-10 ק"מ מהחווה והרוח כן שיתפה פעולה אבל לא איתנו אלא עם האש. בעלי החווה יעצו לנו לא להשאיר את הקראוון מחשש שלא ישאר ממנו כלום כשנחזור. כינסנו את מועצת המשפחה והחלטנו פה אחד לקחת את הקראוון ולהגיע לפאלם ואלי למחרת, דרך כל האתרים שפיספסנו אתמול.
בלילה כשקמתי להשתין נזכרתי בערבי ל"ג בעומר של בית ספר יסודי עקב ריח המדורה שאפף אותנו שגם אפשר היה לראות אותה על הרכס הקרוב. לפי מיטב ידיעתנו ממטיילות שחזרו משם כמה ימים אחרי לחווה שלום. אז אפשר להרגע, התכנית הצליחה ולמחרת דילגנו בין הבריכות הטבעיות שלאורך הכביש (אלה של אתמול) ונסענו ל- Hemannsburg (עיירה אבוריג`נית), השארנו שם את הקראוון בחניון הקראוונים (שימו לב!- ברב המפות לא מצוין חניון קראוונים בישוב הזה) ויצאנו לטיול 4X4 לפאלם ואלי (עמק הדקלים).
השעה היתה בין ערביים והנוף המקסים היה צבוע בצבעים הנכונים. התמקמנו בחנון הקמפינג ולראשונה בטיול הקמנו אוהל, שמנו בתוכו את מזרון המיטה מהקראוון ועשינו מה שנקרא "בוש קמפינג". דרך אגב בכל קמפיונצ`יק בבוש האוסטרלי יש שרותים נקיים יחסית, מים זורמים, מקלחות חמות, מנגלים ושולחנות ולפעמים אפילו דשא. החויה היתה מצוינת והילדים התמוגגו. בבוקר נסענו בדרך קשה לפאלם ואלי. טיילנו שם קצת. מאוד נהננו. וחזרנו חזרה. בערב כבר היינו בחזרה באליס ספרינגס.
לתחילת הכתבה
ילדודס מאת שירי
להגיד לכם שזה פשוט? אני אשקר. ממש לא קל עם שני ילדים כ"כ קטנים ולמרות שידעתי שלא יהיה קל לא האמנתי שאני אתקל בקשיים. נטע עובר את ה"טריבל טו" הידוע בגיל שלוש וענברי צמוד אלי כאילו שאני מספקת לו את האויר לנשימה (או יותר נכון את החלב לאוכל). אין רגע פנאי. אבל לא הייתי מוותרת על הטיול הזה בעד שום הון שבעולם. וגם לא על הרווח שבסופו של דבר יהיה לילדים משהיה צמודה כ"כ אלינו בגיל צעיר וחשוב כזה. ושלא לדבר על הרווח מהורים מאושרים!!!
טוב הפעם יש כמה אנקדוטות:
- בריכה - בכל קראוון פארק מקובר פדי ועד היום היתה בריכה (לפעמים צריך ללכת לחניון קראונים יקר יותר). זה הופך את החיים לנו ולילדים לקלים יותר. החום בשעות הצהרים ואחריהן הוא בלתי נסבל. ובקראוון אין לנו מזגן אז חם שם כפליים. בילוי של בין 10 דקות לשעתיים בבריכה הופך את הכל לורוד יותר.
- על הכתפיים - נטע לא הולך לבד. הוא לא רוצה. כל השיטות שדיברנו עליהן לא עובדות יותר. הפתרון החדש הוא הסכמים - אם תלך עד המדרגות ניקח אותך בהמשך על הכתפיים, אם אתה רוצה מוצץ וחיתול תלך עד העץ ההוא, וכו` זה מיגע אבל התחושה שלי היא שאסור להכנע לו. הוא חייב ללכת ברגל. חייב ללמוד לעשות פעילות גופנית. מנסים הכל, לא!?
- הפסקת חשמל - מזג האויר המוזר פה גורם לסופות ברקים לעיתים לא נדירות. לא לקחתי את זה בחשבון, לא הכנתי את עצמנו למצב של הפסקת חשמל. אחד הברקים גרם להפסקת חשמל כללית בקראוון פארק. בהלה אפפה את הקראוון - ענבר ונטע לקחו את זה מאוד מאוד קשה. בכי כללי!! למזלנו פנס החרום שלנו ממוקם תמיד באותו המקום - תא הכפפות ולכן מיד נשלף והציל את המצב.
- הכנת ארוחה בקראוון או במטבח מחנה- ברוב החניונים ישנו מטבח, בד"כ גם מקרר, כיור שטיפת כלים, גז וברבקיו. מי שמטייל עם קראוון צמוד לכל הפאסיליטיז האלו במילא, לכן תמיד חוזרת ההתלבטות האם להכין את האוכל ולשבת לאכול במטבח הכללי רחוק מהקראוון, (כך הלכלוך והבלגן יהיו בחוץ) - או צמוד לקראוון שלנו ואז צריך לזכור שבישול מחמם את הקראוון מאוד (את התנור אי אפשר להדליק בגלל הטמפ` הגבוה שהוא מיצר) והלכלוך לידנו. בד"כ אנחנו אוכלים צמוד לקראוון בעיקר בגלל ענבר, ברבקיו במטבח ואם ישנה אפשרות כל שאר הבישולים אף הם.
בעיינים שלו
חברים! אני נהנה. אתם מכירים את ניקי? זו החברה שלי שפגשתי באלי פרינגס. בשניה שהגעתי לשם היא כבר חיכתה לי עם הפורקינט שלה ונסענו לגן שעשועים ביחד. אחר כך השתוללנו על הדשא שליד הקראוון, זרקנו דברים באויר והשפרצנו מים. היא פראית הניקי הזאת. אמא ואבא אמרו לי שהיא אבוריג`נית. איזה מותק. סוף סוף גם פגשתי פה אנשים שהבינו מה שאני מדבר.
פגשתי פה את דנה ומיכל שהן קצת יותר גדולות ממני ובילינו יחד אחר צהריים שלם. הראיתי להן את כל הצעצועים שלי ואכלתי איתן ארוחת ערב שהן הכינו. אני חושב שאבא ואמא מאוד נהנו מהבייביסיטר הלא צפוי הזה.... אבא ואמא ממשיכים להתעקש שאני אלך קצת ברגל. אבא אומר שאני מאוד כבד ולי דווקא די נח על הכתפיים שלו. מה הם לא מבינים שאני מפחד מנמלים, שקשה לי, שכואבות לי הרגליים, שיש פה אבנים גדולות, שהנעלים קטנות עליי, שקשה לי לנשום כי השמש מחממת אותי, ושאני עייף? אז התחלתי ללמד את אבא שלכל דבר יש מחיר. וככה אנחנו מנהלים משא ומתן בתחילת כל הליכה.
אני חושב שאני אהיה איש עסקים לא רע וההישגים שלי הם: "הלוך על הכתפיים - חזור ברגל", "רק עד לעץ ההוא", "רק עד לאמא". ושלא נדבר על ההישגים הגסטרונומיים - כל מיני מיצים טעימים, גלידות, צ`יפסים ועוד. וזה לא שאני מפונק אני פשוט יודע מה שאני רוצה.
