יום ראשון - מגיעים לקפריסין
יציאה: במהלך ספטמבר 2007.
מגיעים לנתב"ג ברכבת עם האופניים ארוזים אחרי לילה בלי שינה. מסתבר שחברת ארקיע דורשת בלי בושה 30$ לכל כיוון על הטסת האופניים (כדאי לברר אם Cyprus airl גובים סכום דומה). אחרי טיסה, או יותר נכון המראה ונחיתה, אנחנו נוחתים בעיר לרנקה, קפריסין, בנמל תעופה שרחוק מאוד מלהיות מודרני. מחליפים 100$ בשדה בשער חליפין גרוע (אין ברירה, מהשדה נוסעים ישירות להרים) ומקבלים 37.5 פאונד קפריסאי. אחרי הרכבת האופניים השעה 10 בבוקר ואנחנו יוצאים. התיקים הכבדים מכבידים במקצת אך הרבה פחות ממה שחשבתי. אנחנו רוכבים על כביש מהיר של 4 נתיבים (נסיעה בצד שמאל!) לכיוון צפון מערב עד שמתחברים לכביש 104E.
ממשיכים על כביש 104E. הכביש דל בתנועה, מתפתל לאורך גבעות נמוכות. מפעם לפעם עובר בכפרים פשוטים עם אנשים השמחים למלא לנו מים קרים. לקראת סוף היום מגיעים לכפר Lythrodhonda (נסיעה של כ- 35 ק"מ), כפר גדול עם מנזר מרשים, ושם מצטיידים בסופר המקומי באוכל לארוחת הערב. אנחנו מתפלאים מהמחירים מרקיעי השחקים ולא ברור לנו איך הכפריים הפשוטים מתמודדים איתם. הרי הטרודוס הגבוהים והמיוערים כבר ניבטים לפנינו. נוסעים עוד 8 ק"מ מערבה בדרך, שעל פי גוגל אמורה להיות דרך עפר אך בפועל היא סלולה, פותחים שקי שינה, מבשלים ספגטי ברוטב פסטו על הבנזיניה ונפטרים מעייפות ב- 6 בערב תחת כיפת השמיים.
סיכום: 42 ק"מ.
יום שני - חציית רכסים
קמים לקור מקפיא לקראת יום של עליות. הפתעה ראשונה -; אין אוויר בגלגל האחורי של הפוג`י. מוציאים את הפנימית ומגלים לשמחתנו שאין פנצ`ר. אחרי ניפוח ממשיכים לדרכנו. מהר מאוד הדרך הסלולה הופכת לדרך עפר באיכות טובה. מפעם לפעם ישנם בתים לצידה, בהם לרוב ניתן למלא מים. הדרך מתחילה לטפס ובשלב כלשהו מתחברת לכביש סלול המוביל למנזר Kloster. הכביש יפה מאוד, מטפס מעלה בשטח מיוער עד שמגיע למנזר, שמתברר כמנזר גדול ומרשים, הממוקם בנוף היפה של הטרודוס. אחרי הפסקת צהרים אנחנו ממשיכים לדרכנו. לפי התכנון (שוב על פי גוגל), אחרי שתי שלוחות מגיעים לערוץ ומתחילים לרכוב בדרך עפר הנמשכת דרומה לאורכו. כבר מלכתחילה הדרך נראית חשודה וכשפקח יערות שבא בג`יפ מולנו הסביר שהיא נהיית עוד הרבה יותר גרועה, אנחנו מחליטים לשוב על עקבותינו ולנסוע בכביש העולה לכפר בשם המחייב Lazania (אפילו מכולת לא מצאנו שם..).
בעקבות השינוי בתוכנית אנו נאלצים לרדת את כל הדרך ל- Gourri ולעלות שוב ל- Kampi, הנמצא ברכס הבא מערבה (בדיעבד יש אפשרות לחתוך ישירות מבלי לרדת את הרכס ל- Gourri). בסופו של יום עמוס אינספור עליות אנחנו מגיעים לכפר Palekhori ומחפשים מקום לישון. איש טוב הציע לנו לפרוש שקי שינה בחדר נטוש מעל המכולת שלו. הוא התלהב מכך שאנחנו מטיילים באופניים והביע מורת רוח מכך שכל המטיילים נוסעים לעיר איה נאפה וכבר לא מגיעים להרים. אחרי ארוחה טובה (עוף, צ`יפס וסלט) ויחסית זולה (3.5 פאונד), כוס קפה קפריסאי (קפה שחור קלוי היטב המוגש תמיד עם כוס מים קרים) ושתי כוסות בירה מקומית (Keo -; בהירה מאוד), הולכים לישון. הגובה (1000 מ`) מתחיל לתת אותותיו, קר ואנחנו שמחים על כך שאנו לא ישנים בחוץ.
סיכום: 40 ק"מ של חציית רכסים.
יום שלישי - הדרך לטרודוס
קמים מוקדם. אחרי התלבטות קצרה מחליטים לקחת את הדרך הארוכה והמשנית לטרודוס, העוברת דרך מספר כפרים וביניהם Alona וPolistykos. מתחילים בנסיעה. הדרך עוברת למרגלות קו פרשת המים של הרכס בצידו הצפוני. מפעם לפעם עוברים כפרים עם גפנים ענקיות, המכסות את כל הרחובות הראשיים. הנוף צפונה מרהיב וניתן לראות את הים באופק. לאט לאט אנו מטפסים והצמחייה מתמעטת. הכביש חוצה את הרכס ויורד בתלילות לצידו הדרומי.
בסוף הירידה חוגגים 100 ק"מ ראשונים בשתיית בירה מקומית וממשיכים בדרכנו. מגיעים לצומת סואן המסמן בשבילנו את תחילתה של העלייה הגדולה (9 ק"מ) לפסגה (1950 מ`). העלייה ארוכה ומתפתלת. אחרי 3 ק"מ בערך יש נביעה גדולה עם המים הכי טובים בקפריסין (לפחות זה מה שטען האיש שמילא שם מים...) ובהמשך ישנה מסעדה, כך שחששותינו לגבי היעדר מים בעליה מתבדים. הנוף הופך צחיח כמעט לגמרי ומזג האוויר הופך מקפיא. אנחנו ממשיכים לדווש במהירות בשביל לא לאבד חום. לקראת ערב מגיעים לטרודוס, שהתברר לא ככפר אלא ככמה חנויות ומלון. אחרי אכילת תבשיל לא ברור משאריות המצרכים, פורסים את שקי השינה ביער, מלווים בחשש קל מפני הלילה הקר.
סיכום: 55 ק"מ, עליה מפרכת של 9 ק"מ לאזור פסגת האולימפוס.
יום רביעי - מנזר Kykkos והעיירה Polis
למחרת קמים מוקדם, מפשירים קצת בשמש ונוסעים לכיוון הפסגה (Olimpus). מחביאים את תיקי האופניים מתחת לעץ ארז גדול ומתחילים בסינגל (7 ק"מ). השביל מקיף את הפסגה תוך שהוא שומר על קו גובה אחיד פחות או יותר. הוא מרהיב ביופיו והנוף בו משתנה תכופות בין נוף מיוער לצחיח. מרכיבים את תיקי האופניים ומתחילים בירידה הגדולה לכיוון Pedullas. התיקים הכבדים מטיסים את האופניים ובפעם הראשונה אני שמח על קיומם. מהר מאוד אנחנו מגיעים לתצפית מעל הכפר הירוק והיפה הממוקם בערוץ גדול. אנחנו מחליטים להמשיך לכיוון מנזר Kykkos הידוע והמתוייר. הכביש מתברר ככביש היפה ביותר עד כה והנוף ממנו עוצר נשימה.
אחרי עלייה ארוכה מגיעים למנזר, מיוזעים אך מרוצים. אחרי קפה קפריסאי משובח במסעדה הומה בתיירים זקנים ממשיכים בנסיעה במטרה להתקדם עוד 66 ק"מ ולישון בחוף הים התיכון באזור העיירה Polis. המשך הכביש נטוש לחלוטין. הוא מונוטוני (אך יפה מאוד) ושומר על אותו קו גובה לאורך קילומטרים עד שמתחיל לרדת בתלילות לכיוון החוף דרך כפרים יפיפיים ולבנים, שלראשונה מזכירים את הכפרים של איי יוון. מעט לפני החושך מגיעים ל- campsite ,שליד פוליס, מצויידים בפסטה ובנתח עוף מרשים ביותר, שאמורים לתת פתרון למצב הרעב הקטסטרופלי שלנו.
סיכום: 100 ק"מ של מישור, עליות קלות, וירידות חדות וארוכות.
יום חמישי - הכפר Neochorio וחוף Lora
מתחילים בנסיעה דרומה לכיוון חצי האי של מרחצאות אפרודיטה. מטפסים לכפר שבמרכזו, הכפר Neochorio. אחרי תיקון מהיר של פנצ`ר יוצאים מהכפר בשביל עפר המוביל לצידו הדרומי של חצי האי. נורי, חברי לטיול, באקט אצילי (המלווה גם ברצון לנוח קצת בחוף הים עם ספר של מאיר שלו), לוקח את הציוד של שנינו על אופניו ומתחיל בירידה איטית לחוף הים שבצד השני של האי. שיכור מתחושת ההקלה אני מתחיל בנסיעה פרועה על שביל 4E המקיף את חצי האי (ושבשלמותו חוצה את כל קפריסין). השביל חוצה גבעות בהירות עם צמחיית בתה, כשמכל כיוון ניבט הים בצבע טורקיז עז, יורד למרחצאות אפרודיטה בתלילות ולאחר מכן ממשיך על מצוק מעל הים. החופים מדהימים, ולמעט יאכטות ולידן משנרקלים ומספר אירופאים סמוקים שהולכים על החוף, אין שם נפש חיה (ואין גם מים!).
אחרי סך הכל 20 ק"מ בהם הקפתי את חצי האי חברתי לנורי, שהספיק לדאבונו לנוח רק שעה, והמשכנו בדרכנו דרומה לכיוון חוף הצבים הנקרא Lora (מרחק של כ- 7 ק"מ). השביל בכללותו נראה כמו החצר האחורית (והמדהימה!) של קפריסין. הוא מלא מהמורות וסלעים (למזלנו, הפנימיות החזיקו מעמד למרות המשקל) והחופים שלצידו מדהימים ופראיים לחלוטין. מכוניות שכורות (וגם טנדרים) של תיירים עוברות מפעם לפעם והן הדרך היחידה למלא מים או לחלץ את עצמך והאופניים במקרה של תקלה חמורה. חוף Lora עצמו הוא מפרץ יפה מאוד, יש בו אוהל ועוקב מים שהיה ריק כשהיינו שם. צבים לא ראינו שם, מספר נודיסטים זקנים דווקא כן. בחוף עצמו אסור לישון וגם אין בו אפשרות להצטייד באוכל. לפיכך המשכנו בדרכנו דרומה עוד 9 ק"מ עד לכפר Agios Georgios, שם יש מספר מסעדות על החוף ומרינה יפה.
יום שישי - פאפוס ולימסול
אנחנו נוסעים נסיעה של שעה לכיוון פאפוס במטרה לקחת אוטובוס לכיוון לרנקה. מסתבר שהאוטובוס היחיד הוא ב-8 בבוקר וגם הוא בעצם מיניבוס בלי גגון, שלא ייקח את האופניים. מה שנשאר הן מוניות שירות הגובות מחיר מופקע (10 פאונד ל- 120 ק"מ נסיעה!) אך אלו מסרבות לקחת את האופניים. בלית ברירה אנחנו יוצאים מהעיר ומתחילים לתפוס טרמפים. אחרי שעה וחצי של חיזוק יד שמאל בשמש הקופחת, משאית עוצרת ולוקחת אותנו. בדרך עזרנו לה לפרוק ציוד בשני יעדים ובתמורה קיבלנו ארוחת צהריים. אחר הצהריים אנחנו מגיעים לכפר ליד עיר הנמל הגדולה לימסול (Lemesos בפי המקומיים) ומשם נוסעים עוד 10 ק"מ עד העיר עצמה. בעיר עצמה מנסים למצוא אוטובוס אך שוב יש רק מוניות שירות (בדיעבד יש אוטובוס הנקרא Green bus היוצא מן הנמל הישן, אחרון ב- 16:00).
המטרה היא להגיע ללרנקה בלילה על מנת להספיק להגיע לצלילת בוקר לספינה הטבועה זנוביה (Zenovia). ממשיכים בנסיעה בטרמפים על אף שמחשיך. כשאנחנו על סף ייאוש ומתכוונים כבר לשינה על החוף משאית נוספת עוצרת ולוקחת אותנו, בדרך מסבירים לנו על פשר המחירים הגבוהים: המוני תושבי חוץ פנסיונרים ( 99% מהם בריטים) קונים נדל"ן ברחבי האי ומקפיצים את הכלכלה ואת המחירים. הטרמפ מוריד אותנו כ-20 ק"מ מלרנקה וממשיך לכיוון ניקוסיה. הירח מלא והראות מעולה. אנו מתחילים בנסיעה לילית בכביש הישן והכמעט נטוש הנמשך במקביל לדרך המהירה. אחרי שעה של רכיבה אנחנו מגיעים ללרנקה.
יום אחרון - צלילה בזנוביה
למחרת בבוקר הסתובבתי במרינה במטרה למצוא יאכטה המוציאה צוללים לזנוביה. ב- 8:30 הסקיפרים החלו להגיע. אחרי שישה ימים באי תיארתי לעצמי שהמחיר יהיה מופקע אך 65 פאונד (בערך 175$) לשתי צלילות היה מעבר לציפיות. לבסוף מצאתי סקיפר מאוד לא רשמי אך עם ציוד חדיש ומקצועי שלקח אותי במחיר זול יותר (45 פאונד). זנוביה עצמה היא ספינה שוודית שטבעה במפרץ לרנקה, כ-2 ק"מ מהנמל, בשנות ה-80, כשהיא בדרכה לסוריה ועל סיפונה אופנועים, משאיות וציוד בשווי כולל של 200 מיליון דולר. הציוד נשאר עליה עד היום ובכך, בנוסף על גודלה העצום (170 מ`), אמור להיות ייחודה כאתר צלילה.
אחרי הפלגה קצרה במי התכלת הצלולים של המפרץ הגענו למספר מצופים ומספר יאכטות עמוסות צוללים. הראות מעולה ואפילו קרובה לראות כמו זו שבים האדום. הספינה עצמה מונחת על צידה, בעומק שבין 17 מ` ל-40. ניתן להיכנס לתאים ובשביל לראות את כולה עדיף לרדת לשתי צלילות (אפשרי גם בצלילה אחת ארוכה ולא עמוקה מדי). לאכזבתי, לא ראיתי את כלי הרכב בצורה ברורה אלא יותר מה שנראה כעיסת מתכת חלודה וצמיגים. אחרי 2 צלילות יפות ומעניינות (אך לא לגמרי עונות על הציפיות המאוד גבוהות שהיו לי מהספינה) מתחילים בהפלגה חזרה ללרנקה.
טיפים
- קפריסין אידיאלית לאופניים -; יש באי כבישים צדדיים רבים ודלים בתנועה. הוא מיושב (לא בצורה מוגזמת עדיין), ובמסלול אותו בחרנו ניתן להצטייד במים ואוכל כל 5 ק"מ בממוצע.
- אנחנו בחרנו לסחוב את כל הציוד על האופניים אך ניתן בקלות לבוא כמעט חסר כל ולישון ולאכול בכפרים, החיסרון הוא בתלותיות ובמחיר כמובן (קפריסין יקרה מאוד).
- המסלול כולו תוכנן בעזרת תוכנת Google Earth - קפריסין ברובה נראית ברזולוציה גבוהה וניתן לתכנן את המסלול לפרטי פרטים.
