בודהה על הבוקר
השנה יצאנו בהרכב מלא אך שונה במקצת משנה שעברה. ברכב הואן הצטופפו כל ילדיה של שאנטי כמובן, בתוספת "הרכש החדש", הלא הוא הנכד רלמיקו! (בנם של קומארי ורושאן שהתחתנו בשנה שעברה). אמא של שאנטי, בן דוד צעיר וגם למה (חברת ילדות של שאנטי). הרבה מאוד אנשים תוהים לפשר הנקודה השחורה המסמנת את מצחם של רוב היילודים הסרי לנקים, ואשר אופיינית במזרח בכלל. ובכן, ההסבר שניתן לי כתיירת מן המניין הוא, שזה נגד עין הרע! ברגע שמסתכלים על הילד/ה הדבר הראשון שמבחינים בו הוא אותה הנקודה השחורה שבולטת במרכז המצח...אם כוונותיכם טובת הרי שאין מה לדאוג, אך אם בליבכם רוע הרי שהוא ימוקד בנקודה ולא בפניו של הצאצא.
השכמנו קום ב-4 לפנות בוקר כי אנחנו לא נעיז לשבור את המסורת מהשנה שעברה...ושלא תחשבו שמיד יצאנו לדרך. התארגנות איטית ומסורבלת אך מלאת שמחת חיים... ארוחת בוקר וכמה סיבובים של כוסות תה וציפייה מורטת עצבים )נהג ששכח להתעורר בזמן). רק לקראת השעה 11:00 העמסנו את עצמנו והפקלאות על הרכב ויצאנו לדרך. ברכב, מחשבותיי נודדות על רקע נוף החופים המשגע. אנחנו מדרימים על כביש מס 2 שאותו אני מכנה "כביש הריביירה הסרי לנקית". הכביש מתפתל בין כמה ערים ועוד מספר עיירות, כל אחת בעלת אופי מיוחד לה, אך עדיין שומרת על החזות הסרי לנקית הפשוטה-רעועה וקצת מלוכלכת. קצת אחרי העיר Kalutara אנו עוצרים לאכול צהריים עם נוף הים המשגע וההורס בשלוותו.
בהפסקה השנייה שבנו לביקור נוסף במקום מיוחד מאוד גם בשל קדושתו- Dondra Head- שם ניצב לו פסלו הגבוה ביותר של האל בודהה בתנוחת הישיבה המפורסמת שלו. לארוחת צהריים מאוחרת הוזמנו לבית של חברים בקרבת מקום. בארוחה העיקרית כיכב כמובן האורז כמובן עם דגיגים מטוגנים בקארי, תפ"א בקארי וגם עדשים ב...קארי, ניחשתם נכון! הקינוח שלנו לאחר הצהריים היה מנגו חמוץ עם פרורי מלח גס. זה אחרי ששתינו תה מתוק כדבש עם אבקת חלב ועוגת בננה. טוב בטח שמתם לב שחלק גדול מהדיווח שלי הוא על אוכל! אז תרשו לי להתנצל ולהסביר שלוח זמנים יומי הוא לא נוקשה כמקובל המערב, למעט אם מדובר בשעת הסעודה. בכל אופן, אני מבטיחה לכם שזה משתפר בהמשך.
לפנות ערב, חצינו כמה שדות ירוקים בדרכנו אל מקום שנקרא Wewuru Kanale בו מתנשא פסלו של בודהה למרחוק. המקום מרשים ביותר, וכתוספת לרוחניות שכבר אופפת את המקום, ישנו כרוז שמדקלם ברכות וקצת מדבריו של בודהה, מה שמוסיף רוחניות נוספת. טיפסנו את עשרות המדרגות אל הפסגה, ותאמינו לי היה שווה כל רגע של מאמץ. העיירה הירוקה והמשובצת במים מרשימה אף יותר מהגובה הרבה שממנו התבוננו בה. והרי התמונות לשיפוטכם.
קטרגמה (Kataragama)
משם המשכנו לכיוון העיר Kataragama בנהיגה שהיתה לדעתי מטורפת לחלוטין. אולי זה הכבישים הצרים ואולי לסרי לנקים יש חוש נהיגה אימפולסיבי אך מפותח להפליא! את אחוז תאונות הדרכים אני לא יודעת אבל לעיתים היה נדמה לי שכל יום ששרדתי היה בגדר נס! בכלל בסרי לנקה מושרשת מעין "תרבות עקיפה בכבישים" שמיוחדת לאי הזה בלבד (לפי מה שחוויתי עד כה): ראשית, רכבים עוקפים האחד את השני באותה התדירות שאצלנו מאותתים. העניין הוא שיש רק נתיב אחד לכל כיוון, מה שיוצר בעיתיות מסוימת בכביש משובש וצר מאוד, מצב אופייני לרוב הכבישים באי). בקיצור, הקטע הוא שכל נהג מתורגל לרדת מהכביש בפתאומיות ולהכניס את כל הנוסעים לחרדת מוות, ולו כדי לאפשר לעמיתו הנהג שבא ממול לסיים עקיפה. אל תשכחו להוסיף לכל זה את השימוש האינסופי בצופר!!
עם רדת החשיכה התחלנו לתור אחר מקום ללון בו את הלילה, שיהיה מספיק קרוב למקדש של העיר God of Kataragama כי שאנטי רצתה להגיש מנחה בתפילת הבוקר הראשונה, שזה בערך 4 לפנות בוקר!! רושאן-בעלה של קומארי, והאב הגאה של התינוק החדש והנהג שלנו - מהיר יותר מההוא של שנה שעברה אבל גם יותר חטטן מכיר איזה זוג מבוגר שגר קרוב למקדש. הזוג הנחמד השכיר לנו דירה שלמה שבה כמה חדרי שינה ומקלחת ושירותים צמודים לכל חדר. העלות היתה זולה כ- 1000 רופיות לכל הדירה! וזה היה שווה.
למחרת בבוקר השכמנו קום. יפה ניחשתם! 4 בבוקר!! אתם יודעים מה זה להתקלח במים קרים בשעה כזו?! אני מזמינה אתכם לנסות... בכל אופן התארגנו והתלבשנו חגיגית לכבוד האירוע. עזבנו את הדירה לא לפני שאכלנו ארוחת בוקר...זאת אומרת הם אכלו אורז והכל, אני הסתפקתי בנס קפה וקרקרים. כשהגענו למקדש היו בו לא מעט אנשים שביקשו להגיש את מנחת הבוקר לאלים הבודהיסטים. הנשים שבחבורה התארגנו מייד עם סלסילות המנחה גדושות הפירות העסיסיים, בעוד שהיתר התיישבו להרוויח עוד כמה דקות קטנות של נמנום עד שיקיץ השחר. לאחר שהוגשו המנחות, התחלקנו בשלל. מה שהפתיע אותי, בניגוד לשנה שעברה, היה כמות הקופים!! כן הקופים! ששרצו ברחבת המקדש והטרידו כל אחד שהיו בידיו שאריות מהמנחה.
בכניסה לרחבת המקדש הבחנתי במעין רחבה קטנה, מרובעת ומגודרת. לא עברו אלא דקות ספורות עד שהבחנתי בייעודה. המנהג הוא כזה, המאמינים עומדים אל מול הרחבה המגודרת כשבידיהם פרי הקוקוס ועליו דלוקה מעין פיסת שעווה. לאחר שהם מתפללים ומביעים את משאלותיהם, הם קרבים אל הרחבה ואז בתנועת יד חדה וחזקה מנפצים את הפרי על רצפת הרחבה. משם המשכנו אל המקדש השני והלא פחות חשוב של Sella Kataragama. נשארנו שם כמה שעות טובות עד ששאנטי סיימה להתפלל לכל האלים שלה. גם שם הוגשו המנחות כמקובל.אני כבר ראיתי מספיק מקדשים ומנחות ליום אחד ולכן שוטטתי להנאתי בשוק הקטן שמחוץ למקדש, התרשמתי מהאנשים וטעמתי מהממתקים המפורסמים של המקום ה-Kalu Dodol.
ואם חשבתם שבזה נסתפק, טעיתם. שאנטי הכינה לכולנו לו"ז מקדשים יומי. היום היה מתיש אך מעניין, והעיקר שסביב למקדשים אותם ביקרנו היה נוף מהמם שפיצה על הכל. בצאתנו מהעיר קאטרגאמה פנינו ישירות אל המקדש שבעיר Kirinda ומשם בלי לעצור לאכול אפילו עד למקדש Tissamahaama, שם ישנו בלילה. את הנזיר הראשי של המקדש כבר הכרתי בשנה שעברה. להפתעתי הוא זכר אותי.
למחרת בבוקר זכיתי לאחת מהחוויות שבדיוק לשמן אני מטיילת בעולם, וכך מספר לי הנזיר Dhammasena: לפני מספר שבועות החלו עבודות השיפוץ של כיפת המקדש. יום אחד במהלך החפירות סביב הכיפה, התגלה מעין ארון קבורה גדול במיוחד. העובדים הנרגשים חפרו בזהירות מירבית סביב הארון על מנת לשמור על שלמותו. כאשר הוציאו אותו מהאדמה ופתחו אותו נתגלה לעיניהם הנרגשות פסל עתיק מאוד ומקודש של האל הבלתי מעורער -בודהה. אני וחבריי זכינו להציץ בפסל שנמצא כעת תחת חקירות ארכיאולוגיות מקיפות על מנת לאתר אותו בהיסטוריה הבודהיסטית. ולמרות שעברו כבר מספר שבועות מאז נמצא הפסל, ההתרגשות עדיין שורה במסדרונות המקדש הקטן.
לארוחת הבוקר אכלנו Hoppers באופן נוסטלגי מהשנה שעברה. אני, להזכירכם לא כל כך התחברתי למאכל העממי המקובל. הופרס מכינים בעיקר מבלילה של ביצים וחלב קוקוס המטוגנים ללא שמן במחבטים עגולים קטנים דמויי קעריות. את ההופרס אוכלים עם רוטב צ`ילי - בקיצור מלאווח דקיק עם רסק חריף ...אבל רחוק מאוד מהטעם הבצקי עסיסי שלנו. לשמחתי, הבוקר אני זוכה להתארגנות איטית ומאוחרת מהמקובל. עוד לא הספקנו להצפין בדרכנו וכבר עצרנו להתרעננות ומקלחת...בטבע! חשבתי שאיבדתי את המיומנות להתקלח בדרך אבל מסתבר שהבסיס עדיין מוטמע בי. העניין עם מקלחות בדרך הוא מאוד פשוט. זיהיתם מקור מים גדול דיו להכיל אתכם בתוכו? אתם רשאים להתקלח. בלי שאלות ותהיות מיותרות. אפשר? מותר? מה יגידו? יתרה מכך, לאחר שניקיתם את עצמכם, תעשו גם כביסה על הדרך, שתספיק להתייבש עד שתסיימו לאכול ולנוח. זו הנוסחה המנצחת בדרכיו המפותלות של האי.
אנחנו עוזבים את אזור הדרום המישורי ומשופע החופים ומטפסים לגובה באזור הררי. הנוף משתנה מעת לעת ואנחנו נוסעים ללא מעצורים וללא הפסקות אוכל ( עד למפלים המגניבים של Rawana Ella. את ארוחת הצהריים אנחנו אוכלים על רקע המפלים. האזור המקסים ירוק מאוד ומעלה בי זיכרונות של "דרך נפוליאון" אשר בפרובאנס (צרפת). הרבה בתים אין באזור, אבל למי שבכל זאת מעוניין "לישון לבד בהרים" באזור טבעי לחלוטין ישנה האפשרות בדמות מוטל דרכים שנמצא ממש ממול למפלים. לקראת ערב אנחנו מגיעים לתחנה הבאה שלנו - העיר Muthiyangane שבה אטרקציה מיוחדת במובן המקודש לבודהיסטים.
המשך יבוא...
