הקדמה

כבכל שנה הגיעה חופשת הקיץ ועימה המסורת הקבועה של לטוס לטיול אופניים בחו"ל. הפעם ירון אורנשטיין טס עם חברו לתחביב, עופר ליטבר. שני השותפים למסע רצו לנסוע למדינת עולם שלישי ולא ליעד מערבי. לכל יעד יש את היתרונות והחסרונות שלו, והפעם היה רצון לטייל במדינה ענייה, עם תרבות שונה, סגנון חיים שונה ואטרקציות, שנעות מבטן גב לחקירת אתרים היסטוריים עתיקים. שמות של מדינות רבות עלו בדרך: בורמה, הודו, אתיופיה, מדגסקר, קובה, מונגוליה. בסוף, בשל נוחות ההזמנה והמחיר האטרקטיבי של הטיסה (וכן קיומה של תחרות מרתון בזמן החופשה) הוחלט על סרי לנקה לחודש ימים. הכתבה הבאה תפרט את המסלול של ירון ועופר (כל נתוני המרחק והזמן הם זמני נטו בלבד ולא כוללים עצירות). ואם עוד לא עשיתם זאת, אתם מוזמנים לקרוא את כתבת המבוא לטיול - המדריך לטיול אופניים בסרי לנקה, שם מסבירים ירון ועופר כיצד להיערך לטיול מסוג זה.

יוצאים לדרך
 הטיול מתחיל בתחנת רכבת צפון בת"א, שם לקחנו אוטובוס לשדה התעופה בעמאן. אחרי פרידה קצרה מההורים והכנסת ארגזי האופניים לתא המטען יצאנו למסע המפרך אל השדה בצידו השני של הגבול. לא נלאה בפרטים, אבל נגיד שהיה די טרטור לעבור את הגבול (כשצריך להוריד ולהעמיס את ארגזי האופניים 3 פעמים סה"כ), אבל בסוף הגענו כשעה לפני ההמראה והצלחנו לעשות צ`ק-אין ללא חיוב over-weight (הפחד הכי גדול של מטיילי אופניים, למזלנו חלק מהארגז נשען מחוץ למשקל -; ולכן נשקל פחות).

נגומבו - דמבולה

קטע 1: Airport -> Negambo (מרחק: 12 ק"מ)
לאחר טיסה מוצלחת ומהנה עם חברת Qatar Airways (עם עצירה מרתקת בקטאר, שם גם זכינו בארוחה ובשינה) הגענו לשדה בעיר הבירה של סרי לנקה, קולמבו. המנהג הראשון שנתקבלנו בו היה השמעת ההמנון כל יום ב-8 בבוקר בכל המבנים הציבוריים במדינה (כמובן שכל העובדים עוצרים ועומדים). יצאנו מחוץ לשדה והרכבנו את האופניים, תוך כדי הפצרות של נהגי מוניות להסיע אותנו לגסט האוס קרוב והתבוננות סקרנית מצד עובדים ועוברי אורח על המערביים המוזרים ואופניהם המשוכללות. רכיבה קצרה (12 ק"מ) לנגמבו (במהלכה כבר הספקנו להתפנק בלימונדה מקומית) ואחרי סיור קצר בעיר - שינה ארוכה מאוד עד למחרת. עוד מנהג חזק מאוד במדינה, שבו נתקלנו במהלך כל הטיול (וכבר מהשעה הראשונה) הוא נענוע הראש מצד לצד לאות OK. התנסות ראשונה נוספת הייתה אכילה עם הידיים -; ירון נהנה מאוד.

קטע 2: Negambo -> Puttalam 
 99 ק"מ, 4:35 שעות, 21.5 קמ"ש בממוצע.
 יום רכיבה מעולה. זכרונות המזרח ממשיכים לחזור אל ירון, בעוד עופר נתקל בהם בפעם הראשונה. הדרך מישורית ונוחה מאוד. השוליים רחבים והתנועה דלילה. להפתעתנו ולשמחתנו נתקלנו במירוץ אופניים מקומי במהלך הדרך. אופני הילוכים הם דבר נדיר, שלא לדבר על אופני מירוץ (כביש). הרוכבים היו ידידותיים מאוד כלפינו ואף התחברנו עם ראש מועדון רכיבה, שיעזור לנו בהמשך הטיול כשנגיע לקולומבו. בהמשך עוד עצרנו להרבה עצירות אוכל (היינו חייבים לטעום מכל דבר ייחודי לאורך הדרך) ובסוף הגענו לעיר היחסית מוסלמית פוטאלאם. מסתבר שנפלנו בדיוק על תחרות ה-Cricket World Cup 20:20. כיון שהקריקט הוא ה-משחק בסרי לנקה (כולם משחקים ועוקבים אחריו), ירון טרח ללמוד את החוקים והכללים מאחראי המשמרת במלון. בנוסף, עופר ואני התחלנו במסורת של שתיית pot of tea ומשחק שיט-הד בסופו של יום (כראוי לתרמילאים בסרי לנקה). התה הוא חלק מרכזי בתרבות ובמהלך יומו של הסרי לנקי, וגם אנחנו חיקינו את המקומיים בהקשר הזה.

קטע 3: Putallam -> Annuradhapora
 84.8 ק"מ, 4:08 שעות, 20.5 קמ"ש בממוצע.
 רכיבה עולה-יורדת עם רוח גב מעולה. עצרנו במסעדה מקומית, בה לא דיברו אנגלית, אבל עדיין שירתו אותנו כמו מלכים. הדרך הייתה ברובה משובשת. עם ההגעה לאנורדאפורה עצרנו בקיוסק, וכבר "התנפל" עלינו מדריך תיירים והתחיל להתחבר עימנו בתקווה שנשכור את שירותיו לסיור בעתיקות למחרת.

למחרת חיכה לנו יום סיור בעיר העתיקה. בדיעבד, אולי היינו צריכים לקחת מדריך פרטי... אבל ויתרנו ולא העמקנו בכל אתר ואתר בדרך. קנינו את הכרטיס הכולל למספר אתרים, שעולה 40$ (מחיר תיירים). ביקרנו גם בעץ הבודהה - עץ בן 2000 שנה, שנוצר מתוך ייחור של ענף מעץ הבודהה המקורי, ושומרים עליו עד היום. בשל הרכיבה צפונה (לאיזור מלחמת האזרחים) והקירבה לאתרים חשובים לסניגלים, עברנו בדרך הרבה מחסומים (לתיירים רק מחייכים ומנופפים לשלום) ולראשונה גם נתקלנו בשמירה הקפדנית בכניסה לאתר עץ הבודהה מחשש לפיגוע טירור באתר היקר לליבם של הבודהיסטים (ברובם סינגלזים), בניגוד להינדו (שהם ברובם טמילים). בכלל -; מלחמת האזרחים חיה ונושמת בסרי לנקה. הסכסוך התדרדר למעגל דמים בין הרוב הסינגלי (~60%) למיעוט הטמילי (~25%) שהוא הודי במקורו. האיזור הצפוני הוא איזור המלחמה, ולא הרבה תיירים נוסעים אליו. שאר המדינה בטוחה לחלוטין ובכל מקרה אף צד לא מכוון כלפי התיירים (למרות שהיו מקרים שנהרגו זרים). זו גם אחת הסיבות למיעוט התרמילאים במדינה.

קטע 4: Annuradhapora -> Sigiriya
 77.5 ק"מ, 4:04 שעות, 19 קמ"ש בממוצע.
 היום עשינו יום קצר (לכאורה). תיכננו להגיע בשעה מוקדמת יחסית לסיגיריה ואז לטפס את הסלע אך זה היה יוצא די לחוץ כיון שהתעכבנו בדרך בדרכי עפר (שחשבנו שיהיו מהירות). סיגירה עצמה כפר קטן ונחמד, שכל תכליתו לספק שירותי לינה והסעדה לתיירים, שבאים לבקר באתר. אנחנו לנו בגסט האוס משפחתי נחמד מאוד (היינו האורחים היחידים -; דבר שיחזור על עצמו, כיון שאנחנו ב-off season).

קטע 5: Sigiriya -> Dambulla
 17.9 ק"מ, 1:00 שעות, 17.9 קמ"ש בממוצע.
התחלנו את היום מוקדם מאוד והיינו המבקרים הראשונים באתר המדהים של סיגיריה. האתר כולל טיפוס של מאות מדרגות על גבי סלע, כשבפסגה שרידים של ארמון/מנזר. הנופים שמתגלים מדהימים וכל האתר מומלץ מאוד. משם המשכנו ברכיבה לדמבולה, רכיבה קצרה של 18 ק"מ. בדמבולה לנו באכסניה בשם Hilly Tourist House, ויצאנו לתור את ה-Dambulla Caves, שהיו אטרקציה נחמדה ומעניינת (מערות עם מלא פסלים וציורים של בודהה). כדאי לשים לב שהכרטיס לתיירים לא כולל את המערות! אנחנו לא ידענו זאת ולכן טיפסנו וירדנו פעמיים... באכסניה התחברנו עם חבורת אנגלים, שילוו אותנו לאורך הטיול בנקודות שונות (וגם ישחקו איתנו שיט הד). בנוסף, גילינו שבליל ירח מלא (הפויה) אסור למכור אלכוהול ברחבי המדינה, כך שהתוכניות לשתות עם חברינו החדשים נגוזו.

לתחילת הכתבה

דמבולה - אנאוואטונה

קטע 6: Dambulla -> Kandy
 74.2 ק"מ, 4:20 שעות, 17.1 קמ"ש בממוצע.
 סוף סוף קצת טיפוס במסלול! הדרך יפה מאוד, וגם יש טיפוס לגובה 500 מטר (בקנדי). בדרך עצרנו לסעודת מלכים במסעדה מקומית פשוטה (כזאת שהזבובים לא מניחים לך), ובין היתר זכינו לשייק מהפרי החום הטעים (בצורת כדור, שליוו אותנו במהלך הטיול). כמו כן, היו הרבה דוכני Curd (יוגורט חמוץ, שמוגש עם סירופ ועוגיות) וגם נתקלנו לראשונה בבקשות ממקומיים לעזור להם לעלות לישראל. מסתבר, שהחיים בסרי לנקה די גרועים (לא מפתיע) והחלום המקומי הוא להשיג אישור עבודה בארץ מערבית (למשל לטיפול סיעודי במבוגרים). עם הכניסה לקנדי נתקלנו בפקקי תנועה והמון המון פיח (נעשינו ממש שחורים). כראוי לתרמילאים בעיר הגדולה הלכנו לחגוג בסניף הפיצה האט המקומי! עופר קפץ על ההזדמנות לאפשר לכוויות בפיו (כתוצאה מהחריפות, שהוא לחלוטין לא מורגל בה) להחלים מעט. הספקנו להתחבר עם ישראלים ב-KFC ויצאנו לפאב המקומי, The Pub, שהיה די גרוע והיה דוגמא מצויינת לחיי הלילה העלובים של סרי לנקה (בלי להתחשב בקולמבו, העיר הגדולה, ועיירת החוף אנאווטונה).

היום למחרת הוקדש לביקור באתריה של קנדי. גם בקנדי נתקלנו בשמירה קפדנית בכניסה לאתרים. במקדש המפורסם של שן הבודהה היה פיגוע טירור בסוף שנות ה-90`. העברנו את הזמן בין האתרים, והדפנו מספר מציקנים מקומיים, שניסו למכור לנו את ה-Kandy Dance Show. בסופו של דבר, הלכנו למופע הסופר-תיירותי, שהחלק המרשים בו הוא הליכה על הגחלים ובליעת אש. את הערב שוב בילינו בפאב המקומי (עם עוד זוג ישראלי) וחלקנו רשמים על מיעוט התרמילאים ועליבות חיי הלילה.

קטע 7: Kandy -> Nuwara Elliya
 78.2 ק"מ, 5:46 שעות, 13.5 קמ"ש בממוצע.
 יום מדהים ורווי חוויות. היום טיפסנו מ-500 מטר ל-1900 מטר! התחלנו ברכיבה שגרתית ביציאה עמוסה מקנדי, כשאנו חולפים על פני האוניברסיטה המקומית. הדרך יפה ומלאה בכפרים צדדיים ואדמות חקלאיות וגם נוף הררי עם הקרבה ל-Hill Country (איזור הררי בפנים המדינה). בישוב Gumple עופר תיקן פנצ`ר לאחר תקלה מתמשכת, ובחור מקומי סופר-נחמד הזמין אותנו לכוס תה ועוגה. המשכנו משם בטיפוס מתמשך ובלתי נגמר אך מספק בצורה מדהימה! לאורך הדרך יש שדות תה אינסופיים ונשים קוטפות עלים. מדי פעם קיוסקים, מסעדות ומוכרים (התענגנו על Jack fruit עסיסי בדרך) ואף מפעלי תה. הגענו לכניסה ל-Nuwara עם השקיעה. העיר עצמה שונה לחלוטין ממה שראינו עד כה: קודם כל, קר מאוד (וזה משפיע על האווירה) והבתים מזכירים בתים אנגלים עתיקים. לנו באכסניה שהייתה אחוזה בעבר, מאוד מרשימה ויפה.

בבוקר יצאנו ליום סיור ב-Nuwara. התחלנו בהליכה ל-Single Tree (גם פה ילדים קטנים מציקים בדרך ומבקשים school pen וכסף). לאחר הפסקת צהריים המשכנו למפעל התה של פדרו, שלצערנו לא עבד באותו יום אך הסיור עדיין היה מאוד מעניין וחשף בפנינו את עולם התה שלא הכרנו. בערב יצאנו לפאב המקומי- The Lion, שהמחיש את הפער העצום בין גברים לנשים בסרי לנקה -; פאב הוא מקום מפגש לגברים בלבד.

 הלילה חלף לו והפעם קמנו לאטרקציה מעולה נוספת (אם כי יקרה מאוד) - Horton`s Plains, או בשם האחר - World`s End. מדובר בשמורת טבע, שיש בה כמה נקודות של צוק שנופל לעמק ומכאן שמה. ההליכה יפה מאוד והנופים מדהימים. מאוד מומלץ. הכניסה לאתר וכן ההסעה הלוך חזור יקרים מאוד. את הערב בילינו, כרגיל, בפאב המקומי.

קטע 8: Nuwara Eliya -> Dalihouse
 79.5 ק"מ, 4:56 שעות, 16.1 קמ"ש בממוצע.
 היום התחיל די רע... המסלול יורד כמה מאות מטרים והיה גשום, סגרירי וקר. סבלנו מהקור כיוון שלא התחממנו ברכיבה (ירידה). עצרנו לתה מספר פעמים וגם לתיקון פנצ`רים. בין היתר עצרנו בבית תה עם נוף יפה למפלי Erwin -; מומלץ. הגשם המשיך עם הפסקות קלות והדרך ירדה/התיישרה לסירוגין. הרכיבה הייתה ארוכה ובסופו של דבר הגענו לכפר השומם Dalhouse. הכפר משמש בסיס יציאה לביקור באטרקציה של Adam`s Peak. בדרך כלל קמים באמצע הלילה ומטפסים מאות מדרגות כדי לראות את הזריחה מנקודה גבוהה, שבה נטען שכף רגלו של אדם (מסיפור גן-העדן), או של בודהה, טבועה בסלע. לצערנו מזג האוויר לא היה בעדנו וטיפסנו בבוקר בין העננים. הגענו לפסגה אך לא ראינו כלום. מה שכן זכינו לו זה ביקור סוריאליסטי בחדרו של שומר ה-peak, אדם שמבלה שם כמה חודשים בשנה ואוסף מזכרות מתיירים שונים בתמורה לכוס תה שהוא מספק. אנחנו הסתפקנו בלתת לו 100 רופי...

קטע 9: Dalhouse -> Colombo
 (מרחק: 136 ק"מ)
יום ארוך ומתיש, שנסחב אל תוך החשיכה. ידענו שהדרך ארוכה אבל גם ידענו שרובה במגמת ירידה. ואכן בהתחלה ירדנו המון (אם כי עצרנו מספר פעמים לתיקון פנצ`רים). הדרך עצמה יחסית משובשת אבל ממש מדהימה עם נופים אדירים, של עמקים ירוקים ומפלים שוצפים, ופתלתלות שמחייבת זהירות, והאטות בסיבובים. כשהגענו כבר לכביש הראשי תיכננו לתפוס את הרכבת מהעיר הקרובה לקולומבו אך כבר לא הייתה כזו. חלפנו על פני מספר מקומות של רפטינג (שנראו מאוד מפתים) והמשכנו ברכיבה מהירה לקולמבו הזמן כבר אזל ונאצלנו לרכוב בחושך בכבישים סואנים (באיזור הקרוב לעיר הגדולה כבר יש תנועה רבה). במרחק 6 ק"מ מהעיר עופר חטף פנצ`ר נוסף והתייאש. הוא עלה על טוקטוק, בעוד ירון עקב אחריהם ברכיבה. בסופו של דבר הגענו ל-YMCA, שהתגלה כאכסניה נוראית. בילינו ערב מעיק עם בחור מקומי שפגשנו באכסניה. הרושם הראשוני מקולמבו היה רע מאוד: רחובות רבים סגורים ע"י הצבא, צ`ק פויינטס פזורים בכל מקום וסיפורי זוועה על מעצרים מיידים מהבחור הטמילי שהצטרף אלינו. הרושם הזה עוד הולך להשתנות...

דבר ראשון שרצינו זה להחליף מקום לינה. הלכנו למקום יחסית יקר אך נקי ומסודר. המחיר - בערך פי 2 ממה שנהגנו לשלם (אם כי עדיין זול לעומת מחירים מערביים) אבל יש לזכור כי בקולמבו קיים מחסור במקומות לינה זולים. היום בעיקר נחנו והעברנו את הזמן והתרשמנו מהעיר הגדולה. בשעה טובה זכינו לארוחת מקדונלדס, שלה חיכינו במשך הטיול עד כה (אנו טוענים כי חלק מהחוויה התרבותית במדינה היא לטעום מהמקדונלדס המקומי). נפגשנו עם ראש מועדון אופניים מקומי (שפגשנו ביום השני לטיול) ושתינו הרבה תה באכסניה. בערב פתחנו מסורת של ארוחה במקדונלדס לפני כל יציאה ויצאנו לפאב האירי, שם הייתה הופעה חיה, שולחנות ביליארד וסוף סוף ראינו עשירים סרי לנקיים בני גילנו, שיוצאים לבלות ולהשתכר.

היום למחרת הוקדש להכנות למרתון והתחיל בניסיונות להשיג ביטוח לתחרות, שלא צלחו. המשכנו ברישום ומפגש עם המארגנים ומתחרים זרים אחרים (התחברנו עם זוג רצות, שאיתן נבלה בהמשך). הייתה אווירה מיוחדת לקראת המרתון. את הערב בילינו בשיחות עם תרמילאי נוסף ומשחקי שיט הד ובעיקר בניסיון להירגע לקראת התחרות למחרת.

 קמנו בבוקר, עם כוס קפה ופרוסת לחם עם דבש (אוכל מרתוניסטים). אחרי כמה ניסיונות מיקוח לקחנו טוקטוק לנקודת הזינוק (נהגי הטוקטוק תמיד יגבו מחירים מוגזמים מתיירים לבנים). המרתון עצמו היה מחורבן. זינקנו ביחד מירוצים 5 ק"מ, 10 ק"מ, חצי מרתון (21 ק"מ) ומרתון (42 ק"מ) -; כולל הרבה ילדים. הסרי לנקים המסכנים רצים יחפים. המסלול עצמו לא סגור לתנועה ולכן יוצא שרצים 42 ק"מ לצד מכוניות, אוטובוסים וטוקטוקים. זה היה פשוט זוועה! הריצה הייתה טובה וזכינו לליווי צמוד של רוכבי אופניים מקומיים. לאורך כל הדרך מעודדים מקומיים רוצים לשפוך עליך דליים של מים לעידוד והתרעננות (כדאי לסרב כי זה מעיק בנעליים אחרי זה). המרתון הסתיים בהצלחה עם טקס סיום מתיש, שבו לפחות זכינו לכבוד על היותנו הזרים היחידים שבאו לרוץ (מתוך 90 רצי המרתון היינו 6 זרים). חזרנו לקולמבו (המרתון הסתיים בנגומבו) למנוחה ובילוי לילי אחרון ב-R&B (מועדון מומלץ).

קטע 10: Colombo -> Hikkaduwa
 (מרחק 80 ק"מ)
 ירון המשיך ברכיבה בעוד עופר נשאר לעוד סידורים הקשורים לאופניים ולקח רכבת. הרכיבה ב-30 ק"מ הראשונים משעממת ודחוסה בתחבורה עירונית אך מעבר מתחיל כביש שטוח ומהיר מאוד, עם נוף הים מצד אחד ויער טרופי מצד שני. הדרך מלאה בכפרי דייגים קטנים וכן ערים קטנות. עושים מספר עצירות לתה ומאפים (סרי לנקה מלאה במאפיות מקומיות זולות מאוד וטעימות מאוד). ירון הגיע להיקאדווה, עיירת חוף, די לא נעימה, כיוון שהיא בנויה על הכביש הראשי. ירון חווה חוויה לא נעימה של נשיכה על ידי כלב מקומי (להיזהר! וזה עוד היה כלב של האכסניה). עופר נהנה מחוויה שונה של נסיעה ברכבת מקומית עם אופניים בקרון מטען. טיפה מלחיץ לתת אותן לסבלים (בעיקר מהפחד שאולי הן לא יהיו שם עד שתגיע לתחנה) אבל שיחה קצרה עם מנהל התחנה הרגיעה אותו. הרכבת מגיעה בשיא מהירותה -; עם רוח גב ועידוד מהקהל -; למהירות מזהירה של 70-80 קמ"ש (!) ומהסיבה הזאת אפשר לחקות את המקומיים ורוב הדרך לעמוד על המדרגות עם חצי גוף בחוץ ולהנות מהרוח... רק להחזיק בשתי הידיים!

קטע 11: Hikkaduwa -> Galle -> Anawatuna
 (מרחק 20 ק"מ)
 המשכנו ברכיבה קצרה וקלילה של 16 ק"מ לגול, העיר השלישית בגודלה בסרי לנקה. התרשמנו מהעיר העתיקה, עצרנו לארוחת צהריים בגסט האוס מקסים וטיילנו לאורך החומות (גילינו שאלה מקומות המזמוז של זוגות מקומיים). המשכנו לקראת שקיעה לעיירת החוף Anawatuna. יצאנו בערב למסיבה המקומית, שם פגשנו מחדש את חברינו האנגלים. סוף סוף נהננו ממסיבות תרמילאים... עופר גילה שלעראק המקומי צריך להיות רגילים - זהירות!

ביום למחרת רכבנו חזרה לגול, ולקחנו את הרכבת לקולמבו. הסיבה הייתה שהיו לנו תוכניות לסופ"ש: בילוי במועדון ה-Sugar (הזמנה מרצות המרתון) בחברת קהילת האנגלים שגרים בעיר, וביום שבת צפיה במשחק קריקט עם החבר`ה האנגלים (פעילות משעממת ומתמשכת אך עם זאת חוויה מומלצת וכייפית). אז המסיבה הייתה נחמדה והרגשנו קצת כמו ב"מלך האחרון של סקוטלנד", שאנחנו מבלים עם אצולת סרי לנקה. המשחק היה חוויה, בעיקר בשל העידוד והאווירה באיצטדיון וגם הפינוקים שקנינו במהלך היום (בין היתר מוכרי תה שעוברים בין הצופים). סיימנו את הערב בצפיה בחצי גמר אליפות העולם ברוגבי עם שחקני נבחרת אנגליה בקריקט. אז אפשר לסכם שבסופ"ש נחשפנו לקהילת האנגלים של סרי לנקה במלואה!

 חזרנו לאונוואטונה לעוד שבוע של לעשות כלום ולהינות ממסיבות (שהיו די נדירות-; שוב, off season) והיכרות ובילוי עם הרבה עובדים אמריקאים, בריטים וצרפתים, שעובדים בארצות המפרץ (בחריין, קטאר) או בלימוד בבתי ספר יוקרתיים או במרפאות יוקרתיות, ונופשים בסרי לנקה (חופשת עיד אל-פיטר, סוף צום הרמדאן). הטיסה חזרה היתה נעימה כרגיל, והנסיעה חזרה מלאת חוויות עם 2 אוטובוסים של סטודנטים ישראלים, שחזרו מהמזרח...

לסיכום, סרי לנקה היא יעד מדהים וכיפי לטיול אופניים. למרות האכזבה שלנו מכמות התרמילאים במדינה וחיי הלילה העלובים, נהננו מאוד וחווינו חוויות מדהימות. המדינה קטנה ואפשר להגיע ממקום למקום בקלות ברכיבה. השירותים של לינה ואוכל זמינים בכל מקום -; וזה הופך את הטיול לעוד יותר פשוט וקליל. אז המלצתנו -; סעו לטיול אופניים בסרי לנקה ותהנו!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה