הקדמה
לאחר שהות בת כמה ימים בבירת מונגוליה, החלטנו להתקדם הלאה ולחקור את "מונגוליה האמיתית": המרחבים הגדולים עליהם קראנו ושמענו רבות. מאחר ורצינו להספיק לחזור לאולן בטור לפני תחילת פסטיבל נאדאא`ם, אחד מהחגים הלאומיים החשובים במונגוליה, שיתקיים ב- 11 ביולי, חיפשנו יעד קרוב ומבין 18 המחוזות (אימאג`) בחרנו ב-Ovorkhangai Aimag.
חארחורין
על אף ש-Kharakhorin, מחוז חפצנו הראשון, נמצאת כ-350 ק"מ דרומית מערבית לאולן בטור, לקח לנו כשבע-שמונה שעות להגיע לשם. אם תנסו לחפש את הערך "כביש" במילון מונחים מונגולי תמצאו את ההסבר: "דרך מלוכלכת או סלולה למחצה עם אינספור מהמורות ובורות, שרק לעיתים נגישה לכלי רכב שאינם ג`יפ".
החלטנו להתחיל את הטיול בחארחורין Kharakhorin - בירתה העתיקה של מונגוליה. לפני 780 שנה ג`ינג`ס חאן הכריז עליה כבירת האימפריה המונגולית, הכרזה שהחזיקה מעמד בסך הכל 40 שנים עד שבנו העביר את הבירה לאזור שבו נמצאת כיום בייג`ינג. לאחר חניית לילה על גדות הנהר Orkhon הקרוב, אספנו את חפצינו והמשכנו למנזר ארדן זו Erdene Zuu שנבנה לראשונה בשנת 1760. זהו אחד המקומות הקדושים והחשובים ביותר למונגולים הבודהיסטים. מדובר במנזר שנהרס ונבנה מחדש פעמים רבות וכל שנותר בו מהחורבן האחרון שגרמו הרוסים בשנות ה-30 הם שלושה מקדשים מהמאה ה-17 המתארים את בודהא כילד, כנער מתבגר וכמבוגר.
בתחילה חשבנו שהכניסה אינה כרוכה בתשלום, אולם במהרה נתקלנו בדלתות נעולות. אחרי משא ומתן קצר ותשלום סמלי, הדלתות נפתחו ולפנינו ניצב פסל מדהים של בודהה שעל פי הסברי המדריך דובר האנגלית(!) שלנו נשמר על ידי פסלים אחרים המייצגים את אלי המרפא, הצדק והידידות.
כאשר מטיילים באזורי הכפר של מונגוליה ניתן להבחין לאורך הדרכים בעדרי בקר אשר לא שרדו את החורף האחרון. קל לזהות את האותות שנתן החורף הקשה (שכמה מקומיים טוענים שהיה זה החורף הקשה ביותר במאה האחרונה) על פי העלייה הגבוהה במחירי הבשר והדלק והחשש העצום מפני הרעב שיבוא בחורף הבא. מיד כשעוזבים את פרברי הבירה אפשר להבחין במאות סוסים הדוהרים בשדות הפתוחים, יאקים הגומעים מים מן הנהר כשמעליהם חגות להקות נצים בחיפוש אחר ארוחה. המראות כל כך נפלאים ופנורמיים עד כדי כך שקשה היה לי למנוע מעצמי לעצור ולצלם תמונות נוספות היות וזה מה שעשיתי בשתי העצירות האחרונות.
מפלי אורחון
את הערב הבא בילינו ב-Kujirt, כ-60 ק"מ דרומית ל-Kharakhorin, בחיפוש אחר מישהו שייקח אותנו אל מפלי Orkhon, אחד ממוקדי המשיכה באזור. לאחר שהשקענו ארבע שעות במילמולי אנגלית-מונגולית מצאנו מקומי שהסכים בתמורה לתשלום כמובן לקחת אותנו. עיסוקו המכובד כרופא כך מסתבר לא השתלם לו במיוחד היות ומלבד הכסף שלקח מאיתנו הוא עשה "השלמת הכנסה" נוספת באמצעות קניית מצרכים בעיר ומכירתם במחיר גבוה יותר באזורי הכפר.
התעוררתי לקול זרימת מי הנהר המתנפצים אל הסלעים ולקול שירת הציפורים. הגשם שירד בלילה פסק ויצאתי לראות את היער היפה שהיה ריק מאדם, כולו שלי.
מפלי Orkhon הם חלק מנהר ה-Orkhon האדיר אשר זורם לאורך 1120 קילומטרים בתוך מונגוליה. זהו יער רגוע ושקט ואם אינכם רגישים ליתושים ועכבישים, זהו מקום מצויין לחנות בו כמה ימים או להתאכסן ב"גר" (בית מונגולי מסורתי אשר נראה כאוהל לבן ענק).
בדרכנו חזרה הזדמן לנו לחלוק שבע שעות נסיעה עם לא פחות מתשעה מקומיים ושלוש חביות של "Airag", משקה מונגולי מסורתי פופולרי המכיל חלב סוסים ואלכוהול. כל חצי שעה הבחור שבבעלותו המשקה פתח את החביות, ככל הנראה בשביל לאפשר למשקה לנשום תוך כדי שהוא ממלא בריח המחריד של חלב מסריח.
