נחיתה בנפאל
טסתי לקטמנדו. סידרתי ויזה ולקחתי מונית לאזור הטאמל למלון איסלנד. למונית הצטרפו שתי בנות, יפנית ואיטלקיה. הנסיעה שלי היתה חינם כי זה היה בהסדר עם המלון. הן שילמו דולר כל אחת. עלות חדר עם שירותים במלון היה 5$. לאחר מכן הלכתי לסוכנות שי (הוא זכר אותי מפעם קודמת). נתתי לו את הניירות כדי שיסדר לי את הטרקינג פרמיט. הלכתי לשתות בפומפרניקל ופגשתי שם ישראלי שנמצא 13 שנה במקום ובבעלותו 3 הליקופטרים. למחרת החלטתי שאני הולך לנסות להקדים את הטיסה לבנגקוק ולארץ. מחר אני מתכוון לנסוע לדומרה (5 שעות, 200 רופי)ולאחר מכן להמשיך ל-Besishar. לאחר מכן אכלתי ארוחת ערב בקפה ברזיל. קניתי מעט צידה לדרך ותרופות, לאחר מכן הלכתי לאכול גלידה ליד המלון. התישבתי ליד בחורה אנגליה בשם אלכס. היה לנו ערב נעים, תדרכתי אותה לגבי נפאל וויטנאם.
למחרת בבוקר יצאתי עם האוטובוס לפוקרה וירדתי בכפר דומרה. באוטובוס היה מספר רב של ישראלים ויצרתי קשר לא רע עם כמה מהם. כשירדתי נפרדנו. בדומרה עליתי על אוטובוס ל-Besishar. זו נסיעה של עוד 3 וחצי שעות. הדרך יפה אבל מאד צרה. לעתים קרובות חוצה את הדרך נהר גועש מים ואז הנסיעה מעט מסוכנת וישנה אפשרות להתהפך. כאשר הגענו לכפר התארגנתי ללינה במלון Everest בחדר בלי שירותים יחד עם בחור צרפתי (עלות של 40 רופי, כ-1 וחצי דולר). במלון לא היו ישראלים. היתה בו מקלחת אחת ובית שימוש לא נוח. הזמנתי ארוחת ערב ובזמן הארוחה פגשתי בחורה אמריקאית בשם שרי. היא אמרה לי שכאשר ראתה אותי בקטמנדו חשבה שהיא רואה את הסבא שלה מאחר והדמיון רב בינינו. אכלתי מרק בצל, לחם טיבטי וספרינג רול. שרי טיילה עם עוד בחורה אמריקאית בשם מישל והיה להם מורה דרך/סבל.
מבסישאר עד מנאנאנג
היום הראשון של הטרק:
ביום הראשון של הטרק יצאתי בשעה 07:00 בבוקר עם עוד שתי גרמניות ובחור הולנדי. מיד עזבתי אותם כי הקצב שלי היה יותר מהיר. בדיעבד, הסתבר שמי שעיכב אותם היה הבחור ההולנדי. הדרך יפה ועוברת לאורך הנהר Marsyangdi. חניה ראשונה עשיתי לאחר שעתיים בעיירה Khudi. המשכתי לכפר Bhulbhule. במרחק של עוד כחצי שעה הליכה יש כפר מאד יפה וממנו המשכתי עוד כשעה וחצי עד הכפר Ngadi. משם המשכתי לכפר Bahundanda. היתה זאת עליה קשה מאד שלקחה לי כ-3 שעות. לפני הגיעו אסף וחגית שעזרו לי לסדר את המוצ`ילה. נכנסנו לאותו מלון. השרירים מאוד כאבו לי (למרות שבטרק במרץ היו לי עליות לא פחות קשות ולא הגעתי למצב גרוע מבחינת השרירים כפי שזה היום). אני מקווה שמחר זה יהיה בסדר, החלטתי להתאמץ פחות ויתכן שבמאנאנג אקח סבל כדי לעבור את הפס עד מוקטינת.
היום השני של הטרק:
היום ערב שמחה תורה. השרירים שלי התרגלו ובמקום לישון ב-Chmje המשכתי עד Tal. יצאתי בשעה 07:00. בדרך עברתי את אסף וחגית ויותר מאוחר פגשתי את הגרמניות דורותיאה והניה וכן קבוצה של ישראלים. המשכתי ללכת והגעתי ל-Chmje בשעה 13:00. החלטתי להמשיך עד Tal עוד 3 שעות הליכה. הלכתי לבד: רק אני והנהר הגועש משמאל, הרי ההימליה והנוף היפהפה. הגעתי ל- Tal בשעה 15:30 ומצאתי מלון ב-40 רופי (בערך דולר) ללא שירותים. במלון פגשתי שני ישראלים: יעל מכרמיאל ודגי מנהריה. הבאתי את הדברים כדי לכבס אבל שם היו נחמדים וכבסו לי בהתנדבות מבלי שבקשתי מהם. הם אמרו לי שהם רוצים לשמוע על בורמה וויטנאם. במלון יש מים חמים בשיטה סולרית. הלכתי להתקלח ולאחר מכן יצאתי לגינה והתחלתי לכתוב ביומן כשלפתע אני שומע שקוראים בשמי. התברר שאסף וחגית הגיעו. הם התפלאו לראות אותי מקדים אותם.
היום השלישי של הטרק:
דגי עזר לי בבוקר לסדר את התרמיל ובשעה 08:15 יצאתי לדרך. הדרך יפה ועוברת בין גידולי תירס, הרים גבוהים והנהר הגועש. עברתי דרך הכפר Karte אשר היתה בו נקודת בדיקה משטרתית וראיתי את אסף וחגית אוכלים. הם אמרו שלחגית קשה ללכת. המשכתי ללכת וחציתי את גשר החבלים. המשכתי ל-Dharapani ומשם ל-Bagarchhap אבל החלטתי להמשיך עד Temang . עברתי בדרך כפר עם מספר מלונות סבירים וכאן התחלתי לראות את התרבות הטיבטית. התושבים כאן הם לא ממש טיבטים אבל דומים להם. כאן התברר לי שהמצלמה שלי לא בסדר לכן אין לי תמונות מימים אלה.
לאחר מנוחה קצרה המשכתי עד Temang. היתה כאן עליה קשה עד לגובה של 3000 מטר, לקח לי לעלות שעה וחצי. כשהגעתי התמקמתי במלון היחידי שהיה במקום. ראיתי כאן את שתי הרופאות האנגליות קתי ומוירה אוכלות ארוחת צהריים. כשהגעתי השעה היתה 14:00 אבל החלטתי להישאר כאן. לא היתה מקלחת במלון והלכתי להתרחץ בנהר. לאחר זמן הגיעו דגי ויעל. הם החליטו להישאר איתי כי לא התחשק להם להמשיך וגם הפורטר שלהם עוד לא הגיע. אסף וחגית נישארו ב- Bagarchhap. הזמנו ארוחת ערב. לא היה חשמל ואכלנו לאור נרות. הם צילמו אותי ואני הצטלמתי עם יעל. הם היו מודאגים כי הפורטר לא הגיע. לפני ארוחת ערב, דגי החליט ללכת חזרה כדי למצוא את הפורטר. חיכינו שעתיים ודגי לא חזר. התחלנו לדאוג וארגנתי את המקומיים ללכת לחפש אותו. שאלתי את יעל האם היא חושבת שאפשר לסמוך עליו שלא יעשה שטויות. היא אמרה לי מעט בחרדה שהיא לא כל כך מכירה אותו, ואז הוא חזר בלי הפורטר.
היום הרביעי של הטרק:
יצאנו בבוקר בדרך יפה שעוברת בתוך יער כולל עליות וירידות לכוון הכפר Quopar. מסתבר שלפני העליה ל-Temang אפשר היה לפנות גם ימינה, לחסוך את העלייה ולהגיע לכפר Quopar. אך לא ידעתי על הקיצור. בינתיים תוך כדי הליכה הסוליה של הנעל שלי השתחררה ודגי קיבעה אותה בבד משולש לנקעים. אני מקווה להמשיך כך עד מנאנג ושם למצוא סנדלר. הגענו ל-Quopar ולאחר זמן קצר הגיעו לשם שתי הגרמניות. הן אמרו לי שהן מתכוונות להמשיך עד Chame. עזבתי אותן והמשכתי ל-Chame, שם דגי ויעל מצאו את הפורטר שלהם. המשכתי ללכת לכפר Bhratang. נשארתי ללון. עשיתי מקלחת עם באקט (פח למים). אין כאן חשמל ומחר ממשיכים ל- Pisang. בדרך הלכתי בתוך יער אורנים ומשמאל הנהר הגועש- ממש נהדר.
היום החמישי של הטרק:
קמתי בבוקר, ארזתי ציוד, קשרתי את הנעל הקרועה ובשעה 07:20 התחלתי לנוע. הגעתי לגשר התלוי, חציתי את הנהר והתחלתי לטפס. לאחר 45 דקות, הגעתי למעלה והתחלתי ללכת בירידה נוחה בתוך יער. הגעתי ל- Pisang בשעה 09:35 לאחר שעתיים ורבע ועצרתי לארוחת בוקר. בינתיים, הגיעה למקום גם קבוצה ספרדית. החלטתי לא להישאר ב-Pisang ולהמשיך עד Hongde. במקום יש שדה תעופה שמשרת את מנאנג והסביבה. בשעה הראשונה עליתי בעליה קשה ובסופה נחתי כרבע שעה. הספרדים המשיכו. לאחר מכן הלכתי עוד שעה בירידה ודרך ישרה עד לכפר. נכנסתי ללון במלון בשם Air Port ולפתע ראיתי את שתי הגרמניות. גם הן החליטו לא להמשיך ונשארו איתי במלון. לאחר מכן הגיעו עוד 3 גרמנים שישנו איתי אתמול. לארוחת ערב הזמנתי פנקייק תפוחים (לא מוצלח במיוחד) וכן תה לימון. עברו כאן גם דגי ויעל אבל הם המשיכו למלון אחר. במקום היה חשמל ומקלחת בבאקט.
היום השישי של הטרק:
בשעה 07:20 יצאנו לדרך. עברנו ביקורת משטרתית וכעבור שעה ושלושת רבעי הגעתי ל- Manang. נתתי את הנעליים לתקון (בעלות של 300 רופי) ונכנסתי למלון שבו מצאתי חדר עם שירותים צמודים בעלות של 150 רופי (3$). ישבתי לאכול ופגשתי את דגי ויעל שנתנו לי את מספרי הטלפונים שלהם כדי שאצלצל להוריהם כאשר אגיע הביתה. כמו כן, פגשתי את אסף ורונית. הלכתי להרצאה של הרופאה הקנדית בנושא מחלת גבהים ולאחר מכן קניתי כדורי Daiamoxוקיבלתי הוראות מהרופאה כיצד להשתמש בהם. הם מוכרים את הכדורים גם בחנויות ללא מרשם רופא. בינתיים התחיל לרדת פה גשם לראשונה לאחר 3 שבועות (דבר שעשוי לשבש את המשך הטרק). שכרתי סבל עבור 2000 רופי למשך 4 ימים עד מוקטינת כדי לחצות את הפס ולנוע בגבהים מעל 3500 מטרים בקלות. לאחר ההרצאה נכנסתי למסעדת המלון והזמנתי תה לימון וקוראסון. במלון שאני נמצא יש רק תרמילאים זרים (אולי כי הוא מעט יותר יקר) וכאשר הגיעו ישראלים שרצו להתאכסן בו כבר לא היה מקום. אכלתי ארוחת ערב עם שתי האמריקאיות שרי ומישל, ועוד זוג אמריקאי שהיו מורים לאנגלית ביפאן ועוד שתי אוסטרליות היה נחמד מאד. נשארתי ב-Manang יום שלם כדי להתרגל לגובה.
מגונגסאנג עד סיקה
היום השביעי של הטרק:
יצאתי בבוקר בשעה 08:00 עם הסבל. הרגשתי הבדל רציני כאשר הלכתי ללא התרמיל הגדול- זה הרבה יותר קל. היום התכוונתי להגיע רק עד לכפר Gungsang, לפי התכנון שלי מדובר בשעתיים הליכה. כל זאת כדי להמשיך להתרגל לגובה בהדרגה. עשינו את המרחק בשעה ורבע. בדרך פגשנו מכרים רבים כולל קבוצה של ישראלים. החלטנו להמשיך עד Yak. הדרך היתה יפה: הרים מושלגים ובצד שמאל מרחוק היה אגם יפה. הגענו לכפר בשעה 11:15. לקחתי חדר ב-40 רופי ונכנסתי למסעדה שמחוממת בפחמים, שמונחים מתחת לשולחנות. היה מאד נעים. אכלתי תפוחי אדמה, תה לימון ועוגת תפוחים מאד טעימה. לאחר מכן שיחקנו קלפים. בקבוצה הזאת היו עירית מירושלים, משה ודני, קתי ומוירה הרופאות האנגליות, ג`סיקה, סתיו, דנה וג`סי. זאת קבוצה שאיתה אני נפגש בערבים החל מדננג ועד פוקרה...
היום השמיני של הטרק:
קמנו בבוקר. מזג האוויר לא האיר לנו פנים, היה מעונן והתחיל לרדת גשם. הלכנו עד לכפר Lattar כ-45 דקות. הגשם פסק והתחיל לרדת שלג. החלטנו להישאר כאן כל היום עד שיתבהר המצב לגבי השלג שיורד. יתכן שזה יימשך יומיים או שלושה. זה היה השלג הראשון מזה 3 שבועות. השעה היתה 14:00 והשלג המשיך לרדת. הכל נהיה לבן וקר מאד בחוץ. בצהריים אכלתי דאל-באט (מאכל לאומי בנפאל). יתכן ונתקע כאן ולכן הקבוצה מתגבשת. הדרך ל-Lattar היתה יפה מאד. זהו שביל שעובר בשטח הררי ירוק, מעליו שלגי ההרים ולמטה הנהר הגועש. ישבנו ליד השולחן במעין חדר אוכל. היו פחמים בוערים למטה כדי לחמם את הרגליים.
היום התשיעי של הטרק:
קמנו בבוקר ונראה שמזג האוויר התייצב. הכל מושלג מסביב וקפוא. כפי הנראה נמשיך היום ל-Phedi ומחר נחצה את הפס. השלג שירד אתמול עשה את הדרך ואת ההרים מסביב מדהימים ביופים. הגעתי ל-Phedi כעבור שעתיים. הדרך עצמה היא שביל צר שבו עליות וירידות. הכל מסביב מושלג כולל השביל בחלקו. עברנו גובה של 4500 מטרים ובינתיים אני מרגיש טוב. בפאדי לקחתי חדר עם 4 מיטות ובית שימוש צמוד והזמנתי את סתיו, דנה וג`סי להצטרף אלי. הן מאד שמחו כי רוב המגורים בפאדי הם בחדרים של 12 מיטות ללא שירותים. אני יצאתי לפני האחרים כך שהגעתי מספיק מוקדם כדי לתפוס את החדר המשופר... במקום יש רק שניים כאלה.
סוף סוף לקראת צהרים התקבצו כאן רוב הטרקרים שפגשנו בדרך והפגישות היו ממש שמחות. השמש זרחה ואנו ישבנו בחוץ ליד שולחנות וספסלים בגובה של 4400 מטרים. היה ממש נחמד. כולם צילמו תמונות של כולם. אחרי האוכל עליתי לתחנת המשטרה להחתים את הטרק-פרמיט. פגשתי שם את מוירה וקתי ולאחר ההחתמה ירדתי לכפר. נכנסתי לחדר האוכל ופתאום שמעתי צעקה "דוד!". זה היה אורן ממעלה אדומים שהיה איתנו בבורמה (באינה לייק). הוא היה כאן לבד כי אחד החברים שלו חלה וחזר לארץ ושניים נשארו בפוקרה, ולא רצו לעשות טרק ארוך. ב-Phedi יש שני מלונות ושניהם מלאים. חדר האוכל של המלון היה מלא עד אפס מקום על ידי התרמילאים המתכוננים לטפס ל-THORANG PASS מחר לגובה 5416 מטרים.
היום העשירי של הטרק:
קמנו בשעה 03:30.נתתי לחברי לחדר חלבה. התחלתי ללכת עם הפורטר בשעה 04:00 וזאת הייתה תחילת העליה ל-Thorng Pass. החלק הראשון של העליה היה תלול וקשה. הרבה אנשים עברו בשביל והיה יפה לראות את כל שורת הפנסים אשר נעה למעלה. העליה היתה קשה והיה שלג על חלק מהשביל ובשני צדדיו, אבל הלילה היה בהיר עם כוכבים. בדרך עברנו בית תה. היה קר מאד ואנשים נכנסו להתחמם שם. בהמשך ראינו את הזריחה. היא היתה נהדרת, הנוף מסביב היה יפה מאד. בדרך לפס כאשר האיר היום, למרות הקור העז, צילמתי מספר תמונות. לפני הפס אומרד, הפורטר שלי, כתב על השלג כי דוד ואומרד הם הראשונים שהגיעו לפס באותו בוקר. זה היה נכון, הגענו לפס בשעה 07:25 לאחר 3 שעות ו-25 דקות. כל ההרים כולל צידי השביל היו מושלגים. אזור הפס היה מקסים. במקום יש בקתה שאפשרה להיכנס אליה לשתות תה ולחמם ידיים. צילמנו מספר תמונות כולל את אומרד ואת הפס והדגלונים במקום. באזור הפס השביל היה מכוסה שלג.
בסך הכל העליה מפדי לפס היא של 950 מטרים, והירידה למוקטינת היא של 1600 מטרים. ב-200 המטרים הראשונים של הירידה לא היה תוואי של שביל והלכנו בשלג בזהירות רבה. לאט לאט התחלנו לראות את סימני השביל אך היה עליו קרח, מצב אשר גורם להתחלקויות וקושי בהליכה (המקל שלי עזר לי). כעבור עוד כ-200 מטרים השביל התייצב. הירידה היתה תלולה וזה מאד השפיע על הברכיים שלי (בעליה הרגשתי לעיתים את הגב). הגענו לבית תה כ-40 דקות ממוקטינת. ישבנו לנוח. שתיתי מים ואכלתי תפוח מאד טעים. 5 דקות לפנינו הגיע ישראלי שפגשתי בפס למעלה. הוא הגיע לפס כ-10 דקות אחרינו. הוא לא הרגיש טוב. היתה לו הרגשת בחילה בגלל הגובה ולכן מיהר לרדת ואכן הרגשתו השתפרה.
ישבנו בבית התה כ-20 דקות והמשכנו למוקטינת. הגענו למקדש בשעה 11:00 ולאחר 10 דקות הגענו לכפר עצמו. לקח לנו לחצות את הפס מפאדי למוקטינת 7 שעות. התארגנתי במקום במלון. בינתיים הצטרפו למלון משה, דני, מוירה וקתי. לקראת השעה 15:00 הגיעו גם עירית, ג`סיקה, ג`סי, דנה וסתיו. הם כבר לא מצאו מקום במלון. הגיעו גם ג`ון ומייק האמריקאים. ג`ון נכנס לחדר של משה ודני ומייק נכנס לחדר שלי. לאחר ארוחת הערב היתה מוסיקה לריקודים והיה ערב מהנה. שתינו יין והיה מצב רוח מרומם. בשלב זה נפרדתי מכולם ומוירה נישקה וחבקה אותי.
היום האחד עשר של הטרק:
קמתי בבוקר. סתיו הגיע והחזיר לי את הכפפות שנתתי לו. הוא ביקש את הכתובת שלי ואת הטלפון. החלטתי באותו יום ללכת עד Marpha. שותפים להחלטה היו גם ג`ון ומייק האמריקאים, משה, דני, עירית, מוירה וקתי. אני יצאתי בבוקר עד Jarkot ובאתי למלון שהייתי בו במרץ. בעלת המלון Aira לא היתה, היא עברה לכפר Kagbani. אכלתי שם ארוחת בוקר וכאשר ירדתי פגשתי את ג`ון ומייק. התחלתי ללכת לבד. השביל היה בירידה. האמריקאים היו מאחורי וצילמו. הגעתי למטה לאחר שעתיים ורבע למקום שנקרא Eklebhatti. הרגליים כאבו לי. לא נחתי מספיק ואני מרגיש עייף. עצרתי במקום. הורדתי את התרמיל ושתיתי מים. בינתיים הגיעו 2 האמריקאים. מייק צילם אותי לבקשתו. הם נשארו לאכול ואני המשכתי לאיטי בדרך מחורבנת מלאה אבנים והיה לי קשה ללכת. הגעתי ל-Jomsom אחרי שעה ושלושת רבעי. הבנק היה סגור והחלפתי 50$ ליד שדה התעופה. בינתיים הגיעו ג`ון ומייק והמשכנו ל-Marpha. הגענו למקום ונכנסנו למלון פרדייז, מקום שהייתי בו במרץ. עשיתי מקלחת חמה וטובה במקלחת כללית. החדר שניכנסתי אליו היה ללא שירותים. השעה היתה כבר 17:30 ושאר הקבוצה עדיין לא הגיעה. כעבור רבע שעה הם הגיעו כי הם התעכבו שעתיים בג`ומסום.
היום השנים עשר של הטרק:
התכנית היתה לצאת ממרפא (Marpha) ולהגיע לקלופאני. יצאתי בשעה 08:15 והגעתי אחרי שעה וחצי לתוקצ`ה. נחתי במקום כ-20 דקות והמשכתי ללכת. עברתי את הכפרים Larjung, Sokung והגעתי עד Kalophni. הפעם הדרך היתה יותר קשה מאשר בחודש מרץ והתוואי של העליות והירידות עבר בין הכפרים, דבר שהאריך והקשה את הדרך. בחודש מרץ רוב התנועה היתה בתוואי הנהר, כלומר שהיו פחות עליות וירידות והיה יותר קצר. הפעם, כתוצאה מהפשרת השלגים, אי אפשר היה לנוע לאורך הנהר ולכן יש שילוט לדרך החורף ולדרך הקיץ. הגעתי בשעה 14:00 לגסט האוס קולפאני. זהו מקום שהייתי בו במרץ. בעל המקום זכר אותי. הזמנתי גם חדרים לחברים שיגיעו יותר מאוחר. הם הגיעו בשעה 15:00. היה גשם שוטף, היינו רטובים אבל המקלחת החמה חיפתה על הכל. הצטרף אלינו גם האירי ג`ו.
היום השלושה עשר של הטרק:
יצאנו בשעה 06:45 מקולפאני ואחרי שעה וחצי הגענו ל-Ghasa. משם המשכנו עד המפל הגדול בדרך מאד קשה. בירידות אצבעות הרגליים כאבו לי. במפל הצטרפו שאר החברים. הדרך הפעם היתה יותר קשה מאשר במרץ. היו הרבה עליות וירידות. המשכנו עד לכפרים Dana ו- Tatopani. התרחצתי כאן במעיינות החמים, עשיתי כביסה וראיתי שיש לי פצע באצבע הרגל. השגתי אינפורמציה על הדרך ל-Ghorepani. אמרו לי כי הצבא פרץ דרך חדשה. לפני פריצת הדרך ההליכה לקחה 3 שעות (זאת כתוצאה מהתמוטטות של סלעים לפני חודשיים, שהרסה את הגשר התלוי מעל לנהר וכן חלק מהמעיינות החמים). הצבא יצר קיצור בדרך מ-3 שעות לשעה אחת. כולם נשארו כאן יום נוסף לנוח. אני החלטתי להמשיך מחר עוד 3 שעות ולהקל את מאמץ ההליכה ל-Ghorapani, שהיה די ארוך ליום אחד.
היום הארבעה עשר של הטרק:
יצאתי בסביבות השעה 10:30 מהמלון בטוטפאני ומיד התחלתי לטפס. הגעתי לתחנת הביקורת המשטרתית והחל משעה 10:45 התחלתי לעלות בעליה קשה (תוספת של שעה כתוצאה מהתמוטטות הגשרים על הנהר קלי-גנדקי). לאחר שהגעתי למעלה התחלתי לרדת בירידה קשה מאד. בקטע מסוים היה צריך להעזר בחבלים. כאשר הגעתי למטה היתה עוד נקודת ביקורת משטרתית. הגעתי אליה לאחר שלושת רבעי שעה. כאן יש הצטלבות דרכים עם שלט המורה על הליכה לכפר Beni (פניה ימינה) ולכפר Ghorepani (פניה שמאלה). התחלתי לעלות בעליה קשה ותלולה עד שלאחר שעתיים וחצי הגעתי לחלק התחתון של הכפר Ghara. לקח לי עוד חצי שעה לעלות לחלק העליון של הכפר והתמקמתי בגסט האוס. לקחתי חדר והכינו לי באקט של מים חמים. עשיתי כביסה ועליתי לאכול. המקום שבחרתי לעצור בו ולעבור בו את שארית היום והלילה הוא מקום שכוח אל. אני לבד. הם לא מבינים אנגלית, אך לא נורא, מחר יהיה לי יותר קל להגיע ל-Gorapni.
היום החמישה עשר של הטרק:
בשעה 06:00 יצאתי מהכפר Ghara והגעתי לכפר Shika. לאחר 45 דקות המשכתי מעבר למרכז הכפר והתעכבתי לאכול ארוחת בוקר. לאחר מכן המשכתי לעלות לאורך הכפר עד שהגעתי לסופו בסביבות השעה 07:30 ויצאתי לכוון הכפר Chitre. הגעתי לכפר בסביבות 09:00 כאשר רוב הדרך היתה בעליה. המשכתי למרכז ועצרתי לשתות קוקה קולה. המשכתי ל- Ghorepani. הגעתי לתחילת הכפר בשעה 10:30 והתארגנתי במלון העליון בשעה 11:00. לאחר מכן עשיתי כביסה ומקלחת חמה וחיכיתי לחבר`ה שיגיעו. מסתבר שהרעיון שאני מגיע קודם ומשריין חדרים לשאר הוא מצויין כי החל משעה 13:30 כבר לא היה מקום במלון.
כרגע מעונן ולא נראה לי שתהיה תצפית טובה מפון-היל. בשעה 15:30 החברה הגיעו והיו מבסוטים שיש להם חדרים שמורים. נתתי להם את המפתחות: חדר למשה ודני וחדר לעירית, מוירה וקתי. בשעה 17:30 הגיע בחור בשם יובל שפגשתי במנאנג. הוא בחור מאד נחמד וטוב שביקש ממני את הטלפון שלי. בערב הבערנו אש והיה חם ונעים. יחד איתנו במלון הייתה קבוצה צ`כית מאד נחמדה וכן קבוצה גרמנית, שהמבוגר ביניהם היה בן 60. יובל וג`ו האירי הצטרפו אלינו לארוחת ערב. היו שם עוד 3 ישראלים: בחור ובחורה מרחובות ועוד בחורה מחיפה בשם מיכל שאיתם נפגשנו יותר מאוחר.
פון היל, סיום הטרק ופרידה מנפאל
היום השישה עשר של הטרק:
קמנו לפני 05:00 כדי לעלות לפון-היל ולראות את הזריחה והנוף מסביב לרכס האנפורנה. כבר משעה 05:00 התחילו לעלות שיירות של תיירים עם פנסים למעלה. זו עליה של כ-40 דקות. הגענו למעלה כשהתחיל להאיר והסתבר שהראות לא היתה טובה (במרץ ראיתי נוף הרבה יותר יפה ומושלג מגבעה סמוכה באותו גובה). צילמנו במקום תמונות קבוצתיות וירדנו למטה. אכלנו ארוחת בוקר, שילמנו וירדנו לנקודת הביקורת המשטרתית. כאן התפצלנו: משה, דני, עירית, סטיב, ג`ו ואני ירדנו לכוון הכפר Briethanti ושם התכוונו לקחת אוטובוס לפוקרה. מוירה וקתי המשיכו לטרק ה-A-B-C. נפרדנו מהן בנשיקות וחיבוקים והתחלנו ללכת. בעיקרון היתה זאת ירידה כאשר הדרך עוברת ביער יפה לאורך נהר זורם. את השעתיים הראשונות עשיתי מהר ללא בעיות כי הדרך היתה טובה. עברתי את הכפר Banthnti ואז התחלתי להרגיש את אצבעות הרגליים. הגעתי לכפר Ullen. עצרתי לנוח והחבר`ה עברו אותי. מכאן מתחילה ירידה של 3000 מדרגות עד לכפר Tikhendhunga. כעת התחלתי לסבול- המדרגות הרגו לי את הרגליים והאצבעות. אמרתי לחבר`ה לא להתעכב בגללי. בסופו של דבר המשכתי לבד בקצב יותר איטי.
עברתי בכפר Hille והמשכתי עד ל-Briethanti. כאן פגשתי את כולם ועלינו עליה אחרונה עד תחנת האוטובוס הנמצאת כחצי שעה מהכפר.נסענו בשעה 16:00 לפוקרה. הנסיעה ארכה שעה ועשר דקות. מכאן לקחנו מונית ל- Lake Side. עירית הציעה לי להתחלק בחדר אבל העדפתי את הפרטיות שלי (אגב היא בחורה יוצאת מהכלל). לקחתי חדר ב-200 רופי (כ-3 וחצי$) עם שירותים ומים חמים. בערב אכלנו ב-Everest Stake House.נפגשתי שם עם אסי והמדריכים שלנו מהרפטינג במרץ.
פוקרה:
יום מנוחה בפוקרה: אכלתי ארוחת בוקר, מסרתי פילם לפיתוח. משה ודני נסעו בבקר לקטמנדו. נפגשתי עם עירית ובערב היתה לי פגישה מרגשת עם דנה, סתיו וג`סי. הלכנו לאכול ארוחת ערב עם עירית,ג`ו וסטיב כאשר לסתיו היתה יום הולדת 22. בגמר הערב נפרדתי מהם. דנה ועירית חבקו אותי והיתר לחצו ידיים.
הנסיעה לקטמנדו:
יצאתי בבוקר מפוקרה במיניבוס לקטמנדו. הגענו בערך בשעה 14:00. התארגנתי במלון מול הפומפרניקל בעלות של 3$ ללילה עם שירותים ומים חמים. לקחתי את החפצים שהפקדתי במלון Ice Land למלון החדש.
קטמנדו:
אחרי סידורים ופרידות נוספות דוד עוזב את קטמנדו וטס לבנגקוק, ומשם, חזרה לישראל.
