מעט רקע
אגרה, כ-200 ק"מ דרום מזרח לדלהי, נמצאת במדינת אוטאר פראדש (Uttar Pradesh) ובה נמצא הטאג` מאהאל (Taj Mahal)- ללא ספק יעד התיירות מספר אחד של הודו. אגרה הייתה בירת הודו כאשר המוגולים שלטו במדינה במאות ה-16 וה-17 ומאז לא התעמעם זוהרה למרות המסחור המסיבי של הטאג`. מרבית העיר, כלומר הטאג` והמבצר האדום, נמצאת על הגדה המערבית של נהר היאמונה (Yamuna) ומסביב מרוכזים מוקדי העניין האחרים של העיר: מיד מדרום לטאג` נמצא אזור טאג`גאנג` (Taj Ganj) בו מתרכזים כל המלונות והמסעדות של העיר. המרכז המסחרי של העיר נמצא לכוון דרום מערב בסאדאר באזאר (Sadar Bazaar).
הטאג` מאהאל, שהוא כנראה ביטוי האהבה הגדול והיקר ביותר שהיה אי פעם, הוא למעשה מאוזוליאום בסגנון מוסלמי קלאסי שעוצב ונבנה על ידי הקיסר שה ג`אהאן לזכר אשתו השניה ארג`ומאנד באן בגום (Arjumand Bann Begum) שמוכרת יותר בשם מומטאז מאהאל (Mumtaz Mahal) , כלומר בחירת הארמון ,שמתה כאשר ילדה את בנו בשנת 1631. האגדה מספרת שעקב האירוע המצער האפיר שערו של הקיסר בן לילה. בניית הטאג`החלה באותו שנה ונמשכה עד 1653 כאשר בבניה משתתפים יותר מ20,000- איש מכל רחבי אסיה וחומרי הבנייה, כולל אבנים יקרות כמו המטייט, ירקן, פנינים ועוד הובאו מכל רחבי העולם. גורלו של שה ג`אהאן לא שפר עליו במיוחד גם בעתיד: כאשר בנו האדוק אורנגזב (Aurangzeb) תפס את השלטון הוא כלא אותו במבצר אגרה הסמוך שם בילה שה ג`אהאן את שארית חייו בצפייה על הטאג` מרחוק, עד שמת בינואר 1666 וגופתו נשאה למאוזוליאום שם הוא נקבר ליד אשתו.
הטאג` הוא נקודת השיא בארכיטקטורה המוגולית וכנראה אחד המבנים היפים בעולם למרות שבניגוד לדעה הרווחת הוא אינו אחד משבעת פלאי העולם העתיק. מדי יום מגיעים לכאן המוני תיירים מהודו ומהעולם כולו שלא מצליחים לקלקל את היופי המיוחד של המבנה הזה. המדקדקים טוענים שמבט אחד בטאג` אינו מספיק. גם אם הם צודקים וגם אם לא זה בהחלט לא בזבוז זמן לצפות בטאג`בזמנים שונים של היממה כאשר האור מאיר זוויות שונות שלו ומעניק לו כל פעם מראה שונה. משחקי האור מעידים לפי האמונה המוסלמית על נוכחותו האנושית של אללה במקום. סביב הטאג` התפתחה, כאמור, תעשיית תיירות ענפה ולא פעם טורדנית אך ברגע שנכנסים פנימה ההטרדות נפסקות- סוחרים אינם רשאים להיכנס - ואת מקומם תופסים מדריכים מוסמכים. משרד הכרטיסים נמצא בשער המערבי. הטאג` נמצא בקצה הצפוני של גנים עצומים מוקפים חומה והגישה אליו היא מכוון דרום דרך חצר קדמית בנויה אבן חול אדומה שנקראת (Chowk-i Jilo Khana) ששביליה מובילים לשני שערים גדולים במזרח ובמערב.
המבנה וסביבתו
בקצה הצפוני של החצר נמצאת הכניסה המקורית, שער מקושת שעל חלקו העליון כיפות עדינות והוא מקושט בפסוקים מהקוראן. השער, שנמצא בקו אחד עם הטאג`, מסתיר אותו למתבונן מבחוץ. כיום הכניסה היא דרך מעבר מקומר צר בקצה הדרומי של החומות מימין לאותו שער. כשחוצים את הקיר המערבי רואים את מצבת השיש המפוארת בקצה גנים המחולקים על ידי תעלות מים שאופיינים לבניה המוגוליות ונקראים צ`ארבאג (Charbagh). התעלות אמורות לשוות למקום מראה של גן העדן האיסלמי בו זורמים נהרות מים, חלב,יין ודבש. התעלות מתכנסות למיכל מרכזי שמשול לאל- קאווטאר, הבריכה השמימית של העושר שמוזכרת בקוראן. כיום מים זורמים רק בתעלה המשתרעת מצפון לדרום בה משתקף הטאג` בכל תצלום שלו, החל מגלויות שתקנו בחוץ וכלה בתמונות שתצלמו בעצמכם. ממערב לטאג` עומד מסגד בנוי אבן חול אדומה ובעל כיפה וממזרח העתק מדויק שלו שנקרא (ג`אוואב Jawab) השומר על הסימטריה הויזואלית המדהימה של הטאג`- כנראה שלא יוצרה המצלמה שלא מחמיאה לטאג` ואם לא הייתה ידועה לנו התקופה בה הוא נבנה היינו יכולים לחשוד שמדובר בקנוניה של יצרני המצלמות בעולם.
לטאג` באופן כללי צורת מרובע עם קשתות מחודדות מצידיו והוא עומד על בימת שיש מרובעת שבכל אחת מפינותיה צריח גבוה. הטאג` מכוסה על ידי כיפה מרכזית שמגיעה לגובה שיא של 55 מטרים שמודגש על ידי צריח פליז בגובה 17 מטרים. לפני שעולים במדרגות המטפסות על הפלטפורמה עליה עומד הטאג` יש לחלוץ נעליים. מקרוב אפשר להבחין בתבליטים ובתגליפים המודגשים על ידי תבניות פרחוניות של אבנים יקרות ובאגרטלים מפוסלים של פרחים היוצאים מבסיס השיש. שירים ערביים המהללים את גן העדן מעטרים את המעברים המקומרים מכל צד. פנים הקבר, אליו נכנסים מכוון דרום, הוא חדר בצורת מתומן ובעל קירות גבוהים המואר באור חוור המשתקף מקירות שיש לבנים. את ההד החזק של החדר קשה לפספס כי גם אם תרגישו צורך לשמור על השקט תמיד יהיו תיירים, בדרך כלל הודים, שיבדקו את מנעד גרונם בצרחות ויללות- אתם מוזמנים להצטרף.
במרכז האולם מונחות זו לצד זו מצבות הזיכרון של מומטאז מאהאל ושל שה ג`אהאן שמוארות בנקודות אור דרך רשת דקה וכמעט שקופה. אבני החן המשובצות בקברי השיש הן מהיפות באגרה. המצבה של מומטאז מקושטת ב- 99 שמות של אללה וזו של שה ג`אהאן בקופסה לעט - סימן למלך זכר. בהתאם למסורת המוגולית ארונות הקבורה עצמם נעדרי קישוטים ומונחים באולם תת קרקעי (שמתחת למצבות) ממנו נידף ריח חזק של קטורת עלי ורדים. הודים צעירים נשכבים על הרצפה ומנסים להציץ פנימה ללא הצלחה מרובה. לא רחוק מהמבנה המרכזי, בחומה המערבית, נמצא מוזיאון, פתוח כל יום בשעות 10:00-17:00, שמכיל מיניאטורות עדינות, שני עמודי שיש שכנראה הובאו מהמבצר של אגרה ותמונות של שה ג`אהאן, מומטאז ושליטים מוגולים נוספים. בגלריה שבמוזיאון מוצגים רישומים ארכיטקטוניים של הטאג`, חרסינות יפות, מטבעות ועוד. הטאג` מאהאל פתוח כל יום, למעט יום שני ושישי, מצאת החמה עד שקיעתה והכניסה אליו כרוכה בתשלום שמשתנה בהתאם לשעת היממה.
נקודת תצפית מצויינת על הטאג` נמצאת כ- 1.6 ק"מ לכוון צפון מערב במבצר של אגרה שהוא האטרקציה השניה בעיר. המבצר, שבנייתו החלה ב- 1565 על ידי אקבאר(Akbar), מוקף חומה כפולה שמתנשאת לגובה 20 מטרים והוא בעל צורה של חצי ירח. המבצר בנוי מאבן חול אדומה וניצב על גבי סוללה שהיקפה 2.5 ק"מ על עיקול של נהר היאמונה. בניית המבצר הסתיימה ב- 1573 ומאז הוא שימש כמעוז האימפריה המוגולית. מהשערים האדירים של המבצר פתוח כיום לציבור רק שער אמאר סינג (Amar Singh) דרכו נכנס גנרל לייק בשנת 1803. הכניסה המקורית והגדולה ביותר הייתה דרך שער דלהי במערב שמוליך לשער פנימי שנקרא "האטי פול", או שער הפילים, שבעבר עמדו מצידיו פילי אבן עד שנהרסו ב- 1668 על ידי אוראנגזב.
כיום עומדים במקומם עמודים מצופי שיש. במבצר, שמוקף תעלת מגן, נבנו אולמות, מסגדים וגנים יפים. למרות שחלקים גדולים מהמבצר סגורים לקהל, בין השאר מסגד הפנינים (Moti Masjid) שנחשב בעיני רבים ליפה שבמסגדי הודו, כדאי לראות אותו ולו רק בשביל להשקיף ממנו על הטאג` שנראה מכאן כמו ארמון מאגדות ילדים. המבצר פתוח כל יום בשעות 7:00-18:00 וביום שישי בלבד הכניסה אליו אינה כרוכה בתשלום. ממול למבצר ומשקיף על תחנת הרכבת נמצא מסגד ג`מעה (Jami Masjid) של אגרה שהוא הרבה פחות מרשים מהמקבילים לו בדלהי ובפטפור סיקרי (Fatehpur Sikri). המסגד נבנה ב- 1648 על ידי שה ג`אהאן לבתו ג`אהאנארה בגום (Jahanara Begum) ועומד על מסד גבוה שהגישה אליו היא על ידי מדרגות דרך חמש כניסות מקושתות המוליכות לחצר. המסגד מכותר על ידי שלוש כיפות גדולות עשויות אבן חול המקושטות על ידי פסי שיש.
בצד המזרחי של נהר היאמונה נמצא הקבר של איטמאד אד דאולה (Itmad-ud-daulah)- חבר חשוב בחצרו של אקבאר- שעומד בגנים שורצי קופים הנמצאים כ- 3 ק"מ מהעיר. המאוזוליאום בן שתי הקומות היה הבניין המוגולי הראשון שנבנה משיש נקי והוא עוצב בסגנון נשי למדי על ידי נור ג`אהאן (Nur Jahan), בתו של גהייאט בג (Ghiyath Beg) ,ששלטה אחרי מותו ב- 1622 על האימפריה המוגולית והייתה כנראה האישה החזקה ביותר בהיסטוריה המוגולית. בכל אחת מארבע פינות המבנה עומד צריח מתומן ובדומה לטאג` המאוזוליאום עשוי שיש אך הוא חסר כיפה. מתחת למבנה החיצוני ועטוף פרחים נמצא קברו של גהייאט בג ליד ארון הקבורה של אשתו. ממול הכניסה לקבר ניצב קיר מגולף ומפוסל המטיל אור על תא פנימי בו נמצאים ציורים המסמלים את גן העדן. האתר פתוח כל יום מצאת החמה עד שקיעתה והכניסה אליו כרוכה בתשלום למעט ימי שישי.
במרחק ק"מ אחד צפונה נמצא צ`יני קא ראוזה (Chini-ka-rauza) קברו של אפזאל קהאן (Afzal Khan)- משורר פרסי וראש ממשלתו של שה ג`אהאן- שנבנה ב- 1635. המבנה מאוד מוזנח וייחודו הוא בעובדה שזהו המבנה היחיד באגרה שבנוי בסגנון פרסי. על התקרה אפשר לראות עדיין ציורים וקליגרפיה איסלאמית. כמספר ק"מ צפונית לצ`יני קא ראוזה נמצאים הגנים של ראם באג (Ram Bagh) שנבנו ב- 1528 על ידי באבור (Babaur). הגנים שמשו את משפחת המלוכה למנוחה ובמבנים היפים שהיו בהם הונחה גופתו של באבור עד שנלקחה לקאבול. כיום מהמבנים נותרו רק מספר עמודים והצמחייה גדלה פרא. במקור נקראו הגנים אראם באג (Aram Bagh), כלומר גני המנוחה, אך שמם עוות לראם על שם האל ההינדי.
המאוזוליאום של אקבאר (Akbar`s mausoleum) נמצא בסיקאנדה (Sikandra) , כ-10 ק"מ צפונית מערבית לאגרה וניתן להגיע אליו בריקשה או באוטובוס מאגרה. המבנה המרשים ביותר כאן הוא השער הדרומי בולאנד דארוואזה (Buland Darwaza), כלומר "שער ההוד" הגבוה שמסתיר את הקבר שמאחוריו. השער, שמוקף בארבעה צריחי שיש מחודדים ומצופה אריחי שיש בצורות גיאומטריות, נושא כתובת מהקוראן שמשמעותה: "זהו גן העדן, הכנס אליו ותחיה בו לנצח". באופן לא מפתיע הקבר מוקף גנים מחולקים, האופייניים כל כך לארכיטקטורה המוגולית, ומוקפים חומות גבוהות. בשבילים יארחו לכם לחברה קופי לאנגור וצבאים. ממול לשער, במרכז הגנים, ניצב המאוזוליאום שמצדי בסיסו המרובע אכסדרות מקושתות ומבנים מקושטים בכיפות שיש מכסים עליו. משער גבוה בחזית הדרומית מובילה סוללה לאולם תת קרקעי בו נמצא קברו השליו ומוקף הפרחים של אקבאר. האתר פתוח מדי יום מצאת החמה עד שקיעתה והכניסה אליו כרוכה בתשלום למעט יום שישי.
