יוצאים למחצית טרק האנאפורנה
בבוקר מעונן, מלאי עוז ועזוז התיצבנו בשדה התעופה של פוקרה, בירת הנופש של נפאל. רצינו לטוס אבל מבט על העננים המכסים את ההרים מילא את ליבנו חששות. בדחיה של שעה יצאנו לדרך. מטוס קטן, עשרים מושבים, דיילת שמחלקת סוכריה ונרדמת מיד, יחד עם הפורטרים סונאם צ`נדרה וראג`קומר תפסנו חצי מטוס. הטיסה דמתה יותר לקטע מסרט פעלולים. נסיקה בתוך העננים, פסגות מושלגות מתגלות ביציאה מעל תקרת הענן ולקינוח התפתלויות בין ערוצי נחלים ופניה חדה לנחיתה כשכנף ימין נוגעת לא נוגעת בצלע ההר, הגענו. לרותי שלום.
יצאנו לדרך. כל פורטר סוחב תיק גב גדול, ר"ז את כרמל במנשא, גם לאחרים היה משהו קטן לקחת. מים, מצלמה, תיק קטן. משלחת אמיתית. חיכתה לנו רוח חזקה ושמש יוקדת של גבהים. למי שלא מכיר זוהי תאורה בהירה מאד שמחייבת משקפי שמש, הכל צבוע בצבעים עזים, כך גם ההרגשה שבלב. התעטפנו בכל הפליזים והצעיפים שקנינו בשביל שאר חלקי הגוף...ג`ומסום למעט העובדה שיש בו מסלול נחיתה, אינו כפר אטרקטיבי, המשכנו הלאה מרחק כשעתיים הליכה לכפר נחמד בשם מרפה. יחודו בעצי התפוחים הרבים שבו, אלה מאפשרים למקומיים ליצר ברנדי תפוחים, למכור סיידר שזה עתה היה על העץ ואיזה שטרודלים... עצרנו בשעת צהריים מוקדמת והרווחנו שהות נעימה בכפר. מקלחת חמה, סיידר והתמקמות בחדר האוכל.
בעלת הבית מכניסה גחלים לוחשות מתחת לשולחן וחום מציף את כולנו, שלפנו את שקדי המרק והתשבצים מהארץ והרגשנו? נהדר! יחד עימנו תיירים נוספים. רובם כבר שזופים כמי שהשלימו, כמו רוב צעירינו אחרי צבא עשרה ימים ראשונים בטרק כפול באורכו, ה-"round anapurna", אנחנו נבצע רק את חציו השני. רובו בירידה, והוא אינו כולל מעבר הרים גבוה וקר. אם כרמל רוצה לעבור אותו אז שיחזור לכאן אחרי צבא. לא עכשיו, לא איתנו. גם לנו יש מגבלות... רוכנים על מפות, מעבירים חוויות, מיישרים את הגפיים. אנחנו עם ותק של שעתיים מנסים להשתלב...למחרת יצאנו בשעת בוקר מוקדמת. הרוחות מתחילות בצהריים ורצינו להרוויח זמן בלעדיהן. גם כך הסתיים היום כשכרמל עטוף מכף רגל ועד ראש כולל "שאל" שעוטף את כל המנשא, ברד קל מגיע מאי שם ור"ז מזכיר ללא הרף שאנחנו נהנים...נהר הקאלי קנדקי שוצף לידינו כל העת ולעיתים מתחתינו. אנו עוברים אותו בגשרים תלויים. פעם הם נקראו גשרי חבלים והיו באמת עשויים מחבל. כיום מדובר בכבל מתכת שמחזיק גם עדר חמורים עמוסים לעייפה. את דניאל ההסבר הזה לא משכנע והיא מרגישה שזה ממש לא בשבילה. עד סוף הטרק היא כבר תבוז לפחד.
באמצע הדרך אנחנו עוצרים ושולפים שוקולד השחר. רן, ישראלי נחמד אותו נפגוש גם בהמשך לא מתאפק ומצטרף לחגיגה של טעם של בית. אחרי שמונה שעות הליכה הגענו לכפר קלופני. מקלחות ושוב מחכה לנו שולחן עם גחלים לוחשות. הפעם אנחנו מתמזגים עם הסביבה. נמרוד ונחמה פותרים תשבצים, ר"ז ודניאל משחקים קלפים עם ניוזלנדים ואוסטרלים, כרמל משחק עם צ`נדרה הפורטר ורותי ויפה כותבות ביומנים. בין לבין מגיעות אין ספור כוסות תה מהביל. ממש כמו במילואים...מדוע הלכנו כה הרבה? בקלופני ניתן לראות בשעת זריחה את פסגות האנפורנה והדאולגירי ממול נצבעות בזהב של בוקר, מהפסגה ומטה. לא התעצלנו והשכמנו קום. קיבלנו בתמורה מופע צבעים מרהיב, במשך מספר דקות אכן נצבעות הפסגות בזהב בעוד תחתית ההר עדיין חשוכה. לא התאכזבנו.
אנחנו כבר ביום השלישי ושוב צעדנו כמעט תשע שעות. אמנם עוצרים בכל הזדמנות אך בדיעבר יכולנו לחלק את היום הזה לשני חלקים. המטרה היתה להגיע לכפר בו יש גסטהאוס עם שרותים צמודים... מפונקים כיאה למשפחה. מותרות אלו ניתן היה למצוא רק בכפר דנה. הילדים לא נשברו והם שקבעו שלא עוצרים בדרך. הפעם שום קלפים ושום ניוזלנדים. כולנו היינו סחוטים.
בצהרי היום הבא הגענו לטטופאני. משמעות השם "מים חמים". במקום מעינות חמים בקרבת הנהר. התאהבנו בכפר ובאנשיו והחלטנו להשאר יום נוסף. היה זה יום שישי ומסתבר שהנפאלים כמונו נחים בשבת ומצטחצחים יום קודם. ר"ז השתלב יפה עם כל הכובסות הזקנות וכיבס כביסה של אמצע טרק של משפחה שלמה. למחרת בבוקר ישלים מספר פריטים. הפעם הכובסות כבר לא כל כך זקנות... והן באו גם להתרחץ בעצמן...חגיגה. בהמשך היום פגשנו את כל המתרחצים ברחובות והפכנו כאילו מאנשי המקום. שוב אנחנו מהווים אטרקציה בעיני המקומיים לא פחות מהיותם אטרקציה בעיננו. למחרת נפרדה מאיתנו סוסמה בעלת הגסטהאוס בהתרגשות. היא הכינה לכרמל שקית עם עוגות שוקולד לדרך. את ילדיה היא רואה רק מידי כמה חודשים שכן בעבור חינוך ולימודים איכותיים היא שלחה אותם לקטמנדו לבית חמותה. לא פלא שהתרוצצות הילדים בגסטהאוס גרמה לה לפרץ געגועים.
פיסגת פון היל
הבטיחו לנו ירידה אבל כמי שרצינו להגיע כעבור יומיים לכפר גבוה ממנו נוכל לטפס לפסגה גבוהה לתצפית של זריחה נאלצנו להמיר את הירידות בעליות או ליתר דיוק "עליה גדול" כדברי צ`נדרה הפורטר שידע מספר מילים בעברית, קנינו מקלות הליכה מבמבוק, מחקנו את החיוך והתחלנו לטפס... כעבור יומיים ואלף חמש מאות מטרים הגענו לכפר גורפאני. בגד הים התחלף בכפפות וצעיף ואנו נערכנו להשכמה מוקדמת - הטיפוס לפון-היל, פסגה ממנה ניתן לראות נוף פנורמי של פסגות ההימליה. את שני הערבים האחרונים העברנו הפעם בלי גחלים מתחת לשולחן אבל סביב תנור עצים שדלק במרכז חדר האוכל. במיטות ישנו עם שמיכות כבדות של בעלי המקום חוץ מהבנות שהעדיפו משום מה שק שינה נקי...
ארבע וחצי בבוקר, שמים זרועי כוכבים, נפש חיה לא מסתובבת בחוץ חוץ מאיתנו, משפחת פלג המורחבת. לפנינו שעת טיפוס תלול בן ארבע מאות מטרים לפיסגת ה"פון-היל". המטרה - להגיע לפני הזריחה. הילדים מתקשים אך חורקים שיניים. הם זקוקים ליד תומכת: דניאל עם ר"ז ונמרוד עם צ`נדרה הפורטר. נחמה סובלת מסחרחורת עקב דלילות חמצן, כולנו מגיעים. את התיקים השארנו בחדרים. עוד נעבור שוב בגסטהאוס לארוחת בוקר והתארגנות לפני שנמשיך. הירח היה כמעט מלא, השמיים מלאי כוכבים: העגלה, חץ הצפון, כוכב הצפון. לו רק למדנו יותר אסטרונומיה. למעלה חיכה לנו מגדל תצפית ולמטה שביל של פנסים. פנס בידי כל מי שלא השכים קום כמונו אך גם רצה להספיק לחוות את החזיון. עננים החלו להערם ותהינו האם הכל היה לשווא? בשעה היעודה התפנו העננים לצדדים והוסיפו דרמה משלהם, השמש צבעה את הפסגות וקיבלנו את מבוקשינו. היפנים הצטלמו. אנחנו צילמנו, יכולנו סוף סוף להאתר לתחינות של דניאל לרדת חזרה. היא חששה שינשרו לה האצבעות בידיים מרוב קור...
יומיים נוספים של ירידה. הפעם המקלות ממש מצילים את הברכיים. האוויר מתחמם, הקלמנטינות שוב למכירה ואנו מרגישים שחווינו חוויה מיוחדת. לא האתגר כמו בטרקים הקודמים אלא דווקא המיזוג של הנוף הטבעי כמו גם האנושי הוא שכה הרשים אותנו וגרם לנו לאושר. ההימליה - אנחנו עוד נחזור. את החלק בו אנו פוגשים באנשי המחתרת המאואיסטים השארנו בכוונה לסוף. איזורים נרחבים בנפאל הוזנחו בעבר על ידי הממשלה והמלך משיקולים זרים ושחיתות. צמחה בהם מחתרת שחרטה על דגלה עקרונות סוציליסטים ורצון לדמוקרטיה. במחצית שנת 2003 הופסקו שיחות בין נציגי המחתרת והממשלה והוחלפו בהתנגשויות ספורדיות בין הצבא ללוחמי המחתרת. נוכחות הצבא מורגשת בדרכים בכלל ובעיר הבירה קטמנדו בפרט. המלצת משרד החוץ הישראלי אמרה שלא לנוע באזורים בלתי מתוירים ולבטח לא לבד. טיילים העידו כי אנשי המחתרת מגיעים לאיזורי הטרקים בהם אין נוכחות צבא, גובים סכומי כסף כמעשה רובין הוד ואף מחלקים קבלות למנוע גביה חוזרת...מצוידים במידע זה יצאנו לנפאל בכלל ולטרק בפרט.
לפני תחילת ימי הטיפוס תדרך אותנו צ`נדרה הפורטר על הצפוי. אנו צפויים להכנס לאיזור המוכר כאיזור שבשליטת אנשי המחתרת. יגבו מאיתנו בדרך אלף רופי נפאלי (14$) עבור כל אחד ואכן יתנו לנו קבלה. הוא המליץ, כפי שכבר החלטנו מראש, שלא להתנגד לתשלום וכן ציין כי יתמקח עבורינו לתשלום מופחת עבור הילדים. בירידה מהפון-היל חיכו לנו אכן אנשי המחתרת. הם נראו קטנים וצעירים אבל לרגע לא חשבנו לשנות את החלטתנו המקדימה. שילמנו את ה"מס" רק עבור המבוגרים והמשכנו לדרכנו. יש שיגידו "השתגעתם? עם ילדים?" ויש שיבינו כי אין מדובר בקונטציה הפלסטינית שלנו. אלו נפאלים שמעונינים בהגעת התיירים ולבטח לא יפגעו ב-"מטה לחמם". לסיכום כמו תמיד, בררו לעצמכם את הסיטואציה לעת הרלוונטית, שמעו להמלצה הרישמית והפעילו את שיקול הדעת האישי שלכם.
מה עוד לא סיפרנו? לא סיפרנו על הרבה חוויות קטנות. על רותי שקיבלה בעיטה מפרדה ובתגובה דניאל החלה לבכות...על כיצד בכל עת הינך מטייל ליד ילד או מבוגר אחר ופוצח בשיחה מלב אל לב, על כיצד כרמל אימץ לעצמו את הפורטרים כבני לוויה ושיחק איתם ללא הרף. על איך אנו התאהבנו בהם ונתנו להם להרגיש חלק מאיתנו בכל הזדמנות, על איך נמרוד התגבר על מחסום טיבעי והחל מפטפט באנגלית עם כל הסביבה, ל נפאליות יפות תואר המסרקות שיער גולש בכל בוקר, על עולם של פעם שניכר בכל עבר: חרישה עם שוורים, סבלות, עבודת כפיים, חימום בעץ. שעור מאלף לנו ולילדים כאחד. מדהים כמה "תענוגות המודרניזציה" לא חסרו לנו ועד כמה הרגשנו "בבית".
טיפים ותוספות
- עלויות- הטיסה לג`ומסום עלתה לנו 60$ לאדם (כולל כרמל) ו-15$ לפורטר. לסוכנות הטיולים שילמנו 400 רופי ליום עבור כל פורטר ועבור "פרמיטים" שילמנו 2000 רופי לכל אחד מאיתנו עוד בקטמנדו, ילדים מתחת לגיל עשר אינם נידרשים לפרמיט. כל יום הוצאנו כאלף חמש מאות רופי עבור שלוש ארוחות ולינה. הביאו אתכם מספיק מזומנים. בהרים לא נהוג לעסוק במטבע זר.
- לינה- כאמור החלטנו שלא לטרטר את הילדים באישון לילה לשירותים בקומה למטה או בחצר וחיפשנו את החדרים היקרים עם השירותים הצמודים. ברוב הכפרים מצאנו את מבוקשנו ועל פי רוב בהמלצת הפורטרים. בדקנו גם בעצמנו מספר אלטרנטיבות טרם התמקמנו סופית. בכפר הראשון "מרפה" עוד הרגשנו חסרי נסיון וביקשנו להגיע לגסטהאוס שהומלץ שלוש שנים קודם על ידי משפחת שפירא "paradise" שמו, אכן מומלץ. בטטופאני נהננו מסוסמה והעוגות אך דווקא בצד שמאל כשמגיעים נמצא גסטהאוס מאד "גינתי" בו ירידה ישירות למעינות החמים. בעל הבית נעלב מאיתנו משום מה וסירב לקבל אותנו אך בכל זאת נעיד ביושר שהמקום נראה אטרקטיבי למדי. ביתר הכפרים כאמור או שהגענו לגסטהאוס היחיד שאפשר מקלחת צמודה או שבחרנו מבין שניים. הגיעו מוקדם מספיק וביחרו לבד. אם תגדירו שזו הרמה שהנכם מעונינים בה ממילא תגיעו למקומות היותר מושקעים ומטופחים.
- צ`ופרים- מאוד יקרים בהרים הביאו עימכם.
- בקבוקי מים חמים- את הטיפ הזה קיבלנו מחבר טוב ואנו מעבירים אותו כלשונו לאחר שנבדק בהצלחה רבה. בחנויות הטיולים רכשנו שלושה בקבוקי פלסטיק איכותי וקשיח. מלאנו בהם מים רותחים שקיבלנו מבעלי הגסטהאוס. וידאנו אטימה והכנסנו את הבקבוקים מתחת לשמיכות או לתוך שקי השינה. אלה חיכו לנו חמים ונעימים. ניתן כמובן להשתמש במוצר הישראלי המוכר ואולי אפילו עדיף.
- יום מנוחה בטטופאני כבר הזכרנו?!
- פורטרים- נהגנו על פי ההמלצה וביקשנו מהסוכנות פורטרים צעירים. נגזרת נוספת לחוסן הגופני היא דווקא העובדה שככל הנראה ידעו אנגלית טובה והנה הסתבר שאף למדו כל מיני ביטויים בעברית. לילדים עובדה זו היתה מאוד חשובה והפכה את הפורטרים מסבלים גרידא לחברים מענינים למסע. עבור עבודתם הקשה יקבלו רק כמאה רופי ליום מהסוכנות. שיקלו בחיוב להביע את תודתכם בתשר נאה, אנו עשינו כך.
- לא את הכל צריך על ההר- על פי רוב תצאו ותחזרו לטרק מאותה נקודה/עיירה ולבטח תגיעו שוב לקטמנדו. השאירו מאחור במלון/בשמירת חפצים כל דבר שאינו נחוץ לכם בהרים. זה יקל עליכם בדרכים, באריזה היומית ולבטח יקל על הפורטרים. ספר טוב ודיסקמן כן צריך...
- בלי עליות- אם הנכם סולדים מעליות תוכלו לוותר על הפון-היל ולהסתפק בחזיון הזריחה הנראה בקלופאני. אחרי טטופאני יורדת הדרך לכיוון מזרח ותחסכו את ימי העליה. ככל הנראה גם לא תפגשו את הרובין הודים...
תודות:
- ליפה ולנחמה על חברותא אמיתית.
- לנפתלי על שקדי המרק והשוקולד למריחה. הכל נוצל.
- לסונאם וצ`נדרה על הרבה יותר מסתם עזרה בסחיבת התיקים ולעם הנפאלי על החום, החיוך וברכת ה"נמסטה".
ממטבחו של כרמל:
- לאחר שנקלענו בטעות לאתר שחיטת בקר: "אבא - למה מפרקים את הפרה?"
- לאחר עליה מאומצת ממרומי המנשא: "אבא אני רוצה שתנוח - כבד לי כבר".
לאחר כאב בטן: "אמא, הבטן שלי מקוקלקת מכאבות" - עונה לצ`נדרה בחרוזים: "מה קרה? - פוקרה", "what to do? - Katmandu"
