יוצאים לטרק האראונד אנאפורנה
ב-2 למאי התחלנו את הטרק AROUND ANNAPURNA הנמשך כ-21 יום כשבמהלכו מגיעים לגובה של 5416 מטר גובה. ואני ממליצה לכל אחד לעשות את הטרק הנפלא והמדהים הזה. שוכנעתי לעשות את הטרק הזה כי נאמר לי שהוא יותר קל באופן יחסי לשאר הטרקים כי העלייה לגובה היא הדרגתית והגוף מתאקלם לסביבת החמצן בצורה מאוזנת והגוף גם מתרגל לפעילות, כך שהימים הראשונים קשים אך מתרגלים. מה ששכנע סופית, היתה העובדה שאם קשה מדי חוזרים אחורה או מקסימום טסים חזרה, יש שדה תעופה במאנאג בגובה 3540 מטר שאליו אמורים להגיע אחרי 7-8 יום, טיסה עולה 50 דולר.
לפי המון סיפורים של אנשים, חודש מאי הוא לא זמן טוב לצאת לטרק כי המונסונים מתחילים. לדעתי, זה הזמן הטוב ביותר, מזג האוויר מצויין, חמים ונעים. ככל שעולים מזג האוויר מתקרר אך הולכים על שלג רק ביום של הפס, שהוא היום שמגיעים לגובה 5416 מטר. הפס הוא מעבר ההרים, המטרה בטרק להגיע למעבר ההרים ומשם לרדת בגובה. הולכים בשלג רק יום אחד בכל הטרק מה שלדעתי עדיף כי כשעולים בשלג כשקר מאוד, בשבילים מסוכנים, כשמרחפת מעליך סכנת הדרדרות או מפולות חול, לא כדאי גם להוסיף שלג לכל הבלגןובקשר למונסונים - לא היו בכלל!!! אז ככה, להצטייד לטרק ב-POKHARA, העיר ממנה יוצאים לרוב הטרקים -מאוד זול! יותר זול מקטמנדו- עיר הבירה של נפאל.
לא להביא כלום מהבית!!! למי שמתכוון לטייל במזרח ולא לטרק יותר מדי מומלץ להביא נעליי ספורט קלות ונוחות, אני קניתי במיוחד נעליים מהארץ והן היו מיותרות וכבדות מאד! ונעלתי אותן רק בטרק היחיד שעשיתי בנפאל כך שרצוי להביא נעליים סגורות ללילות קרים ולטרק מספיקות בהחלט נעליי ספורט פשוטות. שאר הציוד, פליזים בשלל הצבעים, כפפות , מעילי גשם וכו` ניתן למצוא בעשרות החנויות שבפוקרה וזולות מאד! פליז עבה דו צדדי למשל עולה 30 שקל את הטרק ניתן לעשות לבד, עם מדריך או עם פורטר. יש אוטובוס שלוקח לעיירה שבה מתחילים ומשם יש שביל מאד ברור והמון כפרים בדרך, רצוי לקחת מפה כדי לדעת פחות או יותר איפה לישון בלילה ולתכנן את זמן ההגעה לכפר.
מדריך עולה הרבה כסף ופורטר שהוא הבחירה היותר נפוצה הוא בחור נפאלי ששוכרים כדי שיסחוב את הציוד שלכם, לא נעים כל כך לעשות טרק כשעל גבכם תיק השוקל בסביבות 10 ק"ג. רצוי לשכור פורטר מסוכנות מסודרת יש שפע סוכנויות בפוקרה: סוכנות שי וסוויסה וכו` עצם המחויבות של הפורטר לחברה מוריד מכם את הדאגה שהוא ייעלם עם הציוד שלכם או שפשוט יחליט באמצע הטרק שאתם לא משלמים לו מספיק וימשיך עם תייר אירופאי שישלם לו יותר על שירותיו. לפני הטרק צריך להוציא פרמיט שזה אישור להכנס לאזור הטרק שמוגדר על ידי הנפאלים כשמורת טבע, במהלך הטרק תתבקשו פעמים רבות להציג את הפרמיט ולהחתימו ולא כדאי לאבדו כי אז משלמים על חדש, פרמיט כזה עולה כ- 2000 רופי נפאלי ונכון למאי 2003 דולר אמריקאי שווה 75 רופי.
אז שכרנו פורטר מסוכנות אורי (משלמים 400 רופי ליום) עשינו קניות וביום שישי ה-2 למאי נסענו באוטובוס לבסיס הר BESISHAHARבגובה 800-900 מטר. הגענו לשם בצהריים והתחלנו ללכת, היום הראשון הוא יום קצר ולא קשה ובסופו הגענו לבולבולה BHULBHULE ונשארנו לישון. הגסט האוסים בכל הכפרים בדרך הם פחות או יותר באותה רמה והיתרון שלנו בתור ישראלים, כן, כן, רק ישראלים מקבלים את הפריווילגיה של לינה חינם ובתמורה מתחייבים בפני בעל הגסט האוס לאכול אצלו את ארוחת הערב והבוקר. אין מה להתפלא, לינה בגסט האוס בכפרים שבדרך עולה כ40 רופי נפאלי לזוג ואילו ארוחה עולה 60-80 רופי לאדם כך שמשתלם לבעל המקום שתאכלו אצלו.
המאכל הנפאלי המסורתי הוא הדאל-באט שזה אורז לבן פשוט עם מרק עדשים וקצת ירקות מבושלים והוא קצת יקר יותר משאר מנות התפריט משום שהוא על בסיס ה-refill לא מומלץ לדעתי כי שאר המנות יותר זולות ויותר טעימות ובדרך כלל המנות גם גדולות אז לא צריך מילוי, הדאל באט באמת לא להיט לעומתו מרק נודלס והלחם הטיבטי היה הצלחה! ככל שעולים בגובה המחירים עולים. למשל, אם מים עולים 10 רופי בפוקרה בגבהים הם עולים 100 רופי! כדאי להכין מראש כדורי כלור או יוד לטיהור מים וזיפ בטעם ענבים (הכי מומלץ ) ולטשטש את הטעם של המים המטוהרים. יש בכל מקום בדרך צינורות מים והטרק עצמו הוא לאורך נהר ה-MARSYANGDI המהמם. כדאי לצאת מוקדם ולהגיע בסביבות 15:00 לכפר בו מעבירים את הלילה, כך שיש זמן להתקלח במים חמים כי בכפרים יש רק מערכות סולריות ויש זמן לנוח כיש עוד אור בחוץ, לבחורה איטית כמוני ההליכה ארכה 7 שעות בממוצע ביום אז היינו צריכים לקום מוקדם כל יום.
הטרק עובר נופים מדהימים! הולכים על הרים ירוקים לצד נהר טורקיז מהמם עוברים כפרים מקסימים, ומתוודעים לאורח החיים של המקומיים. פורטרים סוחבים על גבם ציוד כמו למשל מקררים, חביות מלאות אוכל, ריהוט וכו`, עד שיגיעו למחוז חפצם שיכול להיות במרחק של כמה ימים. אין כבישים. אופניים סוחבים על גבם קשישים שאין בכוחם ללכת. יש הרבה שיירות חמורים שמעבירות שקי אורז ושאר מוצרים ומשאירות על השביל חבילות ריחניות
ביום השלישי הייתי חולה אז המשכנו לכפר TAL רק ביום הרביעי. היום הזה נחשב לקשה במיוחד אז קמנו מוקדם מאוד והתחלנו ללכת בכיף ועשינו המון עצירות כי זה יום של עליות (הכפר שוכן בגובה 1600 מטר). כעשינו את העלייה האחרונה ונעמדנו מול שער הכפר נשמנו לרווחה וכשחצינו את השער רואים את הכפר היפה ביותר בטרק, כפר קטן פסטורלי על גדת הנהר המתפתל מוקף בהרים מדהימים עם פסגות מושלגות וסוסי פרא המלחכים בתאווה את העשב שבפאתי הכפר. התמקמנו בגסט האוס שהמליץ עליו הפורטר שלנו ושמו DRAGON ושם התגבשה החבורה בה המשכנו לטייל עד סוף הטרק, זוג אמריקאים, זוג ישראלים ובחור בריטי. במהלך הטרק פגשנו עוד תיירים שליוו אותנו עד סופו של הטרק.
ביום החמישי לטרק אכלנו כולנו ארוחת בוקר וכל אחד יצא בזמן שלו, את ההליכה עצמה כל אחד עושה בקצב שלו אבל ארוחות הצהריים היו משותפות והלינה תמיד באותו גסט האוס. הפעם יצאנו מאוחר ב- 9:00 בבוקר והגענו ל-DANGUE הכפר בו ישנו. יש לציין כי לאורך כל הטרק יש המוני כפרים כך שאפשר לישון איפה שרוצים ואם לא מתחשק ללכת הרבה או אם נמאס אפשר פשוט לעצור איפה שמתחשק ולהעביר את הלילה. הכפר הבא הוא כפר גדול ודי מפותח יש בו המון חנויות וגסט האוסים ברמה טובה הוא נקרא CHAME. קנינו שם הרבה שוקולדים, המליצו לנו לקראת היום של הפס לקנות שוקולד שייתן סוכר ואנרגיה לטפס. יש בכפר הזה גם מעיינות חמים שנחמד לטבול שם את הרגליים המקומיים אף מתרכזים בו בשעות הערב למטרות רחצה וכביסה.
למחרת הגענו לאחר יום שהיה לי די קשה לעיירה שנקראית PISANG, עיירה שכוחת אל, נראית רע וכאילו אין בה תושבים, עיירת רפאים קראנו לה לא מקום סימפטי במיוחד. נשארנו שם לילה וביום המחרת, היום השמיני של הטרק הגענו ל-MANAG. יש 2 דרכים להגיע למאנאג, דרך גבוהה יותר ודרך נמוכה יותר, הדרך הגבוהה יותר קשה וגם יותר יפה אבל אנחנו לא רצינו להקשות על עצמנו אז בחרנו בדרך הקלה יותר שהייתה באמת קלה והגענו למאנאג תוך 5 שעות (כולל הפסקה של שעה ועצירות בדרך). מאנאג היא עיירה מפותחת, קצת לפני העיירה יש שדה תעופה למי שנמאס לו... חנויות, מאפיות, מסעדה איטלקית "MAVIS" מומלצת מאד, גסט האוסים מושקעים, אנחנו בדקנו כמה ובחרנו בלודג` מקסים ה-YETI. אחלה חדרים, אוכל נהדר ויחס מעולה.
כאן "נאלצנו" לשלם על חדר לראשונה מאז התחלנו את הטרק...150 רופי בדיוק 2 דולר לזוג. כל יום ב15:00 יש הרצאה על מחלת גבהים במאנאג ממש מול הגסט האוס שהזכרתי, ההרצאה ניתנת על ידי רופאים אמריקאיים בחינם והיא מאד חשובה, לדעת הרופאים מומלץ ואפילו רצוי להשאר במאנאג יום מנוחה להסתגל לגובה, מאנאג בגובה 3500 מטר ורוב האנשים שמגיעים אליה אפילו אם מרגישים מצויין בדרך כלל מפתחים תסמינים של מחלת הגבהים בלילה ולכן חשוב לא לעלות בגובה ולהתרגל ביום מנוחה לגובה ורק אז להמשיך. מאנאג היא מקום מצויין להעביר בו את הזמן ובכיף נשארנו בו לנוח יום נוסף, היה ממש נחמד לקום מאוחר ולטייל בכיף ולשבת על הספסלים בשמש המלטפת עם כולם בחוץ, לחובבי הטרקים שביננו יש גם מסלולי טיול ליום בעיירה. אז או קיי שרדתי עד עכשיו ואם הייתי בטוחה שנתפוס טיסה חזרה לפוקרה מכאן, עכשיו אני ממש משוכנעת שלא!
עוברים את הפס ויורדים חזרה לפוקרה
מה זה עוד 3 ימים עד לפס? כלום! נעשה את זה!!! ממאנאג עד לפס, ההליכה היא 3 שעות ביום, לא מומלץ לעלות יותר מ300-400 מטר ביום בגלל הגובה, אז ביום העשירי לטרק הגענו לLATDER שבגובה 4200 מטר, בדרך לשם היה לי קשה לנשום וראשי היה סחרחר, ובערב כאב הראש קצת וחוסר תאבון, החלטנו שאם עד הבוקר המצב לא ישתפר נשאר לנוח. בבוקר הרגשתי יותר טוב אז יצאנו לקראת THORUNG PHEDI. ביום הזה צריך לצאת מוקדם כי בדרך עוברים בשביל מאוד צר ומסוכן ואם יוצאים מאוחר כשהרוחות מתחזקות מסתכנים במפולות אבנים! אז יצאנו מוקדם והגענו לטורנג שבגובה 4450 מטר. ישנה אפשרות לעלות להיי קמפ, מרחק של שעה ולישון שם לילה לפני הפס בגובה 4800 מטר, החלטנו לישון בפדי ולתת לגוף להתרגל לגובה, לכולם כמעט היו כאבי ראש.
היום של הפס!!! - קמנו ב-04:00 לפנות בוקר כדי לגמור עם היום הקשה הזה כמה שיותר מהר! התארגנו ואכלנו ויצאנו עם הזריחה, יש כאלו שיוצאים לפני הזריחה- לא כדאי בכלל - קר מאד וחשוך!!! לקחנו חצי כדור DIAMOX שעוזר למנוע מחלת גבהים, הוא מגביר את קצב ייצור כדוריות הדם האדומות וכך הן מזרימות יותר חמצן למוח. ניתן להשיג את הכדורים בפוקרה בזול. הדרך לפס מהממת הולכים בתוך השלג, כשהנוף של הרי האנאפורנה המושלגים עוצר נשימה, הדרך יפהפיה והעלייה לא תלולה, הנשימה מאומצת, בכל צעד הלב פועם מהר ומתאמץ ועוצרים כל דקה כדי להפסיק להתנשם כל כך בכבדות ולנסות להסדיר את הנשימה הגענו לפס המיוחל לגובה 5416 מטר ב-10:30 בבוקר, הצטלמנו שתינו תה חם וירדנו מיד בגובה בשמחה ובששון.
הירידה הייתה יותר קשה מהעלייה, 1600 מטר ירידה כשכאב הראש עדיין הולם וכשהרגליים כבר עייפות, אבל אין מה לעשות הכפר הקרוב ביותר במרחק הזה ובגובה 3800 בקירוב. הגענו לכפר MUKTINATH כשהרגליים רועדות ממאמץ הירידה והברכיים כואבות והשרירים תפוסים אבל אין מה להגיד היה מדהים ושווה ואם אני עשיתי את זה כל אחד יכול! קלישאה אבל נכונהבמוקטינת התמקמנו בגסט האוס "בוב מרלי" הגסט האוס ברמה הכי גבוהה מכל הגסט האוסים שמפוזרים בטרק. עכשיו כל מה שנותר הוא לנוח, לנשום לרווחה ולרדת בגובה
ככל שיורדים בגובה מחירים מתחילים לרדת, מזג האוויר מתחיל להתחמם וקל לנשום! אחרי שחגגנו את כיבוש הפס והרגענו את השרירים הכואבים לאחר היום הקשה ביותר בטרק ( 10 שעות הליכה!)המשכנו למחרת ל-JOMSOM, בנקודה הזאת החבורה שלנו התפצלה וחלק המשיכו לקגבני ואחר כך המשיכו לג`ומסום. הירידה לג`ומסום מלווה ברוחות חזקות מאד וההליכה לא קלה, הגענו לג`ומסום ששוכנת בגובה 2720 מטר, זו העיירה הכי גדולה ומפותחת בטרק, שדה תעופה גדול, שירות טלפון ואינטרנט (מאד יקר) מסעדות והמון חנויות. בחרנו לישון במונה ליזה, שם שוהים רוב הישראלים, ולצערנו עצם העובדה שישראלים משלמים רק על אוכל ולא על חדר גרמה לנו לעבור לגסט האוס הצמוד לו. אני ואוהד החלטנו לשלם על לילה כ-60 רופי לזוג כי תכננו לשבת עם זוג חברים במסעדת XANADU שמפורסמת כמסעדה טובה מאד אם כי קצת יקרה.
ב-19:00 בערב דפקו לנו על הדלת וביקשו את הזמנתנו לארוחת הערב כשאמרנו שאנו לא נאכל בגסט האוס וכי אנו משלמים על החדר וזכותנו לאכול איפה שרק נרצה, התבקשנו לעזוב!!! אז אכן ברחנו משם לגסט האוס הצמוד שאיני זוכרת את שמו ושם קיבלו אותנו בלי תנאים מיוחדים המסעדה שהזכרתי אכן שווה ביקור!!! טעים טעים. הדרך לפוקרה מג`ומסום ארכה 4 ימים והאמת אם אתם תרמילאים היכולים להרשות לעצמכם טיסה מג`מסום לפוקרה (כ-50 דולר), לדעתי עדיף... הדרך לא כזו יפה כמו הדרך אל הפס והטרק אחרי שבועיים כבר ממצה את עצמו התחנה היחידה מג`ומסום לפוקרה שממש שווה להגיע אליה ואפילו לנוח שם היא עיירה חמודה TATOPANI. עיירה ציורית חמודה עם מעיינות חמים מדהימים, בריכה ענקית עמוקה של מים חמים, התקלחנו שם והמקומיים עשו שם כביסה, והיה נעים להעביר שם את הזמן עם כל התיירים. זהו זה.. טטופני התחנה האחרונה ואחרי יומיים מרגיעים ושלווים שם סיימנו את הטרק. אחרי 18 יום בהרים המדהימים הגענו לפוקרה בערב עייפים ומבסוטים עד הגג...אין ספק שהטרק הזה הוא MUST ובאמת כל אחד יכול לעשות אותו ובכיף!
