לפני שמתחילים
המידע שלפניכם נאסף ונכתב על ידי תרמילאים לשעבר אוהבי הודו. חשוב שתיזכרו לאורך כל הקריאה, כי עצות יכולות עניין סובייקטיבי, וכי עולם התרמילאים הוא לא מדע מדוייק. השתדלנו לספק מידע שיהיה גם מעשי, וגם חוויתי. אולם, יכולים להיות מקרים בהם תגיעו לעיר אשר המלצנו עלייה בחום ותמצאו אותה כרועשת מדי, או לחילופין כמשעממת עד מאוד. כאן בא מקומן של התגובות, מהמטיילים לשעבר ומאלו שבדרך. אם יש לכם שאלות שלא נענו גם לאחר הקריאה, אנא שילחו לנו, נשמח לענות לכם ולעדכן באתר את המידע הנוסף. אותו דבר לגבי התרמילאים לשעבר: חשובה לנו חוות דעתכם והערותיכם השונות.
מחירים הם עניין שמשתנה משנה לשנה,יחסית לעונה ולאזור ולכן, כמעט ולא סיפקנו מידע מלא לגבי מחירים של גסט האוסים, טרקים, ארוחות ועוד. נתנו הערכה כללית לגבי הוצאות בחודש טיול בהודו, וטווח מחירים ללינה.
ובנימה אישית:
הנציגות הישראלית מאוד מורגשת בהודו. בהרבה מהמקומות, לא תרגישו מנותקים. שלטים רבים בעברית המציעים לכם את העיסקה הכי טובה. הודים שנקראים רפול, אלי אוחנה ובאבא קטן, שמדברים עברית שוטפת ומתגלגלת. מחירים מיוחדים לישראלים, שקשוקה, חומוס, שניצל, ועוד דברים רבים. ומאידך, שמם הרע של הישראלים מהדהד בהודו למרחוק. יותר ויותר בעלי גסט האוס לא מוכנים להלין ישראלים, והרבה מוכרים יסרבו למכור לכם לאחר שיזהו שאתם ישראלים. והכל בגלל חוצפת הישראליות, שעליה כבר נאמר כל כך הרבה. אז אולי זו הזדמנות להעלות את הנושא פעם נוספת, אמנם התמקחות היא חלק מהעניין, והישראלים הם לא פראיירים, אך אל תשכחו, אתם האורחים. נהגו בכבוד כלפי המארחים שלכם, אל תקימו מהומות, אל תזלזלו במינהגים מקומיים, ובקיצור, היו בני אדם.
אז מתי לנסוע?
השטח של הודו כל כך עצום עד שלתנאי האקלים בקצה הצפוני אין כל קשר לאקלים בקצה הדרומי. בזמן שבדרום החום שובר שיאים חדשים, בהימלאיה הצפונית עדיין ממתינים להפשרת השלגים. כאמור, בזכות האקלים המגוון שבהודו, היא מתאימה לטיול בכל אחת מעונות השנה.מבחינת התרמילאים הודו מתחלקת, בהתאמה למזג האוויר, לצפון ודרום.
צפון הודו (פחות או יותר מדלהי צפונה) מתאימה לטיול החל מחודש מאי עד סוף ספטמבר בערך. המקומות הפופולריים הם: דלהי וסביבתה (כולל אגרה, אמריצר וההיל סטיישנים), מנאלי ועמקי קולו ופרוואטי, דהראמסלה, חבל לאדק, והסיקים. דרום הודו (מורנאסי דרומה) מתאימה לטיול החל מחודש אוקטובר עד סביבות פבואר, מרץ. המקומות הפופולרים הם: רישיקש, ורנאסי, כולכתה, רג`אסטן, בומבי (מומבי), פונה, אזור גואה, קרנאטקה, מדרס (צ`נאי), קראלה, טמיל נאדו.
הערה: קיימות ערים רבות ששמן "עוות" או ניתן על-ידי הבריטים, בתקופה שהם היו חזקים שם באזור. במסגרת החזרה למקורות וחיזוק העצמאות ההודית, חוזרים עכשיו ההודים לשמות המקוריים של המקומות, או ממציאים להם שמות הודים חדשים. שמות אלו יופיעו בכתבות בסוגריים, לצד השם שהיה מקובל עד היום. לדוגמה: בומבי (מומבי - השם ההודי).
ויזות, דרכונים וחיסונים
ויזה להודו מנפאל
בשגרירות הודו בקטמנדו אפשר להוציא או להאריך ויזה להודו. המחיר לויזה רגילה (בין שלושה לשישה חודשים) הוא 2900 רופי נפאלי (כ-73 רופי לדולר). השגרירות פתוחה במהלך השבוע בין השעות 9:30 ל-12:00 וסגורה בימים שישי, שבת וראשון. מומלץ להגיע לפני תשע בבוקר, כי התור ארוך ומייגע כמעט תמיד. אחרי ה"ביקור" הראשון שאורך בדרך כלל בסביבות חמש שעות (התור הארוך והבירוקרטיה ההודית הם שילוב קטלני), צריך להגיע שוב כעבור כשבוע עד 10 ימים, ושוב לבלות שם עוד כמה שעות, ללכת ולשוב בשעה 16:30 אחר הצהרים. בקיצור, יש להקדיש לעניין לפחות יומיים בהפרשים של שבוע.
דרכון
כמובן שהדרכון צריך להיות בתוקף, אולם לקראת הטיול בהודו, עליכם להקפיד באופן מיוחד שתמונתכם תהייה עדכנית. אם אתם בעלי שיער קצר ובלונדיני, ובתמונה בדרכון יש לכם תלתלים שחורים, או לחילופין התמונה היא מגיל הבר מצווה, צפויות לכם בעיות בשדה התעופה. סביר להניח שבסוף יתירו לכם להיכנס, אך עד שזה יקרה תהיו נתונים למבטים חשדניים של הפקידים ההודים, עיכובים ועוד.
חיסונים
יש להתייעץ ברופא ולקבל חיסונים לפני הנסיעה.
כסף
כמה כסף לקחת ?
עלות המחיה: הודו כמו מדינות עולם שלישי אחרות היא מדינה זולה, עלות המחייה בהודו נעה בין 400 ל-500 דולרים אמריקאיים לחודש. המטבע ההודי נקרא רופי, המתחלק למאה פאיסה.
להמרת מטבע לחצו כאן
מזומנים, כרטיסי אשראי והמחאות נוסעים:
מזומנים: העיקרון פשוט, אין ביטוח, ובמידה ויגנבו את כספכם (סיטואציה לא נדירה), הוא לא יוחזר ולכן רצוי להימנע מלהחזיק כמויות גדולות, של מזומנים.
המחאות הנוסעים של ויזה תומס קוק ואמריקאן אקספרס מוכרות ומקובלות, ניתן להמיר את ההמחאות למזומן בבנקים או בסוכנויות קטנות. מומלץ לקחת שטרות של סכומים קטנים ולהחליף כל פעם 50-100 דולר.
כרטיסי אשראי: לא בכל מקום בהודו ישנם כספומטים. ניתן להוציא כסף בבנק עצמו, באמצעות פקיד הבנק. אולם, מכיוון שלא בכל מקום מכירים בכרטיסי האשראי, זה אומר שתצטרכו בכל פעם למשוך סכום גדול, וכל העניין נהייה מסורבל ולא בטוח. את כרטיס האשראי כדאי לקחת בכל מקרה, למקרים של חריגה מהתקציב, טיסות לא מתוכננות ועוד.
תקשורת
טלפונים
אפילו במקומות הקטנים ביותר שתגיעו אליהם תמיד תוכלו למצוא את תאי ה STD/ISD שדרכם ניתן לבצע שיחות מקומיות ובינלאומיות. למרות שזה נשמע לא הגיוני, תאלצו לשלם גם על שיחות נכנסות וגם על שיחות גוביינא. בסיום השיחה תקבלו קבלה המפרטת את הסכום לתשלום.
פקסים
ב-STD ישמרו לכם פקסים. השמירה לא נובעת מטוב לב, אלא מכך שתצטרכו לשלם עבור הזכות לקבל את הפקס שהתקבל עבורכם.
אינטרנט
הדואר האלקטרוני תופס תאוצה גם בהודו, ממש כמו בכל המזרח הרחוק. כיום בכל יעד מתוייר ניתן למצוא הרבה מאד בתי קפה המאפשרים גישה לאינטרנט.
על מנת להתגבר על בעיית האיטיות המאפיינת חלק מהמקומות כדאי לפתוח שניים עד שלושה דפדפנים, להדפיס ולקרוא במקביל - חוסך זמן וכסף.
שליחת חבילות הביתה
יש הרבה סיבות לשלוח חבילה הביתה. החל בשק שינה שאתם כבר לא צריכים, ועד לשלל שלל כיסויי מיטה שקניתם לסבתא. מסתבר שבהודו, לשלוח חבילה זה עניין קצת מורכב: היא צריכה להיות עטופה בבד. במיין בזאר שבדלהי, יש חנויות רבות שיארגנו לכם את כל העניין, ימצאו קופסא מתאימה, יעטפו בבד (אפילו יחתמו בדונג), ויעבירו אותה הלאה לבית הדואר. כמובן שכל השרות יהיה בתשלום אולם זה עדיף מלהתרוצץ בין כל בתי הדואר של דלהי.
קבלת דברי דואר, מכתבים וחבילות
יפתיע אולי בהתחלה, אבל שחושבים על זה, זה בכלל לא מפתיע: ההודים בעלי המסורת הבירוקרטית מאוד מסודרים בכל עניין הדואר. אם תתכננו מספיק זמן מראש, לא תהיה לכם בעיה. פשוט שיכתבו את שמכם באנגלית וישלחו לסניף הדואר הראשי ה-GPO-General Post Office . קבלת חבילות יכולה להיות עניין קצת יותר מסובך מכיוון שלעיתים החבילה מגיעה לסניף דואר אחר, ואז אתם יכולים למצוא את עצמכם, יום שלם בחיפוש אחר החבילה.
בדלהי ניתן לשלוח, מכתבים בלבד, גם לשגרירות ישראל.
C/O EMBASSY OF ISRAEL
3 AURANGZEB- ROAD
SOUTH- BLOCK
(נא לכתוב את שם המטייל באנגלית)
ציוד
נדמה שההמלצה הטובה ביותר היא לא לקחת יותר מדי. בטח כבר שמעתם סיפורים רבים על כאלה שנסעו להודו רק עם מברשת שיניים ויומן מסע, ואמרו שבדיעבד, גם את מברשת השיניים היו יכולים לקנות שם. ולמרות שבאמת הכל ניתן לקנות שם, ריכזנו כמה המלצות לרשימת ציוד קטנה.
- צילומים של מסמכים וביטוחים: חשוב לצלם את הדרכון, קבלות על המחאות הנוסעים, ויזות וכל מה שיהיה חבל אם ילך לאיבוד.
- שקית אטימה למים: עד שתצטרכו להשתמש תוכלו לשמור שם צילומים חשובים.
- כיסוי לתרמיל: לתרמיל שלכם, שייהפך להיות לידידכם הטוב ביותר, נכונים חיים קשים. הרבה קפיצות, זריקות, משיכות ועוד. לכן כיסוי התרמיל הוא מאוד חשוב. אנחנו ממליצים על הכיסוי השלם העמיד יותר.
- כבל או שרשרת: כן, זה נשמע קצת מוזר, אולם הכבל הוא מאוד חשוב, במיוחד לנסיעה ברכבות, או על גג אוטובוס. בנסיעות כאלה, קושרים את התרמיל לאחד המעקות, בתקווה שאף אחד לא ייקח את התרמיל. בכל מקרה גם אם התרמיל קשור באלפי אזיקים, אל תעיזו להשאיר בו חפצי ערך ללא השגחה. היו כבר מקרים רבים בהם בעזרת סכין יפני חתכו את התרמילים.
- חגורת כסף: ללבוש כל הזמן. ההרגשה הכי מחורבנת בעולם היא לחזור לחדר ולגלות שהכסף נגנב.
- מנעול: אחד קטן, אחד גדול, ואחד נגד עין הרע. לנעול את התרמיל, לנעול את החדר. מומלץ להביא את המנעול עם המספרים. מלבד העובדה שהוא יותר משוכלל, הוא פותר אתכם מהדאגה למפתח.
- נעלי הליכה: נו, אז צריך או לא צריך? מאוד תלוי. נעלים סגורות ונוחות כמובן שצריך, אולם אם אתם לא מתכוונים לעשות טרקים רציניים ונוסעים רק לתקופה קצרה אזי גם נעליים פשוטות יהיו מספקות.
- סנדלי טיולים ושקפקפים: סנדלי הטיולים הם חובה בטיול בהודו, כמו בכל מקום בעולם. כמעט תמיד מסתובבים איתם ולא במקרה הם הפכו לסימן ההיכר של הישראלים. מי שדוגל בהפרדת רשויות מוזמן להביא גם כפכפים או שקפקפים למקלחות.
- מעיל גשם דק ומטריה מתקפלת: הם לא תופסים הרבה מקום בתרמיל ויכולים מאוד לעזור במונסונים מזדמנים.
- ציפה: אולטימטיבי. נכנסים אל תוך הציפה וגם בגסט האוס הכי מעופש, נשארים עם הרגשה של בית.
- ביגוד חם: סביר שתטיילו בעונות נוחות ונעימות, וחולצה ארוכה תספיק. אם אתם מתכננים להגיע שלא בעונה או לעשות טרקים באזורים גבוהים וקרים, תהייה לכם אפשרות לקנות במקום עצמו בגדים חמים כמו גטקסים, שלים ופליסים באיכות טובה ובמחירים מצחיקים - כך לא יהיה לכם קשה להיפרד מהבגדים החמים כאשר כבר לא תצטרכו אותם.
- ביגוד לבנות: בנות שימו לב, אומנם חם בהודו, אבל אל תגזימו עם החשיפה. בנות מערביות גם ככה מהוות אטרקציה בהודו וגופיות, מכנסיים קצרים ושאר בגדים חושפניים מגבירים את נעיצות העיניים והנגיעות.
- גליל נייר טואלט: לעיתים נייר הטואלט, יכול להיות מוצר יקר מפז ולכן תמיד כדאי לוודא שיש לכם גליל עודף. אבל לא צריך להגזים, לא צריך להביא אריזה משפחתית של 40 גלילים במחיר של 32 גלילים, על ההתחלה.
- סבון כביסה נוזלי וחבל הכביסה:
אומנם בהודו יש הרבה שרותי כביסה, אולם יהיו גם הרבה פעמים שתגיעו למקום שלא יהיו, או שתצטרכו משהו דחוף דחוף. איך אמא אומרת: עדיף שיהיה מאשר יחסר.
- טמפונים: ניתן להשיג טמפונים בערים הגדולות, אולם תמיד מומלץ לקחת חבילה לכל מקרה שלא יהיה.
- כדורי אקונומיקה: מיועד למצבים שבאמת כבר אי אפשר לסבול את רמת האי-ניקיון בשירותים ובמקלחת. או שזורקים לאסלה או שממיסים במים בדלי הקטן שתמיד נמצא בשרותים, ואז פשוט שופכים במקלחת. החיים יראו הרבה יותר טוב אחר-כך.
- פנס קטן: להפסקות החשמל שקורות לא אחת, לנסיעות באוטובוס או ברכבת, כשרוצים למצוא משהו בתיק, או להמשיך לקרוא בספר. אם עוד לא קניתם, מומלץ -אך לא חובה- לקנות את פנס הראש, שמשאיר את הידיים פנויות.
- קרם הגנה מהשמש: עוד פריט מהרשימה שלא יזיק שיהיה בתיק, במיוחד ללבנבנים שבינינו.
- אולר קטן: למשל כדי לקלף פירות - אל תגזימו בגודל כדי שלא שיעצרו אתכם בשדה תעופה.
- תיק כלי רחצה נתלה: למקרים שלא יהיה מדף.
- מטליות לחות: נו אתם יודעים, יכול להיות שימושי להרבה מקרים, ואיך אמא אומרת- אם לא יועיל, גם לא יזיק.
- טבליות לטיהור מים וזיפ: לרוב שותים מים מינרלים, אולם בטרקים ובמקומות בהם מחירי המים מרקיעי שחקים, הטבליות יכולות לעזור. הזיפ הוא כדי שהטעם לא יהיה כל כך כלורי, ואפשר לקנות אותו שם.
- שלא נצטרך: משכך כאבים, מרגיע שילשולים, פלסטרים- או בקיצור, עזרת עזרה ראשונה.
- ווקמן וספר: עוד שניים שיהפכו לידידים הטובים ביותר שלכם. לנסיעות הארוכות ברכבת ובאוטובוס, לרגעים שרוצים להתרחק מאנשים. מאוד מומלץ להכין קלטת עם השירים שהכי אוהבים.
התמונות צולמו על ידי משפחת שפירא.
