למה אופנוע
נתקלתי במספר שאלות הנוגעות לטיול אופנועים בהודו והחלטתי לרכז כמה המלצות ומידע. המטרה היא קצת להכין יותר למסע מסוג כזה וגם קצת להזהיר יותר ולהוסיף לתודעה קצת אמצעי זהירות שכדאי לנקוט בכדי לחזור שלמים הביתה (בשנים האחרונות נתקלתי/שמעתי על תאונות אופנוע קשות בהן היו מעורבים ישראלים בהודו, והלוואי וההודעה הזאת תמזער ולו במקצת את התופעה).
ללא ספק, טיול על אופנוע בהודו הוא חווית נסיעה אחרת. עם יתרונות רבים, וגם מגרעות אחדות. נסיעה על כביש הודי (עליו יפורט בהמשך..) איננה נסיעה רגילה, ויכולה להתיש פיזית ונפשית גם רוכב מומחה. לעומת זאת, נסיעה במרחבים אינסופיים, כניסה לשבילים קטנים בטבע מדהים, עצירה ושהייה בכל מקום שתבחר ורוח קרירה (ולעיתים מלאת יתושים..) בפנים היא תחושה נפלאה.. ישבן תפוס קשות, גב וידיים עייפות והעדר יכולת ממשית לנסוע יותר מ-150 ק``מ בממוצע ביום.
נכון, . אפשר להעלות לרכבות מסוימות את האופנוע כמטען נוסף בעלות של כרטיס נוסע נוסף, אבל לא כל הרכבות מאפשרות זאת, בדרך כלל מדובר ברכבות היותר איטיות, ומדובר בפרוצדורה של עטיפת האופנוע בבדים וקרטון מתאים למניעת פגיעה בו בנסיעה.... כשלעיתים בא לך לעלות פשוט לרכבת ממוזגת, לשים את הראש על סליפר ברכבת, ולהתעורר אחרי 1500 ק``מ בצד השני של הודו.
סוגי אופנועים
בחמש השנים האחרונות התחילו להופיע אופנועים ``יפניים`` (רובה שיתוף פעולה בין Kawasaki עם Bajaj ההודית) הם נראים יותר מודרניים מבעבר, עולים יחסית מעט (כ-75,000 רופיס` לאופנוע 350 סמ``ק חדש) ונראים אטרקטייבים יותר מהאנפילד המיושן. אבל בכך נגמר יתרונם!!! האופנוע היחיד עד היום ששלדתו בנוייה יצוק וחזק מספיק לעמוד בנסיעות בינערוניות בהודו, הוא עדיין האנפילד הישן. הוא מגיע בשני נפחי מנוע 350/500 סמ``ק. למרות שהדגם הגדול מציע יותר כח, מומלץ בחום להעדיף דווקא את דגם 350 סמ``ק. מהסיבות הבאות:עולה כל עליה בין עמק קולו לספיטי/לדאק בלי בעיות גם עם ציוד ושני נוסעים, צורך כ-25% פחות דלק. (דלק אינו מוצר זול בהודו. כ-2.5 שקלים לליטר). בניגוד לדגם 350 סמ``ק, ל-500 יש לעיתים בעיית חלפים, שיכולה לגרום לכם להתקע מספר ימים במקום עד שיגיעו חלפים מהעיר הגדולה. ל-350 יש חלפים זולים וזמינים, בכל פינת רחוב בהודו.
עלויות
בין 500-700$ לאופנוע במצב טוב. שנת היצור כמעט אינה רלוונטית משום שהמנוע נשאר זהה בתצורתו והשלדה כמעט תמיד נשארת שלמה גם לאחר עשרות שנות שימוש (ולעיתים נסדקת ומרותכת, ואת זה יש לבדוק, במיוחד באיזור מזלג ההגה, שנוטה להסדק). לכן אל תופתעו אם תמצאו אופנוע משנות השבעים והוא יהיה עדיף על אופנוע בין חמש שנים. הכל תלוי במצב האופנוע.
התלבטויות של לפני - אופנוע כבד? עבירות?
אם מעולם לא רכבת על אופנוע כבד, אז אני רחוק מלהיות משוכנע ש``הודו`` היא המקום לעשות את זה ו``אנפילד`` הואבטוח לא האופנוע המתאים לסטאז` כזה. ישנם ישראלים שעושים את זה, כחלק מרוח ה``חופש`` הכללית השורה עליהם בהודו. יש בזה חן, ויש בזה גם דברים אחרים.. אני אישית לא ``מת`` על התופעה, שיש לה בהחלט מחיר (סלח לי אם אני נשמע כ``משבית שמחה`` כרגע) אבל בוא נשתדל שלפחות תעשה את זה נכון וכמה שיותר בטוח, עם מקסימום ידע בנושא. מציאת אופנוע בדלהי תהיה יותר רלוונטית, ובמחובר לחוסר הנסיון שלך הייתי ממליץ לעשות את החיפוש רק עם מישהו שמבין היטב בנושא.
אני רכבתי (וגם פירקתי ``והתפרקתי``) אופנועים כבדים בערך 5 שנים לפני שהגעתי להודו ורכשתי את האופנוע הראשון בהודו.(1995) במפגש הראשון עם האנפילד שאלתי את עצמי ``מה זה הטנק הזה``,``איך מרימים אותו אם הוא נופל``, ``מה זה בולמי הזעזועים האלה (שלא בולמים כלום..וכל בור, מורגש היטב וגורם לזעזוע של כל האופנוע..). לקח לי כמה ימים כדי להרגיש ``נוח`` עם המפלצת הכבדה הזאת. לכן, אם החלטת בכל זאת ללכת על אופנוע, קח את הלימוד בצורה איטית ורצינית. מצא אדם טוב על הדרך שילווה אותך צעד אחר צעד עד שתרגיש בטוח, ואל תתפתה לקפוץ עליו מייד ולהצטרף לאחרים מהר מדי.
בין דלהי ללאדק יעברו עליך הרבה ימים, והרבה התנסות על האופנוע. לכן מיותר לנסות להרחיב על כך יותר מדי כעת. לדאק הוא חבל ארץ גבוה שאחוז הכבישים ה``הטובים`` בו אפסי, והרוב בנוי מנתיבי כורכר מהודק ואבנים. אוכל להעיד על המעבר מעמק קולו ללדאק, מדובר באחת הנסיעות היפות אולי בעולם מבחינה טופוגרפית והמעבר החד מהעמק הירוק ל``מדבר`` הלאדקי, ובמקביל מדובר בנסיעה קשה מאוד על אופנוע. שתארך יומיים (בין מנאלי ללה) בתנאי כביש פרימיטיביים לא פשוטים בכלל.
עברתי שם על אופנוע פעמיים בעשור האחרון, ותנאי הכביש לא השתפרו בהרבה. עדיין הגשמים בצד קולו אוכלים חתיכות מהכביש אחרי כל תקופת מונסון, ועדיין גושי הסלעים עושים שמות באופנוע בצד הלדאקי (רק האוכל בכפרים הקטנים בדרך השתפר קצת..). באחת הנסיעות גם נאלצנו להמתין יום שלם בצד הדרך עד שמצאנו ``טרמפ`` על משאית שהעלתה את האופנוע (שקרע שרשרת ולא ניתן היה להדק חוליות) עליה בין קרגיל ללה.
איפה קונים
בדרך כלל מטיילים קונים את האופנוע ממטיילים אחרים, במיוחד בגלל ה``שיפצורים`` שאופנוע נדרש לעבור בטרם יתאים לנסיעה. בדרך כלל מדובר בריתוך מנשאים לשני תיקים, בשני צידי האופנוע, ארגז אלומיניום מאחור (לכלים, וחלקי חילוף) ומנשא קטן למיכל פלסטיק קטן, 5 ליטר דלק למקרה חירום. יש לקנייה כזו יתרון מסויים, חוסך זמן, קל לתקשר, בדרך כלל ישנה גמישות כלשהי במחיר אצל מטייל שעומד לטוס וכו`, אבל צריך לשים לב למצב האופנוע הנוטה להיות קשה יותר לאחר שסיים חצי שנה תחת מטייל ``שקרע`` לו את הצורה ברחבי הודו.
ניו דלהי: באיזור שוק Karol Bagh יש אזור שלם לאופנועים ואביזרים. על לוחות המודעות בגסט האוסים מופיעות לעיתים קרובות מודעות ``למכירה``, וגם אופנועים למכירה החונים ברחוב יופיעו עם שלט דוגמת ``למכירה במצב בולנאט, לפנות לרוני בהרי ראמה חדר 200``. גם אליהם אפשר לפנות.
גואה: חופי גואה ידועים בצפיפות האופנועים למיניהם. בעיקר בחופים ה``ישראלים``, אנג`ונה וסביבתו ניתן לראות הרבה אופנועים למכירה. ב``שוק הפישפשים`` של אנג`ונה הנערך בימי רביעי, ניתן לראות גם מוכרים המציעים את אופנועם למכירה.
צפון הודו: במנאלי ניתן גם כן למצוא ריכוז גבוה של אופנועים למכירה. באיזור אולד מנאלי באמצע העליה מצד ימין יש מכונאי אופנועים (שכחתי את שמו) שיודע בדרך כלל על אופנועים למכירה. בדרך לואשישט מצד שמאל, יש בוטק`ה פשוט של מכונאי צעיר בשם Annu,גם הוא יודע בדרך כלל על אופנועים למכירה, ובנוסף הוא מכונאי טוב והגון.
ניתן לחפש גם אופנועים למכירה מהודים מקומיים, בדרך כלל מצבם יהיה טוב יותר, אך יצריך ריתוך התוספות המתוארות. ניתן למצוא מודעות מכירה בעיתונים למינהם, וגם באינטרנט. את האנפילד האחרון קניתי דווקא מהודי מ-Chandigarth ולא הצטערתי על כך.
תחזוקה ותיקונים
`כביש`` הודי, איננו עונה להגדרת ``כביש`` בעיניים מערביות. בדרך כלל מדובר בשילוב בין אספלט ברמה נמוכה משולב בכורכר, עם בורות שלא היו מביישים גבינה שוויצרית. לכן מצב המכוניות והאופנועים בהודו בכי רע, ומצריך מוכנות ותחזוקה שוטפת.
גם אם אינך ``מכונאי מלידה``, האנפילד קל מאוד להבנה ולתיקון. לכן הייתי ממליץ לכל מי שחושב בכיוון לקחת מהארץ כלי מופלא הנקרא Leatherman. שילוב של מברגים, סכינים, פלייר, צבת, וכל מה שנדרש לתיקון מהיר, החלפת כבל ברקס, קלאטש, וכו`. כלים נוספים אפשר לקנות מכל מוסך פשוט ולעיתים יגיעו עם האופנוע. מפתח פלאגים, כמה מפתחות ברגים בגדלים מתאימים. לנסיעה ארוכה, הייתי דואג להביא גלגל ספייר. כבל ברקס, כבל קלאטש`, לשניהם יש נטייה להקרע. נורה קדמית ראשית. צינורית דלק, 50 ס``מ. ניתן להשתמש בה לשימושים שונים. פלאג ספייר למקרה של רטיבות. מיכל דלק 5 ליטר ספייר שיביא אתכם עד לתחנת התדלוק הבאה. (``תחנת תדלוק`` בהודו, לא תמיד פירושה תחנת דלק, לעיתים יהיה מדובר ב-3 חביות עם משאבה ידנית, עם שלט PETROL מעל. אבל לאחרונה נכנסו חב` דלק גדולות להודו וניתן לראות הרבה תחנות גדולות מפתיעות בחידושים המוצעים).
לאחרונה הושלם בהודו פרוייקט אדיר של יצירת מה שהם קוראים ``מרובע הזהב``: קישור דלהי >>> בומביי >>> מדראס (צ`נאי) >>> כלכותה >> דלהי. בהחלט קפיצת דרך אדירה עבור רוכבי אופנוע, שצריכים להעדיף נסיעה על כביש זה (לעיתים בן 6 מסלולים). כמו בהודו, אי אפשר ליצור משהו מושלם, ויש לשים לב בחיבורים בין המקטעים בכביש לעיתים יש קפיצה או ירידה של עד 5 ס``מ בגובה הכביש. (``לא חברו במדוייק``).. לרכב- מדובר רק בקפיצה רועשת, לאופנוע יכול להוות אירוע מסוכן.
בדיקת האופנוע לפני נסיעה ולאחר הרכישה
ניתן להכנס למכונאי מקומי ולבקש ממנו לעשות סיבוב על האופנוע ולחוות דיעה על מצב האופנוע. (בתשלום של 20-30 רופיס`), אנא שלמו מיוזמתכם, כי לעיתים ההודי לא ירגיש ש``עבד`` ולכן לא יבקש כסף, ומאידך לא יאמר לא לבקשתכם לבדוק את האופנוע...). במידה וקניתם מהודי מקומי, המנעו מנוכחותו בזמן הבדיקה, אינכם מבינים את השפה, ולעיתים יושפע הבודק מנוכחות המוכר. מכונאי הודי, הינו בדרך כלל בן למכונאי שפרש לגמלאות, וסבו היה מכונאי שפרש מהעולם... זאת אומרת, יש להם המון ``כבוד`` למקצוע, ולעיתים נדירות, ירמו או ישקרו לך לגבי מצב האופנוע או תיקונים נדרשים. הם לעיתים מוגבלים בכלים ובאמצעים מתאימים, או בחלפים, אבל המאמצים שלהם להצליח במשימת התיקון (לעיתים גם באמצע הלילה...), בהחלט ראוי לתשבחות. לאחר הרכישה הכניסו את האופנוע לטיפול כללי. כיוון מנוע, בדיקת שמנים, חיזוק ברגים בגלגלים, בדיקת ברקסים. התיקונים בהודו זולים מאוד, לכן אל תחסכו בטיפול הראשוני. יחסוך לכם זמן וכאב ראש בהמשך... (שיפוץ מנוע כולל שסתומים עלה לי ב-2002 כ-2300 רופיס`)
רשיון ומסמכים
נכון, בהודו יש בלאגן לא נורמלי בנושא (כמו כמעט עם כל פורמליסטיקה הדורשת סדר..), המחשוב מינימאלי והבדיקות בכביש נדירות למערביים (הודים נבדקים..). למרות שבאיזור גואה שמעתי כבר על מחסומים שהורידו אופנועים מהכביש עקב העדר ניירת מסודרת (אבל כמו תמיד היה מדובר בבקשיש נפוח שסידר את הכל). ישנו תהליך של העברת בעלות על אופנוע בהודו, אבל הוא מורכב מאוד, דורש הגעה למחוז המתאים ולכן מוותרים עליו. אבל לכל אופנוע יש מסמכי רישוי שצריכים לעבור לקונה עם הרכישה (דומה לרשיון רכב בארץ). אין טסט בהודו, אבל יש בהחלט חובת ביטוח. נכון, שוב מדובר בביטוח הודי, שפירושו כמה אלפי שקלים מקסימום במקרה של נזק גוף, וגם מעולם לא שמעתי על מערבי שהצליח (או ניסה..) לגבות כסף מחברת ביטוח הודית. אבל, ממה ששמעתי, הודים מקומיים הנפגעים בתאונות בהחלט פונים ועבורם סכומים אלו משמעותיים מאוד!!. לכן ודאו שיש בידכם תעודת ביטוח תקפה, (שתאריכה לא פג עדיין) ובמידה ואין, גשו לסוכן ביטוח מקומי, (יש בכל מקום) ובקשו תעודת ביטוח מינמלי לאופנוע (ב-2002 זה עלה לי 150 רופיס` לשנה. 3.5$!!!, שיכולים להיות משמעותיים מאוד עבור הודי שחלילה יפגע מכם. אחרת תאלצו לפצותו בעצמכם במקום).
הצופר
הודי יצא לנסיעה ללא פנס קדמי אבל יחשוב פעמיים האם לצאת ללא צופר!!. הצופר בהודו איננו כלי התראה בלבד, אלא מדובר בכלי הדיבור שלך עם הסביבה כולה. כלי רכב שצופר לך מאחור אומר לך ``זוז לצד, אני עובר``, והוא מתכוון לעבור גם אם לא תזוז לצד. לכן דאגו לצופר תקין וחזק, והקשיבו לצופרים בסביבה.
``שרשרת המזון בכביש ההודי``
הכלל הבסיסי בנהיגה בהודו (עליו כבר שפכו הרבה מילים) הינו ``זכות הקדימה שמורה לרכב הגדול יותר``. כל תמרור, חוק, או כלל אחר, תמיד כפוף לכלל הבסיסי הזה: הולך רגל >> אופניים >> אופנוע >> פרה >> אוטוריקשה >> רכב קטן >> ג`יפ/וואן >> אוטובוס/משאית. זו מעין שרשרת מזון המגדירה ``מי זז ראשון במפגש עם האחר``. דוגמא: כשרכב צופר לאופנוע מאחור, הוא מודיע לו: ``בשרשרת המזון ההודית`` אתה מאחוריי, לכן אני מתכוון לנסוע ישר, ואילו אתה האט!! וזוז לצידי הכביש בכדי שאעבור``. שמירה על הכלל הבסיסי הזה ילמדו אתכם 95% מממה שצריך לדעת על הכביש.
ציוד בטיחות ואביזרים נוספים
כן, יש בהודו חובת חבישת קסדה. אבל כאמור היא לא נאכפת על מערביים (וחבל שכך..). תחושת החופש והחירות האינסופית גם בנושאי תחבורה בהודו, מביאה נהגים ישראלים (אירופאים בדרך כלל מביאים איתם קסדה מצויינת מאירופה) לשכוח שגם תאונה קטנה (חלילה) יכולה להגמר באסון במידה ולא חבש על ראשו הנהג או נוסע/ת נוסף קסדה. אל תתפשרו על קסדת פלסטיק הודית. קנו קסדה טובה, הביאו מהארץ, קנו בדלהי (בשוק המוזכר מעלה), אבל אל תתפתו לנסוע בלי קסדה. וגם בהודו כאשר תראו שיירות ``האנפילדים`` נוסעים ללא קסדה ``חופשיים ומאושרים`` אל תתפתו. הלוואי ויכולתי לצרף תמונה של איך נראית ה``שיירה`` המאושרת הזאת כאשר אופנוע אחד מתהפך ללא קסדה. בדרך כלל מדובר בהמון יבבות ובכי. שוק מוחלט בקרב הנהגים ``הגיבורים והאמיצים`` שעכשיו צריכים לחשוב איך לפנות ``פגוע ראש`` בצורה נאותה לבית חולים קרוב. (מצטער על התיאור הלא נעים, אבל זאת היתה אולי האמירה החשובה ביותר בכל המאמר הזה).
משקפיים רחבות!!!. מה שקרוי באנגלית Goggles, או משקפי ריתוך. משקפי שמש רחבות? גם טוב!. אבל כל רוכב בעל נסיון בהודו יודע מה החוויה לנסוע בתוך נחיל יתושים שמכה בעיניך והופך את הנסיעה לסיוט אמיתי. אז את הפה והאף מכסים בבנדנה נקייה, ואם יהיו לכם משקפיים רחבות מהסוג הזה תתקלו במבטי קנאה רבים סביבכם...
מנעול טוב: כן, גם בהודו גונבים אופנועים. לא תופעה רחבה מאוד, במיוחד לא מחוץ לאזורים המתויירים קשות, מנאלי/גואה, אבל בהחלט מנעול ``אוזן`` גדול ישמור על האופנוע בחנייה. מנעול דיסק לא מתאים (כי אין דיסק ברוב הדגמים. בדגמים חדשים יש דיסק אבל לא דומה לדיסק באופנוע יפני המאפשר נעילה שלו דרך החורים בו). במידה ולא הבאתם איתכם, קנו שרשרת עבה ומנעול מקומי שיעשו חלק מהעבודה.
פנס מהבהב: המצאה דגולה, עבור רוכבי האופניים בארץ, או רוכבי הרולר בליידס, המצמידים את הפנס הקטן לבגד. פטנט מצויין לאמצעי תאורה נוסף לאופנוע בהודו. פנסים הודיים, בעיקר האחוריים בדרך כלל חלשים מאוד, ואורך חייהם לא ברור, מתכסים בבוץ וכו`. אם תצמידו מקדימה ומאחור שני פנסים כאלה (עולים בארץ כ-30 ש``ח לאחד) שדרגתם את מצבכם הבטיחותי בכביש בהרבה. קוריוז: בפעם הראשונה שהרכבתי אותם, שמתי לב שזזים לצד עבורי יותר מבדרך כלל. מאוחר יותר כשהתבוננתי על חבר שהגיע עם האופנוע שלי, הוא נראה מרחוק כמו הבהוב של ג`יפ סוזוקי מארוטי של המשטרה המשתמשת בפנס מהבהב אדום. מצויין... ובטוח יותר...
יוצאים לדרך?
זהו, עומדים לצאת לנסיעה בינעירונית ראשונה. עצור!!!. גם אם נסעת עשרות שנים באופנוע בארץ, האנפילד הוא אופנוע עם כובד, והתנהגות משלו. צאו עם מישהו שמכיר את האופנוע לאזור לא צפוף, בלו עוד יום בסביבה, סעו זמן מה סביב, עד שתרגישו מספיק נוח עם האופנוע, עם הגיר (הבעייתי לעיתים ומצריך בעיטת עקב לשחרור ההילוך), עם כובד האופנוע (האופנוע עם ציוד ושני אנשים יכול להגיע כמעט לחצי טון, מה שמצריך התנהגות עדינה יותר בסיבובים בעיקר). וכל רוכב אופנוע מכיר את התחושה שבה האופנוע ואתה רוכבים ביחד, ולא צריך לחשוב יותר מדי על כל פעולה טכנית. חכו קצת למצב הזה, אל תמהרו לקפוץ לכביש.
בטוח שיש עוד המון תוספות והודעות לנושא הזה. בהחלט אשמח אם בעלי נסיון נוספים יגיבו כאן בהמלצות/אזהרות שמנסיונם האישי יכול להוסיף למי שחושב לצאת לטיול מסוג כזה.
נסיעה טובה ובטוחה...
