הקדמה - כמה מילים על הטרק
סיפורים על נפאל יש פה מספיק, אנחנו נתמקד בטרק שעשינו באיזור הקומבו (Khumbu), איזור הגישה לאוורסט מהצד הנפאלי. טיילנו באוקטובר 2007, והמסלול שעשינו ארך 23 יום והוא הרחבה של המסלול למחנה הבסיס של האוורסט (Everest Base Camp or EBC). אפשר לבנות גרסאות שונות של המסלול, לקצר או להאריך אותו. רק לייחוס -; אנחנו זוג מטיילים בני 25 בכושר סביר מינוס.
עונת הטיול בנפאל היא קריטית, ולמרות שאפשר לטייל גם באביב, לפני המונסונים הראות הרבה פחות טובה, ובסך הכל הולכים בשביל לראות את ההימלאיה, לא? העונה הכי טובה מבחינת ראות ומשקעים היא אכן אוקטובר-נובמבר. לנו היה רק יום אחד של גשם במהלך הטרק וראות מעולה רוב הזמן.
הטרק מתחלק לשני איזורים עיקריים: מג`ירי לנמצ`ה (Jiri to Namche) ואיזור הקומבו עצמו. השבוע הראשון הוא באיזור נמוך יחסית -; עד 3500 מטר בערך בנופים ירוקים של טרסות אורז ונהרות. זהו אולי החלק הקשה ביותר של הטרק מכיוון שכל יום עולים ויורדים המון בגובה. מצד שני חלק זה מסייע להתאקלמות לגובה ומכניס אתכם לכושר להמשך. חלק זה הוא ריק כמעט לגמרי ממטיילים בניגוד לעדרים המודרכים בדרך ל-EBC. הרוב הגדול של המטיילים טסים ללוקלה (Lukla) ומוותרים על ההליכה בחלק זה, אבל אנחנו ממליצים מאוד על תוספת המסלול.
החלק השני נמצא בשמורת הקומבו והוא שיא הטיול. הוא גבוה, צחיח וקר - כאן רואים מקרוב מאוד את פסגות ההימלאיה, גג העולם. בשבועיים האלה ימי ההליכה קצרים יחסית מכיוון שאתם מוגבלים בעליה היומית בגובה בגלל הצורך בהתאקלמות הדרגתית. מצד שני, לחץ האויר הנמוך יכול לגרום להליכה של שעתיים להרגיש ארוכה מאוד.
לתחילת הכתבה
ימים 1 - 8 - מג`ירי עד לנמצ`ה בזאר
יום 1: נסיעה לג`ירי: תתכוננו לעיכובים -; עצירות לזמן בלתי מוגדר בכפרים, קילקולים של האוטובוס וכדומה. לנו לקח 14 שעות. יש מקומות מסומנים, אבל תשמרו עליהם כי עולים יותר אנשים לאוטובוס ממספר המושבים. אנחנו הצלחנו להכניס את התיקים שלנו לתוך האוטובוס ולא לשים אותם על הגג, אבל צריך להתעקש על זה אם רוצים. לפני ג`ירי יש עמדת בדיקת מסמכים לתיירים.
יום 2: ג`ירי לדאורלי (Deurali): בתחילת היום עולים בתוך יער ואחרי שעולים ממש הרבה -; יורדים חזרה לגובה ההתחלתי. מגיעים לעיירה שיבאליה השוכנת על מפגש נהרות, מקום טוב לעצור לצהריים אחרי הירידה הארוכה. אחרי ההפסקה מתחילה העליה הרצינית של היום. חשוב להסתכל אחורה על הנוף מדי פעם כדי לשאוב עידוד.
יום 3: דאורלי לסטה (Sete): יורדים מהפאס במדרון התלול אל מול הנוף הנפרש של העמק עד לנהר, שלאורכו הולכים זמן מה. תעריכו את זה - זה אחד הקטעים הבודדים במסלול שהוא מישורי בקירוב. התענוג לא נמשך יותר מדי, תיכף מתחילה הטיפוס לסטה. סטה נמצאת בערך באמצע העליה לפאס השני של המסלול -; למאיורה-לה (Lamjura-La). העליה כולה מקינג`ה (Kinja) בתחתית העמק עד לפאס היא כ-2000 מטר, ולכן כדאי מאוד לשבור אותה באמצע ולא להשאיר אותה ליום אחד. באופן כללי, שני הימים הראשונים האלה ארוכים מאוד, אפשר להוסיף יום ולעשות אותם קלים יותר.
יום 4: סטה לג`ונבסי (Junbesi): ממשיכים בעליה מהיום הקודם עד לפאס, שכבר נמצא בגובה די מכובד של 3500 מטר, אפילו ירד עלינו קצת שלג ועכשיו הפתעה! יורדים, הרבה. גם ביום הזה, כמו בכל השבוע הראשון, עוברים בכפרים שלא מתבססים רק על תיירות ומקיימים גם חקלאות לשימוש עצמי. לאורך כל הדרך יש משקים קטנים עם תרנגולים, ברווזים, חזרזירים ועוד. הדרכים באזורים אלה מאוכלסות בעיקרן במקומיים שהולכים לענייניהם.
יום 5: ג`ונבסי לנונטאלה (Nunthala): באמצע היום עוברים ברינגמו -; בירת התפוחים של נפאל (או לפחות של הטרק). כדאי לעצור לפאי תפוחים. במהלך היום תפגשו באורח לא צפוי -; פח אשפה ציבורי! לא ברור מי משתמש בו ומי דואג לרוקן אותו, אבל בהחלט שווה תמונה. עוברים את הפאס השלישי ומגיעים לעיירה המאובקת והאפרורית נונטאלה.
יום 6: נונטאלה לבופסה (Bupsa): יום קצר למדי, הזדמנות לנח קצת מהימים המאמצים שקדמו לו. אין כמו מקלחת ארוכה ופושרת מדלי כדי להשיל את תלאות היום. בעוד יומיים תוכלו לפצות עם מקלחת חמה אמיתית בנמצ`ה.
יום 7: בופסה לצ`אפלונג (Chaplung): בבוקר ראינו את הפסגה המושלגת הראשונה מחלון הגסטהאוס. בהמשך היום עצרנו לתה ותצפית יפה ב- Khari La. בערב תפגשו את עדרי התיירים הראשונים בדרך מלוקלה ל-EBC. אחרי שבוע בלי תיירים כמעט בכלל, מוזר לראות כל הרבה מהם.
יום 8: צ`אפלונג לנמצ`ה בזאר (Namche Bazaar): הנוף משתנה מהנוף הירוק והמיוער של השבוע הראשון לנוף אופייני יותר לגבהים -; צמחיה נמוכה ופסגות מושלגות. נמצ`ה נראית בערך כמו מנהטן אחרי שבוע בכפרים קטנים. יש מיליון מסעדות, מאפיות, חנויות לציוד מטיילים וכו`. שתו שוקו חם עם שטרודל תפוחים במאפיה הגרמנית בכניסה לעיר, ואולי גם אכלו איזה סטייק.
לתחילת הכתבה
ימים 9 - 23 - מנמצ`ה בזאר עד קטמנדו
יום 9: התאקלמות בנמצ`ה. בין התאקלמות אחת לשניה במאפיות של נמצ`ה עשינו סיבוב למנזר מעל העיר. חביב. זה הזמן להשלים ציוד לקראת החלק הקר של המסלול. שכרנו מעילי פוך ב- 50 רופי ליום לאדם. הם היו שימושיים מאוד בהמשך. יש גם אינטרנט וטלפון די יקרים.
יום 10: נמצ`ה לפנגבוצ`ה (Pangboche): עצרנו במנזר הגדול בטנגבוצ`ה (Tengboche) אבל היה די עמוס בתיירים והמשכנו לפנגבוצ`ה (אחרי שוקו במאפיה כמובן). מטנגבוצ`ה רואים יפה את Ama-Dablam, שהוא ההר הכי יפה.
יום 11: פנגבוצ`ה לדינגבוצ`ה (Dingboche): פה יורדים מהמסלול הראשי לכיוון צ`וקונג רי (Chukung-Ri) -; פסגה בגובה 5500 מטר, שאפשר לעשות אליה טיול יום בלי ציוד. מומלץ מאוד, אם כי קצת קשה. שווה במיוחד, גם כי כאן יש סיכוי להיות לבד על הפסגה, בניגוד גמור לפסגות בהמשך. בגבהים האלה הימים נעשים קצרים יותר. כדאי לא לעלות יותר מדי ביום בגובה.
יום 12: דינגבוצ`ה לצ`וקונג (Chukung): מגיעים לצ`וקונג תוך שעתיים שלוש, וכדאי להשאיר את התיקים בגסט-האוס ולעלות לפסגה הסמוכה צ`וקונג רי (נחמד לקחת תרמוס של תה לפסגה למרות שמרגישים כל גרם נוסף על הגב). לנו לקח שלוש שעות להגיע למעלה והלכנו ממש ממש לאט עם הרבה עצירות. מלמעלה יש נוף מדהים - 360 מעלות של פסגות הימלאיה. הירידה קלה הרבה יותר ואפילו מצליחים לדבר תוך כדי הליכה.
יום 13: צ`וקונג ללובוצ`ה (Lobuche): חוזרים לדינגבוצ`ה ומשם ממשיכים לדוגלה (Doghla) שם מתחברים למסלול התיירים הראשי שוב. לובוצ`ה די מגעילה ויקרה, אך אין מה לעשות.
יום 14: לובוצ`ה לגוראק שפ (Gorak shep): עליה הדרגתית לאורך הנהר עד גורק שפ. כדאי לצאת ולהגיע מוקדם כדי לתפוס מקום כי גם שם יקר ועמוס. באותו יום אפשר להספיק לעלות לקאלה-פטאר
(Kala Patthar) -; התצפית הראשונה על האוורסט. אפשר להישאר עד השקיעה, בה הרכס נצבע בכתום אך יש להביא פנסים להליכה חזרה בחושך. אנחנו ירדנו לפני כי היה קר בטירוף. אפשר גם ללכת למחנה הבסיס של האוורסט ביום אחר ולפטפט על משלחות המטפסים. אנחנו וויתרנו.
יום 15: גוראק שפ לדזונגלה (Dzonglha): רוב המטיילים יורדים מכאן חזרה לנמצ`ה, אך אנחנו החלטנו לחתוך לעמק הבא, לכיוון האגמים של גוקיו. מסלול מאוד מומלץ, עם נופים חדשים של קרחונים ואגמים וגם פחות עדרי תיירים. לדזונגלה ממש כדאי להגיע מוקדם, מדובר בשני גסטהאוסים ולנו נשאר מקום רק בחדר משותף (ודי מבאס). אבל שווה בשביל הפס ביום הבא.
יום 16: דזונגלה לדראגנאג (Dragnag): טיפוס מייגע לפס צ`ו-לה (Cho-La), בגובה 5330 מטר, שממנו רואים את העמק ממול עם הקרחון שלו. משם יורדים בשביל סלעי ולעיתים לא ברור עם קצת עליות וירידות וירידה ארוכה לכיוון דראגנאג. בצד הזה של צ`ו לה כמות התיירים יורדת מעט, ובהתאם גם המחירים. אפשר להמשיך לגוקיו באותו יום אם רוצים, כשעתיים הליכה.
יום 17: דראגנאג לגוקיו (Gokyo): יום ממש יפה ולא מעייף כל כך. חוצים את הקרחון המגניב שזז קצת כל שנה ומגלה אגמים בצבעים משונים וגושי קרח מפתיעים. עוברים ליד אגם או שניים ומגיעים לגוקיו -; עיירת קיט לחוף אגם (האגם קדוש לכן לא עושים בו כלום). מקום להירגע ולעשות כמה טיולים בסביבה. אנחנו נשארנו 4 ימים וזה די ממכר. זה כפר יחסית גדול, עם כמה מכולות ואפילו חנויות ספרים. המלצה חמה על גסט-האוס: Cho-Oyu View על שפת האגם ונוף מעולה מחדר האוכל. הדודה שמנהלת את המקום חמודה ואימהית ביותר.
יום 18: טיול יום לאגמי גוקיו: צפונה לאורך העמק יש עוד מספר אגמים, ליד האגם החמישי רואים את אוורסט ממזרח. אפשר ללכת עד שמתעייפים, לא חייבים להגיע לאגם האחרון. נחמד ללכת על שפת הקרחון, ולהצטייד בתפוח וגבינת יאק לדרך, מהמכולת בכפר.
יום 19: טיול יום לגוקיו רי (Gokyo Ri): הפסגה הצמודה לכפר בגובה 5360 מטר עם עוד תצפית לאוורסט ולצ`ו אויו. מלמעלה יש נוף מגניב של הכפר והאגם, ושל הפאס שתעלו אליו למחרת.
יום 20: גוקיו ללאנגדן (Langden): החלטנו לחצות לעמק השלישי לפני הירידה הממשמשת ובאה לנמצ`ה (אין ברירה, אי אפשר להישאר למעלה לתמיד). השביל מקיף את האגם ואז מטפס לפאס רנג`ו-לה (Renjo-La), בגובה 5300 מטר. משם יש את הנוף הכי יפה של האוורסט, מאחורי האגם והכפר גוקיו. מהצד השני של הרכס רואים עוד אגמים בצבעים מפתיעים. היה ערפל כבד בירידה והמסלול היה קצת מבלבל אבל היו שלטים וחיצים במקומות מפתח במסלול. אגב, בניגוד לדאגותיה של הדודה מהגסט-האוס, לא הלכנו במסלול לבד כלל. היו כמה שיירות של פורטרים ואפילו כמה תיירים. לאנגדן הוא כפר פצפון של שני גסט-האוסים, שבו היה לנו לראשונה בטרק חדר עם שירותים בתוכו!
יום 21: לאנגדן לנמצ`ה בזאר: מלאנגדן יורדים כל הזמן, חוצים את הנהר מדי פעם ועוברים דרך כפרים. אפשר לעבור בגומפה בתאמה (Thame). מקום די מרשים, ואם לא היה ערפל בטח היה גם נוף. לקראת אחרי הצהריים מגיעים לנמצ`ה ואפשר לבדוק אם השוקו במאפיה הגרמנית עדיין חם. מתחילים להרגיש את סוף הטרק...
יום 22: נמצ`ה בזאר ללוקלה (Lukla): יורדים את הירידה התלולה והמיוערת מנמצ`ה, תוך גיחוכים על התיירים הלא מאוקלמים שמטפסים אותה בכיוון ההפוך. חוצים את העמק ועולים ללוקלה, עיירת שדה תעופה עם מלונות ומשרדי חברות תעופה. מומלץ לקפוץ ולאשר/לקנות כרטיס טיסה.
יום 23: טיסה מלוקלה לקטמנדו: כמו שכתוב בכל המדריכים, אכן שדה התעופה המאולתר-משהו מבולבל והטיסות מתעכבות. היו לנו כרטיסים לטיסה של 7:40 וטסנו ב-11:00 בחברת תעופה שונה ממה שתיכננו. המטוס הוא סוג של מיניבוס עם כנפיים ואם טרם ראיתם תא טייס מקרוב אז זו ההזדמנות. אחרי טיסה די קצרה חוזרים לציויליזציה (או סוג של).
לתחילת הכתבה
טיפים על ציוד
- למרות כל האזהרות, אפשר להתכנס לתיק של 10 קילו ולעשות את הטרק בלי פורטר, זה יותר כיף ויותר זול. לקחת רק את הדברים הנחוצים -; שק שינה, בגדים להליכה ובגדים חמים לערב, מעיל גשם ומיכל מים. אין צורך לסחוב אוכל או כמויות גדולות של מים כי עוברים בישובים כל הזמן.
- אפשר לשכור מעילי פוך (וכל ציוד אחר ששכחתם) בנמצ`ה לפני החלק הגבוה והקר של הטרק.
- ציוד בסיסי כמו נייר טואלט וכובע במקום ההוא שהלך לאיבוד אפשר להשיג ברוב הכפרים בדרך.
- אין צורך באוהל מכיוון שישנים בבקתות לאורך כל הדרך, אך כדאי להביא שק שינה כי בגבהים ממש קר אפילו עם שמיכה.
- כדאי לקנות חומר לטיהור מים בקטמנדו. אפשר למצוא טיפות כלור בכל מכולת בתאמל. בקבוקון אחד מספיק לכל הטרק לשני אנשים ויותר, וכמעט אין טעם לוואי. המחירים מזנקים בחדות ככל שעולים בגובה (זה נכון להכל).
- מפה -; קנו מפה. יש מפות טובות בחנויות הספרים בתאמל. 1:125000 היה מספיק טוב. שימו לב שהמפה מכילה גם את קטע המסלול מג`ירי, כי רוב המפות מתחילות רק באיזור הכניסה לשמורת קומבו.
- ספר -; אנחנו טיילנו עם Trekking in the Nepal Himalaya שהיה מעולה.
טיפים על אישורים, כרטיסים וכסף
- רכישת אישור כניסה לשמורה -; אפשר לרכוש בקטמנדו בבנין קרוב מאוד לכניסה לתאמל
(Thamel), אך אפשר גם בכניסה לשמורה עצמה וזה עולה אותו דבר -; 1000 רופי. - כרטיס אוטובוס לג`ירי (Jiri) שהיא סוף הכביש מקטמנדו ונקודת ההתחלה של הטרק -; אפשר לקנות בתחנת האוטובוס הישנה ממזרח ל-Ratna Park, מרחק 20 דקות הליכה מהתאמל. הקו בשימוש בעיקר של מקומיים ולכן כדאי לקנות לפחות יומיים מראש, התפוסה תלויה גם בחגים מקומיים. יש תור תמידי בחלון ופשוט צריך להידחף -; ברגע שהבינו שיש תיירים בתור, הכניסו אותנו למשרד האחורי ודאגו לנו. מחיר כרטיס הוא 285 רופי לאדם. ניתן גם להזמין כרטיס אוטובוס בסוכנויות הנסיעות בתוספת תשלום. האוטובוס יוצא מוקדם מאוד בבוקר מאותה תחנה. אין שילוט, נסו למצוא מקומי שיעלה אתכם על האוטובוס הנכון.
- כרטיס טיסה חזרה מלוקלה לקטמנדו -; רכשנו כרטיס פתוח של חברת Agni בסוכנות שי שעלה 85 דולר לאדם. אנחנו בסופו של דבר לא השתמשנו בכרטיס ושי החזיר לנו את מלוא הסכום, אבל תבררו את הנושא עם הסוכנות מראש. בסופו של דבר קנינו כרטיס בלוקלה לטיסה של חברה אחרת כי לאגני התקלקל מטוס ונדחו טיסות. אולי עדיף פשוט לקנות כרטיס בשדה התעופה בלוקלה.
- כסף - המחירים הולכים ועולים עם הגובה. לרוב אוכלים ארוחת ערב ובוקר איפה שישנים וצהריים בכפרים בדרך. המחירים ליום לזוג (אוכל ולינה) יצאו בשבילנו 1000 רופי בחלק הנמוך של הטרק והגיעו עד 3000 בגבהים. אבל כמובן שאפשר להוציא הרבה יותר. צריך לקחת את כל הסכום מראש כי אין איפה להוציא בדרך.
- תכניסו בתכנון לפחות יומיים ספייר למקרה של הצטננויות, קשיי התאקלמות ופגעי מזג אויר.
