נאגלנד - מדינה בצפון מזרח הודו

הודו של השבטים

כשאני מזכירה את הודו מיד השאלה הראשונה: איך את מסתדרת עם הלכלוך? והריח? והאוכל? כשמדברים על הודו עולה תמונה של נשים עם סארי, פרות ברחובות והרבה רעש, צפיפות, צפירות של כלי רכב, תבלינים, שלל צבעים וכמובן לכלוך (זה שברחובות). אבל, מסתבר שיש גם הודו אחרת, הודו של השבטים, ובפעם הזאת הגענו אל פינה אחת בהודו, שנראית אחרת לגמרי, שמנהגיה שונים לחלוטין, פיסת מדינה בתוך הודו, שאינה מזכירה כלל את הודו הקלאסית. זהו אזור צפון-מזרח הודו, אזור שנקרא "שבע האחיות" (כיום הם כבר שמונה האחיות, כי צורפה עוד מדינה) ואני מדברת על מדינת נאגלנד (Nagaland) -; הכוללת בתוכה 16 שבטים שונים.

אנשי נאגה טוענים, שהם אינם הודים ושהם רוצים עצמאות, וזה לא בכדי. הם אינם נראים הודים, אינם מתנהגים כהודים, אינם הינדים בדתם ואין להם היררכיה של קאסטות, אלא מנהגים שבטיים. מוצאם מאזור מישורי מרכז אסיה, בורנאו והפיליפינים וחלקם אף ממונגוליה וסין ואכן חזותם מזכירה מאוד את הפיליפינים והמונגולים. אנשי נאגה מתנגדים לשלטון ההודי וגם כיום יש עדיין מחתרת פעילה, למרות הפסקת האש, שהוכרזה לפני מספר שנים בין מנהיגות נאגה לבין השלטון ההודי.

 האזור כולו הוא איזור הררי מאוד וגשום (אחד מהאזורים הגשומים בעולם), עם ג`ונגלים וגם יערות גשם במקומות מסוימים (אליהם לא הגענו בגלל קשיי התחבורה והזמן). הכפרים מפוזרים בראשי ההרים ומחוברים ביניהם בכבישים צרים מאוד ומפותלים, יורדים הרבה גשמים באזורים אלו והם הרבה פעמים שוטפים את הכביש יחד איתם. לפעמים קורה, שכביש מעבר נחסם ומיד קוראים לכל הגברים של הכפר הקרוב, שבאים לעזור בפינוי תווי הדרך. כיום כבר משתמשים בדחפורים, דבר שכמובן מקצר ומקל על התהליך. הכבישים מאוד מפותלים אבל אנשי המקום נהגים מנוסים מאוד ומסתדרים ביניהם על הכביש.

לתחילת הכתבה

מגוואטי לדיאמפור

העיר הראשונה שאליה הגענו היא גוואטי (Guwatti), שנמצאת במדינת אסאם והיא העיר הגדולה באזור, שם פגשנו את מי שהייתה מדריכתנו בטיול, רונגסנלה, שליוותה אותנו בנאמנות ובאהבה בכל סיורנו בנאגה. רונגסנלה, בת שבט אהו (Ao) אחד מ - 16 שבטי הנאגה, היא אשת עסקים, שבאה ממשפחה מכובדת מאוד והחליטה בשלב זה "לעשות בשביל עמה" כדי לשמר את התרבות והמנהגים. בבית שלה בדימאפור (Dimapur) היא בנתה מוזיאון ובו היא מציגה חפצים, פסלים תכשיטים וטכסטיל של שבטי הנאגה.

ביקור באזור נאגה מצריך אישור מיוחד, הניתן ע"י הממשלה רק מספר ימים לפני ההגעה למדינה, למרות שצריך לבקש אותו כחודש מראש. מכיוון שיש תנועת התנגדות של אנשי השבטים לשלטון ההודי, שהייתה פעילה עד לפני כ- 10 שנים, שאז הוסכם שהאזור יהיה תחת שלטון הודי, האישורים נדרשים גם בגלל המצב הביטחוני (ואכן כשבוע לאחר חזרתנו אירעו מספר פיצוצים עם עשרות נפגעים באותו אזור). כמו כן, מכיוון שלממשלת הודו אין עניין שיגיעו הרבה תיירים למדינת נאגה, כדי שהתושבים יישארו מנותקים ולא יקבלו רעיונות מזרים. האישורים ניתנים לקבוצות של 4 איש עד 14 או לשניים, רק כאשר הם זוג נשוי.

 כמו שנאמר, רונגסנלה באה ממשפחה מכובדת מאוד ולכן הצליחה להשיג לנו אישור כניסה לשתי נשים (לא נשואות כמובן). דבר זה עורר פליאה בכל תחנת גבול וביקורת אליה הגענו. כדי להבטיח שתנועת ההתנגדות לא תפעל שוב, מסתובבים באזור כמויות עצומות של צבא, שנראים כמו לוחמי גרילה. מגוואטי נסענו יחד עם רונגסנלה אל הבית שלה בדימאפור, העיר דימאפור משמשת כשער כניסה למדינת נאגה ועד לשם מגיעה רכבת (רק לא ביום ראשון).

לתחילת הכתבה

ממשיכים לנאגהלנד

כשהגענו ויצאנו בתחנת הרכבת, נקראנו מיד אל תחנת המשטרה בתחנה כדי לבדוק את ההרשאה שלנו. רונגסנלה מיד הפעילה את כל קסמיה והיכרויותיה ולאחר שיחה קצרה עם מפקד התחנה אושר לנו להמשיך לתוך נאגהלנד. הבית של רונגסנלה נמצא על שטח אדמה גדול וחלקו משמש כמוזיאון וחלקו למגורים. חלק מהמוצגים במוזיאון הם פרטי לבוש של בני השבטים. בשבטי הנאגה, הלבוש הוא אחד הסימנים של מכובדות האדם והמשפחה. ניתן מיד לדעת מהו הסטאטוס של האדם, לפי צבע השכמייה אותה הוא לובש, הקישוטים שעליה, השרשראות על הצוואר וצבע החרוזים. יש צעיפים, שרק לגברים מותר ללבוש ויש כאלה שגם גברים וגם נשים יכולים לשים עליהם.

 המשפחה והכפר הם הדברים המשמעותיים אצל בני שבט הנאגה, כל כפר הוא ישות עצמאית - קהילה. יש לכל קהילה מועצה עצמאית, אשר מקבלת החלטות בכל הרמות. הקהילה היא שמחזיקה בבעלות על הקרקע ואין לממשלה אפשרות לעשות שום דבר על האדמה או עם האדמה ללא רשות המועצה. צ`יפ הכפר הוא בעל העוצמה בכפר וברשותו לשפוט בכל ענייני הכפר והממשל מכבד את שפיטתו (כולל מתן גזר דין מוות שכיום כבר לא מיושם בפועל).

יום רגיל בכפר קונומה

השבטים אז והיום