הקדמה
חם מאוד ולח מאוד בבייגי`ן אך זה לא מונע מאיתנו, כמו מכל תייר אחר הנוחת בסין לצאת מלאי התלהבות לפגוש את נקודת החן הראשונה בבירת הרפובליקה העממית הסינית, כיכר טיאננמן. האוטובוס הממוזג נוסע בנתיבים עמוסים, מזגזג בפרבריה האפורים של בייג`ין. נהג האוטובוס משתלב בתנועה הסואנת כמו שרק נהג סיני מקומי יודע להשתלב. הכביש נראה כמו נלקח מתוך סרט אקשן הונג-קונגי זול המוקרן במהירות הקרנה כפולה על המסך. תרבות הנהיגה הסינית משקפת נהיגה מהירה ופראית. הם עוקפים ללא הרף, חותכים כלי רכב אחרים, עוקפים על קו הפרדה לבן. זכות קדימה להולכי רגל? הצחקתם אותם. שרק יעז הולך הרגל לחצות במעבר החצייה. תנועת המכוניות אינה נעצרת ואינה מאטה. נהפוך הוא, כאן בסין ,זכות הקדימה לעולם לא תהיה של הולך הרגל.
מנתונים יבשים שנלקחו מתוך האינטרנט עולה כי כ- 1000 מכוניות חדשות מתווספות מדי יום ל-; 18 מיליון המכוניות שמתגלגלות כבר על כבישי סין. רוב רובם של הנהגים הם "נהגים חדשים" שרק לפני עשור דוושו בקלילות על אופניהם. חוסר ניסיונו של הנהג הסיני מתבטא במספר ההרוגים הגבוה המגיע לכדי 140,000 בשנה!!! ( ממוצע של 350 הרוגים ביום). באחד המאמרים של עיתון "הארץ" נכתב כי בשל הסבירות הגבוהה שנהג סיני יהיה עד לתאונה קטלנית, הוכנסה למבחן התיאוריה השאלה: " היה והיית עד לתאונה בה מעורב פצוע שאיבריו הפנימיים נשפכו מבטנו, האם תחזיר אותם למקומם?".
בייג`ין
אנו מגיעים לכיכר טיאננמן. כיכר ענקית ומרוצפת המשתרעת על פני שטח ענק במרכז בייג`ין. כבישים רחבים ושדרות ענקיות מודרניות נגלים לפנינו. טקס החלפת חיילי משמר צנועה מקדמת את פנינו בכיכר והמצלמות מתקתקות תמונות ראשונות בכל מיני זוויות. שמיים אפורים צובעים הכל בקדרות עצובה והכיכר נראית (לא נעים להגיד) די אפרורית ומשעממת. צבעוניות העפיפונים המעטים המופרחים מעלה וצבע הבורדו של המבנים בכיכר הם אולי הדברים הצבעוניים היחידים בסביבה, אם מתעלמים מצבעוניות הרוכלים בכיכר המנסים ללא הרף למכור לנו מניפות או שעון-יד מכוער הנושא בגאווה את תמונתו של ה"חבר" היקר מאו טסה טונג.
ארוחת בוקר צבעונית שטעמיה זרים לחיך המערבי ואנו בדרכנו ליעד הראשון להיום - "ארמון הקיץ". החום והלחות מעיקים ואינם מרפים גם כאן. אל מקום יפה זה "נמלטו" הקיסרים הסיניים לשושלת צ`ינג בימי הקיץ החמים להתרענן. מוטיבים ואלמנטים מרעננים רבים "נשתלו" במקום, אך גם הם לא הצליחו בזמן ביקורנו לרענן במשהו את מצוקות מזג האוויר והסתובבנו שטופי זיעה בין המבנים הישנים והשמורים, מביטים ובוחנים את הפריטים העתיקים השונים הממתינים לשובם של הקיסרים הקדומים, שישיבו את תהילתם ואולי יחזירו עטרה ליושנה. ספינה קטנה מנחיתה אותנו בעברו השני של האגם ומשם אנו מוסעים אל העיר האסורה, מקום מושבם של קיסרי סין משושלות המינג והצ`ינג מעל ל- 500 שנה. המוני תיירים, רובם סינים, צובאים על הכניסות ועל הדלתות הרחבות המאפשרות בקושי הצצה חטופה אל המקומות בו חיו והסתובבו אותם קיסרים. נטע אשתי מעירה פתאום שמראה אולם ההרמוניה הנעלה מזכיר לה את הסרט המצויר "מולאן" ואכן במבט שני ניתן לזהות את המדרגות הרבות עליהן רצה מולאן בניסיונה האמיץ להציל את הקיסר הסיני מידי ההונים הרצחניים.
לאחר מעבר בגני גבעת הפחם מטופחים וטיפוס של למעלה ממאתיים מדרגות אל נקודת התצפית המשקיפה על בייג`ין נסענו לתור את ההוטונגים המתפוגגים ונעלמים לטובת רבי הקומות המודרניים הנבנים בקצב מטורף ומסתירים כבר עתה את קו האופק של הכרך הגדול. ההוטונגים, אחד המאפיינים הבולטים של בייג`ין, הינן סמטאות עתיקות וצרות שלאורכן בנויים בתים סיניים מסורתיים עם חצרות קטנות ומרובעות המכונות בסינית "Sihe-yuan" שמשמעו "מכותר מארבעת הכיוונים". מקור השם "Hutong" מזמן קיסרות יואן (1368 -; 1271), מילה מונגולית שמשמעה "באר" ובאה ככינוי לשכונות שבמרכזן נחפר באר. ההוטונגים כיום הינם שכונות עוני מתפוררות, ההולכות ונעלמות אט אט. התנועה בהוטונגים נעשית בעיקר בעזרת זוג אופניים רעועות, והתיירים המבקרים במקום מובלים אל תוככי השכונה בריקשת אופניים אדומים וכך הם תרים, בוחנים ומתעדים במצלמותיהם את חייהם הדלים של דיירי המקום. כאן אישה מקומית מקרצפת סיר שחור ושרוף מעל לפתח ניקוז ברחוב ושם בהמשך חבורה קטנה של גברים ונשים משחקים משחק קלפים ידידותי מעל לשולחן קטן ומתפרק והמראות, שלווים ואותנטיים, חולפים להם בשלווה של סתם עוד צהרי יום בהוטונגים הנעלמים של בייג`ין.
חבורת נהגי ריקשה, רזים כל כך וקטנים כל כך המתינו בסבלנות אין קץ לחבורת התיירים העליזה. מיד עם הירידה מהאוטובוס קפצו כולם אל הריקשות כלוחמי שייטת המזנקים אל סירת הזודיאק לקראת מבצע צבאי גדול. חלקם חייכו חיוך גדול ומאושר וחלקם האחר לבש הבעה עצובה ומסכנה. הנחתי שנוסחת גודלו של החיוך שנקבעה באותו רגע הינה ביחס הפוך לגודלו ומשקלו של ה"מטען" האנושי שהתיישב מחויך בריקשה מאחור. (נוסחת גודל החיוך = ²xr-zq2).
ישנו סיכוי סביר ששעון הברייטלינג החדש שעל זרועך יפסיק את מלאכתו תוך מספר ימים, מעילי העור ייפרמו עוד בטרם תצא את גבולות סין, כרטיסי הזיכרון למצלמה הדיגיטאלית יתבררו כ"סניליים מוחלטים" ללא כל יכולת לזכור את אשר צילמת, חולצת הטימברלנד החדשה תשנה את צבעה בכמה גוונים וגודלה ישתנה בכמה מידות מיד לאחר הכביסה הראשונה. ואולם, למען ההגינות, ראוי לציין שישנו סיכוי שמוצרים אלו יישמרו לדורי דורות, כך שבסופו של דבר שום דבר אינו מובטח. הדבר היחיד המובטח בשוק המשי וזאת באחריות מלאה היא חווית הקנייה הבלתי נשכחת בצירוף ערימת סיפורים לוחמניים ומחויכים על משא ומתן קשוח במיוחד. שווה, מומלץ, מטריף, מענג ומהנה במיוחד.
שעון ברייטלינג חדש נצץ (עם "אחריות" המקום לחצי שנה כפי שהובטח על ידי המוכרת החביבה) על זרועי והורה כי השעה קרובה ל-21:00 בערב. בטני רמזה בקולות קלים שהגיעה העת לארוחת הערב. עולים לאוטובוס. המדריך הכין לנו הפתעה נעימה וטעימה בשם שוק הלילה המוכר יותר כ"שוק האוכל". השוק המתברר כשורה ארוכה של אלפי דוכני מזון הממוקמים בשולי המדרחוב המפורסם בבייג`ין "וואנג פו-ג`ין", שמציע למבקרים (לא שומרי כשרות) טעימה של דברים טובים כמו עקרבים מסוכרים על שיפוד, נחשים מלופפים על מקל, חיפושיות מטוגנות, אשכים של משהו (או מישהו) גדול ובלתי מזוהה, צפרדע מתובלת, גלמי משי על שיפוד, לטאות פשוטות עור וכל דבר אחר שפעם זז, נשך, שחה או עף ושניתן למצוא לו הגדרה באנציקלופדיה לטבע. והטעם? באמת שאין לי כל מושג.
לתחילת הכתבה
החומה הגדולה ומקדש השמיים
יום שבת 14.07.07
שבת בבוקר יום יפה ואנו לאחר ארוחת בוקר וכוס קפה. שעון הברייטלינג החדש מבהיק באור השמש ומורה בדייקנות מפליאה של זמן ברייטלינג אמיתי על השעה 08:00 בבוקר. היום אנו מתוכננים להגיע לאחד משבעת פלאי עולם -; החומה הסינית. בדרך אנו עוצרים לביקור קצר במפעל לאמנות הקלויזונה שזו אמנות סינית מסורתית באמייל ובנחושת. לומדים ורואים את שיטת העבודה ומשם אנו ממשיכים את דרכנו אל החומה הסינית הסמוכה לאתר Badaling. השמיים מתקדרים, מתכסים בענני גשם שחורים וגשם קל מתחיל לטפטף, מאלץ אותנו לרכוש בכניסה לאתר מטריה ושכמיות גשם מניילון דק שיגנו על המצלמות ובעיקר ובמיוחד על שעון הברייטלינג החדש מפני הגשם. למרות שעת הבוקר המוקדמת, המקום עמוס תיירים ואנו מצטרפים לשובל האנשים הענק המטפס במדרגות העולות אל / על החומה הסינית. מדרגות החומה הסינית (שהפירוש המילולי של שמה הסיני Chang Cheng הוא "החומה הארוכה") הינן אטרקציה כואבת בפני עצמן.
המדרגות שגובהן משתנה לגבהים שונים שבין 20 ס"מ ל- 50 ס"מ כמו גם עומקן המשתנה לעומק שונה בין מדרגה למדרגה מקשות מאוד את הטיפוס. הגשם מרטיב הכל בנתזים דקים וקלים ומקשה בעוד קצת את הטיפוס על מדרגות החומה הסינית והופך אותו לאתגרי משהו. אנו מגיעים אל מגדל השמירה השלישי רטובים עד לשד עצמותינו מגשם ומזיעה אך זה אינו מפריע לנוף ההררי הנגלה לעין להדהים ביופיו. הרושם הוא אדיר. החומה עוברת ומטפסת על הרים, מתפתלת בין הגבעות,יורדת אל תוך העמקים ומדלגת לא פעם על הנהר הרחב. ערפילים אפרוריים מכסים את ראשי ההרים הגבוהים ומקנים נופך מסתורי לנוף שסביב לחומה המתפתלת ומתמזגת כמעט באופן טבעי בתוואי ההררי למעלה מ- 2200 שנה. בסמוך למגדל השמירה השלישי אנו רוכשים תעודה מתכתית רשמית של המקום עליה נחרטו שמנו כעדות מוצקה לעולם שאכן היינו וטיפסנו על החומה הסינית.
במרחק של 30 דקות נסיעה משם ישנו מתחם ענק של 120 קמ"ר בו קבורים הקיסרים לשושלת מינג, המוכר יותר כעמק המלכים. את הביקור במקום התחלנו בדרך הרוחות - שן-דאו, היא הדרך ממנה הובלו הקיסרים למקום מנוחתם האחרון. הדרך היפה והמטופחת עוברת בין שדרת עצי ערבה בוכייה ומשני צידיה מוצבים פסלי ענק מסוגננים של פילים, גמלים, אריות, יצורים מיתולוגיים ופקידים חמורי סבר חובשי כובעים המובילה כק"מ עד ליציאה. רוב הפסלים מסודרים ברביעיות כאשר שניים מהם ישובים ושניים מהם עומדים זקופים ושומרים. יש המספרים כמעט בשבועה שבדיוק בחצות כל לילה מזדקפים הפסלים הישובים ומחליפים משמרת עם הפסלים השומרים וזאת בכדי לוודא שהפסלים, השומרים על נשמות הקיסרים חסרות ההגנה, יהיו ערניים תמיד, רעננים ומוכנים לכל.
בנסיעה מהירה משם עשינו דרכנו אל מקדש השמיים. מקדש השמיים הבנוי על שטח ענק של 2760 דונם נמצא ממש במרכז העיר, במרחק יריקה סינית משובחת מכיכר טיאננמן. לכאן פעמיים בשנה הגיע הקיסר להתפלל למען אסיף מוצלח, הדרכה משמיים וכפרה על חטאי העם. המקום בנוי כולו על עקרונות הפאנג שואי: לכל מספר, צבע או צורה יש משמעות רבת חשיבות. על פי תורת הפאנג שואי השמיים עגולים והאדמה מרובעת, לכן כל המקדשים במקום הם עגולים אך בסיסם מרובע. זו הסיבה אגב, שהמנדרינים הסינים חובשים כיפות עגולות ונועלים סנדלים מרובעים כמו גם הסיבה שבכל המטבעות הסיניים העגולים הקפידו לצרוב חור מרובע. לתפיסת הסינים הדאואיסטים, כל דבר ביקום בנוי משני יסודות: ה-"יין" וה -;"יאנג", שנוצרו יחד מתוך הכאוס ועתה הם קיימים יחד, זורמים אחד מתוך השני ומשפיעים אחד על השני, כמו זכר ונקבה, חושך ואור, טוב ורע שמיים ואדמה, אש ומים וכדומה. השיתוף שלהם יחד או הפירוד שלהם, הם אלו שיוצרים את תפיסת ה"דאו" ("הדרך") הסינית הקדומה, שלה שלושה רבדים מקבילים: דרך השמיים ,דרך הארץ ודרך האדם.
המזבח העגול, שגובהו חמישה מטרים, הוקם בשנת 1530 ונבנה מחדש בשנת 1740. הוא עשוי משלוש שכבות שיש לבן, והסיפרה "9" משמשת בו מוטיב חוזר. השכבה העליונה הנחשבת כסמל השמיים מכילה תשעה מעגלי אבנים, שכל אחד מהם מורכב ממכפלת תשע אבנים, כך שהמעגל הפנימי מכיל 81 אבנים. בשכבה המרכזית -; אדמה, נמצאים המעגלים ה-10 עד ה-18. השכבה התחתונה -; אדם, מכילה את המעגלים 19 עד 27, ומספר אבני המעגל הגדול ביותר שלה מגיע ל-243, שהם תשע פעמים 27. מספרי המדרגות והמעקה מורכבים גם הם ממכפלות של הספרה תשע.
בטרם לכתנו משם עוד חשבתי על הקיסר העייף שקיטר וודאי על יום העבודה הארוך והמתיש שהחל בטרם זריחה והסתיים בשעות הלילה המאוחרות. הלילות היו וודאי ארוכים ומייגעים עבורו ומחשבתו הנודדת אל כל אלפי נשותיו חמורות הסבר, המצפות להסבר מנומק מדוע הוא שב הביתה כה מאוחר בלילה וודאי לא עודדה את נפשו ואת רוח העייפה. עזבנו את "מקדש השמיים" מלאים בסיפוק רוחני ונסענו לצפות בהצגה המקומית "קונג פו" המספרת את סיפור הנזירים ולוחמי מנזר שאולין. התיאטרון הסיני משלב בעיקרו תפאורה צבעונית עם תלבושות ססגוניות, הרבה איפור, מוסיקה וריקוד ובעיקר מופעי אקרובטיקה נועזים המעידים על גמישות וכוח. נחמד ומעניין. לא יותר מזה.
לתחילת הכתבה
שיאן
יום א` 15.7.2007
היום נפרדנו לשלום מהעיר בייג`ין. לאחר טיסה פנימית קצרה בת כ-60 דקות (על פי זמן ברייטלינג) בה חווינו את הארוחה הקלה של חברת התעופה הסינית שכללה דייסת אורז לבן חם וטפל עם מחצית ביצה שצבעה השחור הזכיר יותר סוג של מאובן שמת בייסורים קשים, נחתנו קלים יותר ורעבים יותר בעיר שיאן ((Xi'an. שיאן הינה עיר תיירותית מאוד ומוכרת בעולם בעיקר בזכות אחד מפלאי העולם: חיילי הטרה קוטה, שנחשפו די במקרה בשנת 1974 על ידי חקלאי סיני שרצה לחפור באר בשדה המרוחק 1500 מטר מקיברו של הקיסר צ`ין שיחואנג די, שאיחד את סין. במקום נחשפו מעל ל-6000 דמויות של חיילים וסוסים, בני 2000 שנה, הערוכים אלי קרב ומלווים ב- 35 מרכבות מלחמה הרתומות לסוסים וכולם ערוכים ומזומנים להגן על קיברו של הקיסר וללוותו אל חיי הנצח. כל אחד מהחיילים שנתגלו הינו בעל תווי פנים שונים והבעה שונה. החיילים נחלקים לקשתים, סייסים, כידונאים וסייפים. למעלה מ-;10,000 כלי נשק מקוריים ופרטים שונים נתגלו במקום.
לאחר מנוחה קצרה בבית תה סיני הממוקם במתחם, נסענו לפגוש את אתר המרחצאות החמים מתקופת שושלת טאנג בעיר שיאן. גנים מטופחים, פגודות מרשימות, מבנים עתיקים וסיפור אהבה אחד של הקיסר המסתכם בפסל הפילגש המוצב במרכז הגן. האוטובוס מוביל אותנו ברחובותיה היפים של העיר שיאן אל עבר פגודת אווז הבר הגדולה (דיאן טה). הפגודה, שגובהה 64 מטר, נבנתה במקור בשנת 652 לספירה במקום בו שכן במקור "מקדש החסד האימהי" שבנה הקיסר גאו דזונג לזכר אימו. הפגודה המקורית כללה חמישה מפלסים בלבד. עם השנים היא חודשה ואף נוספו לה קומות נוספות. הפגודה נבנתה במקור כמשכן לכתבי הקודש הבודהיסטים שהובאו מהודו לסין על ידי הנזיר הנודד שואן דז`אנג שבהמשך תירגם אותם ל- 1355 כרכים כתובים בסינית. במקום משובצים מקדשים קטנים ונאים שגינות נוי מייפות את המעברים ביניהם. את השם הציורי קיבלה הפגודה כנראה בזכות האגדה המקומית על נס אווזי בר שנפלו משמיים לידיהם של הנזירים ששהו במקום בטרם גוועו ברעב.
עייפים ורעבים הובלנו לסעוד את ליבנו במסעדה הממוקמת בקומה ה-20 של אחד המלונות בעיר שרצפתה הנעה בכל פרק זמן קצוב מאפשרת לסועדים לצפות אל נוף העיר המשתנה מול העין. מסוחררים קלות מסיבובי המסעדה יצאנו לצפות בהופעה מקומית בשם "שושלת טאנג". ההסבה סביב השולחן הזכירה מאוד את סוג ההופעות ב"לידו" שבפריס ולהפתעתי רמת ההופעה גם אינה נופלת מהרמה שם. ההופעה יפה ומקצועית ומותירה טעם נעים בזיכרון.
בעוד אנו מעכלים את החדשות הטריות ומבזק אחר ודחוף נכנס: "מצאנו כוסות לתה ב-15 יואן ממש בחנות הקטנה בכניסה לשוק". השיטה -; מיקוח בלתי מתפשר. עמוסי פריטים קטנים שנרכשו בשוק הצבעוני ומלאי חוויות אנו שבים אל האוטובוס לקבל גם שם מבזק חדשות מהיר ונוסף: "יש שני נעדרים. חנניה וסימה לא חזרו לאוטובוס". השיטה ? אין שיטה. הם פשוט הלכו לאיבוד. משלחת חיפוש מקצועית שהוכשרה והוסמכה 20 שניות קודם לכן יוצאת למסע חיפושים נרחב באזור השוק ובסופו של דבר נמצאים שני האבודים כשהם לחוצים ונרגשים. האוטובוס יוצא סוף סוף לכיוון שדה התעופה ואז מתבררת הסיבה לאיבוד דרכם של הזוג הפוחז: הם שוטטו ברחובות שיאן בחיפוש אחר עוגת יום הולדת וזר פרחים כהפתעה לנטע ליום הולדתה. זר פרחים, כמו את דרכם, הם לא מצאו, אך עוגה סינית צהובה עם קצפת ירוקה בה ננעץ נר דולק נמצא והוגש לנטע הנבוכה עם ברכת מזל טוב מהזוג האובד. כל הכבוד.
לתחילת הכתבה
