ימים 1 - 6 בטרק

היום הראשון של הטרק: תכנית הטרק הייתה של 10 ימים עד 16 יום תלוי במזג האוויר. היה לנו פרמיט טרקינג באזור האנפורנה עד ה-26 למרץ. להלן פרוט התכנית: יום 1 תכננו להגיע עד Tolka Pass, יום2 עד Chndrung, יום 3 עד Ghorapani, יום 4 עד Tatopani, יום 5 עד Kalopani, יום 6 עד Marpha, יום 7 עד Jomson- cogabani, יום 8 עד Jarkot. שם תכננו לנוח יום שלם להתרגל לגובה. יום 9 תכננו להגיע עד Moktinnat ומשם לחזור ל-Jarkot, יום 10 עד Marpha, יום 11 עד Tatopani, יום 12 עד Ghandrung. שם תכננו לבדוק את האפשרות לעלות ל-ABC (אני תכננתי לחזור לפוקרה משם).

יצאנו לטרק 8 אנשים: עופר, רם, זוהר, טלי, צחי, ענבל, יוני ואני. לטלי וצחי היה סבל. בשעה 0830 לקחנו שתי מוניות ל- Padi ושם התחלנו את הטרק. בתחילה היה טיפוס די תלול על המון מדרגות, עליה של כ-3 שעות עד למקום שנקרא Dhampus. אני צעדתי עם המוצ`ילה הגדולה בלי סבל. משם המשכנו למקום שנקרא Pothna בגובה של 2000 מ`. כבר בתחילת העליה התברר שלענבל יש בעיות וקשה לה ללכת. עופר הלך איתה בסוף. לפניהם הלכו יוני, טלי, צחי, הסבל ואני. רם וזוהר הלכו בהתחלה. עצרנו לארוחת צהריים בגסט האוס. חיכינו שם שכולם יגיעו והמשכנו ללכת. עופר, ענבל ויוני התעכבו ונעו מעט מאחור. היינו כבר די בסוף היום. השארנו פתק לעופר שאנו ממשיכים עד Tolka Pass ושם נמתין להם לחנית לילה. הגענו למקום בשעה 17:00 כשעה לפני חשכה וכעבור חצי שעה הצטרפו גם עופר והבנות.

היום הראשון, בדרך ל-Tolka Pass: התחלקנו לזוגות וכל שניים לקחו חדר. אני הייתי עם צחי. אין חשמל בחדרים, רק נרות. ירד גשם. השירותים נמצאים בחוץ, אין מים חמים ומקבלים מים חמים בבאקט [בקט זה פח של כחצי ליטר-עם מים חמים].מי שהתרחץ בהתחלה כשהיה עוד אור איכשהו הסתדר אולם מי שהתקלח יותר מאוחר (ואני ביניהם) לא נהנה מהמקלחת. לא היה בפנים מקום לתלות בגדים וכמובן שהיה חושך. גם ארוחת הערב לא הייתה מספקת ולא מספיק חמה. בלילה ישנתי בתוך שק שינה והיה לי חם. בדיעבד נדמה לי כי זה היה המקום הכי פחות מוצלח בכל הטרק.

היום השני של הטרק: יצאנו מ-Tolka בשעה 0930 בבוקר. לאחר חצי שעה עינבל אמרה שאינה יכולה ללכת ואז יוני ועופר חזרו איתה לכוון פוקרה. לא ידענו עם ניפגש עם יוני בהמשך הטרק אבל לעופר היה מידע על כיוון התנועה שלנו. המשכנו ללכת לכיוון Landrung ושם ירדנו כ-300 מ` במדרגות בירידה די תלולה עד לנהר בשם Modi Khaola . עברנו על הגשר התלוי והתחלנו לטפס בעליה תלולה של 600 מ` בטיפוס על מדרגות לכפר Ghandrung. העלייה הייתה קשה. הגענו לכפר ונשארנו ללון שם. היה לי חדר לחוד עם שירותים בעלות של 2$. במלון היו מים חמים וכן נשקף מהמלון נוף מרהיב של ההימליה. בערב ישבתי עם בחורה דנית שהיה לה בעבר חבר ישראלי. פגשנו בה בטרק עוד מספר פעמים.

היום השלישי של הטרק: יצאנו בשעה 0945 לכיוון Todaphni. ההליכה הייתה בתוך יער. כל הדרך הייתה בעליה מתונה. היה פחות קשה מהיום הקודם. כל הזמן ירד גשם ונרטבנו עד לשד עצמותינו. בדרך היו מפלי מים יפים. בסביבות השעה 11:30, בסוף העלייה הגענו לגסט האוס ושם שתינו תה לימון וניסינו להתייבש ליד האש במטבח. לאחר מכן המשכנו ללכת והגענו בשעה 13:30 ל-Todaphni. החלטנו להישאר ללון במקום כתוצאה ממזג האוויר הגרוע למרות שהתכנון היה להגיע עד Ghorapani [עוד 4 שעות הליכה]. פגשנו טיילים שהגיעו משם ואמרו לנו שבדרך יורד שלג והשביל מאד רטוב. נשארנו ללון שם [עלות החדר 4$]. מאוד קר כאן. השירותים בחוץ. החבר`ה נכנסו לחדר מתחת לשמיכות ושמענו מוסיקה מהווקמן של רם. בשעה 17:30 יצאתי לשוטט בכפר וראיתי קבוצה בקמפינג. הסתבר שהם אוסטרלים. הם ישנו באוהלים ושכרו סבלים, טבחים ומדריכים לטרק של שבועיים. ביניהם היתה אישה בת 62. כמובן שהקמת המאהל והבישול נעשים ע"י מקומיים. לפתע התבהרו השמיים וכל רכס האנפורנה התגלה בפני כשהוא מושלג. קראתי לחבר`ה שיצאו מהחדר לראות. המראה היה נפלא, הייתי מלא התפעלות וצילמתי. אנו נמצאים בגובה של 2600 מטרים במקום קר מאד והצטננתי כתוצאה מהיום הקודם הגשום. הירח עלה והוא היה מלא. השמיים בהירים והמראה של רכס האנפורנה מקסים [אין מילים לתאר].

היום הרביעי של הטרק: היום יום שבת. קמנו בבוקר מוקדם. השמים נראו כפי שלא ראינו עד היום בטרק. ברקע השמיים ניצבו הרי ההימליה המושלגים, מראה מדהים! היה הרבה יותר יפה ממה שהיה אתמול בערב. אנו הולכים לאכול ארוחת בוקר ולאחר מכן להתחיל ללכת לעבר Ghorepani. בשעה 0835 יצאנו לדרך. הלכנו בירידה ביער יפה שבו היו פרחים אדומים. עלינו למקום שנקרא Bonthanti [בונטני] שם התגלה בפנינו הצד הדרומי של האנפורנה במלוא הדרו וכן הרכסים המושלגים. המשכנו ללכת לאורך נחל מקסים עם מפלי מים ויער . כל הזמן הלכנו בעליות וירידות לסירוגין. אני הולך קדימה ושומר על קצב וזה מאד טוב. בשעה 1125 הגענו לכפר בשם Deurali [דוראלי]וזאת לאחר 3 שעות הליכה. הקבוצה מאחורי תגיע בעוד רבע שעה. נחנו בגסט האוס לפני דוראלי ומכאן המשכנו ללכת בשביל שעולה עד לכפר דוראלי.

מסביב הכל היה מושלג ולאחר שעברנו את הכפר פנינו בשביל השמאלי והתחלנו לעלות עד גובה של 3200 מטרים. השביל היה מושלג בשני צדדיו ובחלקו מכוסה שלג. כמובן שזה היקשה על ההליכה. הליכה במצב זה יוצרת בוץ וקרח וקל להתחלק. אני נעזר במקל הליכה. הלכנו בתוך יער עד שלפתע התחלנו לראות את החלקים הדרומיים של האנפורנה. הנוף היה מהמם. בשיא העליה הגענו לגובה של 3300 מטרים. ירדתי כ-10 מטרים מהשיא והתגלה בפנינו רכס ההימליה. צילמתי מספר צילומי פנורמה ואני ממתין לקבוצה. השעה היא 1330. להערכתי מרגע שתגיע הקבוצה תהיה לנו עוד הליכה של שעה עד לכפר Gaorepani שם נלון, נשאיר את הציוד הכבד ונטפס ל- Puni Hill לתצפית. מאחר והמקום שהיינו עליו היה באותו גובה של פוני היל והשמים היו בהירים ביטלנו את העליה לפוני היל שלא הייתה מוסיפה לנו דבר [זוהר וטלי לא הרגישו כל כך טוב בגלל הגובה]. ירדנו לכוון Goarepani. הדרך היתה חלקה ובוצית. בכפר התמקמנו במלון. במלון יש חשמל, שרותים משותפים ותנור נפט עם ארובה לחמום החדר הגדול -;חדר האוכל.

היום החמישי של הטרק: התעוררתי מוקדם. עליתי לתצפית של המלון לפני השעה 06:00 וראיתי שרכס ההרים מושלגים והכל נראה נקי. המתנתי במקום עד אשר התחילה הזריחה. המראה היה מדהים: איך לאט לאט קרני השמש מאירות את השלג [לצערי הסוללות של המצלמה שלי נגמרו ולא יכולתי לצלם]. כאשר יצאנו בבקר לאחר הארוחה מצאתי חנות וקניתי סוללות במחיר מופקע של 14 $ אבל לא הייתה לי ברירה. ככלל ככול שעולים יותר גבוה ומתרחקים מפוקרה משלמים יותר מאחר והם מובילים את הציוד על חמורים ובאמצעות סבלים. בשעה 0905 התחלנו ללכת. רוב הדרך הייתה בירידה אבל היה די מתיש. הגענו לכפר Tatopani אחרי הליכה של 6 וחצי שעות. הגענו בשעה 1530. הדרך הייתה יפה. התפצלנו שוב: טלי,צחי והסבל מאחור ואילו זוהר, רם ואני הולכים קדימה כאשר אני הולך בראש. הגענו לנהר ועברנו על שני גשרי חבלים באורך של כ- 100 מטרים. הגענו לטוטפאני. בדרך ראינו שירות של סוסים וחמורים המובילים אספקה. החמורים היו מקושטים. התמקמנו במלון (מחיר-2.5$ ללילה). החבר`ה אכלו ארוחת צהריים ואני (כרגיל) אכלתי פאנקייק עם לימון תה. לאחר מכן הלכנו למעיין הגופרית והתרחצנו. אתמול הרגשתי מעט את הכתפיים זה כמובן בהשפעת התרמיל שאני סוחב, אבל זה לא נורא. לאחר הרחצה במים החמים המצב השתפר. במלון הכרנו זוג ישראלים נחמד: אליק מבצרה וחברה שלו אפרת. הם היו בכיוון הליכה הפוך לשלנו.

היום השישי של הטרק: יצאנו בבוקר צפונה. השביל היה כולו בעליה. לא היה לנו ברור היכן נעצור ללינה: הכל תלוי בקצב ההליכה. התחלקנו לשתי קבוצות: צחי, טלי והסבל וזוהר, רם ואני. התחלנו ללכת ותוך כדי תנועה נפגשנו מספר פעמים. לאחר שעתיים הגענו לכפר Rupse. באופן כללי הלכנו לאורך הנהר Kali Gandaki במגמה כללית של עליה אולם לא קשה במיוחד. במקום יש מסעדה ומפל מים גדול מאוד ויפה וכאן עשינו הפסקה למנוחה. היעד הבא שלנו הוא הכפר Ghasa. מילאתי את הפילטר שלי במים מהמפל שהיו מאד קרים. התחלנו לטפס בעליה די קשה. בדרך פגשנו אנשים שחצו את האנפורנה אחרי שהמתינו זמן רב והם אמרו לנו שהיה להם מאד קשה. המשכנו ללכת והגענו ל- Ghasa בשעה 13:15. הנוף היה יפה. אנחנו כבר די גבוהים ומרגישים את הרוח הקרה. היום היה די חם. הייתה שמש ובגד הים והתחתונים שתליתי על התרמיל התייבשו. המשכנו ללכת עד Kalopani והגענו בשעה 18:15 לאחר הליכה של 9 שעות. זה היה היום הארוך ביותר בטרק. התארגנו במלון(מחיר-2.5$ ללילה).

לתחילת הכתבה

ימים 7 - 11 של הטרק

היום השביעי של הטרק: קמנו בבוקר וראינו שהשמים מעוננים ויכול להיות שנגמרו לנו הימים היפים... רם הציע לנוח יום אחד בקולפאני ולראות איך מזג האוויר יתפתח. אני אמרתי שאם מזג האוויר ישתפר במשך היום אפשר להמשיך ללכת. נחכה ונראה. אנחנו עכשיו רק 3 איש: זוהר, רם ואני. החלטנו ללכת לראות יאקים. הסבירו לנו שאנו צריכים ללכת למקום שנקרא טולוצ`איר. טיפסנו על גבעה תלולה עד שראינו רועה עם עדר פרות על השביל. המשכנו ללכת בשביל ולפתע התגלה בפנינו עדר מקסים של יאקים. כמובן שצילמנו! המקום עצמו הוא כר דשא של מרעה, זהו שטח מישורי ומסביב ניצבים הרים מושלגים. כמו כן ראינו ממול את סימני מפולות השלגים על ההרים וצילמנו אותם.
 חזרנו למלון ובשעה 1200 יצאנו למסלול היקפי מקולפני ל- Titi ובהמשך ל-Lake Titi (משם חזרנו לקולפאני). משך ההליכה במסלול זה כ-3 וחצי שעות. האגם היה מאד קטן מאחר ואין גשמים עכשיו, אבל הדרך עצמה הייתה יפה. ראינו בה עצי יער, הרים המושלגים והייתה גם רוח החזקה אבל היה כיף. בשעה 15:15 חזרנו למלון ופגשנו אנשים שבעבר פגשנו בהם בטרק. הזמתי לימון תה ועוגת שוקולד עם פודינג מאד טעים [1.5$]. בערב נכנסנו לחדר האוכל לארוחת ערב. היה שולחן מלא אנשים שהגיעו למלון. הסקוטית הג`ינג`ית קטרינה, הזוג הגרמני, זיגי הגרמני והאמריקאים היו שם. בילינו ערב נחמד מאד ודיברנו על איזה אוכל כדאי להזמין. קיבלנו אינפורמציה מיפני אחד שחצה את האנפורנה, הוא לא המליץ לעשות זאת. אחרי ארוחת הערב יצאנו החוצה וראינו כוכבים בשמיים.

היום השמיני של הטרק: קמנו בבוקר אבל השמש עדיין לא יצאה והיה מעונן בכל מקרה. לאחר ארוחת הבוקר נתחיל ללכת לכיוון Marpha. השעה היתה 08:00. הכפר הראשון בדרך יהיה Tukuche [תוקצ`ה]. הגענו אליו אחרי הליכה מהירה של שעתיים ורבע. הדרך היתה מישורית עם מעט עליות וירידות. התחילה רוח חזקה והיה צורך לשמור על העיניים. הכפר ומבניו היו בסגנון טיבטי והוא היה מיוחד ושונה מהכפרים שראינו עד עכשיו. למעשה מכאן האזור מתחיל להיות בחלקו מיושב ע"י טיבטים שהם אזרחי נפאל ולכן גם סגנון הבניה משתנה. מתוקצ`ה המשכנו לכפר Marpha. הלכנו במשך שעה ועשרים דקות עד לכפר. הדרך לא הייתה קשה אך הייתה רוח חזקה מאד וגשם. אני הגעתי ראשון וחיכיתי לזוהר ורם במלון פרדייס. אכלנו ארוחת צהריים. הגשם גבר מאד והחלטנו לא להמשיך ולהישאר ללון במלון. בינתיים התחיל לרדת שלג. הביאו לחדר האוכל כלי עם פחמים שאותו הניחו מתחת לשולחן כדי שנתחמם. לקראת ערב התקבצה חלק מהקבוצה שהייתה איתנו אתמול בערב. אכלנו יחד ארוחת ערב והיה ערב נחמד. השלג המשיך לרדת וכן גם הגשם. בערב השלג פסק אבל המשיך לרדת גשם בלי הרף [דרך אגב אזור מרפה ידוע במטעי התפוחים שלו].

היום התשיעי של הטרק: קמנו בבוקר ליום של שמים כחולים ומצב רוח טוב. ישבנו לאכול ארוחת בקר ולאחר מכן התחלנו ללכת לכיוון Jomsom. הנוף מסביב יפה. הגענו לעיר. היתה במקום ביקורת משטרה לשם רישום ובדיקת תוקף הטרק פרמיט. לאחר מכן הלכנו להחליף כסף והמשכנו הלאה לכיוון הכפר Kagabani. עדיין ישנה רוח ומסביב ההרים מושלגים מעל שטח צחיח [מזכיר קצת את מדבר יהודה]. המראה היה מדהים. בדרך פגשנו את טלי שבאה מולנו בוכה. היא סיפרה לנו את תלאותיה ואז נפרדנו ממנה והמשכנו ללכת עד לכפר Eklebhaatti. במקום היו מספר מסעדות עם עוגות תפוחים טעימות אכלתי אותם וגם שתיתי מיץ תפוחים. בדרך לכאן ראינו Jompa [ג`ומפה היא הכלאה של יאק ופרה]. החלטנו לעלות לכוון Jhorkot בדרך קיצור ולא דרך קגאבאני. התחלנו את העליה בשעה 13:00. בשעה הראשונה הייתה עליה קשה ולאחר מכן עליה הדרגתית עד שהגענו ל-Jorkot בשעה 16:30. הדרך הייתה מקסימה ביופייה אבל קשה. גובה הכפר הוא 3750 מטרים ויש לי מעט כאב ראש מהגובה. התארגנו במלון וקנינו מצרכים, הכל עלה 4.5$.

היום העשירי של הטרק:  הלילה היה לי כאב ראש קל בגלל הגובה והחלטתי להישאר במלון החם ולנוח כדי להתרגל לגובה כפי שתכננתי מראש. רם וזוהר מתכוונים לעלות ל- Muktinat ולמנזר הטיבטי מעליו ולברר האם יש קבוצה המתכוונת לחצות את הפס מכוון זה. יתכן שלקראת צהריים אלך למוקטינת ואחזור. סה"כ זוהי הליכה של שעה לצד אחד. יתכן שאחזור ל- Jomsom ואנסה לעלות על טיסה לפוקרה. בארוחת הבקר פתחתי את החלבה שסחבתי איתי משך כל המסע והפתעתי את רם וזוהר. מרחנו אותה על לחם טרי שבפי אנשי המקום נקרא מוסשנק וגם כיבדתי את יתר יושבי השולחן. לבסוף החלטתי לצאת עם זוהר ורם למוקטינת. שמתי עלי את התרמיל הגדול (ללא שק שינה, פליס, מעיל גשם, כפפות מים וכובע גרב) והתחלתי לטפס לכוון מוקטינת.

העליה די קשה ותלולה. מדי פעם עצרתי בדרך וצילמתי. הגעתי למוקטינת ופגשתי שם שתי בנות שהכרתי בוואראנאסי. הן חצו את הפס מצדו השני ולקחו איתן מדריך וסבל. הן סיפרו לנו שהיה קשה מאוד. ממוקטינת שנמצאת בגובה 3850 מטרים עלינו למנזר שנמצא בגובה 3950 מטרים. ליד המנזר ראינו הליקופטר חונה. הסתבר שההליקופטר הביא איתו למה [קדוש טיבטי] מאוד חשוב שגר במילאנו שבאיטליה ואיתו באה קבוצה של איטלקים וצרפתים. ראיתי כיצד הלמה מברך את הטיבטים המקומיים, זה היה ארוע מעניין. לאחר מכן המשכנו לטפס. אני לא רציתי להתאמץ יותר מדי בגלל הגובה ובערך בגובה 4000 מטרים במקום שהוא בעצם תחילת השביל לפס ירדתי למטה. רם וזוהר המשיכו לטפס כדי לחוש את הקושי. סוכם שבשעה 14:00 הם מתחילים לרדת ואם הם לא חוזרים עד 18:00 אני צריך להתחיל לדאוג...

ירדתי חזרה לכפר jharkot שבו נמצא המלון בו לנו (3.5$ ללילה). בהגיעי לכפר שמעתי שקוראים בשמי. מסתבר שזיגי הגרמני וקטרינה הסקוטית הגיעו. שמחנו להיפגש ונתתי להם כמה עצות לגבי מוקטינת והמקדש הטיבטי. נכנסתי למלון והזמנתי מומו (מאפה טיבטי מיוחד במלוי בשר או במלוי ירקות) ושתיה. רם עדיין ניסה לבדוק אפשרות לחצות את הפס, במידה וימצא מדריך וקבוצה של אנשים שיילכו איתו כמובן. אני המלצתי לזוהר לא לחצות את הפס מכוון זה כי מכאן העליה הרבה יותר קשה ובעונה זאת כמעט שלא חוצים ממוקטינת. זאת עליה של 16:00 מטרים וירידה של 900 מטרים. אני תכננתי להיפרד מהם מחר. התכוונתי לצעוד עד ג`ומסום. זה יהיה יום ארוך. שם רציתי לנסות לעלות על מטוס לפוקרה. אם יתברר שביומים הקרובים אין אפשרות לטוס, ארד ברגל לפוקרה (הליכה של 4 ימים). רם וזוהר חזרו בשעה 16:30. אכלנו ארוחת ערב ולאחר מכן הטיבטים רקדו לנו ריקודים עממיים וביקשו שנפעיל את הטייפ של רם עם מוסיקה מערבית. רקדנו איתם והיה מאד נחמד.

היום האחד עשר של הטרק: בבקר הגיעו לחדר האוכל של המלון שלנו קטרינה וזיגי וכבדתי אותם בחלק מהחלבה שנשארה. כולנו נהננו והצטלמנו בתמונה קבוצתית. נפרדנו וזוהר בקשה ממני חיבוק בפרידה. לאחר מכן התחלתי לנוע לכוון קגבאני. ירדתי עד לכפר (שעה וחצי הליכה) ולאחר מכן התחלתי לנוע לכיוון אגלבתי. כשהגעתי למקום עצרתי לשתות לימון תה עם שתי רופאות אמריקאיות שהכרתי והיגיעו לכאן. לאחר שתית התה עזבתי אותן ובשעה 12:00 והמשכתי לג`ומסום. היתה בדרך רוח נגדית נוראית והיה קשה ללכת. הגעתי לג`ומסום בשעה 13:30.ניסיתי להשיג כרטיס טיסה לפוקרה למחר ואכן השגתי, אולם לא בטוח כאן אף פעם אם השדה יהיה פתוח או סגור, כתוצאה מהרוחות החזקות. התמקמתי במלון בתקווה שאוכל לטוס מחר. פגשתי כאן קבוצה של 6 ישראלים שמטיילים כבר שבוע כאן עם מדריך וסבלים (מחיר: כ-30$ ליום). אני הייתי ב-Stand By לטיסה של מחר. בערב הגיעו למלון זיגי, קטרינה, פלויה וטפני הרופאות האמריקאיות. אכלנו ארוחת ערב ולאחר מכן שיחקנו קלפים. שיחקנו משחק בשם רמי שנחאי שהאמריקאיות למדו אותנו.
 במקום היו גם ישראלים שחצו את הפס וחלק מהם לא הרגישו טוב. הצלחתי לקבל כרטיס לטיסה השניה לפוקרה ושילמתי עבורו 50$. זיגי, קטרינה והאחרים עדיין בהמתנה לטיסה לפוקרה. עלות המלון כאן 3.5$ ללילה שזה יחסית יקר. היה לי חדר עם שירותים ומים חמים. זיגי ואני שחקנו נגד הרופאות ולמרות שהן למדו אותנו לשחק בסופו של דבר נצחנו. למעשה ביום זה הטרק שלי הסתיים.

לתחילת הכתבה

בחזרה לפוקרה

הצלחתי לעלות לטיסה לפוקרה וגם קתרין וזיגי הצליחו. המטוס היה קטן (15 מקומות ישיבה). משך הטיסה כ-20 דקות. הטיסה היא בין הרי ההימליה, הנוף יפה ויש תצפית על ההרים המושלגים. המתנו בשדה של פוקרה עד שתגענה שתי האמריקאיות ושני אירים שקנו כרטיס לטיסה בהליקופטר [עלות כרטיס: יותר מ-100$ לאדם]. לאחר שיגיעו נלך לאכול ארוחת בוקר. כשהם נחתו פגשנו אותם ולקחנו מונית לעיר. הם הלכו לחפש מלון ואני הלכתי למלון שבו גרתי לפני היציאה לטרק (השארתי בו חפצים שלי). לפני שנפרדנו קבענו להיפגש במסעדה לארוחת בוקר. בדרך פגשתי את יניקה ההולנדית הבלונדינית שהיתה איתנו ברפטינג. היא סיפרה לי שהיא חזרה ברגל מ-Jomsom (היא טסה לשם). היא לא המשיכה למוקטינת. קבענו להיפגש לארוחת ערב במסעדה מסוימת. התכנסנו בערב במסעדה, היו שם: זיגי, קתרין, פלויה, טפני, שני האירים, אנגלי בשם דול שהתחבר עם קתרין ועוד זוג קנדי. בילינו ערב נחמד. השיחות קלחו: דול ואני סיפרנו על התגלחת שעשינו כולל המסג` שנלווה לגילוח (שזה תענוג אמיתי). לבסוף נפרדנו וקבענו להיפגש בקטמנדו.

לתחילת הכתבה

בחזרה לקטמנדו

קמתי בבוקר, אכלתי ב- Bakery ונסעתי לקטמנדו. הנסיעה לא עלתה לי כי היא היתה כלולה במסגרת הדיל של הרפטינג. באוטובוס היו גם שני האירים שאכלו איתנו אתמול ארוחת ערב. הגענו לקטמנדו בשעה 14:30 והלכתי למלון רמדה שבו התגוררתי לפני כן (השארתי בו חלק מחפצי). התקלחתי והלכתי לשי כדי לראות מה ניתן לעשות עוד לעשות באזור. אחה"צ פגשתי את קטרינה והיא אמרה לי שקבעו להיפגש בשעה 19:00 במסעדה ליד קטמנדו גסט האוס שהיא בבעלות אמריקאית. בערב ניפגשנו ואכלנו יחד. הגיעו גם דול האנגלי, טפני, פלויה ועוד שני חבר`ה שלא הכרתי אחד מהם היה מאנגליה והשני מארה"ב. נידברנו להיפגש גם מחר לארוחת ערב. התכנית שלי למחר היתה לגשת לאשר את הטיסה לארץ ולקבוע תאריך לטיסה לבומביי ולאחר מכן ללכת לבקר בפתאן שהיא עיר שבה מקדשים עתיקים ליד קטמנדו.

לתחילת הכתבה

פתאן, נגרקוט, בקטאפור

בבוקר עברתי למלון אשר נמצא בתוך הטאמל. כאשר סיימתי את הסידורים צעדתי ברגל לפתאן. הגעתי לשם בסביבות השעה 12:30. התרשמתי מהמקדשים [לא משהו מיוחד] ולאחר מכן אכלתי פיצה והלכתי חזרה לקטמנדו. בערב אכלתי ארוחת ערב במסעדה הודית יחד עם שתי האמריקאיות, הסקוטית והאנגלי שטס מחר חזרה לאנגליה. גם זיגי הגרמני ושתי הרופאות האמריקאיות היו שם וסיפרו שהן יוצאות מחר לטרק. אני אפגוש אותן כאשר הן תחזורנה.

קמתי בבוקר, ארזתי את החפצים והלכתי למסעדת הפומפרניקל לארוחת בוקר. הגיעו הישראלים שרוצום להגיע ל- Nagarkot ויצאנו במונית ראשונה 5 איש ביניהם עינת מבצרה, טלי, אני ועוד בחורה ובחור חדשים. הגענו למקום, מצאנו גסט-האוס שבו לקחנו חדר לכל שלושה עם שירותים וחשמל בעלות של 4$ לאדם. הזמנו עוד חדר לקבוצה של 4איש שיגיעו יותר מאוחר.

המלון שבחרנו לא היה ממש על הפסגה. לאחר שהתארגנו עלינו למקום גבוה כדי לראות את הנוף. הגענו למלון הממוקם במקום הכי גבוה ועלינו לתצפית של המלון. היה קשה לראות את ההרים וכן את האוורסט כי הם היו מכוסים עננים. בעמדת התצפית על גג המלון ישנה מפה שבה רואים את שמותיהם וגובהם של ההרים. לאחר מכן ירדנו לקומה יותר נמוכה לאכול משהו קל. אני אכלתי יוגורט עם סלט פרות שהיה מאד טעים. אמרתי שאני רוצה לעשות סיבוב קצר באזור המלונות ועינת אמרה שהיא מצטרפת אלי. יתר השלושה ירדו למלון. הקבוצה השניה עדין לא הגיעה. אגב, Nagarkot נחשבת לאחת מנקודות התצפית הטובות ביותר אל רכס ההימליה. בינתיים הקבוצה השניה הגיעה ולקחנו אותם לסיבוב באזור. צפינו בשקיעה וקבענו להיפגש לארוחת ערב בשעה 19:00 במלון שלהם שנמצא 5 דקות הליכה משלנו. שמות אנשי הקבוצה: שרון ורונית שאיתם טילתי בהודו, טלי, עינת, אדוה, עדי, נורית, שי ואני.

השכמנו בשעה 05:30 והלכנו 10 דקות למלון התצפית. עלינו למעלה. ההרים היו בהירים ואז החלה הזריחה. ראינו ברקע את ההרים וגם את האוורסט וכמובן צילמנו. השמש עלתה וסינוורה אותנו. המראה היה יפה מאוד. לאחר מכן ירדנו לקומה התחתונה שגם ממנה רואים את הנוף ואכלנו בה ארוחת בקר. ההרים באזור האוורסט לא היו בהירים אולם הצד הדרומי היה בהיר ויפה. יצאנו מהמסעדה למרפסת וישבנו שם כאשר אנו מסתכלים על הנוף. הצטלמנו בתמונה קבוצתית ולאחר מכן ירדנו למלון והתחלנו להתארגן לתזוזה. לקראת השעה 10:00 יצאנו לכיוון Bhaktapur כאשר חלק מהקבוצה אשר ביקר בה המשיך לקטמנדו. אתמול בערב הייתה שיחה פוליטית ואילו הבקר בזמן הארוחה הייתה שיחה על נושאים שונים. אני מדי פעם מדבר ומרגיש שאני משתלב ביניהם בכלל לא רע. החבר`ה הם ממש ילדים טובים. בשעה 10:00 יצאנו בג`יפ לבקטאפור. כאשר הגענו ירדנו לשלם 5$ דמי כניסה לעיר. זאת עיר של מקדשים והיא מעניינת יותר מפתאן. לאחר הסיור חזרנו באוטובוס לקטמנדו.

לתחילת הכתבה

קטמנדו

אחרי ארוחת בוקר בפומפרניקל נורית הגיעה ואמרה שהיא ועדי רוצות ללכת לפופשנת. קבענו לצאת בשעה 11:00. לקחנו מונית והגענו למקום. עלינו לנקודת תצפית לראות כיצד שורפים גופות בגאט. כאשר צפינו בשרפת הגופה הצטרפו אלינו עוד 5 ישראלים ביניהם 3 בנות שהגיעו אתמול מהארץ. אמרנו להם שלאחר טקס השרפה אנחנו הולכים למקדש הטיבטי ב-Bondth [טלי אמרה לנו שהוא דומה למקדש הקופים בקטמנדו]. צילמנו את שרפת הגופה בגאט. בצד הצפוני יש מקום עבור אצילים ובצד הדרומי עבור פשוטי עם. ליד הגאט היה מקדש הינדי קדוש שהכניסה אליו לזרים אסורה. צפינו בתהלוכה שהולכת אחרי המת ובטקס עצמו שהוא מעניין. התחלנו ללכת לכיוון Bondth כאשר לידי עדי ונורית ויתר הישראלים אחרינו. הגענו למקום. המקדש היה מהמם, גדול יותר ממקדש הקופים בקטמנדו וכן יפה ממנו. סביב המקדש ישנה מושבה טיבטית עם מקדשים נוספים ובתים אשר סגנון הבניה שלהם היא טיבטי ושונה מהבניה הנפאלית ( לדעתי גם יותר יפה ממנה). בינתיים נורית התחילה לא להרגיש טוב ולקחנו מונית לטאמל. הלכנו לאכול משהו קל. אני שתיתי לימון תה עם עוגת תפוחים חמה וטעימה. אחר הצהריים הזמנתי מעילים נפאליים לנכדים וקניתי לעצמי מכנסיים ארוכים נפאליים שנוח ללכת בהם. כאשר שתינו את התה אחר הצהריים היו איתי נורית ועדי. נורית שאלה אותי אם יש לי ילדים ואז סיפרתי להם על אייל ועל גיא ואז היא הבינה מדוע שאלתי אותה על גלאפאגוס. היא סיפרה לי שטיילה בגלאפאגוס ב-1996 בשמורת הצבים. היא ראתה את השלט של גיא. בערב הלכנו לאכול ארוחת ערב ועינת שאלה אותי כיצד נראים בעיני הצעירים. אמרתי לה שאני מתרשם שהחבר`ה בסדר, פרט לדבר אחד. לפעמים הם שוכחים שבאו מישראל והם מייצגים את המדינה.

לתחילת הכתבה

דקשינקלי

נפגשנו בבוקר בפומפרניקל לארוחת בוקר. שרון, רונית, עינת, עוד בחורה ואני לקחנו מונית לדקאשאינקלי לראות טקסי הקרבת קורבנות לאלה קאלי צמאת הדם. הגענו למקום בערך בשעה 09:00. היו כאן המון נפאלים אשר עמדו בתור עם תרנגולות, עזים וגדיים כדי להגיע למקדש ולהקריב את הקורבן לאלה קאלי ע"י כך שהשוחט שוחט אותם במקום. לאחר מכן מבשלים את החיה. המראה אינו סימפטי אולם זה חלק מהאמונה שלהם. לאחר שעה עלינו לכביש וחזרנו עם המונית לקטמנדו [טכס כזה מתקיים פעמיים בשבוע]. בצהריים נכנסתי לאחד מבתי הקפה לאכול עוגת גבינה שעינת המליצה עליה. פגשתי שם את עינת ונווה [בחור שלא הכרתי]. אכלתי עוגת גבינה עם לימון תה ולאחר מכן עינת ונווה הלכו איתי לקנות מתנות. כשחזרתי למלון ראיתי את זיגי הגרמני כותב לי פתק. כמובן ששמחנו מאד לפגישה והלכנו לשתות משהו יחד. נפרדנו מאחר והוא נוסע עוד מעט לבקטאפור. ביקשתי ממנו למסור ד"ש לפלויה וטפני כי לא אפגוש אותן לאחר שיחזרו מהטרק כי הקדמתי את טיסתי לבומביי.

התקלחתי במלון ויצאתי בסביבות 17:00. פתאום ראיתי את זוהר, אליק והחברה שלו אפרת. שמחנו מאד. זוהר ספרה לי שנפרדה מרם מאחר והרגליים שלה לא כל כך תפקדו והיא חוששת שיש לה שבר הליכה. היא נפרדה ממנו בטוטפאני. היא חזרה לפוקרה נשארה שם ערב אחד והיום הגיעה לקטמנדו. רם החליט להמשיך ל-A-B-C. נפרדנו והם הלכו לחפש מלון. בינתיים פגשתי את טלי והיא שאלה אותי אם ראיתי את עינת. אמרתי לה שמאז הצהריים לא ראיתי אותה והיא כפי הנראה מסתובבת עם נווה. התחיל לרדת גשם. מדי פעם יש כאן גשם לפנות ערב ואז גם יותר קר. טלי אמרה לי שקבעו לאכול ארוחת ערב במסעדה הצמחונית בשעה 19:00. לי לא התחשק לאכול צמחוני והלכתי למסעדה הטיבטית. כשנכנסתי ראיתי את עינת ונווה. הם הזמינו אותי לשבת לידם והצטרפתי. לאחר הארוחה הצטרפנו לאחרים למנות אחרונות. גם זוהר ונורית היו שם.

למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר ב-Brazil Bakery שהוא מקום ממש טוב. הצטרפו אלינו עדי, נורית, עינת, טלי וזוהר. לאחר מכן הלכתי לכוון השגרירות וכאשר הגעתי שמעתי שקוראים לי. היו אלה אליק ואפרת. הם אמרו לי שהשגרירות סגורה למרות שזה לא יום שבת אלא יום שישי. חזרנו יחד והראיתי להם היכן המסעדה הטיבטית שבה קבענו לאכול ארוחת ערב. ישבנו בפומפרניקל. אליק הלך ואפרת נשארה איתי לקשקש. בינתיים הגיעו זוהר, עינת ונורית. בסביבות השעה 13:00 אליק, אפרת ואני הלכנו לאכול עוגת גבינה עם כוס לימון תה. העוגה הייתה טובה. אכלתי שתי מנות, זה היה במקום ארוחת צהריים. התחיל לרדת גשם. בשעה 19:00 נפגשנו לארוחת ערב. היו החבר`ה הרגילים: זוהר, אפרת, אליק, עדי ועוד בחור שעבד בגלי צה"ל ויוצא מחר לטרק עם עדי.לאחר הארוחה נפרדתי מהחבורה מאחר ואני טס מחר לבומביי. הם אמרו שהשתלבתי טוב אצלם וגם אני נהניתי.

לתחילת הכתבה

פרידה מקטמנדו

בארוחת בקר ב-Brazil Bakery נפרדתי מנורית שטסה היום לפני, אחר כך מזוהר וסהר, ובסוף מעינת, טלי, אליק ואפרת. בשעה 1300 שרון ואני לקחנו מונית לשדה התעופה. לפני כן נפרדתי מאריק ומאלדד שהתייעצו איתי לגבי המעבר לטיבט. הגענו לשדה והמראנו באחור של 45 דקות. נחתנו בבומביי בשעה 19:00. עברנו ביקורת דרכונים ולקחנו את המוצ`ילות. יצאנו, החלפנו כסף [אני החלפתי 100$] ולקחנו מונית לחלק הדרומי של העיר[7$]. נסענו לשכונה שנמצאת ליד שער הודו ונקראת קולאבה. מצאנו מלון עם שרותים משותפים כשבחדר יש רק מקלחת. מקום מאד עלוב. החלטתי שמחר אני עובר למלון אחר יותר אנושי בעלות של 18$ עם שירותים בחדר (לא רחוק ממלון טאג` מהאל. כל המלונות במחיר נמוך יותר מעופשים.

לתחילת הכתבה

בומביי, פונה

בבקר החלפתי את המלון בזה שראיתי בערב. הסתובבתי כדי לארגן טיול בעיר באמצעות המשרדים ליד שער הודו. הסיור מתחיל בשעה 11:00 ונמשך עד 20:00 בערב. אני רוצה לנסוע למחרת ברכבת לפונה. בינתיים פיספסתי את הסיור של אחה"צ והסדרתי שישלימו לי אותו ביום אחר. הלכתי לקנות כרטיס רכבת לפונה. לא הצלחתי לקנות מאחר והדלפק לתיירים היה סגור וכל מיני "מאכערים" הציעו לי כרטיס במחיר מופקע. גברת מאד נחמדה ממשרד התיירות שהייתה במקרה במקום אמרה לי לבוא מחר בשעה 08:00 בבוקר, לקנות כרטיס ולעלות לרכבת. היא אמרה לי שהדבר אפשרי. בינתיים גיליתי שבמלון גובים 2$ ליום לשמירת חפצים. הלכתי לאכול ערב במסעדת Leopold והיה לא רע.

למחרת קמתי בבוקר, אכסנתי את החפצים במלון ולקחתי מונית לתחנת הרכבת Victoria Station. קניתי כרטיס לפונה (מחיר: 1.5$) במחלקה הכללית שבה לא נוח לנסוע. לאחר מכן, בפלטפורמה עצמה ליד העלייה לקרונות הרכבת הוספתי עוד 10 רופי וקיבלתי מקום ישיבה במחלקה שניה. משך הנסיעה לפונה כ-4 שעות. הגעתי בשעה 12:00 והלכתי למלון נשיונל הסמוך לתחנת הרכבת [וזאת בהתאם להנחיות של אליק בנפאל]. היו להם רק חדרים זוגיים עם שירותים בעלות של 12$ או חדרים ללא שירותים ליחיד בעלות של 4$. לקחתי חדר עם שירותים יחד עם אנגלי צעיר בשם ג`ימס.

הלכתי לאכול טאלי ולאחר מכן לקחתי ריקשה לאשראם. הגעתי לשם ונאמר לי שסיור של חצי שעה באשראם מתחיל בשעה 14:00. התכוונתי להשאר שם יום שלם. כל האנשים מסתובבים כאן בגלימות אדומות. עברתי בדיקות איידס (125 רופי+ 4 תמונות שעלו 50 רופי), שיחה ראשונית עם אחד (התברר לי שהוא יהודי מארה"ב ועשה בר-מצווה בארץ. הוא שינה את שמו מדוד לאיזשהו שם הודי שלא קלטתי). חזרתי למלון והלכתי לאכול ארוחת ערב. חזרתי למלון שם ראיתי נערה צעירה שנכנסה ללובי והתישבה לידנו. השיחה בינינו קלחה. היא שחורת עור מאד נחמדה מאיי סיישל ונעשתה חברה בכת הבהאית. לפני כן היא היתה נוצריה. התברר שהמלון אשר אנו מתאכסנים בו National Hotel שייך לבהאים וברווחים שלו תומכים בבית ספר בהאי בהודו. בלובי יש תמונה של מקדש הבהאים בחיפה ושל הגן הבהאי בעכו. הם נדהמו כאשר אמרתי להם שביקרתי במקומות אלו. לנערה מאיי סיישל קוראים Tahirih. קראתי לג`יימס להצטרף אלינו לשיחה. תוך שיחה ראיתי עד כמה הנערה נאיבית ומלאת אידאות כפי שמתאים לנערה בגיל 16. אני מקווה שהמציאות לא תטפח לה על הפנים. היא חובבת שירה ובקשתי שתשיר ואכן היא שרה. לאחר מכן אמרה לנו שדרך המחשבה שלה היא שכל האנשים שווים למרות שיש בעיות.

לתחילת הכתבה

האשראם

אכלתי ארוחת בוקר, נפרדתי מג`יימס ונסעתי לאשראם. שוב ראיתי הדמויות עם הגלימות האדומות בכל השטח. כיצד משתמשים כאן בכסף? קונים קופונים וכל דבר המצריך כסף (כמו אוכל, שתייה, ביגוד מיוחד למקום) עולה בקופונים. עד עכשיו קניתי קופונים בעלות של 400 רופי. יום לימודים באשראם עולה כ-100 רופי. אני מוזמן לסיור של 10:30 שמיועד לאנשים שמתכוונים לשהות באשראם במטרה לתת להם הכרות כללית ואינדיקציה על מה שקורה כאן. לאחר הסיור התחיל תהליך הקליטה. בתחילה הראו לנו סרט וידיאו של כחצי שעה אשר בו הסבר על הפעילויות במקום. לאחר מכן לקחה אותנו מדריכה לסיור של שעתיים באשראם. בשטח מפוזרות נקודות מים לשתיה וכן בתי שימוש ומקלחות. המדריכה הסבירה שאסור כאן לנגב את הישבן ביד כפי שההודים נוהגים לכן יש פה מתקני רחצה מיוחדים [כמו בידה] וצריך להיזהר כשפותחים את הברז כי הזרם מאד חזק. בקבוצת ההיכרות היה איתי ישראלי אחד. במקום יש אולם בודהה אשר עושים בו מדיטציה ונמנעים להיכנס אליו בזמן פעילות. האזור נקרא "האזור השקט" ואין רעש בו. האנשים בתוך האולם ומחוצה לו מתייחדים עם עצמם ועושים מדיטציה שקטה.

ה-Plaza היא מקום מפגש בין אנשים מלאומים שונים וכן אפשר לראות כאן על לוח המודעות זמנים של הפעילויות השונות באשראם. לאחר הסיור קיבלתי תשובה שבדיקת האיידס שלי בסדר (כמובן שלא היה לי ספק בדבר). קניתי קופון ליום שעולה 100 רופי לאחר מכן קניתי גלימה אדומה [הזולה ביותר עלתה כ-4$] והלכתי לאכול משהו. לראשונה אכלתי ענבים בהודו מה שלא אכלתי במקומות אחרים. הסתבר לי כי האוכל במקום יקר יותר מאשר בחוץ לכן ראיתי הרבה אנשים יוצאים החוצה לאכול. עכשיו אני הולך לברר על הפעילויות ובאיזה מהן אני יכול להשתתף. הלכתי לאולם בודהה להשתתף במדיטציה. השיעור שנקלעתי אליו היה עם מוסיקה רועשת וריקודים כדי להוציא את המרץ. השתתפתי כי אני אוהב לרקוד ולאחר מכן הייתה דממה, כולם שותקים. בהמשך לימדו שיר שכולם שרו. חילקו אותנו לשני מעגלים כשכל מעגל הולך לכוון הנגדי. ניגנו את המנגינה ואנחנו שרנו ובשלב מסוים כאשר המנגינה נפסקת עומדים אחד מול השני, מרימים את הידים למעלה וקדים קידה. בסוף השיעור רואים מספר גברים ונשים שמתחבקים [כל העסק נראה לי מלאכותי].
 בין השעות 13:00 -;14:00 אפשר לבקר בבית של הגורו שלהם. הבית מאד מרשים הוא בעל קירות זכוכית ורצפת שיש. בחדר שלו יושבים שני אנשים במדים לבנים שמדי פעם מנגנים. האפר של הגורו נשמר במקום זה. על המצבה לזכרו כתוב שהוא מעולם לא נולד, מעולם לא מת, אלא רק ביקר בעולמנו בין השנים 1931-1990 [כמה אנשים מטומטמים]. הביקור בבית רק בנעלים לבנות .

המדריכים והמדריכות באשראם לובשים רק גלימות שחורות. ראיתי אנשים הולכים ורציתי להצטרף אליהם אבל הסתבר שזאת הייתה קבוצה סגורה ואי אפשר להצטרף אליהם. בשעה 15:00 הלכתי להתנסות במדיטציה ברהמינית. זאת חצי שעה של ישיבה בעיניים עצומות ללא תזוזה לקול מוסיקה משעממת. לאחר מכן יושבים תוך הנעת הידיים בקצב אותה מוסיקה. בסוף שוכבים פרקדן בעיניים עצומות [מאכזב]. האירוע השלישי שהשתתפתי בו נערך באולם בודהה. זו הייתה מדיטציה משולבת. ב-15 דקות הראשונות היתה הנעת שוקי הרגליים מהברך למטה (אפשרי בסיוע תנועות גוף) בליווי מוסיקה. החלק השני ארך 15 דקות וכלל ריקוד [כמו דיסקו] לפי מנגינה. האירוע השלישי היה בישיבה או בעמידה בעיניים עצומות ושקט מוחלט. ברקע הייתה מוסיקה. מהחלק הראשון והשני די נהנתי כי אני אוהב ריקודים ומקצבים אבל החלקים האחרים היו די משעממים.

לאחר מכן החלטתי בכל זאת לקחת חלק באירוע באולם בודהה בשעה 18:30. לאירוע זה חייבים לבוא בגלימות לבנות. יצאתי מחוץ לאשראם וקניתי גלימה לבנה ב-80 רופי [בשליש זול יותר מהחנות באשראם]. לו ידעתי הייתי נוהג כך גם בקניית הגלימה האדומה.
 בשעה 18:30 נשמעה שאגה ע"י מספר אנשים וזה היה האות להתחיל להיכנס לאולם. לא נותנים להיכנס עם תרמילים. השארתי את שלי בחוץ במקום המיועד לכך, פרט למצלמה שתליתי עלי מתחת לגלימה. כמו כן חולצים נעליים בכניסה. חלק מהאנשים מגיעים עם כרית אשר לה משענת כדי שיהיה נוח לשבת ולהתרכז. האנשים נכנסו והיה והיה שקט מוחלט.

באולם שררה חשכה כאשר על הבמה היו שני פנסים גדולים. לאחר שנכנסנו שמו על הבמה כורסה ריקה אשר מסמלת את הכניסה של הגורו שלהם[שאינו עוד בחיים]. הטייפ החל לנגן מנגינות ומדי פעם קמו אנשים מתוך הקהל ונעו בקצב כאשר הרוב הגדול יושב ומתרכז בדומיה ובדממה. לאט לאט הצטרפו עוד אנשים לרוקדים עד אשר כל הקהל החל לנוע ולרקוד לקול המנגינה ואני ביניהם. זה סוג מסוים של מדיטציה. לאחר מכן המנגינות פסקו, נעשה שקט והקרינו סרט וידיאו אשר בו הגורו מדבר ומסביר את תורתו. הוא התחיל לדבר על תפקיד הבדידות בחיים [כמובן סיפר מספר בדיחות לא משהו מיוחד]ולאחר מכן מסביר את עיקרי תורתו שהם: היה שמח, תדאג לכך שגם אחרים יהיו ואז יהיה עולם טוב יותר. כמו כן לשקט יש תפקיד חשוב ביצירת האווירה וביכולת של הפרט להגיב, לשנות את עצמו ולהשפיע גם על הסביבה. זה היה נאום של שלושת רבעי שעה בטון דבור משעמם ולדעתי חלק מהאנשים נרדמו. היו מספר הברקות בנאום אולם בדרך כלל הרמה הייתה בינונית ומטה ולפעמים הוא דיבר כאילו אל ילדים קטנים. מורגש כי ההנהלה מקפידה להדגיש את פולחן האישיות של הגורו.

בכך הסתיים ניסיוני המועט על מה שקורה באשראם אבל ברור שהכל כאן ממוסחר [ולדעתי יש שם בית זונות גדול]. אני לא מציין זאת בביקורת אלא כעובדה. ראיתי גם מספר ישראלים צעירים שחלק משתלב בצורה של עדר וחלק אחר הוא עם הרגליים על הקרקע. התנהגות העדר מאד מקובלת כאן כי חשוב להיות אין[In]. אתה נתקל בזוגות שלו היו נפגשים ברחוב לא היו מסתכלים אחד על השני... סה"כ אדם כמוני יכול להנות מדברים שאני נהנה מהם גם בבית כמו ריקודי עם. דברים אחרים כמו המדיטציה בשקט לא תופסים אותי.

לתחילת הכתבה

מערות קרלה והמקדש ההינדי

קמתי בבוקר, אכלתי ארוחת בוקר וקניתי כרטיס ל-Local train למקום בשם למאלה. הרכבת יצאה בשעה 08:00. היה מאד צפוף ולא נעים כמעט כמו ב-Local Bus. הגענו לאחר שעה וחמישים. בתחנה קניתי כרטיס למחר בבוקר לבומביי ברכבת אקספרס ולאחר מכן מצאתי מלון בעלות של 9$. הלכתי לתחנת האוטובוס ועליתי על אוטובוס לקרלה. האוטובוס היה צפוף מאד (כרגיל) ואני עמדתי. כשהגעתי לקרלה חשתי בתכונה מיוחדת. המוני אנשים היו במקום, אוהלים היו על כל השטח כולל הגבעות מסביב ובמקום היה גם שוק. הכל היה מאד ססגוני. התברר לי שיש היום פסטיבל (לא ידעתי באיזה נושא) ולכן מגיעות גם מכוניות פרטיות עם משפחות בכמות גדולה וכולם מביאים איתם אוכל. חלק מהאנשים עלו למעלה למקדש ולמערות. ברקע היתה נגינת תופים וכלים אחרים.

התחלתי לעלות למעלה ברגל והגעתי עד למקום שהכביש מסתיים. יש שם מגרשי חניה ומשם ממשיכים לעלות במדרגות עד למקדש והמערות. לאורך הדרך היו קבצנים המבקשים נדבות ובקשיש וגם דוכני פרחים וכל מיני סדקית למכירה.
 המערה עצמה היא העתיקה ביותר בהודו והשתמרה בצורה טובה. בתוכה יש עמודים עם עיטורים מגולפים שונים. המקדש נמצא לפני הכניסה למערה. הוא קדוש להינדים והוא מאוד עתיק ונמצא כאן משנת 80 לפנה"ס. תור ארוך של הודים ממתין כדי לעבור בתוך המקדש. מדהים לראות עד כמה שהדת חשובה להם. לאחר שצילמתי, ירדתי למטה, ומצאתי מקום לאכול [אגב אני הייתי התייר היחיד במקום]. חזרתי באוטובוס לנויאלה, הפעם ישבתי והיה פחות צפוף [הסתבר לי שזה היה חג הדייג]. בחג זה דייגי בומביי אינם דגים ובאים ל-5 ימים למקדש שהוא קדוש להם. בערב הלכתי לאכול טאלי.

לתחילת הכתבה

בומביי, המכבסה והגניבה

קמתי בבוקר ועליתי על הרכבת בלנויאלה. הגעתי לבומביי בסביבות השעה 11:00. לקחתי מונית למלון שבו שילמתי 150 רופי ליום עבור שמירת החפצים ועוד 650 רופי עבור חדר. נסעתי למשרד של Air India ואשרתי את הטיסה לארץ. לאחר מכן ניגשתי לסוכנות שעשיתי איתם את הסיור המאורגן בבומביי לפני מספר ימים וקיבלתי אפשרות להשלים את הסיור של אחה"צ חינם. לאחר מכן נסעתי באוטובוס בעלות של 5 רופי ל-Dobe Gat [דובי-גאט]. זו המכבסה שנמצאת ליד תחנת הרכבת Mahalaxmi. מספר האוטובוס בו נסעתי היה 70. הגעתי לדובי-;גאט שזאת מכבסה ענקית. הכל נעשה שם בעבודת ידיים ללא מכונות ויש אלפי פריטי כביסה. ראיתי כיצד הם מכבסים ותולים לייבוש ולאחר מכן שולחים כביסה לבעלים. מדהים כיצד הם לא מתבלבלים ומחליפים חלקי כביסה.

לאחר מכן הלכתי לצד שני של הכביש כדי לחזור באוטובוס לקולבה. כאשר הגיע האוטובוס נדחף איתי בכניסה לאוטובוס הודי מקומי. הוא עשה זאת מספר פעמים כך שאף אחד מאתנו לא יכול היה להיכנס ובהזדמנות זאת, מבלי שהרגשתי הוא כייס אותי וגנב את הארנק שהיה בו כרטיס אשראי, רשיון נהיגה, 60$ ו-300 רופי. אני מאשים את עצמי שלא הייתי זהיר ולא החזקתי את כרטיס האשראי בחגורת הבטן וכן את רשיון הנהיגה. כמובן שלא הייתי מספיק ערני כי מה שהוא עשה לי זה תרגיל ידוע. אני מקווה שהכסף שנשאר לי יספיק עד שאצא מהודו מבלי צורך לפרוט עוד דולרים שכמובן היו בחגורת הבטן. צלצלתי למלכה שתבטל את כרטיס האשראי.

למחרת, השלמתי כבר עם הגנבה. פיניתי את החדר במלון ואכסנתי את החפצים אצל זוג ישראלים שהיו איתי במלון ופגשתי אותם גם בנפאל. עזבתי את המלון בשעה 11:45 והלכתי למסעדת Leopold. אכלתי גלידה וקניתי מים מינרליים. המסעדה הזאת יחסית יקרה ובעיקר אוכלים בה תרמילאים.

אני מחכה כבר בקוצר רוח לטיסה כי בומביי כבר נמאסה עלי. הלכתי למקום שממנו יוצא הסיור אחה"צ. טוב שאני מסייר היום כי זה מעביר לי את הזמן. התחנה הראשונה של הסיור הייתה המכון המדעי על שם נהרו שהוא מכון בקנה מידה מערבי. זה לא משהו מיוחד אבל ההודים מאד נהנו כי היו שם משחקים וגם מחשבים [הייתי הזר היחידי בסיור]. הסיור הזה היה בעצם סיור בפרוורים של בומביי והוא משלים את החצי הראשון של הסיור שהתקיים בעיר עצמה. המקום השני שהגענו אליו נקרא "עיר הסרטים". נסענו אליו כשעה ובדרך עברנו ליד שדה התעופה. למעשה זה לא היה בדיוק אולפן הסרטה אלא גן גדול ויפה שמיועד להסריט נוף וטבע. מרחוק ראינו את מבנה האולפנים עצמם אבל לא ביקרנו בתוכם.

ליד עיר הסרטים ישנה חווה ממשלתית שיש בה כ- 35,000 פרות ובופאלו אשר מניבים חלב ומספקים חלב לבומביי ולאזור. זה היה מאד מרשים. משם נסענו חזרה לכוון העיר לראות חוף רחצה ולידו מקדש הינדי בשם הרירמה-לקאשמיר. סה"כ החוף והמקדש אינם מיוחדים. בדרך הראו לנו את ביתו של אחד השחקנים המפורסמים בהודו-Suorer star ואז החלה החזרה העירה ופזור האנשים. ההודים שפוגשים בסיורים הם מסוג אחר ומתנהגים אחרת מאלה שרואים ברחוב. אפשר היה לשוחח איתם מבלי שהם יבקשו בקשיש. בחלק מהדרך יכולנו לראות חלקים מהסלמס של בומביי וכן להתרשם מגודלה של העיר.

כאשר נוסעים בלילה העיר נראית אחרת: יותר יפה מאשר ביום ובעיקר אותם מגדלים גבוהים הבנויים בסגנון ויקטוריאני. חזרתי למלון, הוצאתי את החפצים מחדרם של הישראלים והלכתי ללאופולד לאכול. לאחר מכן לקחתי מונית לשדה התעופה (נסיעה של שעה). הגעתי לשדה בשעה 22:00. עברתי צ`ק-אין, שלחתי את התרמיל לתל-אביב ואני טס הביתה דרך רומא.

לתחילת הכתבה