פוסט 6- משתוקקים לשמש על האי, מיילים רבים מהבית

בפוסט הקודם עברנו בחדות מארה”ב הסתווית למקסיקו הטרופית. עזבנו אתכם באי קוזמל, והנה אנחנו באיסלה מוחרס, הידוע כ”איסלה”. איך הגענו הלום?

מעבורת חזרה לפלאיה דל כרמן (כ-130 פסו, תלוי באיזו חברה תסעו).

אוטובוס של ADO לטרמינל שלהם במרכז קנקון (כ-68 פסו).

מונית לטרמינל המעבורת בפוארטו חוארס (Puerto Juarez, ידוע גם כ”גראן פוארטו”)- 80 פסו, אפשר להתמקח ולהגיע ל-60. אפשרות נוספת להגעה לפוארטו חוארס היא קולקטיבו (מונית שירות) שעולה 19 פסו. כדי לתפוס את הנכונה יש לצאת מטרמינל ADO, ללכת לכיוון הגשר ומשם להמשיך עם הכביש הראשי (קרטרה קנקון-טולום, נראה במפה בצהוב) עד למפגש עם 2 כבישים צהובים נוספים באזור פארקה אל קרוסרו (מסומן במפה). במפגש זה יש לפנות ימינה. בצד ימין של הכביש עוצרות המוניות שיעדן פוארטו חוארס. סה”כ זוהי הליכה של 1 ק”מ.

מעבורת לאיסלה- 300 פסו לכרטיס הלוך ושוב בחברת ultramar. שימו לב- זו החברה היחידה המפעילה מעבורות לאיסלה, בניגוד למצב בקוזמל. את הכרטיסים ניתן לקנות במשרדם שברציף. הנסיעה אורכת 18 דקות.

האי עצמו קטן וצר- אורכו מקצה לקצה 8 ק”מ, ובמקומות מסוימים רוחבו רק 100 מ', כך שניתן לראות מצד אחד את החוף שבצד השני. המרכז התיירותי (Centro) נמצא בריבוע שבין שד' מדינה, שם עוגנת המעבורת, והחוף הצפוני (Playa Norte). ההתניידות באי נעשית בעיקר בקטנועים ועגלות גולף, שהשכרתן יקרה יחסית- המחירים ששמענו היו 40$ ל-5 שעות.

אם המלון שלכם נמצא בסנטרו, לכו ברגל. זו תהיה הליכה של כמה מאות מטרים לכל היותר. היתרון בלישון בסנטרו- קירבה למעבורת, לחוף הצפוני שנחשב לטוב ביותר במקסיקו כולה, ולמבחר הכי גדול של בתי ספר לצלילה, מסעדות, ברים, בנקים וחנויות. החיסרון- צפיפות של תיירים ו”מציקנים” למיניהם, וסיכוי נמוך לנוף לים, ששמור למלונות היקרים ביותר. כמובן, שוב לא תראו את מקסיקו האמיתית, ששוכנת מחוץ לאזורים התיירותיים.

מכל הסיבות הללו לקחנו מלון שנמצא רחוק יחסית מהסנטרו, כ-3 ק”מ (Casa Cural, מסומן במפה). תכננו לקחת מונית, אבל זוג טוב לב בעגלת גולף הביא אותנו ממש עד לשם. מונית, אגב, עולה כ-40 פסו. למוניות כאן אין מונה, לכן יש לוודא את המחיר עם הנהג לפני שאתם נכנסים.

הנוף מהחלון היה מרשים, אף כי בחופים בצד הזה לא ניתן להתרחץ- הם סלעיים וסוערים כל יום, כל השנה. הדרך לשם, שהלכנו אותה כמה פעמים, עוברת בדיוק בתוך מקסיקו האמיתית- הבתים שלהם, המסעדות שלהם, השיחות שלהם זה עם זה. על המלון הספציפי הזה לא הייתי ממליצה, אבל ישנם עוד מלונות בחלק זה של האי, וגם בקצהו הדרומי ביותר, הרחוק ביותר מהסנטרו, ושווה לבדוק אותם לפני שמתכנסים לריבוע התיירותי הקטן.

גם לאיסלה הגענו בשביל לצלול, אבל סערה שהתבשלה בים גרמה לכל בתי הספר לצלילה לסגור את שעריהם בדיוק בימים בהם שהינו. לגבי כל חצי האי יוקטן עליכם לדעת- האקלים הוא טרופי, לכן גשם עז יכול להופיע בכל רגע. לכן עשו תוכניות, אבל היו מוכנים לכך שהגשם ישבש אותן.

אז הלכנו לחוף הצפוני, שאת המיטב שלו אפשר לראות בתמונה הראשונה בפוסט. הסוף שלו גם הוא סלעי, ומרמז על טיבו של החוף המזרחי. אפשר לבלות יום שלם בחוף הזה. בשביל שקיעה נאה לכו מעט לכיוון רציף המעבורת. הנה מה שתקבלו בעין הסערה.

בצד המערבי של האי יש עוד כמה חופים יפים- כולם פחות חוליים מהחוף הצפוני, אבל אם יש לכם כמה ימים יספקו לכם גיוון ופרטיות. לשני חופים לא הייתי ממליצה ללכת- 

1. Playa Lancheros- אף שהוא נראה יפה בתמונות, שמו ניתן לו כיוון שסירות רבות עוגנות בו. זה, ואולי גם ריבוי האצות, מביא לכך שהמים בו עכורים יחסית לחוף הצפוני. גם רצועת החול בו דקה בהרבה, ולא תמיד תאפשר רחצה.
2. Playa Tiburon- “חוף הכרישים” נקרא כך כנראה בגלל שטח סגור ומגודר בתוך הים בו מוחזקים כרישים לא תוקפניים להנאת התיירים, שמורשים ומעודדים לגעת בהם, להחזיק אותם ולהצטלם איתם. יש במקום גם בריכה קטנטנה, מנותקת לגמרי מהים, שמוחזקים בה צבי ים. זוכרים את הנמרים המסוממים בתאילנד? זוכרים את הלווייתנים נפולי הסנפיר מ“סי וורלד”? ככה. אין לזה שם אחר מלבד ניצול והתעללות, ואסור לקחת בזה חלק.

בין החופים אפשר וכדאי לצוד גם ציורי קיר. באיסלה הם מופיעים דווקא במקומות לא מרכזיים, באתרי בניה ובבניינים נטושים. הגיעו בשעות היום, כשזה יותר מואר ובטוח.

מכאן ממשיכים לתחנה האחרונה- הישארו עמנו לפוסט שביעי ואחרון!