רומא אקספרס

"You come back!" התפלא מנהל המלון ברומא, שפגש אותנו שבוע קודם, ביומנו הראשון באיטליה.
"נו בטח, זה המלון הכי טוב ברומא!" צהלנו. לא מדויק, אבל בהחלט המלון הכי טוב לצרכינו ולתקציב הסטודנטים שלנו.
היה לנו בערך יום וחצי ברומא עד הטיסה, ולא התכוונו לבזבז רגע, או יורו. המטרה הייתה לראות כמה שיותר מאתרי החובה של רומא בכמה שפחות כסף. רומא, כמו רוב הערים שהיינו בהן, היא מוזיאון ענק. לא צריך להיכנס לשום בניין כדי לחזות בפלאים שיש לה להציע.
אם גם אתם תגיעו לרומא מרוששים, או אם סתם תחליטו שאת הכסף מוציאים על ג'לטו, קפוצ'ינו ופראדה בלבד, הנה כמה נקודות שתרצו לשלב במסלול שלכם, וכמה עצות מועילות.

 ההשקעה הכי טובה היא, מן הסתם, כרטיס יומי לתחבורה ציבורית, או באיטלקית "בילטו דיאריו". אפשר לקנות אותו בכל קיוסק, והוא עולה שישה יורו ותקף עד חצות הלילה של אותו יום. אם כמונו יהיו לכם יומיים, תצטרכו לקנות שניים כאלה.



 אם תגיעו, כמונו, משולי העיר, הכרטיס יעלה אתכם על אוטובוס, ואז על רכבת עילית, כזו שנוסעת מעל הכבישים ודרך הפרברים. רדו ממנה במרכז רומא, ומשם קחו רכבת תחתית. אם תרדו בתחנה הנקראת SPAGNA, או "ספניה", כעבור כמה צעדים תמצאו את עצמכם כאן:



 המדרגות הספרדיות, שנקראות כך בגלל מיקומן בפיאצה די ספניה, הן אתר התיירות החינמי הכי עמוס ברומא. תיירים מכל העולם באים, מצטלמים ומתחלפים, ואיטלקים ממוצא הודי עוברים ביניהם ומנסים למכור לגברים ורדים בשביל בנות זוגם ה-VERY BEAUTIFUL. יפניות טובות מראה עושות "וי" למצלמה ביד עמוסה שקיות גוצ'י ופראדה. אם רומא היא העולם כולו, ואם תשבו לכמה דקות, תראו חצי עולם עובר מולכם, ב"ויה סיסטינה", אחד העורקים הראשיים של רומא ההיסטורית. כשיושבים שם, בטוחים שנמצאים באמצע העיר, אבל למעשה פיאצה די ספניה קרובה מאוד לתפר שבין המרכז ההיסטורי של רומא לבין הגנים העצומים של וילה מדיצ'י. אבל מדיצ'י רוצים כסף, אז לא נכנסנו :)



 משם המשכנו ברגל מרחק של תחנת מטרו אחת לדרך ארבע המזרקות (VIA QUATTRO FONTANE) המתחילה בפיאצה ברבריני. ממש קרוב אליה נמצאת מזרקת טרווי (FONTANA DI TREVI) המרהיבה, שאותה מצאנו רק למחרת. המזרקות האחרות קטנות יותר, אבל בזכות העיצובים המגניבים שלהן מושכות גם הן תיירים.





 מה שיש לנו להמליץ על ציר המזרקות, ובעצם על כל הרחובות הראשיים במרכז ההיסטורי, הוא להבין את הקטע שלהם ולסטות מהם, בעיקר אם אתם רעבים. למשל, כל מה שאתם צריכים לדעת על פיאצה דל-קומונה המקסימה שבתמונות הבאות (מעבר לעובדה שהיא יפה וקסומה) הוא שמאחורי האובליסק הזה נמצא רחוב מוצל. הגלידריה הראשונה שתראו בו היא האחרונה בה ביקרנו באיטליה. יש שם טעם שלא מצאנו באף מקום אחר, ששמו MARON GLACE, "ערמון מסוכר". קשה לקרוא לזה גלידה, כי זה לא קר, והמרקם דומה יותר למחית ערמונים מתוקה. אתם לא רוצים לוותר על הדבר הזה.



 או על תמונה כזו.



 ובכלל, הארוחה הכי טובה שאכלנו ברומא ביום וחצי הזה בכלל לא הייתה במסעדה, ובכל זאת גרמה לנו להרגיש הכי איטלקים בעולם. איפה זה, אתם שואלים? בבקשה.



הבניין היפה הזה יושב ב"כיכר הרפובליקה". אנחנו לא יודעים לספר לכם למה, אבל לפני שרומא הייתה קיסרות, מסתבר שהיא הייתה רפובליקה. קצת כמו הדמוקרטיה של היוונים, אבל לא בדיוק.
ממש מתחת לכיכר יש תחנת מטרו (כמו כל המקומות שלקחנו אתכם אליהם). עולים במדרגות, ואתם באמצע הכיכר, כשהרחק לפניכם עוד רחוב סואן ברומא, ומכל עבריכם- מדרגות נוחות להשתרע עליהן. איטלקים יודעים לעשות המון דברים טוב. אחד מהם הוא לשבת על מדרגות של בניינים יפים ולהעביר את הזמן. זה בדיוק מה שעשינו, עם כיכר לחם וצנצנת קטנה של ממרח טרטופו (כמהין) שנשארה לנו עוד מהסופרמרקט בסיינה. הארוחה הכי טובה, בחיי.

 ממשיכים. יורדים חזרה למטרו ונוסעים לתחנה שנקראת "קולוסאו". לא תאמינו מה יש שם. התמונה הבאה היא בהחלט לא הכי מוצלחת, אבל יכולה להראות לכם את יחסי הגודל בין הקולוסיאום לבין כל דבר שבסביבתו.





 מלבד המוני התיירים שבאים לפארק הארכיאולוגי הזה, שמכיל בין היתר את שער טיטוס, תמצאו לא מעט זוגות איטלקיים בשמלות לבנות משגעות וטוקסידואים מוקפדים שמצטלמים כאן לפני החתונה. הישן והחדש גרים זה עם זה בטבעיות מדהימה באיטליה. עם כמויות כאלו של היסטוריה, הייתם חושבים שאי אפשר אחרת. ברור שאנחנו האורחים, והרומאים של לפני אלפיים שנה הם בעלי הבית. זה גרם לי לחשוב על איך אנחנו, בישראל, נוהגים בהיסטוריה שלנו. כמה טבריה וצפת, ערי הקודש שלנו, מוזנחות ורחוקות מליבנו, כמה עכו ורמלה הן פריפריה וכמה מאיתנו חשבו לעשות את צילומי החתונה שלהם בעבדת, או בתל דן, או במונפורט, או בסבסטיה.



ממשיכים. כמעט בסוף. היום נמצא את פונטנה די טרווי, שבפעם הקודמת נעלמה לנו איכשהו מהמפה.
 הדרך, כרגיל, היא אוצר.



ובמזרקה- מלא תיירים. כי זה כמו מוזיאון שלם ששוכב ברחוב צדדי, והוא כל כך יפה.
 הרעיון המרכזי במזרקה הוא (לפי כמה מדריכי תיירים) שהמים הם מקור החיים והשפע, והדרך בה הם זורמים מבטאת את התפתחות העולם, שגם האדם שותף בו. במרכז נמצא אוקיאנוס, אל הים, שעומד על מרכבה עשויה צדפים. מי שנוהג בסוסים הם טריטונים, שחציים דג וחציים אדם (כן, כמו המלך טריטון, בדיוק).




 המקום הזה גרם לי להיזכר ב"משה" של מיכלאנג'לו, שנמצא בכנסיית סן פייטרו דה וינקולי שליד הקולוסאום. מספרים שאחרי שהאומן סיים את הפסל, הוא הביט בו והתעצבן- הפסל היה מושלם, ומיכלאנג'לו האמין שרק אלוהים יכול ליצור דברים מושלמים כל כך. אז הוא לקח את הפטיש הקטן שאיתו עבד על הפסל במשך הרבה מאוד זמן, ונתן למשה מכה בברך. חתיכה קטנה מהפסל נפלה, ומיכלאנג'לו היה מרוצה. אני חושבת שבפונטנה די טרווי לא עברו על הפסל פייטרו ברצ'י ייסורים דומים, אבל לפחות הוא השאיר את הבסיס בצורתו הטבעית, כדי שנזכור מאיפה בא כל היופי הזה.




 אני חושבת שזה מקום טוב לסיים בו. גם רומא, וגם המזרקה. קשה לתאר את היופי של איטליה, ואת רומא גם כן לא פשוט לצייר במילים או בתמונות. צריך פשוט ללכת. להביט מסביב. לעצור, לשבת, ולהביט באנשים חולפים ובהיסטוריה עומדת. את איטליה צריך להיות. פשוט להיות.